אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק א' · משנה ד

משנה ג

יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם:

והוי מתאבק בעפר רגליהם

פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה מִבַּרְטְנוּרָא, שֶׁתֵּלֵךְ אַחֲרֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, מַעֲלֶה אָבָק בְּרַגְלָיו, וְהַהוֹלֵךְ אַחֲרָיו, מִתְמַלֵּא מֵהָאָבָק שֶׁהוּא מַעֲלֶה בְּרַגְלָיו.

כָּךְ צְרִיכִים הַתַּלְמִידִים לָתֶת לָרַב לָלֶכֶת בָּרֹאשׁ, וּלְהַנְהִיג אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, וְכַאֲשֶׁר הוֹלְכִים אַחֲרֵי הוֹרָאַת הָרַבָּנִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַדֶּרֶךְ נִרְאֵית מְאֻבֶּקֶת וְלֹא בְּרוּרָה, אֲבָל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מַגִּיעִים לַמָּקוֹם הַנָּכוֹן שֶׁאֵלָיו אָנוּ צְרִיכִים לְהַגִּיעַ.

מְסַפְּרִים שֶׁפַּעַם הִגִּיעַ הַצַּדִּיק רַבִּי אֵלִיָּהוּ לוּפְּיָאן לְהֵיכָל יְשִׁיבַת "תִּפְאֶרֶת צְבִי", שָׁם כִּהֵן רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן כְּמַשְׁגִּיחַ רוּחָנִי שָׁנִים רַבּוֹת. רַבִּי אֵלִיָּהוּ שׂוֹחַח עִם צְעִירֵי הַצֹּאן בְּדִבְרֵי מוּסַר וְיִרְאַת שָׁמַיִם.

בְּסִיּוּם תְּפִילַת עַרְבִית פָּנָה רַבִּי אֵלִיָּהוּ לָצֵאת מֵהָאוּלָם. הַתַּלְמִידִים לִוּוּ אוֹתוֹ בְּיִרְאַת כָּבוֹד, וּלְפֶתַע מַשֶּׁהוּ מוּזָר הִתְרַחֵשׁ שָׁם, מַשֶּׁהוּ שֶׁנֶּחֱרַט בְּלֵב הַנּוֹכְחִים.

לְפֶתַע הִשְׁתַּטַח רַבִּי שָׁלוֹם לְרֶגַע קָצַר עַל רִצְפַת הַהֵיכָל בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁעָמַד לִפְנֵי כֵּן רַבִּי אֵלִיָּהוּ לוּפְּיָאן. הַבַּחוּרִים הִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה בְּמַבַּט שֶׁמְּבַקֵּשׁ הֶסְבֵּר, הֵם לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁרַבָּם נוֹהֵג בְּמוּזָרוֹת כָּזוֹ.

עַד שֶׁהִסְפִּיקוּ לְהַרְהֵר בְּמַה שֶׁעֵינֵיהֶם רוֹאוֹת, קָם רַבִּי שָׁלוֹם עַל רַגְלָיו, וְהִמְשִׁיךְ לְלַוּוֹת אֶת רַבִּי אֵלִיָּהוּ לְכִוּוּן הַיְּצִיאָה. מִשֶּׁנִּפְרְדוּ מֵרַבִּי אֵלִיָּהוּ, קָרָא רַבִּי שָׁלוֹם אֶת סִימָן הַשְּׁאֵלָה הַגָּדוֹל שֶׁעָמַד עַל פְּנֵי תַּלְמִידָיו. הוּא יָדַע שֶׁהוּא חַיָּב לָהֶם תְּשׁוּבָה.

פָּנָה הָרַב לְתַלְמִידָיו וְאָמַר: רָצִיתִי לְקַיֵּם פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ אֶת מַאֲמָר חֲכָמֵינוּ ז''ל בַּמִּשְׁנָה "וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בְּעָפָר רַגְלֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים", וְלָכֵן הִשְׁתַּטַּחְתִּי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁעָמַד רַבִּי אֵלִיָּהוּ לוּפְּיָאן...

הרב הוא המנצח

פַּעַם פָּנָה יְהוּדִי פָּשׁוּט אֶל הָרַב וְשָׁאַל: הַשּׁוֹחֵט עוֹבֵד עֲבוֹדָה קָשֶׁה בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם בַּחֹרֶף וּבַקַּיִץ, הַמְּלַמֵּד מָסוּר לְתַלְמִידָיו וּמַשְׁקִיעַ בָּהֶם כָּל כֹּחוֹ, מַזְכִּיר הַקְּהִלָּה עוֹבֵד בְּמִשְׂרָדוֹ מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, הַבַּלָּן וְהַשַּׁמָּשׁ קָמִים בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וְעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַרְתָּם. כָּל אֵלּוּ הַמְשָׁרְתִים בַּקֹּדֶשׁ מְקַבְּלִים מַשְׂכֹּרֶת בְּדִין וּבְיֹשֶׁר.

אֲבָל הָרַב יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד בְּבֵיתוֹ כְּמוֹ מֶלֶךְ, וְלֹא יוֹדֵעַ מַה זֶה קוֹר וּמַה זֶה חוֹם, וְאֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה גּוּפָנִית, וְעִם כָּל זֶה הוּא מְקַבֵּל מַשְׂכֹּרֶת הֲגוּנָה, עַל מַה וְלָמָּה מַגִּיעַ לוֹ מַשְׂכֹּרֶת זוֹ?

הֵשִׁיב לוֹ הָרַב: כָּפְרִי אֶחָד הִגִּיעַ פַּעַם לָעִיר, וְלָקְחוּ אוֹתוֹ לְקוֹנְצֶרְט שֶׁל תִּזְמֹרֶת.

חָזַר הַכַּפְרִי לְבֵיתוֹ וְסִפֵּר לִידִידָיו: בִּקַּרְתִּי בְּקוֹנְצֶרְט וְרָאִיתִי אֵיךְ חַבְרֵי הַתִּזְמֹרֶת מִתְאַמְּצִים בִּמְלַאכְתָּם, חֶלְקָם נוֹשְׁפִים בַּחֲצוֹצְרוֹת בְּכָל כֹּחָם עַד טִפַּת נִשְׁמָתָם הָאַחֲרוֹנָה, הַמְּתוֹפֵף מְנַעֲנֵעַ אֶת יָדָיו וְרַגְלָיו, וְלַמְרוֹת זֹאת שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּשְׂכֻּרְתָּם זְעוּמָה.

לְעֻמַּת זֹאת, עָמַד שָׁם הַ''מְנַצֵּחַ", וְרָאִיתִי שֶׁאֵינוֹ מִתְאַמֵּץ כְּלָל, הוּא מַחֲזִיק שַׁרְבִיט בְּיָדוֹ וְעוֹשֶׂה תְּנוּעוֹת לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, וּכְפִי שֶׁמָּסְרוּ לִי, הוּא מְקַבֵּל מַשְׂכֹּרֶת הֲגוּנָה וְנִכְבָּדָה, פִּי כַּמָּה יוֹתֵר מִכָּל הַנַּגָּנִים.

הִסְבִּירוּ לוֹ חֲבֵרָיו: אָכֵן כֻּלָּם עוֹבְדִים, אֲבָל הַכֹּל בִּזְכוּת הַמְּנַצֵּחַ שֶׁמַּדְרִיךְ אוֹתָם כֵּיצַד לְנַגֵּן...

וְהַנִּמְשָׁל הוּא, שֶׁהָרַב הוּא "הַמְּנַצֵּחַ", הַשַּׁרְבִיט בְּיָדוֹ, וּלְלֹא הָרַב, לֹא הָיוּ מִסְתַּדְּרִים כָּל אוֹתָם בְּנֵי מְלָאכָה שֶׁהִזְכַּרְתָּ לְמַעְלָה, וְלָכֵן מַגִּיעַ לוֹ הַכֹּל.

אָדָם שֶׁחַי בְּהַרְגָּשָׁה שֶׁהָרַב הוּא הַמְּנַצֵּחַ עָלָיו, וְהוּא הַמַּדְרִיךְ אֶת דַּרְכּוֹ וּלְלֹא הָרַב חַיָּיו אֲבוּדִים, אֲזַי יְכַבֵּד אֶת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵאָשֵׁר מְכַבֵּד אֶת הוֹרָיו וְאֶת עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי אָדָם צָרִיךְ אֶת רַבּוֹתָיו יוֹתֵר מֵאָשֵׁר צָרִיךְ אֶת הוֹרָיו, וְכָל עַצְמוּתוֹ תָּלוּי בְּרַבּוֹ, וְלָכֵן יֵשׁ לְהִכָּנַע לְרַבּוֹ וּלְקַבֵּל אֶת מָרוּתוֹ.

הוי שותה בצמא את דבריהם

הֶחָסִיד יַעֲבֵ"ץ מְבָאֵר אֶת הַמִּשְׁנָה, שֶׁכַּיָּדוּעַ טֶבַע הָאָדָם לָקוּץ בְּדָבָר שֶׁהוּא רָגִיל וְשִׁגְרָתִי. לָכֵן בָּא הַתַּנָּא וּמוֹרֶה לָנוּ שֶׁלֹּא יֹאמַר הָאָדָם "כְּבָר שָׁמַעְתִּי דָּבָר זֶה פְּעָמִים רַבּוֹת", אֶלָּא "הֱוֵי שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם", וּמַהוּ צִמָּאוֹן? לְהַרְגִּישׁ תָּמִיד כְּאִלּוּ זּוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאַתָּה לוֹמֵד וְשׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה מִפִּי הַחֲכָמִים.

כַּיּוֹצֵא בָּזֶה סִפֵּר רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א עַל הָרַב אַרְיֵה לֵוִין זַצַ"ל, שֶׁהֻזְמַן לְדַבֵּר בִּפְנֵי תַּלְמִידִים הָעוֹמְדִים לִפְנֵי בַּר מִצְוָה בְּבֵית סֵפֶר מַמְלַכְתִּי בְּתֵל אָבִיב, וְסִפֵּר לָהֶם אוֹדוֹת הַמִּפְגָּשׁ הָאַחֲרוֹן שֶׁהָיָה לוֹ בְּבֵית הַכֶּלֶא שֶׁל הַבְּרִיטִים, בְּצֵל הַגַּרְדּוֹם, עִם הַנִּדּוֹנִים לַמָּוֶת בַּרַזָנִי וּפַיְינְשְׁטֵיין הי"ד.

הָרַב בָּא לְהָנִיחַ לָהֶם תְּפִלִּין, וְהֵם מְאֹד הִתְרַגְּשׁוּ וּבָכוּ בֶּכִי גָּדוֹל שֶׁזּוֹ הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה בְּחַיֵּיהֶם שֶׁיַּנִּיחוּ תְּפִלִּין. הַנִּדּוֹנִים לֹא יָכְלוּ לְהִפָּרֵד מֵהַתְּפִלִּין, וְהִצְמִידוּ אוֹתָן לְלִבָּם, וְנִשְּׁקוּ אוֹתָן לְלֹא הֶרֶף.

אָמַר הָרַב לֵוִין לַתַּלְמִידִים: וְכִי רַק בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה צְרִיכִים לְּהִתְרַגֵּשׁ וְלִבְכּוֹת כְּשֶׁמַּנִּיחִים תְּפִלִּין, וְכִי דַּוְקָא אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִחְיוֹת רַק שָׁעוֹת מִסְפַּר צָרִיךְ לִשְׁפּוֹךְ לִבּוֹ עַל הַתְּפִלִּין, הֲרֵי מִי שֶׁכָּל הַחַיִּים עוֹמְדִים לְפָנָיו וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּיעַ עָלָיו לְלֹא הֶרֶף חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים, הֲרֵי בָּרוּר שֶׁלְּאָדָם כָּזֶה רָאוּי לְּהִתְרַגֵּשׁ וּלְהוֹדוֹת לַה' יִתְבָּרַךְ בְּכָל כֹּחוֹ וּבְכָל מְאוֹדוֹ.

כָּךְ גַּם צְרִיכִים אָנוּ לְהַרְגִּישׁ כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים אוֹ קוֹרְאִים דְּבַר תּוֹרָה שֶׁכְּבָר לָמַדְנוּ בֶּעָבָר. כְּמוֹ הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם צָמֵא כְּשֶׁרוֹאֶה מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת הוּא שׁוֹתֶה אֶת אוֹתָם הַמַּיִם. כָּךְ צְרִיכָה לִהְיוֹת הַהִתְלַהֲבוּת לְגַבֵּי דִּבְרֵי תּוֹרָה.

וּכְמוֹ כֵן כָּתַב מָרָן הַשֻׁלְחָן עָרוּךְ (סִימָן סא סְעִיף ב) עַל הַפָּסוּק "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" רְצוֹנוֹ לוֹמַר: בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים, וְלֹא כְּמִי שֶׁכְּבָר שָׁמַע אוֹתוֹ הַרְבֵּה פְּעָמִים שֶׁאֵינוֹ חָבִיב אֶצְלוֹ.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה