אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ג · משנה טז

משנה טו

הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַכֹּל נָתוּן בָּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים. הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמוֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה:

הכל נתון בערבון

רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה מִבַּרְטְנוּרָא מְפָרֵשׁ, שֶׁרַגְלָיו שֶׁל הָאָדָם הֵם הָעֲרֵבִים לוֹ, וְהֵם מוֹלִיכִים אוֹתוֹ לְמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהַגִּיעַ לְשָׁם מִבְּלִי שֶׁיֵּדַע עַל כָּךְ, וַאֲפִילּוּ אִם אֵין רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם לְהַגִּיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם, רַגְלָיו לוֹקְחִים אוֹתוֹ לְשָׁם.

וּכְמוֹ שֶׁמְּסֻפָּר בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה (דַּף נג.) עַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי סוֹפְרִים מַשְׂכִּילִים וִיפֵי תֹּאַר, וּשְׁמָם אֱלִיחֹרֶף וַאֲחִיָּה בְּנֵי שִׁישָׁא. יוֹם אֶחָד רָאָה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת עָצוּב. שְׁאָלוֹ הַמֶּלֶךְ: מַדּוּעַ אַתָּה עָצוּב? הֵשִׁיב מַלְאַךְ הַמָּוֶת: מִשּׁוּם שֶׁתּוֹבְעִים מִמֶּנִּי לָקַחַת אֶת נִשְׁמָתָם שֶׁל שְׁנֵי הַסּוֹפְרִים שֶׁלְּךָ...

שָׁמַע זֹאת הַמֶּלֶךְ, וּמִיַּד צִוָּה עַל הַשֵּׁדִים שֶּׁיִּקְּחוּ אֶת הַשְּׁנַיִם לָעִיר לוּז [עִיר שֶּׁאֵין לְמַלְאָךְ הַמָּוֶת רְשׁוּת לַעֲבוֹר בָּהּ]. וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַשְּׁנַיִם לְשַׁעֲרֵי הָעִיר לוּז, עוֹד בְּטֶרֶם הִסְפִּיקוּ לְהִכָּנֵס לְתוֹכְכֵי הָעִיר, הֵם נִפְטְרוּ מִן הָעוֹלָם.

לְמָחֳרָת שׁוּב רָאָה הַמֶּלֶךְ אֶת הַשָּׂטָן, וְהַפַּעַם הוּא מְחַיֵּךְ. תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ: מַדּוּעַ אַתָּה מְחַיֵּךְ? עָנָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת: שָׁלָחְתָּ אֶת הַשְּׁנַיִם לַמָּקוֹם בּוֹ נִגְזַר עֲלֵיהֶם לָמוּת גְּזַר. דִּינָם הָיָה לָמוּת בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר לוּז, וְאֶמֶשׁ הָיִיתִי עָצוּב מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי כֵּיצַד לַהֲבִיאָם לְאוֹתוֹ מָקוֹם, וְדַוְקָא אַתָּה הֶחָכָם מִכָּל אָדָם סִיַּעְתָּ לִי לְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת גְּזַר דִּינָם.

כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבָרָיו, מִיַּד פָּתַח וְאָמַר: "רַגְלָיו שֶׁל אָדָם הֵם הָעֲרֵבִים לְקַחְתּוֹ לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ צָרִיךְ הוּא לָמוּת".

וּלְפִי זֶה מוּבָן הֶמְשֵׁךְ הַמִּשְׁנָה "וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים", כְּלוֹמַר, אֵין לְשׁוּם אָדָם אֶפְשָׁרוּת לִבְרֹחַ מִגְּזַר הַדִּין שֶּׁנִּגְזַר עָלָיו, וַאֲפִילּוּ אִם יְנַסֶּה לִבְרֹחַ מִכָּךְ, יֵשׁ מְצוּדָה וּמַלְכֹּדֶת הַמּוּכָנָה לוֹ כְּדֵי לְתוֹפְסוֹ, כְּפִי שֶּׁאֵרַע לִשְׁנֵי עֲבָדָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה.

מְסֻפָּר עַל רַבִּי יְהוֹנָתָן אַייְבְּשִׁיץ, רַבָּה שֶׁל פְּרָאג, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָלַךְ פַּעַם בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל הָעִיר, עָבְרָה בַּמָּקוֹם מֶרְכֶּבֶת הַמֶּלֶךְ. הִבְחִין הַמֶּלֶךְ בְּרַבִּי יְהוֹנָתָן הַצּוֹעֵד רַגְלִית, וּמִכֵּיוָן שֶׁהֶעֱרִיכוּ מְאֹד וְהוֹקִיר אֶת חָכְמָתוֹ, פָּקַד עַל הָרֶכֶב לַעֲצֹר, וּפָנָה בִּשְׁאֵלָה אֶל הָרַב: לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

עָנָהוּ רַבִּי יְהוֹנָתָן: 'אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ'. הַמֶּלֶךְ חָשַׁב שֶׁלֹּא שָׁמַע טוֹב, וְחָזַר וְשָׁאַל: כְּבוֹד הָרַב, שָׁאַלְתִּי לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? הֵשִׁיב לוֹ ר' יְהוֹנָתָן שֵׁנִית: עָנִיתִי כְּבָר לִכְבוֹד הַמֶּלֶךְ שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ...

הַמֶּלֶךְ קִבֵּל אֶת תְּשׁוּבָתוֹ כְּחֻצְפָּה. כֵּיצַד מֵעִיז הָרַב לְסָרֵב לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלָתוֹ, וְכִי יֵשׁ אָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הוּא הוֹלֵךְ? בְּכַעֲסוֹ צִוָּה לֶאֱסוֹר אֶת הָרַב. לְאַחַר זְמַן מַה שֶׁכְּבָר נִרְגַּע הַמֶּלֶךְ מִכַּעֲסוֹ, הֶחְלִיט לִשְׁאוֹל אֶת הָרַב מַדּוּעַ עָנָה לוֹ תְּשׁוּבָה שֶׁכָּזוֹ.

צִוָּה הַשַּׁלִּיט לִקְרֹא לְר' יְהוֹנָתָן וְאָמַר לוֹ: כְּבוֹד הָרַב, אֵינֶנִּי מֵבִין אוֹתְךָ, אֲנִי מָכִיר אוֹתְךָ כְּאָדָם חֲכַם וְנָבוֹן, וְהִנֵּה עַל שְׁאֵלָה שֶׁכָּל יֶלֶד קָטָן יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב אַתָּה עֲוֹנֵהּ לִי "אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ"? מַה פֶּשֶׁר תְּשׁוּבָה זוֹ?

עָנָה ר' יְהוֹנָתָן: הֲלֹא הַמֶּלֶךְ יָכוֹל הָיָה לְהִוָּכַח בְּעַצְמוֹ כִּי לֹא יָדַעְתִּי לְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ. אָמְנָם רָצִיתִי לָלֶכֶת לִלְמֹד, וּפָנַי אַף הָיוּ מוֹעֲדוֹת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, אֲבָל לֹא כָּל מַה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת יִקְרֶה בְּפֹעַל, וְהָרְאָיָה לְכָךְ שֶׁרְצוֹנִי לֹא הִתְקַיֵּם, שֶׁהֲרֵי בִּמְקוֹם לְהַגִּיעַ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, הִגַּעְתִּי לְבֵית הַסֹּהַר... וְלָכֵן אָמַרְתִּי לַמֶּלֶךְ שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לְהֵיכָן אֲנִי הוֹלֵךְ.

כַּמָּה אֲנָשִׁים הִכַּרְנוּ, שֶׁהָיוּ אֲמוּרִים לָלֶכֶת לְאֵיזֶה מָקוֹם, וּבַסּוֹף הִגִּיעוּ לְמָקוֹם אַחֵר. לְמָשָׁל, אָדָם נוֹסֵעַ לַחֲתֻנָּה שֶׁל בְּנוֹ, וּבַחֲזָרָה הַבַּיִת הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ לְבֵיתוֹ, וּלְבַסּוֹף הִגִּיעַ לְבֵית הָעַלְמִין רָח"ל, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, הַכֹּל כָּתוּב מִלְּמַעְלָה לְהֵיכָן הָאָדָם צָרִיךְ לְהַגִּיעַ, וְאִם לֹא הִגִּיעַ לַיַּעַד שֶׁרָצָה, בָּרוּר הוּא שֶׁלְּהֵיכָן שֶׁהִגִּיעַ שָׁם הָיָה צָרִיךְ לְהַגִּיעַ וְזֶה הַיַּעַד שֶׁלּוֹ.

החנות פתוחה והחנוני מקיף

כָּתַב רַבֵּנוּ מִבַּרְטְנוּרָא, הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וּבְנֵי אָדָם נִכְנָסִים לְשָׁם, וְלוֹקְחִים בַּהֲקָפָה מִבְּלִי לְשַׁלֵּם מִיַּד, וְהַחֶנְוָנִי מוֹכֵר בַּהֲקָפָה וּמַאֲמִין לְכָל אוֹתָם שֶׁלּוֹקְחִים, שֶׁיְּשַׁלְּמוּ עַל מַה שֶׁלָּקְחוּ. כָּךְ בְּנֵי אָדָם חוֹטְאִים בְּכָל יוֹם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְתִּין לָהֶם שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, עַד שֶׁיָּבֹא עִתָּם.

כַּמָּה אַב רַחוּם וְחַנּוּן יֵשׁ לָנוּ, שֶׁמַּמְתִּין לָנוּ בְּסַבְלָנוּת עַד שֶׁנָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְאִם הָאָדָם אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר וּכְבָר הִגִּיעוּ מַיִם עַד נֶפֶשׁ, נֶאֱלָץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ.

וּמַעֲשֵׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהִשְׂכִּיר דִּירָה לְאַלְמָנָה עֲנִיָּה עִם יְלָדִים, וּכְשֶׁעָבַר חֹדֶשׁ יָמִים, בָּא וְתָבַע מִמֶּנָּה שְׂכַר דִּירָה, וְלֹא הָיָה לָהּ מֵהֵיכָן לְשַׁלֵּם. לְאַחַר תְּקוּפָה שֶׁל כַּמָּה חֳדָשִׁים שֶׁלֹּא שִׁלְּמָה, דָּרַשׁ מִמֶּנָּה לְפַנּוֹת אֶת הַדִּירָה.

לָאִשָּׁה לֹא הָיָה מָקוֹם אַחֵר לָדוּר שָׁם, וְהַיָּמִים הָיוּ יְמֵי חֹרֶף קָשָׁה, בָּרָד וּכְפוֹר וְרוּחַ חֲזָקָה, וְלָכֵן נִשְׁאֲרָה הָאִשָּׁה בַּבַּיִת וְלֹא יָצְאָה. מַה עָשָׂה בָּעַל הַדִּירָה, הָלַךְ וְהֵסִיר אֶת הָרְעָפִים שֶׁעַל הַגָּג, וְהַגֶּשֶׁם וְהַבָּרָד יָרְדוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת. בָּאוּ אֵלָיו בְּנֵי אָדָם רַחְמָנִים, וּבִקְשׁוּ וְהִתְחַנְּנוּ בְּפָנָיו שֶׁיָּחוּס עָלֶיהָ וְעַל יתומיה הַקְּטַנִּים, וְיַנִּיחַ לָהּ לְהִשָּׁאֵר בַּדִּירָה עַד סוֹף יְמֵי הַחֹרֶף, אֲבָל הוּא לֹא רָצָה לִשְׁמוֹעַ עַל כָּךְ.

נֶאֶלְצָה הָאִשָּׁה בָּעַל כָּרְחָהּ לַעֲזֹב אֶת הַדִּירָה, וְדִמְעָתָהּ עַל פָּנֶיהָ עַד שֶׁמָּצְאָה מָנוֹחַ לְרַגְלָהּ בְּאֵיזֶה מְעָרָה. כּוּלָּם דִּבְּרוּ עַל שַׁעֲרוּרִיָּה זוֹ, וְעַל אַכְזָרִיּוּתוֹ שֶׁל בָּעַל הַדִּירָה.

הַגָּאוֹן הֶחָפֵץ חַיִּים, שֶׁהָיָה עֵד לַמַּעֲשֶׂה זֶה, הִצְטַעֵר מְאֹד, וְקָרָא בְּקוֹל אֶת הַפְּסוּקִים: "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן, אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ, וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם", והִמְתִּין לִרְאוֹת מַה יִהְיֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ.

עָבְרוּ שָׁנִים וְהָעֹנֶשׁ בּוֹשֵׁשׁ לָבֹא, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶרֶךְ אַפָּיִם גַּם לָרְשָׁעִים, וּמַמְתִּין שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. אוּלָם כַּעֲבוֹר עֶשֶׂר שָׁנִים, בָּא כֶּלֶב שׁוֹטֶה, וְנָשַׁךְ אֶת בָּעַל הַדִּירָה, וְהִתְיַסֵּר הָאִישׁ בְּיִסּוּרִים קָשִׁים וּמָרִים, וְהִתְפַּתֵּל בְּמַכְאוֹבָיו בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, וְהָיָה נוֹבֵחַ כְּכֶלֶב, וּלְבַסּוֹף מֵת בְּיִסּוּרָיו.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה