אור ברסלב
אבודרהם יום הכיפורים

אבודרהם· רבנו דוד אבודרהם

יום הכיפורים

ראש השנה

ערב יום כפור

סדר תפלות יום הכפור

ערב יום הכפורים נוהגין במקצת מקומות לשחוט תרנגול לכפרה. וכן כתוב בתשובות הגאונים וששאלתם שאנו רגילין לשחוט ערב יום הכפורים תרנגול ואין אנו יודעים מנהג זה למה אי משום תמורה מאי שנא תרנגול מבהמה וחיה האי ודאי קושיא היא אלא שיש בה שני טעמים אחד שהתרנגול מצוי בבית מכל בהמה וחיה ועוף ועוד יש במקומות עשירים שעושין תמורה אלים ועיקר בעלי קרנים דמות אילו של יצחק אבינו לפיכך לא דבר קבוע הוא, ועוד שמענו מחכמים הראשונים שאע"פ שבהמה דמיה יקרי' יותר מתרנגול אעפ"כ תרנגול מובחר לפי ששמו גבר כדאמרינן בברכות מאי קריאת הגבר אמ' רב קרא גברא, דבי ר' שילא אמרי קרא תרנגולא ותניא כוותיה דר' שילא היוצא קודם קריאת הגבר דמו בראשו, וכיון ששמו גבר תמורת גבר בגבר טפי מהני ומעלי.

וכך רגילין כאן אוחז שליח התרנגול ומניח ידו על ראשו ונוטלו ומניחו על ראש המתכפר ואומר זה תחת זה זה חלוף זה זה מחולל על זה. ומחזירו עליו פעם אחרת. ואומרים בני אדם יושבי חשך וצלמות אסירי עוני וברזל יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. נפש תחת נפש. ועושה כסדר הזה ארבעה פעמי'. ואחר כך מניח ידו על ראש התרנגול תבנית סמיכה וסמוך עליו ושוחטו לאלתר תכף לסמיכה שחיטה. ורגילין לתתו לעניים כדי שיהיה כפרה לנפשו. ומה שרגילין לזרוק את ראשו על הגג כדי ליתנם לעופות יש סמך לזה מההיא דפרק גיד הנשה רמי בר תמרי איקלע למערבא במעלי יומא דכפורי חזא דקא שדו כבדא וכולייתא אזל שקלינהו משום דהאידנא דהיתירא שכיח טפי.

ונהגו לטבול ערב יום הכפורים. וכתב רב עמרם טובל אדם בשעה שביעית או בשמינית ומתפלל מנחה. וכתב רבינו סעדיה בעלייתו מלטבול מברך על הטבילה. וכתב הרא"ש שאין דבריו נראין בזה שלא מצאנו בתלמוד רמז לטבילה זו ואינה לא יסוד נביאים ולא מנהג נביאים ולא עדיפא מערבה דאמרינן חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא ואי משום דא"ר יצחק חייב אדם לטהר את עצמו ברגל היינו לטהר את עצמו מכל טומאות ואף מטומאת מת ולהזות עליו שלישי ושביעי והאידנא אין לנו טהרה וכיון שאין בעלי קריאין טובלין כל השנה כלה אין חובה לטבילה זו ואין לברך עליה אלא שנהגו העולם לטהר עצמן מקרי ביום הכפורים וסמכו על מדרש של פרקי ר' אליעזר שנקיים כמלאכי השרת ביום הכפורים. וכתב ר' יהודאי וששאלתם הטובל לכבוד שבת או לכבוד יום טוב או לכבוד יום הכפורים צריך לברך או לא, כך שנו חכמים ז"ל מיום שחרב בית המקדש אין עלינו חובה לטבול מן התורה אלא לביאת מקדש עד שיתקיים וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וכיון שאין עלינו בזמן הזה חובה אם יטבול אסור לברך, אבל הנדה בזמן שהיא טובלת כדי שתהיה מותרת לבעלה צריכה לברך מפני שהוא חובה עליה. וכתב רבינו יהודה מפי ר"י המברך על הטבילה ערב יום הכפורים ברכה לבטלה היא. ובספר התשבץ כתוב וטבילה ביום הכפורים אינה צריכה אלא בשביל טהרה.

וצריך להתודות במנחה קודם סעודה המפסקת כדתניא מצות ודוי יום הכפורי' עם חשיכה אבל אמרו חכמים מתודה קודם אכילה שמא תטרף דעתו עליו מחמת הסעודה שלא יוכל להתודות אחר כך, והיכן אומרו יחיד אומרו אחר שגמר תפלתו קודם שעקר את רגליו ושליח צבור ביום הכפורים אומרו בתוך התפלה. ועיקר הודוי הוא אבל חטאנו אלא שנהגו לומר גם שאר דברים כגון מה נאמר לפניך ואתה יודע רזי עולם ועל חטא ועל חטאים ואלקי עד שלא נוצרתי.

ולענין חזרת שליח צבור את הודוי במנחה כתב אבי העזרי שאין לו להחזירו כיון שאינו יכול לאומרו באמצע התפלה כמו בשאר התפלות וגם כי לא נתקן במנחה אלא משום גזרה שמא יארע אונס וכן דעת ה"ר יצחק בן גיאת. ורבינו האיי כתב אין מנהג שיתודה שליח צבור במנחה אבל אם רצה להרויח בברכת המרבה לסלוח כגון ודוי אין מונעין אותו וכתב בתשובה אחרת יפה השיבו הראשונים על שאלתכם בודוי ערב יום הכפורים שלא לאומרו שליח צבור בברכ' סליחה שלא שמענו בבבל שאומ' שליח צבור ודוי בתפל' המנחה של ערב יום הכפורי' ולדבריכם שאתם צריכין לכך מפני שאין הצבור בקיאין צריכין אתם להודיעם כי כל אחד ואחד צריכים להתודות אחר תפלתו קודם שיאכל סעוד' המפסיק בה. אבל רב עמרם כתב שליח צבור אומר וידוי במנחה לאחר שיסיים תפלתו כדי להוציא את הרבים ידי חובתן ואחר כך אומר אבינו מלכנו וגו' ואומ' קדיש תתקבל. ונהגו בספרד שחוזר ש"צ התפלה וכשיגיע לברכת סלח לנו אומר סלח לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו על ידי רחמיך הרבים. ואומר אלקינו ואלקי אבותינו תבא לפניך תפלתינו ואומר הודוי ואחר כך אומ' מה נאמר לפניך יושב מרום, על חטא, על חטאים, סקילה שריפה עד מוחל וסולח וחותם כי אל טוב וסלח אתה בא"י חנון המרבה לסלוח. ואומ' ראה נא בעניינו וגומ' התפלה ואומר קדיש תתקבל.

כל נדרי

ערבית נכנסין לבית הכנסת ומוציא שליח צבור ספר תורה ואוחזו בידו ומברך שהחיינו דקיימא לן אומר זמן בראש השנה וביום הכפורים. וזמן אומרו אפי' בשוק אלא שתקנו לאומרו על הכוס היכא דאיכה כוס והכא אי איפשר לאומרו על הכוס דאי אמר זמן קבליה ליום הכפורים עליה ואיתסר ליה למשתי. ולא יהבינן ליה לינוקא דילמא אתי למסרך, פירוש יבא לשתות אף לאחר שיגדיל. וכתב אחד מן החכמים תמיה לי ביין קדוש דיום הכפורים אמאי גזרינן דילמ' אתי למסרך והנה אנו מאכילין את הקטן ולא גזרינן דילמא אתי למסרך כשהוא גדול שאנו מחנכין אותו כשהוא בן עשר שנים לשעות ואומרים לו דעד עתה שהיה קטן והיה סכנהאם יתענה אנו מאכילין אותו ועכשיו שהוא גדול אסור לאכול וכמו שאנו עושין באכילה נוכל לעשות ביין הקדוש. ותירץ דמשום הכי גזרו ביין הקדוש דילמ' אתי למסרך כיון שהקהל נותנין לו לשתות הקדוש והוא אינו מבקש לשתות דסבר מצוה היא זאת ואתי למסרך לכשיהיה גדול אבל כשאנו מאכילין אותו כשהוא מבקש לאכול או אפי' אינו מבקש מפני רעב שיש לו לא אתי למסרך שיאמר משום סכנה האכילוני והשקוני ולא גזרינן דילמא אתי למסרך. עוד יש לומר כי יין הקדוש שהוא בכניסת הלילה ועדיין אינו צמא לשתות אם ישתה אתי למסרך אבל כשמאכילין אותו בחצי היום כשהוא רעב וצמא לא אתי למסרך דמידע ידעי כי מפני חשש הסכנה האכילוהו.

וכתב רב עמרם מנהג שלנו אחר שאוכלין ושותים חוזרין לבית הכנסת להתפלל תפלת ערבית וכיון שעומד שליח צבור לפרוס על שמע מברך שהחיינו ואחר כך מתחיל והוא רחום וכל כך למה שמא יש אחד מישראל שלא בירך אבל אם תלמיד חכם רוצה לברך בפני עצמו כשהולך מבית הכנסת הרשות בידו שזמן אומרו אפי' בשוק. וכן כתב רב פלטוי ורב נטרונאי. אבל רבינו סעדיה ורבינו האיי כתבו שצריך לברך שהחיינו אחר תפלת ערבית בין ביחיד בין בצבור. וה"ר יצחק בן גיאת כתב אנו נהגנו כרב נטרונאי. וכן אנו נוהגין עתה באלו הארצות.

ואומר כל נדרי ואיסרי וכו' די נדרנא ודי חרמנא ודי אשתבענא ודי אסרנא על נפשנא מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים זה שבא כלהון אי חרטנא בהון וכו'. שמתכוונים להתיר הנדרים והשבועות והחרמות אולי עברו עליהם וכדי להנצל מן העונש.

והוקשה לרבינו תם מה מועיל להתיר על מה שעברו כבר והנהיג לומ' מיום הכפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו לטובה. וגם הנהיג לומ' דנדירנא ודמשתבענא כי אמ' שפשט זה המנהג מדתנן בנדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור בזו השנה יהיו בטלים והוא שלא יזכר לתנאו בשעת הנדר שאם הוא זוכר לתנאו ואפי' הכי נודר הרי מבטל התנאי והנדר קיים אבל כשאינו זוכר לתנאו אז מועיל התנאי' ולכך צריך לומר כלהון אי חרטנא בהון כלומ' אם אשכח ואדור מעתה אני מתחרט עליהם ומתנה שיהיו בטלים. ומיהו ביטול זה אינו מועיל אלא לנדרי עצמו ושבוע' שישבע מעצמו אבל נדר שחבירו מדירו ושבועה שחבירו או ב"ד או הקהל משביעין אותו אין מועיל להם ביטול. וכתב הרא"ש ומיהו נראה כמנהג קדמונים דכל לשון כל נדרי מוכח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם בשנה שעברה ומתירין אותם כדי לינצל מן העונש ולכך אומר אותו שלשה פעמים ואומר ונסלח לכל עדת בני ישראל וגומ' כי צריכים כפרה לאותם שעברו. וכן כת' רבינו סעדיה שנתקן על הנדרים שעברו עליהם בשנה שעברה. וכתב עוד דכי תקון רבנן לומר כל נדרי לעדה ששגגה ואסרה איסר על נפשה בשבועה בבית הכנסת כגון נדרי שגגות ואונסין ושגגת צבור כמו שנאמ' ונסלח לכל עדת בני ישראל אבל מי שנשבע כל השנה לבטל שבועתו ולהתירה לא. ובסדר רב עמרם ישנו. ונוהגין לאומרו קודם ברכו משום דאמרינן בשלהי שבת ובמסכת נדרים דאין נשאלין לנדרים בשבת אלא לצורך השבת. אבל רב נטרונאי כתב אין נוהגין לא בשתי ישיבות ולא בבבל להתיר נדרים לא בראש השנה ולא ביום הכפורים אך שמענו שיש מקומות שאומרים כל נדרי אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מרבותינו וכל שכן נדרים ושבועות שעברו כבר שאין מתירין ואין מורין לאלתר להתיר דמה מועלת התרה למי שמתנה אחר נדרו שיהא בטל הילכך אין אנו סוברין ולא נוהגין לעושת כן. וכן כתב רבינו האיי אין אנו מתירין נדרים לא בראש השנה ולא ביום הכפורים ולא שמענו מרבותינו שהיו עושין זה כל עיקר ואתם החמירו כמותינו ואל תשנו ממנהג הישיבות ע"כ. וכבר פשט המנהג בכל המקומות לאומרו.

וכתב ה"ר מאיר מרוטנבורק שאין לומר יהא רעוא דיהון שביתין ושביקין אלא יהון שביתין וכו' וכן אין לומר ככתוב בתורת משה עבדך ונסלח לכל עדת אלא ונסלח וגומ' בלבד וכן הוא גורס הרא"ש.

סדר ודוי

ולאחר שאומר כל נדרי מחזיר ספר תורה למקומו. וקורין קריאת שמע בברכותיה וחותמין ופרוש עלינו וכו' ואומר שליח צבור קדיש עד לעילא. ומתפללין שלשה ראשונות כמו בראש השנה ואומר אתה בחרתנו וכו'. ואומר ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום הכפורים הזה את יום סליחת העון הזה על שם וסלחת לעונינו ולחטאתינו. ואין לומ' את יום טוב מקרא קדש אלא את יום מקרא קדש הזה כי אינו יום טוב. למחילה לשון חכמים הוא ולסליחה על שם סלח נא לעון העם הזה. ולכפרה על שם כפר לעמך ישראל אשר פדית. ולמחול בו את כל עונותינו באהבה מקרא קדש וכו' שנאמר יום הכפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם.

אלקינו ואלקי אבותינו מחול לעונותינו, מחילה לשון חכמים הוא ועוד על שם דאמרינן בספרי ותשכח אל מחוללך האל המוחל לך על כל עונותיך. ביום הכפורים הזה מחה על שם מחיתי כעב פשעיך. והעבר פשעינו על שם ועובר על פשע. מנגד עיניך על שם ואם יסתרו מנגד עיני כאמור אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך וכו'. ואומר אלקינו ואלקי אבותינו יעלה ויבא ואומ' בו ביום הכפורים זה ביום סליחת העון זה ביום מקרא קדש הזה.

ואחר כך אומר אלקינו ואלקי אבותינו מלוך על כל הועלם כלו בכבודך. וכתב אבן הירחי מנהג בצרפת שאין אומרים מלוך אך אומרי' יעלה ויבא, ורב עמרם כתב שאין אומר לא זה ולא זה, אבל בספרד ובפרובינצא אומרים את שניהם, וכך יראה לי דהא אמרינן בראש השנה שלכך אין אנו אומרים הלל ביום הכפורים מפני שהב"ה יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו ואין בדין לומר שירה, ועוד אמרינן התם בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים, זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה, אם כן מלך העולם יושב על כסא המלוכה למשפט לשפוט ולדון את בריותיו וראוי לומר מלוך ע"כ. ואומר והשיאנו עד ודברך אמת וקיים לעד. וחותם בא"י מוחל וסולח לעונות עמו ישראל מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הכפורים. ואומ' שלשה אחרונות כמו של ראש השנה עד המברך את עמו ישראל בשלום אמן.

ואחר כך אומר אלקינו ואלקי אבותינו תבא לפניך תפלתינו ואל תתעלם מתחנתינו. שני פסוקים הם האחד תבא לפניך תפלתי והשני האזינה אלהים תפלתי ואל תתעלם מתחנתי. שאין אנו עזי פנים על שם והבנים עזי פנים וכתיב העז איש רשע בפניו. וקשי עורף על שם כי עם קשה עורף הוא. לומר לפניך ה' אלקינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו, על שם צדקה נפשה משובה ישראל.

אבל חטאנו. אע"פ שנתקן וידוי זה על סדר האלפא ביתא אמר תחלה חטאנו קודם לשאר ודויין כדאמרי' בתנחומ' ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו, כיון שאמרו חטאנו מיד נתרצה להם. ואומר במקום אחר שכל מי שחטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו. יש מפרשים אבל שמשמעו אלא חטאנו ויש מפרשים כמו אבל אשמים אנחנו כלומר באמת חטאנו. אנחנו ואבותינו על שם ומתודה על חטאת בני ישראל אשר חטאנו לך אני ובית אבי חטאנו ועל שם ויתודו על חטאתיהם ועונות אבותיהם וכתיב כי לה' חטאנו אנחנו ואבותינו. אשמנו על שם ואשמתינו גדלה עד לשמים. בגדנו על שם כי בגדנו בך וכתיב בוגדה יהודה. גזלנו על שם גזל אח. דברנו דופי על שם כי דברנו בה' ובך וכתיב בבן אמך תתן דופי. ודופי הוא דבר גנאי כדי לדחות את חבירו ממקום שיש לו תועלת ממנו והוא מלשון יהדפנו. והחכם ר' יוסף קמחי ז"ל פירשו מורכב משתי מלות דו פי ודו הוא שנים בארמית, טב למתב טן דו, דו פרצופין וכן בלעז דו שנים, ופירוש המלה שתי פיות ידבר אחד בפניו ואחד שלא בפניו. העוינו והרשענו שניהם יחד בעזרא. זדנו על שם גם מזדים חשוך עבדך. חמסנו על שם כי ראיתי חמס וריב בעיר וכן חמסו תורתי. טפלנו שקר על שם טפלו עלי שקר זדים וכן הטחים טפל. יעצנו רע על שם אך משאתו יעצו להדיח. כזבנו על שם ירצו כזב. לצנו על שם ועתה אל תתלוצצו. מרדנו על שם שולח אני אותך אל בני ישראל אל גוים המורדים אשר מרדו בי. נאצנו על שם ואת קדוש ישראל נאצו. סררנו על שם כי כפרה סוררה סרר ישראל וכן דור סורר ומורה. עוינו על שם בקרבה רוח עועים. פשענו על שם המה ואבותם פשעו בי. צררנו לא נמצא כתוב כן גבי ישראל אלא והאבדת כל צוררי נפשי שהיה אומר זה על רשעי ישראל שהיו מתגרין בו. קשינו על שם כי עם קשה עורף הוא וכתיב ויקשו את ערפם. רשענו על שם והיו כל זדים וכל עושי רשעה שהוא מדבר ברשעי ישראל. שחתנו על שם כי שחת עמך. תעבנו על שם המתעבים משפט. תעינו על שם אנשי תועי לבב הם. תעתענו על שם ומתעתעים בנביאיו. סרנו ממצותיך וממשפטיך על שם ולא שמעו למצותיך ובמשפטיך חטאו בם. ולא שוה לנו כלומ' ולא עלתה בידינו הצלחה באותו מרד על שם חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. ואתה צדיק על כל הבא עלינו וגומ' פסוק הוא.

מה נאמר לפניך על שם מה נאמ' אלקינו אחרי זאת כי עזבנו מצותיך. יושב מרום שנאמ' שוכן מרום ואמר יושב על שם ישבת לכסא שופט צדק רמז שיעשה לנו צדק במשפטו. מה נספר לפניך שוכן שחקים לפי שהניח שוכן שנכתב אצל מרום חזר ואמרו אצל שחקים ולקח לשון מה נספר על שם מי יספר שחקים בחכמה. הלא הנסתרות והנגלות אתה יודע על שם הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם וכל שכן לה' אלקינו שהם ידועים ונגלים.

אתה יודע רזי עולם על שם וגלי רזיא הודעך מה די להויא. ותעלומות סתרי על שם כי הוא יודע תעלומות לב. ולקח סתרי כל חי לרמוז שעל כן יודע הכל לפי שבידו נפש כל חי. אתה חופש כל חדרי בטן על שם נר אלקים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. רואה כליות ולב פסוק הוא. אין כל דבר נעלם ממך כיון שאתה רואה כליות ולב וזו היא המחשבה כי הלב חושב והכליות יועצות. ואין נסתר מנגד עיניך כיון שאתה חופש כל חדרי בטן וכיון שהכל לפניך.

יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתמחול לנו על כל חטאתינו ותכפר לנו על כל עונותינו ותמחול ותסלח לכל פשעינו. והמון העם אומרים שתמחול לנו על כל עונותינו ותכפר לנו על כל פשעינו ותמחול ותסלח לכל חטאתינו. ואיפשר שהטעם לדבריהם כדי להסמיך לכל חטאתינו לעל חטא. ולא יתכן דגרסי' ביומא בפרק אמר להם הממונה ת"ר כיצד מתודה אומר עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי וכן בדוד הוא אומר חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו וכן בשלמה הוא אומר חטאנו עוינו והרשענו וכן בדניאל הוא אומ' חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו אלא מהו שאמ' משה נושא עון ופשע וחטאה, אמ' משה לפני הב"ה בשעה שישראל חוטאים לפניך ועושים תשובה עשה להם זדונות כשגגות. פירוש ובשעיר המשתלח נמי הכי קאמ' והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם שיהו ככל חטאתם. ופסק רבינו סעדיה והר' יצחק בן גיאת ובעל העטור כר' מאיר. אבל בעל הלכות גדולות ורב פלטוי והריא"ף ור"ח פסקו כחכמים. ובתורת כהנים תני כחכמים וכן נוהגין העולם. הנה נתבאר שצריך להקדים חטא לעון ועון לפשע.

יש סדורים שכתוב בהם על חטא על סדר האלפא ביתא ומפרט בו החטאים ונכון הוא. וכן כתב רב עמרם והרמב"ם ז"ל והרב רבינו יונה שצריך לפרט את החטא. וזהו נוסחו על חטא שחטאנו לפניך באונס שאנסוהו גוים לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה ואם לאו יהרגוהו שיעבור ואל יהרג שנאמר במצות עשה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם חוץ מעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים שיהרג ואל יעבור. בבלי דעת כמו שנאמר אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו מתמול שלשום. בגלוי על שם והנגלות לנו ולבנינו. בדעת ובמרמה שחטא מדעתו או רמה את חבירו. בהרהור הלב לשון חכמים הוא ואמרו חכמים ז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה. בוידוי פה כגון ששאלוהו אם חטא ואמר כן חטאתי. בזדון מלשון שקר זדים. בחוזק יד כגון שנתחזק על חבירו וחטא לו. בטומאת שפתים על שם כי איש טמא שפתים אנכי וזהו נבלות הפה. ביצר הרע שהסיתו לדבר עבירה. ביודעים כמו שנאמר או הודע אליו חטאתו. בלא יודעים כמו שנאמר והוא לא ידע ואשם. בכחש ובכזב כמו שנאמר וכחש בעמיתו בפקדון ועל שם ובלשונם יכזבו לו. בלשון הרע על שם לשון מדברת גדולו'. במראית העין כגון שראה בעיניו דבר ערוה וחמד אותה וזהו שכתו' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניהם אשר אתם זונים אחריהם. בנשך ובתרבית כמו שנאמר אל תקח מאתי נשך ותרבית. בשיח שפתותנו כגון שדבר רעה על חברו והוא על שם ישיחו כי יושבי שער. בסתר על שם אתה עשית בסתר ועל שם במסתרים יהרוג נקי. בעינים רמות על שם עינים רמות לשון שקר. בפתחון פה כלומר ברוב דברים וזהו שכתוב ברוב דברים לא יחדל פשע. בצעדי רגלים על שם רגלים ממהרות לרוץ לרעה. בקפיצת יד על שם ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. ברצון שחטא ברצונו בלא שום אונס בשגגה על שם נעשתה בשגגה. בתמהון לב שחטא בתמהון לבעל שם ובתמהון לבב.

על חטאים שאנו חייבים עליהם אשם שנאמר זאת תורת האשם. קרבן זה קרבן עולה שהיא מכפרת על הרהורי הלב כמו שנאמר והועלה על רוחכם. חטאת שנאמ' זאת תורת החטאת. מיתה בידי שמים כגון זר שאכל תרומה שנאמר בה ומתו בו כי יכללוהו. כרת כגון מי שנאמר בו ונכרתה הנפש ההיא. מלקות ארבעים והם כל לאוין שבתורה. והסימן לאלו כדי שלא יטעה האדם להקדים אחד מהם לחבירו אקח מכם. על חטאים שאנו חייבין עליהם ארבע מיתות בית דין והם סקילה שריפה הרג וחנק יש שקורין החית בקמץ ויש שקורין אותה בסגול והוא הנכון שהוא על משקל הרג וכן שמעתי שהיה קורא הרא"ש. ובסדר רב עמרם ורבינו סעדיה כתוב סקילה שריפה סמוך עם מה שלפניו בלא פירוד. על מצות עשה ועל מצות לא תעשה בין שיש בה קום עשה הוא חוזר על מצות עשה ובין שאין בה קום עשה הוא חוזר על מצות לא תעשה. בין שגלויים לנו ובין שאינן גלויים לנו על שם והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. את שגלויים לנו כבר אמרנום לפניך ה' אלקינו שעד עתה פירטנו הגלויות לנו. ואת שאינם גלויים לנו הכל גלוי וצפוי לפניך ה' אלקינו וחטאנו על כלם כמו שנאמר הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. כך קורין המון העם ולא יתכן כי הכתו' לא בא להורות שאנו חוטאים על כלם אלא בא להורות שהכל גלוי לפניו. והנכון שלא לומר וחטאנו על כלם אלא הכל גלוי וצפוי לפניך ה' אלקינו כמו שנא' הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. וכן כתב הר' מאיר מרוטנבורק שאין נכון לאומרו וגם רב עמרם ורבינו סעדיה לא כתבוהו.

כי אתה סולחן לישראל על שם כי אתה ה' טוב וסלח. ומוחלן לשבטי ישורון לקח לשון לשבטי ישורון לרמוז עלותם לרגל לירושלם להתכפר ולהתפלל על שם ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה' ויש לנו ללמוד מן השבטים שהיו מניחין בתיהם ובאי' ממרחק לירושלם להתכפ' בקרבנותיהם כל שכן אנחנו שאין אנו זזים ממקומנו שיש לנו להודות לשם ה' ולבקש מחילה וסליחה. ומבלעדיך אין לנו מוחל וסולח על שם ומבלעדי אין אלקים. ויש אומרים ומבלעדיך אין לנו מוחל וסולח אלא אתה. וכתב רבינו סעדיה המוסיף אלא אתה אחר שאומר ומבלעדיך טועה הוא. וכבר ביארנו למעלה בסוף תפלת שמונה עשרה שהחותם כאן בא"י המלך הסלחן שהוא טועה ועוד אם כן הוו להו שמונה ברכות בתפלה ואנן שבע תנן בלבד.

אלהי עד שלא נוצרתי פירוש קודם שלא נוצרתי. איני כדאי לא הייתי חשוב והגון להיות נוצר. ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי כי מה אני ומה חשיבותי. עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי שאני עפר. הרי אני לפניך ה' אלקי ככלי מלא בושה וכלימה. יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שלא אחטא כלומ' לסייעני שלא אחטא על דרך מאמרם ז"ל בא ליטהר מסייעין אותו. ומה שחטאתי לפניך מרוק ברחמיך הרבים מרוק ענין שטיפה והדחה כמו מורק ושוטף במים כלומר הפרע ממני אך ברחמים. ובקשה זו היא שנויה בברכות בסוף פר' היה קורא בתורה.

ואומ' שליח צבור קדיש ומתחיל בסליחות ותחנונים ופזמונים ווידויים ווידוי גדול בכללם כמו שאומר באשמורות. ואחר כך אומ' מה נאמר לפניך יושב מרום, על חטא, על חטאים, סקילה שריפה הרג וחנק עד מוחל וסולח.

ואומר אדיר ונאור על שם נאור אתה אדיר. בורא דוק על שם הנוטה כדוק שמים וכנה השמים בלשון דוק שר"ל קרום מפני שהם עשויים כקרום וכן בלשון חכמים ז"ל בדוקין שבעין. וחלד הוא כנוי לארץ על שם האזינו כל יושבי חלד. גולה עמוקות על שם מגלה עמוקות מני חשך ויוציא לאור צלמות. דובר צדקות על שם אני מדבר בצדקה רב להושיע. הדור בלבוש על שם זה הדור בלבושו. ואין זולתו על שם אין עוד מלבדו. זוכר הברית על שם ואזכור את בריתי. חונן שארית על שם אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף. טהור עינים. פירוש זך המראה. טהור מלשון וכעצם השמים לטוהר. עינים מלשון ועינו כעין הבדולח וכן וארא כעין חשמל. יושב שמים על שם יושב בשמים ישחק. קרוב לקוראיו רחום וחנון על שם קרוב ה' לכל קוראיו. רחום וחנון פסוק הוא. ככתוב על יד נביאך מי אל כמוך וכו'.

ואחר כך אומר ויעבור ואומר קדיש שלם. ואם חל בשבת אומר ויכולו וברת מגן אבות בדברו כמו בשאר שבתות. וחותם בשל שבת בלבד ואינו מזכיר של יום הכפורים וכבר כתבנו הטעם בתפלת ליל שבת. ואומ' קדיש ואחר כך סליחות ותחנונים. ואחר כך אומ' קדיש שלם ומתחיל לקרות מהתלים מן אשרי האיש עד לבטח תושיבני. ויש שקורין עד סוף מזמור אדוני אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ ואחר כך אומר קדיש יהא שלמא רבה.

תפילות יום הכפורים

ולענין נטילת ידים שחרית של יום הכפורים ותשע' באב יש מחלוקת בין המפרשים. הרמב"ם ז"ל כתב שאין נוטלין וכן נראה מפירוש רש"י ז"ל. והתוספות כתבו שנוטלין וכן כתב רבינו תם דהוי כמי שידיו מלוכלכות בטיט ובצואה שמותר וקיימ' לן שאפילו היה גופו מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש. וכן נראה מהירושלמי. וכן כל היום שעשה צרכיו או הטיל מים ושפשף בידו ניצוצות נוטל ידיו להתפלל. וכן כתב ה"ר יצחק בן גיאת. וכתב עוד שאם היה לכלוך על פניו או לפלוף על גבי עיניו שמותר להעבירו במים. וגאון כתב שאם היה רגיל להעביר לפלוף מעיניו במים בשחרית כל השנה שהוא אסטניס מעבירו כמו כן ביום הכפורים דהוי כמלוכלך בטיט ובצואה אבל לא אדם אחר. וההיא דאמרינן שורה אדם מפה במים בערב יום הכפורים ועושה אותה כמין כלים נגובים כלומר שעושה אותם מעט לחים לא שנתיבשו הרבה ולמחר ביום הכפורים מעבירה על גבי עיניו ואינה ליטול ידיו שחרית כמו שטועין בני אדם אלא מעבירה על גבי עיניו להצטונן בה ואינו חושש. וכן כתב בעל העטור דשחרית נוטל ידיו כדרכו ואינו חושש ומברך על נטילת ידים אבל פניו אסור. ויש אומרים שאין לברך ביום הכפורים ובתשעה באב על נטילת ידים ולא שעשה לי כל צרכי מפני שאסור בנעילת סנדל וכן כתב הרמב"ם ז"ל. ורוב המפרשים הסכימו שמברך וכן כתב הרא"ש ז"ל דכיון דבידו וברשותו הם לעולם כגון מפני סכנת עקרב מותר יכול לברך כסדר כל השנה כלה ולאו דוקא כי סיים מסניה כי היכי דכי לא שמע קול תרנגול מברך מפני שבידו היה.

שחרית נכנסין לבית הכנסת ומסדרין הברכות וקורין הזמרות כמו בשבת. ומוסיפין אחר יושב בסתר עליון שנים עשר מזמורים יש מהם מענין היום ויש מהם בעבור שהם מזמורים של בקשה ותחנונים הצריכין ליום ואלו הם תפלה לדוד שמעה ה' צדק, לדוד אליך ה' נפשי אשא, לדוד משכיל אשרי נשוי פשע, למנצח מזמור לדוד בבא אליו נתן הנביא, למנצח מזמור לדוד שיר לך דומיה תהלה, למנצח לבני קרח מזמור רצית ה' ארצך, תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני, לדוד ברכי נפשי את ה', ברכי נפשי את ה', ואומר הללויה הללו את שם ה', ומזמור שירו לה' שיר חדש, ואומר שיר למעלות אשא עיני אל ההרים, שיר המעלות אליך נשאתי את עיני, שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי, שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו, שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', ואומר הודו לה' כי טוב וברוך שאמר וגו' הזמירות.

וקורין קרית שמע בברכותיה ומתפללין שבע ברכות כמו של ערבית. כתו' בתשובת הגאונים מנהג של ישיבה לומ' בשחרי' שבעה פעמים ויעבור ובמוסף שבעה ובמנחה ששה ובנעילה ששה. ואבי העזרי כת' קבלתי שבתפלת יוצר י"ל שלש עשרה פעמים ויעבור כנגד שלש עשרה מדות. ורב נטרונאי כתב מנהג של ישיבות בשחרית אומר שבעה סליחות ובמוסף אומר חמשה ובמנחה שלשה ואם יש פנאי אומר חמשה.

וחוזר ש"צ התפלה. וכתב רב עמרם ויורד שליח צבור ואומר במגן ומחיה ובהמלך הקדוש דברי רצוי וסליחה ולא דבר קצוב הוא ולא חובה אלא שבח והודאה והזכרת זכות אבות ומה שירצו או להרבות או למעט ולפנינו אין אומר אלא דבר מועט בשלש ראשונות אבל סליחות ורחמים חובת היום הן.

ואומר אתהה בחרתנו, מחול לעונותינו עד לפני ה' תטהרו. ואומר הוידוי וגרסינן ביומא אמר רב המדוראי הוה קאימנא קמיה דשמואל והוה יתיב וכד מטי שליחא דצבורא למימר אבל חטאנו קם אכרעיה וכו' וכת' גאון דמיהא שמעינן שכל העם צריכין לעמוד כשיאמ' שליח צבור אבל חטאנו אע"פ שכל אחד וא' התודה בתפלתו. ואחר כך אומר מה נאמר לפניך יושב מרום, על חטא, על חטאים, סקילה שריפה עד מוחל וסולח. ואומר אדיר ונאור. ואחר כך אומר יעלה ויבא, מלוך על כל העולם, והשיאנו, רצה ומודים וברכת כהנים ושים שלום ואומר ואתם הדבקים.

ומוציא שליח צבור שני ספרים באחד קורין ששה מראש פרשת אחרי מות עד ויעש כאשר צוה ה' את משה. ואם חל בשבת קורין בו שבעה. ובשני קורא המפטיר קרבנות המוספין בפרשת פנחס מן ובעשור לחדש השביעי עד סוף פיסקא. ומפטיר בישעיה ואמר סולו סולו עד כי פי ה' דבר. ומחזיר הספרים למקומם ואומר קדיש עד לעיל'.

ומתפללין תפלת מוסף שלש ראשונות, אתה בחרתנו, מפני חטאינו, עלינו לשבח, אוחילה, מחול לעונותינו, יעלה ויבא, מלוך על כל העולם, והשיאנו, רצה ומודים ושים שלום. ואומר הוידוי ועל חטא, סקילה שריפה, אל'י עד שלא נוצרתי. וחוזר שליח צבור התפלה שלש ראשונות, אתה בחרתנו, מפני חטאינו, עלינו לשבח, אוחילה, מחול לעונותינו עד לפני ה' תטהרו, ואומר אלקינו ואלקי אבותינו היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל וכו'. ואומר סדר עבודה. ואחר כך אומר וידוי, מה נאמר לפניך יושב מרום, על חטא, על חטאים, סקילה שריפה עד מוחל וסולח. ואומר אדיר ונאור. ואחר כך אומר יעלה ויבא, מלוך על כל העולם, והשיאנו, רצה ומודים וברכת כהנים ושים שלום ואומר ואתם הדבקים. ואומר קדיש תתקבל ומאריכין בסליחות ופזמונים עד שיגיע זמן תפלת המנחה.

למנחה אומר אשרי וסדר קדושה וקדיש עד לעילא. וכתב הר' יעקב בן הרא"ש ז"ל ויראה שאין לומר ואני תפלתי אף אם חל בשבת כי מה שאומר אותו במנחה בשבת הוא על פי המדרש שדורש בו שאע"פ שאנו אוכלין ושותין אנו באין להתפלל כמו שכתבנוהו במנחת שבת וזה לא שייך ביום הכפורים לאפוקי ממנהג המקומות שאומר אותו בכל פעם אפילו כשחל בחול. ומוציא שליח צבור ספר תורה וקורין בו כהן ולוי ומפטיר בעריות שבפרשת אחרי מות מן כמעשה ארץ מצרים עד סוף הסדר. ומפטיר ביונה עד סוף ספרו בתרי עשר ומסיים מי אל כמוך כמו שהוא בסוף ספר מיכה. והטעם להפטרה זו ללמד לבני העולם שאין אדם יכול לברוח מפני השם אם עבר עבירות כמו שכתוב אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. ומה שקורין בפרשת עריות אומר הטעם במדרש רבונו של עולם אתה הזהרתנו שלא לגלות ערוה אף אתה לא תגלה ערותינו ותכפר לנו. ויש אומרים טעם אחר לפי שנפשו של אדם מתאוה להם ובני אדם נכשלין בהן כל השנה וגם בי"ה שהנשים מתקשטות לכבוד היום כדאמרינן בפרקא קמא דיומא דהאידנא יומא דכפורי איבעיל כמה בתולתא בנהרדעא לכך קורין להן עונש העריות וכל מי שיש בידו אחת מהן יפרוש ממנה ויחזור בתשובה ויתכפר לו. וגם מפטירין ביונה שמדבר בענין תשובה. ומחזיר ספר תורה למקומו ואומר קדיש עד לעילא. ומתפללין כמו ביוצר וחוזר שליח צבור הוידוים כמו בשחרית ואומר קדיש תתקבל ואם חל בשבת אומר צדקתך.

ומאריכין בסליחות ופזמונים עד שיגיע זמן תפלת נעילה. וזמנה סמוך לשקיעת החמה. דגרסי' בירושלמי דיומא אימת היא נעילה רבנן דקסרי אמרין אתפלגין רב ור' יוחנן רב אמ' בנעילת שערי שמים ור' יוחנן אמר בנעילת שערי היכל. פי' והוי ביום אחר הקטרת והעלאת הנרות. א"ר יודן ענתותאה מתני' מסייעא לר' יוחנן בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאים את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה בנעילה בתעניות ובמועדות וביום הכפורים, אית לך מימר נעילת שערי שמים הא איתקוש נשיאות כפים לשירות דכתיב לשרתו ולברך בשמו מה שירות ביום אף נשיאות כפים ביום, אחוה דאימיה דרב אחא הוה צייר גולתיה דרב ביום צומא רבא. פירוש היה שומר טליתו של רב ודומה לו מה דאמרי' בשבת הוה צייר זוזי בסודרי. אמר ליה כד תחמי שמשא בריש דקלי הב לי גולתאי דליצלי נעילת שערים, מיחלפא שטתיה דרב תמן הוא אומר בנעילת שערי שמים ובהא אמר בנעילת שערי היכל, אמר רב הונא על ידי דהוה רב מאריך בצלותיה סגי הוה מגע לנעילת שערי שמים. פירו' סוף תפלת נעילה שלו היתה נמשכת עד נעילת שמים. ולמדנו מזה שאפילו לרב אם רצה מתחיל להתפלל קודם שקיעת החמה אלא שנמשכת התפלה עד צאת הככבים ולר' יוחנן צריך שישלים תפלתו קודם פלג המנחה והוא סמוך לשקיעת החמה. קיימא לן רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. ובירושלמי בפרקא בתרא דיומא פליג אם תפלה של נעילה פוטרת של ערבית והלכתא דאינה פוטרת משום דתפלת ערבית האידנא קבעוה חובה.

תפילת נעילה

אומר קדיש עד לעילא. ומכריז שליח צבור לקהל לומר חתמנו לחיי', מה אנו מה חיינו. ומתפללין שלשה ראשונות ואומר במקום כתיבה חתימה ולא במקום זכירה. ואומר אתה בחרתנו, מחול לעונותינו, יעלה ויבא, מלוך, והשיאנו, רצה ומודים ושים שלום ואומר מה נאמר לפניך יושב מרום עד הלא הנסתרות והנגלות אתה יודע.

ואומר מה אנו על שם מה אני. מה חיינו על שם וחיי לשאול הגיעו. מה חסדנו על שם וחסדכם כענן בקר. מה צדקנו על שם וכבגד עדים כל צדקותינו. ואין לומר מה ישענו כי השם הגדול והנורא הוא ישענו. מה מעשינו על שם וחבל את מעשה ידיך. מה כחנו על שם מה כחי כי איחל. מה גבורתינו על שם ואל יתהלל הגבור בגבורתו. מה נאמר לפניך ה' אלקינו הלא הגבורים כאין לפניך על שם הנותן רוזנים לאין. ולקח לשון גבורים לפי שאמר מה גבורתינו. ולפי שאמר הגבורים אמר אחר כך ואנשי השם כלא היו על שם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם. וכתיב בתריה ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי וגומ' וזהו כלא היו והוא על שם והיו כלא היו. וחכמים כבלי מדע על שם משיב חכמים אחור וכתיב אל יתהלל חכם בחכמתו. ונבונים כבלי השכל על שם הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים. כי כל מעשינו תהו על שם שופטי ארץ כתהו עשה. וימי חיינו הבל לפניך על שם כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ועל שם כי צל ימינו עלי ארץ וכן כי כל ימינו פנו בעברתך. ולקח לשון הבל על שם כי הכל הבל. ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל פסוק הוא.

אתה הבדלת אנוש מראש בעבור שחטא אדם הראשון נטרד מגן עדן שנא' וישלחהו ה' אלקים מגן עדן. ואמר הבדלת על שם והבדילו ה' לרעה. ואמר אנוש בעבור שחטא על שם לערוץ אנוש מן הארץ וכתיב ידעו גוים אנוש המה סלה. ותכירהו לעמוד לפניך בעבור שנתחרט אדם הראשון לא גרשו מכל וכל אלא השכינו מקדם לגן עדן לעמוד לפניו והוא על שם אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד. ואמר ותכירהו כלומר הכרת אותו ולא התנכרתו אע"פ שחטא והיה בידך לעשות לו רע. כי מי יאמר לך מה תפעל על שם באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה. ואם יצדק מה יתן לך על שם אם צדקת מה תתן לו כלומר אם ירצה להיות צדיק ולעבדך מה יתן לך כי הטוב שלו הוא. ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום הכפורים הזה וכו'. למען נחדל מעושק ידינו וכו' כלומר אינו דן אותנו בכל שעה שאנו חוטאים אלא הוא ממתין לנו עד יום הכפורים אולי נשוב בנתים. ואתה ברחמך הרבים רחם עלינו וכו' ואתה אלוה הסליחות שנאמר כי עמך הסליחה. ועוד כתיב לה' אלקינו הרחמים והסליחות. חנון ורחום ארך אפים ורב חסד פסוק הוא. והמוסיף ואמת טועה הוא כי אינו כתוב בפסוק. ומרבה להטיב על שם מה רב טובך אשר צפנת ליריאך. ורוצה אתה בתשובתן של רשעים וכו' שנאמר אמור אליהם חי אני נאם ה' אלקים אם אחפוץ במות רשע וגו' ונאמר החפוץ אחפוץ מות רשע וגו' ונאמר כי לא אחפוץ במות המת נאם ה' וגו'. ואומר כי אתה סולחן לישראל וכו' אלוהי עד שלא נוצרתי וכו'.

ואם חל יום הכפורים בשבת מזכיר של שבת בתפלת נעילה ואע"פ שאינה באה אלא מפני יום הכפורים דיום הוא שנתחייב בחמש תפלות. וכתבו המפרשים שאע"פ שמזכיר של שבת בתוך התפלה בוידוי שאומר אחר התפלה אין להזכיר של שבת שאין הזכרה אחר חתימה וכבר חתם בשבת בתפלתו. וכן כת' הרא"ש.

וחוזר ש"צ התפלה ואומר וידוי באמצע כמו בשאר התפלות. ואומר כתר כמו במוסף. ואומר ברכת כהנים. ואם יש שהות ביום אומר סליחות.

ואחר כך מתפללין ערבית דהלכתא כר' יוחנן דאמ' תפלת נעילה אינה פוטרת של ערבית אלא לכשתחשך מתפללין תפלת החול. ומבדילין בתפלה וכן על הכוס כמו שמבדילין במוצאי שבת אלא שאין אומרין אליהו הנביא וגם אין מברכין על הבשמים אבל מברכין על האור מפני שאסור להשתמש בו ביום הכפורים ובעינן אור ששבת מה שאין כן במוצאי שבת ושם ביארנו הטעם. ומצאתי כתוב בחדושי ה"ר יונה שמנהג בגירונה שכל אחד ואחד מוליך בידו נר מבית הכנסת כדי שיהיה להם מזומן אור ששבת.

ואם חל יום הכפורים בשבת ליל מוצאו דהיינו מוצאי שבת אחר שמפללין שמנה עשרה אומר קדיש. ואינו אומר ויהי נועם מהטעם שאמרנו למעלה אלא מתחיל מאורך ימים אשביעהו. ואומר סדר קדושה וקדיש תתקבל. ואומר הבדלה, אליהו הנביא, ומברך גם על הבשמים. ואחר כך אומ' יפתח ה' לך וגו' ואומר קדיש יהא שלמא רבא.

ונהגו לאחר שמתפללין ערבית לתקוע סימן קשר"ק פעם אחת ואחר כך אומ' לך אכול בשמחה לחמך וגו' מפני שאומר במדרש קהלת בשעה שישראל נפטרין מבתי כנסיות במוצאי יום הכפורים בת קול יוצאה ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך כבר נשמעה תפלתכם לפני כריח ניחוח. וכת' רבינו האיי בתשובת שאלה מנהג כל ישראל לתקוע במוצאי יום הכפורים ולא מצאנו טעם לומר שהוא חובה אלא דומה שהוא זכר ליובל שנאמ' בו ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם ולפי שאינו ברור חשבון זמן היובל התקינו לתקוע בכל שנה זכר ליובל והיינו דאמרינן בר"ה ומר"ה ועד יום הכפורים שבשנת היובל לא היו עבדים נפטרין לבתיהם ולא שדות חוזרות לבעליהם, תקעו ב"ד בשופר ביום הכפורים עבדים נפטרים לבתיהם ושדות חזרות לבליהם וזהו זכר ליובל שהיו עושין בזמן הבית. וגם תוקעין אותו כמו העבדים כשיוצאים לחירות תוקעין לחירות דרור. וה"ר יצחק בן גיאת כת' שתוקעין בשופר כדי לערבב את השטן דאמרינן בפרקא קמא דיומא שהשטן יש לו רשות להשטין כל ימות השנה חוץ מיום הכפורים שאין לו רשות שנא' יגער ה' בך השטן בגימ' שס"ד כמנין ימות החמה פחות יום אחד שהוא יום הכפורים, ולמוצאי יום הכפורים ירצה להשטין וקול השופר מערבבו שופר נוטריקון אין שטן ואין פגע רע. ואל יקשה מה שכתוב באיוב ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם ותרגם המתרגם והוה ביום דינא רבא יום שבוק סורחניא אתו כתי מלאכיא למיקם בדינא קדם ה' שמשמע שהוא משטין גם ביום הכפורים שיש לומר כי קודם מתן תורה היה משטין אבל כיון שנתקדש יום זה ונתנו בו הלוחות והוא יום מחילה וסליחה אינו יכול להשטין ועליו נאמ' איש חמה יגרה מדון איש חמה בגימ' השטן.

מה שנהגו להדליק נרות בלילי יום הכפורים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות יש אומרים הטעם משום דבעינן אור ששבת. ויש אומרים טעם אחר מדאמרינן בפסיקתא דקומי אורי על כן באורים כבדו ה' אלו הפנסין אמ' הקב"ה הדליקו לפני נרות כדי שאשמור את נשמתכם המשולה בנר שנאמר נר אלקים נשמת אדם. ופירו' פנסין עששיות כמו שכתבנו למעלה. ואמרינן בשבת בפרק כל כתבי הקדש אמר ליה ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתי' ולקדוש ה' מכובד אמר ליה זה יום הכפורים שאין בו אכילה ושתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה. פירוש שבמאכל ובמשתה אי איפשר לכבדו כשאר ימים טובים ועל כן מכבדין אותו בכל מיני כבודים. ומטעם זה גם כן נוהגין להציע בבתי כנסיות בגדים נאים.

ויש יחידים שנוהגין לעמוד על רגליהם ביום הכפורים כל היום ויש סמך לזה מדאמרינן בפרקי ר' אליעזר ראה סמאל שלא מצא עון לישראל ביום הכפורים אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחפי רגל כך ישראל יחפי רגל ביום הכפורים מה מלאכי השרת אין להם אכילה ושתיה כך ישראל אין להם אכילה ושתיה ביום הכפורים. מה מלאכי השרת אין להם ישיבה כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כך ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכפורים מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים והב"ה שומע עדות הקטיגור על ישראל ומכפר עונותיהם שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו.

כל הסליחות שאומר ש"צ ביום הכפורים אינם צריכים פירוש כי מבוארים הם חוץ מזה שהוא צריך פירוש, אלהינו ואלקי אבותינו אל תעש עמנו כלה על שם כלה אתה עושה. תאחז ידך במשפט על שם ותאחז במשפט ידי כלומר אל תעש עמנו כלה בעת שתאחז ידך במשפט דהיינו ביום שתשפטנו. פירוש אחר אל תעש עמנו כלה אלא אחוז ידך במשפט ואל תשפטנו במהרה והוא על דרך יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני. והראשון נכון. בבא תוכחה נגדך על שם ונוכחה לא תוכל לבא כלומ' ביום שתתוכח עמנו על חטאתינו. שמנו מספרך אל תמח על שם מחני נא מספרך וכו' והוא ספר חיים. גשתך לחקור מוסר על שם הלא אלקים יחקר זאת כלומ' בעת גשתך לחקרנו במוסרך. רחמיך יקדמו רוגזך על שם מהר יקדמונו רחמיך. ועל שם שמסיים פסוק זה כי דלונו מאד אמר מיד דלות מעשים בשורך. ואמר רגזך על שם מעצבך ומרגזך ורז"ל נשתמשו בזה הלשון הרבה. דלות מעשים בשורך על שם אשורנו ולא קרוב כלומ' כשתביט מעשינו הרעים והדלים. קרב צדק מאליך על שם קרבה אל נפשי גאלה. מאליך פי' מעצמך ורז"ל נשתמשו בזה הלשון הרבה. והטעם מצד עצמך שאתה חסיד ומטה כלפי חסד צדקינו במשפטיך ואע"פ שאין אנו ראויים לכך מצד דלות מעשינו. הורנו בצעקנו לך על שם צעק לבם אל ה'. הורנו פירוש אבינו כמו על ברכות הורי. צו ישועתינו במפגיע על שם ויצו עליהם במפגיע כלומ' צוה ישועתינו בתפילה שאנו מתפללים לפניך. מפגיע מלשון ואל תפגע בי. ותשיב שבות אהלי תם על שם כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב. ואמ' תם על שם ויעקב איש תם יושב אהלים. פתחיו ראה כי שממו על שם וראה שוממותינו והעיר אשר נקרא שמך עליה. זכור נמת פי' זכור מה שאמרת והוא מלשון נאם ה'. עדות לא תשכח מפי זרעו שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו. ולכן חותם תעודה תתיר סודך שים בלמודיך על שם שכתו' צור תעודה חתום תורה בלמודי הוא מבקש מאת השם שיתיר אותו חותם. והטעם שיגיע העת שיבא אליהו שיפרש לנו סודות התורה שהם סתומות מעינינו. טבור אגן הסהר נא אל יחסר המזג מבקש גם כן שיחזיר את הסנהדרין ללשכת הגזית כבתחלה כמו שאמר הכתוב שררך אגן הסהר אל יחסר המזג ותנן בפר' אחד דיני ממונות סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהיו רואין זה את זה ומפרש בגמר' מנא הני מילי א"ר חנינא דאמ' קרא שררך זו סנהדרין ולמה נקרא שמה שררך שהיתה יושבת בטיבורו של עולם. כי בית המקדש הוא באמצעו של עולם. אגן שמגנת על כל העולם כלו הסהר שהוא דומה לסהר. פי' דומה לעגול הירח תרגום ירח סיהרא. ועל דרך הפשט אגן כמו וישם באגנות והם המזרקים מפני שתבנית האגן עגול כתבנית הירח. אל יחסר המזג שאם הוצרך אחד מהם לצאת רואה אם יש שם כ"ג יוצא ואם לאו אינו יוצא. פי' המזג כשם שהיין המזוג שני חלקים מים ואחד יין כך אי איפשר שתהיה ישיבה לשבעים סנהדרין בלא שיהיו שם שלישיתם שהוא כ"ג. ידע את אשר ידעוך על שם דע את אלקי אביך ועבדהו כלומר רחם על המכירים אותך ומקבלים עליהם אלהותך. ידע מלשון וידע אלקים. מגר את אש לא ידעוך על שם לא ידעתי את ה'. מגר ענין מפלה כמו וכסאו לארץ מגרת ותרגום ויפול רוכבו וימגר רוכביה. כי תשיב לבצרון לכודים אסירי התקוה על שם שובו לבצרון אסירי התקוה ופירוש בצרון ענין חוזק כמו ערים גדולות ובצורות. והטעם חוזר על מה שלמעלה הימינו כלומר מגר את אשר לא ידעוך כאשר תחזק את ישראל בעת ביאת הגואל שהם עתה בגלות והם לכודים ואסורים ומקוים לגאולה זה כמה שנים כמו שאומר במדרש תלים קוה קויתי ה' זהו שאמר הכתוב ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו אין ביד ישראל אלא הקווי בלבד כדי שיגאלו בשכר הקווי וכן הוא אומר טוב ה' לקוו ואומ' שובו לבצרון אסירי התקוה שמא תאמר עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו קוה אל ה' וכן הוא אומ' חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלי' לה' דוד שקוה לי עניתיו לכך קוה קויתי.

תוכן העניינים

אבודרהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה