אור ברסלב
אבודרהם סוכות ושמיני עצרת

אבודרהם· רבנו דוד אבודרהם

סוכות ושמיני עצרת

יום הכיפורים

ימים ראשונים של סוכות

סדר תפלות סכות

ערבית נכנסין לבית הכנסת וקורין קרית שמע בברכתיה וחותמין ופרוש עלינו וכו'. ואומר שליח צבור קדיש עד לעילא. ומתפללין שלשה ראשונות ושלשה אחרונות וקדושת היום באמצע כמו בפסח אלא שאומ' את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתינו על שם ושמחת בחגך. ואחר כך אומ' ש"צ קדיש. ומקדש בבית הכנסת ונפטרין לבתיהם לשלום.

ומקדשין ואוכלין ושותין בסוכה. וסדר הקדוש יין וקדוש היום סוכה ואחר כך זמן. לפי שהזמן חוזר על קדוש היום ועל מצות סוכה. ורבינו יעקב ב"ר שמשון כת' דדוקא בליל ראשון של סוכות יש לברך זמן לבסוף משום דקאי אתרויהו אסוכה ויום טוב אבל בליל שני צריך לומ' זמן קודם סוכה לפי שזמן לא קאי אלא איום טוב. ואבי העזרי כת' שזה אינו שהרי בכל מקום אומר יקנה"ז אע"פ שהזמן אינו אלא בשביל הקידוש ולא בשביל ההבדלה ועוד איתא בפרק החליל הלכתא סוכה ואחר כך זמן ואינו מחלק בין ליל ראשון לליל שני לכך יש לומ' זמן בסוף אפי' בליל שני. וכן נוהגין.

וכת' הראב"ד שאם ירדו גשמים בליל ראשון של סוכות בענין שלא יוכלו לאכול בסוכה שיברך למחר שהחיינו כשישב בסוכה מפני שברכת שהחיינו שברכו בליל הראשון אינו עולה אלא ליום טוב בלבד.

וכת' הר"מ במז"ל שצריך לקדש מעומד כדי שיברך קודם עשיית המצוה. והרא"ש כת' אם כן לדבריו היה לו לקדש קודם שיכנס בה שמיד בכניסתה הוא עושה המצוה אלא כיון שמצות סוכה היא האכילה והטיול אף אם מברך לאחר שישב מקרי שפיר קודם לעשייתן שהמצוה נמשכת כל זמן האכילה וכל זמן ששוהא בסוכה ופי' בסוכות תשבו תתעכבו כמו וישב העם בקדש. וכן כת' מר רב צמח גאון אע"פ שמשנכנס לה צריך לברך כיון שאין לה קבע אלא בישיבה בסעודה ויש קדוש היום וסעודה לפניו סודרו על הכוס. והר' מאיר מרוטנבורק היה מברך על הסוכה קודם ברכת המוציא אף בחול משום דתניא נכנס לישב בה מברך הילכך ראוי שתקדום ברכה זו לברכ' המוציא מיד אחר הישיבה. והרי"ף כת' והעולם לא נהגו כן שאין מברכין בחול כי אם לאחר ברכת המוציא שהתחיל הסעוד' אבל בשבת ויום טוב מברכין אחר קדוש קודם ברכת המוציא.

כתבו הגאונים שצריך לברך על הסוכה בכל פעם ופעם שנכנס בה. וכת' בעל העטור שאין עתה מנהג לברך אדם בסוכת חברו. ור"ת פיר' כיון שעיקר קביעות שאדם עושה בתוך הסוכה היא האכילה מברך על האכילה ופוטר כל שאר הדברים אפי' השינה שהיא חמורה מהאכילה שהרי אוכלין עראי חוץ לסוכה ואין ישנין עראי חוץ לסוכה אפי' הכי כיון שהאכילה עיקר פוטר השאר וכן היא דעת הראב"ד וה"ר יונה.

כתו' בחידושי דב"ש מפני מה מברכין על הסוכה כל שבעה ובמצה אין מברכין אלא לילה הראשון. אם תאמר מפני שהלילה הראשון היא חובה ומכאן ואילך רשות סוכה גם כן הלילה הראשון היא חובה בלבד שהרי אם רצה לאכול בשאר הימים פירות חוץ מהלילה הראשון אוכל ופירות אין צריך לאכלם בסוכה ואם כן מאי שנא סוכה ממצה. ויש לומר דכי אמרינן בסוכה לילה הראשון חובה הני מילי האכילה אבל הישיבה חובה היא בכל הימים שאי איפשר שלא יעמוד מעט בביתו או ביום או בלילה ויישן מעט ואותו מעט צריך לעמוד בסוכה הילכך על הישיבה מברך לישב מה שאין כן במצה.

שחרית נכנסין לבית הכנסת ומסדרין הברכות וקורין הזמירות כמו בשבת. ומוסיפין אחר יושב בסתר עליון למנצח משכיל לבני קרח כאיל תערוג. וגם מוסיפין אחר מזמור שירו לה' שיר חדש שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי. ומתפללין כמו בערבית וחוזר שליח צבור התפלה.

ואחר כך נוטלין הלולב ומברכין עליו על נטילת לולב. נטילה היא כמו לקיחה שנאמר ולקחתם לכם ונטילה לשון חכמים הוא במקום לקיחה כדאמרי' נוטל אדם את לולבו. ועוד על שם שהוא מעלה ומוריד וכתיב וינטלם וינשאם כל ימי עולם ולכך אומר לשון נטילה שהיא הרמה וגם מדכתי' אשר הונף ואשר הורם גמרי' בקרבנות מעלה ומוריד מלשון הורם. וינטלם הרי הוא כמו וירימם וכפל לשון הוא של וינשאם. ואין מברכין על הנענוע שהוא מדרבנן אלא על הנטילה שהיא מדאוריתא. ואחר כך אומר שהחיינו.

וגומרין את ההלל בכל שמנה ימי החג ומברכין לפניו לגמור את ההלל.

וצריך שיטול אגודת הלולב וההדס והערבה בימין והאתרוג בשמאל. ומפרש הטעם בפרק לולב הגזל משום דהאי תלתא מצוי והאי חד מצוה. ועוד טעם אחר מפני שהאתרוג דומה ללב והלב בגוף נוטה לצד שמאל. ארבעת המינין שבלולב נקראים כולם בשם הלולב וכן הברכה על נטילת לולב ומפרש הטעם בגמ' הואיל ומינו גבוה מכולם. וכשיטול הלולב והאתרוג בידו נותן את הכף של לולב למטה והופך הפיטמה של אתרוג למטה עד לאחר שיברך כדי שתהא הברכה עובר לעשייתה. ויש אומרים שייטול הלולב בידו ויברך על נטילת לולב ושהחיינו קודם שיטול האתרוג ונמצא שיברך קודם לעשיית המצוה שאלו יטול ארבעתם קודם שיברך נמצא שכבר יצא קודם לעשייתם שכיון שהגביהן יצא. אי נמי יכוין שלא לצאת עד שיברך ואע"ג דאמרי' בראש השנה דמצות אינן צריכות כונה הני מילי בסתם אבל במכוין שלא לצאת לא נפיק בעל כרחיה. ויש אומרים שאינו צריך לכל זה שאינה נגמרת מצות הלולב עד אחר הנענוע ועוד כיון דאמרינן בפר' לולב הגזול הולך לבית המדרש ולולבו בידו עובר לעשייתן הוי. וכת' רבי סעדיה שצריך בשעת נטילה שיהיה פני הלולב שהוא האדו' כנגד פני המתפלל והצד הירוק שבו השדרה כלפי חוצה. ויש אנשים שאוחזים אותו הפך מזה וכדאי הוא הגאון לסמוך עליו.

וששה פעמים צריך לנענע בכל יום כנגד ששה קצוות העולם ואלו הן בשעה שמברך מנענע פעם אחת. ומנענע בהודו תחלה וסוף פירו' בהודו ראשון זהו תחלה מנענע פעם אחת ובהודו אחרון זהו וסוף שהוא אחר ברוך הבא מנענע שני פעמים מפני שכופלים אותו. ומנענע באנא ה' הושיעה נא שני פעמים מפני שכופלין אותו הרי ששה. והטעם שמנעעין באנא ה' הושיעה נא ולא באנא ה' הצליחה נא כת' בעל המנהגות מפני שהנענוע הוא לעצור רוחות רעות וטללים רעים ולגעור בשטן לפיכך צריך לנענעו על תפלת אנא ה' הושיעה נא כלו' הושיענו מאלו הנזקים אבל באנא ה' הצליחה נא ליכא למימ' האי טעמא. ובחדושי דב"ש כת' טעם אחר מפני ששניהם הם פסוק אחד ואין מנענעין בפסוק אחד שני פעמים. ובספר התשבץ מביא אסמכתא לזה שמנענעין באנא ה' הושיעה נא ולא באנא ה' הצליחה נא מהפסוק שנאמ' אז ירננו עצי ה' וגומ' וכתי' בתריה הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו ואמרו הושיענו ואיתא במדרש לפי שבראש השנה באין לדין ישראל ואומות העולם ואין יודעין מי יצא זכאי מי יצא חייב נתן הקב"ה מצוה זו לישראל שיהיו שמחים בלולביהן כאדם היוצא מלפני השופט זכאי שהוא שמח וזהו שכתוב ירננו עצי היער כלומר ירננו בעצי היער כאשר יצאו מלפני ה' זכאין כשבא לשפוט את הארץ ובמה ירננו בהודו ובהושיענו. וכתב הרא"ש ועכשיו שנהגו שש"צ אומר יאמר נא ישראל והצבור עונין הודו וכן ביאמרו נא בית אהרן וכן ביאמרו נא יראי ה' הצבור מנענעין על כל הודו והודו שאומרים ע"כ. וכן כתבו התוספות. ומיהו העולם אין נוהגין כן.

והטעם שאנו מנענעין הלולב להודיע כי נצחנו את כל המקטרגין עלינו כדאמרי' בירוש' דפסיקתא כהדין נצוחיא דנצחין בקרבא ונקטין לולבא בידיהון. פי' כדרך המלכים הנוצחין ותופשין העיירות לוקחין הרומח ואות המלכות תלוי עליו ועולין על ראש המגדל ומוליך ומביאה לכל רוח להודיע כי המלך נצח את הכל.

והנענוע הוא שמוליך ידיו מכנגדו ולהלאה וינענע שם שלשה פעמים בהולכה ושלשה פעמים בהובאה ומביאה אליו. ועושה כן שלשה פעמים. ואחר כך מטה ידו לצד צפון ועושה כן שלשה פעמים וכן לצד דרום שלשה פעמים ומעלה ידו לצד מעלה ועושה כן ג"פ ומורידה לצד מטה ועושה כן שלשה פעמי' שהוא סך הכל ששה ושלשים פעמים וכן כתב ר"ח בשם רבינו האיי. ובעל העטור כתב ונענוע דרבנן ואזלינן ביה לקולא ואין צריך לכל רוח ג' פעמים הולכה ושלשה פעמים הובאה אלא בין ההולכה וההובאה יהיה שלשה פעמים לכל רוח. וכתב עוד מנהג אבותינו מוליך ומביא מעלה ומוריד בלבד, מוליך ומביא למי שארבע רוחות הם שלו והמושל בשתים הוא מושל בארבע והמוליך לצפון ולדרום דעת חיצוני הוא. והרא"ש כתב לא נהגו העולם כן אלא מוליכין לארבע הרוחות ומנהג כשר הוא, הקצרה ימינהו מלהודות למי שארבע רוחות העולם הם שלו, ומנהג אחר הוא חיצוני והראשון שהנהיג כן היה נראה לו שהמוליך והמביא לד' רוחות נראה כשתי וערב וכן מנהג הגוים לעשות בידיהם כן והבל הוא, ואדרבה כשמוליך ומביא לשתי רוחות ואחר כך מעלה ומוריד הוא הנראה כשתי וערב שיש לו ארבע קצוות אבל כשמוליך ומביא לד' רוחות ואחר כך מעלה ומוריד יש לו שש קצוות. כתב בעל העטור הולכה והובאה הוא הנענוע ואין צריך נענוע שדרה ועלין וכן כתב רבינו האיי שאין צורך נענוע שדרה ועלין שלא אמרו אלא כדרך שאמרו בתנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד.

ואמרינן בויקרא רבא פרי עץ הדר מה אתרוג זה יש בו ריח ויש בו אוכל כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ומעשים טובים, כפות תמרים מה תמר זה יש בו אוכל ואין בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים, וענף עץ עבות מה הדס זה יש בו ריח ואין בו אוכל כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה, וערבי נחל מה ערבה זו אין בה לא ריח ולא אוכל כך ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים, אמר הקב"ה לאבדם אי איפשר להחליפם באומה אחרת אי איפשר שכבר כתבתי בתורתי ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגו' אלא יעשו כולם אגודה אחת ויהיו מכפרין אלו על אלו לפי' הזהיר הכתוב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו'. ד"א ארבע מינין שבלולב באים לרצות על המים, כשם שאי איפשר להם להתקיים בלא מים כך אי איפשר לעולם להתקיים בלא גשמים לפיכ' הזהיר הכתוב להרצות בארבעה מינים אלו לפני המקום כדי שיתרצו לפניו וירדו להם גשמים. עוד אמרינן בהגדה למה באתרוג שהוא דומה ללב לכפר על הרהור הלב ולמה בהדס שדומה לעיני' לכפר על סיקור עינים שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגומ' ולמה בערבה שדומה לשפתים לכפר על בטוי שפתים ולמה בלולב לומר לך מה לולב אין לו אלא לב אחד כך ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. ואומ' במדרש שכל המקיים מצות אתרוג עם שלשת המינים כאלו קיים כל המצות. והטעם מפני חשבון אתרוג עם שלשה מינים עולה למנין תרי"ג. ואומר במדרש תלים אשירה לה' כי גמל עלי, אמ' להם הב"ה לישראל פרעו לי מה שהקדמתי אתכם בעולם הזה ואני אגמול אתכם לעתיד לבא, נסכו לפני מים בחג בעולם הזה כי כבר הקדמתי לכם באר ענו לה ואני פורע לכם לעתיד לבא יטפו ההרים עסיס, אמרתי לכם טלו לפני לולב ותהללו אותי בו כי כבר הקדמתי לכם ההרים רקדו כאלים ואני פורע לכם לעתיד לבא ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה, אמרתי לכם עשו לי סוכה כי כבר הקדמתי אתכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל ואני פורע לכם לעתיד לבא וסוכה תהיה לצל יומם, מי הקדימני ואשלם הוי אשירה לה' כי גמל עלי.

ולאחר שיגמרו את ההלל אומר שליח צבור קדיש תתקבל. ומוציא שני ספרי' באחד קורין חמשה בפרשת אמור אל הכהנים מן שור או כשב או עז עד וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. ובשני קורא המפטיר קרבנות המוספין שבפרשת פנחס מן ובחמשה עשר יום לחדש השביעי עד סוף פיסקא. ומפטיר בתרי עשר בזכריה הנה יום בא עד בבית ה' צבאות ביום ההוא והוא סוף הספר. ומחזיר הספרים למקומן ואומר קדיש עד לעילא.

ומתפללין תפלת מוסף אומר שלש ראשונות, אתה בחרתנו, מפני חטאינו, והשיאנו ואומר שלש אחרונות. וחוזר שליח צבור התפלה.

ואחר כך אומר הושענא. ונוהגין להקיף התיבה פעם אחת בכל יום. ומעלין ספר תורה לתיבה כשמקיפין אותה. וביום השביעי מקיפין אותה שבעה פעמים זכר למקדש דתנן בכל יום מקיפין המזבח פעם אחת וביום השביעי שבע פעמים. ואומ' אנא הושיעה נא אני והו הושיעא נא. פרש"י אני והו בגימ' אנא ה' יוד הא ואו הא. יראה שהוא גורס והו בלא אלף. והם מע"ב שמות הנקובין משלש מקראות הסמוכין בפרשת ויהי בשלח ויסע ויבא ויט. ושלשתן בני ע"ב אותיות ומהם שם המפורש אות ראשונה של פסוק ראשון ואחרונה של אמצעי וראשונה של אחרון. וכן בסדר זה כלם השם הראשון ואו של ויסע, הא דכל הלילה, ואו דויט, והשם הזה והו. אני אלף דישראל, נון הראשון דהענן בחשבון דלמפרע, יוד דרוח קדים. והרמב"ם ז"ל פירש שהוא רומז למה שכתוב בתורה ראו עתה כי אני אני הוא. ונכתב בענין תשועת ישראל והצלתם ורצה לומר האל שאמר ראו עתה כי אני אני הוא הושיעה נא כמו שהבטחתנו. יראה שהוא גורס והוא באלף. ויש אסמכתא לזה ההיקף מהפסוק שנא' ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך. פירוש ארחץ בנקיון כפי רמז ללולב שלוקחין אותו ביד, ואסובבה את מזבחך ה' רמז להיקף, לשמיע בקול תודה רמז להודו לה' כי טוב, ולספר כל נפלאותיך רמז למה שאנו מבקשים מלפניו שיגיע עת הישועה. וזהו שאמ' הכת' ומזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו.

כתב רש"י מי שאין לו לולב לא יקיף. ובשבת אין מקיפין. וכתב רב שרירא שאין לומר הושענא בשבת מפני התינוקות שישמעו שאומר גם בשבת כמו בחול ויבאו גם ליטול הלולב אבל כשאין אומרים הושענא מתברר להם. וכתב ה' רבינו יעקב בן הרא"ש ונראה כיון שאין מקיפין בשבת מתברר להם במה שאין מקיפין ואין צריך למנוע מלומר הושענא וכן כתב בעל העטור. ואומר קדיש שלם ונפטרין לבתיהם לשלום.

למנחה אומר אשרי וסדר קדושה וקדיש עד לעילא ומתפללין כמו ביוצר. וכן בערבית מתפללין כמו בליל ראשון וכבר כתבנו ענין זה בליל שני.

יום שני מתפללין כמו ביום ראשון ונוטלין הלולב ומברכין על נטילת לולב. ולענין זמן היא מחלוקת. הר' שלמה בר' שמשון כתב שאין לאומרו דממה נפשך יצא בזמן שאומר הראשון אף אם הוא חול דלא גרע מאלו אמרו בשעת עשייה שיצא ולא דמי לזמן דקדוש שאומר בליל שני שאותו הוא בשביל היום ולא בשביל הסוכה. וכן כתב רש"י ור"י. ויש אומרים שצריך לאומרו משום דלא תקנו זמן אלא בשעת עשייה או בשעת נטילה ואם היה אתמול חול אם כן לא יהיה לא שעת עשייה ולא שעת נטיל' הילכך לא יצא בזמן של אתמול. והרא"ש הסכים לסברא ראשונה. וכתב ה"ר יעקב בן הרא"ש אפילו לפי זה נראה לי שאם חל יום ראשון בשבת שצריך לאומרו בשני כיון שלא אמרו בראשון.

ומוציא ש"צ שני ספרים באחד קורין חמשה כמו אתמול ובשני קורא מפטיר גם כן כמו אתמול. ומפטיר במלכים ויקהלו עד בהוציאי אותם מארץ מצרים. ומחזיר הספרים למקומן ואומר קדיש עד לעילא ומתפללין כמו אתמול.

בחולו של מועד ערבית שחרית ומנחה מתפללין כדרכם ואומ' יעלה ויבא בעבודה ונוטלין הלולב ומברכי עליו וגומרין את ההלל ומקיפין התיבה פעם אחת בכל יום חוץ מבשבת כמו שאמרנו.

ומוציאין ס"ת וקורין בו ארבעה בקרבנות החג שבפנחס. ביום הראשון של חולו של מועד קורא כהן וביום השני ולוי וביום השלישי וישראל חוזר וקורא וביום השלישי והרביעי קורא ספיקא דיומא שהוא ביום השני וביום השלישי. ובשני קורא כהן וביום השלישי ולוי וביום הרביעי וישראל חוזר וקורא וביום הרביעי והרביעי קורא וביום השלישי וביום הרביעי. וכן כל הימים עד יום חמישי והוא בכלל. ומחזיר ס"ת למקומו ומתפללין תפלת מוסף כמו בי"ט ובמקום את יום טוב מקרא קדש הזה אומר את יום מקרא קדש הזה.

ואם חל שבת בחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפללין כדרכם של שבת ואומר יעלה ויבא בעבודה. ובמוסף כשאר ימי חולו של מועד אלא שמזכירין גם של שבת באמצע וחותמין בשניהם. ומוציאין שני ספרים באחד קורין ז' בפרשת כי תשא ראה אתה אומר אלי ובשני קורא מפטיר קרבנות של ספיקא דיומא לפי מה שהוא היום. ומפטיר ביחזקאל ביום בא גוג עד וטהרו הארץ. ובסדר הפסח כתבנו בשם רבי' האיי למה מפטירין ביום בא גוג.

והטעם שאין מוציאין בכל יום מימות חולו של מועד שני ספרים כמו בחולו של פסח מפני שבפסח יש שם פרשיות הרבה מענין המועד אבל בסוכות אין שם פרשה מענין המועד אלא הקרבנות בלבד.

ודין הנחת תפלין בחולו של מועד תמצאנו מבואר בסד' הפסח.

כל הימים של חולו של מועד אומר לאחר התפלה במקום תפלה לדוד למנצח משכיל לבני קרח כאיל.

הושענא רבה

בליל הושענא רבא נוהגין מקצת אנשים לקרות את התורה כלה מראש ועד סוף משום דאמרינן בפ"ק דברכות לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואיפשר שלא השלים כל הפרשיות עם הצבור ולפיכך קורא בלילה הזה התורה כלה וישתלמו פרשיותיו עם הצבור. ונראה לי שקריאה זו אינה מועלת כלל לפוטרם מתקנת חכמים כי קריאת התורה כלה בלילה הזה היא פעם אחת כל פסוק מפני שאין שום אדם שיכול להשלימה כלה בלילה אחת שנים מקרא ואחד תרגום ולכן יש יחידים שנוהגין להשלימה כלה בחג הסוכות ויותר טוב היה להשלימה בעשרת ימי תשובה כדאמרינן בפ"ק דברכות רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו להני פרשיאתא דכולה שתא במעלי יומא דכפורי. פירוש כדי שלא יהא נחשב לו לעון ביום הכפורים. תנא ליה חייא בר רב מדפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעל עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי. סבר לאקדומינהו אמ' ליה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר.

ויש אנשים שנוהגין גם בליל הושענא רבא שכורכין עצמם בסדין ויוצאין למקום שמגיע אור הלבנה ופושטין מעליהם הסדין ונשארים ערומים ופושטין איבריהם ואצבעותיהן. אם מצא צלו שלם טוב הוא, ואם יחסר צל ראשו בנפשו הוא. ואם יחסר צל אחד מאצבעות ידיו סימן לאחד מקרוביו. ויד ימין סימן לבניו הזכרים, ויד שמאל סימן לנקבות. וכן פירש הרמב"ן בפסוק סר צלם מעליהם וזה לשונו יתכן שירמוז הכתוב למה שנודע כי בליל ההחתום לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא ע"כ. וזה הצל אינו צל האדם ממש כי העומד אצל הלבנה או אצל האורה אי איפשר שלא יהיה לו צל אלא הוא צל הצל הנקרא בדברי רבותי' בבואה דבבואה. ויש סעד לדברי מדאמרינן בפרק בתרא דהוריות האי מאן דבעי למיפק לאורחא ובעי למידע אי הדר לביתיה אי לא ליקום בביתא דהברא אי חזי בבואה דבבואה לידע דהדר לביתיה. ואח"כ אומ' שם ולאו מילתא היא דילמ' חלשה דעתיה ומתרע מזליה, מכאן אני אומ' שאין ראוי לנהוג מנהג זה.

וביום חמישי של חולו של מועד שהוא הושענא רבה מתפללין כשאר ימי חולו של מועד. ויש מקומות שנוהגין להוסיף הודו לה' קראו בשמו ואומר יוצר של שבת ואומר במוסף כתר כמו בימים טובים ואע"פ שהוא חול. ומנהג יפה הוא. והטעם מפני שהוא סוף החג וההקפה ותשלום שבעים פרים. ועוד כי ביום זה הוא קיום החתימה שאנו מבקשין מלפני הבורא ביום הכפורים שיחתמנו לחיים ועל כן נוהגין להוסיף הודו לה' ויוצר של שבת וכתר שאנו חושבים אותו כיום טוב. וגם נוהגין לומר כשמחזירין ס"ת למנצח מזמור לדוד שיר לך דומיה תהלה וגו' מפני שמזכיר בו רצויים על המים שהם מענין היום כי למחר מתחילין לשאול את הגשמים בתפלה. וגם אומר בו פשעינו אתה תכפרם שהיום הוא קיום החתימה כמו שאמרנו.

ומקיפין התיבה שבע פעמים כנגד ז' רקיעים. ויש אומרים כנגד שבע פעמים שסבבו יריחו. ויש סמך לזה מהמסרה כי תמצא שני ואסובבה במסרה ואלו הן אקומה נא ואסובבה בעיר' ואסובבה את מזבחך ה', כלו' כנגד שסבבתי עיר יריחו שבע פעמים אסובבה מזבחך.

ומרבים בתחנונים ורצויים על המים ונוטלין ערבה חוץ מן הערבה שיש בלולב והיא זכר למקדש שהיו מקיפין בו ביום את המזבח בערבה.

שמיני עצרת

ליל שמיני ערבית מתפללין כמו בלילי י"ט. ובמקום את יום חג הסוכות הזה אומ' את יום שמיני חג עצרת הזה. ומקדש ש"צ בבית הכנסת ואומר זמן כמו שנפרש לקמן.

ואוכלין בסוכה מפני שהוא ספק שביעי ואין מברכין על ישיבתה שאם כן היינו עושין אותו חול וכבר קראנוהו שמיני חג עצר' אלא שאנו יושבין בה מספק. ואין לומ' בישיבתו בה היאך נעשנו חול שכן דרך בני אדם לפעמים לישב בצל סוכה אפי' שלא לשם מצות סוכה. וא"ת למה אין נוטלין לולב בשמיני בלא ברכה כמו שאנו עושין בסוכה. ויש לומ' משום דנטילת לולב במדינה כל שבעה אינו אלא משום זכר למקדש שמן התורה אינו חובה בגבולין אלא יום אחד שנא' ולקחתם לכם ביום הראשון וגומ' אבל במקדש חייבין כל שבעה שנאמ' ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים לפיכך די לנו בשבעה ואין חוששין לספק אבל סוכה מן התורה שבעה ולפיכ' חוששין לשמיני ספק שביעי. ועוד כי בנטילת לולב בשמיני יש בו אסור טלטול אבל סוכה אין בה אלא ישיבה.

ומקדשין ואומ' זמן בשמיני של חג הסוכות מה שאין כן בשביעי של פסח מפני ששמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב. פי' פייס בפני עצמו זמן בפני עצמו רגל בפני עצמו קרבן בפני עצמו שיר בפני עצמו ברכה בפני עצמה. פייס בפני עצמו ר"ל שהיו מפייסין בו אנשי המשמרות על הקרבן מה שלא היו עושין כן בפרי החג אלא היו חוזרין עליהם חלילה הכ"ד משמרות כמו שמפורש בפרק החליל. זמן בפני עצמו שמברכין בו שהחיינו כמו ביום ראושן של חג. רגל בפני עצמו י"מ שבתפלה וברכת המזון אין אומרים את יום חג הסכות אלא את יום שמיני חג עצרת. ויש מפרשים שהוא לענין אבלות כדאמרינן בפרק ואלו מגלחין אמר רבינא יום אחד לפני החג וחג ושמיני עצרת שלו הרי כאן עשרים ואחד פי' למנין שלשים יום ואין צריך להשלים לשלשים יום אחר הרגל אלא תשעה ימים נמצא שהשמיני עולה שבעה כשבעת ימי החג. והרמב"ן פירש רגל בפני עצמו לענין לינה שאם היה שם ערב הרגל שילין שם ולא ילך עד הבקר שהוא מוצאי יום טוב כמו ביום ראשון משום ופנית בבקר והלכת לאוהליך. קרבן בפני עצמו שהיו מקריבין כל ימי החג שבעים פרים כנגד ע' אומות והיו מתמעטין והולכין סימן להם שיתמעטו ולפי סדר מיעוטם היה להם להקריב בשמיני ששה פרים ואין מקריבין אלא אחד והוא כנגד אומה יחידה. ועוד שבכל שבעת הימים היו מקריבין בכל יום אלים שנים וארבעה עשר כבשים ובשמיני איל אחד ושבעה כבשים. שיר בפני עצמו שהשיר שהיו הלוים אומרים ביום השמיני לא היה מכלל שירות החג כדאמרינן בפרק החליל בחולו של מועד בראשון אומר הבו לה' בני אלים, פי' חולו של מועד הוא קורא ליום שני של פסח כי זה מדבר בזמן שבית המקדש קיים שלא היו עושין י"ט אלא יום אחד, בשני ולרשע אמר אלקים, בשלישי מי יקום לי עם מרעים, ברביעי בינו בוערים בעם, בחמישי הסירותי מסבל שכמו, בששי ימוטו כל מוסדי ארץ, רב ספרא מותיב בהו סימנא אומבה"י, ואם חל שבת באחד מהם דוחין שיר של אותו יום למחר והיו אומרים במקומו שיר של שבת וכן היו דוחין שיר של כל יום ליום שאחריו בענין שיהיה נדחה השיר האחרון שהוא ימוטו כל מוסדי ארץ, וביום השמיני אין לומר נחזור כבתחלה ונאמר שיר של יום ראשון שהוא הבו לה' בני אלים אלא אומ' שיר אחר בפני עצמו, ומפרש במסכת סופרים שהוא למנצח על השמינית. ברכה בפני עצמה מפרש בתוספתא דסוכה על שם שמברכין בו את המלך שנא' ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וי"מ ברכה בפני עצמה כפי' הראשון שאמרנו ברגל בפני עצמו וכן מפרש בגמ' ומפרשי' ברגל בפני עצמו שאר הפירושים שאמרנו בו.

שחרית נכנסין לבית הכנסת ומסדרין הברכות וקורין הזמירות כמו בשבת. ומוסיפין בסוף יושב בסתר עליון למנצח משכיל לבני קרח כאיל תערוג וגו'. ומתפללין כמו בערבית וחוזר ש"צ התפלה וגומרין את ההלל ואומ' ש"צ קדיש תתקבל.

ומוציא שני ספרים באחד קורין חמשה בפרשת ראה אנכי מן כל הבכור עד סוף הסדר. ואם חל בשבת קורין בו שבעה ומתחילין מן עשר תעשר. ובשני קורא המפטיר בקרבנות המוספין שבפר' פנחס מן וביום השמיני עצרת עד סוף הסדר. ומפטיר במלכים ויהי ככלות שלמה עד ולישראל עמו. והטעם להפטרה זו מפני שכתו' בה ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וגו'. ומחזיר הספרים למקומן ואומר קדיש עד לעילא. ומכריז ש"צ לקהל לומר משיב הרוח ומוריד הגשם ומתפללין תפלת מוסף.

ליל תשיעי מתפללין כמו בלל שמיני. ומקדשין ואומרים זמן. ולמחר מתפללין כמו ביום שלפניו ומוציאין ג' ספרים וקורין באחד חמשה פרשת וזאת הברכה. קורא עם הארבעה עד ואתה על במותימו תדרוך וחוזר וקורא עם החמישי שהוא המסיים מתחלת וזאת הברכה עד לעיני כל ישראל. והטעם לפרשה זו על שם ששלמה המלך ברך את ישראל בשמיני של חג שנא' ויברך את כל קהל ישראל וגומ' לכך קורין בתשיעי ספק שמיני הברכה שברך משה את ישראל. ובשני קורא מתחיל בראשית עד אשר ברא אלרים לעשות. ובשלישי קורא המפטיר כמו אתמול. ומפטיר בתחלת יהושע ויהי אחרי מות משה עד כי עמך ה' אלקיך בכל אשר תלך.

ונקרא יום זה יום שמחת תורה לפי שמסיימן בו התורה וראוי לשמוח בסיומה. והטעם שמתחילין מיד בראשית כדי שלא יהא פתחון פה לשטן לקטרג לומ' כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרות עוד. או הטעם כמו שזכינו בסיומה כך נזכה בהתחלתה.

ומרבים בפיוטים כמו אשר בגלל אבות. וכת' רב עמרם ולאחר שמפטירין מברכין בא"י אמ"ה אשר בגלל אבות וחותם בו בא"י נותן התורה. וכן כת' רבינו סעדיה. ואינו נכון לומ' ברכה באשר בגלל תחלה וסוף מאחר שלא הוזכרה בתלמוד ואין לקבוע ברכה אלא מה שקבעו רז"ל וכן הוא המנהג וכן כת' אבן הירחי.

ויש מקומות שנוהגין המסיים והמתחיל לעשות משתה ושמחה ויום טוב לסיומה של תורה וקוראין לכל קרוביהם וחביריהם.

ובמוצאי יום טוב מבדילין בתפלה וכן על הכוס כמו שמבדילין במוצאי שבת אלא שאין אומ' אליהו הנביא. וגם אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים.

ואם חל אחד מן המועדים במוצאי שבת מוסיף באתה בחרתנו כשיגיע עד ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת ותודיענו. התחיל בלשון דעה על שם שתקנו תפלה זו במקום ברכת דעה ועל שם שפורשין מן השבת שנאמ' בו ואת שבת קדשך הודעת. משפטי צדקך על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך ובשבת מתפללין שבע ברכות ולכן אמר משפטי צדקך במוצאי שבת כלו' היום הללנוך בז' ברכו' שהן משפטי צדקך. ותלמדנו לעשות חוקי רצונך כלומ' בזמן מתן תורה והוא על שם למדני חוקיך ואמ' רצונך על שם למדני לעשות רצונך וגו'. ותתן לנו ה' אלקינו באהבה משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצות טובים פסוק הוא שנאמ' ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצות טובים וכתי' ואת שבת קדשך הודעת להם ומצות וחקים ותורה צוית להם ביד משה עבדך. והנחילנו זמני ששון לא נקרא י"ט זמן אלא מדברי רז"ל או מתרגום מועד זמנא. זמני ששון ומועדי קדש וחגי נדבה על שם לששון ולשמחה ולמועדים טובים וכתי' למועדים ולחגים. ואיפשר שהזכיר ג' לשונות אלו כנגד ג' דברים שנצטוו ישראל בעלותם והם ראיה חגיגה ושמחה, זמני ששון כנגד שלמי שמחה ומועדי קדש כנגד עולת ראיה שהיא כלה לגבוה וחגי נדבה כנגד שלמי חגיגה. ותורישנו קדושת שבת אמר לשון קדושה על שם ואת שבת קדשך הודעת להם והיא ירושה לנו שנא' לדורותם. וכבוד מועד וחגיגת הרגל שקרבן חגיגה היו מביאים ברגל בזמן שבית המקדש קיים שנא' וזבחת שלמי' ואכלת שם ושמחת שאין שמחה אלא בבשר. וכתי' ושמחת בחגך. וסימן לותודיענו למנ"י ממסך. למוד מתנה נחלה ירושה, למוד ותלמדנו, מתנה ותתן לנו, נחלה ותנחילנו, ירושה ותורישנו.

ואבן הירחי תקן להוסיף כאן ותבדילנו ה' אלקינו מן העמים אשר על פני האדמה כי אתה הבדלת בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב וכו' והן שבע הבדלות וישר בעיני כי למה אין אומר בכאן שבע הבדלות כמו שאומר בהבדלה ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת כמו שכתבנו בסדר לילי הפסח. ולכך צריך לאומרו גם כן בכאן. ואומר ותתן לנו ה' אלקינו באהבה מועדים לשמחה וכו'. וגומר התפלה. ואחר כך מבדיל ש"צ בבית הכנסת והסימן יקנה"ז. ובסדר ליל הפסח ביארנוהו היטב.

תם תם תם

נשלם סדר תפלות כל השנה שבח לשוכן מעונה

תוכן העניינים

אבודרהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה