אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ד · משנה טז

משנה טו

רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַּפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין:

אָדָם שֶׁמֵּכִין אֶת עַצְמוֹ לִפְנֵי שֶׁיִּכָּנֵס לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, יוּכַל לְהִכָּנֵס עִם רֹאשׁ מוּרָם לָאַרְמוֹן. אֲבָל אָדָם שֶׁלֹּא הִתְכּוֹנֶן כָּרָאוּי, אֲזַי תַּחְטֹף אוֹתוֹ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִכָּנֵס אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. כָּךְ גַּם מִי שֶׁלֹּא הֵכִין עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כֵּיצַד יַעֲלֶה לָעוֹלָם הַזֶּה.

בְּסֵפֶר "אִמְרֵי יְחֶזְקֵאל" יֶשְׁנוֹ עַל כָּךְ מָשָׁל נָאֶה: לְעִתִּים אָנוּ רוֹאִים אָדָם זָר שֶׁמַּרְגִּישׁ רָעָב, וְנִכְנַס לְאוּלָם שְׂמָחוֹת לֶאֱכוֹל לְלֹא כָּל הַזְמָנָה, אָמְנָם בְּכָל מֵהֲלָךְ הָאֵרוּעַ הוּא אוֹכֵל, אַךְ הוּא לֹא נֶהֱנָה הֲנָאָה מֻשְׁלֶמֶת מֵהָאֹכֵל, מִשּׁוּם שֶׁתָּמִיד מְלַוָּה אוֹתוֹ הַרְגָּשָׁה לֹא נְעִימָה - "אֲנִי אוֹכֵל לֶחֶם שֶׁל חֶסֶד, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי לֹא שַׁיָּךְ לְכָאן, וְאוּלַי עוֹד מְעַט וְיִזְרְקוּ אוֹתִי, זְמַן קָצַר בִּלְבַד אֲנִי יָכוֹל לֵהָנוֹת מֵהָאֹכֵל".

כָּל הַזְּמַן הוּא יוֹשֵׁב בְּאִי נוֹחוּת עַל הַכִּסֵּא, מִתְנַדְנֵד מִצַּד אֶל צַד, וּמִדֵּי פַּעַם הוּא גַּם "פּוֹזֵל" עִם הָעֵינַיִם אֲחוֹרָה, כְּדֵי לִרְאוֹת אִם מִסְתַּכְּלִים עָלָיו בַּעֲלֵי הַשִּׂמְחָה.

וְאוּלָם יֵשׁ אָדָם מִסּוּג אַחֵר לְגַמְרֵי. הוּא נִכְנַס לָאוּלָם הַחֲתֻנָּה עִם "רֹאשׁ מוּרָם" לְמַעְלָה, וְכָל כֻּלּוֹ שָׂמֵחַ וּבָטוּחַ בְּעַצְמוֹ, וּמַדּוּעַ? מִפְּנֵי שֶׁהוּא הֻזְמַן לַחֲתֻנָּה עַל פִּי דִּין, הוּא גַּם הֵבִיא עִמּוֹ מַתָּנָה יִקְרַת עֵרֶךְ, וְעוֹד זָרַק לְמֶלְצָרִים "טִיפּ" מִן הַצָּד, הוּא אוֹכֵל בְּהַנָּאָה מֻשְׁלֶמֶת בְּשִׂמְחָה, וְנֶהֱנָה מִכָּל רֶגַע בָּאֵרוּעַ, וּבַעַל הַשִּׂמְחָה חָפֵץ בִּיקָרוֹ.

הַנִּמְשָׁל; אוֹתָהּ הַרְגָּשָׁה בְּדִיּוּק נַרְגִּישׁ אָנוּ בְּאוּלָם הַתַּעֲנוּגִים הַנִּצְחִי שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא בִּשְׁבִילֵנוּ אֶת גַּן עֵדֶן, וְהִבְטִיחַ לָנוּ שֶׁלְּכָל יִשְׂרָאֵל מֻבְטָח חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא, רַק מַה, כָּל אֶחָד יַרְגִּישׁ שָׁם הַרְגָּשָׁה אַחֶרֶת.

יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁמֵּרֹב בּוּשָׁה יַסְתִּירוּ אֶת עַצְמָם בְּקֶרֶן זָוִית וְיֹאכְלוּ מֵהַצַּד, הֵם יַרְגִּישׁוּ כָּל הַזְּמַן שֶׁהֵם אוֹכְלִים לֶחֶם שֶׁל חֶסֶד, שְׁרִיחֲמוּ עֲלֵיהֶם, וְהִכְנִיסוּ אוֹתָם לְתוֹךְ אוּלָם הַמַּעֲדַנִּים רַק כְּדֵי לְהַשְׁקִיט אֶת רַעֲבוֹנָם. מֵרֹב בּוּשָׁה הֵם לֹא יַרְגִּישׁוּ כְּלָל מַה הֵם בּוֹלְעִים, תָּמִיד תְּלַוֶּה אוֹתָם הַהַרְגָּשָׁה שֶׁהֵם מִסְכְּנִים וּתְלוּיִים בְּחַסְדֵּי הַשֵּׁנִי, וּמִי יוֹדֵעַ מַה הַזְּמַן הַקָּצוּב לָהֶם שָׁם.

אוּלָם אוֹתָם שֶׁטָּרְחוּ וְעָבְדוּ קָשֶׁה בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, אֲזַי בּוֹא יָבוֹאוּ לָעוֹלָם הַבָּא עִם רֹאשׁ מוּרָם לְמַעְלָה, וְיֹאמְרוּ: מַגִּיעַ לָנוּ, נִתְבָּע אֶת חֶלְקֵנוּ בְּשָׂכָר, בְּפֶה מַלֵּא, וְלֹא נַרְגִּישׁ כְּלָל שֶׁמִּישֶׁהוּ "מֵרַחֵם" עָלֵינוּ פֹּה, וּמִמֵּילָא הֲנָאָתָם תִּהְיֶה מֻשְׁלֶמֶת.

צוחק מי שצוחק אחרון

מְסַפְּרִים עַל מֶלֶךְ אֶחָד שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלוֹשָׁה בָּנִים, וּכְשֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁיּוֹם מוֹתוֹ מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא, קָרָא לִשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְאָמַר לָהֶם: בָּנַי הַיְּקָרִים רְצוֹנִי שֶׁאֶחָד מִכֶּם יְמַלֵּא אֶת מְקוֹמִי לְאַחַר מוֹתִי, וְעַל כֵּן עֲלֵיכֶם לָלֶכֶת וּלְהִסְתּוֹבֵב בָּעוֹלָם כְּדֵי לִלְמֹד חָכְמָה, וּמִי שֶׁיִּלְמַד וְיִהְיֶה לוֹ חָכְמָה וְיֵדַע רַב יוֹתֵר, הוּא יִּזְכֶּה לָשֶׁבֶת עַל כִּסְאִי לְאַחַר מוֹתִי.

שָׁמְעוּ זֹאת בָּנָיו, וְעָלוּ שְׁלָשְׁתָּם עַל סְפִינָה וְהִפְלִיגוּ בַּיָּם. וְהִנֵּה רוֹאִים הֵם בְּאֶמְצַע הַיָּם אִי גָּדוֹל וְיָפֶה מְאֹד, וְהֶחְלִיטוּ לָרֶדֶת עָלָיו. הֵם יָצְאוּ מֵהַסְּפִינָה, וְעָלוּ עַל הָאִי, וְהִנֵּה רָאוּ שְׁעָרִים גְּדוֹלִים, וּבַשְּׁעָרִים הָיוּ שׁוֹמְרִים שֶׁאָמְרוּ לָהֶם: רַשָּׁאִים אֹתָם לְהִכָּנֵס לָאִי וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת כְּפִי שֶׁתַּחְפְּצוּ, וְהַכֹּל "לְלֹא תַּשְׁלוּם", אֲבָל אֵין לְהוֹצִיא מִחוּץ לָאִי אֲפִילּוּ גַּרְגִּיר אֶחָד שֶׁל אוֹכֵל וְכַדּוֹמֶה.

שָׂמְחוּ הָאַחִים, וְנִכְנְסוּ לָאִי, וְרָאוּ בּוֹ הַרְבֵּה אִילָנוֹת וַעֲצֵי מַאֲכָל מְיֻחָדִים בְּמִינָם, וְשֶׁפַע שֶׁל אוֹכֵל, וּנְהָרוֹת וּמַעַיְנוֹת נִפְלָאִים, וְכֶסֶף וְזָהָב מֻשְׁלָכִים בְּכָל עֵבֶר.

אֶחָד הָאַחִים הָיְתָה לוֹ תַּאֲוַת מָמוֹן, וְהֵחֵל לֶאֱסוֹף כֶּסֶף וְזָהָב, וּמִלֵּא שַׂקִּים וְאַרְגָּזִים כְּכָל שֶׁיָּכַל. הָאָח הַשֵּׁנִי הָיְתָה לוֹ תַּאֲוַת הָאֲכִילָה, וְהָיָה זוֹלֵל וְאוֹכֵל מִכָּל הַבָּא לַיָּד, מַמָּשׁ "לֹא פָּסֵק פּוּמֵיהּ מִלְּעִיסָה". אֲבָל הָאָח הַשְּׁלִישִׁי הָיָה חֲכַם יוֹתֵר, וְהָיָה בּוֹדֵק וּמִתְבּוֹנֵן בָּאִילָנוֹת הַיָּפִים, וְחוֹקֵר וְדוֹרֵשׁ כֵּיצַד הֵם נַעֲשׂוּ, וְכֵיצַד הַפֵּרוֹת גְּדֵלִים בְּצוּרָה יָפָה וּמְשֻׁפֶּרֶת בְּיוֹתֵר, וְהָיָה רוֹשֵׁם כָּל דָּבָר, כְּדֵי לָדַעַת כֵּיצַד לְשַׁפֵּר אֶת הַחַקְלָאוּת בְּאַרְצָם, וְהָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מְעַט, וּמַמְשִׁיךְ בַּחֲקִירוֹת.

וְהִנֵּה, לְאַחַר שָׁבוּעַ מַגִּיעַ מִכְתַּב מֵהַמֶּלֶךְ שֶׁיַּחְזְרוּ לְאַרְמוֹנוֹ, וְלָכֵן הִתְכּוֹנְנוּ הָאַחִים לַעֲזֹב אֶת הָאִי. הָאָח הָרִאשׁוֹן שֶּׁאָסַף כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן כֶּסֶף וְזָהָב, הֶעְמִיס אֶת הַשַּׂקִּים הַמְלֵאִים עַל כְּתֵפָיו וּבָא לָצֵאת מִשַּׁעֲרֵי הָאִי, אַךְ לְצַעֲרוֹ תָּפְסוּ אוֹתוֹ שׁוֹמְרֵי הָאִי וְלָקְחוּ מִיָּדוֹ אֶת כָּל מַה שֶּׁאָסַף, מִפְּנֵי שֶּׁאֵין לְהוֹצִיא מִחוּץ לָאִי שׁוּם דָּבָר, וְלָכֵן עָלָה לַסְּפִינָה לְלֹא שׁוּם דָּבָר.

הָאָח הַשֵּׁנִי שֶׁהִתְרַגֵּל לֶאֱכוֹל לְלֹא הַפְסָקָה, עָלָה לַסְּפִינָה וְהֵחֵל לָחוּשׁ בְּרָעָב, וּלְאַחַר זְמַן קָצַר "מֵת מֵרָעָב". וְהָאָח הַשְּׁלִישִׁי עָלָה לַסְּפִינָה עִם כָּל הַחֹמֶר שֶּׁאָסַף וְרָשַׁם בְּמֶשֶׁךְ אוֹתוֹ הַזְּמַן, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ שָׁטַח בְּפָנָיו אֶת כָּל חָכְמָתוֹ וְסוֹדוֹתָיו, וּבָזֶה נִתְגַּדֵּל שְׁמוֹ מֵעַל כָּל אֶחָיו, וְזָכָה לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת שֶׁל אָבִיו.

הַנִּמְשָׁל הוּא: שְׁלוֹשֶׁת הָאַחִים כְּנֶגֶד שְׁלוֹשָׁה סוּגִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם. יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁמְּבַלִּים רוֹב יְמֵיהֶם בָּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לֹא לוֹקְחִים עִמָּם אֶת מַה שֶׁאָכְלוּ. וְיֶשְׁנָם שֶׁרוֹדְפִים אַחֲרֵי הַמָּמוֹן, וְאוֹתוֹ מָמוֹן נִשְׁאַר לַאֲחֵרִים [וּבַתַּלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי אָמְרוּ: "אָדָם אוֹסֵף מָמוֹן בִּשְׁבִיל הַבַּעַל הַשֵּׁנִי שֶׁל אִשְׁתּוֹ"]. אוּלָם אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁרוֹדֵף לָדַעַת אֶת ה' וְלִלְמֹד תּוֹרָה, הֲרֵי הוּא מֶלֶךְ הַמּוֹלֵךְ עַל תַּאֲווֹתָיו וְעַל יְצָרָיו וְהוּא הַמְּאֻשָּׁר הָאֲמִתִּי, וְעָלָיו נֶאֱמַר: "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן".

וְיָדוּעַ מַה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (דַּף ג.): מִי שֶּׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת, וּמִי שֶׁלֹּא טָרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַה יֹאכַל בְּשַׁבָּת? כְּלוֹמַר, מִי שֶׁטּוֹרֵחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה, יִהְיֶה לוֹ מַה לֶאֱכוֹל בָּעוֹלָם הַבָּא, אֲבָל מִי שֶׁלֹּא טוֹרֵחַ כָּאן, אֲזַי לֹא יִהְיֶה לוֹ מַה לֶאֱכוֹל בָּעוֹלָם הַבָּא. וְחָבַל!!!

לא לשכח את המפתחות

יֶשְׁנוֹ מָשָׁל מְפֻרְסָם, שֶׁיַּעֲזֹר לָנוּ לְהָבִין הֵיטֵב אֶת דִּבְרֵי מִשְׁנָתֵינוּ: הָיוּ שְׁלוֹשָׁה שֻׁתָּפִים, שֶׁשָּׂכְרוּ דִּירָה בְּקוֹמָה ה- 60 בְּבִנְיַן גוֹרֵד שְׁחָקִים. בַּיּוֹם הָיוּ עוֹבְדִים וּבָעֶרֶב הָיוּ מְבַלִּים.

יוֹם אֶחָד לְאַחַר בִּלּוּי מְשֻׁתָּף, חָזְרוּ בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת לְדִירָתָם, וּלְתִמְהֹנָם הוֹדִיעוּ לָהֶם שֶׁהַמַּעֲלִית מְקֻלְקֶלֶת... הַבְּרֵרָה הַיְּחִידָה הִיא לַעֲלוֹת 60 קוֹמוֹת בָּרֶגֶל...

אָמַר הַשֻּׁתָּף הָרִאשׁוֹן, אֲנִי מוּכָן בְּעֶשְׂרִים הַקּוֹמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְבַדֵּחַ אֶתְכֶם, וְכָךְ לֹא נַרְגִּישׁ בַּמַּאֲמָץ. הַשֵּׁנִי אָמַר, אֲנִי מוּכָן לָשִׁיר לָכֶם שִׁירִים וּלְהַנְעִים אֶת זְמַנְּכֶם בְּעֶשְׂרִים הַקּוֹמוֹת הַבָּאוֹת. הַשְּׁלִישִׁי אָמַר, אֲנִי מוּכָן לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּרֵי מֶתַח וַעֲלִילָה בְּקוֹמוֹת הַנּוֹתָרוֹת.

וְאָכֵן, עֶשְׂרִים קוֹמוֹת רִאשׁוֹנוֹת עָבְרוּ חִישׁ מַהֵר, מֵרֹב צְחוֹק וּבִדּוּר. עֶשְׂרִים הַבָּאוֹת עָבְרוּ בְּקוֹל נְעִימָה וְזִמְרָה. אֶת הַקּוֹמוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת עָבְרוּ עִם סִפּוּרִים מְסַמְּרֵי שֵׂעָר וְסִפּוּרִים עֲצוּבִים.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַקּוֹמָה ה- 59 הוֹדִיעַ לָהֶם הַשֻּׁתָּף הַשְּׁלִישִׁי: רַבּוֹתַיִי, יֵשׁ לִי לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר עָצוּב מְאֹד שֶׁיַּצְלִיחַ לְהוֹרִיד לָכֶם דְּמָעוֹת מֵרֹב צַעַר וְיָגוֹן: שָׁכַחְנוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַדִּירָה לְמָטָּה בַּאוֹטוֹ!!!

הַנִּמְשָׁל בָּרוּר עַד מְאֹד: עֶשְׂרִים שָׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הָאָדָם, עוֹבְרוֹת עַל הָאָדָם בִּצְחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ. עֶשְׂרִים שָׁנִים הַבָּאוֹת בְּשִׁירָה וְזִמְרָה וְשִׂמְחָה. מִכָּאן וָאֵלַךְ, בָּאוֹת שָׁנִים שֶׁל מֶתַח וַחֲרָדָה, וּלְאַחַר אֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים נוֹכָח אָדָם לָדַעַת אֶת הָאֱמֶת הַמָּרָה: אֶת הַמַּפְתְּחוֹת לָעוֹלָם הַבָּא שָׁכַח כָּאן לְמָטָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה. מִי שֶׁלֹּא הֵכִין אֶת עַצְמוֹ כָּאן, לֹא יִהְיֶה לוֹ מַפְתֵּחַ כְּנִיסָה לְמַעְלָה...

כלנו אורחים בעולם הזה

מְסֻפָּר עַל אֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִזְדַּמֵּן אֶל בֵּיתוֹ אוֹרֵחַ עָשִׁיר מִמְּדִינָה זָרָה. אוֹתוֹ אָדָם הִגִּיעַ כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת מוֹסְדוֹת הַתּוֹרָה לָהֶם תָּרַם, וְהֶחְלִיט בְּאוֹתָהּ הִזְדַּמְּנוּת לְהִכָּנֵס אֵצֶל אוֹתוֹ אָדָם גָּדוֹל שֶׁשְּׁמוֹ יָצָא לְמֵרָחוֹק.

כְּשֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ, רָאָה לְתִמְהוֹנוֹ רִהוּט דָּל וְעָלוּב, בְּמִדָּה כָּזוֹ שֶׁלֹּא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁכָּךְ דָּר אָדָם מִן הַיִּשּׁוּב, וּבְוַדַּאי לֹא אָדָם מוּרָם מֵעַם כְּאוֹתוֹ גָּדוֹל.

שָׁאַל הָאוֹרֵחַ בִּפְלִיאָה: רַבִּי, אָדָם גָּדוֹל כְּמוֹתוֹ גָּר בַּבַּיִת לְלֹא רָהִיטִים, וְאַף לְלֹא רִהוּט מִינִימָאלִי כְּדֵי לְכַבֵּד אֶת אוֹרְחָיו. הֲכֵיצַד?

חִיֵּךְ אוֹתוֹ גָּדוֹל וְהֵשִׁיב: וְהֵיכָן רָהִיטָיו שֶׁל כְּבוֹדוֹ? מַדּוּעַ אֵינִי רוֹאֶה אוֹתוֹ מִתְרַוֵּחַ בְּכֻרְסָתוֹ הֲנָאָה? מַדּוּעַ אֵינוֹ מִכַּבְּדֵנִי בְּרָהִיטָיו הַיָּפִים?

הֵשִׁיב הָאוֹרֵחַ בִּתְמִיהָה: עוֹבֵר אוֹרַח אֲנִי כָּאן, וְלָמָּה לִי רָהִיטִים, יָבוֹא כְּבוֹדוֹ לְבֵיתִי, וְיִרְאֶה אֶת רָהִיטַי...

'אַף אֲנִי כֵּן', הֵשִׁיב אוֹתוֹ גָּדוֹל, 'גַּם אֲנִי עוֹבֵר אוֹרַח בְּזֶה הָעוֹלָם, יָבוֹא נָא מַר כְּבוֹדוֹ לְבֵיתִי הַמּוּכָן לִי בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְשָׁם תִּרְאֶה אֶת רָהִיטַי הַמְהֻדָּרִים וְהַנִּפְלָאִים'...

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה