אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ג · משנה יד

משנה יג

הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית ט), כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים יד), בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ד), כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ:

מעלת עם ישראל

הָרַמְבָּ"ם מְפָרֵשׁ, שֶׁחִבָּה יְתֵרָה הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם, שֶׁהוֹדִיעוֹ וְאָמַר לוֹ: רְאֵה שֶּׁבָּרָאתִי אוֹתְךָ בְּצֶלֶם, שֶׁהַמֵּטִיב לַחֲבֵרוֹ ומודיעו הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ, מַרְאֶה בְּכָךְ חִבָּה יְתֵרָה, יוֹתֵר מֵאָשֵׁר הָיָה מֵטִיב עִמּוֹ וְלֹא הָיָה חָשׁוּב בְּעֵינָיו לְהוֹדִיעַ לוֹ אֶת הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ.

וְלִכְאוֹרָה לָמָּה וּמַדּוּעַ הָיָה צֹרֶךְ לְהוֹדִיעַ זֹאת לָאָדָם, וּמַה הַחִבָּה שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ שֶּׁהוֹדִיעַ לְאָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹקִים?

וְנִרְאָה לְבָאֵר, שֶׁאִם לֹא הָיָה מוֹדִיעַ זֹאת לָאָדָם, אֲזַי לֹא הָיָה יוֹדֵעַ הָאָדָם כַּמָּה כֹּחוֹת טְמוּנִים בּוֹ, וּלְאֵיזֶה דַּרְגּוֹת הוּא יָכוֹל לְהַגִּיעַ אִם רַק יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת ה' כְּרָאוּי. וְעַל יְדֵי שֶּׁהוֹדִיעַ לָנוּ אֶת מַעֲלָתֵנוּ, יְכוֹלִים אָנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָם כֵּלִים שֶׁחָנַן אוֹתָנוּ בּוֹרְאֵנוּ, וְלֹא נְאַבֵּד אֶת חַיֵּינוּ בְּהֶבֶל וָרִיק. חַס וְשָׁלוֹם.

וּכְעֵין זֶה מְסַפְּרִים עַל עָשִׁיר אֶחָד שֶׁהָיָה רוֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד, וְתָמִיד הָיָה נוֹתֵן צְדָקָה בְּעַיִן יָפָה לְכָל מִי שֶׁהָיָה פּוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ.

וְהִנֵּה בְּאֶחָד הַיָּמִים דָּפַק עָנִי עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ, וּבִקֵּשׁ צְדָקָה. הֶעָשִׁיר מִשֵּׁשׁ בְּכִיסָיו, וְגִילָהּ שֶּׁאֵין לוֹ כֶּסֶף לָתֶת לֶעָנִי. מִיַּד נִכְנַס לְחָדַר הַשֵּׁינָה, וְלָקַח מִקוּפְסַת הַתַּכְשִׁיטִים שֶׁל אִשְׁתּוֹ טַבַּעַת זָהָב, וְנָתַן אוֹתָהּ לֶעָנִי.

לְאַחַר שֶׁהָלַךְ הֶעָנִי, בָּאָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר מֵהָעֲבוֹדָה, וּכְשֶׁנִּכְנְסָה לְחַדְרָהּ וְרָאֲתָה שֶׁחֲסֵרָה לָהּ טַבַּעַת זָהָב, הֵחֵלָּה לִצְעֹק בְּקוֹל גָּדוֹל וְקָרְאָה לְבַּעֲלָהּ.

כְּשֶׁשָּׁמַע הַבַּעַל אֶת הַצְּעָקוֹת, מִהֵר לָבוֹא לְאִשְׁתּוֹ וְשָׁאַל אוֹתָהּ מַה פֵּשֶׁר הַצְּעָקוֹת. אָמְרָה לוֹ: בַּעֲלִי, אוֹי וַאֲבוֹי הַטַּבָּעָת הֲכִי יְקָרָה שֶׁלִּי שֶׁשָּׁוָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים שֶׁקֶל נֶעֶלְמָה מֵהָאָרוֹן!!!

כְּשֶׁשָּׁמַע הֶעָשִׁיר שֶׁהַטַּבַּעַת שָׁוָה כָּל כָּךְ כֶּסֶף, מִהֵר לְחַפֵּשׂ אֶת הֶעָנִי. כְּשֶׁרָאָהוּ הֶעָנִי, פַּחַד שֶׁמָּא רוֹצֶה הוּא לָקַחַת לוֹ אֶת הַטַּבַּעַת, וְהֵחֵל לִבְכּוֹת.

אָמַר לוֹ הֶעָשִׁיר: לֹא בָּאתִי לָקַחַת לְךָ אֶת הַטַּבַּעַת, אֶלָּא רַק בָּאתִי לְהוֹדִיעַ לְךָ שֶׁהַטַּבַּעַת יְקָרָה מְאֹד וְשָׁוָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים שֶׁקֶל, תִּזָּהֵר לֹא לִמְכּוֹר אוֹתָהּ בְּזוֹל...

כָּךְ רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹדִיעַ לָנוּ כַּמָּה הָעֵרֶךְ שֶׁלָּנוּ גָּדוֹל, וּלְאֵיזֶה דַּרְגּוֹת נִשְׂגָּבוֹת וְנָאוֹת עַם יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ אִם רַק יֵלְכוּ בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, וְיַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁצֶּלֶם אֱלֹקִים חָקוּק בָּהֶם.

וּמִכֵּיוָן שֶׁהָאָדָם הוּא נֵזֶר הַבְּרִיאָה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (דַּף קנא:), שֶּׁאֵין חַיָּה שׁוֹלֶטֶת עַל הָאָדָם וּמַזִּיקָה לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נִדְמֶה לָהּ כִּבְהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "נִמְשַׁל כִּבְהֵמוֹת נִדְמוּ". כְּלוֹמַר, מִצַּד הַטֶּבַע, אֲפִילּוּ הָאַרְיֵה אֵין יָכוֹל לִשְׁלוֹט עַל אָדָם שֶׁטִּהֵר אֶת עַצְמוֹ מִכָּל נְטִיָּה גַּשְׁמִית וְכָל כֻּלּוֹ קוֹדֶשׁ לָהּ' יִתְבָּרַךְ, מִפְּנֵי שֶׁצֶּלֶם אֱלֹקִים נִמְצָא עָלָיו.

וּכְפִי שֶׁמְּסֻפָּר בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (נט:) עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, שֶׁפַּעַם אַחַת הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה בָּאָה לִקְרָאתוֹ לַהֲקַת אֲרָיוֹת, הוּא לֹא הִתְפַּעֵל מֵהֶם וְלֹא פַּחַד מֵהֶם כְּלָל, אֶלָּא הִפִּיל תְּחִנָּה לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ וְאָמַר: "הַכְּפִירִים שׁוֹאֲגִים לַטָּרֶף לְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם", וַיֵּרֶד לָהֶם שְׁתֵּי שׁוֹקַיִם שֶׁל שׁוֹר מִן הַשָּׁמַיִם, וְאִכְלוּ אֶחָד וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם. בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא עִם הַבָּשָׂר שֶׁהוֹתִירוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, כְּדֵי לִשְׁאוֹל הַאִם הַבָּשָׂר מֻתָּר בָּאֲכִילָה, וְהֵשִׁיבוּ לוֹ: אֵין בָּשָׂר טָמֵא יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם!

וְכֵן מְסַפְּרִים עַל הַגָּאוֹן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹלַק [בָּעַל הַ''פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ"], שֶׁיּוֹם אֶחָד כְּשֶׁהָלַךְ מִבֵּיתוֹ אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ כְּשֶׁהוּא מְעֻטָּף בְּטַלִּית וּמְעֻטָּר בִּתְפִלִּין, נוֹכָח לִרְאוֹת שֶׁהָרְחוֹבוֹת רֵיקִים מֵאָדָם.

וְהִנֵּה שׁוֹמֵעַ הָרַב, שֶׁאַרְיֵה פַּרַץ אֶת סוֹרְגֵי גַּן הַחַיּוֹת, וְהֵחֵל מְשׁוֹטֵט בַּחוּצוֹת קִרְיָה, וּמַפִּיל בְּכָךְ אֶת חִתָּתוֹ עַל כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר, וְלָכֵן כּוּלָּם מְפַחֲדִים לָצֵאת מִבָּתֵּיהֶם.

כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הָרַב, הֵחֵל לְחַפֵּשׂ אַחַר מָקוֹם הִמָּצְאוֹ שֶׁל הָאַרְיֵה, וּכְשֶׁמְּצָאוֹ, הִפְשִׁיל אֶת טַלִּיתוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ, וְגִילָהּ אֶת תְּפִלָּיו. הָאַרְיֵה בִּרְאוֹתוֹ זֹאת, הֵחֵל נָס מֵהַמָּקוֹם, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ רֹדֵף אַחֲרָיו, וְכָךְ הָאַרְיֵה בּוֹרֵחַ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ רוֹדֵף אַחֲרָיו. הַמַּחֲזֶה הִפְעִים וְהִרְנִין כְּאַחַד אֶת בְּנֵי הָעִיר הַנִּדְהָמִים.

וְסִבַּת הַדָּבָר שֶׁהָאַרְיֵה מֶלֶךְ הַחַיּוֹת הָאַדִּיר, בָּרַח מִפְּנֵי "הָאָדָם" בָּעַל הַ''פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ", מִשּׁוּם שֶׁבְּעֶצֶם הֲרֵי הָאָדָם הוּא נֵזֶר הַבְּרִיאָה וְהַמֶּלֶךְ עָלֶיהָ, וְכֵיוָן שֶׁכָּךְ, פָּשׁוּט הוּא שֶׁגַּם סוּג חַיָּה כָּזֹאת שֶׁהִיא מֶלֶךְ הַחַיּוֹת, מִטֶּבַע הַדְּבָרִים צְרִיכָה לְהִכָּנַע וְלִבְרֹחַ מִפְּנֵי הָאָדָם הַמּוֹלֵךְ עָלֶיהָ.

אֶלָּא שֶׁכָּל זֶה אָמוּר בִּתְנַאי שֶׁהָאָדָם יִשְׁתַּחְרֵר לְגַמְרֵי מֵהַבְּהֵמִיּוֹת שֶׁבּוֹ, שֶׁאָז שַׁיָּךְ בְּצֶדֶק שֶׁהוּא יְשַׁמֵּשׁ כְּמֶלֶךְ עַל הַבְּהֵמוֹת שֶׁהֵן תַּחְתָּיו. אָמְנָם כָּל עוֹד שֶׁאַף בָּאָדָם עַצְמוֹ יֵשׁ חֶלֶק בְּהֵמִיּוּת, כֵּיצַד יִמְשׁוֹל עַל הַבְּהֵמִיּוּת, וְלָכֵן כְּשֶׁנִּפְגַּשׁ הָאַרְיֵה עִם הַקָּדוֹשׁ הַנּוֹרָא בָּעַל הַ''פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ", טִבְעִי שֶׁיִּבְרַח וְיִרְעַד מִפָּנָיו.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה