אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק א' · משנה ג

משנה ב

אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:

אל תהיו משמשים על מנת לקבל פרס

לִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ, וְכִי יֵשׁ עֲבוֹדָה לְלֹא תַּגְמוּל? וְאִם כֵּן מַדּוּעַ יֵשׁ צֹרֶךְ לוֹמַר לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹד אֶת ה' לֹא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וַהֲרֵי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָשׁוּד חַס וְשָׁלוֹם שֶׁלֹּא יְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְמִי שֶׁעָשָׂה אֶת רְצוֹנוֹ?

אוּלָם נִתַּן לְבָאֵר זֹאת עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (דַּף צ"ב): בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע אֶת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל, לֵךְ וְהַחֲיֵה אֶת הַמֵּתִים שֶּׁהֵמִית נְבוּכַדְנֶצַּר בְּבִקְעַת דּוּרָא.

לְאַחַר שֶׁהֶחְיָה אוֹתָם יְחֶזְקֵאל, בָּאוּ הָעֲצָמוֹת וְטָפְחוּ לוֹ לְאוֹתוֹ רָשָׁע עַל פָּנָיו. שָׁאַל נְבוּכַדְנֶצַּר: מַה טִּיבָן שֶׁל עֲצָמוֹת אֵלּוּ וּמֵהֵיכָן הֵם בָּאוּ? אָמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו: יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא מְחַיֶּה מֵתִים בְּבִקְעַת דּוּרָא.

כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת נְבוּכַדְנֶצַּר, פָּתַח פִּיו וְהֵחֵל לְשַׁבֵּחַ אֶת ה' יִתְבָּרַךְ, וְכָךְ אָמַר: אָתוֹהִי כַּמָּה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כַּמָּה תַּקִּיפִין, מַלְכוּתֵיהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר [פֵּרוּשׁ: אוֹתוֹתָיו מְאֹד גְּדוֹלִים, וּמוֹפְתָיו הַתְּמוּהִים מְאֹד חֲזָקִים, מַלְכוּתוֹ מַלְכוּת עוֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתּוֹ בִּזְמַן כָּל הַדּוֹרוֹת].

אָמַר ר' יִצְחָק, אִלְמָלֵא בָּא מַלְאַךְ וְסָטַר לִנְבוּכַדְנֶצַּר עַל פִּיו, בִּקֵּשׁ לְגַנּוֹת כָּל שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים [שֶׁהָיָה מְסַדֵּר שְׁבָחוֹת נָאוֹת יוֹתֵר מִדָּוִד, וְאִלּוּ אֲמָרָן, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֶה אַחֲרֵיהֶן יוֹתֵר מֵאַחֲרֵי הַשִּׁירוֹת שֶׁחִבֵּר דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים].

תָּמַהּ רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן תְּמִיהָה עֲצוּמָה. מַה זֶה שֶּׁאֵין מַנִּיחִים לִנְבוּכַדְנֶצַּר לוֹמַר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְבוֹרֵא עוֹלָם, וְעוֹד סוֹטְרִים אוֹתוֹ עַל פִּיו? מַה עִם הַ''בְּחִירָה". נְבוּכַדְנֶצַּר מִשְׁתּוֹקֵק לוֹמַר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת נָאוֹת יוֹתֵר מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ, הִנִּיחוּ לוֹ וְיֹאמַר?

אָמַר הָרַב רַעֲיוֹן נִפְלָא בְּשֵׁם הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי מְנַחֵם מֶנְדֶל מִקּוֹצְק זַצַ"ל: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁיִּסָּגְרוּ אֶת פִּיו. לֹא נוֹטְלִים מֵהָאָדָם אֶת הַ''בְּחִירָה", וְלֹא רוֹצִים לְהַשְׁקִיט אוֹתוֹ וְאֶת קִּילוּסָיו, אֶלָּא רוֹצִים רַק לִבְחֹן אוֹתוֹ.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ עַ"ה, מְשַׁבֵּחַ וּמְקַלֵּס לְבוֹרֵא עוֹלָם בְּכָל הַמַּצָּבִים, מִתּוֹךְ סֵבֶל וְצַעַר, יִסּוּרִין וּרְדִיפוֹת, שָׁר אֶת שִׁירוֹתָיו, כְּפִי שֶׁכָּתוּב בִּתְהִלִּים: "חֶסֶד וּמִשְׁפַּט אָשִׁירָה", וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ ז''ל בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (דַּף ס:), אִם חֶסֶד, אָשִׁירָה. וְאִם מִשְׁפָּט, אָשִׁירָה. כְּלוֹמַר גַּם כְּשֶׁמִּדַּת הַדִּין פּוֹגַעַת בּוֹ, הָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ שָׁר וּמְשַׁבֵּחַ אֶת ה' יִתְבָּרַךְ. זֶהוּ כֹּחוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, אֵלּוּ הֵן שִׁירוֹתָיו וְתִשְׁבְּחוֹתָיו.

נְבוּכַדְנֶצַּר אָמְנָם מְשַׁבֵּחַ לְבוֹרֵא עוֹלָם, אֲבָל בְּאֵיזֶה מַצָּב? כְּשֶׁהוּא נִמְצָא בְּפִסְגַּת מַלְכוּתוֹ, בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְאָז בָּא מַלְאַךְ וְסָטְרוּ עַל פִּיו, כְּדֵי לִבְחֹן אוֹתוֹ הַאִם גַּם לְאַחַר שֶׁקִּבֵּל סְטִירָה מַמְשִׁיךְ הוּא לוֹמַר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וּנְבוּכַדְנֶצַּר נִשְׁתַּתֵּק.

נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים, שֶׁהַשְּׁבָחִים שֶׁמְּשַׁבְּחִים הָרְשָׁעִים, הֵם מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ וְלֹא מִתּוֹךְ הַ''לֵב". וְלָכֵן אוֹמֵר הַתַּנָּא - אַל תְּשַׁמֵּשׁ אֶת ה' עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס כְּפִי שֶׁעָשָׂה נְבוּכַדְנֶצַּר, אֶלָּא כְּדָוִד, שֶׁעָבַד אֶת ה' שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס.

בטל דבר בטלה אהבה

אָדָם שֶׁעוֹבֵד אֶת ה' יִתְבָּרַךְ כְּאוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁכָּל עֲבוֹדָתָם תְּלוּיָה בִּפְרָס שֶׁעֲתִידִים לְקַבֵּל מֵהַמַּעֲסִיק שֶׁלָּהֶם, אֲזַי בְּרֶגַע שֶּׁאֵין הֵם מְרוּצִים מֵהַתְּמוּרָה שֶׁנָּתַן לָהֶם הַמַּעֲסִיק, אֵין הֵם מַמְשִׁיכִים בָּעֲבוֹדָה. כָּךְ גַּם הָעוֹבֵד אֶת ה', לֹא יַעֲשֶׂה זוֹ בִּשְׁבִיל נְגִיעוֹת אִישִׁיּוֹת, אֶלָּא יַעֲשֶׂה זֹאת לְשֵׁם שָׁמַיִם.

בְּסִפְרוֹ "נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ" מְסַפֵּר רַבֵּנוּ הַבֵּן אִישׁ חַי, עַל יְהוּדִי וּשְׁמוֹ טוּבְיָה, שֶׁחַי בִּמְדִינָה מֻסְלְמִית, וְכִהֵן בָּהּ כְּשׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן. עֶמְדָּתוֹ הַבְּכִירָה נָתְנָה בְּיָדוֹ כֹּחַ וְהַשְׁפָּעָה, וְעַל פִּיו נָשַׁק כָּל דָּבָר.

הַגּוֹיִים לֹא יָכְלוּ לְקַבֵּל אֶת הַצְלָחָתוֹ, וְהֶעֱלִילוּ עָלָיו עֲלִילָה, וּבְשֶׁל כָּךְ הוּא הָיָה צָפוּי לְעֹנֶשׁ חָמוּר. בְּדֶרֶךְ נֵס נוֹדְעָה לוֹ הַמְזִימָה, וְהוּא בָּרַח עַל נַפְשׁוֹ.

בְּדֶרֶךְ מְנוּסָתוֹ, הִגִּיעַ טוּבְיָה לִשְׂפַת נָהָר רָחַב לְלֹא אֶפְשָׁרוּת לַחֲצוֹתוֹ. הִזְדַּמֵּן לְשָׁם נָכְרִי שֶּׁהִכִּירוּ בִּימֵי גְּדֻלָּתוֹ כְּשׁוֹפֵט, וּשְׁאָלוֹ הַנָּכְרִי: בַּמֶּה אוּכַל לַעְזוֹר לְךָ אֲדוֹנִי הַשּׁוֹפֵט?

הֵשִׁיב טוּבְיָה: אֲנִי זָקוּק בִּדְחִיפוּת לַעֲבוֹר אֶת הַנָּהָר. אָמַר לוֹ הַגּוֹי: יוֹדֵעַ אֲנִי לִשְׂחוֹת הֵיטֵב, וְאָדָם חָזָק אֲנִי, עֲלֵה עַל גַּבִּי, וְאַעֲבִירְךָ אֶת הַנָּהָר בִּשְׂחִיָּה! כְּשֶׁהִתְקָרְבוּ לְצַד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַנָּהָר, הוֹדָה טוּבְיָה לַגּוֹי וְאָמַר: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח לְךָ זֹאת, הִצַּלְתָּ אֶת חַיַּי.

אָמַר לוֹ הַנָּכְרִי: בִּרְצוֹנִי לִבְקָרְךָ בְּקָרוֹב בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, שָׁם תוּכַל לְהָשִׁיב לִי כִּגְמוּלִי. נֶאֱנָח טוּבְיָה וְאָמַר: לְצַעֲרִי לֹא אֶחֱזֹר עוֹד לָאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. נֶאֱלַצְתִּי לִבְרֹחַ מִשָּׁם מֵחֲמַת עֲלִילַת שָׁוְא שֶׁהֶעֱלִילוּ עָלַי.

הַכַּפְרִי נִדְהָם בְּשׁוֹמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הַשּׁוֹפֵט, וּכְשֶׁהוּא נוֹשֵׁם וְנוֹשֵׁף בִּכְבֵדוּת, שָׁאַל אֶת הַשּׁוֹפֵט בָּעַל הַמְמַדִּים: וְכִי אֵינְךָ מְשַׁמֵּשׁ עַתָּה יוֹתֵר בְּתַפְקִידְךָ כְּשׁוֹפֵט? הֵחֵל הַשּׁוֹפֵט לְסַפֵּר לוֹ עַל מַצָּבוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ...

הַכַּפְרִי הֶעָיֵף וְהַמְּאֻכְזָב חָשַׁב לְעַצְמוֹ: מַה לִי וּלְמַשָּׂא כָּבֵד זֶה, וְכִי מַה תּוֹעֶלֶת תִצְמָח לִי אִם אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ עַתָּה בְּפֹעַל כְּשׁוֹפֵט, וּמִי יוֹדֵעַ אִם אֵי פַּעַם יַחְזֹר לְמִשְׂרָתוֹ, אֵין לִי חֵפֶץ לֹא בּוֹ וְלֹא בְּטוֹבָתוֹ. וּמִיַּד זָרַק אֶת הַשּׁוֹפֵט לָמָיִם.

כָּךְ לְהַבְדִּיל הַנִּמְשָׁל: אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹן בּוֹרְאוֹ מִתּוֹךְ מַטָּרָה לְקַבֵּל שָׂכָר וְטוֹבַת הֲנָאָה, הֲרֵי אֵינוֹ מַרְאֶה בְּכָךְ שֶׁאוֹהֵב אֶת הַשֵּׁם, וְלָכֵן מְסֻגָּל הוּא בְּאֶחָד מִן הַיָּמִים לִבְעֹט וְלִזְרֹק מֵעָלָיו אֶת הַכֹּל.

הַדָּבָר עָלוּל לִהְיוֹת מָצוּי אֵצֶל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה בִּגְלַל שֶּׁהִבְטִיחוּ לָהֶם שֶׁמִּי שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, נִפְתָּחִים לוֹ כָּל הַשְּׁעָרִים הַטּוֹבִים וְכוּ', וּכְשֶׁרוֹאִים שֶּׁאֵין הַדְּבָרִים מִתְקַיְּמִים כְּפִי שֶׁהֵם צִפּוּ, אֲזַי הֵם יְכוֹלִים לִפְרֹק מֵעֲלֵיהֶם הַכֹּל.

אוּלָם כְּשֶׁעוֹשִׂים אֶת הַמִּצְווֹת לְשֵׁם שָׁמַיִם וְלֹא עַל מְנָת לְקַבֵּל שָׂכַר, הֲרֵי זֹאת רְאָיָה אֲמִתִּית שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא נַעֲזֹב אוֹתוֹ אֲפִילוּ כְּשֶׁלֹּא נְקַבֵּל שָׂכַר עַל הַמִּצְווֹת, אֶלָּא אַדְּרַבָּה גַּם כְּשֶׁיֵּשׁ יִסּוּרִים וּבְעָיוֹת חַס וְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים אָנוּ לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה