אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק א' · משנה י

משנה ט

שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר, אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת:

אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות

שׁוֹאֵל רַבִּי דָּוִד מְאַמְשִׁינוֹב, אֶל מִי דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה מְכֻוָּנִים, הַאִם אֶל הָרַב אוֹ אֶל בָּעַל הַמְּלָאכָה, הֲלֹא הָרַב אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, וְאִם יַעֲסֹק בָּהּ מִי יִלְמַד תּוֹרָה וְיָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאִם כֵּן מַדּוּעַ אָמְרוּ לוֹ לֶאֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה? כְּמוֹ כֵּן, בָּעַל הַמְּלָאכָה אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת רַב, וְאִם כֵּן לְשֵׁם מַה הִזְהִירוּ אוֹתוֹ שֶׁיִּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת.

וְאֶפְשָׁר לְיַישַׁב, שֶּׁהַתַּנָּא בָּא לְלַמֵּד אֶת הָאָדָם הַבַּטְלָן שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לִלְמֹד תּוֹרָה, וְגַם אֵינוֹ חָפֵץ לַעֲבוֹד בְּכָל עֲבוֹדָה שֶׁמַּצִּיעִים לוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן תִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה לְפִי כְּבוֹדוֹ וּלְפִי רוּחוֹ, אֲבָל עֲבוֹדָה בְּזוּיָה אֵינוֹ מוּכָן לַעֲבוֹד, וְלָכֵן יוֹשֵׁב כָּל הַיּוֹם בְּבֵיתוֹ, וּמְבַלֶּה אֶת זְמַנּוֹ בְּכָל מִינֵי דִּבְרֵי בַּטָּלָה.

וְעַל זֶה בָּא הַתַּנָּא וְאוֹמֵר: אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה וְאַל תֹּאהַב אֶת הַבַּטָּלָה, וְגַם אִם הַמְּלָאכָה שֶׁהִצִּיעוּ לְךָ הִיא לֹא לְפִי כְּבוֹדְךָ, תִשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, כְּלוֹמַר אַל תִּהְיֶה רַבְרְבָן וְתִתְנַשֵּׂא לְקַבֵּל עֲבוֹדָה עִם מִשְׂרָה מְכֻבֶּדֶת, אֶלָּא תִשְׂנָא אֶת הַרַבְרֶבַנוּת, מִפְּנֵי שֶׁכָּל מְלָאכָה מְכַבֶּדֶת אֶת בְּעָלֶיהָ, וְהָעִקָּר שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בָּטֵל.

הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר עַל אַנְדְּרִיָּנוּס קֵיסָר, שֶׁעָבַר בְּאֶחָד מִשְּׁבִילֵי טְבֶרְיָה, וְרָאָה זָקֵן חוֹפֵר חֲפִירָה בַּקַּרְקַע כְּדֵי לִנְטֹעַ עֲצֵי תְּאֵנִים. אָמַר לוֹ: זָקֵן! אִם לֹא חָסַכְתָּ בִּימֵי צְעִירוּתְךָ, לַשָּׁוְא תַּעֲבֹד עַכְשָׁו, כִּי לֹא יוֹעִיל בִּימֵי זִקְנוּתְךָ! אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: אָכֵן יָגַעְתִּי בִּצְעִירוּתִי, וְגַם אַיַיגֵע בְּזִקְנוּתִי.

שָׁאָלוּ אַנְדְּרִיָּנוּס: בֶּן כַּמָּה אַתָּה? אָמַר לוֹ: בֶּן מֵאָה שָׁנִים. אָמַר לוֹ: אַתָּה בֶּן מֵאָה וְחוֹשֵׁב שֶׁעוֹד תִּזְכֶּה לֶאֱכוֹל מִפֵּרוֹת עֵצִים אֵלֶּה שֶׁהִנְּךָ נוֹטֵעַ? אָמַר הַזָּקֵן: אִם אָכֵן אֶזְכֶּה וְאַאֲרִיךְ יָמִים, הֲרֵי שֶׁאוּכַל מֵהַפֵּרוֹת. וְאִם לֹא, כְּשֵׁם שֶׁיָּגְעוּ אֲבוֹתַי וַאֲנִי אָכַלְתִּי, כָּךְ אֲנִי יִגַּע עַל מְנָת שֶׁיִּזְכּוּ וַיֹּאכְלוּ בָּנַי. אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר, אִם תִּזְכֶּה לֶאֱכוֹל מִפֵּרוֹת אֵלּוּ, תָּבִיא גַּם לִי מֵהֶם.

עָבְרוּ הַשָּׁנִים, וְגָדְלוּ עֲצֵי הַתְּאֵנִים וְהֵנִיבוּ פֵּרוֹת. אָמַר הַזָּקֵן; הִגִּיעַ הַעֵת לְהָבִיא מִפֵּרוֹת אֵלּוּ לַקֵּיסָר. לָקַח סַל וּמִלְאוֹ בִּתְאֵנִים, וְהָלַךְ לָאַרְמוֹן הַקֵּיסָר. שְׁאָלוֹ הַקֵּיסָר: מַה רְצוֹנְךָ? הִזְדַּהָה הַזָּקֵן: אֲנִי הוּא הַזָּקֵן שֶׁנָּטַעְתִּי עֵצִים, וּכְבוֹדוֹ בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהָבִיא לוֹ מֵהֶם, וְאָכֵן בָּאתִי לְקַיֵּם אֶת בַּקָּשָׁתְךָ וְהֵבֵאתִי לְךָ מֵאוֹתָם פֵּרוֹת. מִיַּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ לְפַנּוֹת אֶת הַתְּאֵנִים מֵהַסַּלְסִלָּה, וּלְמַלְּאוֹת בִּמְקוֹמָם דִּינְרֵי זָהָב.

שְׁכֵנְתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן, הָיְתָה צָרַת עַיִן וְרָעָה, וּכְשֶׁשָּׁמְעָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה, הֵחֵלָּה לְהַצִּיק לְבַעֲלָהּ וְאָמְרָה לוֹ: טִפֵּשׁ! רְאֵה כַּמָּה הַמֶּלֶךְ אוֹהֵב תְּאֵנִים, וּמְשַׁלֵּם תְּמוּרָתָם דִּינְרֵי זָהָב, לֵךְ גַּם אַתָּה וַעֲשֵׂה כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה שְׁכֵנְךָ.

בְּלֵית בְּרֵירָה לָקַח הַזָּקֵן שַׂק, וּמִלְאוֹ בִּתְאֵנִים, וְהָלָךְ לָאַרְמוֹן הַקֵּיסָר, וְאָמַר לוֹ: שָׁמַעְתִּי שֶׁכְּבוֹדוֹ אוֹהֵב תְּאֵנִים, וְהֵבֵאתִי לְךָ שַׂק מַלֵּא תְּאֵנִים. מִיַּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲמִידוּהוּ בְּשַׁעַר הָעִיר, וְכָל מִי שֶׁעוֹבֵר שָׁם יִקַּח תְּאֵנָה מֵהַשַּׂק, וְיִזְרֹק בְּפָנָיו. וְכָךְ עָשׂוּ. וְכָךְ חָזַר אוֹתוֹ הָאִישׁ לְבֵיתוֹ אָבֵל וְחָפוּי רֹאשׁ.

בְּמַעֲשֶׂה זֶה רוֹצִים רַבּוֹתֵינוּ לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם חָפֵץ בְּחָרִיצוּת וּמַעֲשֵׂה יָדַיִם, וְאֵינוֹ חָפֵץ בְּבַטָּלָה, וְגַם אַנְדְּרִיָּנוּס הִתְפַּעֵל מֵחֲרִיצוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ יְהוּדִי זָקֵן שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל שֵׂיבָה, וְלַמְרוֹת זֹאת לֹא יָשַׁב בָּטֵל בְּבֵיתוֹ, אֶלָּא עָבַד וּפָעַל בַּחֲרִיצוּת רַבָּה, לְלֹא שׁוּם הִתְחַשְּׁבוּת בְּגִילוֹ וּשְׁנוֹתָיו הַמֻּפְלָגִים.

יֵשׁ לְהַמְחִישׁ יְסוֹד זֶה בְּמַעֲשֵׂה הַבָּא: אָדָם צָעִיר הֵחֵל מְגַדֵּל עֵגֶל פָּעוּט בֶּן יוֹמוֹ, וּמֵאַחַר וּבֵיתוֹ הָיָה עַל רֹאשׁ הָהָר, הָיָה נֶאֱלָץ לָרֶדֶת דֶּרֶךְ מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת לִמְקוֹם מִרְעֶה וּלְמֵי הַמַּעְיָן שֶׁהָיָה בָּעֵמֶק שֶׁבְּתַחְתִּית בֵּיתוֹ.

לְפִיכָךְ, יוֹם יוֹם הָיָה מֵרִים בִּזְרוֹעוֹתָיו אֶת הָעֵגֶל, מוֹרִידוֹ לְמָטָּה וּמַעֲלֵהוּ לְמַעְלָה בְּכֹחוֹ וּבְמוֹ יָדָיו בְּקַלּוּת. אוּלָם הַיָּמִים חָלְפוּ, וְהַצָּעִיר הִזְדַקֵן, וְהָעֵגֶל הִתְבַּגֵּר, אֲבָל בְּכָל זֹאת לֹא שִׁנָּה הַזָּקֵן אֶת הֶרְגֵּלוֹ.

עוֹבֵר אוֹרַח שֶׁהִזְדַּמֵּן לַמָּקוֹם, הִתְבּוֹנֵן בַּמַּעֲשֶׂה, וְהֻכָּה בְּתַדְהֵמָה, וְלֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֶה עֵינָיו. הֶחְלִיט אוֹתוֹ עוֹבֵר אוֹרַח לָגֶשֶׁת לְאוֹתוֹ זָקֵן, וּשְׁאָלוֹ: אֲבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ אֲדוֹנִי, הַאִם אַתָּה אָדָם מִן הַיִּשּׁוּב, אוֹ שֶׁמָּא מִשְׁתַּיֵּךְ אַתָּה לְמִשְׁפְּחֹת הַשֵּׁדִים?

זָקַף הַזָּקֵן אֶת גַּבּוֹתָיו וְעָנָה לוֹ בְּנֹעַם: אָדָם אָנֹכִי כְּכָל הָאֲנָשִׁים, וּמַדּוּעַ רָאִיתָ לִשְׁאוֹל שְׁאֵלָתְךָ זוֹ?

הֵשִׁיב לוֹ הָאִישׁ: מִשּׁוּם שֶּׁמָּצָאתִי אָדָם שֶּׁפּוֹעֵל וְעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה גְּבוּרָה פִּלְאִית. כֵּיצַד אָדָם בְּגִילְךָ בְּמַאֲמָץ קַל, מְסֻגָּל לְהָרִים מִשְׁקַל שֶׁל שׁוֹר, וּלְהַעֲלוֹתוֹ לְרֹאשׁ הָהָר? עָנָה לוֹ הַזָּקֵן: יְדִידִי, הַסּוֹד וְהַיְּסוֹד בְּמַעֲשֵׂה זֶה הוּא - מִשּׁוּם שֶׁהִתְרַגַּלְתִּי מֵאָז יְמֵי קֶדֶם לְבַצֵּעַ יוֹם יוֹם פְּעֻלָּה זוֹ, וְלַמְרוֹת שֶׁבִּשְׁעָתוֹ הָיִיתִי צָעִיר יוֹתֵר וְגַם מִשְׁקַל הָעֵגֶל הָיָה קָטָן יוֹתֵר, עִם כָּל זֶה הוֹאִיל וְהַהֶרְגֵּל נִקְבָּע בִּי וְנַעֲשָׂה כְּטֶבַע, הֲרֵי שְׁהַשִׁינוּיִים הַקַּלִּים בְּכָל יוֹם לֹא הִשְׁפִּיעוּ עָלַי, וְעַל כֵּן, גַּם כַּיּוֹם חָשׁ וּמַרְגִּישׁ אֲנִי עֲדַיִן אֶת חוסני וְאֶת כֹּחִי בְּמוֹתְנָי.

כֵּן הַנִּמְשָׁל: אָדָם שֶׁבִּשְׁעַת בַּחרוּתוֹ הֻרְגַּל לַעֲבוֹד בְּמֶרֶץ, וּבָרַח מֵהָעַצְלוּת וְהַכְּבֵדוּת, לֹא חִפֵּשׂ חַיִּים קַלִּים, אֲזַי גַּם כְּשֶׁיַּזְקִין, עֲדַיִן יִהְיֶה כֹּחוֹ בְּמוֹתְנָיו וְיוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לְנַהֵל אֶת חַיָּיו בִּבְרִיאוּת וּבְחוֹזְקָה. אֲבָל אוֹתוֹ שֶׁלֹּא הֻרְגַּל בְּכָךְ, הֲרֵי כְּשֶׁמִתְבַּגֵר, אֵינוֹ מְתַפְקֵד כָּרָאוּי, וְצָרִיךְ שֶׁכָּל דָּבָר יַעֲשׂוּ עֲבוּרוֹ, וְחַיָּיו אֵינָם חַיִּים.

נְסַּיֵם בְּדִבְרֵי בָּעַל הַתַּנְיָא שֶׁכּוֹתֵב: נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים נֶאֱבָקִים בֵּינֵיהֶם. הָאֶחָד אֻמְנָם חָזָק יוֹתֵר מֵרֵעֵהוּ, אַךְ גַּם עָצֵל מְאֹד בְּכָל פְּעֻלּוֹתָיו. לְעֻמָּתוֹ, הַשֵּׁנִי ניחן בִּזְרִיזוּת יוֹתֵר מֵאָשֵׁר בְּכֹחַ פִיזִי. כַּנִּרְאֶה שֶׁהַחַלָּשׁ וְהַזָּרִיז יְנַצַּח בַּמַּאֲבָק, כֵּיוָן שֶׁלְּלֹא זְרִיזוּת קָשֶׁה מְאֹד לְנַצֵּחַ.

יֶשְׁנָם הַרְבֵּה שִׁיטוֹת לְנַצֵּחַ אֶת הַיֵּצֶר הָרַע, אֲבָל גַּם אִם תִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֻלָּן, אִם תִּהְיֶה עַצְלָן וְכָבֵד, אֲזַי הַיֵּצֶר הָרַע יְנַצַּח אוֹתָךְ, וְלֹא יַעֲזֹר לְךָ כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁבִּרְשׁוּתְךָ!!!

כָּתַב הַ''תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל", שֶׁעַל יְדֵי רִבּוּי שֵׁינָה, לֹא רַק שֶׁהוּא מַפְסִיד אֶת הַזְּמַן הַיָּקָר מִכָּל, אֶלָּא גַּם יִתְיֵישֵׁן שִׂכְלוֹ וִיאַבֵּד חֲרִיצוּתוֹ. וְאִם כֵּן, "בֶּן אָדָם מַה לְךָ נִרְדַּם..."

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה