אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק א' · משנה יד

משנה יג

הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:

אם אין אני לי מי לי

אוֹמֵר הִלֵּל הַזָּקֵן, אִם אֲנִי לֹא אֶשְׁתַּדֵּל בְּכֹחוֹת עַצְמִי לִצְבֹּר לִי זְכֻיּוֹת בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, מִי לִי - מִי יְקַיֵּם אוֹתָן עֲבוּרִי, וּמִי יוּכַל לְזַכּוֹת אוֹתִי וְלַעֲזֹר לִי בָּעוֹלָם הַבָּא, אִם לֹא אֶתְאַמֵּץ אֲנִי בְּעַצְמִי לִזְכּוֹת בָּהֶן כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה.

בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (פֶּרֶק לד), וּבְסִפְרֵי הַמּוּסָר מִשֶּׁלּוֹ מָשָׁל, לְאָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלֹשָׁה אוֹהֲבִים, פַּעַם הֻזְמַן אוֹתוֹ הָאִישׁ לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְלִמְסֹר דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל מַעֲשָׂיו.

פַּחַד מָוֶת אָחַז אוֹתוֹ, וּבַצָּר לוֹ הָלַךְ וְקָרָא לְאֶחָד מֵאוֹהֲבָיו, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיָּבוֹא עִמּוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ. הֵשִׁיב לוֹ אוֹתוֹ אוֹהֵב: אֲנִי אֵינֶנִּי זָז מִבֵּיתִי, אֲנִי רַק שׁוֹלֵחַ אֶת בִּרְכָּתִי שֶׁתַּצְלִיחַ.

פָּנָה הָאִישׁ לַאֲהוּבוֹ הַשֵּׁנִי וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיָּבוֹא עִמּוֹ. הִבְטִיחַ לוֹ אוֹתוֹ אוֹהֵב שֶׁאָמְנָם יְלַוְוה אוֹתוֹ עַד פֶּתַח אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אֲבָל לֹא יוֹתֵר מִזֶּה.

אוּלָם כְּשֶׁפָּנָה לְאוֹהֲבוֹ הַשְּׁלִישִׁי, הִבְטִיחַ לוֹ אוֹתוֹ אוֹהֵב שֶׁיֵּלֵךְ עִמּוֹ, וְלִיוָוה אוֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ, וְגַם הֵלִיץ טוֹב בַּעֲדוֹ עַד שֶׁיָּצָא מִשָּׁם לְלֹא שׁוּם פֶּגַע.

הַנִּמְשָׁל הוּא: לְאָדָם יֵשׁ אֲהוּבִים רַבִּים, כְּגוֹן מָמוֹנוֹ, בְּנֵי בֵּיתוֹ, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת. בִּשְׁעַת חוֹלְיוֹ קוֹרֵא לַאֲהוּבוֹ הֶחָבִיב עָלָיו, הֲלֹא הוּא מָמוֹנוֹ, וּמְפַזֵּר מִמֶּנּוּ לָרוֹפְאִים כְּדֵי שְׁיוֹשִׁיעוּהוּ. אֲבָל לַמָּמוֹן יֵשׁ מִגְבָּלֹת, וּכְּשֶׁנִגְזֶרָה גְּזֵרָה, אֵין חָכְמָה וְאֵין עֵצָה וְאֵין תְּבוּנָה נֶגֶד ה', וְהַמָּמוֹן דּוֹמֵם וְאֵינוֹ זָז מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא נִשְׁאַר בְּכַסֶּפֶת, כְּדֵי שֶׁבָּנָיו יְחַלְּקוּ אוֹתוֹ בֵּינֵיהֶם.

לְאַחַר מִכֵּן קוֹרֵא הוּא לְאִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ שֶּׁאֵין בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה. אַךְ מְלַוִים אוֹתוֹ בְּדַרְכּוֹ הָאַחֲרוֹנָה לַקֶּבֶר, וְאוֹמְרִים לוֹ: לֵךְ בְּשָׁלוֹם וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגוֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.

לְאַחַר שֶׁהִתְאַכְזֵב מִשְּׁנֵי אֲהוּבָיו, קוֹרֵא לַאֲהוּבוֹ הַשְּׁלִישִׁי, הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת וְהַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁסִּגֵּל בִּימֵי חַיָּיו, וְהֵם הוֹלְכִים לְפָנָיו, וְאוֹמְרִים לוֹ: עַד שֶׁלֹּא תַגִּיעַ לְשָׁם, אָנוּ מַקְדִּימִים אוֹתְךָ, וּמְלַמְּדִים עָלֶיךָ זְכוּת אֵצֶל מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָלָךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ".

לְפִיכָךְ בָּאָה הַמִּשְׁנָה לְלַמֵּד אֶת הָאָדָם, שֶׁלִּפְנֵי שֶׁאַתָּה דּוֹאֵג לִרְכוּשְׁךָ וּלְגַשְׁמִיּוּת שֶׁל אִשְׁתְּךָ וְשֶׁל יְלָדֶיךָ, דְּאַג קוֹדֵם כָּל לְרוּחָנִיּוּת שֶׁלְּךָ, מִפְּנֵי שֶׁאִם אַתָּה לֹא תִּדְאַג לְעַצְמְךָ, אֲזַי לֹא יַעֲזֹר לְךָ לֹא מָמוֹנְךָ וְלֹא קְרוֹבֵי מִשִּׁפְחָתֶיךָ.

ואם לא עכשיו, אימתי

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט הָיָה אוֹמֵר: שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים צָרִיךְ אָדָם לַחְשֹׁב בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִגַּשׁ לִלְמֹד. דָּבָר רִאשׁוֹן עָלָיו לַחְשֹׁב, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה אֵינָהּ אֶלָּא דַּף אֶחָד. דָּבָר שֵׁנִי, שֶׁהוּא הָאָדָם הַיָּחִיד עֲלֵי אֲדָמוֹת וְכָל הָעוֹלָם נוֹצַר בִּשְׁבִילוֹ. וְדָבָר שְׁלִישִׁי, שֶּׁהַיּוֹם זֶהוּ יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן עֲלֵי אֲדָמוֹת!!!

כְּשֶׁיּוֹשֵׁב אָדָם וּמְנַסֶּה לְהִתְמוֹדֵד עִם דַּף גְּמָרָא, אוֹ עִם הֲלָכָה סְבוּכָה, בָּא הַיֵּצֶר וּמְסִיתוֹ: "עָזוֹב, זוֹ גְּמָרָא קָשָׁה וַהֲלָכָה מְסֻבֶּכֶת, וְגַם אִם תִּתְעַמֵּק בָּהֶם לֹא תָּבִין אוֹתָם, עָבוֹר לִגְמָרָא אַחֶרֶת קַלָּה יוֹתֵר, וְלַהֲלָכָה בְּרוּרָה יוֹתֵר".

אוּלָם כְּשֶׁיִּטּוֹל הָאִישׁ לְיָדוֹ אֶת הַגְּמָרָא הָאַחֶרֶת, וְאֶת הַהֲלָכָה הַבְּרוּרָה, שׁוּב יָבוֹא הַיֵּצֶר וִיסִיתוֹ בְּאוֹתָן הַמִּלִּים, וְכָךְ בַּעֲצַת הַיֵּצֶר יִפְתָּח הָאָדָם גְּמָרָא וַיִּסְגְּרֶהָ, וְיִפְתָּח אַחֶרֶת וְיִסְגֹּר גַּם אוֹתָהּ בְּלִי לִלְמֹד מְאוּמָה.

אוֹ יָבוֹא הַיֵּצֶר וְיֹאמַר: "דַּפִּים רַבִּים כָּל כָּךְ יֵשׁ בַּגְּמָרָא, וַהֲרֵי מִמֵּילָא לֹא תוּכַל לְעוֹלָם לְסַיֵּם הַכֹּל, מוּטָב תִּסְגֹּר אֶת הַגְּמָרָא וְתִקַּח לְךָ סֵפֶר סִפּוּרִים אוֹ עִתּוֹן [דָּתִי]".

לְפִיכָךְ אוֹמֵר רַבִּי יִשְׂרָאֵל סַלַנְטֶר, אִילּוּ הָיָה בֶּן אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ רַק דַּף אֶחָד בְּכָל הַתּוֹרָה, וּמְלְכַתְחִילָה לֹא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא דַּף אֶחָד אֲשֶׁר כָּל הַלּוֹמֵד אוֹתוֹ נַעֲשָׂה לְתַלְמִיד חֲכַם מֻפְלָג, אֲזַי הִסְתַּכְּלוּתוֹ עַל אוֹתוֹ דַּף הָיְתָה שּׁוֹנָה בְּתַכְלִית, וְהָיָה אוֹמֵר לְעַצְמוֹ: מַה הַבְּעָיָה, וְכִי דַּף אֶחָד אֵינֶנִּי מְסֻגָּל לִלְמֹד? וְאָז הָיָה מַשְׁקִיעַ אֶת כָּל מִרְצוֹ וְכֹחוֹתָיו בְּדַף זֶה.

וְהִנֵּה לִפְעָמִים הַיֵּצֶר הָרַע בְּרֹב עָרְמָתוֹ, עָלוּל לִתְקֹף אֶת הָאָדָם מִכִּוּוּן אַחֵר וְלוֹמַר לוֹ: לֹא עָלֶיךָ מֻטֶּלֶת הַמְּלָאכָה שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה, אַתָּה עוֹבֵד וּמְפַרְנֵס מִשְׁפָּחָה, הַנַּח אֶת הַלִּמּוּד לְאֵלֶּה אֲשֶׁר תּוֹרָתָם אֻמָּנוּתָם, וּמַדּוּעַ לְךָ לְבַזְבֵּז אֶת זְמַנְּךָ?!

אוּלָם אִם יִחְיֶה הָאָדָם בְּהַרְגָּשָׁה כְּאִלּוּ הוּא הַיָּחִיד בָּעוֹלָם, וְיֹאמַר "אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי" רַק אֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה בָּעוֹלָם, וְאִם אֲנִי לֹא אֶלְמַד, הִיא חָלִילָה תִּתְבַּטֵּל וְתִשְׁתַּכַּח מֵהָעוֹלָם. בְּאוֹפַן כָּזֶה לֹא יִמְצָא סִבּוֹת לְהִתְבַּטֵּל מִלִּמּוּדוֹ, כִּי כָּל הָעוֹלָם עוֹמֵד עָלָיו בְּרֶגַע זֶה, וְתָלוּי אַךְ וְרַק בּוֹ.

נְקוּדָה שְׁלִישִׁית שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לַחְשֹׁב בְּעֵת מִלְחַמְתּוֹ בַּיֵּצֶר: "הַיּוֹם יוֹמִי הָאַחֲרוֹן, מַה שֶׁאַסְפִּיק הַיּוֹם זֶהוּ הרווח שֶׁלִּי, וְאֵין לִי מָחֲר''! בְּכָךְ יִתְפַּטֵּר מִטַּעֲנוֹתָיו שֶׁל הַיֵּצֶר הָאוֹמֵר לוֹ: עַכְשָׁו אָתָּה עָיֵף, עַכְשָׁו אַתָּה עָסוּק וְלַחוּץ, תַּשְׁלִים בְּפַעַם אַחֶרֶת, לֹא נּוֹרָא אִם לֹא הֵבַנְתָּ, תַּמְשִׁיךְ מָחָר.

אֲבָל אִם אָדָם אוֹמֵר לְעַצְמוֹ: "אִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי", כְּלוֹמַר, אֵין פָּעַם אַחֶרֶת, יֵשׁ לִי אַךְ וְרַק אֶת הַיּוֹם הַזֶּה בִּלְבַד, בְּאוֹפֵן כָּזֶה הֲרֵי הוּא מַשְׁתִּיק וּמְבַטֵּל אֶת טַעֲנוֹת הַיֵּצֶר הָרַע, וְכָךְ יָכוֹל הוּא לְהַמְשִׁיךְ לַעֲבוֹד אֶת ה' וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה כָּרָאוּי.

תעשה את המטל עליך

הָאַדְמוֹ"ר מִגּוּר בָּעַל הַ''שְׂפַת אֱמֶת" כָּתַב בְּשֵׁם סַבוֹ בָּעַל הַחִידוּשֵׁי הָרִי"מ, שֶׁבֵּאֵר אֶת הַמִּשְׁנָה כָּךְ: לְכָל אָדָם יֵשׁ אֶת תַּפְקִידוֹ הַמְּיֻחָד רַק לוֹ, וְלָכֵן "אִם אֵין אֲנִי לִי", דְּהַיְינוּ אִם אֲנִי לֹא אֶעֱשֶׂה אֶת הַמֻּטָּל עָלַי, "מִי לִי", אֵין אָדָם אַחֵר בָּעוֹלָם שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת בִּמְקוֹמִי, שֶׁהֲרֵי לַשֵּׁנִי יֵשׁ תַּפְקִיד וּמְשִׂימָהּ אַחֶרֶת וְשׁוֹנָה בָּעוֹלָם.

"וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי", דְּהַיְינוּ לְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה יֵשׁ אֶת הַסְּגֻלָּה הַמְּיֻחֶדֶת אַךְ וְרַק לָהּ, וְעַל כֵּן, אִם הָאָדָם אֵינוֹ מַשִּׂיג אֶת מַה שֶׁיָּכוֹל לְהַשִּׂיג בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שׁוּב לֹא יוּכַל לְתַקֵּן אֶת הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה הַבָּאָה לֹא יוּכַל לְהַשִּׂיג אֶת מַה שֶּׁהִפְסִיד בְּשָׁעָה הַקּוֹדֶמֶת.

בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (דַּף י:) מוּבָא שֶׁכַּאֲשֶׁר עָלָה סַנְחֵרִיב לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל וְלִכְבֹּשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם, הָלַךְ חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וְסָתַם אֶת מֵי גִּיחוֹן שֶׁהָיוּ יוֹצְאִים מִיְּרוּשָׁלַיִם אֶל מִחוּץ לַחוֹמָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ מַיִם לְסַנְחֵרִיב וְחַיָיליו. וַחֲכָמִים לֹא הִסְכִּימוּ עִמּוֹ עַל כָּךְ.

וְהִנֵּה מְסַפֵּר רַבֵּנוּ הַחִידָ"א בְּסִפְרוֹ שֵׁם הַגְּדוֹלִים (מַעֲרֶכֶת ח אוֹת כא) שֶׁעַד הַיּוֹם בְּיוֹם שִׁשִּׁי בַּחֲצוֹת, הַהוֹלֵךְ אֵצֶל אֶחָד מִשַּׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם אֲשֶׁר הוּא סָמוּךְ לְמִגְדַּל, שׁוֹמֵעַ קוֹל מַיִם רַבִּים שֶׁהוֹלְכִים מִתַּחַת לָאָרֶץ.

וּבִזְמַן שֶׁרַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל זִיעַ"א הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם, בָּא שַׂר אֶחָד תַּקִיף הַנִּקְרָא "בֹּאוּ סִיפִּין" וְיָדַע שֶׁמֶּלֶךְ יִשְׂרָאֵל סָתַם מֵי גִּיחוֹן, וְשָׁאַל אִם נִמְצָא הַיּוֹם מִי שֶׁיּוּכַל לִפְתֹּחַ אֶת מֵי גִּיחוֹן בַּחֲזָרָה, וְאָמְרוּ לוֹ הַגּוֹיִים, שֶׁיֵּשׁ חֲכַם שֶׁהוּא אִישׁ אֱלוֹקִי וּשְׁמוֹ ר' חַיִּים וִיטָאל, וּבַדַּאי שֶׁהוּא יָכוֹל לְפָתְחוֹ.

שָׁלַח הַשָּׂר לִקְרֹא לוֹ בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְאָמַר לוֹ: גּוֹזְרַנִּי עָלֶיךָ שֶׁתִּפְתַּח אֶת הַנָּהָר הַזֶּה שֶׁסָּתַם הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּכֶם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִצְרָךְ הַרְבֵּה לָעִיר, וְעָלֶיךָ מוּטָל לְפָתְחוֹ, וְאִם אֵינְךָ עוֹשֶׂה כֵּן דָּמְךָ בְּרֹאשְׁךָ.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל עָשָׂה קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ וְהָלָךְ לְדַמֶּשֶׂק, וּבָא אֵלָיו רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י זַצַ"ל בַּחֲלוֹם וְאָמַר לוֹ: לֹא טוֹב עָשִׂיתָ שֶׁבָּרַחְתָּ, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הַשָּׂר הָיָה גִּלְגּוּל סַנְחֵרִיב, וְלָכֵן נִקְרָא "אָבוּ סִיפִּין", שֶׁבְּעַרְבִי פֵּרוּשׁוֹ "אֲבִי הַתַּרְבּוּת", וְאַתָּה יֵשׁ בְּךָ נִיצוֹץ חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ, וְהָיְתָה שְׁעַת הַכֹּשֶׁר לְתַקֵּן וְלִפְתֹּחַ מֵי גִּיחוֹן, כִּי שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים עָשָׂה זֹאת חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ עָ"הַ, וּבָזֶה הָיְתָה אַתְחַלְתָּ דְגֶאוּלָה.

כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל, אָמַר לוֹ: לֹא רָצִיתִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֵׁמוֹת הַקֹּדֶשׁ כְּדֵי לִפְתֹּחַ אֶת מֵי הַגִּיחוֹן. אָמַר לוֹ הָאֲרִ"י: אִלּוּ לֹא הִשְׁתָּמַשְׁתָ בְּשֵׁמוֹת הַקֹּדֶשׁ כְּדֵי לִבְרֹחַ וְלָבֹא לְדַמָּשֶׂק, הֶחֱרַשְׁתִּי. אֲבָל מֵאַחַר שְׁהִשְׁתָּמַשְׁתָ לְצֹרֶךְ כָּךְ, אִם כֵּן הָיִיתָ יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם לְצֹרֶךְ זֶה, וְהָיָה קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וְתִקּוּן גָּדוֹל.

אָמַר לוֹ רַבִּי חַיִּים: אִם כֵּן, אֶחְזֹר לִירוּשָׁלַיִם וְאֶפְתַּח אֶת מֵי גִּיחוֹן? אָמַר לוֹ הָאֲרִ"י: חָלְפָה כְּבָר הַשָּׁעָה, וְעָבַר הַזְּמַן הָרָאוּי לְכָךְ. מִמַּעֲשֵׂה זֶה נִלְמַד עַד כַּמָּה יֵשׁ לָאָדָם לְקַיֵּם אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו בִּזְמַנּוֹ וּבְעִתּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְאַבֵּד אֶת הַזְּמַן הָרָאוּי לְכָךְ, וְלֹא יוּכַל לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר קִלְקֵל.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה