אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ד · משנה ו

משנה ה

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. וְכָל הַמְּחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּוֹת:

כָּתַב רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה מִבַּרְטְנוּרָא, שֶׁהַמְכַבֵּד סִפְרֵי תּוֹרָה וּמְכַבֵּד אֶת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה וְהָעוֹסְקִים בָּהּ, כָּל אֵלּוּ בִּכְלָל מְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה הֵם. וּמַבְטִיחַ לוֹ הַתַּנָּא, שֶׁגַּם הוּא מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת, וּמִמֵּילָא נַעֲשָׂה גַּם מְכֻבָּד בַּשָּׁמַיִם. וְחָס וְשָׁלוֹם לְהֵפֶךְ.

וּמְסַפְּרִים עַל סָבוֹ שֶׁל רַשִׁ"י, שֶׁזָּכָה וְיָצָא מִמֶּנּוּ רַבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶּׁהֵאִיר אֶת עֵינֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹרָתוֹ, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה מְנַקֶּה בִּזְקָנוֹ אֶת הָאָבָק שֶׁלִּפְנֵי אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְגִילוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁיִּזְכֶּה לְנֶכֶד גָּדוֹל שֶׁיָּאִיר אֶת עֵינֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹרָתוֹ.

וְכֵן מְסֻפָּר עַל בָּעַל הַתַּשְׁבֵּ"ץ [רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר צֶמַח], שֶׁכָּל פַּעַם הָיָה מְנַקֶּה אֶת הָאָבָק שֶׁעַל גַּבֵּי הַסְּפָרִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְגִילוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁיִּזְכֶּה עֲבוּר זֶה, שֶׁסְּפָרָיו לְעוֹלָם לֹא יִתְבַּלּוּ, וְלֹא יִשְׁלֹט בָּהֶם עָשׁ. וְכֵן הֵעִיד הַגְּרָ"ח קַנְיֶבְסְקִי שְׁלִיטָ"א, שֶׁרָאָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל הֶחָזוֹן אִישׁ "סֵפֶר תַּשְׁבֵּ"ץ" יָשָׁן נוֹשָׁן, וְהָיָה כֻּלּוֹ שָׁלֵם.

המכבד את התורה יתכבד

דֻּגְמָא לְדִבְרֵי מִשְׁנָתֵינוּ, אָנוּ מוֹצְאִים אֵצֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. אַחְאָב הוּא אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם אוֹמֶרֶת הַמִּשְׁנָה בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (דַּף צ.) שֶּׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה רֶשַׁע, וְהָיָה אוֹהֵב אֶת הָעֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹ אַב הָאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ.

וְשַׁאֲלוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִפְּנֵי מַה זַכָּה אַחְאָב לַמַּלְכוּת עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וַהֲרֵי הָיָה רָשָׁע גָּדוֹל? מְשִׁיבָה הַגְּמָרָא: מִפְּנֵי שֶׁכִּבֵּד אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת.

וּמְבָאֶרֶת הַגְּמָרָא כֵּיצַד כִּבֵּד אֶת הַתּוֹרָה: כַּאֲשֶׁר 'בֶּן הֲדַד' מֶלֶךְ אֲרָם רָצָה לְהִלָּחֵם בְּאַחְאָב, שָׁלַח לְאַחְאָב הַתְרָאָה, שֶׁאִם אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁהוּא יִלָּחֵם בּוֹ, מוּטָל עָלָיו לָתֶת לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ - אֶת הָרְכוּשׁ, וְאֶת הַנָּשִׁים, וְאֶת הַיְלָדִים שֶׁלּוֹ.

אַחְאָב פַּחַד מִמֶּלֶךְ אֲרָם מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מַעֲצָמָה גְּדוֹלָה בְּאוֹתָם יָמִים, וְלָכֵן עָנָה לוֹ בְּהַכְנָעָה: כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי. אוּלָם מֶלֶךְ אֲרָם לֹא מִסְתַּפֵּק בְּכָךְ, וּמַמְשִׁיךְ לִתְבֹּעַ וְאוֹמֵר: כִּי אִם כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ, וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ, וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְּיָדָם וְלָקָחוּ, כְּלוֹמַר, אֵינֶנִּי מִסְתַּפֵּק בְּכָל הָרְכוּשׁ וְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁתָּבִיא לִי, אֶלָּא אֲנִי רוֹצֶה גַּם אֶת "כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ", דְּהַיְנוּ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה!

כָּאן כְּבָר לֹא נִכְנַע לוֹ אַחְאָב בְּאֹפֶן מִיָּדִי, אֶלָּא הוּא קוֹרֵא לְהִתְיַעֲצוּת אֶת כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהֵם אָמְרוּ לוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁמַע לְמֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא יִכָּנַע לוֹ. וְאָכֵן אַחְאָב לֹא נִכְנַע, וְשׁוֹלֵחַ חָזְרָה שָׁלִיחַ לְבֶן הֲדַד שֶּׁיֹּאמַר לוֹ: כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָּרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה, וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת, מִשּׁוּם שֶּׁאֵין אֲנִי מְסֻגָּל לִגְרֹם לְבִזּוּי הַתּוֹרָה, לִמְסֹר אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה לְאִישׁ נָכְרִי.

כַּאֲשֶׁר מֶלֶךְ אֲרָם שָׁמַע תְּשׁוּבָה זוֹ, הוּא רַגָּז מְאֹד, וְיָצָא לְמִלְחָמָה נֶגֶד יִשְׂרָאֵל, אוּלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד בֶּן הֲדַד. אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא, עַל כָּךְ שֶׁאַחְאָב כִּבֵּד אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה בְּכָל מְאוֹדוֹ, עַד שֶׁהָיָה מוּכָן לְוַתֵּר עַל יְלָדָיו וְלֹא עַל סֵפֶר הַתּוֹרָה, זָכָה גַּם הוּא לְכָבוֹד. אַחְאָב מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל 22 שָׁנָה כְּמִנְיַן כ"ב אוֹתִיּוֹת שֶׁבָּהֶן נִּכְתְּבָה הַתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁמַר עַל כְּבוֹדָהּ מִתּוֹךְ מְסִירוּת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ.

זֶהוּ שֶׁאוֹמֶרֶת הַמִּשְׁנָה: "כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה" אֲפִילּוּ אִם הוּא רָשָׁע כְאַחְאָב, "גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת" - זוֹכֶה לְכָבוֹד מְלָכִים כְאַחְאָב, שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה!

כבוד תלמידי חכמים

פֵּרוּשׁ נוֹסַף לְמַה שֶׁאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה "כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת", נִתַּן לְבָאֵר עַל פִּי דִּבְרֵי הַמַּהֲרַ"ל בְּסֵפֶר "נְתִיבוֹת עוֹלָם" (נְתִיב הַתּוֹרָה פֶּרֶק יא), שֶׁלֹּא יֹאמַר הָאָדָם כִּי הַתַּלְמִיד חֲכַם הוּא כְּמוֹ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, דָּבָר זֶה אֵינוֹ, כִּי הַתַּלְמִיד חֲכַם הוּא כְּמוֹ עֶצֶם הַתּוֹרָה, וְיֵשׁ לוֹ דִּמְיוֹן גָּמוּר אֶל הַתּוֹרָה.

וּלְפִי זֶה יֵשׁ לוֹמַר, שְׁמִי שֶׁחוֹלֵק כָּבוֹד לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, הֲרֵי גַּם הוּא יִהְיֶה מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. [וְחָלִילָה מִי שֶׁפּוֹגֵעַ בִּכְבוֹדָם, הֲרֵי סוֹפוֹ לִהְיוֹת מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּוֹת].

מַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה עִם הַגָּאוֹן רַבִּי צֶמַח צָרְפַתִּי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד בְּבֵיתוֹ. וְהִנֵּה קָרוֹב לִשְׁעַת חֲצוֹת כָּבָה נֵרוֹ, וְהַלַּיְלָה הָיָה לֵיל סַגְרִיר, רוּחַ חֲזָקָה נָשְׁבָה בְּעֹז, וּגְשָׁמִים נִתְּכוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת. חִפֵּשׂ הָרַב בְּבֵיתוֹ גַּפְרוּר לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר, וְלֹא מָצָא בְּמַה לְהַדְלִיקוֹ.

בְּסָמוּךְ לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב הָיְתָה מַאֲפִיָּה, וּבַחֶדֶר אֲשֶׁר בָּהּ, לָן אוֹפֶה עֲרָבִי. חָשַׁב הָרַב לָלֶכֶת לְבַקֵּשׁ מֵהָאוֹפֶה שֶׁיַּדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר. נָקַשׁ הָרַב עַל פֶּתַח הַמַּאֲפִיָּה, וּבִקֵּשׁ מֵהָאוֹפֶה: אָנָּא אֲדוֹנִי, עֲשֵׂה נָא עִמָּדִי טוֹבָה וְהַדְלֵק לִי אֶת הַנֵּר, כִּי צָרִיךְ אֲנִי לָשֶׁבֶת לִלְמֹד, וְאֵין אוֹר בְּבֵיתִי.

הִדְלִיק הָאוֹפֶה אֶת הַנֵּר, וְהָרַב הוֹדָה לוֹ עַל כָּךְ. כְּשֶׁיָּצָּא הָרַב, נִיסָה לְהָגֵן עַל הַנֵּר בְּשׁוּלֵי גְּלִימָתוֹ, אוּלָם רוּחַ חֲזָקָה נִשְׁבָּה וְכִבְּתָה אֶת הַנֵּר. חָזַר הָרַב שׁוּב לַמַּאֲפִיָּה, וּבִקֵּשׁ סְלִיחָה עַל הַהַטְּרַדָּה, וּבִקֵּשׁ לְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר בְּשֵׁנִית. גַּם בְּפַעַם הַשֵּׁנִית כָּבָה הַנֵּר. חָזַר הָרַב אֶל הָאוֹפֶה וּבִקֵּשׁ שׁוּב לְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר.

הָאוֹפֶה כַּעַס עַל הַהַפְרָעָה, וְהֶרְאָה לָרַב אֶת הַקּוֹרָה הַכְּבֵדָה שֶׁעָלָיו לְהָרִים בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ לוֹ אֶת הַדָּלֶת וּלְאַחַר מִכֵּן סֹגְּרָה, וְהוֹסִיף וְאָמַר: עָלַי לָקוּם בִּשְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת לִפְנֵי עָלוֹת הַשַּׁחַר, וְכָעֵת נָדְדָה שְׁנָתִי מֵעֵינָי, וְאֵיךְ אוּכַל לַעֲבוֹד מָחָר.

בִּקֵּשׁ רַבִּי צֶמַח סְלִיחָה מֵהָאוֹפֶה, וְאָמַר לוֹ: אֲנִי מְבָרְכֶךָ, שֶׁה' יִתֵּן לְךָ כֶּסֶף וְזָהָב כְּמִשְׁקַל אוֹתָהּ קוֹרָה שֶׁאַתָּה הֵרַמְתָּ כָּל פַּעַם שֶׁפָּתַחְתָּ לִי אֶת הַדֶּלֶת. כְּשֶׁשָּׁמַע הָאוֹפֶה אֶת הַבְּרָכָה הַגְּדוֹלָה, שָׂמַח מְאֹד, כִּי יָדַע אֶת עֶרְכּוֹ שֶׁל הָרַב, וְכָל מַה שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו לֹא יִפּוֹל אָרְצָה, וְאָמַר לָרַב, אֲנִי אֶקַּח אֶת הַנֵּר לְבֵיתֶךָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְבֶּה. וְכָךְ הָיָה.

יוֹם אֶחָד עָבַר הָאוֹפֶה הָעֲרָבִי בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, וּפָגַשׁ בּוֹ אָדָם זָר לֹא מִתּוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם, וְשָׁאַל אוֹתוֹ, הֵיכָן הוּא עוֹבֵד וְכַמָּה מַרְוִיחַ. עָנָה לוֹ, שֶׁהוּא עוֹבֵד בַּמַּאֲפִיָּה וּמַרְוִיחַ שְׁנֵי מַטְבְּעוֹת לְיוֹם. אָמַר לוֹ: הַאִם אַתָּה מְעֻנְיָן לַעֲבוֹד אֶצְלִי בֶּמֶשֶׁךְ חֹדְשַׁיִּם, וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ עֲשָׂרָה מַטְבְּעוֹת לְיוֹם? הֵשִׁיב הָאוֹפֶה שֶׁהוּא מוּכָן.

אָמַר לוֹ: בּוֹא עִמִּי וְאַרְאֶה לְךָ אֶת מְקוֹם הָעֲבוֹדָה. הוֹלִיךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּכַמָּה רְחוֹבוֹת, וְאָז הוֹצִיא מִטְפַּחַת מִכִּיסוֹ, וְאָמַר לוֹ שֶׁעָלָיו לִקְשֹׁר אֶת עֵינָיו בְּמִטְפַּחַת, כֵּיוָן שֶׁמָּקוֹם הָעֲבוֹדָה סוֹדִי, וְאַחֲרֵי שֶׁהִגִּיעוּ לַבָּיִת שֶׁהָיָה גָּדוֹל וְרַב מֵימַדִּים, הֵסִיר אֶת הַמִּטְפַּחַת מֵעֵינָיו, וְהוֹבִיל אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת לְמַרְתֵּף. בַּמַּרְתֵּף הָיוּ שַׂקִּיּוֹת מְלֵאוֹת אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת.

אָמַר הָאִישׁ לָאוֹפֶה: עָלֶיךָ לִפְתֹּחַ כָּל שַׂקִּית, וּלְמַיֵּן אֶת הָאֲבָנִים טוֹבוֹת וְהַמַּרְגָּלִיּוֹת אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ. אוּלָם דַּע לְךָ, שֶׁאָסוּר לְךָ לְסַפֵּר לְאִישׁ עַל עֲבוֹדָתְךָ זֹאת. עֲבוֹדָה זוֹ נִמְשְׁכָה כְּחָדְשַׁיִם, וּבְסִיּוּמָהּ שִׁלֵּם הָאִישׁ לָאוֹפֶה אֶת שְׂכָרוֹ, וְגַם נָתַן לוֹ מַתָּנָה נָאָה.

כַּעֲבוֹר מִסְפַּר יָמִים עָבַר הָאוֹפֶה בְּסִמְטָאוֹת הַשּׁוּק, וְשָׁמַע קוֹל כָּרוֹז הַמַּכְרִיז מִטַּעַם הַשִּׁלְטוֹנוֹת, כִּי יֶשְׁנוֹ בַּיִת שֶׁמוּצַע לִמְכִירָה פֻּמְבִּית, הַבַּיִת הָיָה שַּׁיָּךְ לְאָדָם זָר שֶׁמֵּת פִּתְאוֹם בְּבֵיתוֹ, וְלֹא הִשְׁאִיר צַוָּאָה אַחֲרָיו.

הִרְהֵר הָאוֹפֶה בְּלִבּוֹ, אוּלַי זֶה הַבַּיִת שֶׁהוּא עָבַד בּוֹ בְּמִיּוּן הַיַּהֲלוֹמִים, וְהִצִּיעַ מְחִיר גָּבוֹהַּ יוֹתֵר לִקְנוֹת אֶת הַבַּיִת, וְזָכָה בַּמִכְרַז. נָטַל הָאוֹפֶה אֶת כָּל חֶסְכוֹנוֹתָיו, וְלָוָה כֶּסֶף רַב מֵאֵת מַכָּרָיו, וְשִׁלֵּם אֶת הַכֶּסֶף הַנִּדְרָשׁ וְקִבֵּל אֶת מַפְתְּחוֹת הַבַּיִת.

מַה גְּדוֹלָה הָיְתָה שִׂמְחָתוֹ בְּהַגִּיעוֹ לַבָּיִת וּבִרְאוֹתוֹ שֶׁזֶּהוּ הַבַּיִת שֶׁעָבַד בּוֹ, וְשֶׁכָּל הַמַּרְגָּלִיּוֹת נִמְצָאוֹת בַּמַּרְתֵּף בִּמְקוֹמָן, וּבִין רֶגַע הָפַךְ לְעָשִׁיר גָּדוֹל. נָטַל מַרְגָּלִית אַחַת, וְהָלָךְ לַצּוֹרֵף וְקִבֵּל בַּעֲבוּרָהּ כֶּסֶף רַב, וְהֶחְזִיר אֶת כָּל חוֹבוֹתָיו. חֲשַׁשׁ הָאִישׁ שֶׁיִּתְפַּרְסֵם בָּעִיר שֶׁנֶּהֱפַךְ לֶעָשִׁיר, וְהֶחְלִיט לִנְסֹעַ לְאִיסְטַנְבוּל בִּמְדִינַת טוּרְקִיָּה, וְכָךְ נֶהְפַּךְ לְעָשִׁיר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שָׁם.

רַבִּי צֶמַח צָרְפַתִּי כְּשֶׁהִגִּיעַ לְגִיל שִׁבְעִים שָׁנָה, רָצָה לַעֲלוֹת לָאָרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוֹנֵן אֶת עֲפָרָהּ וּלְהִקָּבֵר בְּתוֹכָהּ. בְּדַרְכּוֹ לָאָרֶץ, עָבַר דֶּרֶךְ אִיסְטַנְבוּל, שֶׁבְּאוֹתָם יָמִים הָיְתָה שָׁם קְהִלָּה יְהוּדִית גְּדוֹלָה וַחֲשׁוּבָה. רָאשֵׁי הַקְּהִלָּה עָרְכוּ לוֹ קַבָּלַת פָּנִים מְפֹאֶרֶת בְּנוֹכְחוּת נִכְבַּדֵּי הַקְּהִלָּה.

בְּתֹם קַבָּלַת הַפָּנִים, הָלְכוּ הָרַב וּמְלַוַיו בְּחוּצוֹת הָעִיר, לְכִוּוּן הַבַּיִת בּוֹ הָיָה אָמוּר הָרַב לְהִתְגּוֹרֵר בְּמֶשֶׁךְ שְׁהוּתוֹ בָּעִיר, בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ פָּגְשׁוּ בָּהֶם חַבּוּרָה שֶׁל עֲשִׁירִים מוּסְלְמִים, וּבֵינֵיהֶם הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל לָבוּשׁ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וְרִקְמָה.

כִּרְאוֹת הֶעָשִׁיר הַזֶּה אֶת הָרַב, נִגַּשׁ אֵלָיו וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם, כּוֹפֵף אֶת רֹאשׁוֹ וְנִשֶׁק אֶת יְדֵי הָרַב בְּכָבוֹד וּבְחֹם. מֵאַיִן בָּאתֶם וּלְאָן אַתֶּם הוֹלְכִים, שָׁאַל הֶעָשִׁיר, עָנָה לוֹ הַמְּשָׁרֵת שֶׁל הָרַב: בָּאנוּ מִתּוּנִיס, וְהוֹלְכִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הִזְמִין הֶעָשִׁיר אֶת הָרַב וְאֶת מְשָׁרְתוֹ לְהִתְאָרֵחַ בְּבֵיתוֹ, בְּכָבוֹד גָּדוֹל וּבְרֹב פְּאֵר.

לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים, בִּקֵּשׁ הֶעָשִׁיר מֵהָרַב לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת רְכוּשׁוֹ הָרַב, וְשָׁאַל אוֹתוֹ: הַאִם כְּבוֹד הָרַב יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן בָּא לִי כָּל הָעֹשֶׁר הַזֶּה? מִשֶּׁנַּעֲנָה בִּשְׁלִילָה, אָמַר לוֹ הֶעָשִׁיר: הַאִם כְּבוֹד הָרַב מַכִּיר אֶת הָאוֹפֶה שֶׁעָבַד לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת בַּמַּאֲפִיָּה שֶׁלְּיַד בֵּיתְךָ?

אֲנִי מַכִּירוֹ הֵיטֵב, עָנָה הָרַב, הוּא אִישׁ טוֹב וְיָשָׁר. בְּאוֹתוֹ רֶגַע נָשַׁק בָּעַל הַבַּיִת אֶת יְדֵי הָרַב, וְאָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הָרַב, אֲנִי הוּא עַבְדֶּךָ, שֶׁפָּתַחְתִּי לְךָ בִּזְמַנּוֹ אֶת דֶּלֶת הַמַּאֲפִיָּה לְהַדְלִיק לְךָ נֵר, וְאַתָּה בֵּרַכְתָּ אוֹתִי שֶׁאֶהְיֶה עָשִׁיר גָּדוֹל, וּבִרְכָתְךָ הִתְקַיְּמָה.

לִפְנֵי הִפָּרְדוֹ מֵעִמּוֹ, מָסַר הָאִישׁ לְרַבִּי צֶמַח שְׁטָרוֹת כֶּסֶף, וְאָמַר לוֹ שֶׁיַּפְקִידֵם בַּבַּנְק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהַבַּנְק יַעֲנִיק לוֹ קִצְבָּה חוֹדְשִית כָּל יְמֵי חַיָּיו. הֵנִיחַ הָרַב אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁוֹ וּבֵרֵךְ אוֹתוֹ, וְנִפְרָד מִמֶּנּוּ לְשָׁלוֹם.

עָלָה הָרַב עִם מְשָׁרְתוֹ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם, מָסַר אֶת הַשְּׁטָרוֹת לַבַּנְק, וְהוּא קִבֵּל מֵהַבַּנְק קִצְבָּה חָדְשִׁית קְבוּעָה בִּסְכוּם גָּדוֹל, שֶׁמִּמֶּנָּה הִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְגַם חִלֵּק צִדְקוֹת רַבּוֹת לְעַנִיֵּי יְרוּשָׁלַיִם.

רְאֵה לְמַה זָכָה אוֹתוֹ גּוֹי, בַּעֲבוּר שֶּׁטָּרַח לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ שֶׁל הָרַב. וְאִם כָּךְ שְׂכָרוֹ שֶׁל גּוֹי, הֲרֵי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יְהוּדִי שֶׁמְּכַבֵּד תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שְׂכָרוֹ גָּדוֹל עַד מְאֹד. וּכְבָר אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (לג:) שְׁמִי שֶׁאוֹהֵב תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, יִהְיוּ לוֹ בָּנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וּמִי שֶׁמְּכַבֵּד תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, יִּזְכֶּה לַחֲתָנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה