אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ג · משנה יב

משנה יא

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הֱוֵי קַל לָרֹאשׁ וְנוֹחַ לַתִּשְׁחֹרֶת, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה:

כּוֹתֵב רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה מִבַּרְטְנוּרָא, שֶׁתְּקוּפַת הַ''רֹאשׁ", הֵם יְמֵי הַבַּחֲרוּת, שֶׁהֵם זְמַן הַהַתְחָלָה וְהָרָאשִׁית שֶׁל הָאָדָם. בִּתְקוּפָה זוֹ הָאָדָם עֲדַיִן בִּמְלֹא כֹּחוֹ, קַל תְּנוּעָה וּבַעַל מֶרֶץ רַב, וְיָכוֹל לְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן הַיָּקָר הַזֶּה לְלִמּוּד הַתּוֹרָה וְלַעֲלִיָּה רוּחָנִית גְּדוֹלָה.

הַתְּקוּפָה הַשְּׁנִיָּה הִיא תְּקוּפַת הַ''תִּשְׁחֹרֶת", שֶׁהִיא תְּקוּפַת הַזִּקְנָה, כְּשֶׁכְּבָר הִשְׁחִירוּ פָּנָיו מֵרֹב עָמָל וּמִתְּשִׁישׁוּת הַגּוּף, שֶׁאָז קָשֶׁה לָאָדָם לַעֲבוֹד אֶת ה' כְּמוֹ שֶׁהָיָה עוֹבְדוֹ בִּצְעִירוּתוֹ.

מְלַמְּדֵנוּ הַתַּנָּא, שֶׁאִם בְּרֵאשִׁית דַּרְכֶּךָ בְּעוֹדְךָ בָּחוּר, תִּהְיֶה זָרִיז וְחָרוּץ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרַאֲךָ, אֲזַי גַּם בִּימֵי זִקְנוּתְךָ יִהְיֶה לְךָ נֹחַ לְהַמְשִׁיךְ בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ שֶׁעָמַלְתָּ בָּהּ, מִכֵּיוָן שֶׁכְּבָר הֻרְגַּלְתָּ לְכָךְ בִּימֵי בְּחֵרוּתְךָ.

נְתָאֵר לָנוּ אָדָם שֶׁהִתְפַּלֵּל כָּל חַיָּיו במניין, וּפִתְאוֹם כְּבֵדוֹת לוֹ הָרַגְלָיִם, וּכְבָר קָשֶׁה לוֹ פִיזִית לָשֵׂאת אֶת גּוּפוֹ הַתָּשׁוּשׁ. אִם יֹאמְרוּ לוֹ בָּנָיו וּנְכָדָיו ''אֵין דָּבָר לֹא נּוֹרָא, אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל גַּם בְּבֵית'', הַאִם הוּא יְקַבֵּל בְּקַלּוּת אֶת דִּבְרֵיהֶם?

הֲלֹא בִּשְׁבִילוֹ זֶה יִהְיֶה שֵׁבֶר נּוֹרָא. הוּא נוֹשֵׂא עִמּוֹ עַשְׂרוֹת שָׁנִים שֶׁל תְּפִלָּה בַּצִּבּוּר, שֶׁל "קְדֻשָּׁה", ו"קַדִּישׁ", הַאִם הוּא יַשְׁלִיךְ אֶת עֲבָרוֹ כְּאִלּוּ לֹא קָרָה מְאוּמָה? הַאִם הוּא יִוָּתֵר עַל כָּל מִנְהָגָיו בְּקַלּוּת? בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא.

כְּמוֹ כֵּן, כַּאֲשֶׁר הָרוֹפֵא קוֹבֵעַ לָאָדָם זָקֵן, שֶׁעָלָיו לֶאֱכוֹל בְּיוֹם כִּפּוּר לְמַעַן הַבְּרִיאוּת, תְּחוּשָׁתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם קָשָׁה. הוּא לֹא יִוָּתֵר בְּשִׂמְחָה עַל הַמַּאֲמָץ לָצוּם, וְגַם אִם יֹאכַל, אֲזַי הוּא יַרְגִּישׁ שֶׁכְּאִלּוּ הָאוֹכֵל נִתְקַע לוֹ בַּגָּרוֹן. לֹא רַק שֶּׁאֵין לוֹ הֲנָאָה מִן הַמַּאֲכָל, אֶלָּא הַיְּדִיעָה שֶׁאֵינֶנּוּ רַשַּׁאי לָצוּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, הִיא עִנּוּי כָּבֵד בִּשְׁבִילוֹ.

וְכֵן הַדָּבָר בְּכָל שְׁאָר הַדְּבָרִים הָרוּחָנִיִּים, שֶׁכַּאֲשֶׁר מִתְרַגֵּל אֲלֵיהֶם הָאָדָם בִּצְעִירוּתוֹ, קָשֶׁה לוֹ מְאֹד לִפְרֹשׂ וְלַעֲזֹב אוֹתָם בְּזִקְנוּתוֹ. אֲבָל אִם בִּצְעִירוּתוֹ לֹא הָיָה נִזְהָר לִהְיוֹת קַל לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת, אֲזַי גַּם כְּשֶׁיַּזְקִין לֹא יָסוּר מִדֶּרֶךְ זוֹ.

בְּהֶקְשֵׁר לָזֶה, הֵבִיא רַבֵּנוּ חַיִּים פַּלָּאגִ'י זַצַ"ל בְּסֵפֶר "תּוֹרָה וְחַיִּים", אֶת דִּבְרֵי מַהֲרַ"ם לוֹנְזַאנוֹ זַצַ"ל, שֶׁכָּל בַּעֲלֵי הָעֲבֵרוֹת, לְעֵת זִקְנָתָם יָשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה וַיִּמָּנְעוּ מִלַּחְטֹא. מַה שֶּׁאֵין כֵּן עֲבֵרָה שֶׁל בִּטּוּל תּוֹרָה, כְּשֶׁעָבַר בְּנַעֲרוּתוֹ, אֲזַי כְּשֶׁרוֹצֶה לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה בְּזִקְנוּתוֹ וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.

וְכָתַב עַל זֶה הָרַב פַּלָּאגִ'י, שֶׁהַדָּבָר בָּרוּר, שֶׁאִם הוּא שַׁקְדָן בַּתּוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ, גַּם כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְזִקְנָה וְשֵׂיבָה לֹא יִתְבַּטֵּל מִמֶּנָּה, כְּמַאֲמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: "חֲנוֹךְ לַנָּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה".

וְדָבָר זֶה בָּדוּק וּמְנֻסֶּה אֵצֶל רַבִּים, כִּי כָּל מִי שֶׁהוּא שַׁקְדָן מִנְּעוּרָיו, גַּם כְּשֶׁיַּזְקִין אֵינוֹ פֹּרֵק עֹל תּוֹרָה מֵעָלָיו, וְנַעֲשָׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר, וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה נוֹתֶנֶת לוֹ כֹּחַ שֶׁיַּעֲסֹק בָּהּ. אֲבָל כָּל מִי שֶׁבְּבַחֲרוּתוֹ מִתְעַצֵּל מִלַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה, בְּבוֹא יְמֵי הַזִּקְנָה, הֲרֵי הוּא תָּשׁוּשׁ כֹּחַ, וְלֹא יוּכַל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.

כָּתַב בְּסֵפֶר "שֵׁבֶט מוּסַר" (פֶּרֶק כז): לֹא כָּל אָדָם מִתְעוֹרֵר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בִּרְאוֹתוֹ אֶת עַצְמוֹ בָּרִיא וְחָזָק, אֶלָּא רַק בְּבוֹא יְמֵי הַזִּקְנָה, וְרֻבָּם אֵינָם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה עַד שֶׁמַּרְגִּישִׁים כְּבֹר אֶת סוֹפָם קָרֵב וּבָא.

וְכֵיוָן שֶׁנִּשְׁתָּרְשׁוּ כָּל חַיֵּיהֶם בְּהַבְלֵי הַזְּמַן בַּעֲצַת הַמֵּסִית - הַס"מ הָרָשָׁע שֶׁהוּא הַשָּׂטָן וְהוּא יֵּצֶר הָרַע, אֲזַי בְּעֵת יְצִיאַת נִשְׁמָתוֹ, יְפַתֵּהוּ שֶׁיִּכְפֹּר בְּקוֹנוֹ, וְיִנָּצֵל בְּכָךְ מֵהָעֹנֶשׁ. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחַר עֲצַת הַיֵּצֶר כָּל חַיָּיו, בִּרְאוֹת עַצְמוֹ בְּצַעַר הַמִּיתָה, מִתְפַּתֶּה וְשׁוֹמֵעַ לוֹ, וְכוֹפֵר בָּהּ', בְּחָשְׁבוֹ שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ יִנָּצֵל מֵאוֹתוֹ צַעַר.

אֲבָל אוֹתוֹ אָדָם הַמֻּחְזָק כָּל חַיָּיו בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבְתוֹרָתוֹ, בּוֹעֵט בַּעֲצַת הַשָּׂטָן הַס"מ הָרָשָׁע, מִפְּנֵי שֶׁהֻרְגַּל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹעַ לוֹ, וְלָכֵן בְּבוֹאוֹ אָז לְפַתּוֹתוֹ, אֵינוֹ נוֹטֶה אֵלָיו אֹזֶן, אֶלָּא אַדְּרַבָּא מְקַלֵּל וּמוֹדִיעַ לוֹ שֶׁהֶבֶל הוּא, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִצּוֹל מִמֶּנּוּ.

וְסִפֵּר אֶחָד מֶהֲרַבָּנִים, שֶׁאָבִיו הָרַב ז''ל הָלַךְ בִּשְׁלִיחוּת לְכַמָּה עָרִים, וּבְאַחַת הֶעָרִים שֶׁנִּכְנַס, הָיְתָה כַּת בַּחוּרִים אֲשֶׁר כָּל יְמֵיהֶם הָיוּ מְבַלִּים בָּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּמִלְאוּ תַּאֲוָתָם מִכָּל מַה שֶׁלִּבָּם חָפֵץ, וְלֹא הָיְתָה עֲבֵרָה שֶּׁהִשְׁלִיכוּ אַחֲרֵי גַּבָּם, וְהָיוּ כּוֹפְרִים בְּכָל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה שֶּׁבִּכְתָב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּתּוֹרָה שֶׁבַּעַל פֶּה.

וְהִנֵּה חַלָּה אֶחָד מֵהֶם וְכִמְעַט יָצְאָה נַפְשׁוֹ, וְהִתְחִיל לִצְעֹק בְּקוֹל מַר, וְהָיָה אוֹמֵר לָעוֹמְדִים לְיָדוֹ: "הַצִּילוּ אוֹתִי מִזֶּה הָעוֹמֵד לִפְנֵי וְחֶרֶב שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וְרוֹצֶה לַחְתֹּךְ אֶת בְּשָׂרִי חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת. גַּם רָאִיתִי, שְׁמִי שֶׁעָשָׂה עֲבֵרָה פְּלוֹנִית כְּפִי שֶׁעָשִׂיתִי אֲנִי עִם חֲבֵרִי, עוֹשִׂים לוֹ כָּךְ וְכָךְ עוֹנְשִׁים.

וְכֵן הָיָה מַזְכִּיר אֶת כָּל מַה שֶׁעָשָׂה עִם חֲבֵרָיו, וְהָיָה צוֹעֵק מַר וְאוֹי וַאֲבוֹי, וּמִתְחַנֵּן וּמִשְּׁתַּטֵּחַ לִפְנֵי כָּל הַבָּא לְבַקְּרוֹ, שֶׁיַּצִּיל אוֹתוֹ מֵהַמִּשְׁפָּטִים שֶׁמַּרְאֶה לוֹ הַמַּלְאָךְ הַמָּוֶת לַעֲשׂוֹת בּוֹ וּלְכָל הָעוֹשֶׂה כְּמוֹתוֹ. הָעָם הָיוּ מַרְבִּים לָבֹא וְלִרְאוֹת בְּעֵינֵיהֶם אֶת מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז''ל, שֶׁרוֹאֶה הָרָשָׁע בִּשְׁעַת מוֹתוֹ אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְהָיוּ אֲנָשִׁים נָשִׁים וָטָף מְהַרְהְרִים בִּתְשׁוּבָה, וְהָיָה בִּצְעָקָה זוֹ בְּעֵרֶךְ שְׁמוֹנָה אוֹ תִּשְׁעָה יָמִים.

עַד שֶׁאָבִיו שֶׁל הַחוֹלֶה קָרָא לַחֲכָמִים, וְהָלְכוּ אֶצְלוֹ, וְשַׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַה הוּא רוֹאֶה? אָמַר לָהֶם, שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת לֹא בְּדִמְיוֹן כִּי אִם רְאִיָּה וַדָּאִית, וּמַרְאֵה לוֹ הַמִּשְׁפָּטִים הַמְּעֻתָּדִים לַעֲשׂוֹת לוֹ וְלַחֲבֵרָיו, וְהָיָה עוֹשֶׂה לוֹ צֹעַר וּכְעָסִים גְּדוֹלִים.

אָמְרוּ לוֹ הַחֲכָמִים שֶּׁיֹּאמַר "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד", וְיִתְוַדֶּה עַל חֲטָאָיו. וְהוּא עָנָה לָהֶם: חָלִילָה לִי מֵעֲשׂוֹת זֹאת כְּדִבְרֵיכֶם, מִשּׁוּם שֶׁהַשָּׂטָן הָעוֹמֵד כְּנֶגְדִּי אוֹמֵר לִי, שֶׁאִם אוֹמֵר כֵּן, יַעֲשֶׂה בּוֹ שְׁפָטִים, וְאִם לֹא יֹאמַר, הוּא יַצִּילֵהוּ מִצַּעַר חָלְיוֹ.

וְאוֹתוֹ בָּחוּר הָיָה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף כְּשֶׁהָיוּ מַפְצִירִים בּוֹ שֶּׁיֹּאמַר "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", וְהִפְצִירוּ בּוֹ עַד בֹּשׁ, וְלֹא אָבָה לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל הָרַבָּנִים, וְיָצְאָה נַפְשׁוֹ בְּאוֹמְרוֹ: "אֵינִי אוֹמֵר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", וְנִפְנָה וְהָלָךְ לַחֲרָפוֹת, וְהַחֲכָמִים פָּרְשׂוּ מֵאֶצְלוֹ מִיַּד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְבַּק בִּלְבוּשֵׁיהֶם מִטֻּמְאָתוֹ.

רְאֶה עַד כַּמָּה אָדָם יָכוֹל לְהַפְסִיד, בִּגְלַל שֶׁלֹּא נִזְכָּר לְהִזְדָּרֵז לָשׁוּב לְבוֹרֵא עוֹלָם בִּתְשׁוּבָה בִּימֵי הַבַּחֲרוּת, טֶרֶם יָבוֹאוּ יְמֵי הָרָעָה.

הוי מקבל את כל האדם בשמחה

מְסַיֵּם הַתַּנָּא וְאוֹמֵר, שֶּׁתְּקַבֵּל כָּל אָדָם בְּשִׂמְחָה, כְּלוֹמַר, עָלֵינוּ לִנְהֹג בְּצוּרָה יָפָה וּמְכֻבֶּדֶת לֹא רַק כְּלַפֵּי אֲנָשִׁים הַמְּכֻבָּדִים בְּעֵינֵינוּ, אֶלָּא בְּעִקָּר כְּלַפֵּי אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא מוֹצִאִים חֵן בְּעֵינֵנוּ, וְזֹאת הִיא הָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה.

וְכָתַב רַבִּי יְרוּחָם מִמִּיר, שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּא לְפָנֶיךָ עָנִי מְלֻכְלָךְ, עִם מְעִיל שֶׁנּוֹדֵף מִמֶּנּוּ רֵיחַ רַע וּמַרְאֵהוּ אֵינוֹ טוֹב, אַל תִסְלוֹד מִמֶּנּוּ, אֶלָּא אַדְּרַבָּא, תַרִיחַ הֵיטֵב אֶת הַמְּעִיל שֶׁלּוֹ, כִּי רֵיחַ נִיחוֹחַ שֶׁכָּזֶה לֹא תִּמְצָא...

וְהֵבִיא לְכָךְ סִיּוּעַ מִמַּה שֶׁמָּצִינוּ בְּקָרְבָּן עָנִי, שֶׁהֶעָנִי שֶׁמֵּבִיא תּוֹרִים אוֹ בְּנֵי יוֹנָה כְּדֵי לְהַקְרִיבָם, מִצְוָה לְהַקְטִיר עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הַנּוֹצוֹת שֶׁלָּהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶּׁאֵין לְךָ רֵיחַ רַע מֵרֵיחַ שֶׁל נוֹצוֹת נִשְׂרָפוֹת, בְּכָל זֹאת שׂוֹרְפִים אוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁהַמִּזְבֵּחַ מִתְהַדֵּר בְּרֵיחַ זֶה, כִּי זֶהוּ רֵיחַ נִחוֹח לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ.

וּכְבָר אָמַר הַנָּבִיא יְשַׁעְיָה: כִּי כֹּה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן, וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, כְּלוֹמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא עִם אוֹתוֹ עָנִי שָׁפָל וּמְדֻכֶּא, וְלָכֵן יֵשׁ לְקַבְּלוֹ כְּרָאוּי.

יֵשׁ לְהוֹסִיף, שֶׁגַּם אִם יָבוֹא לְפָנֶיךָ אָדָם שֶׁבִּצְעִירוּתוֹ לֹא הָיָה קַל לוֹ לַעֲבוֹד אֶת ה' יִתְבָּרַךְ, וְכָעֵת רְצוֹנוֹ לִפְתֹּחַ דַּף חָדָשׁ בַּחַיִּים וּלְהַתְחִיל לִלְמֹד תּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹת, תְּקַבְּלֵהוּ בְּשִׂמְחָה, וְתוֹרֶה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ.

וְכֵן אִם בָּא לְפָנֶיךָ אָדָם שֶׁבִּצְעִירוּתוֹ הָיָה קַל לַעֲשׂוֹת רָצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ, וּלְעֵת זִקְנוּתוֹ פֵּרַשׁ מִדְרַךְ הַתּוֹרָה, תִּלְמַד עָלָיו זְכוּת וּתְקַבְּלוּ בְּשִׂמְחָה.

וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִים עַל הַצַּדִּיק רַבִּי לֵוִי מִבַּרְדִיטְשׁוֹב, שֶׁפַּעַם סִפְּרוּ לוֹ עַל אָדָם אֶחָד שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה בְּגִיל שִׁבְעִים! אָמַר לָהֶם הָרַב: אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁעַד גִּיל שִׁבְעִים עֲדַיִן הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהִלָּחֵם נֶגֶד יִצְרוֹ הָרַע וְלֹא נִכְנַע לוֹ. אַךְ כְּשֶׁהִגִּיעַ לְגִיל שִׁבְעִים וְתַשׁ כֹּחוֹ, כְּבָר לֹא יָכֹל לַעֲמוֹד נֶגֶד פִּתּוּיָיו שֶׁל הַיֵּצֶר, וּמְשַׁבֵּר וְיָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה...

מְסַפְּרִים עַל רַבָּה שֶׁל נוֹבַהַרְדוֹק רַבִּי יְחִיאֵל מִיכַל עֶפְּשְׁטֵיין [בָּעַל "עָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן"], שֶׁהָיָה בְּעִירוֹ אֶפִּיקוֹרֶס יָדוּעַ, וְהָרַב הָיָה מְקָרֵב אוֹתוֹ, וּמִתְנַהֵג עִמּוֹ בִּידִידוּת.

הָיוּ יְהוּדִים בְּנוֹבַהַרְדוֹק שֶׁהַדָּבָר הִפְרִיעַ לָהֶם, וְהֵם הֵעֵזּוּ וְאָמְרוּ פַּעַם לְרַבָּם: הֲלֹא דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר תְּהִלִּים: "מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט, תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי", אִם כֵּן, כֵּיצַד רוֹחֵשׁ הָרַב יְדִידוּת לִיהוּדִי שֶׁכָּזֶה?

הֵשִׁיב לָהֶם הָרַב וְאָמַר: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁזֶּהוּ חִסָּרוֹן שֶׁטָּבוּעַ בִּי [שֶׁאֵינִי מְקַיֵּם אֶת הַפָּסוּק שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בִּתְהִלִּים], אַךְ מַה אֶעֱשֶׂה וְאֵינֶנִּי מְסֻגָּל לִשְׂנֹא יְהוּדִי...

גַּם לְרַבִּי אַבְרָהָם יִצְחָק הַכֹּהֵן קוּק [רַבָּה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל], בָּאוּ בְּטַעֲנוֹת שֶׁהוּא מְקָרֵב יוֹתֵר מִדַּי יְהוּדִים מֵחַלְלֵי שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא וּשְׁאָר עוֹבְרֵי עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת. הֵשִׁיב הָרַב עַל טַעֲנָה זוֹ וְאָמַר: יִתָּכֵן שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָם בְּלִי שׁוּם הַצְּדָקָה, וְאֶפְשָׁר שְׁאָנִי נוֹהֵג כָּךְ גַּם בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, אַךְ מוּטָב לִי שֶׁאֶכָּשֵׁל וְיִתְבְּעוּ אוֹתִי בַּשָּׁמַיִם עַל אַהֲבַת חִנָּם, מֵאֲשֶׁר יִקְרֶה חָלִילָה לְהֶפֶךְ וְאֶכָּשֵׁל בְּשִׂנְאַת חִנָּם.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה