אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ג · משנה טו

משנה יד

הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, ובְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה:

הכל צפוי והרשות נתונה

בִּיאֵר רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה מִבַּרְטְנוּרָא; כָּל מַה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה בְּסֵתֶר חַדְרֵי חֲדָרִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ. וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה בְּיַד הָאָדָם לַעֲשׂוֹת טוֹב אוֹ רַע. כְּלוֹמַר, לָאָדָם יֵשׁ בְּחִירָה, לִבְחֹר בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ הוּא רוֹצֶה לָלֶכֶת, אֲבָל צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁיּוֹם יָבוֹא וְיָרְאוּ לוֹ אֶת כָּל מַה שֶׁעָשָׂה, וְעָתִיד לִתֵּן עַל כָּךְ אֶת הַדִּין.

לְמָשָׁל: נָהַג חָדָשׁ שֶׁלֹּא לָמַד כָּל כָּךְ אֶת חֻקֵּי הַתְּנוּעָה, מַגִּיעַ לִכְבִישׁ 6, וְרוֹאֶה אֶת הַדֶּרֶךְ פְּתוּחָה לְלֹא פְּקָקִים וּלְלֹא פִּתּוּלִים, וּמַחְלִיט לִנְסֹעַ בְּאוֹתוֹ כְּבִישׁ. וְהִנֵּה בַּדֶּרֶךְ הוּא רוֹאֶה בִּנְתִיב הַשֵּׁנִי פְּקָקִים, וְאֵינוֹ מִבֵּין מַדּוּעַ לֹא נוֹסְעִים אוֹתָם מְכוֹנִיּוֹת דֶּרֶךְ הַכְּבִישׁ שֶׁהוּא נוֹסֵעַ.

אֲבָל לְצַעֲרוֹ הָרַב, אֵינוֹ מוּדָע לְכָךְ שֶּׁבְּסוֹף הַחֹדֶשׁ יְשַׁלֵּחוּ לוֹ חֱשְׁבּוֹנִית עַל כָּל מַה שֶׁנָּסַע בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַחֹדֶשׁ, וּכְשֶׁיִּוָּדַע לוֹ הַדָּבָר, יִצְטַעֵר עַל הָרֶגַע שֶׁהִכִּיר אֶת הַכְּבִישׁ הַזֶּה, וּבְוַדַּאי שֶׁהָיָה מַעֲדִיף לַעֲמוֹד בִּפְקָקִים וְלֹא לְהִתְחַיֵּב בְּתַשְׁלוּם עֲבוּר הַנְּסִיעָה הַנְּעִימָה וְהַמְהִירָה. כָּךְ גַּם הַדָּבָר בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּל דָּבָר מְצֻלָּם, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה לַעֲשׂוֹת כַּטּוֹב בְּעֵינֵינוּ, אֲבָל בַּסּוֹף צָרִיךְ לְשַׁלֵּם עַל כָּךְ מְחִיר.

בְּסֵפֶר "הַאִיגוּד", מוּבָא מַעֲשֵׂה שֶּׁסִּפֵּר דּוֹקְטוֹר יְרֵא שָׁמַיִם, שֶׁיְּדִידוֹ הַקָּרוֹב הָיָה צָרִיךְ לָצֵאת בְּמוֹצָאֵי חַג הַפֶּסַח מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְלוֹס אַנְגְ'לֶס, לְעִסְקַת מִסְחָר גְּדוֹלָה. הַדּוֹקְטוֹר נִיסָה לִמְנוֹעַ אֶת חֲבֵרוֹ הַדָּתִי שֶׁלֹּא לִנְסֹעַ מִיַּד בְּצֵאת הֶחָג, מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר יְגִיעַ לְלוֹס אַנְגְ'לֶס, עֲדַיִן יִהְיֶה בֹּקֶר שֶׁל יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לַמֶּרְכָּז הַיְּהוּדִי בָּעִיר, עָלָיו לִנְהֹג שָׁם לְפִי הַהֲלָכָה וְלִשְׁמוֹר בְּפַרְהֶסְיָא אֶת קְדֻשַּׁת הֶחָג, וְהַנִּסָּיוֹן יִהְיֶה לוֹ גָּדוֹל, וְלָכֵן מוּטָב שֶׁלֹּא יִסַּע.

הַסּוֹחֵר לֹא הִסְכִּים, כִּי הַטִּיסָה הַבָּאָה רַק בְּעוֹד יוֹמָיִם, וְחָבַל לוֹ עַל הַזְּמַן, וְלָכֵן קָם וְנָסַע. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְחוּ"ל, שָׂכָר חֶדֶר בַּמָּלוֹן גָּדוֹל שֶׁל אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ קוֹמוֹת, וְיָשַׁב לָנוּחַ. לְאַחַר מִכֵּן הֶחְלִיט לְהִתְגַּלֵּחַ לִכְבוֹד הָעִסְקָה שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּעֶרֶב.

הוּא זָכָר אֶת דִּבְרֵי הַדּוֹקְטוֹר שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁמַּה שֶּׁאָסְרוּ חֲכָמִים לַעֲשׂוֹת בַּחַג מִשּׁוּם מַרְאִית עַיִן, אֲפִילּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר, וְלָכֵן מִי שֶׁנָּסַע מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּ"ל, אָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת שָׁם מְלָאכָה אֲפִילּוּ בְּצִנְעָה. אֲבָל בְּתוֹךְ לִבּוֹ חָשַׁב: "הֲרֵי יֵשׁ כָּאן אֶלֶף חֲדָרִים, וַאֲנִי נִמְצָא בְּאֵיזֶה חֶדֶר קָטָן, וּמִי יֵדַע בָּעוֹלָם מַה אֲנִי עוֹשֶׂה". וּמַתְחִיל לְהִתְגַּלֵּחַ.

וְהִנֵּה רַק הִדְלִיק הָאִישׁ אֶת הַמְּכוֹנָה, וּמִיַּד הֵחֵל לָצֵאת הַרְבֵּה עָשָׁן, הוּא נִפְנָה לִרְאוֹת מַה קָרָה, וְהִבְחִין שֶׁהַמְּכוֹנָה מְכֻוֶּנֶת עַל מָתַח חַשְׁמַל שֶׁל 220 ווֹלְט בְּעוֹד שֶׁבְּלוֹס אַנְגְ'לֶס הַמֶּתַח הוּא 110 ווֹלְט, וְלָכֵן נִשְׂרְפָה הַמְּכוֹנָה.

הָאִישׁ הוֹצִיא מִיַּד אֶת הַתֵּקַע מֵהַחַשְׁמַל, אַךְ בֵּינְתַיִם גַּלָּאֵי הֶעָשָׁן קָלַט אֶת הֶעָשָׁן, וְצִפְצֵף לְמַטָּה בַּקַּבָּלָה. הֵם הִתְקַשְּׁרוּ בְּבֶהָלָה לִשְׁאוֹל מַה קָרָה, וְהוּא הִרְגִּיעַ אוֹתָם שֶׁזֶּה רַק מִמְּכוֹנַת גִּלּוּחַ, וְהוּא כְּבַר הִשְׁתַּלֵּט עַל זֶה.

פָּנָה הָאִישׁ אֶל הַחַלּוֹן כְּדֵי לְפוֹתְחוֹ וּלְאֲוְרֵר אֶת הַחֶדֶר, וְאָז הִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁבְּקוֹמוֹת הַגְּבוֹהוֹת שֶׁל בֵּית הַמָּלוֹן הַמְשֻׁכְלָל הַזֶּה, אִי אֶפְשָׁר לִפְתֹּחַ חַלּוֹן כְּלָל, אֶלָּא הַכֹּל סָגוּר וְהַחֶדֶר מְמֻזָּג...

בְּלִיַּת בְּרֵירָה הוּא נֶאֱלָץ לִפְתֹּחַ אֶת הַדָּלֶת כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ הֶעָשָׁן לַמִסְדֶרוֹן, רַק שֶׁהוּא לֹא יָדַע כַּמָּה דְּבָרִים: א'. שֶׁגַּלָּאֵי הֶעָשָׁן שֶׁל הַמִּסְדְרוֹן נִמְצָא בְּדִיּוּק מִמּוּל הַדָּלֶת שֶׁלּוֹ. ב'. שֶׁגַּלָּאֵי הֶעָשָׁן שֶׁל הַמִּסְדְרוֹנוֹת, מְחֻבָּרִים יְשִׁירוֹת לְמוֹקֵד מְכַבֵּי הָאֵשׁ. ג'. שֶׁשָּׁבוּעַ לִפְנֵי כֵּן, הָיְתָה בְּאַחָת הַמְּלוֹנוֹת בָּעִיר שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה שֶׁתָּבְעָה כַּמָּה קָרְבָּנוֹת, וְאָז הֻפְנְתָה אֶצְבַּע מַאֲשִׁימָה לִמְכַבֵּי הָאֵשׁ שֶׁלֹּא בָּאוּ עִם מַסְפִּיק רִכְבֵי הַצָּלָה. אֶת כָּל זֶה הוּא לֹא יָדַע!

פָּתַח הָאִישׁ אֶת הַדֶּלֶת, וּפַעֲמוֹנֵי הָאַזְעָקָה הֶחֱרִידוּ בְּמֶרְכַּז מְכַבֵּי הָאֵשׁ. הַלֶּקַח מֵהַשְּׂרֵפָה הַקּוֹדֶמֶת נִלְמַד, וּמִיַּד זִנְּקוּ עֲשָׂרוֹת מְכוֹנִיּוֹת כִּבּוּי, וְיַחַד עִם מְכַבֵּי הָאֵשׁ, בָּאוּ גַּם צְוָתִים גְּדוֹלִים שֶׁל מָגֵן דָּוִד אָדֹם, וּמִשְׁטָרָה, וְכַמּוּבָן צַלַמֵי הַטֶּלֶוִיזְיָה וּכְלֵי הַתִּקְשֹׁרֶת וְהָעִתּוֹנוּת...

הַכַּבָּאִים טִפְּסוּ בִּזְרִיזוּת, וּמָצְאוּ אֶת מוֹקֵד הֶעָשָׁן - "מְכוֹנַת הַגִּלּוּחַ"... הַסּוֹחֵר עִם הַכִּפָּה צוּלַם אֵין סְפֹר פְּעָמִים מִכָּל הַכִּוּוּנִים וְהַזָּוִיּוֹת, וְשֻׁדַּר בְּטֵלֵוִיזְיָה, וְנִכְתָּב בָּעִתּוֹנִים עַל הַתַּקָּלָה שֶׁיָּצְאָה תַּחַת יָדוֹ.

מִיַּד בְּמוֹצָאֵי הֶחָג הַתְקַשֵּׁר אוֹתוֹ יְהוּדִי לִידִידוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לוֹ: אָכֵן, צָדַקְתָּ בִּדְבָרֶיךָ, אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִרְאֶה אוֹתִי, וּבְסוֹף כָּל לוֹס אַנְגְ'לֶס רָאוּי וְקָרְאוּ עַל מַה שֶּׁאֵרַע לִי...

אין לאן לברח

מַעֲשֵׂה בְּבָחוּר אֶחָד שֶׁהָלַךְ מִטְּבֶרְיָה לְבֵיתָר לִלְמֹד תּוֹרָה, אוֹתוֹ בָּחוּר הָיָה נָאֶה בְּיוֹתֵר, וְרָאֲתָה אוֹתוֹ נַעֲרָה אַחַת וְאָמְרָה לְאָבִיהָ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, תְשַׁדֵך לִי אֶת הַבָּחוּר הַזֶּה. מִיַּד נִגַּשׁ הָאָב לַבָּחוּר, וְאָמַר לוֹ: רְצוֹנְךָ לִשָּׂא אִשָּׁה וַאֲנִי אֶתֶּן לְךָ אֶת בִּתִּי? אָמַר לוֹ: כֵּן.

מִיַּד עָרְכוּ חֲתֻנָּה וְאוֹתוֹ בָּחוּר נָשָׂא אֶת הַבַּחוּרָה לְאִשָּׁה וְחָזַר לְבֵיתוֹ שֶׁבִּטְבֶרְיָה, כְּדֵי לְקַיֵּם "וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ שָׁנָה אַחַת". בְּסוֹף הַשָּׁנָה, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ תּוֹלִיכֵנִי אֵצֶל הוֹרַי וְאֶרְאֶה אוֹתָם. מִיַּד לָקַח סוּסִים וּמַאֲכַל וּמִשְׁתֶּה, וְהָלָךְ עִם אִשְׁתּוֹ לְבֵית הוֹרֶיהָ.

כְּשֶׁהָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ, יָצָא עֲלֵיהֶם שׁוֹדֵד אֶחָד חָמוּשׁ, וּכְשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ הָאִשָּׁה, נִכְנְסָה אַהֲבָתוֹ בְּלִבָּהּ, וְעֶזְרָה לוֹ לִתְפֹּס אֶת בַּעֲלָהּ וְקָשְׁרוּ אוֹתוֹ בַּחֲבָלִים. אוֹתוֹ שׁוֹדֵד נִכְשָׁל עִם הָאִשָּׁה בַּעֲבֵרָה, וְאַחַר כָּךְ יָשַׁב לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת יָחַד עִם הָאִשָּׁה. אוֹתוֹ בָּחוּר הָיָה קָשׁוּר בָּאִילָן, וְרָאָה אֶת הַכֹּל. אַחַר כָּךְ בָּא הַשּׁוֹדֵד לִישֹׁן עִם הַבַּחוּרָה, וְלָקַח כְּלִי שֶׁל מַיִם וְשָׂם לְיָדוֹ וַיִּישַׁן.

וְהִנֵּה בָּא נָחָשׁ וְשָׁתָה מִן הַיַּיִן, וְהִטִּיל סַם הַמָּוֶת בְּתוֹכוֹ. כְּשֶׁהֵקִיץ הַשּׁוֹדֵד מִשְּׁנָתוֹ, נָטַל אֶת הַמַּיִם וְשָׁתָה וּמֵת. הַבָּחוּר רָאָה אֶת הַנֵּס שֶּׁנַּעֲשָׂה לוֹ, וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, תְּשַׁחְרְרִי אוֹתִי. אָמְרָה לוֹ: אֲנִי מְפַחֶדֶת מִמְּךָ שֶׁמָּא תַּהַרְגֵנִי. אָמַר לָהּ: אֲנִי נִשְׁבַּע לְךָ שֶׁלֹּא אֲמִיתֵךְ. הָאִשָּׁה שִׁחְרְרָה אֶת בַּעֲלָהּ, וְהָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לְבֵית אָבִיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה.

וּכְּשֶׁרָאוּהָ הוֹרֶיהָ, שָׂמְחוּ מְאֹד וְהִגִּישׁוֹ לִפְנֵיהֶם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת. אָמַר לָהֶם הַבָּחוּר: לֹא אוֹכַל וְלֹא אֶשְׁתֶּה עַד שֶּׁאֲסַפֵּר מַה שֶּׁאֵרַע לִי, מִיַּד סִפֵּר כָּל הַמַּעֲשֶׂה. כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת אָבִיהָ, קָם מִיַּד וְהָרַג אֶת בִּתּוֹ הַמִּרְשַׁעַת. (אוֹצַר הַמִּדְרָשִׁים עַמּוּד 531).

שׁוּב רוֹאִים אָנוּ, שֶׁהָרְשׁוּת נְתוּנָה לָאָדָם לַעֲשׂוֹת כְּפִי מַה שֶׁיַּחְפֹּץ, אַךְ צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַכֹּל יִּתְגַּלֶּה וְיֵעָנֵשׁ עַל כָּל מַה שֶׁעָשָׂה נֶגֶד רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה