פרק ג · משנה יז
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דָּעַת. אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח.
דרך ארץ קדמה לתורה
אָדָם חֲסַר מִדּוֹת טוֹבוֹת וְהַנְהָגוֹת נְכוֹנוֹת, הוּא אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי כֵּיצַד יָכוֹל אָדָם לִלְמֹד עַל מִצְוַת צְדָקָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, כַּאֲשֶׁר אֵין בּוֹ שֵּׁמֶץ מִמִּדַּת הַנְּדִיבוּת. כֵּיצַד הוּא יָבִין כְּרָאוּי אֶת הַצִּוּוּי "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", בְּעוֹד הָאֱנוֹכִיּוּת שׁוֹלֶטֶת בּוֹ. הֲרֵי שֶׁדֶּרֶךְ אֶרֶץ הִיא הַהֲכָנָה שֶׁעַל יָדָהּ יוּכַל לִפְנוֹת לְלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְלָכֵן הִיא קוֹדֶמֶת לַתּוֹרָה.
רֶמֶז לְכָךְ אָנוּ מוֹצְאִים בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת (דַּף סב:), עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֶלֶף תַּלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁמֵּתוּ כּוּלָּם בִּזְמַן קָצַר - מִפֶּסַח עַד שָׁבוּעוֹת, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה. לְפִי שִׁעוּר קוֹמָתָם הֵם הָיוּ לְקוּיִים בְּמִדַּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ.
לֹא לְחִנָּם הִדְגִּישׁוּ חֲכָמֵינוּ כִּי הֵם נִפְטְרוּ "מִפֶּסַח עַד שָׁבוּעוֹת", לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהֵם נִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם בִּתְקוּפָה שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר. תְּקוּפָה זוֹ נוֹעֲדָה לִהְיוֹת הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, הֲכָנָה רוּחָנִית לְמַעֲמָד הַר סִינָי, וּמַהִי אוֹתָהּ הֲכָנָה? הֱוֵי אוֹמֵר "דֶּרֶךְ אֶרֶץ קָדְמָה לַתּוֹרָה". לְפִיכָךְ מִכֵּיוָן שֶׁאוֹתָם תַּלְמִידִים לָקוּ בַּדֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלָּהֶם, הֵם לֹא הָיוּ רְאוּיִים לִזְכּוֹת לְקַבָּלַת תּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ אֵין תּוֹרָה, וְלָכֵן נִלְקְחוּ לְבֵית עוֹלָם לִפְנֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה.
בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת (דַּף סח:) מְסֻפָּר עַל רַבִּי טַרְפוֹן שֶּׁהִקְשָׁה קֻשְׁיָא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְחָכָם אֶחָד בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן נְחֶמְיָה הֵשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבָה. וּכְשֶׁרָאָה שֶׁרַבִּי טַרְפוֹן שָׁתַק, שָׂמְחוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: יְהוּדָה, שָׂמְחוּ פָּנֶיךָ שֶׁהֵשַׁבְתָּ אֶת זָקֵן, תְּמֵהַנִי אִם תַּאֲרִיךְ יָמִים.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלָעִאי: אוֹתוֹ הַפֶּרֶק פְּרוֹס הַפֶּסַח הָיָה, כְּשֶׁעָלִיתִי לַעֲצֶרֶת שָׁאַלְתִּי אַחֲרָיו: יְהוּדָה בֶּן נְחֶמְיָה הֵיכָן הוּא? וְאָמְרוּ לִי: נִפְטַר וְהָלָךְ לוֹ.
מִלְּשׁוֹן הַגְּמָרָא שָׁם מַשְׁמַע, שֶׁרַבִּי טַרְפוֹן לֹא הִקְפִּיד עַל רַבִּי יְהוּדָה בָּזֶה, וְאַדְּרַבָּה יִתָּכֵן שֶּׁשָּׂמַח עַל שֶׁפָּשַׁט לוֹ אֶת קֻשְׁיָתוֹ, וְרַק רַבִּי עֲקִיבָא הִרְגִּישׁ בּוֹ שֶּׁשָּׂמַח מִזֶּה, וְלָכֵן קִלְּלוֹ שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ יָמִים.
וְהִקְשָׁה רַבִּי חַיִּים קַנְיֶבְסְקִי שְׁלִיטָ"א בְּסִפְרוֹ אוֹרְחוֹת יֹשֶׁר, מַדּוּעַ הִגִּיעַ לוֹ מִיתָה בִּשְׁבִיל זֶה, וְכָל יִשְׂרָאֵל יַפְסִידוּ תַּלְמִיד חֲכַם כְּרַבִּי יְהוּדָה, וַהֲרֵי אִם אָכֵן נָהַג רַבִּי יְהוּדָה שֶׁלֹּא כַּדִּין, הָיָה לְרַבִּי עֲקִיבָא לְהוֹכִיחוֹ וּלְהַזְהִירוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵּן, אֲבָל לִגְרֹם לוֹ שֶׁיָּמוּת, לִכְאוֹרָה לֹא מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת.
וְתִרֶץ, שֶׁבֵּאוּר הַדְּבָרִים הוּא, שֶׁאַדְּרַבָּה בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה תַּנָּא וְאָדָם גָּדוֹל, וּבְוַדַּאי יִהְיֶה מִמַּנְהִיגֵי הַדּוֹר וְיַעֲמִיד אַלְפֵי תַּלְמִידִים, אֲזַי מִכֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדָּה רָעָה זוֹ שֶׁמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן רַבּוֹתָיו, וּמִדּוֹת רָעוֹת קָשֶׁה לַעֲקוֹר, חֲשַׁשׁ שֶׁמִּדָּה זוֹ תַּעֲבוֹר לְאַלְפֵי תַּלְמִידָיו, וְיִהְיֶה בָּזֶה תַּקָּלָה לְדוֹרוֹת, וְלָכֵן נֹחַ שֶׁיָּמוּת, וְלֹא יַעֲבִיר מִדּוֹת רָעוֹת לְתַלְמִידָיו.
וְנִרְאָה שֶׁדָבָר זֶה לָמַד רַבִּי עֲקִיבָא מֵהַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה עִם תַּלְמִידָיו, שֶׁעַל אַף שֶׁהָיוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מֻפְלָגִים הָרְאוּיִים לִהְיוֹת גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל וְלִלְמֹד תּוֹרָה לָעָם, וּמֵהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה לְכָל הָעוֹלָם, בְּכָל זֹאת לֹא רִחֵם ה' יִתְבָּרַךְ עַל אוֹתָם תַּלְמִידִים וְעַל עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲתִידִים לֵהָנוֹת מִתּוֹרָתָם, אֶלָּא לָקַח אוֹתָם בִּדְמֵי יְמֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁבְּדַרְגָּה שֶׁלָּהֶם הָיָה חָסֵר לָהֶם מִדּוֹת טוֹבוֹת, וְלָכֵן אֵין טָעַם שֶׁתַּלְמִידִים כָּאֵלּוּ יַעֲבִירוּ אֶת תּוֹרָתָם וְאֶת מִדּוֹתֵיהֶן לִכְלָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ אֵין תּוֹרָה.
מי שאין בו מדות ודרך ארץ, גרוע מנבלה
בְּסֵפֶר "קַב הַיָּשָׁר" (פֶּרֶק ז) הֵבִיא מַעֲשֵׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָלַךְ בַּדֶּרֶךְ, וְנִזְדַּמֵּן עִמּוֹ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְהִנֵּה הֵם רוֹאִים נְבֵלָה אַחַת מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, וְהָיְתָה הַנְּבֵלָה מַסְרִיחָה סִרָחוֹן גָּדוֹל. אוֹתוֹ חָסִיד הֵנִיחַ יָדוֹ עַל חֹטְמוֹ מִפְּנֵי הַסִּרָחוֹן, אוּלָם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הָלַךְ קָרוֹב לַנְבֵלָה וְלֹא חָשׁ לָרֵיחַ כְּלָל.
עוֹדָם מְדַבְּרִים, וְהִנֵּה הֵם פּוֹגְשִׁים בָּאָדָם אֶחָד מֵרָחוֹק שֶׁהָלַךְ לִקְרָאתָם, וַהֲלִיכָתוֹ הָיְתָה בְּגַאֲוָה וְגַסּוּת רוּחַ, וְהָיָה מִתְפָּאֵר וּמִתְיָיהֵר בְּעַצְמוֹ, כְּשֶׁרָאָהוּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מֵרָחוֹק, שָׁם אֶת יָדוֹ עַל חוֹטְמוֹ.
שְׁאָלוֹ הֶחָסִיד: מַדּוּעַ לֹא שָׂם אֲדוֹנִי יָדוֹ עַל חוֹטְמוֹ כְּשֶׁעָבְרוּ לְיַד הַנְּבֵלָה, וְאִלּוּ כָּאן שֶׁעָבַרְנוּ לְיַד אוֹתוֹ אָדָם, שַׂמְתָּ אֶת יָדְךָ עַל הַחֹטֶם? הֵשִׁיב לוֹ אֵלִיָּהוּ: אָדָם זֶה מַסְרִיחַ יוֹתֵר מֵהַנְּבֵלָה, כִּי הַנְּבֵלָה כֵּיוָן שֶׁאָדָם נוֹגֵעַ בָּהּ טָמֵא עַד הָעֶרֶב. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּזֶה הָאָדָם, מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ טֻמְאוֹת חֲמוּרוֹת, כִּי הוּא בָּעַל גַּאֲוָה וּמִדּוֹתָיו מְגֻנּוֹת.
לְפִי זֶה כָּתַב בְּסֵפֶר "שֶׁם מִשִּׁמְעוֹן" לְבָאֵר אֶת דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, שֶּׁתַּלְמִיד חֲכַם שֶּׁאֵין בּוֹ דַּעַת, דְּהַיְנוּ שֶּׁאֵין לוֹ שִׁפְלוּת הָרוּחַ וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אֶלָּא מִתְיַהֵר בְּגַאֲוָה, נְבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ, כִּי מִנְּבֵלָה מְקַבְּלִים טֻמְאָה רַק עַד הָעֶרֶב, וּמִתַּלְמִיד חֲכַם כָּזֶה שֶּׁאֵין בּוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, מְקַבְּלִים טֻמְאָה חֲמוּרָה לְאוֹרֵךְ יָמִים וְשָׁנִים, מֵחֲמַת שֶׁלּוֹמֵד מִמֶּנּוּ אֶת דְּרָכָיו.
רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן זַצַ"ל הָיָה אוֹמֵר: לִנְבֵלָה יֵשׁ חִסָּרוֹן גָּדוֹל שֶׁמַּסְרִיחָה, אוּלָם יֵשׁ בָּזֶה גַּם מַעֲלָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִיא מַסְרִיחָה, מַרְגִּישִׁים בָּהּ הָעוֹבְרִים וְשָׂבִים, וּמְרִיחִים אוֹתָהּ לְמָקוֹם רָחוֹק, וְיוֹדְעִים לֹא לְהִכָּשֵׁל בָּהּ.
אֲבָל תַּלְמִיד חֲכַם שֶּׁאֵין בּוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, יֵשׁ בּוֹ חִסָּרוֹן גָּדוֹל שֶׁאֶפְשָׁר לְהִכָּשֵׁל בּוֹ וְלִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו שֶׁאֵינָם כַּשּׁוּרָה, כֵּיוָן שֶׁהוּא תַּלְמִיד חֲכַם, הֲרֵי לֹא נוֹדַע סִרְחוֹנוֹ, וְאֵין הַבְּרִיּוֹת נִשְׁמָרִים מִפָּנָיו, וְלָכֵן נְבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֶת הַמַּעֲלָה הַזּוֹ שֶׁכֻּלָּהּ מַסְרִיחָה, וְנִזְהָרִים מִפָּנֶיהָ.
רַעֲיוֹן זֶה נוֹתֵן לָנוּ לַעֲמוֹד עַל חֹמֶר הָעִנְיָן שֶׁל דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהֲרֵי נְּבֵלָה הִיא הַדָּבָר הַפָּחוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְדִיפָה רֵיחַ רַע, וְאֵין בָּהּ שׁוּם תּוֹעֶלֶת, וְאֵין אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ מוֹאֵס בָּהּ, וְאַף עַל פִּי כֵּן נֶחְשֶׁבֶת הַנְּבֵלָה יוֹתֵר מִתַּלְמִיד חֲכַם שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ!
אם אין תורה אין קמח
כָּתַב הַמִּדְרָשׁ שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם הָאַלְשֵׁיךְ, שֶׁכָּל הָעוֹלָם אוֹמְרִים "אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה", וְחוֹשְׁבִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רְאָיָה מֵהַמִּשְׁנָה שֶׁחַיָּב לַעֲבוֹד, מִפְּנֵי שֶׁבְּלִי קֶמַח אִי אֶפְשָׁר לִלְמֹד תּוֹרָה, וּבְכָךְ מְנַחֲמִים אֶת עַצְמָם בָּזֶה שֶׁאֵינָם לוֹמְדִים.
וּבָא הַתַּנָּא לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהָאֱמֶת הִיא לְהֵפֶךְ, כִּי בִּטּוּל הַתּוֹרָה הִיא הַסִּבָּה לְבִטּוּל הַקֶּמַח, וְזֶה שֶׁאָמַר הַתַּנָּא "אִם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח", כְּלוֹמַר אִם רָאִיתָה שֶּׁאֵין לְךָ קֶמַח [דְּהַיְנוּ פַּרְנָסָה], דַּע לְךָ שֶּׁאֵין לְךָ תּוֹרָה, וְזֶה מַה שֶׁגּוֹרֵם לְחִסָּרוֹן בְּפַרְנָסָה, שֶׁהֲרֵי הַפַּרְנָסָה בָּאָה מֵאֵת ה', וּכְכָל שֶׁיַּרְבֶּה בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, בּוֹרֵא עוֹלָם יִדְאָג לְפַרְנָסָתוֹ.
וּבְהֶקְשֵׁר לָזֶה מְסַפְּרִים עַל הָרַב "בֵּית הַלֵּוִי", שֶׁפָּגַשׁ פַּעַם בְּאֶחָד מִתַּלְמִידָיו לְאַחַר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה שֶׁלֹּא נִפְגְּשׁוּ. שָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב: מַה אַתָּה עוֹשֶׂה? עָנָה הַתַּלְמִיד: אֲנִי מְנַהֵל עֵסֶק, וּבָרוּךְ ה' פַּרְנָסָתִי מְצוּיָה בְּכָבוֹד.
לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת נִגַּשׁ אֵלָיו הָרַב וּשְׁאָלוֹ שׁוּב: מַה אַתָּה עוֹשֶׂה? חָשַׁב הַתַּלְמִיד שֶׁהָרַב כַּנִּרְאֶה לֹא שָׁמַע מִקֹּדֶם אֶת דְּבָרָיו, וְשׁוּב הֵשִׁיב לוֹ: אֲנִי מְנַהֵל עֵסֶק וְהָעֲסָקִים מְשַׂגְשְׂגִים.
לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת שׁוּב נִגַּשׁ הָרַב וְשָׁאַל: מַה אַתָּה עוֹשֶׂה? אָמַר הַתַּלְמִיד: כְּבָר אָמַרְתִּי מִקֹּדֶם לָרַב כִּי אֲנִי מְנַהֵל עֵסֶק!
אָמַר הָרַב: כֵּן, שָׁמַעְתִּי הֵיטֵב אֶת דְּבָרֶיךָ, אֲבָל אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתְךָ "מַה אַתָּה עוֹשֶׂה", וְאַתָּה עֲוֹנֶהּ לִי "מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה..." הַפַּרְנָסָה הִיא מִשָּׁמַיִם, וְהִיא מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַאֲנִי שָׁאַלְתִּי אוֹתְךָ מַה עִם הַלִּמּוּד שֶׁלְּךָ? מַה עִם קְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה? מַה עִם הַיִּרְאַת שָׁמַיִם שֶׁלְּךָ? מַה עִם הַתְּפִלּוֹת וְכוּ'.
כָּךְ צָרִיךְ כָּל יְהוּדִי לְהַרְגִּישׁ וּלְדַעַת שֶׁה' יִתְבָּרַךְ הוּא הָעוֹשֶׂה אֶת הַכֹּל, וְהוּא מַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן, וְכָל מִי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה, מֻבְטָח לוֹ שֶׁפַּרְנָסָתוֹ מְצוּיָה לוֹ בְּכָבוֹד וּבְנַחַת, וְדוֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָּל טוֹב.
מי שאין לו קמח אין לו תורה
פֵּרוּשׁ נוֹסַף לַמִּשְׁנָה מְבָאֲרִים עַל פִּי מַה שֶׁמְּסַפְּרִים, שֶׁבִּישִׁיבַת גְּרוֹדְנָא אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁקֹאפּ זַצַ"ל, הָיוּ תְּקוּפוֹת שֶׁאֲפִילוּ אוֹכֵל מִינִימָלִי כִּמְעַט וְלֹא הָיָה. פַּעַם כְּשֶׁהַמַּצָּב הַכַּלְכָּלִי בַּיְּשִׁיבָה הָיָה בֶּכִי רַע, וְנִדְמֶה הָיָה לַבַּחוּרִים שֶׁנִּתָּן לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר לְמַעֲנָם, אֲזַי לְאוֹת מְחָאָה עַל מַצָּבָם הֶעָגוּם, הֶחְלִיטוּ לְהָשִׁיב אֶת מְעַט הָאוֹכֵל שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם בִּשְׁלֵמוּת.
הַמַּשְׁגִּיחַ שֶׁל הַיְּשִׁיבָה, רַבִּי שְׁלֵמָה הָרִכְבִּי, שָׁמַע עַל כָּךְ, אַךְ נִמְנַע לוֹמַר זֹאת לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, עֵקֶב מַצָּב בְּרִיאוּתוֹ הָרוֹפֵף. אוּלָם בְּדֶרֶךְ כָּלְשֶׁהִי נוֹדַע לְרַבִּי שִׁמְעוֹן עַל כָּךְ, וּבְשִׁעוּרוֹ הָרִאשׁוֹן לְאַחַר הַמִּקְרֶה, פָּתַח בְּדִבְרֵי הַמִּשְׁנָה בְּאָבוֹת וְאָמַר:
"אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה", נִרְמָז בְּדִבְרֵי הַמִּשְׁנָה, שֶׁאִם אָדָם מְסֻגָּל לְהִתְלוֹנֵן וְלוֹמַר "אֵין לִי קֶמַח" כְּלוֹמַר שֶׁהַקֶּמַח לֹא מַסְפִּיק לִי, הַפְּשָׁט הוּא ש"אֵין לוֹ תּוֹרָה..."
הוּא הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שְׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (יִרְמְיָה יז), וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵּשֵׁב. אֲבָל כֹּל שֶׁמַּעֲשָׁיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שְׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם), וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי:
ללמד על מנת לעשות
הַתַּנָּא מְלַמְּדֵנוּ שֶׁמִּי שֶׁמַּרְבֶּה לִלְמֹד אֲבָל אֵינוֹ מַרְבֶּה לְקַיֵּם אֶת מַה שֶׁלּוֹמֵד, מַעֲלָתוֹ פְּחוּתָה מִמִּי שֶׁלּוֹמֵד מְעַט וּמְקַיֵּם אֶת כָּל מַה שֶׁלּוֹמֵד, מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר הַלִּמּוּד הוּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת מַה שֶׁלּוֹמֵד.
כַּיּוֹצֵא בָּזֶה אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ רַבָּה: הַלָּמֵד שֶׁלֹּא עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, נוֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הַלָּמֵד שֶׁלֹּא עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, נוֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהְפְּכָה שוליתו עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי אָחָא, הַלָּמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, זוֹכֶה לְהַקְבִּיל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לִשְׁנֵי פּוֹעֲלִים עוֹבְדֵי אֲדָמָה, שֶׁמְּקַבְּלִים בִּשְׂכָרָם אֲחוּזִים מִן הַפֵּרוֹת שֶׁתּוֹצִיא הָאֲדָמָה, וּשְׁנֵיהֶם נִקְרְאוּ לַעֲבוֹד בְּשֵׁרוּת אֵצֶל הַמֶּלֶךְ עַל מְנָת לִשְׁתּוֹל בַּעֲבוּרוֹ פַּרְדֵּס, וּלְטַפֵּחַ אֶת אִילָנוֹתָיו כְּדֵי שֶׁיִּתְּנוּ פֵּרוֹת.
הָאֶחָד הֶעֱבִיר אֶת הַזְּמַן בְּבַטָּלָה גְּמוּרָה וְנִמְנָע מֵעֲבוֹדָה, בִּגְלַל כָּל מִינֵי תֵּרוּצִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים, וְכָךְ נִשְׁאֲרָה חֶלְקַת הָאֲדָמָה שׁוֹמֵמָה.
לְעֻמָּתוֹ, הַפּוֹעֵל הַשֵּׁנִי עָבַד בַּחֲרִיצוּת, שָׁתַל אִילָנוֹת, הִשְׁקָה, גַזָּם, נִכֵּשׁ, וְטִפַּח אֶת הָעֵצִים, עַד שֶׁהֵם הוֹצִיאוּ פֵּרוֹת לְתִפְאֶרֶת.
וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַזְּמַן לִקְצֹר אֶת הַפֵּרוֹת, הוּא הָלַךְ וְקָצַץ בְּגַסּוּת אֶת עַנְפֵי הַפֵּרוֹת בְּיַחַד עִם פֵּרוֹתֵיהֶם, וּבְכָךְ הִשְׁחִית אֶת הָעֵצִים הַנִּפְלָאִים שֶׁטִיפַּח.
מוּבָן כִּי כַּעֲסוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ עַל הַפּוֹעֵל הַשֵּׁנִי, יִגְבַּר פִּי כַּמָּה וְכַמָּה מֵאָשֵׁר עַל הַפּוֹעֵל הָרִאשׁוֹן, שֶׁאָמְנָם גַּם הוּא אִכְזֵב אֶת הַמֶּלֶךְ מִשּׁוּם שֶׁלֹּא עָמַד בְּמַטָּלָה שֶׁהֻטְּלָה עָלָיו וְלֹא מֵילָא אֶת תַּפְקִידוֹ נֶאֱמָנָה.
אַךְ מַעֲשָׂיו שֶׁל הַשֵּׁנִי חֲמוּרִים הַרְבֵּה יוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הִשְׁחִית דָּבָר טוֹב וּמְשֻׁבָּח שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ עֲמַל וְטִפַּח וְגִדֵּל, וּבְכָל זֹאת הוּא הָפַךְ אֶת הַקְּעָרָה עַל פִּיהָ וְהִשְׁחִית אֶת כָּל עֲמָלוֹ לָרִיק, בְּכָךְ הוּא הוֹכִיחַ זִלְזוּל וּבִזָּיוֹן בַּעֲבוֹדָתוֹ וּבַשָּׂכָר שֶּׁקָּצַב לוֹ הַמֶּלֶךְ.
הַנִּמְשָׁל הוּא, שֶׁהַפּוֹעֵל הָרִאשׁוֹן הוּא הָאָדָם שֶׁלֹּא לָמַד כְּלָל, וּמִמֵּילָא אֵינֶנּוּ מְקַיֵּם מִצְווֹת. בָּרוּר כִּי אֵין לַבּוֹרֵא עוֹלָם נַחַת רוּחַ מִמֶּנּוּ, וְהוּא עָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל שֶּׁמָּעַל בְּתַפְקִידוֹ.
אוּלָם גָּרוּעַ הֵימֶנּוּ הוּא הָאִישׁ "שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו", שֶׁלָּמַד שֶׁלֹּא עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, וַהֲרֵי הוּא כְּאוֹתוֹ פּוֹעֵל הַשֵּׁנִי לֹא לִקֵּט אֶת פְּרִי חָכְמָתוֹ, אֶלָּא הֵנִיחַ לָרוּחַ לַעֲקוֹר אֶת הָאִילָן מִן הַשֹּׁרֶשׁ, וּבָזֶה יָרַד כָּל עֲמָלוֹ וִיגִיעוֹ לָאֲבַדּוֹן.