פרק ג · משנה י
הוּא הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְכֹל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
אהוב לבריות אהוב למקום
כְּדֵי לִהְיוֹת אָהוּב בְּעֵינֵי ה', צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג כְּרָאוּי עִם הַבְּרִיּוֹת, וְלִהְיוֹת אָהוּב עֲלֵיהֶם. וְאִם אָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים אוֹ הַנְהָגוֹת מסויימות כְּדֵי לְהִתְקָרֵב לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבְהַנְהָגוֹת וּמַעֲשִׂים אֵלּוּ הוּא גּוֹרֵם לַאֲחֵרִים צַעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ, יֵדַע נֶאֱמָנָה שֶּׁאֵין מַעֲשָׂיו עוֹשִׂים נַחַת רוּחַ לְבוֹרֵא עוֹלָם.
לְמָשָׁל: בְּיָמֵינוּ אֵלֶּה לְשִׂמְחָתֵנוּ רַבּוּ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה הַשָּׁבִים בְּכָל לִבָּם לַתּוֹרָה וּלְמִצְוֹת וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, אַךְ יֵשׁ כָּאֵלֶּה שהקצינו מְאֹד, מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, וּמִפְּנֵי חֹסֶר יְדִיעָתָם בַּתּוֹרָה, וְהִתְנַהֲגוּתָם בְּקִיצוֹנִיּוֹת רַבָּה, גּוֹרְמִים לַהֲפָרַת הֲשָׁלוֹם בַּבַּיִת, וּבִפְרָט אֵלֶּה שֶּׁאֵין לָהֶם פְּנַאי לִלְמֹד הֲלָכוֹת כַּדָּת, וּמִתְנַהֲגִים בְּחוּמְרוֹת יְתֵרוֹת. וּצְרִיכִים לָדַעַת שֶׁלֹּא זוֹ הַדֶּרֶךְ.
לְפִיכָךְ אָנוּ אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה: "הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ, וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ", כְּלוֹמַר, רַק עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה וְהַהֲלָכָה, אֶפְשָׁר לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָתַי רָאוּי לְהַחְמִיר וּמָתַי לֹא, הֲרֵי אֵין זוֹ תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, מִפְּנֵי שֶׁמְּצַעֵר אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ לְלֹא שׁוּם צֹרֶךְ. יוּכְלוּ לְכַלְכֵּל דִּבְרֵיהֶם בַּמִּשְׁפָּט, וְיִחְיוּ בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר.
וּמַעֲשֵׂה הָיָה בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אַבְרָהָם יְהוֹשֻׁעַ מֵאַפְּטָא, שֶׁבָּא יְהוּדִי וּבִקֵּשׁ לָתֶת גֵּט לְאִשְׁתּוֹ. שָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב, מַה לְךָ כִּי תִּרְצֶה לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתְּךָ?
הֵשִׁיב הַבַּעַל: הָאִשָּׁה הַזֹּאת הֶאֱכִילָה אוֹתִי בְּפֶסַח מַצָּה שְׁרוּיָה בְּמַיִם, בְּנִגּוּד לְמָסֹרֶת אֲבוֹתַי...
מִיַּד צִוָּה הָרַב לִקְרֹא לְאִשְׁתּוֹ הָרַבָּנִית, וּכְשֶׁבָּאָה, שָׁאַל אוֹתָהּ: הַגִּידִי נָא לִי בֶּאֱמֶת, אֵיזֶה מַצּוֹת הִנַּחַתְּ לְפָנַי בְּלֵיל הַסֵּדֶר? הָרַבָּנִית שָׁתְקָה, כִּי פָּחֲדָה לְסַפֵּר. אָמַר לָהּ הָרַב: אַל תִּירְאִי, הַגִּידִי לִי אֶת הָאֱמֶת.
אָמְרָה הָרַבָּנִית: שַׂמְתִּי לְפָנֶיךָ מַצּוֹת פְּשׁוּטוֹת שֶׁאֵינָן שְׁמוּרוֹת, וּמַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה; אֶת הַמַּצָּה הַשְּׁמוּרָה שֶׁנֶּאֶפְתָה בְּעֶרֶב פֶּסַח לְשֵׁם מִצְוָה, הִנַּחְתִּי בְּמַפָּה מְיֻחֶדֶת בָּאָרוֹן שֶׁבַּחֶדֶר, וּבִהְיוֹתִי טְרוּדָה בַּהֲכָנַת הַסֵּדֶר, בָּא אִישׁ עָנִי אֶחָד, וְאָמַר שֶּׁאֵין לוֹ מַצָּה שְׁמוּרָה לְלֵיל הַסֵּדֶר. אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהַמַּצָּה הַזֹּאת הוּכְנָה לְרַבֵּנוּ לְלֵיל הַסֵּדֶר, נָטַל אֶת הַמַּצָּה וְנָתַן אוֹתָהּ לֶעָנִי, וּבְבוֹאִי לָקַחַת אֶת הַמַּצָּה, נִדְהַמְתִּי בִּרְאוֹתִי שֶׁנִּלְקְחָה מִן הָאָרוֹן, וְלֹא יָדַעְתִּי מַה לַעֲשׂוֹת, וְיָרֵאתִי לְסַפֵּר לְךָ, וְלָכֵן לָקַחְתִּי מַצָּה רְגִילָה וְהִנַּחְתִּי אוֹתָהּ בָּאָרוֹן, וְעָשִׂיתִי עַצְמִי כְּלֹא יוֹדַעַת מִכָּל הַנַּעֲשָׂה.
אָמַר הָרַב לָזֶה שֶׁבָּא לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ: רְאֵה בְּנִי, אֲנִי אָכַלְתִּי מַצָּה פְּשׁוּטָה בְּלֵיל הַסֵּדֶר, וְעָשִׂיתִי אֶת עַצְמִי כְּלֹא יוֹדֵעַ וְלֹא מַרְגִּישׁ, לְמַעַן לֹא אָבוֹא לִידֵי כַּעַס וְהַקְפָּדָה, וְהַכֹּל לְמַעַן הַשָּׁלוֹם. וְאַתָּה בָּא לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתְּךָ בִּשְׁבִיל מִנְהָג שֶׁל מַצָּה שְׁרוּיָה, הֲרֵי אֵין זֶה מִן הַדִּין כְּלָל. עָשָׂה הָרַב בֵּינֵיהֶם שָׁלוֹם, וְנִתְפַּיְּסוּ, וְהָלְכוּ לְבֵיתָם לְשָׁלוֹם.
מְסַפְּרִים עַל הָרַב מִפּוֹנִיבֶז' זַצַ"ל, שֶׁבֶּנֶסִיעוֹתָיו לְחוּ"ל, לֹא רָצָה שֶׁהַנָּשִׁים הַזְּקֵנוֹת יוֹשִׁיטוּ אֶת יְדֵיהֶן לְבָרְכוֹ לְשָׁלוֹם, אוּלָם לְהַסְבִּיר לְכָל אַחַת שֶׁיֵּשׁ בְּמַעֲשֵׂה זֶה אִסּוּר, הָיָה בָּזֶה חֲשַׁשׁ שַׁמָּא יִפְגַּע בְּכַמָּה נָשִׁים שֶׁלֹּא הָיוּ מְבִינוֹת, וְלָכֵן לִפְנֵי כָּל אִשָּׁה שֶׁרָצְּתָה לִלְחֹץ אֶת יָדוֹ, הוּא הֵסִיר מִגִּבְעָתוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ וְהֶחֱזִיקָה בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְקַד לָהֶן קִדָּה לְשָׁלוֹם...
וּמְסַפְּרִים עַל ר' שְׁלֵמָה זַלְמָן אוֹיֶערְבָּךְ זַצַ"ל, שֶׁפַּעַם הִתְיַשְּׁבָה לְיָדוֹ בָּאוֹטוֹבּוּס אִשָּׁה, וּכְדֵי לֹא לִפְגֹּעַ בָּהּ וְלַעֲבֹר לָשֶׁבֶת בְּמָקוֹם אַחֵר, הוּא צִלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן הָאוֹטוֹבּוּס, וְיָרַד בְּתַחֲנָה הַסְּמוּכָה, וְאַחַר כָּךְ צָעַד מִסְפַּר קִילוֹמֶטְרִים בָּרֶגֶל עַד לַמָּקוֹם אֵלָיו הָיָה אָמוּר לְהַגִּיעַ.
רוֹאִים אָנוּ מֵהַנְהָגָתָם שֶׁל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, שֶּׁאֵין זֶה חָכְמָה לִהְיוֹת אָהוּב וְצַדִּיק בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא צָרִיךְ לָדַעַת גַּם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ, לֹא לִפְגֹּעַ בְּזוּלָתוֹ. וּלְמָשָׁל שֶׁרוֹצִים לִשְׂמֹחַ חָתָן וְכַלָּה וְלַעֲרֹךְ לָהֶם סְעוּדַת שֶׁבַע בְּרָכוֹת בַּבַּיִת, לֹא יַעַרְכוּ זֹאת בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת [אַחֲרֵי 11 בַּלַּיְלָה], כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְרִיעוּ לַשְּׁכֵנִים. וְכֵן כְּשֶׁשּׂוֹרְפִים חָמֵץ, יֵעָשׂוּ זֹאת בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יִגְרְמוּ לֶעָשָׁן שֶׁיִּכָּנֵס לַדַּיָּרִים לַבָּיִת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר, שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית, וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם, וְשִׂיחַת הַיְלָדִים, וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:
שינה של שחרית
פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה מִבַּרְטְנוּרָא, שֶׁאָדָם שֶׁהוֹלֵךְ וְיָשֵׁן עַד שֶׁזְּמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית עוֹבֵר, הֲרֵי זֶה מוֹצִיא אוֹתוֹ מֵהָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי הָעַצְלוּת שֶׁלּוֹ אֵינָהּ נוֹתֶנֶת לוֹ לְנַהֵל סֵדֶר יוֹם תַּקִּין וּמְסֻדָּר, וּמֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ קָם בַּזְּמַן, אָז אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל בַּזְּמַן, וְגַם לֹא הוֹלֵךְ לַעֲבוֹד בַּזְּמַן, וְגַם לֹא יושן בַּזְּמַן, וְכָךְ מִסְתּוֹבֵב לוֹ גַּלְגַּל הַחַיִּים, עַד שֶׁהוּא יוֹצֵא מֵעוֹלָמוֹ בְּלִי לְהַשִּׂיג אֶת הַתַּכְלִית שֶׁאֵלֶיהָ נִשְׁלַח לְעוֹלָם.
שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר עַל שְׁנַת הֶעָצֵל: "הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ", כְּמוֹ שֶׁהַדֶּלֶת סוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ וְזָזָה הֵנָּה וָהֵנָּה, וְאֵינָהּ נִפְרֶדֶת מֵהַצִּיר, כָּךְ דָּבֵק הֶעָצֵל בְּמִטָּתוֹ, וּמִתְהַפֵּךְ בָּהּ הֵנָּה וְהֵנָּה מִבְּלִי יְכֹלֶת לְהִנָּתֵק מִמֶּנָּה.
וּמְבָאֵר הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא: בְּעוֹד שֶׁכָּל בְּנֵי הָאָדָם כְּבָר נֵעוֹרוּ מִשְּׁנָתָם וְהֵם יוֹצְאִים מִבָּתֵּיהֶם לְעָמָל יוֹמָם, חֶלְקָם לִלְמֹד תּוֹרָה, וְחֶלְקָם לַעֲסֹק בִּמְלָאכָה, וּמֵחֲמַת כֵּן, דֶּלֶת הַבַּיִת סוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ כַּאֲשֶׁר בְּנֵי הַבַּיִת יוֹצְאִים מִפֶּתַח בֵּיתָם בָּזֶה אַחַר זֶה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֲרֵי הֶעָצֵל שׁוֹכֵב עֲדַיִן עַל מִטָּתוֹ, וּמַמְשִׁיךְ בִּשְׁנַת הַשַּׁחֲרִית שֶׁלּוֹ.
וְּכָתַב הַ''תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל", שֶׁעַל יְדֵי רִבּוּי שֵׁינָה, לֹא רַק שֶׁהוּא מַפְסִיד אֶת הַזְּמַן הַיָּקָר מִכָּל, אֶלָּא גַּם יִתְיַישֵׁן שִׂכְלוֹ וְיֹאבַד חָרִיצוּתוֹ. (אֲבוֹת פֶּרֶק ו מ"ה).
מאיבי תחכמני מצותך
רַבִּי יַעֲקֹב יִצְחָק "הַיְּהוּדִי הַקָּדוֹשׁ" מִּפְּשִׁיסְחָא, אָמַר פַּעַם, כִּי אֶת כָּל תּוֹרָתוֹ הוּא חַיָּב לְנַפָּח שֶׁגָּר בִּשְׁכֵנוּתוֹ. הֲכֵיצַד?
כְּשֶׁהָיָה בָּחוּר צָעִיר, הוּא הִתְקַשָּׁה לָקוּם בַּבְּקָרִים הַחוֹרְפִּיִים. אוּלָם כָּל פַּעַם שֶׁהָיָה חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ לְהַמְשִׁיךְ בִּשְׁנָתוֹ, הִגִּיעַ לְאוֹזְנָיו קוֹל הַלְּמוֹת פַּטִישׁוֹ שֶׁל הַנַּפָּח. הַדָּבָר לֹא הָיָה נוֹתֵן לוֹ מָנוֹחַ. מַדּוּעַ יִהְיֶה הוּא פָּחוֹת מֵאוֹתוֹ נָפַח, אִם הוּא מְסֻגָּל לָקוּם מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר לְמַעַן פַּרְנָסָתוֹ לְטוֹבַת עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַשְׁכִּים וְלָקוּם לְצֹרֶךְ עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא.
מַחְשְׁבוֹת אֵלּוּ, נָטְעוּ בּוֹ אֶת הָרָצוֹן לְהוֹכִיחַ לְעַצְמוֹ שֶׁהוּא מְסֻגָּל לְהַקְדִּים אֶת הַנַּפָּח, וְאָכֵן לְמָחֳרָת הוּא הִשְׁכִּים קוּם לִפְנֵי הַנַּפָּח, וְהֵחֵל בְּלִמּוּדוֹ.
הַנַּפָּח שֶּׁקָּם בְּשָׁעָה הָרְגִילָה, הֻפְתַּע לִשְׁמוֹעַ אֶת קוֹל הַלִּמּוּד הַבּוֹקֵעַ מִדִּירַת הַשָּׁכֵן, הוּא אָמַר לְעַצְמוֹ: הִנֵּה אוֹתוֹ בָּחוּר צָעִיר שֶׁפָּטוּר מֻדְאֶגֶת הַפַּרְנָסָה, וְאַף אֵינוֹ מַרְוִויחַ פְּרוּטָה מֵעִסּוּקוֹ, כְּבָר הֵחֵל בְּלִמּוּדוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אִישׁ כָּמוֹנִי שֶׁאַחְרַאי לְפַרְנָסַת בְּנֵי בֵּיתוֹ, וּבְכָל שְׁעַת עֲבוֹדָה מַרְוִויחַ עוֹד כַּמָּה פְּרוּטוֹת, מֻכְרָח אֲנִי לְהַקְדִּים יוֹתֵר...
כָּךְ הֵחֵלָּה תַּחֲרוּת סְמוּיָה בֵּין הַצָּעִיר הַשַּׁקְדָן לְבֵין הַנַּפָּח הֶחָרוּץ, עַד שֶׁרַבִּי יַעֲקֹב יִצְחָק הִרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לָקוּם מֻקְדָּם. גּוּפוֹ צֹרֶךְ פַּחוֹת וּפַחוֹת שְׁעוֹת שֵׁינָה, וְכָךְ הוּא צָמַח לִהְיוֹת תַּלְמִיד חֲכַם עָצוּם...
אוֹמֵר בָּעַל הַתַּנְיָא: נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים נֶאֱבָקִים בֵּינֵיהֶם. הָאֶחָד אָמְנָם חָזָק יוֹתֵר מֵרֵעֵהוּ, אַךְ גַּם עָצֵל מְאֹד בְּכָל פְּעֻלּוֹתָיו. לְעֻמָּתוֹ, הַשֵּׁנִי נִיחַן בִּזְרִיזוּת, יוֹתֵר מֵאָשֵׁר בְּכֹחַ פִיזִי. כַּנִּרְאֶה שֶׁהַחַלָּשׁ וְהַזָּרִיז יְנַצֵּחַ בַּמַּאֲבָק, כֵּיוָן שֶׁלְּלֹא זְרִיזוּת, קָשֶׁה מְאֹד לְנַצֵּחַ.
יֶשְׁנָם הַרְבֵּה שִׁיטוֹת לְנַצֵּחַ אֶת הַיֵּצֶר הָרַע, אֲבָל גַּם אִם תִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֻלָּן וְאָכֵן יִהְיוּ בְּיָדְךָ כָּל הַכֵּלִים כְּלִי לְנַצְּחוֹ, הֲרֵי אִם תִּהְיֶה עַצְלָן וְכָבֵד, אֲזַי הַיֵּצֶר הָרַע יְנַצֵּחַ אוֹתְךָ, וְלֹא יַעֲזֹר לְךָ כָּל הַכֹּחוֹת וְהַכֵּלִים שֶׁבִּרְשׁוּתְךָ!!!
מתי העצלות טובה ומתי לא
לִפְעָמִים הָעַצְלוּת הִיא טוֹבָה וְלִפְעָמִים הִיא רָעָה, רַק תָּלוּי הֵיכָן מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ. וּבֵאֵר זֹאת רַבֵּנוּ הַבֵּן אִישׁ חָי זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, עַל פִּי מָשָׁל:
סוֹחֵר אֶחָד הָלַךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה, וְשָׁהָה שָׁם שָׁעוֹת אֲחָדוֹת. בֵּינְתַיִם בָּא קוֹנֶה חָשׁוּב לַחֲנוּתוֹ כְּדֵי לִקְנוֹת קְנִיָּה גְּדוֹלָה. אִשְׁתּוֹ לֹא יָדְעָה כְּלָל בְּמִסְחָר, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא רָאָה הַקּוֹנֶה אֶת בָּעַל הַבַּיִת, פָּנָה לְדַרְכּוֹ וְהָלָךְ לִקְנוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר.
כְּשֶׁחָזַר הַבַּעַל לְבֵיתוֹ, שָׁמַע עַל הַמִּקְרֶה הַזֶּה, וְכָעָס מְאֹד עַל אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר: אִם יִקְרֶה שׁוּב מִקְרֶה כָּזֶה, עָלָיִךְ לָרוּץ מַהֵר אֵלַי וְלִקְרֹא לִי לַחֲנוּת.
לְיָמִים בָּא פָּקִיד הַמִּסִּים לִתְבֹּעַ אֶת הַמִּסִּים, וּבַעֲלָהּ שָׁהָה שׁוּב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. מִיַּד רָצָה הָאִשָּׁה לִקְרֹא לוֹ. הַבַּעַל מִהֵר לָבוֹא אֶל בֵּיתוֹ, וְכַאֲשֶׁר רָאָה לְמִי מִהֵר, חָשְׁכוּ עֵינָיו. זָעַם עַל אִשְׁתּוֹ וְאָמַר: שׁוֹטָה שֶׁכְּמוֹתֵךְ, כַּאֲשֶׁר בָּא קוֹנֶה מְכֻבָּד לִקְנוֹת סְחוֹרָה, לֹא קָרָאת לִי, וְעַכְשָׁו כְּשֶׁבָּא פָּקִיד הַמִּסִּים קָרָאת לִי?!
כֵּן הַדָּבָר בְּעִנְיַן הַמִּצְווֹת. לְקִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה צָרִיךְ זְרִיזוּת וַחֲמִימוֹת, וּלְמִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה צָרִיךְ עַצְלוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשֹׁק לַעֲשׂוֹתָם. אֲבָל הַיֵּצֶר הָרַע גּוֹרֵם לָאָדָם אֶת הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר, שֶׁבְּעִנְיָנִים שֶׁל מִצְוָה וּקְדֻשָּׁה, הוּא מַפִּיל עָלָיו כְּבֵדוֹת וְעַצְלוּת, וְאִלּוּ בְּעִנְיָנִים שֶׁאֵינָם שֶׁל קוֹדֶשׁ, הוּא מְזָרֵז וּמַלְהִיב אֶת הָאָדָם, וְצָרִיךְ לָדַעַת לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ.
וּמְסַפְּרִים שֶׁפַּעַם הִגִּיעַ רַבִּי חַיִּים מּוַלֹאזִ'ין בְּהִתְלַהֲבוּת לְרַבּוֹ הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זַצַ"ל, וּשְׁאָלוֹ הַאִם לִבְנוֹת יְשִׁיבָה וּלְהַעֲמִיד תַּלְמִידִים? וְהָרַב לֹא עָנָה לוֹ כְּלוּם. לְאַחַר זְמַן, בָּא אֵלָיו שׁוּב וּשְׁאָלוֹ אֶת אוֹתָהּ שְׁאֵלָה, וְעָנָה לוֹ הָרַב בְּחִיּוּב, וְדִרְבֵּן אוֹתוֹ לִפְתֹּחַ יְשִׁיבָה.
וּכְשֶׁשָּׁאַל רַבִּי חַיִּים אֶת רַבּוֹ, מַדּוּעַ בִּתְחִלָּה סֵרֵב וּלְאַחַר מִכֵּן הִסְכִּים לְכָךְ בְּחֵפֶץ לֵב. אָמַר לוֹ הָרַב: בְּפַעַם הָרִאשׁוֹנָה רָאִיתִי אוֹתָךְ בְּהִתְלַהֲבוּת גְּדוֹלָה, וְחָשַׁשְׁתִּי שֶּׁהַיֵּצֶר הָרַע הוּא הַמֵּנִיעַ אוֹתְךָ לִפְעֻלָּה זוֹ, לָכֵן סֵרַבְתִּי לָךְ. אֲבָל כָּעֵת, רָאִיתִי שֶׁבָּאתָ לְלֹא הִתְלַהֲבוּת, וְהֵבַנְתִּי שֶׁכָּעֵת וַדַּאי שֶׁיֵּצֶר הַטּוֹב הוּא זֶה שֶׁמֵּנִיעַ אוֹתָךְ לִפְתֹּחַ יְשִׁיבָה, וְלָכֵן נָתַתִּי לְכָךְ אֶת הַסְכַּמָתִי...
ישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ
יֶשְׁנָם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁהֵם מְפֹאָרִים, וְיֵשׁ לָהֶם חַזָּן עִם קוֹל נָעִים וְעָרֵב הַבַּקִּיא בְּכָל סוּגֵי הַנִּגּוּנִים, וְגַם יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת "מִי שֶׁבֵּרַךְ" בְּקוֹל מְעוֹרֵר וּמְרַגֵּשׁ. אֲבָל אוֹתוֹ בֵּית כְּנֶסֶת מֻנְהָג וּמֻדְרָךְ עַל יְדֵי גַּבָּאִים עַמֵּי הָאָרֶץ, וְאֵין רַב בַּמָּקוֹם שֶּׁיּוֹרֶה לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָּהּ, וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ, וּמִמֵּילָא בַּמָּקוֹם שֶׁיִּהְיוּ שָׁם דִּבְרֵי תּוֹרָה וְשִׁעוּרֵי הֲלָכָה וְאַגָּדָה, יֵשׁ שָׁם פִּטְפּוּטִים וְדִבְרֵי בַּטָּלָה, וּמְדַבְּרִים עַל מִשְׂחֲקֵי כַּדּוּרֶגֶל וְכַדוּרְסַל, וּשְׁאָר עִנְיְנֵי סְפּוֹרְט, וּפּוֹלִיטִיקָה, וּלְצַעֲרֵנוּ מִסְתַּלֶּקֶת מִשָּׁם הַשְּׁכִינָה, וְשׁוֹכֵן שָׁם הַיֵּצֶר הָרַע.
וּמְסַפְּרִים שֶׁפַּעַם אַחַת נִכְנַס אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הָרַבָּנִים בַּדּוֹר הַקּוֹדֵם לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמָצָא שָׁם קְבוּצַת סוֹחֲרִים הַמַּמְתִּינִים לַתְּפִלָּה, וּבֵינְתַיִם הָיוּ מְשׂוֹחֲחִים בְּעִנְיְנֵי מִסְחָר. חִפֵּשׂ הָרַב דֶּרֶךְ כֵּיצַד לְהוֹכִיחָם בְּאוֹפַן שֶׁיְּקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יִתְבַּיְּשׁוּ, וְלָכֵן פָּנָה הָרַב לַסּוֹחֲרִים וְאָמַר:
הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר, שֶׁפַּעַם אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשָּׂטָן, שֶׁהוּא מַתִּיר לוֹ לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם, בִּתְנַאי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. קִבֵּל עָלָיו הַשָּׂטָן אֶת גְּזֵרַת בּוֹרְאוֹ.
לְיָמִים, רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׂטָן נִמְצָא בְּתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת. גֹעֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּשָּׂטָן וְאָמַר: הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ בָּאַזְהָרָה חֲמוּרָה, שֶׁלֹּא תָּעֵז לִדְרֹךְ עַל מִפְתַּן בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְאֵיךְ הֵעַזְתָּ פָּנִים לְהִכָּנֵס לִפְנַי וְלִפְנִים?
עָנָה הַשָּׂטָן בְּהִצְטַדְּקוּת: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָכֵן קִיַּמְתִּי אֶת הַתְּנַאי, אַךְ בְּדַרְכִּי שָׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ כָּאן אֲנָשִׁים סוֹחֲרִים שֶׁיּוֹשְׁבִים וּמְשׂוֹחֲחִים בְּעִנְיְנֵי עֲסָקִים וּמִסְחַר, וְלֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי שֶׁזֶּהוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְחָשַׁבְתִּי לְתֻמִּי שֶׁזֶּהוּ בֵּית קָפֶה... הַסּוֹחֲרִים הַמֶמוּלַחִים הֵבִינוּ אֶת הָרֶמֶז וְהִתְפַּזְּרוּ כָּל אֶחָד לִמְקוֹמוֹ.
וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁהוֹת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, אֶלָּא יִקְבַּע אֶת מָקוֹם תְּפִלָּתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ רַב שֶׁהוּא בֶּן תּוֹרָה הַמַּדְרִיךְ אֶת הַצִּבּוּר עַל פִּי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וּמוֹרֶה אֶת הָעָם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָּהּ, וַאֲפִילּוּ אִם אוֹתוֹ מָקוֹם אֵינוֹ מְפֹאָר, וְאֵין שָׁם כִּסְאוֹת נוֹחוֹת וְחַזָּנִים מְיֻחָדִים, עִם כָּל זֶה מָקוֹם כָּזֶה עָדִיף בְּהַרְבֵּה מִישִׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, שֶׁהֲרֵי גַּם בְּמוֹעֲדוֹנִים וּבְבָתֵּי קָפֶה יֵשׁ כִּסְאוֹת נוֹחוֹת וְזַמָּרִים מְיֻחָדִים...