אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק א' · משנה טז

משנה טו

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֳמָדוֹת:

עשה לך רב והסתלק מן הספק

בָּעַל "כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל" מְפָרֵשׁ דִּבְרֵי הַתַּנָּא, וְהִקְדִּים מַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה בִּשְׁנֵי גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל רַבִּי פִּנְחָס הוֹרוִיץ (בָּעַל הַ''הַפְלָאָה"), וְאָחִיו רַבִּי שְׁמֶעֶלְקֶא מִנִיקֶלְשְׁבוּרְג זַצַ"ל, שֶׁנָּסְעוּ יָחַד אֶל הַמַּגִּיד מִמֶעזְרִיטשׁ זִיעַ"א.

כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל לַנְדֹּא הַ''נוֹדַע בִּיהוּדָה", חָרָה לוֹ עַל חֲבֵרוֹ בָּעַל הַהַפְלָאָה, לָמָּה לוֹ הַנְּסִיעָה אֶל הָרַבִּי, הֲלֹא כָּל זֶה הוּא בִּטּוּל תּוֹרָה עֲבוּרוֹ?!

כְּשֶׁהִגִּיעַ בָּעַל הַהַפְלָאָה לִמְחוֹז חֶפְצוֹ, סִפֵּר לַמַּגִּיד מִמֶעזְרִיטשׁ אֶת הַקְפָּדָתוֹ שֶׁל הַ''נוֹדַע בִּיהוּדָה" עַל שֶׁנָּסַע אֵלָיו. אָמַר לוֹ הַמַּגִּיד, כִּי קוּשִׁיָּה זוֹ יְשָׁנָה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת זְבָחִים (דַּף קטז.) עַל הַפָּסוּק "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ", מַה שְׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא וְנִתְגַּיֵּר? קְרִיעַת יָם סוּף וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק!

וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, מַה תְּמִיהַת הַגְּמָרָא מַה שָׁמַע יִתְרוֹ, הֲרֵי מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁשָּׁמַע כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם?

אוּלָם לְפִי קוּשִׁיָית הַנּוֹדָע בִּיהוּדָה עֲלֵיכֶם, קָשֶׁה גַּם כָּאן, לָמָּה הָיָה לוֹ לְיִתְרוֹ לִטְרֹחַ וְלֵילֵךְ אֶל חֹתְנוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הֲלֹא גַּם בְּבֵיתוֹ הָיָה יָכוֹל לִקְנוֹת יִרְאַת שָׁמַיִם וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, וְאִם כֵּן מַה שָׁמַע שֶׁבָּא, וּבָא עַד לְמֹשֶׁה.

אֶלָּא הַתֵּרוּץ הוּא, כִּי "עֲמָלֵק" בְּגִימַטְרִיָּא = "סָפֵק", לְלַמְּדֵנוּ שֶׁעֲמָלֵק מַטִּיל תָּמִיד סָפֵק בָּאֱמוּנָה בָּהּ' יִתְבָּרַךְ, וַאֲפִילּוּ אַחַר קְרִיעַת יָם סוּף שֶׁכָּתוּב שָׁם "וַיַּאֲמִינוּ בָּהּ' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ", בְּכָל זֹאת בָּא עֲמָלֵק וְהִכְנִיס סָפֵק בֶּאֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל [כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן", וּמִיַּד לְאַחַר מִכֵּן נֶאֱמַר "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל"].

עַל כֵּן בָּא יִתְרוֹ אֶל מֹשֶׁה כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ הִתְחַזְּקוּת בֶּאֱמוּנָה, וּלְהוֹצִיא אוֹתוֹ מִסְּפֵקוֹתָיו. וְלָכֵן צְרִיכִים לִנְסֹעַ מֵעֵת לְעֵת לָרַב, כִּי הוּא יְתָרֵץ לוֹ אֶת הַקֻּשְׁיוֹת וְהַסְּפֵקוֹת שֶׁמְּנַקְּרוֹת בְּמוֹחוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּעִנְיְנֵי אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הַגָּאוֹן הַנּוֹדָע בִּיהוּדָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי בָּעַל הַהַפְלָאָה, נִתְפַּעֵל מְאֹד, וְהֶחְלִיט לִנְסֹעַ אֶל הַמַּגִּיד. אָמְנָם כְּשֶׁנָּסַע לְשָׁם, שָׁמַע כִּי הַמַּגִּיד הַקָּדוֹשׁ נִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, וְהִצְטַעֵר עַל כָּךְ מְאֹד מְאֹד.

וְזֶה כַּוָונַת הַתַּנָּא בְּאוֹמְרוֹ "עֲשֵׂה לְךָ רַב", שֶׁלְּעִתִּים קְרוֹבוֹת תֵּלֵךְ אֵלָיו כְּדֵי לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי תּוֹכַחְתּוֹ, וְעַל יְדֵי כָּךְ "הִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק" שֶׁהָרַב יְסַלֵּק מִמְּךָ אֶת הַסְּפֵקוֹת בֶּאֱמוּנָה, וְתִזְכֶּה לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם וּמִדּוֹת טוֹבוֹת וְתִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ, וְתַעֲקֹר בְּכָךְ אֶת הָעֲמָלֵק שֶׁבְּתוֹכֶךָ.

הרב מסלק את הספקות

מַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה אֵצֶל הַגָּאוֹן רַבִּי מָרְדְּכַי בְּנֶט, שֶּׁהֻצְרַךְ לְהִתְרַחֵץ בְּמַעְיָנוֹת הָרְפוּאָה שֶׁל 'קַארְלסְבַּד', וְשָׁם נִפְגָּשׁ עִם "רַב" רְפוֹרְמִי מֵעֲיָרָה אַחַת שֶׁבְּאַשְׁכְּנַז, וְאוֹתוֹ "רַב" הִתְפָּאֵר בְּפָנָיו כִּי כָּל עִנְיְנֵי קְהִלָּתוֹ הַדָּתִיִּים נֶחְתָּכִים עַל פִּיו.

תָּהָה רַבִּי מָרְדְּכַי עַל קַנְקַנּוֹ, וּמְצָאוֹ רֵיק מִכָּל יְדִיעַת הַתּוֹרָה. שָׁאַל אוֹתוֹ רַבִּי מָרְדְּכַי: מַה עוֹשֶׂה כְּבוֹדוֹ כְּשֶׁבְּנֵי קְהִלָּתוֹ בָּאִים אֵלָיו בִּשְׁאֵלוֹת שֶׁל אִסּוּר וְהֵיתֵּר, אוֹ שֶׁל הֲלָכוֹת טְרֵפוֹת, כְּשֶׁצָּרִיךְ לָתֶת לָהֶם תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה - כָּשֵׁר אוֹ טָרֵף? עָנָה לוֹ הָרַב הַרְפוֹרְמִי, אֲנִי נוֹהֵג לְהַטְרִיף מִסָּפֵק.

אָמַר לוֹ רַבִּי מָרְדְּכַי: אֲסַפֵּר לִכְבוֹדוֹ מַעֲשֵׂה: יְהוּדִי אֶחָד הָיָה גָּר בִּכְפַר רָחוֹק מֵעִיר פְרַנְקְפוּרְט, וְהָיָה מְגַדֵּל עוֹפוֹת, אֲוַוזִים וְתַרְנְגוֹלוֹת לִשְׁחִיטָה, הוּא הָיָה נִגַּשׁ לַשּׁוֹחֵט שֶׁל הַכְּפָר כְּדֵי לִשְׁחוֹט אֶת הָעוֹפוֹת, וְהַכַּפְרִי הָיָה מוֹכֵר אֶת בְּשָׂרָם וְשׁוּמַנָם שֶׁל הָעוֹפוֹת לִבְנֵי הַכְּפָר, וּמִזֶּה הִתְפַּרְנֵס. כְּשֶׁמָּצְאוּ אֵיזֶה שְׁאֵלָה בָּעוֹף, כְּגוֹן מַחַט בַּקֻּרְקְבָן אוֹ שֵׁבֶר בְּגַף וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, הָיָה הַכַּפְרִי רוֹתֵם אֶת סוּסוֹ וְנוֹסֵעַ לִפְרַנְקְפוּרְט לִשְׁאוֹל אֶת רַב הָעִיר, כְּדֵי שֶּׁיּוֹרֶה לוֹ הֲלָכָה לְמַעֲשֵׂה.

פַּעַם אַחַת נִכְנַס לֵיצָן אֶחָד לְבֵיתוֹ שֶׁל הַכַּפְרִי, וְאָמַר לוֹ: לָמָּה לְךָ לִנְסֹעַ הָעֲיָרָה מֶרְחָק שֶׁל כַּמָּה פַּרְסָאוֹת, לִשְׁאוֹל אֶת הָרַב אִם כָּשֵׁר אוֹ טָרֵף, וּבִפְרָט בִּימוֹת הַחֹרֶף. שְׁמַע נָא לַעֲצָתִי, כָּתוּב בַּתּוֹרָה, "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכְלוּ, לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ".

מִכָּאן מוּכָח שֶׁהַבָּשָׂר הַטָּרֵף מַגִּיעַ לַכֶּלֶב, לָכֵן אִם תִּהְיֶה אֵיזוֹ לְךָ שְׁאֵלָה בָּעוֹף אִם הוּא כָּשֵׁר אוֹ טָרֵף, הַנַּח אֶת הָעוֹף בְּמָקוֹם מְסוּיָים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִרְאָה לְעֵינוֹ שֶׁל הֲכֶלֶב, וְאָז אִם יֹאכֲלֶנּוּ הַכֶּלֶב, סִימָן שֶׁהוּא טָרֵף, וְאִם לָאו, בְּוַדַּאי שֶׁהוּא כָּשֵׁר...

הַכַּפְרִי שֶׁהָיָה עַם הָאָרֶץ, שָׂמַח עַל הָעֵצָה, וּמֵאָז הָיָה נוֹהֵג לָתֵת עוֹף שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁאֵלָה בַּהֲלָכָה לִפְנֵי הַכֶּלֶב, וְהַכֶּלֶב אָכַל אֶת כָּל הָעוֹף רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְקִרְבּוֹ.

לְאַחַר כְּחֹדֶשׁ יָמִים, הֶחְלִיט הַכַּפְרִי שׁוּב לִנְסֹעַ אֵצֶל רַב הָעִיר. כְּשֶׁרָאָהוּ רַב הָעִיר, שָׁאַל אוֹתוֹ: מִפְּנֵי מַה לֹא בָּאתָ זֶה זְמַן רַב לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת עַל הָעוֹפוֹת?

הֵשִׁיב לוֹ הַכַּפְרִי: אֲדוֹנִי הָרַב, אָמְנָם שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת הָיוּ לִי בָּעוֹפוֹת, אֶלָּא שֶׁהַכֶּלֶב שֶׁלִּי הָיָה פּוֹסֵק בָּהֶם לְהַטְרִיף אוֹ לְהַכְשִׁיר. שָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב: וְעַכְשָׁו לָמָּה בָּאתָ אֵלַי? הֵשִׁיב הַכַּפְרִי לְתֻמּוֹ: הַכֶּלֶב שֶׁלִּי הוּא מַחְמִיר יוֹתֵר מִדַּאי, וְתָמִיד הוּא רַק מַטְרִיף אֶת הָעוֹפוֹת...

פָּנָה הַגָּאוֹן רַבִּי מָרְדְּכַי אֶל "הָרַב" הַרְפוֹרְמִי וְאָמַר: וְגַם כְּבוֹדוֹ הוֹלֵךְ בְּאוֹתָהּ שִׁיטָה לְהַחְמִיר מִסָּפֵק, וְאֵין זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל הָרַב, אֶלָּא כְּפִי שֶׁאוֹמֶרֶת הַמִּשְׁנָה "עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק!!!".

הרב מסלק את הדינים

פֵּרוּשׁ נוֹסַף לַמִּשְׁנָה נִרְאָה לְבָאֵר עַל פִּי מַה שֶׁמְּסֻפָּר בְּסֵפֶר "חוּט הַמְשׁוּלָש", שֶׁאֶחָד מִתַּלְמִידֵי הַחֲתַם סוֹפֵר זַצַ"ל, חַלָּה, וְהִתְיָיאַשׁוּ חַכְמֵי הָרוֹפְאִים לִמְצוֹא לוֹ רְפוּאָה, וְהָיָה קָרוֹב לָמוּת.

הַחֲתַם סוֹפֵר נִכְנַס לְחַדְרוֹ שֶׁל הַתַּלְמִיד הַגּוֹסֵס, וְצִוָּה לְכָל הַבַּחוּרִים שֶׁהָיוּ שָׁם לָצֵאת. אֶחָד הַתַּלְמִידִים הִתְחַבֵּא שָׁם כְּדֵי לִרְאוֹת מַה יַעֲשֶׂה הָרַב, וְשָׁמַע שֶׁהָרַב שׁוֹאֵל אֶת הַחוֹלֶה: מַה אַתָּה רוֹאֶה?

הַתַּלְמִיד הֵשִׁיב, שֶׁרוֹאֶה שֶׁחוֹשְׁבִים עָלָיו בַּשָּׁמַיִם לָדוּן אוֹתוֹ לְמִיתָה, וְכֻלָּם הִכְרִיעוּ לְחוֹבָה, רַק דַּיָּין אֶחָד אָמַר שֶׁצְּרִיכִים לְהַצִּילוֹ בִּזְכוּת רַבּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִגְרֹם כָּל כָּךְ צַעַר לְרַבּוֹ הַחֲתַם סוֹפֵר, בְּאוֹבְדָן תַּלְמִידוֹ הֶחָבִיב.

כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הָרַב, אָמַר: אִם כֵּן, טוֹב הַדָּבָר, וְרָאוּי לְהַצִּיל אוֹתְךָ מִן הַדִּין! וְאָכֵן הַתַּלְמִיד נִרְפָּא מִחוֹלְיוֹ וְשָׁב לְאֵיתָנוֹ.

וּלְפִי זֶה יֵשׁ לְפָרֵשׁ, "עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק", הַמִּילָה 'סָפֵק' מֻרְכֶּבֶת מֵאוֹתִיּוֹת 'פְּסָק', שֶׁבִּזְכוּת זֶה שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם רַב, זוֹכֶה הוּא לְהִסְתַּלֵּק מְהַפְּסָק שֶּׁנִּגְזַר עָלָיו בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, מִשּׁוּם שֶׁבַּשָּׁמַיִם מִתְחַשְּׁבִים בְּרַבּוֹ שֶׁלֹּא יְגָרֵם לוֹ צַעַר כְּשֶׁיֵּעָנֵשׁ תַּלְמִידוֹ.

INDEX_WRITE=

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה