אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ג · משנה יג

משנה יב

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מַרְגִּילִין לְעֶרְוָה. מַסּוֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה. מַעַשְׂרוֹת, סְיָג לָעשֶׁר. נְדָרִים, סְיָג לַפְּרִישׁוּת. סְיָג לַחָכְמָה, שְּׁתִיקָה:

מעשרות סיג לעשר

רַבִּים שׁוֹגִים וְחוֹשְׁבִים שֶׁהָעֹשֶׁר הוּא כְּתוֹצָאָה מֵחִסָּכוֹן וְקִמּוּץ, וְהַפַּזְרָנוּת הִיא הַגּוֹרֵם לְמִעוּט הָעֹשֶׁר. בָּא רַבִּי עֲקִיבָא וּמַדְגִּישׁ שֶׁהַדְּבָרִים הֲפוּכִים בְּתַכְלִית. דַּוְקָא הַהוֹצָאָה וְהַהַפְרָשָׁה לְצֹרֶךְ מַעֲשֵׂר, הִיא שֶׁתִּשְׁמֹר עַל הַקַּיָּם, וְתַכְנִיס בּוֹ אֶת הַבְּרָכָה.

ה"מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל" מֵבִיא עַל דֶּרֶךְ הַדְּרָשׁ מָקוֹר נוֹסַף לְכָךְ ש"מַעַשְׂרוֹת סְיָג לְעֹשֶׁר": נֶאֱמַר בִּתְהִלִּים "ה' צִלְּךָ עַל יָד יְמִינֶךָ", דְּהַיְנוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל מִתְהַלֵּךְ עִם הָאָדָם וְהוּא כְּמוֹ הַצֵּל שֶׁלּוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהַצֵּל כִּבְיָכוֹל עוֹשֶׂה כָּל מַה שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹהֵג עִם הָאָדָם בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהָאָדָם נוֹהֵג.

וְאִם כֵּן, אִם יָד יְמִינוֹ שֶׁל הָאָדָם מֻשֶּׁטֶת לַאֲחֵרִים כְּדֵי לַעֲזֹר לָהֶם מִכַּסְפּוֹ, הֲרֵי שֶׁגַּם יָד הַבּוֹרֵא מֻשֶּׁטֶת אֵלָיו וּפְתוּחָה לְבַקָּשׁוֹתָיו. אוּלָם כַּאֲשֶׁר יָדוֹ שֶׁל הָאָדָם קְמוּצָה, הֲרֵי שֶׁגַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹפֵץ אֶת יָדוֹ וְאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ מֵהַשֶּׁפַע שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתוֹ.

המחסיר נחסר

חֲכָמֵינוּ ז''ל מְסַפְּרִים לָנוּ מַעֲשֵׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה עָשִׁיר, וְהָיְתָה לוֹ שָׂדֶה שֶׁעָשְׂתָה אֶלֶף כּוּר (מִדָּה שֶׁל מִשְׁקַל), וְהָיָה אוֹתוֹ עָשִׁיר נוֹטֵל מֵאָה כּוּרִים לְמַעֲשֵׂר, וּמַפְרִישׁ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. כָּךְ עָשָׂה כָּל יְמֵי חַיָּיו.

כְּשֶׁחָלָה לָמוּת, קָרָא לִבְנוֹ וְאָמַר לוֹ, בְּנִי, דַּע שֶׁשָּׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי מוֹרִישׁ לְךָ, עוֹשָׂה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה אֶלֶף כּוּרִים, הִזָּהֵר לְהַקְפִּיד לְהַפְרִישׁ מֵאָה כּוּרִים כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי! מֵת אוֹתוֹ הָאִישׁ, וְעָמַד הַבֵּן בִּמְקוֹמוֹ.

עָשְׂתָה הַשָּׂדֶה אֶלֶף כּוּרִים כַּאֲשֶׁר הָיְתָה עוֹשָׂה בְּחַיֵּי הָאָב, וְהַבֵּן הִפְרִישׁ מִמֶּנָּה מֵאָה כּוּרִים. בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה הִסְתַּכֵּל וְרָאָה הַבֵּן, שֶׁהַמַּעֲשֵׂר שֶׁמַּפְרִישׁ הוּא יוֹתֵר מִדַּאי, וְהֶחְלִיט שֶׁהַשָּׁנָה הוּא מַפְחִית מֵהַמַּעֲשֵׂר.

לְשָׁנָה הַבָּאָה נִתְמַעֲטָה הַשָּׂדֶה, וְהוֹצִיאָהּ פַּחוֹת פֵּרוֹת, וְכָךְ הָיָה גַּם בְּשָׁנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף יָצְאוּ מֵהַשָּׂדֶה בְּסַךְ הַכֹּל "מֵאָה כּוּרִים", וְהִצְטַעֵר הַבֵּן עַל כָּךְ מְאֹד.

שָׁמְעוּ קְרוֹבָיו שֶׁלֹּא הִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר, וְכָךְ נִתְמַעֲטָה שָׂדֵהוּ, בָּאוּ כֻּלָּם אֶצְלוֹ מְלֻבָּשִׁים לְבָנִים וּשְׂמֵחִים. אָמַר לָהֶם, כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁאַתֶּם שְׂמֵחִים בְּקַלְקַלָתִי?!

אָמְרוּ לוֹ: נִצְטַעֵר עָלֶיךָ כִּי אַתָּה גָּרַמְתָּ לְךָ אֶת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִפְרַשְׁתָּ מַעֲשֵׂר כָּרָאוּי. בֹּא וּרְאֵה, מִתְּחִלָּה כְּשֶׁבָּאָה הַשָּׂדֶה לְיָדְךָ, הָיִיתָ בָּעַל הַבַּיִת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה כֹּהֵן [שֶׁהַמַּעֲשֵׂר שֶׁהָיָה מַפְרִישׁ לַעֲנִיִּים הוּא כְּאִלּוּ נָתַן לְבוֹרֵא עוֹלָם]. וְעַכְשָׁו שֶׁלֹּא הִפְרַשְׁתָּ מַעֲשֵׂר כְּרָאוּי, נַעֲשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעַל הַבַּיִת, וְאַתָּה כֹּהֵן, וְלָכֵן קִבַּלְתָּ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מְקַבְּלִים פַּעַם הַכֹּהֲנִים וְהָעֲנִיִּים.

נדרים סיג לפרישות

הִנֵּה כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְמִידַת הַפְּרִישׁוּת, הַדֶּרֶךְ לְכָךְ הִיא "נְדָרִים", מִפְּנֵי שֶׁאִם אָדָם נוֹדֵר לֹא לַעֲבוֹר עַל דָּבָר מְסֻיָּם שֶּׁנִּכְשַׁל בּוֹ, הֲרֵי זֶה מְאַפְשֵׁר לוֹ לַעֲמוֹד בְּקַבָּלָה שֶׁקִּבֵּל.

אָמְנָם, כְּדֵי שֶׁהַנֶּדֶר יְסַיֵּעַ לָאָדָם לְהִתְרַחֵק מִן הָעֲבֵרָה, אֵין צֹרֶךְ לִנְדֹּר דַּוְקָא מֵאוֹתוֹ דָּבָר בּוֹ הוּא נִכְשָׁל, אֶלָּא לְעִתִּים רָצוּי שֶׁיִּדּוֹר מִדָּבָר אַחֵר, וּמִמֵּילָא יִתְרַחֵק מִן הָעֲבֵרָה.

כְּדֻגְמָא לְכָךְ, נַזְכִּיר מַעֲשֵׂה שֶׁהֵבִיאוּ חֲכָמֵינוּ ז''ל, עַל אָדָם שֶׁהִתְרַגֵּל כְּבָר מִיַּלְדוּתוֹ הַמֻּקְדֶּמֶת לִשְׁלֹחַ יָד בִּרְכוּשׁ אֲחֵרִים, וְלִגְנֹב מִכָּל הַבָּא לְיַד, "מֻמְחִיּוּתוֹ" בִּתְחוּם זֶה הָיְתָה כֹּה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁהַגְּנֵבָה הָפְכָה אֶצְלוֹ לְטֶבַע שֵׁנִי, וּבְלִי שְׁלִיטָה הָיָה נוֹטֵל דְּבָרִים מִזּוּלָתוֹ אֲפִילּוּ כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה לוֹ צֹרֶךְ בְּכָךְ.

יוֹם אֶחָד, הֵחֵלּוּ לְהִתְעוֹרֵר בּוֹ רִגְשֵׁי חֲרָטָה ואָשָׁם, וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ: מַה קּוֹרֶה אִתִּי, מַה יִהְיֶה בְּסוֹפִי? הָלַךְ הָאִישׁ אֶל הָרַב, וְשָׁטַח בְּפָנָיו אֶת בְּעֲיָיתוֹ, וְשָׁאַל מַה לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִיִּצְרוֹ הָרַע.

הוּא סָבַר כִּי הָרַב יַתְוֶה לוֹ דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה מְלֵאֹת סִגּוּפִים וְהָרְחַקוֹת, כְּגוֹן לָצוּם אַרְבָּעִים יוֹם, וּלְהִסְתַּגֵּר בְּמָקוֹם מְרֻחָק וְכַדּוֹמֶה. אַךְ לְהַפְתָּעָתוֹ, הָרַב אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי עֵצָה בִּשְׁבִילְךָ. תִּדּוֹר שֶׁלֹּא תּוֹצִיא דְּבַר שֶׁקֶר מִפִּיךָ...

צָחַק הַגַּנָּב וְאָמַר: זֶה הַכֹּל? מַה זֶה שַׁיָּךְ לְמַחֲלַת הַגְּנֵבוֹת שֶׁלִּי? מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁלֹּא מָצָא פִּתְרוֹן אַחֵר, עָשָׂה הָאִישׁ כְּדִבְרֵי הָרַב, וְגָזַר עַל עַצְמוֹ בְּנֶדֶר שֶׁלֹּא לַשָּׁקֶר.

יוֹם אֶחָד יָצְאוּ שְׁכֵנָיו מִבֵּיתָם, וְהִפְקִידוּ בְּיָדָיו אֶת הַבַּיִת עִם כָּל תְּכוּלָתוֹ. הַגַּנָּב מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים נוֹתַר לְבַדּוֹ עִם כָּל רְכוּשָׁם הָרַב. כְּהֶרְגֵּלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, הוּא הֵחֵל לְתַכְנֵן כֵּיצַד יַעֲבִיר לִרְשׁוּתוֹ אֶת הָאוֹצָר שֶׁנָּפַל לְיָדָיו.

אֶלָּא שֶׁלְּרֶגַע חָלְפָה מַחְשָׁבָה בְּרֹאשׁוֹ, הֲרֵי בַּעֲלֵי הַבַּיִת יַחְזְרוּ וְיִשְׁאֲלוּ אוֹתִי לְאָן נֶעְלָם חֵפֶץ זֶה אוֹ אַחֵר, וַאֲנִי אֶהְיֶה חַיָּב לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת, מִפְּנֵי שֶׁנָּדַרְתִּי שֶׁלֹּא אֲשַׁקֵּר. וְלָכֵן נִמְנַע וְלֹא גַּנָּב. הֲרֵי לָנוּ, כִּי הַשְׁפָּעָתָם שֶׁל נְדָרִים מַרְחִיקָה אַף מֵעֵבֶר לַתְּחוּם בּוֹ חַל הַנֶּדֶר עַצְמוֹ.

סיג לחכמה שתיקה

הִקְשׁוּ הַמְּפָרְשִׁים, מַדּוּעַ כָּאן שִׁנָּה הַתַּנָּא אֶת סֵדֶר הַמִּשְׁנָה, וְלֹא אָמַר "שְּׁתִיקָה סְיָג לַחָכְמָה", כְּמוֹ שֶׁאָמַר בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים, כְּגוֹן "מַעַשְׂרוֹת סְיָג לָעֹשֶׁר" וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ.

מְבָאֵר רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי, שֶׁהַפְרָשַׁת הַמַּעַשְׂרוֹת אָכֵן מְבִיאָה לְעֹשֶׁר, כְּמוֹ כֵּן הַנְּדָרִים מְבִיאִים לִפְרִישׁוּת, וְכֵן שְׁאָר הַדְּבָרִים. אוּלָם הַשְּׁתִיקָה לִכְשֶׁעַצְמָהּ אֵינָהּ מְבִיאָה לְחָכְמָה. לֹא דַּי בִּשְׁתִיקָה כְּדֵי לִהְיוֹת חֲכַם, אֶלָּא מוּטָל עַל הָאָדָם לַעֲמֹל בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לִקְנוֹת אֶת הַחָכְמָה. לָכֵן שִׁנָּה הַתַּנָּא אֶת לְשׁוֹנוֹ כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ כִּי הַשְּׁתִיקָה רַק שׁוֹמֶרֶת עַל הַחָכְמָה, אַךְ אֵינָהּ מְבִיאָה לִידֵי חָכְמָה.

וְכָךְ מְבָאֵר מָרָן הַחִידָ"א, עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁהַמְּדַבֵּר דְּבָרִים בְּטֵלִים, יוֹצְאִים מִלִּבּוֹ כְּנֶגְדָּם דִּבְרֵי תּוֹרָה. מָשָׁל לְחָבִית מְלֵאָה דְּבָשׁ עַל כָּל גְּדוֹתֶיהָ, כָּל רְבִיעִית מַיִם שֶׁנִּכְנְסֶת לְתוֹכָהּ, יוֹצֵאת כְּנֶגְדָּהּ רְבִיעִית דְּבָשׁ.

וְלָכֵן אָמַר "סְיָג לְחָכְמָה" שֶׁלֹּא תֵּצֵא הַחוּצָה, "שְּׁתִיקָה", כִּי נָעִים שֶׁיִּשְׁמֹר אֶת הַחָכְמָה בְּבִטְנוֹ עַל יְדֵי הַשְּׁתִיקָה. וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ רַבָּה: כּוֹס מַלֵּא שֶׁמֶן בְּיָדְךָ, נָפַל לְתוֹכוֹ טִפַּת מַיִם, יוֹצֵאת כְּנֶגְדָּהּ טִפַּת שֶׁמֶן. כָּךְ אִם נִכְנַס דְּבַר שֶׁל לֵיצָנוּת לְלִבּוֹ, יוֹצֵא כְּנֶגְדּוֹ דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה