אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ד · משנה י

משנה ט

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֱוֵי מְמַעֵט בָּעֵסֶק, וַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה. וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָּל אָדָם. וְאִם בִּטַּלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֶשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדָּךְ. וְאִם עָמַלְתָּ בַּתּוֹרָה, יֶשׁ לוֹ שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֵּן לָךְ:

המבטל תורה יש לו בטלים הרבה כנגדו

בֵּאֵר הֶחָפֵץ חַיִּים בְּשֵׁם הָרַב "תּוֹלְדוֹת יְהוֹשֻׁעַ": אִם בִּטַּלְתָּ מֵהַתּוֹרָה בְּעֵת שֶׁהָיָה לְךָ פְּנַאי לִלְמֹד, אָז יִתְבְּעוּ אוֹתְךָ גַּם עַל הַזְּמַנִּים הָאֲחֵרִים שֶׁבִּטַּלְתָּ כְּדֵי לְהַשִּׂיג צָרְכֵי הָעוֹלָם, מֵאַחַר שֶׁנִּרְאָה בְּבֵרוּר שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָתְךָ לְהַשִּׂיג צָרְכֵי הָעוֹלָם הַזֶּה לִכְבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא לִכְבוֹדְךָ.

אֲבָל אִם עָמַלְתָּ בַּתּוֹרָה בְּכָל עֵת שֶׁהָיִיתָה פָּנוּי, אֲזַי יֵשׁ לוֹ שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֵּן לְךָ, כְּלוֹמַר, תְּקַבֵּל שָׂכָר אֲפִילּוּ בְּעַד הַפְּעֻלּוֹת הָאֲחֵרוֹת שֶׁעָשִׂיתָ, כְּגוֹן לְהָבִיא פַּרְנָסָה, אוֹ צָרְכֵי גּוּפְךָ הָאֲחֵרִים, כּוּלָּם כְּמִצְווֹת יֵחָשְׁבוּ, מֵאַחַר שֶׁכֻּלָּן הָיוּ סִבּוֹת לְהַשְׁלִים רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וּבָזֶה בֵּאֵר עוֹד מַה שֶׁמְּסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא (מַכּוֹת דַּף י'), שֶׁרַב חִסְדָּא זָכָה לְזִקְנָה מֻפְלֶגֶת וְהִגִּיעַ לְגִיל תִּשְׁעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, יַעַן כִּי עָסַק תָּדִיר בַּתּוֹרָה, וְלֹא הָיָה לְמַלְאָךְ הַמָּוֶת שְׁלִיטָה עָלָיו.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, הַאִם רַב חִסְדָּא לֹא אָכַל, וְלֹא יָשָׁן, וְלֹא עָסַק בִּצְרָכִים אֲחֵרִים הַהֶכְרֵחִיִּים לָאָדָם? הַתְּשׁוּבָה עַל כָּךְ פְּשׁוּטָה, כָּל פְּעֻלָּה שֶׁעָשָׂה, לֹא הָיְתָה מַטְּרָתָהּ אֶלָּא לְמַעַן הַתּוֹרָה. גַּם בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל, הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ שֶׁיְּהֵא בּוֹ כֹּחַ לִלְמֹד, מִמֵּילָא הָיְתָה כָּל פְּעֻלָּה שֶׁלּוֹ לְמַעַן הַתּוֹרָה.

דְּבָרִים נִפְלָאִים אֵלּוּ צָרִיךְ הָאָדָם לַחְשֹׁב בְּכָל עֵת וּבְכָל פְּעֻלָּה בִּימֵי חַיָּיו, וִיקַיֵּם בְּעַצְמוֹ אֶת הַפָּסּוּק "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ", בְּעֵת אֲכִילָתוֹ, שְׁנָתוֹ, מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ, תִּהְיֶה מַחְשַׁבְתּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁעוֹשֶׂה אֶת הַכֹּל עַל מְנָת שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז יִהְיֶה לוֹ רֶוַח עָצוּם וְנוֹרָא, שֶׁפְּעֻלּוֹת אֵלּוּ שֶׁבֵּין כֹּה וָכֹה חַיָּב לַעֲשׂוֹתָן, יֵהָפְכוּ לוֹ לְמִצְווֹת, וִיקַבֵּל עֲלֵיהֶם שָׂכָר לֶעָתִיד לָבֹא.

התורה מבטלת את הגזרות הרעות מהאדם

הֶחָסִיד יַעֲבֵ"ץ הֵבִיא בֵּאוּר נוֹסַף: "אִם בִּטַּלְתָּ יֵשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה", אַל תְּדַמֶּה בְּנַפְשְׁךָ כִּי אִם בִּטַּלְתָּ מֵעֲמַל הַתּוֹרָה, אָז יָנוּחַ לְךָ וְתֵשֵׁב לָבֶטַח, אַדְּרַבָּה, אָז יִתְחַדְּשׁוּ לְךָ דְּבָרִים זָרִים וְעִנְיָנִים בְּטֵלִים שֶׁיַטְרִיחוּךָ וְיַטְרִידוּךָ הַרְבֵּה מְאֹד, וַאֲפִילּוּ שֶׁתִּרְצֶה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, לֹא תּוּכַל לַעֲשׂוֹת כֵּן.

וּמְסַפְּרִים שֶׁבִּימֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה הִתְקַבְּצוּ כְּעֶשְׂרִים יְשִׁיבוֹת יָחַד עִם פְּלִיטִים יְהוּדִים נוֹסָפִים מֵאֵזוֹר וִילְנָא, וְהִגִּיעוּ בַּדֶּרֶךְ לֹא דֶּרֶךְ לְמִזְרַח הָרָחוֹק. גַּם שָׁם הֵם הִטַּלְטְלוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הֵם מָצְאוּ עַצְמָם בָּעִיר שַׁנְחַאי שֶׁבְּסִין.

לִקְרַאת סוֹף הַמִּלְחָמָה, הִפְגִּיזוּ מְטוֹסִים אֲמֶרִיקָאִים אֶת הַכֹּחוֹת הַיַּפָּנִים לְלֹא הֲפוּגָה, הַהוֹרָאָה הָרִשְׁמִית בְּאוֹתוֹ אֵזוֹר הָיְתָה לַעֲבוֹר לַכְּפָרִים הַקְּטַנִּים הַסְּמוּכִים לָעִיר, וְלָכֵן כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר וְהָעִיר בָּרְחוּ מִמְּקוֹמָם.

אוּלָם תַּלְמִידֵי יְשִׁיבַת "מִיר" וְחַבְרֵיהֶם, נוֹתְרוּ בָּעִיר, וְהִמְשִׁיכוּ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה תַּחַת מָטָר הַפְּצָצוֹת. הַמַּשְׁגִּיחַ ר' יְחֶזְקֵאל לְוִונְשְׁטֵיין, עוֹדֵד וְדִרְבֵּן לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד תּוֹרָה כְּרָגִיל.

בַּיִת לְיַד הַיְּשִׁיבָה הַמֶאוּלְתֶרֶת, קָרַס וְהִתְמוֹטֵט. בַּיִת נוֹסַף בְּסָמוּךְ, הָפַךְ לְתִלֵּי חֲרָבוֹת. הַבְּרִיחָה מֵהַמָּקוֹם הָיְתָה נִרְאֵית כְּמַעֲשֵׂה הַהֶגְיוֹנִי בְּיוֹתֵר, אוּלָם כּוּלָּם חִכּוּ לְהוֹרָאָתוֹ שֶׁל הַמַּשְׁגִּיחַ, אַךְ זוֹ בּוֹשְׁשָׁה לָבוֹא. בִּשְׁלַב מְסֻיָּם נִגְּשׁוּ אֵלָיו אֲחָדִים מִבְּנֵי הַחֲבוּרָה, וּבִקְשׁוּ אֶת רְשׁוּתוֹ לְהִמָּלֵט מֵהָעִיר.

תְּגוּבָתוֹ הָיְתָה מַפְתִּיעָה בְּאֹפֶן חַד מַשְׁמָעִי: כָּאן אָנוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה, וְהַתּוֹרָה מְגִנָּה עָלֵינוּ, וְאִם נִפְנֶה לָנוּס וּלְהִמָּלֵט מִחוּץ לָעִיר, הֲרֵי וַדַּאי תִּהְיֶינָה בַּדֶּרֶךְ מִסְפַּר דַּקּוֹת בָּהֶן יִהְיֶה בִּטּוּל תּוֹרָה, וְאָז נִהְיֶה בְּסַכָּנָה אֲמִתִּית. אוּלָם אִם נִשָּׁאֵר כָּאן וְלֹא נְבַטֵּל אַף רֶגַע, הֲרֵי שֶׁהַצָּלָתֵנוּ מֻבְטַחַת פִּי כַּמָּה.

לְאַחַר זְמַן, נוֹדַע עַד כַּמָּה הָיְתָה רְאִיָּתוֹ נְכוֹנָה וַאֲמִתִּית, בְּכָל הַדְּרָכִים הָיוּ שְׂרוּעִים חֲלָלִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵהָעִיר, אוּלָם מֵהַבַּחוּרִים שֶׁיָּשְׁבוּ וְלָמְדוּ לֹא נִפְגַּע אִישׁ, כִּי בִּטּוּל הַתּוֹרָה אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַיְשׁוּעָה אֶלָּא אֶת הַהֵפֶךְ.

חמרת עוון בטול תורה

הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי מֹשֶׁה מִקּוֹבְרִין זַצַ"ל נָהַג לוֹמַר: הָאֱמֶת הִיא, שֶׁרֶגַע אֶחָד שֶׁל בִּטּוּל תּוֹרָה, חָמוּר הוּא כַּעֲבֵרָה שֶׁל אִסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ, רַק הַתְּשׁוּבָה עַל זֶה הִיא יוֹתֵר קַלָּה. וּמִי שֶׁרֶגַע בִּטּוּל תּוֹרָה אֵינוֹ חָמוּר אֶצְלוֹ כְּאִסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ רָחְ"לִ, עֲדַיִן לֹא דָּרַךְ אֲפִילּוּ עַל מִפְתַּן הַחֲסִידוּת...

וּמָצִינוּ סֶמֶךְ לִדְבָרָיו בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה (דַּף ט') אֵיזֶהוּ מְעֻוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקֹן אֶת מַה שֶׁעִוֵּת? זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, זֶה תַּלְמִיד חֲכַם הַפּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה. הֲרֵי שֶּׁהַגְּמָרָא מְקַשֶּׁרֶת אֶת אִסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ, לְמִי שֶׁפּוֹרֵשׂ מִן הַתּוֹרָה, שֶּׁבִּשְׁנֵיהֶם מַחְשִׁיבִים הָאָדָם בְּגֶדֶר "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן".

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה