אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק א' · משנה ז

משנה ו

נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת:

הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע

הִנֵּה הַתַּנָּא אוֹמֵר לְגַבֵּי שָׁכֵן רַע, שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, וְאֵין זֶה מַסְפִּיק שֶׁאֵינוֹ מִתְחַבֵּר אֵלָיו, וְאִלּוּ לְגַבֵּי הָרָשָׁע, מַסְפִּיק רַק לֹא לְהִתְחַבֵּר אֵלָיו, אֲבָל אֶפְשָׁר לָגוּר בִּסְבִיבָתוֹ וּבִשְׁכֵנוּתוֹ, וְאַף לוֹמַר לוֹ שָׁלוֹם וְכַדּוֹמֶה. וְצָרִיךְ בֵּאוּר מַדּוּעַ הַשָּׁכֵן הָרַע גָּרוּעַ יוֹתֵר מֵהָרָשָׁע.

וְנִרְאָה לוֹמַר, שֶׁשָּׁכֵן רַע אֵינוֹ אָדָם שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּת אוֹ אוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת וְכַדּוֹמֶה, אֶלָּא הוּא אָדָם הַחוֹבֵשׁ כִּפָּה לְרֹאשׁוֹ וְאַף לוֹבֵשׁ צִיצִית בְּבִגְדוֹ, וְיִתָּכֵן שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּם כּוֹבַע וַחֲלִיפָה, אֲבָל מְזַלְזֵל הוּא בַּמִּצְווֹת, כְּפִי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ ז''ל בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (דַּף ח.), כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּעִירוֹ וְאֵינוֹ נִכְנַס שָׁם לְהִתְפַּלֵּל - נִקְרָא שָׁכֵן רַע.

לְפִיכָךְ בָּא הַתַּנָּא וּמַזְהִיר אוֹתָנוּ לְהִתְרַחֵק דַּוְקָא מֵאוֹתוֹ שָׁכֵן, מִפְּנֵי שֶׁלִּפְעָמִים עָלוּל הָאָדָם לִהְיוֹת מֻשְׁפָּע מִמֶּנּוּ לְרָעָה, שֶׁהָרֵי חֲזוּתוֹ מְסַנְוֵורֶת אֶת הָאָדָם, וְגוֹרֶמֶת לוֹ לִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים, שֶׁהֲרֵי אִם "צַדִּיק" כָּזֶה מְזַלְזֵל בִּתְפִלָּה בְּצִבּוּר וְכַדּוֹמֶה, וְכִי אֲנִי יוֹתֵר טוֹב מִמֶּנּוּ? וְלָכֵן חַלָּה הַחוֹבָה לְהִתְרַחֵק מִשָּׁכֵן כָּזֶה.

אֲבָל מֵאָדָם רָשָׁע שֶׁחֲזוּתוֹ הַחִיצוֹנִית גּוֹרֶמֶת לָנוּ לְהִתְרַחֵק מֵחֶבְרָתוֹ, אֵין כָּל כָּךְ חֲשַׁשׁ שֶׁאִם לֹא נִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, נָבוֹא חָלִילָה לְחַקּוֹת אוֹתוֹ וּלְהִדַּמּוֹת לוֹ בְּמַעֲשָׂיו. וְלָכֵן מַזְהִיר אוֹתָנוּ הַתַּנָּא שֶׁמַּסְפִּיק רַק שֶׁלֹּא נִתְחַבֵּר לָרָשָׁע, אֲבָל לִהְיוֹת בִּסְבִיבָתוֹ וּבִשְׁכֵנוּתוֹ, אֵין כָּל כָּךְ חֲשַׁשׁ, וְאַדְרַבָּה יָכוֹל הוּא לְהַשְׁפִּיעַ עַל אוֹתוֹ רָשָׁע לְהִתְקָרֵב לַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה.

דֻּגְמָא לְכָךְ רוֹאִים אָנוּ בָּעֲווֹנוֹת הָרַבִּים, נָשִׁים חֲרֵדִיּוֹת הַמְּדַקְדְּקוֹת בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, הַהוֹלְכוֹת בִּלְבוּשֵׁי שָׁחַץ וְגֵרוּי, כְּגוֹן מַלְבּוּשִׁים צָרִים, וְסוּגֵי פֵּאוֹת הָאֲסוּרוֹת לְכָל הַדֵּעוֹת.

וְהַדָּבָר תָּמוּהַּ, כֵּיצַד וְאֵיךְ נָשִׁים צִדְקָנִיוֹת וַחֲשׁוּבוֹת יְרֵאוֹת ה' הַמּוֹסְרוֹת נַפְשָׁם עַל הַתּוֹרָה שֶׁל בַּעֲלֵיהֶן וְשֶׁל בְּנֵיהֶן, וְהִנֵּה כָּאן נִתְפָּסוֹת בִּפְרִיצוּת נוֹרָאָה שֶּׁאֵין לָהּ שׁוּם הֵיתֶר, וְאֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה מֵהֵן. מִנַּיִן לָהֶן הַכֹּחַ וְהָעֹז הַזֶּה לָקוּם בַּחֲצִיפוּת נֶגֶד גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי זֶה פֶּלֶא שֶׁל טִמְטוּם, וְכֵיצַד הִצְלִיחַ כֹּחַ הָרַע לְטַפֵּש אוֹתָם עַד כְּדֵי כַּךְ, הֲלֹא גַּם לְטִפֵּשׁ בֵּן אָדָם צָרִיךְ לְהֵאָחֵז בְּמַשֶּׁהוּ שֶׁל אֱמֶת, וּבְאֵיזוֹ אֱמֶת נֶאֱחָזוֹת אוֹתָן נָשִׁים יִרְאוֹת ה' נְשׁוֹת בְּנֵי תּוֹרָה.

אֶלָּא לְפִי הֶאָמוּר, הַמַּהֲלָךְ הוּא פָּשׁוּט. אוֹתָן נָשִׁים שֶּׁהַיֵּצֶר צַד בְּרִשְׁתּוֹ, אֵלּוּ הֵן נָשִׁים מוּעָטוֹת שֶׁאָמְנָם נְשׁוֹת בְּנֵי תּוֹרָה הֵן, אֶלָּא שֶּׁאֵין תּוֹכָן כְּבָרַן, שֶׁאֶת פְּנִימִיּוּתָן רַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ, וְלָכֵן נִתְּנָה לַיֵּצֶר רְשׁוּת מִן הַשָּׁמַיִם לְצוּדַן בְּרִשְׁתּוֹ. וּמֵאַחַר שֶׁמְּגַלְגְּלִים חוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב, הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הַיֵּצֶר כְּדֵי שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ דֻּגְמָא לְנָשִׁים אֲחֵרוֹת שֶׁהֵן בֶּאֱמֶת יִרְאוֹת ה'.

וְאָז כְּשֶׁאוֹתָן נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת רוֹאוֹת אֶת הַשְּׁכֵנוֹת הַחֲרֵדִיּוֹת שֶׁלָּהֶן הוֹלְכוֹת בִּבְגָדִים חֲצוּפִים וּפֵאָה נוֹכְרִית מוֹדֶרְנִית, אֹומְרוֹת הֵן לְעַצְמָן: מַה, אֲנִי יוֹתֵר צַדִּיקָה מִפְּלוֹנִית אֵשֶׁת בֵּן תּוֹרָה הַמְהַלֶּכֶת בְּפֵאָה מוֹדֶרְנִית? וּמִזֶּה נִתְפַּשֵּׁט הַנֶּגַע בְּנָשִׁים רַבּוֹת שֶׁהָיוּ שְׁכֵנוֹת שֶׁל נָשִׁים רָעוֹת בְּדֵעוֹתֵהן, וְזֶה מַה שֶּׁגָּרַם לָהֶם הַשְּׁכֵנוּת.

וְלָכֵן אָמַר הַתַּנָּא "הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רַע" שֶׁנִּרְאֶה דָּתִי וַחֲרֵדִי, אֲבָל אֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ, וְיָכוֹל הוּא לְהַשְׁפִּיעַ עָלֶיךָ יוֹתֵר מֵרָשָׁע גָּמוּר.

לְפָנֵינוּ מַעֲשֵׂה שֶׁיּוֹכִיחַ לָנוּ, עַד כַּמָּה יָכוֹל הָאָדָם לִהְיוֹת מֻשְׁפָּע לְרָעָה, מִשְּׁכֵנִים חֲרֵדִים הָעוֹשִׂים מַעֲשִׂים שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת.

בִּישִׁיבָתוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִקּוֹצְק, הָיוּ בּוֹחֲנִים אֶת הַבַּחוּרִים שֶׁבָּאִים לְהִתְקַבֵּל לַיְּשִׁיבָה, הַאִם הֵם מְסֻגָּלִים לִהְיוֹת עִם הָאֱמֶת גַּם כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר הוּא נֶגֶד הַזֶּרֶם וְנֶגֶד הַחֶבְרָה.

פַּעַם אַחַת בָּא בָּחוּר לְהִתְקַבֵּל לַיְּשִׁיבָה. אָמַר לוֹ הָרַבִּי שֶּׁקָּשֶׁה לוֹ לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ הַיּוֹם, וְלָכֵן כְּדַאי שֶׁיִּשָּׁאֵר לָלוּן בַּיְּשִׁיבָה, וּלְמָחֳרָת יְדַבֵּר עִמּוֹ. סִדְרוּ לְאוֹתוֹ בָּחוּר חֶדֶר בַּפְּנִימִיָּה, וְדָאֲגוּ לְהַרְדִּימוֹ בְּחֶדֶר נֹחַ וְנָעִים.

בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קָמָה קְבוּצַת בַּחוּרִים לְהִתְפַּלֵּל עִם הַנֵּץ הַחַמָּה, וּבַחֲזָרָתָם פָּתְחוּ אֶת הַחַלּוֹנוֹת וְהֵעִירוּ אֶת הַבָּחוּר. לְתַדְהֵמָתוֹ רָאָה הַבָּחוּר אֶת אוֹתָם בַּחוּרֵי יְשִׁיבָה אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים, וְהֵחֵל לְהוֹכִיחָם שֶׁאָסוּר לֶאֱכוֹל קוֹדֵם הַתְּפִלָּה.

הַבַּחוּרִים הֵחֵלּוּ לִצְחוֹק עָלָיו וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁהוּא "מַחְמִיר", וְלָעֲגוּ לוֹ עַל דְּבָרָיו, עַד שֶׁלְּאַט לְאַט הִתְרַכֵּךְ הַבָּחוּר וְהֵחֵל לֶאֱכוֹל יָחַד אִתָּם.

לְאַחַר הַתְּפִלָּה נִגַּשׁ הַבָּחוּר לָרַבִּי מִקּוֹצְק, אַךְ הָרַבִּי הוֹדִיעַ לוֹ שֶׁאֵינוֹ מְקַבְּלוֹ לַיְּשִׁיבָה מֵחֲמַת שֶּׁנִּכְשַׁל בַּ"מִבְחָן" וְאָכַל לִפְנֵי הַתְּפִלָּה. בָּכָה הַבָּחוּר וְהִתְחָרֵט, אַךְ לֹא נִתְקַבֵּל לַיְּשִׁיבָה, מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר הָעֲבוֹדָה הִיא - לֹא לִהְיוֹת מֻשְׁפָּע מִמַּה שֶּׁאֲחֵרִים עוֹשִׂים גַּם אִם נִרְאָה לְךָ שֶׁהֵם חֲרֵדִים וְצַדִּיקִים יוֹתֵר מִמְּךָ!

רוֹאִים אָנוּ מִסִּפּוּר זֶה, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁאוֹתוֹ בָּחוּר הָיָה בְּחֶבְרָתָם שֶׁל בַּחוּרֵי יְשִׁיבוֹת הַנִּרְאִים כְּיִרְאֵי שָׁמַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בָּטוּחַ וּבָרוּר לוֹ שֶׁאֵינָם נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה וּבְוַדַּאי אֵין לָהֶם שׁוּם הֵיתֶר לֶאֱכוֹל לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, בְּכָל זֹאת הַהִתְחַבְּרוּת לַשְּׁכֵנִים אֵלּוּ גָּרְמָה לוֹ לְהָקֵל לְעַצְמוֹ בִּדְבָרִים הָאֲסוּרִים, וּבָזֶה הָיָה כִּשְׁלוֹנוֹ.

וְכָךְ כּוֹתֵב מוֹרֵנוּ הָרַב חַיִּים רַבִּי שְׁלִיטָ"א: שָׁכֵן שֶׁעוֹשֶׂה רַעַשׁ בַּלֵּילוֹת, וּמַשְׁמִיעַ שִׁירִים בְּקוֹל רָם, וּמַפְרִיעַ לִמְנוּחַת הַשְּׁכֵנִים, וְלִפְעָמִים גַּם בָּנָיו זוֹרְקִים קְלִפּוֹת בַּחֲדַר מַדְרֵגוֹת וְכַדּוֹמֶה, נָכוֹן שֶׁזֶּה נֶגֶד הַהֲלָכָה, אֲבָל יֵשׁ לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת, כִּי בָּנָיו שׁוֹבָבִים קְצָת, וְאִשְׁתּוֹ לֹא מִשְׁתַּלֶּטֶת עֲלֵיהֶם, וּצְרִיכִים לְוַתֵּר לָהֶם עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר, וּלְהַרְבּוֹת אַהֲבָה וְאַחְוָה, וְכַמּוּבָן שֶׁאָסוּר לְשׂוֹנְאָם אוֹ לְסַפֵּר עֲלֵיהֶם לָשׁוֹן הָרַע וּרְכִילוּת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

וְכֵן חָבֶר שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעָיָה בְּגַשְׁמִיּוּת, כְּגוֹן שֶׁהוּא אוֹהֵב לֶאֱכוֹל וְלֶהֱנוֹת יוֹתֵר מִדַּי, וּמִתְנַהֵג בְּצוּרָה זוֹלָה מִדַּי, כָּל זֶה לֹא נּוֹרָא, וַעֲדַיִן אֵין זֶה נֶחְשָׁב לֶחָבֵר רַע, כִּי זֶה בְּגַשְׁמִיּוּת בִּלְבַד, וְלֹא מַשְׁפִּיעַ עַל אֲחֵרִים.

אֲבָל חָבֶר לְסַפְסָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ, אֲשֶׁר הוּא אָדִישׁ בַּעֲבוֹדַת ה', וּמִתְנַהֵג בְּלֵיצָנוּת, וּמְדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת, אֵין לוֹ רָמָה רוּחָנִית, וּמִתְלַהֵב מֵהֲנָאוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, וּמְדַבֵּר עַל כָּךְ הַרְבֵּה, זֶה חָבֵר שֶׁמִצְוָה בְּחָכְמָה רַבָּה לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ. (הַנְהָגוֹת יוֹם יוֹם).

שכנים טובים גם לאחר מיתה

דֶּרֶךְ אַגַּב, כָּתַב בְּסֵפֶר "קַב הַיָּשָׁר" (פֶּרֶק ו) בְּשֵׁם "סֵפֶר חֲסִידִים", מַעֲשֵׂה בְּצַדִּיק אֶחָד שֶׁהָיָה קָבוּר בֵּין אֲנָשִׁים רְשָׁעִים, וְהָיָה בָּא בְּכָל לַיְלָה בַּחֲלוֹם לְאוֹהֲבָיו וּקְרוֹבָיו, וְצָעַק לָהֶם בְּקוֹל בֶּכִי שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ מִשָּׁם. וְאָמַר אוֹתוֹ הַצַּדִּיק, שֶׁטַּעַם לָזֶה, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קְבוּרִים רְשָׁעִים, מוֹנְעִים מִלְּהוֹדִיעַ לוֹ סוֹדֵי הַתּוֹרָה וְנַפְשׁוֹ יְבֵשָׁה בִּלְתִּי לַחְלוּחִית. וְלֹא הָיוּ לִקְרוֹבָיו מְנוּחָה מִמֶּנּוּ עַד שֶּׁהֻכְרְחוּ לְהוֹצִיא אוֹתוֹ מִן הַקֶּבֶר וְלִקְבֹּר אוֹתוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְעַל כֵּן הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיוּ נוֹהֲגִים לִקְנוֹת לָהֶם קֶבֶר בְּבֵית הַקְּבָרוֹת בִּהְיוֹתָם בְּחַיֵּי חַיֵּיהֶם, אֵצֶל אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים הַיְּדוּעִים לָהֶם שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים, וְגַם הָיוּ נוֹהֲגִים לְהִתְפַּלֵּל שָׁם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וְהָיוּ אוֹמְרִים שָׁם קְצָת דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְהָיוּ נוֹהֲגִים לִתֵּן שָׁם צְדָקָה, וּבָזֶה הָיוּ מְטַהֲרִים וּמְקַדְּשִׁים הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה מוּכָן לָהֶם שָׁם לְהִקָּבֵר. וּמֵחֲמָת אוֹתָהּ קְדוּשָׁה, הָיוּ גּוֹרְמִים שֶׁלֹּא תִּתְקָרֵב לְשָׁם הַסִּטְרָא אַחֲרָא לְאַחַר מוֹתָם.

וּבְסֵפֶר "יִקְרָא דְּחַיֵּי" (הֶעֱרָה 359) הֵבִיא דִּבְרֵי מָרָן הַשֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּיוֹרֶה דֵּעָה (סִימָן שסב) שֶׁכָּתַב, שֶּׁאֵין קוֹבְרִים רָשָׁע אֵצֶל צַדִּיק, אֲפִילוּ רָשָׁע חָמוּר אֵצֶל רָשָׁע קַל. וְכֵן אֵין קוֹבְרִים צַדִּיק וְכָשֵׁר וּבֵינוֹנִי אֵצֶל חָסִיד מֻפְלָג.

וְכָתַב עַל זֶה, שֶּׁרוֹאִים מִכָּאן, שֶׁעַל הָאָדָם לַעֲמֹל כָּל יְמֵי חַיָּיו, עַל מְנָת שֶׁגַּם לְאַחַר פְּטִירָתוֹ יִּזְכֶּה ל"שְׁכֵנִים" טוֹבִים. וְכַיּוֹם בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הָעַלְמִין בְּאֶרֶץ יֵשׁ חֶלְקָה רְגִילָה שֶׁל שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת, וְיֵשׁ חֶלְקָה הַנִּקְרֵאת "חֶלְקַת חֲרֵדִים", וְאֶחָד הַגְּדָרִים עַל מְנָת שֶׁיּוּכַל הָאָדָם לְהִכָּנֵס לְחֶלְקָהּ זוֹ הַנִּקְרֵאת חֶלְקַת חֲרֵדִים, שֶׁלֹּא הָיָה לַנִּפְטָר בְּבֵיתוֹ טֶלֶוִיזְיָה.

להתרחק משכנו הרע

רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים בְּסִפְרוֹ חַסְדֵי אֲבוֹת הִקְשָׁה, הֲרֵי אִם צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִשָּׁכֵן רַע, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וּמַדּוּעַ הָיָה צֹרֶךְ לְהַזְהִיר אֶת הָאָדָם עַל כָּךְ?

וְכָתַב לְבָאֵר זֹאת עַל פִּי מַעֲשֵׂה בְּחָסִיד שֶׁבָּא אֵצֶל הָרַמְבָּ"ם לִפְנֵי יוֹם כִּפּוּר, וְאָמַר לוֹ: בְּיוֹם כִּפּוּרִים מַזְכִּירִים כַּמָּה עֲוֹנוֹת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דַּמִּים, וַאֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי שֶׁלֹּא חָטָאתִי בָּהֶם, וְאֵיךְ אֲשַׁקֵּר וְאוֹמָר שֶׁחָטָאתִי בָּהֶם?

הֵשִׁיב לוֹ הָרַמְבָּ"ם: חֲכָמֵינוּ ז''ל אוֹמְרִים, שֶׁכָּל הַמִּתְגָּאֶה, הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְכֵן הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דַּמִּים, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

נִמְצָא שֶּׁאֵין אַתָּה מְשַׁקֵּר בְּכָךְ שֶׁאַתָּה מִתְוַדֶּה עַל עֲבוֹדָה זָרָה וְכַדּוֹמֶה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁתּוּכַל לְהַאֲמִין בְּעַצְמְךָ שֶׁלֹּא כָּעַסְתָּ, וְלֹא הִתְגַאֵתָה, וְלֹא הִלְבַּנְתָּ פְּנֵי חֲבֵרְךָ מֵעוֹלָם.

נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים, שֶׁיֵּשׁ עֲוֹן גָּמוּר שֶׁהוּא עֲוֹן עֲבוֹדָה זָרָה, וְיֵשׁ דָּבָר שֶׁהוּא שָׁכֵן לְאוֹתוֹ עֲוֹן וְאֵינוֹ אוֹתוֹ עֲוֹן מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתָהּ נֶחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ עָשָׂה אֶת הֶעָווֹן עַצְמוֹ.

וְזֶה שֶׁרָמַז הַתַּנָּא "הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רַע" לֹא רַק שֶׁצָּרִיךְ אַתָּה לְהִתְרַחֵק מִן הָרַע עַצְמוֹ, אֶלָּא הִתְרַחֵק גַּם מִדָּבָר שֶׁהוּא שָׁכֵן שֶׁל הָרַע, כְּגוֹן גַּאֲוָה, וְכָעָס, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְאָז מִמֵּילָא אַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע זֶה, כְּלוֹמַר, שֶׁאִם לֹא תִּתְרַחֵק מֵהַשָּׁכֵן שֶׁל הָרַע, דְּהַיְינוּ מֵהַכַּעַס וְכַדּוֹמֶה, הֲרֵי אַתָּה נַעֲשָׂה חֲבֵרוֹ שֶׁל הָרָשָׁע שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, מִפְּנֵי שֶׁגַּם אַתָּה נֶחְשָׁב לְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל אִם הִתְרַחַקְתְּ מֵהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, אֵין אֶת נַעֲשָׂה חֲבֵרוֹ שֶׁל הָרָשָׁע.

אל תתיאש מן הפרענות

כַּאֲשֶׁר פּוֹקְדִים אֶת הָאָדָם צָרוֹת וּפֻרְעָנֻיּוֹת, אֵין לוֹ לָבוֹא חָלִילָה לִידֵי יֵאוּשׁ, אֶלָּא יִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וּבְשִׂמְחָה, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִהְיֶה לוֹ קַל יוֹתֵר לְהִתְגַּבֵּר עַל הַצָּרָה שֶׁפָּקְדָה אוֹתוֹ. אֲבָל אִם יִפּוֹל חָלִילָה לְיֵאוּשׁ, הֲרֵי לֹא רַק שֶׁלֹּא יֵצֵא מֵאוֹתָהּ צָרָה, אֶלָּא נִכְנַס לְצָרָה נוֹסֶפֶת, שֶׁעֲלוּלָה לְהַפִּיל אוֹתוֹ לְעוֹד צָרוֹת רַבּוֹת, וּמִי יוֹדֵעַ מַה יִהְיֶה סוֹפוֹ.

וּמְסַפְּרִים עַל רַבִּי שִׂמְחָה בּוֹנִים מִּפְּשִׁיסְחָא, שֶׁהָיָה נוֹכָח לְיַד שְׂפַת הַנָּהָר, וְהִנֵּה יְהוּדִי אֶחָד הֶחְלִיק לַנָּהָר הַגּוֹעֵשׁ וְהָיָה עוֹמֵד בְּסַכָּנַת חַיִּים. זָעֲקוּ הַנּוֹכְחִים בַּחֲרָדָה - הַצִּילוּ! הַצִּילוּ! הַיְּהוּדִי טּוֹבֵעַ.

הִתְקָרֵב רַבִּי בּוּנָם לַנָּהָר, וְקָרָא בִּצְחוֹק לְעֵבֶר הַיְּהוּדִי: כְּשֶׁתִּפְגוֹשׁ אֶת הַלִּוְיָתָן בְּקַרְקָעִית הַיָּם, מְסֹר לוֹ דְּרִישַׁת שָׁלוֹם מִמֶּנִּי! הַדָּבָר שִׁעֲשֶׁע אֶת הַיְּהוּדִי, וְנָתַן לוֹ כֹּחוֹת חֳדָשִׁים, וְהֵחֵל שׁוּב לְהֵאָבֵק בְּמַעַרְבֹּלֶת הַיָּם, עַד שֶּׁהִצְלִיחַ לְהֵחָלֵץ מֵהַנָּהָר בְּשָׁלוֹם.

כְּשֶׁיָּצָא מֵהַנָּהָר פָּנָה מִיַּד לָרַב וְאָמַר לוֹ: הִצַּלְתָּ אוֹתִי מִמָּוֶת, אִלְמָלֵא אָמַרְתָּ אֶת דְּבָרֶיךָ הַמֶשַׁעֲשֶׁעִים, וַדַּאי הָיִיתִי טוֹבֵעַ מֵרֹב יֵאוּשׁ וּבִלְבּוּל שֶׁזָּרְעוּ בִּי כָּל הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב בִּצְעָקוֹת הַשֶּׁבֶר שֶׁלָּהֶם, וְרַק אַתָּה בְּחָכְמָתְךָ הִצְלַחְתָּ לְעוֹרְרֵנִי לְשִׂמְחָה וּלְרָצוֹן לִחְיוֹת.

אָמַר לוֹ הָרַב: עַל זֶה נֶאֱמַר "כִּי בְּשִׂמְחָה - תֵּצֵאוּ" כְּלוֹמַר, עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה, אָדָם יוֹצֵא מִכָּל הַצָּרוֹת...

יֵשׁ לִזְכֹּר תָּמִיד, שֶׁכָּל יְהוּדִי שֶׁשָּׂמֵחַ, הוּא גּוֹרֵם שִׂמְחָה לְבוֹרֵא עוֹלָם, וִיהוּדִי עָצוּב, גּוֹרֵם חָלִילָה צַעַר לְבוֹרֵא עוֹלָם, כְּפִי שֶּׁבֵּאֵר הַמַהַרְשָׁ''א אֶת דִּבְרֵי הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית (דַּף כב.).

קח את החיים בקלות

כָּתַב בְּסֵפֶר "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" (בַּהַקְדָּמָה): וְיָדַעְתִּי כַּמָּה שְׂכָלִים אָבְדוּ בַּעֲבוּר הַמּוֹרָא, וְכַמָּה חֶסְרוֹנִים גָּרַם אוֹתָם הַפַּחַד. כְּלוֹמַר, שֶׁאָדָם לוֹקֵחַ כָּל דָּבָר לַלֵּב, גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת.

וְאָמְרוּ עַל כָּךְ מָשָׁל: בַּיָּמִים קַדְמוֹנִים הָיָה עוֹף אֶחָד הַשּׁוֹכֵן בְּחוֹף הַיָּם, אֲשֶׁר דְּגֵי הַיָּם הָיָה מְזוֹנוֹ וְצֵדָתוֹ, וְהִנֵּה דַּיָּג אֶחָד זָרַק אֶת חַכָּתוֹ וְהֶעֱלָה בָּהּ דָּג אֶחָד. רָאָה הָעוֹף מֵרָחוֹק אֶת הַדָּג הָעוֹלֶה מִן הַיָּם עַל יְדֵי הַחַכָּה, וּמִהֵר לִבְלֹעַ אוֹתוֹ.

אוּלָם, נִתְפְּשָׂה הַחַכָּה בִּגְרוֹנוֹ, וְלֹא יָדַע כֵּיצַד לְהִשְׁתַּחְרֵר וּלְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ הָאוּמְלָלָה. וּכְּשֶׁהוֹשִׁיט הַדַּיָּג אֶת יָדוֹ לְקַחְתּוֹ, הִתְּנוֹעֶעַה הָעוֹף תְּנוּעָה חֲזָקָה בְּכָל כֹּחוֹ, וּבָרַח לוֹ לְנַפְשׁוֹ. וּמֵאָז פַּחַד לֶאֱכוֹל דָּגִים מִפְּנֵי שֶׁחָשַׁשׁ אוּלַי שׁוּב יִלָּכֵד בַּחַכָּה הַטְּמוּנָה בְּאֶחָד מֵהַדָּגִים, וְכָךְ עָמַד עַד שֶׁמֵּת מֵרָעָב...

כָּךְ גַּם דּוֹמִים אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁנּוֹפְלִים לְמַשְׁבְּרִים, וְאֵינָם מְנַסִּים לָצֵאת מֵהֶם, אֶלָּא נִכְנָסִים לְתוֹךְ עַצְמָם, וְגוֹמְרִים אֶת יְמֵיהֶם בִּמְרִירוּת וְדִכָּאוֹן נַפְשִׁי. רַחֲמָנָא לִצְּלָן.

אל תקח ללב

פַּעַם שָׁמַע אֲלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן מֵרַבּוֹ "אָרִיסְטוֹ", שֶׁהַדְּאָגָה וְהָעַצְבוּת אוֹכְלִים וּמְכַלִּים אֶת לֵב הָאָדָם. וְכֵיוָן שֶׁרָצָה אֲלֶכְּסַנְדֶּר לִבְדּוֹק אִם אָכֵן הַדְּבָרִים נְכוֹנִים אוֹ לֹא, לָקַח מִינֵי בְּהֵמוֹת שֶׁדּוֹמוֹת בְּטִבְעָן לָאָדָם, וְכָלָא אוֹתָם יָמִים רַבִּים בִּמְקוֹמוֹת חֲשׁוּכִים, וְנָתַן לָהֶם מָזוֹן רַק כְּדֵי חַיּוּתָם. לְאַחַר זְמַן מַה, הוֹצִיאָם וּשְׁחָטָם, וּכְשֶׁהוֹצִיא אֶת לִבָּם, נוֹכָח לָדַעַת שֶׁלִּבָּם כָּלָה וְנָמָס, וְיָדַע כִּי אֱמֶת אָמַר לוֹ רַבּוֹ. (צֶמַח צַדִּיק).

לְפִי זֶה, אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת הַמִּלִּים שֶׁנְּפוֹצוֹת הַיּוֹם "אוֹכֵל אֶת הַלֵּב", "אָכַלְתָּ לִי אֶת הַלֵּב", שֶׁאָכֵן אָדָם שֶׁלּוֹקֵחַ כָּל דָּבָר לַלֵּב, הֲרֵי הוּא אוֹכֵל וּמֵמִיס אֶת לִבּוֹ. וְלֹא לְחִנָּם שׁוֹמְעִים אָנוּ הַיּוֹם עַל הַתְקָפוֹת לֵב, שַׁבָץ לֵב, דּוֹם לֵב וְכַדּוֹמֶה, מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּם לוֹקְחִים אֶת הַכֹּל לַלֵּב, וְאָז הַלֵּב פָּשׁוּט מְאֹד קוֹרֵס. אֲבָל כְּשֶׁלּוֹקְחִים הַכֹּל בְּקַלּוּת וְלֹא מִתְיָיאַשִׁים מֵהַפֻּרְעָנוּת, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְלֵב בָּרִיא וּלְנֶפֶשׁ בְּרִיאָה וַחֲזָקָה.

יש על מה להיות שמח

מַעֲשֵׂה בְּבָחוּר יְשִׁיבָה אֶחָד הָיָה מִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְקַיֵּם מִצְווֹת וְלִלְמֹד תּוֹרָה, אַךְ לֹא הָיָה מַצְלִיחַ בְּלִמּוּדָיו וּתְפִלּוֹתָיו הָיוּ לְלֹא כַּוָּנָה וְכוּ', וְלָכֵן נָפַל בְּרוּחוֹ עַד מְאֹד.

פָּנָה אֵלָיו רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה וְעוֹדְדוּ: שְׁמַע בְּנִי, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ מִלְּיוֹנִים אֲנָשִׁים שֶׁמְּקַנְּאִים בְּךָ? אָמַר לוֹ הַבָּחוּר: מִי מְקַנֵּא בִּי? וּבִכְלָל בַּמֶּה יֵשׁ לְקַנֵּא בִּי?

הִסְבִּיר לוֹ רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה, שֶׁמִּלְיוֹנֵי מֵתִים מְקַנְּאִים בּוֹ שֶׁהוּא חָי וְיָכוֹל לְקַיֵּם מִצְווֹת שֶׁעַל יָדָן יִּזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְאִלּוּ אוֹתָם מֵתִים אֵינָם יְכוֹלִים לְקַיֵּם שׁוּם מִצְוָה וַאֲפִילוּ צַדִּיקִים שֶׁמֵּתוּ מְקַנְּאִים בּוֹ. [לָכֵן גַּם אָסְרוּ לְהִכָּנֵס עִם צִיצִית מְגֻלָּה לְשׁוּם בֵּית הַקְּבָרוֹת, מִפְּנֵי קִנְאַת הַמֵּתִים, וַאֲפִילוּ לְקֶבֶר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אָסוּר, מִפְּנֵי טָעַם זֶה. וְאֵיךְ לֹא תִּשְׂמַח שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁצַּדִּיקִים אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת!].

וְעַל כֵּן, כָּל יְהוּדִי צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, עַל כָּךְ שֶׁזּוֹכֶה כָּל יוֹם לִחְיוֹת וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹת בְּכָל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּאַפּוֹ, וּבְגִין כָּךְ יֵשׁ לוֹ לִבְרֹחַ מֵהַיֵּאוּשׁ.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה