אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק א' · משנה ח

משנה ז

יְהוּדָה בֶן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר, אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין. וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים. וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶךָ כְּזַכָּאִין, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין:

מִשְׁנָה זוֹ מוֹרָה לַדַיָין, שֶׁבְּעֵת הַדִּיּוּן בְּבֵית הַדִּין, עָלָיו לְהִתְיָיחֵס לִשְׁנֵי בְּעָלֵי הַדִּין כְּאֵל שְׁנֵי חֲשׁוּדִים, אַף אִם הוּא מַכִּיר אוֹתָם כַּאֲנָשִׁים יְשָׁרִים וְטוֹבִים שֶׁאֵינָם מְסֻגָּלִים לַעֲשׂוֹת רְמִיָּה, בְּכָל זֹאת עָלָיו לְהַפְגִּין יַחַס שָׁוֶה שֶׁל חַשְׁדָּנוּת כְּלַפֵּי הַשְּׁנָיִּם.

וְכָתַב מָרָן הַשֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט (סִימָן יז סְעִיף י): אִם בָּאוּ לְפָנָיו אֶחָד כָּשֵׁר וְאֶחָד רָשָׁע, לֹא יֹאמַר זֶה רָשָׁע וְחֶזְקָתוֹ מְשַׁקֵּר, וְזֶה בְּחֶזְקַת שֶׁאֵינוֹ מְשַׁנֶּה בְּדִבּוּרוֹ, וְלָכֵן אַטֶּה אֶת הַדִּין עַל הָרָשָׁע. אֶלָּא לְעוֹלָם יִהְיוּ שְׁנֵי בַּעֲלֵי הַדִּין בְּעֵינָיו כִּרְשָׁעִים, וּבַחֲזָקָה שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם טוֹעֵן שֶׁקֶר, וְיָדוּן לְפִי מַה שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ מִן הַדְּבָרִים.

וְהוֹסִיף עַל כָּךְ הַשִּׂפְתֵי כֹּהֵן (שָׁם ס"ק יג) בְּשֵׁם "סֵפֶר חֲסִידִים", שֶּׁאֵין לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי בַּעֲלֵי הַדִּין בְּעֵת שֶׁשּׁוֹטְחִים הֵם אֶת טִיעוּנֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי אָדָם רָשָׁע!

הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה זְאֵב ווֹאלְף, הָיָה אֶחָד הַמְּיֻחָד מִן הַמֻּעֲמָדִים לְכַהֵן כְּרַב הָעִיר בִּיאַליסטוק, וּשְׁנַיִם מֵחֲשׁוּבֵי פַּרְנְסֵי הָעִיר רַבִּי זִימְל אֶפְּשְׁטֵין, וְרַבִּי קוֹפֶּל הַלְפֶּרִין, עָשׂוּ מַאֲמָצִים כַּבִּירִים, וּבְרֹב הַשְׁפָּעָתָם נִבְחָר הַגָּאוֹן לְרַבָּהּ שֶׁל הָעִיר.

שְׁנֵי הַפַּרְנָסִים הָאֵלֶּה הָיוּ עֲשִׁירִים מְאֹד, וְהֵם הָיוּ שֻׁתָּפִים בְּכָל עִסְקֵיהֶם, וְגַם יָדָם הָיְתָה פְּתוּחָה לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה לְצָרְכֵי יְהוּדֵי הָעִיר, מִקְוָאוֹת טָהֳרָה, בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְכַדּוֹמֶה, וּבְנוֹסָף לְכָךְ הֵם עַצְמָם הָיוּ לַמְדָנִים וְקוֹבְעֵי עִתִּים לַתּוֹרָה.

וְהִנֵּה פָּרַץ בֵּינֵיהֶם סִכְסוּךְ כַּסְפִּי בְּעִנְיְנֵי עִסְקֵיהֶם, וְהֶחְלִיטוּ לְהָבִיא אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה זְאֵב, עֶרֶב לִפְנֵי בּוֹאָם לְבֵית הַדִּין, הִתְכּוֹנְנוּ בְּעַצְמָם כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּעִיּוּן בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט וּבְסִפְרֵי הַפּוֹסְקִים, כְּדֵי לְהוֹכִיחַ צִדְקַת טַעֲנוֹתֵיהֶם, עַל פִּי הַהֲלָכָה.

וְהִנֵּה בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁבָּאוּ לְהִתְדַּיֵּן לִפְנֵי הָרַב וּבֵית דִּינוֹ, נִכְנַס הַשַּׁמָּשׁ שֶׁל בֵּית הַדִּין כְּשֶׁהוּא מְבֹהָל, וְהוֹדִיעַ לָרַב כִּי שְׁנֵי הַפַּרְנָסִים בָּאוּ לְבֵית הַדִּין וּמַמְתִּינִים בַּפְּרוֹזְדוֹר. אָמַר לוֹ הָרַב בְּנַחַת, לֵךְ וְתִשְׁאַל אוֹתָם לְשֵׁם מַה בָּאוּ לְכָאן, אִם לְצֹרֶךְ הַקְּהִלָּה, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דִּין תּוֹרָה.

יָצָא הַשַּׁמָּשׁ וְחָזַר וְהוֹדִיעַ כִּי הֵם בָּאוּ לָדוּן בְּעִנְיָנָם בִּפְנֵי רַבֵּנוּ. אָמַר הָרַב, אִם כֵּן יַמְתִּינוּ וְיִכָּנְסוּ לְפִי הַתּוֹר שֶׁל הַמִתְדַיִינִים.

כְּשֶׁנִּכְנְסוּ שְׁנֵי הַפַּרְנָסִים שִׁלְשֵׁל הָרַב אֶת טַלִּיתוֹ עַל עֵינָיו, וְלֹא אָמַר לָהֶם שָׁלוֹם, וְלֹא בִּקֵּשׁ מֵהֶם לָשֶׁבֶת, אֶלָּא נִגַּשׁ מִיַּד לְדִיּוּן בְּעִנְיָנַם.

פָּתַח וְאָמַר: זִימְל וְקוֹפֶּל מִי מִכֶּם הַתּוֹבֵעַ, שֶׁהוּא יִהְיֶה הַטּוֹעֵן הָרִאשׁוֹן? אוֹתָם פַּרְנָסִים שֶׁהַכָּל קָרְאוּ לָהֶם בְּתֹאַר "רַבִּי" בִּגְלַל עָשְׁרָם וְחָכְמָתָם, נִפְגְּעוּ מְאֹד מְיַחֲסוֹ שֶׁל הָרַב אֵלֵיהֶם, וְהִתְמַרְמְרוּ בְּלִבּוֹתָם עַל קַבָּלַת פָּנִים כָּזֹאת מִצַּד הָרַב, שֶׁקְּרָאָם בִּשְׁמוֹתָם בְּלִי תֹּאַר "רַבִּי", וְגַם לֹא נָתַן לָהֶם שָׁלוֹם כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד, וְכִמְעַט נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתֵיהֶם.

פָּתַח ר' זִימְל וְאָמַר, אֲנִי הַתּוֹבֵעַ, וְהִתְחִיל לְסַדֵּר אֶת טַעֲנוֹתָיו בְּקִצּוּר נִמְרָץ, בְּלִי הָרְאָיוֹת מֵהַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וְהַפּוֹסְקִים שֶּׁהֵכִין לִפְנֵי כֵּן. כְּשֶׁסִּיֵּם, פָּנָה הָרַב אֶל הַפַּרְנָס הַשֵּׁנִי, וְאָמַר: קוֹפֶּל, מַה יֵשׁ לְךָ לְהָשִׁיב עַל טַעֲנַת זִימְל? גַּם קוֹפֶּל עָנָה בְּקִצּוּר נִמְרָץ לְגוּף הָעִנְיָן, מִבְּלִי לְהוֹכִיחַ אֶת טַעֲנוֹתָיו עַל פִּי הַפּוֹסְקִים.

כְּשֶׁסִּיְּמוּ, צִוָּה עֲלֵיהֶם הָרַב לָצֵאת הַחוּצָה, וְהִתְחִיל לָשֵׂאת וְלָתֵת בְּחָכְמָתוֹ הַגְּדוֹלָה וּבִבְקִיאוּתוֹ הָעֲצוּמָה עִם חֲבֵרָיו הַדָּיָנִים. וּלְאַחַר שֶׁהִגִּיעוּ לִפְסַק הַדִּין, צִוָּה הָרַב לְהַכְנִיס שׁוּב אֶת פַּרְנְסֵי הַקָּהָל כְּדֵי לִשְׁמוֹעַ אֶת פְּסַק הַדִּין. לְאַחַר מַתָּן פְּסַק הַדִּין, שָׁאַל הָרַב: הֵם אַתֶּם מְקַבְּלִים עֲלֵיכֶם לְבַצֵּעַ אֶת פְּסַק הַדִּין כַּדָּת? שְׁנֵיהֶם הֵשִׁיבוּ: "כֵּן".

וּמִיַּד הִפְשִׁיל הָרַב אֶת טַלִּיתוֹ מֵעַל פָּנָיו כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ, הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לִקְרָאתָם, וְעָמַד וְאָמַר: שָׁלוֹם רַבִּי זִימְל, שָׁלוֹם רַבִּי קוֹפֶּל, בְּרוּכִים הַבָּאִים, וְצִוָּה לַשָּׁמֶשׁ לְהָבִיא מִיַּד כִּבּוּד וְקָפֶה לְכָל אֶחָד מֵהֶם.

אָמְרוּ לוֹ הָעֲשִׁירִים: רַבֵּנוּ, עַד עַתָּה הָיִינוּ זִימְל וקוֹפֶּל, וְרַק עַכְשָׁו נַעֲשֵׂינוּ רַבִּי זִימְל וְרַבִּי קוֹפֶּל? וּמַדּוּעַ לֹא נָתַן לָנוּ רַבֵּנוּ שָׁלוֹם בְּבוֹאֵנוּ לְבֵית הַדִּין?

הֵשִׁיב לָהֶם הָרַב: וַהֲלֹא מִשְׁנָה מְפֹרֶשֶׁת הִיא בְּמַסֶּכֶת אֲבוֹת - "וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי הַדִּין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים", וְהַנָּבִיא יְשַׁעְיָה אוֹמֵר "אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים".

אוּלָם לְאַחַר שֶׁקִּבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם אֶת הַדִּין, חֲזַרְתֶּם לְצִדְקַתְכֵם וְיוּשְׁרֵכֵם, וּבְרוּכִים תִּהְיוּ בְּכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. כָּךְ הִיא מִדָּתָם וְצִדְקָתָם שֶׁל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, שֶּׁאֵין לָהֶם מַשּׂוֹא פָּנִים בַּמִּשְׁפָּט.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה