אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק א' · משנה יז

משנה טז

שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא:

ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה

כָּתַב רַבִּי עוֹבַדְיָה מִבַּרְטְנוּרָא, שֶּׁאֵין דָּבָר יוֹתֵר טוֹב לָאָדָם כְּמוֹ מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת חֶרְפָּתוֹ וְשׁוֹתֵק. וְכָתוּב בַּמִּדְרָשׁ: כִּי כָּל מִי שֶׁמְּחָרְפִים אוֹתוֹ, וְיָכוֹל לְהָשִׁיב וְאֵינוֹ מֵשִׁיב, נִקְרָא חָסִיד.

וְכָתוּב בְּמִדְרָשׁ שׁוֹחֵר טוֹב עַל הַפָּסּוּק בִּתְהִלִּים (פֶּרֶק טז): לֹא תִּתֵּן חֲסִידֶךָ לִרְאוֹת שָׁחַת: אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי, כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ קִלְלָתוֹ וְשׁוֹתֵק, נִקְרָא חָסִיד, וְדָוִד שֹׁמֵעַ קִלְלָתוֹ וְשָׁתַק, בַּדִּין הוּא שֶׁיִּקָּרֵא חָסִיד.

מָתַי הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁדָּוִד שָׁתַק? כַּאֲשֶׁר בָּרַח דָוִד הַמֶּלֶךְ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם, עָשָׂה דַּרְכּוֹ בְּנַחַל קִדְרוֹן וּבְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים, עִם הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ. וְהִנֵּה בְּעָבְרוֹ אֶת הַר הַזֵּיתִים סָמוּךְ לְעִיר בַּחוּרִים, יוֹצֵא לִקְרָאתוֹ שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַסַּנְהֶדְרִין, וּמְקַלֵּל אֶת דָּוִד הַמֶּלֶךְ קְלָלָה "נִמְרֶצֶת" [רָאשֵׁי תֵּבוֹת - נוֹאֵף, מוֹאָבִי, רוֹצֵחַ, צוֹרֵר, תוֹעֵבָה], וְאַף סוֹקֵל אוֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וּמֵעָפֵר אוֹתוֹ בֶּעָפָר.

וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי לְדָוִד בְּקַלְלוֹ אוֹתוֹ: "צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים, וְאִישׁ הַבְּלִיַּעַל". יִתֵּן ה' אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בִּנְךָ, כִּי אִישׁ דַּמִּים אַתָּה"

כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה, אָמַר אֶל הַמֶּלֶךְ: לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֶעְבְּרָה נָא וַאֲסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת.

אֲבָל דָּוִד הַמֶּלֶךְ שׁוֹמֵעַ אֶת חֶרְפָּתוֹ, וּבְגַדְלוּת נַפְשׁוֹ אוֹמֵר: הוּא מְקַלֵּל כִּי קִלְלָתוֹ מַגִּיעָה לִי, מִפְּנֵי שֶׁה' אָמַר לוֹ לְקַלֵּל אֶת דָּוִד, וְלָכֵן הַנִּיחוּ לוֹ שֶׁיַּמְשִׁיךְ לְקַלֵּל. כָּךְ הִמְשִׁיךְ דָּוִד לָלֶכֶת בִּשְׁתִיקָה, וְשִׁמְעִי הוֹלֵךְ עַל צֶלַע הָהָר וּמַמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ.

עַל שְׁתִיקָתוֹ זוֹ שֶׁל דָּוִד שֶׁשָּׁמַע חֶרְפָּתוֹ וְלֹא הֵשִׁיב דָּבָר, זָכָה וְנִהְיֶה רֶגֶל רְבִיעִית בַּמֶּרְכָּבָה יָחַד עִם שְׁלוֹשֶׁת אֲבוֹת הָעוֹלָם, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.

נִתְבּוֹנֵן מַה הָיָה קּוֹרֶה אִילּוּ הָיָה דָּוִד מַחְלִיט לַעֲנוֹת לְשִׁמְעִי, וּלְהִתְנַקֵּם בּוֹ עַל שֶׁבִּזָּה וְחֵרֶף אוֹתוֹ, אַף אִם אָכֵן הָיָה שׁוֹמֵר בְּכָךְ עַל כְּבוֹדוֹ לְפִי שָׁעָה, אֲבָל הָיָה מַפְסִיד מִכָּךְ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת וּלְנַצֵּחַ נְצָחִים. אֲבָל כְּשֶׁשָּׁתַק, הִתְבָּרֵר שֶׁהַשְּׁתִיקָה עָצְמָה הֵבִיאָה אוֹתוֹ לְדַרְגָּה רוּחָנִית עֲצוּמָה, שֶׁלֹּא זָכָה לָהּ אַף אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת, חוּץ מֵהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים.

סוף הדבור חרטה

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הֶחָסִיד מִרֶגְנְסבוּרְג: כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֵּר אֲנִי מִתְחָרֵט, וּכְשֶׁאֵינִי מְדַבֵּר אֵינִי מִתְחָרֵט. עַד שֶׁלֹּא דִּבַּרְתִּי אֲנִי שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל עַל דִּבּוּרִי, אֲבָל כְּשֶׁיֵּצֵא הַדִּבּוּר מִפִּי, הַדִּבּוּר מוֹשֵׁל בִּי.

בְּסֵפֶר "קַב הַיָּשָׁר" (פֶּרֶק א) כָּתַב: צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע, שֶּׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְרָן, וַאֲפִילוּ עַל דִּבּוּר קַל אֵינוֹ מְוַתֵּר. בֹּא וּרְאֵה מַה שֶׁכָּתַב הָרַב הֶחָסִיד בְּסֵפֶר "רֶכֶב אֵלִיָּהוּ", מַה שֶּׁאֵרַע בְּיָמָיו:

אִשָּׁה אַחַת הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בֵּין שְׁאָרֵי נָשִׁים, וְהָיוּ מְסַפְּרוֹת אִשָּׁה אַחַת עִם חֲבֶרְתָּהּ, בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה שֶׁל דִּין וְחֶשְׁבּוֹן שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִתֵּן עַל מַעֲשָׂיו. פָּתְחָה אִשָּׁה אַחַת בְּדֶרֶךְ שְׂחוֹק וְאָמְרָה: אֲנִי בְּבוֹאִי לִפְנֵי יוֹם הַדִּין בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, וְיִשְׁאֲלוּ אוֹתִי לָמָּה עָשִׂית כָּךְ וְכָךְ, אֶעֱשֶׂה אֶת עַצְמִי אִלֶּמֶת שֶׁלֹּא אוּכַל לְהָשִׁיב. וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים, עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית אוֹתָהּ אִשָּׁה אִלֶּמֶת עַד יוֹם מוֹתָהּ. רַחְ"לִ.

השתיקה מגלה את הפנימיות

בְּבָבֶל הָיוּ מְעוֹרָבוֹת בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִשְׁפָּחוֹת פְּסוּלוֹת, שֶׁמְּקוֹרָן אֵינוֹ טָהוֹר. לֹא תָּמִיד הָיָה נִתַּן לָדַעַת אֵלּוּ הֵן הַמִּשְׁפָּחוֹת הַמְּיֻחָסוֹת, וְאֵלּוּ לֹא. אוּלָם הָיָה לַחֲכָמִים סִימָן הֶכֵּר לְכָךְ - כְּשֶׁהָיָה לִשְׁתֵּי מִשְׁפְּחוֹת אֵיזֶה רִיב בֵּינֵיהֶם, אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה שֶׁהָיְתָה שׁוֹתֶקֶת וְלֹא עֲוֹנָהּ לִמְחָרְפִים, נֶחְשְׁבָה לְמְיוּחֶסֶת.

גַּם כַּאֲשֶׁר רָבוּ שְׁנַיִם זֶה עִם זֶה, הָרִאשׁוֹן מִבֵּין הַשְּׁנַיִם שֶּׁשָּׁתַק וְלֹא הִמְשִׁיךְ לְהָשִׁיב לְרֵעֵהוּ, יָדְעוּ לוֹמַר עָלָיו כִּי הוּא מְיֻחָס יוֹתֵר מִן הַשֵּׁנִי. מִשּׁוּם כָּךְ קָבְעוּ חֲכָמִים בְּקִדּוּשִׁין (דַּף עא:) "שְׁתִיקוּתֵיה דְּבָבֶל הָיְינוּ יְחוּסָא", כְּלוֹמַר, בְּבָבֶל, הַשְּׁתִיקָה הִיא הָרְאָיָה לְיִחוּסוֹ שֶׁל הָאָדָם.

תענית דבור עדיף מצום

הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל כּוֹתֵב בְּסֵפֶר "מִשְׁנָה בְּרוּרָה" (סִימָן תקעא אוֹת ב), כִּי אָדָם שֶׁרוֹצֶה לִגְזֹר עַל עַצְמוֹ תַּעֲנִית לְשֵׁם כַּפָּרַת עֲווֹנוֹתָיו, מוּטָב לוֹ שֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ תַּעֲנִית דִּבּוּר, וְלֹא הִתְנַזְרוּת מֵאֲכִילָה, בְּעוֹד שֶׁמִּתַּעֲנִית דִּבּוּר לֹא יִהְיֶה לוֹ כָּל נֵזֶק גּוּפָנִי הֲרֵי שֶׁעַל יְדֵי הֲצוֹם יֵחָלֵשׁ גּוּפוֹ, וְהוּא יִתְרַפֶּה בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וּבְלִמּוּד הַתּוֹרָה.

אוֹתוֹ רַעְיוֹן כָּתַב גַּם הַגְּרָ"א בְּאִגַּרְתּוֹ, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִייַסֵּר אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי רִסּוּן פִּיו וְתַאֲווֹתָיו, וְלֹא בְּתַעֲנִיּוֹת וּבְסִגּוּפִים גּוּפָנִיִּים.

מתיקות התורה בזכות שתיקה

פָּעַם בִּקֵּשׁ בָּחוּר אֶחָד מֵרַבִּי יִצְחָק לְוִונְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א לְהִכָּנֵס עִמּוֹ אֶל הַגָּאוֹן רַבִּי אַהֲרֹן לֵיבּ שְׁטֵינְמַן שְׁלִיטָ"א, כְּדֵי לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ, אוּלָם הוּא הִזְהִיר מֵרֹאשׁ אֶת רַבִּי יִצְחָק שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב בְּשִׂיחָה זוֹ, וְהַשְּׁנַיִם נִכְנְסוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה.

בְּחַדְרוֹ שֶׁל הָרַב, פָּתַח הַבָּחוּר אֶת פִּיו וְשָׁאַל: הַאִם כְּבוֹד הָרַב אוֹהֵב סְטֵיק? רַבִּי אַהֲרֹן הִתְבּוֹנֵן בּוֹ וְשָׁאַל: מַה זֶה סְטֵיק?

הַבָּחוּר הֵשִׁיב: סטיק זֶה בָּשָׂר מְשֻׁבָּח, מְיֻחָד בְּמִינוֹ. "אֵינֶנִּי מַכִּיר דָּבָר כָּזֶה", נַעֲנָה הָרַב. הַבָּחוּר הִמְשִׁיךְ: אוּלַי יִרְצֶה הָרַב לִטְעֹם סְטֵיק? בִּיכָלְתִּי לְהָבִיא לוֹ לִטְעֹם מִן הַבָּשָׂר הַטָּעִים הַזֶּה?! הָרַב לֹא הֵגִיב לִשְׁאֵלָתוֹ.

הִמְשִׁיךְ הַבָּחוּר וְשָׁאַל: הַאִם הָרַב אוֹהֵב גְּלִידָה? שָׁאַל הָרַב: מַה זֶה גְּלִידָה? אָמַר הַבָּחוּר: כְּדַאי שֶׁהָרַב יִטְעַם פַּעַם וְיָבִין, כְּדַאי מְאֹד לִטְעֹם גְּלִידָה מִפַּעַם לְפַעַם...

בִּשְׁלַב זֶה הִתְבּוֹנֵן הָרַב שְׁטֵינְמַן עַל רַבִּי יִצְחָק וְשָׁאַל: מַה רוֹצֶה הַבָּחוּר הַזֶּה? רַבִּי יִצְחָק כִּמְעַט הָדַף אֶת הַבָּחוּר מִן הַחֶדֶר, אוּלָם הַבָּחוּר תָּפַס בּוֹ וְאָמַר: הַמְתֵּן רֶגַע, הֲלֹא אָמַרְתָּ לִי שֶׁתִּתֵּן לִי לְדַבֵּר וְלֹא תִתְעָרָב.

וְאָז פָּנָה הַבָּחוּר אֶל הָרַב שְׁטֵינְמַן וְאָמַר: אֲנִי מִסְתּוֹבֵב כְּבָר כְּעֶשֶׂר שָׁנִים בְּיֵּשִׁיבוֹת, מְחַפֵּשׂ וּבוֹדֵק, אַךְ לֹא מוֹצֵא אֶת מְקוֹמִי... כֻּלָּם אוֹמְרִים לִי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ טָעַם בַּלִּמּוּד, אַךְ אֵין לִי טָעַם... לָרַב אֵין טָעַם בְּסְטֵיק וּבְגְלִידָה, וְהוּא גַּם לֹא רוֹצֶה לִטְעֹם מֵהֶם, עַל אַף שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁהֵם טְעִימִים מְאֹד. וְלִי אֵין טָעַם בַּלִּמּוּד, וְעַל אַף שֶׁכֻּלָּם אוֹמְרִים לִי שֶׁטּוֹב לִלְמֹד, אֵינֶנִּי מֵבִין מַה כֻּלָּם רוֹצִים מֵחַיָּי!...

שָׁמַע הָרַב אֶת דְּבָרָיו וְשָׁאַל: מַהוּ הַמַּאֲכָל הַמָּתוֹק בְּיוֹתֵר שֶׁקַּיָּם בָּעוֹלָם? הַבָּחוּר הִרְהֵר רֶגַע קָט וְאַחַר כָּךְ הֵשִׁיב: "דְּבָשׁ".

הִמְשִׁיךְ הָרַב לִשְׁאוֹל: הַאִם יִתָּכֵן שֶׁמִּישֶׁהוּ יֹאמַר עַל דְּבָשׁ שֶׁהוּא מַר? הֵשִׁיב הַבָּחוּר: רַק אִם דַּעְתּוֹ הִשְׁתַּבְּשָׁה עָלָיו, אֲבָל אָדָם שָׁפוּי לְעוֹלָם לֹא יֹאמַר כָּךְ.

גַּם אָדָם בַּר דַּעַת מְסֻגָּל לוֹמַר שֶׁהַדְּבַשׁ מָרִיר, הִבְהִיר הָרַב, בְּמִקְרֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּצָעִים עַל לְשׁוֹנוֹ, הֵם גּוֹרְמִים לִמְרִירוּת בַּפֶּה, מְצִיקִים וְכוֹאֲבִים, וְהוּא נוֹרְמָלִי לַחֲלוּטִין...

הִמְשִׁיךְ הָרַב וְאָמַר: אֵינֶנִּי מַכִּירְךָ וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִי אַתָּה, אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁעַל לְשׁוֹנְךָ יֵשׁ פְּצָעִים רוּחָנִיִּים שֶׁל לָשׁוֹן הָרַע, נִבוּל פֶּה, וּשְׁקָרִים. פְּצָעִים מִסּוּג זֶה, עֲלוּלִים לִגְרֹם לִמְרִירוּת רַבָּה וְלַהֲרוֹס אֶת הַטַּעַם בְּלִמּוּד. אִם אַתָּה אָכֵן לוֹקֶה בְּכָךְ, כְּדַאי שֶׁתֵּרָפֵא אֶת פְצַעֵיךָ עַל יְדֵי שְׁתִיקָה, וּמִיַּד תַּרְגִּישׁ בַּטַּעַם הַמָּתוֹק שֶׁל הַתּוֹרָה!!!

זכה לכל התורה בזכות השתיקה

מַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה עִם הַגָּאוֹן רַבִּי חִזְקִיָּה מְדִינִי, שֶׁבִּצְעִירוּתוֹ הָיָה לוֹמֵד בְּבֵית מִדְרַשׁ שֶׁהֻחְזַק עַל יְדֵי יְהוּדִי אָמִיד. לַמְרוֹת שֶׁהָיָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ זְמַנִּים קְבוּעִים לַלִּמּוּד, הָרַב מְדִינִי שֶׁמְּאֹד אָהַב לִלְמֹד תּוֹרָה, הָיָה מַשְׁכִּים לָבוֹא בַּבֹּקֶר, וְעוֹזֵב מְאֻחָר בָּעֶרֶב. בִּגְלַל הַתְמָדָה זוֹ, הַיְּהוּדִי הָאָמִיד שֶּׁהֶחְזִיק אֶת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ, חִבֵּב אוֹתוֹ מְאֹד, וְהָיָה נוֹתֵן לוֹ טוֹבוֹת שֶׁלֹּא הָיָה נוֹתֵן לַאֲחֵרִים.

אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא הַרְבֵּה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, קִינָא בָּרַב מְדִינִי, כִּי חָשַׁב שֶׁהָרַב מְדִינִי הָיָה מְקַבֵּל יוֹתֵר כֶּסֶף מֵאֲנָשִׁים אֲחֵרִים הַלּוֹמְדִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְלָכֵן הֶחְלִיט עַל תָּכְנִית לְהִתְנַקֵּם בּוֹ. הוּא נָתַן שֹׁחַד לְעוֹזֶרֶת הַגוֹיָיה שֶׁהָיְתָה מְנַקָּה אֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ, כְּדֵי שֶׁהִיא תֹּאמַר לַאֲנָשִׁים שֶׁהָרַב מְדִינִי נִיסָה לְפַתּוֹת אוֹתָהּ לַעֲבֵרָה.

יוֹם אֶחָד מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר הָרַב מְדִינִי הִגִּיעַ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, הָעוֹזֶרֶת שֶׁהָיְתָה מְנַקָּה אֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ, רָצָה בִּצְעָקוֹת נוֹרָאוֹת לָרְחוֹב, וְטָעֲנָה שֶׁהָרַב מְדִינִי נִיסָה לְפַתּוֹת אוֹתָהּ לַעֲבֵרָה.

אֲנָשִׁים רַבִּים רָצוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ כּוֹלֵל הָאִישׁ שֶׁתִּכְנֵן אֶת כָּל הַסִּפּוּר, וְהִתְחִילוּ לִצְעֹק עַל הָרַב מְדִינִי, וְשַׁאֲלוּ אוֹתוֹ אֵיךְ הוּא הֵעֵז לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה. הָאִישׁ שֶׁקִּינָא בָּרַב, שִׁכְנֵעַ אֶת הַצִּבּוּר לָלֶכֶת לְבֵיתוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר, וְלִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּפָּטֵר אֶת הָרַב מְדִינִי מֵהַמָּקוֹם, וְיַפְסִיק לִתְמֹךְ בּוֹ.

וְאָכֵן הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים, וְסִפְּרוּ לֶעָשִׁיר מַה שֶׁקָּרָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הֶעָשִׁיר, אָמַר לָהֶם לַחְזֹר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְהוּא כְּבָר יַחְקֹר אֶת הָעִנְיָן. בְּמֶשֶׁךְ כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהָיוּ צְעָקוֹת בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, הָרַב מְדִינִי לֹא הִפְסִיק אֶת לִמּוּדוֹ לְרֶגַע, וַאֲפִילוּ לֹא טָרַח לְהָשִׁיב לְאֲשָׁמוֹת שֶׁלָּהֶם.

הַיְּהוּדִי הָאָמִיד הִגִּיעַ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְהִסְתַּכֵּל עַל הָרַב מְדִינִי בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה. לְאַחַר מִכֵּן הִכְרִיז הֶעָשִׁיר, שֶׁהָרַב מְדִינִי הוּא אִישׁ קָדוֹשׁ, וּמִי שֶׁיּוֹצִיא עָלָיו דִבָּה, לֹא יוּכַל שׁוּב לְהִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלּוֹ. בְּנוֹסָף לְכָךְ הוּא גַּם פִּיטְר אֶת הָעוֹזֶרֶת הַמִּרְשַׁעַת, וְאַף אֶחָד לֹא הֵעֵז לְדַבֵּר עָלָיו עוֹד.

עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים, וְהִנֵּה בֹּקֶר אֶחָד כַּאֲשֶׁר הָרַב מְדִינִי הָיָה לוֹמֵד לְבַדּוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, נִגְּשָׁה אֵלָיו הָעוֹזֶרֶת, וּבָכְתָה לְפָנָיו וְאָמְרָה לוֹ: אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת שֶׁאֲנִי שִׁקַּרְתִּי כַּאֲשֶׁר הֶאֱשַׁמְתִּי אוֹתְךָ, אֲבָל זֶה לֹא אַשְׁמָתִי, כִּי פְּלוֹנִי נָתַן לִי שֹׁחַד, וְלָכֵן עָשִׂיתִי מַה שֶׁהוּא אָמַר לִי. וְכָעֵת הַכֶּסֶף שֶׁהוּא נָתַן לִי כְּבָר נִגְמָר, וְעַכְשָׁו אֵין לִי עֲבוֹדָה, לָכֵן רְצוֹנִי לְהוֹדִיעַ בְּפֻמְבִּי שֶׁאַתָּה חַף מִפֶּשַׁע, וּפְלוֹנִי הוּא שֶׁיָּזַם אֶת כָּל הָעִנְיָן!

הָרַב מְדִינִי חָשַׁב עַל הָעִנְיָן, מִצַּד אֶחָד הַהוֹדָעָה הַפֻּמְבִּית שֶׁל הָעוֹזֶרֶת תִּהְיֶה לְטוֹבָתוֹ, שֶׁכֻּלָּם יֵדְעוּ שֶׁהוּא חַף מִפֶּשַׁע. אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי הוּא הֵבִין שֶׁזֶּה יִגְרֹם חִלּוּל הַשֵּׁם, שֶׁהֲרֵי כֵּיצַד מְסֻגָּל אָדָם שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה לְהַעֲלִיל עֲלִילָה עַל תַּלְמִיד חֲכַם בִּגְלַל הַקִּנְאָה שֶׁבָּעֲרָה בּוֹ.

לָכֵן הֶחְלִיט הָרַב, שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁהוּא יֶהֱנֶה מִכָּךְ, אֲבָל עָלָיו לִדְאֹג שֶׁלֹּא יִהְיֶה חִלּוּל הַשֵּׁם, וְלָכֵן אָמַר לְעוֹזֶרֶת: יֵשׁ לִי רַעֲיוֹן יוֹתֵר טוֹב, בִּמְקוֹם לִגְרֹם בּוּשָׁה וְחִלּוּל ה', אֲנִי אֶמְצָא לְךָ עֲבוֹדָה אַחֶרֶת, וְאֶת אַל תְּגַלִּי אֶת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה. הִיא הִסְכִּימָה לְכָךְ, וְהָרַב מְדִינִי שָׁמַר עַל הַבְטָחָתוֹ, וְשִׁכְנַע אָדָם אַחֵר בַּקְּהִלָּה לְקַבֵּל אוֹתָהּ לַעֲבוֹדָה.

אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהִשְׁמִיץ אֶת הָרַב מְדִינִי, נִפְטַר תּוֹךְ שָׁבוּעַ, וְהוּא לָקַח אִתּוֹ לַקֶּבֶר אֶת סוֹדוֹ. אוּלָם הָרַב מְדִינִי נִזְכָּר, שֶׁאַחֲרֵי הַסִּפּוּר הַזֶּה, הוּא קִבֵּל בְּהִירוּת יֶתֶר בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, וְהוּא הִרְגִּישׁ שֶׁכָּעֵת הוּא קִבֵּל אֶת כָּל הַתּוֹרָה בְּמַתָּנָה, וְאָכֵן הִתְפַּרְסֵם כְּאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וְחִבֵּר אֶת הַחִבּוּרִים הַנּוֹדָעִים "שְׂדֵה חֶמֶד".

מצוה לא לומר דבר שאינו נשמע

בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת (דַּף סד:) אָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁמִצְוָה לוֹמַר דָּבָר שֶׁנִּשְׁמָע, כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁלֹּא נִשְׁמַע. לִפְעָמִים צְרִיכִים חָכְמָה וּבִינָה יְתֵרָה, לָדַעַת מָתַי הַשְּׁתִיקָה יָפָה, וּמָתַי יֵשׁ סִכּוּיִים שֶׁדְּבָרָיו יֵעָשׂוּ פֵּרוֹת.

וּכְמוֹ שֶׁהָיָה מַעֲשֵׂה עִם הַצַּדִּיק רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְוִיזְנִיצַא, שֶּׁפָּנָה אֶל הַגַּבַּאי מְשַׁמְּשׁוֹ בַּקֹּדֶשׁ, וְאָמַר לוֹ: בֹּא נֵלֵךְ וּנְטַיֵּל. כְּשֶׁיָּצְאוּ לַדֶּרֶךְ, הִגִּיעַ הָרַב לְבֵיתוֹ שֶׁל מְנַהֵל בַּנְק יָדוּעַ.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם דָּפַק עַל הַדֶּלֶת, בָּעַל הַבַּיִת פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְהוּפְתַע לִרְאוֹת אֶת הָרַב בָּא לְבֵיתוֹ. הַמְּנַהֵל קִבֵּל אֶת הָרַב בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְהִכְנִיסוּ בְּכָל הַדְרַת הַכָּבוֹד לְיַד הַשֻּׁלְחָן, וְהִגִּישׁ כִּבּוּד קַל.

בָּעַל הַבַּיִת לֹא הִרְהִיב עוֹז לִשְׁאוֹל אֶת הָרַב מַדּוּעַ הוּא בָּא לְבֵיתוֹ, אֲבָל פָּנָה בִּלְחִישָׁה אֶל הַגַּבַּאי וּשְׁאָלוֹ לְפֵשֶׁר דָּבָר. הֵשִׁיבוּ הַגַּבַּאי: גַּם אֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לָמָּה בָּא הָרַב לְכָאן.

לְאַחַר מִכֵּן קָם הָרַבִּי מִכִּסְאוֹ וְנִפְרָד מִבַּעַל הַבַּיִת. בָּעַל הַבַּיִת יָצָא אַחֲרָיו לְלַוּוֹתוֹ, וְאָז פָּנָה אֶל הָרַב בִּשְׁאֵלָה: יִסְלַח לִי כְּבוֹד הָרַב עַל שְׁאֵלָתִי, בִּרְצוֹנִי לָדַעַת מַה סִבַּת הַבִּקּוּר. הֵשִׁיב לוֹ הָרַבִּי: בָּאתִי לְבֵית כְּבוֹדוֹ לְקַיֵּם מִצְוָה, וְקִיַימְתִיהָ.

תָּמַהּ בָּעַל הַבַּיִת: אֵיזֶה מִצְוָה? הֵשִׁיב לוֹ הָרַב: רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ "כְּשֵׁם שֶׁמִצְוָה לוֹמַר דָּבָר הֲנִשְׁמַע, כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁלֹּא נִשְׁמַע", וְאִלּוּ יָשַׁבְתִּי בְּבֵיתִי וּכְבוֹדוֹ בְּבֵיתוֹ, לֹא הָיִיתִי מְקַיֵּם אֶת מִצְוַת חֲז''ל, וְלָכֵן הָיִיתִי צָרִיךְ לָבוֹא אֶל בֵּיתוֹ, וְלִשְׁתֹּק שָׁם, וְאָז תִּתְקַיֵּם מִצְוַת חֲכָמִים כְּתִקּוּנָהּ.

אָמַר לוֹ הַגְּבִיר: מִי אָמַר לִכְבוֹדוֹ שֶׁאֲנִי לֹא אֶשְׁמַע, אוּלַי כֵּן אֶשְׁמַע לוֹ?! הָרַבִּי הֵשִׁיב: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁכְּבוֹדוֹ לֹא יִשְׁמַע! כְּכָל שֶׁהָרַבִּי סֵרֵב לוֹמַר מַהוּ הַדָּבָר, כָּךְ גָּבְרָה סַקְרָנוּתוֹ שֶׁל מְנַהֵל הַבַּנְק יוֹתֵר וַיִּוָּתֵר לָדַעַת מַהוּ הַדָּבָר, וְהִפְצִיר מְאֹד בָּרַבִּי שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ מַהוּ הַדָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמַע.

לְבַסּוֹף נֶעְתַּר לוֹ הָרַבִּי, וְאָמַר לוֹ: יֶשְׁנָהּ אַלְמָנָה שֶׁשּׁוֹכֶנֶת בְּבַיִת בְּשְׁכוּנַתֵנוּ, וְהִיא עֲנִיָּה מְרוּדָה וְעָלֶיהָ לְכַלְכֵּל אֶת שִׁבְעַת יְתוֹמֵיה, וְהִיא חַיֶּבֶת לַבַּנְק שֶׁלָּכֶם דְּמֵי מַשְׁכַּנְתָּא שֶׁצְּרִיכָה לְשַׁלֵּם מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, וּמִכֵּיוָן שֶּׁאֵין בְּאֶפְשָׁרוּתָהּ לְשַׁלֵּם, שְׁלַחְתֶּם אֵלֶיהָ הַתְרָאָה אַחֲרוֹנָה, שֶׁאִם לֹא תְשַׁלֵּם, בֵּיתָהּ יִמָּכֵר בִּמְכִירָה פֻּמְבִּית, וְהִיא וְהַיְתוֹמִים יוּצְאוּ הַחוּצָה, וְרָצִיתִי מְאֹד מִכְּבוֹדוֹ שְׁיֵוַותֵּר עַל הַחוֹב שֶׁל הָאַלְמָנָה.

עָנָה לוֹ הַגְּבִיר, אֲבָל אֲדוֹנִי הָרַב, אֵיךְ אֶפְשָׁר דָּבָר זֶה, וְכִי אֲנִי הַבְּעָלִים שֶׁל הַבַּנְק? אָמְנָם אֲנִי מְנַהֵל הַבַּנְק, אֲבָל אֵינֶנִּי בָּעַל הַבַּנְק, וְהַחוֹב הוּא כַּמָּה מֵאוֹת רֻבָּל, וְאִם כֵּן אֵיךְ אוּכַל לְוַותֵּר עַל מִכְתַּב הַהַתְרָאָה שֶׁכָּתַבְתִּי.

הִפְסִיקוֹ הָרַבִּי וְאָמַר: הֲלֹא כֹּה דְּבָרַי, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי, שֶׁאַתָּה לֹא תֹאבֶה וְלֹא תִשְׁמַע, וְהִתְחִיל הָרַבִּי לְהַבִּיעַ צַעַר וּלְהִתְמַרְמֵר, אֵיךְ עָבַרְתִּי בִּגְלָלְךָ עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים, וְאָמַרְתִּי דָּבָר שֶׁלֹּא נִשְׁמַע!!!

הָרַבִּי הִפְסִיק אֶת הַשִּׂיחָה וּפָנָה עוֹרֵף, וְהָלָךְ לוֹ. דִּבְרֵי הָרַב נִכְנְסוּ לְלִבּוֹ שֶׁל הַמְּנַהֵל כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת, וְלֹא נָתְנוּ לוֹ מָנוֹחַ, לְבַסּוֹף קִבֵּל אֶת הַחוֹב עַל עַצְמוֹ, וְשִׁלֵּם מִכִּיסוֹ אֶת כָּל הַחוֹב שֶׁל הָאַלְמָנָה לְקֻפַּת הַבַּנְק, וְהָאַלְמָנָה נִשְׁאֲרָה בְּבֵיתָהּ עִם הַיְתוֹמִים שֵׁלָה. כְּשֶׁשָּׁמַע הָרַבִּי בֵּרֵךְ אֶת הַגְּבִיר שֶׁיִּזְכֶּה כָּל יָמָיו לְעֹשֶׁר וְכָבוֹד.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה