פרק ג · משנה ד
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר, הַנֵּעוֹר בַּלַּיִלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:
הַתַּנָּא מְלַמְּדֵנוּ שְׁמִי נִמְצָא עֵר בַּשִּׁעוּר הַלַּיְלָה וְאֵינוֹ לוֹמֵד אוֹ מְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְכֵן מִי שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יְחִידִי, וְאֵינוֹ מְדַבֵּר אוֹ חוֹשֵׁב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אֶלָּא מַפְנֶה אֶת לִבּוֹ לִדְבָרִים בְּטֵלִים, הֲרֵי הוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.
מדוע המתבטל מהתורה מתחיב בנפשו
צָרִיךְ בֵּאוּר, מַדּוּעַ כֹּה חָמוּר עֲווֹנוֹ שֶׁל אָדָם זֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּשְׁעוֹת הַפְּנַאי, עַד שֶׁדָּנוּהוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ?
אוּלָם הַדְּבָרִים יִתְבָּאֲרוּ עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת (דַּף צט:): הַתּוֹרָה נִתְּנָה בְּאַרְבָּעִים יוֹם, וְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם נוֹצְרָה בְּאַרְבָּעִים יוֹם [צוּרַת הַוְּלַד נוֹצֶרֶת בְּמֶשֶׁךְ 40 יוֹם]. כָּל הַמְּשַׁמֵּר תּוֹרָתוֹ, נִשְׁמָתוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת, וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַתּוֹרָה, אֵין נִשְׁמָתוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת.
וְהִמְשִׁילוּ זֹאת לְשַׂר, שֶׁמָּסַר צִפּוֹר דְּרוֹר לְעָבְדוֹ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמֹר אוֹתָהּ, וְאָמַר לוֹ הַשַּׂר: אַל תַּחְשֹׁב שֶׁאִם תֹּאבַדְנָה, אֶת דְּמֵי שָׁוְיָהּ אֲנִי נוֹטֵל מִמְּךָ, אֶלָּא דַּע לְךָ שֶׁאֶת נִשְׁמָתְךָ אֲנִי נוֹטֵל מִמְּךָ!!
כְּלוֹמַר, לְלֹא תּוֹרָה אֵין שְׁמִירָה לְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, וַאֲפִילּוּ שֶׁהוּא מֻקָּף בְּשׁוֹמְרֵי רֹאשׁ, וְיֵשׁ לוֹ נֶשֶׁק צָמוּד, עֲדַיִן אֵינוֹ נִקְרָא שָׁמוּר וּמֻגָּן לְלֹא לִמּוּד הַתּוֹרָה, וְרַק עַל יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אָדָם שׁוֹמֵר אֶת נַפְשׁוֹ וְגוּפוֹ מִכָּל דָּבָר רַע, וַאֲפִילּוּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת לֹא יָכוֹל לִטּוֹל אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כְּפִי הַסִּפּוּר הַמְּפֻרְסָם בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (דַּף ל') עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, לֹא יָכֹל לִפְגֹּעַ בּוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת.
צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁמִּשְׁנָה זוֹ אֵינָהּ חֲסִידוּת, אֶלָּא חוֹבַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ לְקַיֵּם אוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבְּעוּ אוֹתָנוּ עַל כָּךְ בַּשָּׁמַיִם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב בְּסֵפֶר "פֶּלֶא יוֹעֵץ", שֶּׁאֵין לְאַבֵּד מִן הַזְּמַן יְקַר הָעֵרֶךְ אֲפִילּוּ רֶגַע אֶחָד, כִּי נַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁעַל הַכֹּל יָבֹא אֱלֹקִים בְּמִשְׁפָּט, אֲפִילּוּ עַל זְמַן מוּעָט כְּדֵי בְּלִיעַת הָרַוָּק, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל הַפָּסוּק "לֹא תַרְפֵּנִי עַד בִּלְעִי רֻקִּי".
וְאָמְרוּ חֲז''ל בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (דַּף פג:), לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וּמִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וַאֲפִילּוּ בִּשְׁעַת מִיתָה.
וְנִרְאָה לְבָאֵר, שֶׁגַּם בִּשְׁעַת לַיְלָה שֶׁאָז הוּא זְמַן שֵׁינָה לְרֹב הָעוֹלָם, וְהַשֵּׁינָה נִקְרֵאת מִיתָה [כִּדְאִיתָא בִּבְרָכוֹת (נז:) שֵׁינָה אַחַת מִשִּׁשִּׁים לְמִיתָה], אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִלִּלְמֹד תּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהַלַּיְלָה נִבְרָא כְּדֵי לִלְמֹד בּוֹ תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא עֵרוּבִין (סה.): לֹא נִבְרָא לַיְלָה אֶלָּא לְגִירְסָא. וְעַל כֵּן יֵשׁ לְנַצְּלוֹ לְלִמּוּד. וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא בְּרָכוֹת (יד.): כָּל הַמַּשְׂבִּיעַ עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלָן, אֵין מְבַשְּׂרִים אוֹתוֹ בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת.
נצול הזמן עד היכן
הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא, מִלְּבַד גְּאוֹנוּתוֹ הַכַּבִּירָה, הָיָה יָדוּעַ גַּם בְּהַתְמָדָתוֹ הָעֲצוּמָה. בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם, הָיָה יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד בַּחֶדֶר בּוֹ הָיוּ הַתְּרִיסִים סְגוּרִים תָּדִיר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְרִיעַ לוֹ הָרַעַשׁ וְהַקּוֹלוֹת מִבַּחוּץ. הוּא אַף הִסְתַּפֵּק בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת שֵׁינָה בִּימָמָה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד בְּמַחְשָׁבָה צְלוּלָה.
עַל מְנָת לְהַמְחִישׁ אֶת נִצּוּל הַזְּמַן שֶׁל הַגְּרָ"א, נַזְכִּיר אֶת הַמְּסֻפָּר, כִּי יוֹם אֶחָד הִגִּיעָה אֲחוֹתוֹ לְבַקְּרוֹ מִמֶּרְחַקִּים, לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת בָּהֶן הֵם לֹא הִתְרָאוּ. הַגְּרָ"א יָצָא לִקְרָאתָהּ, וְקִבֵּל אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.
לְאַחַר שֶׁשָּׁאַל בִּשְׁלוֹמָהּ וּבְשָׁלוֹם מִשְׁפַּחְתָּהּ, אָמַר לָהּ: אֲחוֹתִי, הֲלֹא אָתְּ הֲרֵי יוֹדַעַת שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא פְּרוֹזְדוֹר, וְהָאָדָם צָרִיךְ לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ לִטְרַקְלִין לְעוֹלָם הַבָּא, וַהֲרֵי נֶאֱמַר בִּתְהִלִּים "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי", כְּלוֹמַר, רַק אָדָם מֵת שֶׁהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, הוּא חָפְשִׁי מִן הַמִּצְווֹת, אֲבָל כָּל עוֹד אָנוּ חַיִּים כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה, עָלֵינוּ לְהָכִין אֶת הַצֵּידָה לַדֶּרֶךְ, וְחָבַל עַל כָּל רֶגַע.
עַל כֵּן אֲנִי, מְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחֲתֵך, אַךְ עָלַי לָשׁוּב לִלְמֹד תּוֹרָה, וּבְעֶזְרַת ה' כְּשֶׁנִּפְגֶּשׁ אַחֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלָּנוּ, יִהְיֶה לָנוּ זְמַן בְּשֶׁפַע, שָׁם נוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לְשׂוֹחֵחַ... לְאַחַר מִכֵּן פָּנָה לְחַדְרוֹ וְשָׁב לְתַלְמוּדוֹ.
וְעַל כֵּן, חוֹבָה לְנַצֵּל כָּל רֶגַע פָּנוּי, לְעֵסֶק הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְגַם בַּזְּמַן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד מֵחֲמַת אוֹנֵס מְסֻיָּם, אֵין לוֹ לְהַפְסִיק וּלְנַתֵּק אֶת מַחְשַׁבְתּוֹ מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אֶלָּא יְמַלְמֵל אוֹ יְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה הַשְּׁגוּרִים בְּפִיו, כְּגוֹן בַּמִּשְׁנָה הַמְּפֻרְסֶמֶת "רַבִּי חֲנַנְיָא בֵּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר וְכוּ'", אוֹ בְּפֶרֶק "בַּמֶּה מַדְלִיקִין", וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וְהָעִקָּר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִבּוֹ פָּנוּי לְבַטָּלָה.