אור ברסלב
אבודרהם ראש השנה

אבודרהם· רבנו דוד אבודרהם

ראש השנה

תעניות

תפילת ראש השנה

תפלות ראש השנה

גרסי' בפ"ק דראש השנה א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בנוניים, צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בנוניים תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום הכפורים, זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה.

כת' הרמב"ן זה שאמרו חכמים בצדיקים גמורים שנכתבין לחיים ורשעים גמורים שנכתבין למיתה, לא צדיקים שאין להם עונות ולא רשעים שאין להם זכיות שכמה צדיקים מתים לאלתר וכמה רשעים מאריכין ימים בשלוה והכתו' צווח אשר יש צדיקי' שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, וכבר אמרו חכמים ז"ל אין בידינו לא משלות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים אלא כך היא המדה יש עונות שדינו של הב"ה ומשפטיו הצדיקים להפרע עליהן בעולם הזה ויש מהם שהדין להפרע בעולם הבא וכן הזכיות יש מהן שבעל הגמול יתברך משלם שכרם בעולם הזה ויש מהן שמשלם שכרם בעול' הבא, וכשאדם חוטא כל השנה ומתלכלך בעונות ומתטנף בחטאים ומתגלגל בפשעים ועושה גם כן צדקות ומעשים טובים ובאים מעשיו לפני אדון הכל הוא יתברך שמו שוקל מעשים אלו כנגד אלו והצדיק שהוא צדיק גמור זוכה לחיים וכן הרשע שדינו נותן לשלם שכר טוב בעולם הזה על מעשה הטוב שעשה נכתב ונחתם לאלתר בראש השנה לחיים כלומ' שפוסקין לו חיים בשלוה בעושר ונכסים וכבוד יצא זה צדיק גמור בדינו, והרשע שהו' רשע גמור מכל צד נחתם לאלתר למיתה וכן בעל מעשה הטוב שנכשל בעבירה אחת בלבד ונענש עליה למיתה נכתב ונחתם לאלתר בראש השנה למיתה. כלומר שימות בשנה הזאת או שיחיה בתחלואים רעים חיי צער וייסורין ונמצא זה רשע גמור בדינו אף על פי שזה צדיק וזוכה לעולם הבא והראשון שזכה לחיים רשע גמור ואובד לגמרי עד שיהא גדול שבנביאים כשנדון על חטא אחד קל ונענש עליו נקרא בכאן רשע גמור ויהא אחאב שנאמ' בו הראית כי נכנע אחאב מפני נקרא בזה צדיק גמור, וכן זה שאמרו חכמי' ז"ל לחיים ולמיתה אינם בימים בלבד אלא כל העונשים שבעולם הזה נגעים ומיתת בנים ועוני וכיוצא בהן כלם כנו אותם חכמים ז"ל בשם מיתה, וכנוי השכר והגמול הטוב אמרוהו בלשון חיים וזה הדין שאמרו חכמים שכל אדם נדון בראש השנה אינו אם יזכה לגן עדן ולחיי העולם הבא או יתחייב לגהנם ואבדון שאין אדם נדון בראש השנה אלא על עניני העולם הזה אם ראוי לחיים ולשלוה או למית' וייסורין, כך אמרו רז"ל בראש השנה זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב ועל המדינות בו יאמר אי זו לחרב אי זו לשלום אי זו לרעב אי זו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות אלא כך היא המדה בראש השנה שוקלין מעשיו של אדם ונכתב ונחתם לזכות ולחובה בעולם הזה כפי מה שמגיע לו בחלקו לפי מעשיו מן העולם הזה וכשאדם נפטר לבית עולמו שוקלין בהם ופוסקין עליו חלקו כפי הראוי לו בעולם הנשמות ע"כ דברי הרמב"ן.

ויש לשאול למה אמרו חכמים ז"ל בבינוניים זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה למה נכתבין למיתה אם לא זכו להכריע והרי לא הוסיפו פשע על חטאתם ונשארו בנוניים ובית הלל אמרי גבי בנוניים ורב חסד מטה כלפי חסד. וי"ל דהכי קאמ' זכו נכתבין לחיים פי' שעשו תשובה נכתבין לחיי' לפי שהתשובה היא מצות עשה לעולם וכל שכן בימים אלו וכל העושה תשובה מרבה זכיותיו בקיום אותה המצוה ואם לא זכו כלומר שלא עשו תשובה נכתבין למיתה לפי שהרבו עונותיהם בבטול אותה המצוה. ויש מתרצים תירוץ אחר דבנוניים דקאמ' שאם לא זכו נכתבין למיתה הוא אם יש בכלל מחצה עונות שלהם עון פושעי ישראל בגופן דהיינו קרקפתא דלא מנחא תפלי והוא הדין לשאר מצות עשה שבגופו שלא קיימה מעולם כגון שלא קרא ק"ש ולא בירך על המזון מעולם שיש להם עונש גדול ולא עליהם אמרו בית הלל ורב חסד מטה כלפי חסד.

והטעם שהוקבע לדין בני אדם ביום זה יש אומרי' מפני שמזל תשרי הוא מאזנים וכתי' במאזנים לעלות לומ' שנשקלין מעשיהם של כל אחד ואחד. ושקול זה אינו לפי מנין המצות והעבירות אלא לפי גדלן יש מצוה שמשקלה כנגד כמה עבירות ויש עבירה שמשקלה כנגד כמה מצות והכל תלוי בשקול דעת השם שהוא תמים דעים. אי נמי מפני שבראש השנה נברא אדם הראשון כמו שנפרש לקמן רצה הבורא יתברך להשגיח ולדרוש מעשה כלם ולדון על פי מעשיהם ביום הבריא' הראשונה דין כל אותה שנה. והרמב"ם כתב טעם אחר שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם דן את אוהבו בשעת רצונו ודן את אויבו בשעת כעסו והב"ה דן את העולם כלו בשעת רצונו בחדש תשרי שיש בו מועדים ומצות הרבה שופר וכפור וסוכה ולולב בארבעה מינין ועל כן נקרא שביעי שהוא שבע במצות והכי אית' בהגדה.

וגרסינן בפר' שני דביצה תאני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה חוץ מהוצאת שבת וי"ט והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו. אמ' ר' אבהו מאי קראה דכתי' תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו אי זהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתי' כי חק לישראל הוא מאי משמ' דהאי חק לישנא דמזוני הוא דכתי' ואכלו את חוקם ואומ' הטריפני לחם חוקי.

וגרסי' בפ"ק דראש השנה תניא כי חק לישראל הוא אין לי אלא ישראל אומות העולם מנין ת"ל משפט לאלהי יעקב אם כן מה ת"ל כי חק לישראל הוא מלמד שישראל נכנסין תחלה לדין מאי טעמא מקמי דליפוש חרון אף.

ומפני שיום זה הוא יום הדין נהגו כל ישראל להקדי' מט"ו באלול להשכים ולומר תחנונים ולשאול רחמים מהשם ית' עד יום הכפורים שהוא יום חתימת הדין. ויש מקומות שנוהגין להשכים מראש חדש אלול כי בראש חדש אלול עלה משה להר פעם שלישי' לקבל לוחות שניות והתפלל בהם על ישראל ונתקבלה תפלתו ונתנו לו הלוחות וירד ביום הכפורים ונקבע יום מחילה וסליחה לדורות. והדרשנים אומ' סמך לדבר אני לדודי ודודי לי ראשי תיבות אלול וסופי תיבות ד' יודין מספר מ' יום. וכן ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך ר"ת אלול. וכן ובא לציון גואל ולשבי שתי אותיות אחרונות של גואל ושתי אותיות ראשונות של לשבי הרי אלול. ורבינו האיי כת' מנהג לומר תחנונים בהני עשרה ימים בלחוד ושמענא דבמקצת אתרוותא קיימי מראש חדש אלול. וכתב ה"ר יצחק בן גיאת אנו מנהגנו כהני דקיימי מתחלת אלול. ורב עמרם כת' בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים משכימים בכל יום לבתי כנסיות לפני עמוד השחר ומבקשים רחמים ומתחיל ש"צ אשרי יושבי ביתיך ואחר כך אומ' קדיש ומתחיל תחנונים ולאחר שמסיים אומ' ואנחנו לא נדע מה נעשה וגומ' ואומר קדיש.

ויש יחידים שנוהגין להתענות ערב ראש השנה ויש סמך לזה מדאמרינן בויקרא רבא ובתנחומא ולקחתם לכם ביום הראשון, יום חמשה עשר הוא ואתה אומ' ביו' הראשון אלא ראשון לחשבון עונות, ר' הונא ור' ישבב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו לו והלך המלך עליה בחיל גדול לגבותו כשנתקרב אליה בעשר פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו וקלסוהו ואמרו אין לנו מה ליתן לך והתיר להם שליש וכיון שנתקרב יותר יצאו בריוני המדינה וקלסוהו והתיר להם שליש וכיון שהגיע למדינה יצאו הכל לקראתו מקטנם ועל גדולם וקלסוהו והתיר להם את הכל, אמר להם מה דאזל אזל מכאן ואילך חושבנא, כך ישראל ערב ראש השנה גדולים שבדור והיחידים מתענין והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהם ובעשרת ימי תשובה בנוניים מתענין והקב"ה מתיר להם שליש אחר וביום הכפורים מתענין הכל והקב"ה מתיר להם את הכל ואומ' להם מה דאזל אזל מכאן ואילך חושבנא לכך נאמר ביום הראשון ראשון לעונות.

ושואל במדרש מהו זה שבכל הקרבנות שבפרשת פנחס אומר והקרבתם עולה. ובקרבן ראש השנה אומר ועשיתם עולה ומשיב סימן יפה הוא שאם האדם עושה תשובה בראש השנה מעלה עליו הקב"ה כאלו עכשיו נעשה בעולם שכל אדם החוזר בתשובה דומה הוא כבריה חדשה והשם קורא לו שם חדש.

ערבית הולכין לבית הכנסת וקורין קריאת שמע בברכותיה וחותמין ופרוש עלינו וכו'. ואומר ש"צ קדיש על לעילא ומתפללין שבעה ברכות שלשה ראשונות וג' אחרונות ותפלת היום באמצע.

ומוסיפי' בשלש ראשונות כשיגיע עד למען שמו באהבה זכרנו לחיים על שם שהכל נזכר בספר כמו שנאמ' ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו אנו אומרים זכרנו לחיים ובחיים נופל לשון זכירה שנאמר כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר עשה יחיה. ולפי שכתוב זכירה באברהם שנאמ' כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו לפיכך תקנו זכירה במגן. אל מלך חפץ בחיים על שם כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה ועל שם שאומר ובחרת בחיים. כתבנו בספר חיים על שם ויכתב ספר זכרון לפניו. למענך על שם למעני אעשה. אלקים חיים שנאמ' הוא אלקים חיים. אל חי על שם לבי ובשרי ירננו אל אל חי. מלך עוזר ומושיע וכו'. והמון העם אומרים אל חי ומגן ואינם אומרים מלך עוזר ומושיע והם טועים שאין לשנות מטבע התפלה שתקנו חכמים ועוד כבר אמרנו למעלה בשמונה עשרה שבסוף שלש ברכות ראשונות תקנו להזכיר מלך ושם פירשנו הטעם ולמה לא נאמר אותו. ועוד כי בסדר רב עמרם ורבינו סעדיה ישנו יש מהגאונים שאמרו שאין לומר זכרנו לחיים וכתוב לחיים ובספר חיים משום דקיימ' לן לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות ורבינו האיי ור"ח ור"ת כתבו שיש לומר אותם דהא דלא ישאל אדם צרכיו בשלש ראשונות דוקא צרכי יחיד אבל צרכי רבים שואל שהרי רצה ושים שלום הם צרכי צבור ועוד שאנו אומרים יעלה ויבא ועל הנסים בשלש אחרונות.

מי כמוך על שם מי כמוך באלים. אב הרחמן על שם כרחם אב על בנים רחם ה' על יריאיו. זוכר יצוריו ברחמים לחיים שהוא מעביר ראשון ראשון ומתוך שאנו רואים שאתה רחמן לחיים כך יש לנו להאמין שאתה נאמן להחיות מתי'.

לדור ודור על שם ועד דור ודור אמונתו. המליכו לאל כי הוא לבדו מרום וקדוש. ובכן יתקדש שמך וגו' כלומ' כשיבא היום שיהיה השם לבדו מרום וקדוש דהיינו לעת ביאת הגואל אז יתקדש שם ה' אלקינו. ואז יתן פחדו על כל מעשיו ואז יתן כבוד לעמו ואז צדיקים יראו וישמחו. ובכן פירוש ואז. ותקנו לומר ובכן על שם ובכן אבא אל המלך לפי שהוא עתה יום הדין ואנו באים לפני מלך מלכי המלכים הב"ה. ויש מפרשים בכן שהוא שבעים ושתים שמות כי בכ"ן עולה למנין ע"ב. ואינו מתישב פירוש זה שהרי מזכיר אחר ובכן ה' אלקינו. ועוד לא מצאנו שהשם נקרא שמו בכן בשום מקום.

ובכן תן פחדך ה' אלקנו על כל מעשיך על שם ופחדו אל ה' ואל טובו. ואימתך על כל מה שבראת על שם נהם ככפיר אימת מלך. ותמצא כי בכל מעשה בראשית נאמרה עשייה ולא נאמרה בריאה אלא בשמים וארץ ותנינים ואדם וזהו שאומ' תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך כדי שייראו מלפניו וזהו שאמר אחר כן וייראוך כל המעשים, ואימתך על כל מה שבראת שהם השמים והארץ והתנינים והאדם והטעם כי יש בני אדם שהם עובדים את השמים ואת הארץ ואת התנינים שבים וגם יש בני אדם שעושין עצמן אלוהות ועל כן אמר תן אימתך על הנבראים האלו שהם טועים ומתגאים בעצמם ויחזרו כלם לעבדך בלבב שלם וזהו שאמר אחר כן וישתחוו לפניך כל הברואים כלומ' אותם שלא משתחוים אליך גם השמים והארץ והתנינים שהיו עובדים כלם יעשו אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם, וזש"ה כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה', וזהו החלוק שאמר פחד על מעשיו ואימה על ברואיו כי אימה היא גדולה מפחד ולפיכך אמר אימה על הברואים הנכבדים ופחד על הפחותים. וייראוך כל המעשים. על שם ייראו מה' כל הארץ. ואמר מעשים על שם מה נורא מעשיך. וישתחוו לפניך כל הברואים על שם כל גוים אשר עשית יבאו וישתחו לפניך ה'. ויעשו כלם אגודה אחת שנאמ' ולעבדו שכם אחד וכתי' בשמואל ויהיו לאגודה אחת ועוד אמ' לשון זה על שם דאמרי' בספרי יחד שבטי ישראל כשהם כלם אגודה אחת ולא כשהם שתי אגודות. שהשלטון לפניך על שם באשר דבר מלך שלטון. עוז בידך על שם תעוז ידך. וגבורה בימינך על שם דכתי' בתריה תרום ימינך ורוממות היא גבורה שנאמ' ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל ועוד על שם ימינך ה' נאדרי בכח וגו'. ושמך נורא על כל מה שבראת שנאמ' גדל שמי בגוים וכתיב גדול ה' ומהולל מאד. ושמך נורא על שם יודו שמך גדול ונורא.

ובכן תן כבוד לעמך על שם ונגד זקניו כבוד. תהלה ליריאיך ולא לפסילים וזהו וכבודי לאחר לאתן ותהלת לפסילים. או תהלה ליריאיך שהיריאים עצמם יתהללו בשם ה' כמו שנאמ' בה' תתהלל נפשי וכתי' בקדוש ישראל תתהלל והתהלה תלויה בכבוד שנאמ' ישימו לה' כבוד ותהלתו באיים יגידו. ותקוה על שם ויש תקוה לאחריתך. לדורשיך על שם ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. ופתחון פה למיחלים לך על שם ולך אתן פתחון פה ור"ל פתח פה המיחלים לך שיהללוך או פתח פיהם שיאמרו לאויביהם אך זה היום שקוינו לשלם לכם גמולכם הרע אשר גמלתם לנו מצאנו ראינו. שמחה לארצך על שם ותגל הארץ והעיקר על שם רצית ה' ארצך שבת שבית יעקב על כן מתפלל תשב שבית יעקב ואז תשמח ארצך. ששון לעירך על שם ששון ושמחה ימצא בה. צמיחת קרן לדוד עבדך זהו מלך המשיח על שם שם אצמיח קרן לדוד וכתי' ודוד עבדי. ואמר קרן על שם קרנו תרום בכבוד ועל שנמשח דוד בקרן המשחה. ועריכת נר לבן ישי משיחך על שם דכתי' בתריה ערכתי נר למשיחי.

ובכן צדיקים יראו ישמחו על שם יראו ישרים וישמחו. וישרים יעלוזו על שם יעלזו חסידים בכבוד. וחסידים ברנה יגילו על שם וחסידיך רנן ירננו. ועולתה תקפוץ פיה על שם ועולתה קפצה פיה והטעם שלא יהיו רשעים ועושי עול לימו' המשיח. כעשן תכלה על שם כלו כעשן כלו. כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ זו מלכו' רומי כמו שפירשנו בתפלת שמונה עשרה גבי ומלכות זדון כי כשתעקר מלכו' זדון לא יהיה שם עוד שעבוד מלכיות לעתיד.

ותמצא באלו השלשה ובכן ובכן ובכן רמז למלכיות זכרונות ושופרות כי הראשון הוא ובכן תן פחדך ה' אלקינו וייראוך כל המעשים ויעשו כלם אגודה אחת כנגד מלכיות כי כל זה ענין הממלכה שממליכין אותו. והשני תן כבוד לעמך כנגד זכרונות שהוא אזכרה לטובה. והשלישי צדיקים יראו וישמחו וכו' כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ כנגד שופרות כדאמרינן בספרי המליכהו תחלה ואחר כך בקש מלפניו כדי שיזכר לך ובמה בשופר של חירות שנאמ' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' פי' באי זו טובה תהיה זאת ההזכרה בשופר של חירות וזהו כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.

ותמלוך אתה הוא ה' אלקינו מהרה על כל מעשיך וכו' על שם ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. קדוש אתה ונורא שמך על שם נורא מאד. ואין אלוה מבלעדיך על שם ומבלעדיו אין אלהים. ככתוב ויגבה ה' צבאות במשפט וגומ' בא"י המלך הקדוש.

והטעם שתקנו לומר מראש השנה ועד יום הכפורים המלך במקום האל לפי שמראה מלכותו על בני העולם ששופט אותם בימים אלו.

אתה בחרתנו פירשנוהו בתפלת פסח. ואומ' ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום הזכרון הזה. ואין צריך להזכיר ראש חדש ולומ' את יום ראש החדש הזה דאמרי' בפ' בכל מערבין דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן פי' כשאומר את יום הזכרון הזה גם ראש חדש בכלל שבשניהם כתוב לשון זכירה שנאמ' וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו' והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם. והכי איתא בירוש' דראש השנה א"ר יעקב בר אחא בשם ר' דוסא העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אין צריך להזכיר ראש חדש אלא ראש השנה בלבד. והכי איתא במסכת סופרים. ואמרי' נמי תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו אי זהו חג שהחדש מתכסה בו זה ראש השנה ואם הוא שבת אומ' את יום המנוח' הזה את יום הזכרון הזה ואין אומר ותתן לנו ה' אלקינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון לא בראש השנה ולא ביום הכפורים.

אלהינו ואלקי אבותינו מלוך על כל העולם כלו בכבודך על שם כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ לפי שמראה מלכותו בראש השנה על כל העולם, בכבודך סמך מלכות אצל כבוד על שם ויבא מלך הכבוד. והנשא על כל הארץ ביקרך שייך לומר הנשא ביום המשפט על שם הנשא שופט הארץ ומכל מקום יהיה משפטיך ביקרך וזהו בחסדך כמו שנאמ' מה יקר חסדך אלקים ולכך אמ' לשון יקר אצל כבוד לפי שהנכבד נקרא יקר שנא' אשר יקרת בעיני נכבדת. והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך הופעה שיבא בדין על הארץ ועל יושביה שנאמ' אל נקמות ה' אל נקמות הופיע הנשא שופט הארץ זהו שדן את הארץ השב גמול על גאים זהו שדן את יושבי תבל. ולקח לשון הדר עם לשון גאון שנאמ' מפני פחד ה' ומהדר גאונו. ואמ' ארצך כלומ' כשתופיע בדין זכור כי היא ארצך ותרצנה בדין ותמחול להם על שם רצית ה' ארצך שבת שבית יעקב נשאת עון עמך וגו'. ולקח לשון עוזך על שם המלכות והמשפט שנא' ועוז מלך משפט אהב. וידע כל פעול כי אתה פעלתו על שם כל פעל ה' למענהו. ויבין כל יצור כי אתה יצרתו על שם עם זו יצרתי לי. והטעם כיון שאתה דן את הארץ לחובה ולזכות ידעו ויבינו העולם כי פעלתם ויצרתם שאם לא היית דםן אותם היו אומרים עזב ה' את הארץ ואין שופט אבל במקרה בא הכל. ויאמ' כל אשר נשמה באפו כלומ' אפי' אותם בני אדם הרשעים ואין בהם מצות כי אם הנשמה שבאפם בלבד יאמרו ביום הדין על כרחם. ה' אלקי ישראל מלך והוא על שם חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא. ומלכותו בכל משלה הלשון הזה נופל כשיושב על כסא דין לדין עמו שנא' ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה.

והשיאנו ה' אלקינו פירשנוהו למעלה. ורבינו יצחק הלוי הנהיג בגרמישא שלא לאומרו אלא מתחיל מן קדשנו במצותיך תן חלקנו וכו' לפי שברכת מועדיך לא שייך אלא בשלש רגלים שאמ' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וסמיך ליה איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך. וכן כת' רבינו שאלתיאל דקרבן מועדיך זה קרבן חגיגה שנאמר בו כברכת ה' אלקיך וזה אינו כי אם שלש פעמים בשנה. ומטעם זה אין לומ' במוסף ואין אנו יכולין לעלות ולראות ולהשתחוות לפניך אלא ואין אנו יכולין להקריב לפניך קרבן וכן כתוב בסדר רבינו סעדיה. אבל רבינו יצחק בר יהודה הלוי הנהיג במגנציא לאומרו בראש השנה וביום הכפורים בשם רבינו אליעזר הגדול. וגם רבי' משולם שאל את פי ראש ישיבה שבירושלם והשיבו שאומרים אותו. וכן כתב בה"ג יחיד צריך לומ' בתפלה בראש השנה מלוך והשיאנו. ובסדר רב עמרם ישנו וכן נהגו ברוב המקומות בספרד לאומרו מפני שראש השנה בכלל מועדי ה' הוא שהרי כתו' בתחל' הענין אלה מועדי ה' ובסוף הענין וידבר משה את מועדי ה' וקאי על כל הענין לפסח ועצרת וראש השנה ויום הכפורים וסכות ושמיני חג עצרת כלם הוקשו להדדי וגם מצאנו בו שמחה שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ואמ' מר ובראשי חדשיכם כיצד זה ר"ה ועוד דאמר בפרק שלשה שאכלו טעה ולא הזכיר של י"ט בברכת המזון אומר ברוך אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה ולזכרון ואינו מחלק בין פסח ושבועות וסכות לראש השנה שגם הוא שייך בו שמחה.

וחותם בוהשיאנו ודברך אמת וקיים לעד על שם דברך נצב בשמים ועל שם ראש דברך אמת. והטעם שתקנו לומר בחתימה ודברך אמת וקיים לעד בתפלה ובקדוש היום מפני שאומר במדרש תלים לעולם ה' דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך וכתיב בתריה למשפטיך עמדו היום, אמ' דוד לפני הקב"ה דברך שהצבת לאדם הראשון לדון לזוכת ביום זה בניו וכו' ולכך תקנו לומר שיקיים דברו. ובעל משמרת המועדות כתב טעם אחר כי מפני שאנו אומרים למעלה מזה מלוך על כל העולם כלו בכבודך וכו' עד ומלכותו בכל משלה על זה אמר ודברך אמת וקיים לעד שהבטחתנו בך בעתידת הגאולה כמו שכתוב והיתה לה' המלוכה ונאמ' והיה ה' למלך על כל הארץ וגומ' וכתי' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' וגומר, הרי שהבטיחנו על זה בכמה מקומות ולכך אנו מבקשים שיאמת אותה הבטחה שהבטיחנו כי דברו אמת וקיים לעד. וזהו שחותמין אחר כן בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון על שם כי מלך על כל הארץ אלקים.

ואומ' רצה ומודים ושים שלום. ומוסיף במודים וכתוב לחיים ובשים שלום ובספר חיים. ואומר קדיש תתקבל ומקדש שליח צבור בבית הכנסת כשאר ימים טובים. ואומ' זמן דהכי אסקינן הלכתא אומר זמן בראש השנה וביום הכפורים ונפטרין לבתיהם לשלום.

כת' אבן הירחי מנהג כל ישראל להתפלל בכריעה בראש השנה ויום הכפורים לפי שאנו עומדין בדין והעומד בדין צריך להתפלל בכריעה וצא ולמד מדניאל דהוה בריך על ברכוהי מצלי ומודה וגו' והוא היה עומד בדין שהלשינו עליו על התפלה וצא ולמד משלמה ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' וגומ' קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו ומלך נדון בכל יום.

גרסינן בפרק בתרא דהוריות א"ר אבהו האי מאן דבעי למידע אי מסיק שתיה אי לא ליתלי שרגא בעשרה יומי דבין ריש שתא ליומא דכפורי בביתא דלא נשיב זיקא בגויה אי משיך נהוריה לידע דמסיק שתיה. פירוש ליתלי ידליק. ומאן דבעי למעבד עסקא ובעי למידע אי מצלח עסקי ואי לא לירבי תרנגולא אי שמין ושפיר לידע דמצלח עסקי. ומאן דבעי למיפק לאורחא ובעי למידע אי הדר לביתיה ואי לא ליקום בביתא דהברא ואי חזי בבואה דבבואה לידע דהדר לביתיה ואי לא לא ולאו מילתא היא דילמא חלשא דעתיה ומתרע מזליה. ופי' דהברא בבית אפל וכן תרגום אפלה הבירא. אמ' אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למחזי בריש שתא קרי רוביא כרתי סילקא תמרי סימן כרקס"ת. ובתשובות הגאונים כתוב וכן מנהג כל החכמים שמקריבין לפניהם בראש השנה טנא שיש בו דלועין ופול המצרי וכרישין ושלקות ותמרי' ומניחין ידיהם על כל אחד מהם ומוציאין משמות' סימן טוב ואומרים על דלעת קרא יקרע גזר דיננו ועל הפול רוביא ירבו זכיותנו ועל הכרתי יכרתו שונאינו ועל התרדי' סילקא יסתלקו עונותנו ועל התמרים יתמו עונותינו ומוסיפין עוד רמון ואומרים עליו נרבה זכיות כרמון ויש אומרים בלשון תפלה יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שיקראו לפניך זכיותינו ושיקרע גזר דיננו יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שיתרבו זכיותינו וכן כלם. ויש נוהגין לאכול ראש כבש ודגים ומיני מתיקה על שם והיית לראש ולא לזנב. ודגים לפרות ולרבות כדגים ואין מבשלים בחומץ. וה"ר מרוטנברוג היה רגיל לאכול ראש איל זכר לאילו של יצחק.

שחרית נכנסין לבית הכנסת ומסדרין הברכות וקורין הזמירות כמו בשבת. ומוסיפין אחר יושב בסתר עליון למנצח על הגיתית לאסף הרנינו לאלקים עוזנו מפני שכתוב בו תקעו בחדש שופר וגומ' כי חק לישראל הוא ומשפט וגומ'. וגם מוסיפין אחר מזמור שירו לה' שיר חדש שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי. ומתפללין שבע ברכות כמו בערבית.

וחוזר ש"צ התפלה וכשיגיע עד ברוב עוז ושלום אומ' ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגומ'. היום תאמצנו על שם חזקו ויאמץ לבבכם. היום תברכנו על שם ברכנוכם מבית ה'. היום תגוננו על שם גנון והציל. היום תדגלנו על שם ובשם אלקינו נדגול. היום תהדרנו על שם הוד והדר תשוה עליו. היום תועדינו על שם אשר אועד לכם שמה. היום תזכנו על שם רחצו הזכו. היום תחננו על שם וחנותי את אשר אחון. היום תטהרנו על שם לפני ה' תטהרו. היום תישרנו על שם הישר לפני דרכך. היום תכתבנו לחיים ובספר חיים וכו'. ואומר קדיש תתקבל.

ואין אומר הלל בראש השנה וביום הכפורים כדאיתא בראש השנה אמ' ר' אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הב"ה רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בראש השנה וביום הכפורים אמ' להם איפשר אני יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים לפני נפתחין וישראל אומרים שירה.

ומוציאין שני ספרים באחד קורין חמשה בפרשת וירא אליו מן וה' פקד את שרה עד ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. ואם הוא שבת קורין בו שבעה. ובשני קורא המפטיר קרבנות המוספין שבפרשת פנחס מן ובחדש השביעי עד סוף פיסקא. ומפטיר בתחל' שמואל ויהי איש אחד מן הרמתים עד וירם קרן משיחו. והטעם להפטרה זו משום דקיימא לן בפ"ק דראש השנה דבראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה.

תקיעת שופר

ואומ' ש"צ עלה אלקים בתרועה וגומ' בחצוצרות וקול שופר וגו' תקעו בחדש שופר וגומ'. ואחר כך עומד התוקע לתקוע וקודם שיתקע יברך בא"י אמ"ה אקב"ו לשמוע קול שופר ושהחיינו. וכת' רבי' האיי הלכה רווחת בישראל לברך לשמוע קול שופר ולא תזוז מינה. וכן כתב בה"ג והכי איתא בירושלמי. ואין לומר בקול שופר בבי"ת שהבי"ת אינה נופלת אלא על לשון קבלה כמו שנאמר והיה אם שמוע תשמעו בקולי ומתרגמינן אם קבלה תקבלון. וכבר פירשנו למעלה טעם למה אין מברכין לתקוע בשופר כמו על מקרא מגלה. וכתב רבינו האיי שמשעה שבירך התוקע לשמוע קול שופר לא יסוח וכן הצבור עד שישלימו כל התקיעות מיושב ומעומד ואין צריך לברך בתקיעות מעומד שדעת המברך על כל התקיעות ואעפ"כ אם סח אינו חוזר ומברך דנמצאת ברכה שאינה צריכה ועובר על לא תשא ואם נאנס ולא יוכל להשלימם כלם יעמד אחר תחתיו ששמע הברכה ואינו צריך לברך לפי שאין מברך לתקוע אלא לשמוע וכיון ששמעו כלם יצאו ידי ברכה אבל אם בא מבחוץ זה התוקע השני ולא שמע הברכה חייב לברך.

וגרסי' בראש השנה סדר תקיעות שלש של שלש שלש כלומר שלש וכל אחת משלש דהיינו תשע תקיעות לפי שנאמרה תרועה ביובל ובראש השנה שלשה פעמי' והעברת שופר תרועה בחדש השביעי שבתון זכרון תרועה יום תרועה יהיה לכם.ואמרינן התם שכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ומפי השמועה למדו שכל תרועות של חדש שביעי אחת הן בין בראש השנה בין ביום הכפורים של יובל תשע תקיעות תוקעין בכל אחד משניהם תקיעה ותרוע' ותקיעה ג"פ.

תרועה זו האמורה בתורה נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב הגלות ואין אנו יודעין היאך היא לפי שתרועה מתרגמינן יבבא ולשון יבבא מלשון ותיבב אם סיסרא ולא ידענו אם יבבא ענין יללא שאין בה הפסק כדרך שמילל אדם מתוך צערו ואו' או אוי אוי ג' פעמים במהירות בלא הפסק ועל דרך זה יש לנו לעשות ג' פעמים קר"ק לפי ששלש תרועות נאמרו בתורה וצריך להיות כלן שוות, או שמא יבבא הוא לשון אנחה כדרך שיאנח אדם פעם אחר פעם מתוך צערו ואומ' אוי אוי בהפסק ועל דרך זה יש לנו לעשות ג' פעמים קש"ק, או שמא לשון יבבא ר"ל אנחה ויללה בייחד כדרך הדואג שמתאנח תחלה ואח"כ מילל ועל דרך זה צריך לעשות ג' פעמים קשר"ק להוציא מן הספק. וא"ת נעשה ג"פ קשר"ק ויצאנו מידי הספק שהרי עשינו הכל אנחה ויללה. וי"ל אולי תרועה הוא לשון יללה בלבד ואין להפסיק בין תקיעה לתרועה ואם נתקע קשר"ק ג' שברים מפסיקין בין תקיעה ראשונה לתרועה ואם תרועה לשון אנחה בלבד הרי יש הפסק בין ג' שברים לתקיעה אחרונה.

שיעור תקיעה כתרועה ושיעור תרועה כג' שברי' וכמו שאין להפסיק בתוך התרועה עצמה כך אין להפסיק בתוך השברים עצמן ואם הפסיק צריך לחזור ולעשות כל הג' שברים בלא הפסק ואם הוסיף בשברים עצמן יותר על שלש אין בכך כלום כמו שאין מקפידין על אריכות התרועה.

וכתב הרמב"ן שהג' שברים ותרועה של סימן קשר"ק צריכים להיות בנשימה אחת כי כלם כולל אותם לשון תרוע' ע"כ.

וכמו שעושין בסימן קשר"ק שברים קודם תרועה שמסתמא כל אדם בתחלה מתאנח ואחר כך מילל גם כן צריך לעשות סימן קש"ק שהוא על שם אנחה קודם לסימן קר"ק שהוא על שם יללה. ובסימן קשר"ק אם טעה ועשה תרועה קודם לשברים צריך לחזור ולעשות מתחלת קשר"ק פעם אחרת. וכן אם היה צריך לתקוע סימן קש"ק וטעה ועשה אחר השברי' תרועה צריך לחזור ולעשות מתחלת קש"ק פעם אחרת וכן הדין בסימן קר"ק.

אמ' ר' יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן. פירוש למה תוקעין מיושב וקודם מוסף וחוזרין ותוקעין על סדר ברכות דכיון שעיקרן נתקנו על סדר ברכות כדתנן העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה השני מתקיע וכו' אם כן למה מקדימין לתקוע מיושב כדי לערבב את השטן פירוש כדי שיתערבב מיד בתקיעה ראשונה שלפני התפלה ולא יקטרג בשעת התפלה. ויש מפרשים שמכח ראשונה מתערבב בשנייה והכי איתא בירושלמי שכשתוקעין פעם ראשונה בהיל ולא בהיל שנייה מזדעזע ובהיל ראשונה סבר קיימו מצות תקיעה שניה סבר שופר משיח הוא שנא' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ומשום הכי בהיל שלא ישאר שום שטן בעולם שנ' בלע המות לנצח.

והצבור חייבין לשמוע התקיעות על סדר ברכות ואע"פ שתקעו כשהן יושבין. כיצד אומ' אבות וגבורות וקדושת השם. ואומ' מלכיות ותוקע קשר"ק. ואומ' זכרונות ותוקע קש"ק. ואומ' שופרות ותוקע קר"ק. אבל היחיד בין ששמע על סדר ברכות בין שלא שמע יצא כדתנן א"ר יוחנן שמע ט' תקיעות בתשע שעות ביום יצא. ומן הדין היה כשתוקעין על סדר ברכות לתקוע על כל ברכה וברכה שלשה סימנין קשר"ק קש"ק קר"ק וכן לזכרונות וכן לשופרות להוציא מן הספק אלא הואיל שיצאנו מידי ספק בתקיעות שמיושב אין מטריחין על הצבור ודי לנו בסימן אחד על כל ברכה. וכן כת' הריא"ף. וכנגד שלשים תקיעות אלו שהם קשר"ק קש"ק קר"ק שלשה פעמים כל סימן תקנו עשרה פסוקים של מלכיות ועשרה של זכרונות ועשרה של שופרות שהם שלשים.

תנן התם יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. ומפרש הטעם בגמ' אמר רבא הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיע' שופר שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים והיינו טעמ' דלולב והיינו טעמיה דמגילה. ועוד תנן התם משחר' בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיו תוקעין בכל מקם שיש שם ב"ד, אמ' ר' אלעזר כשהתקין רבן יוחנן בן זכאי לא התקין אלא ביבנה בלבד, אמרו לו אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו ב"ד. פרש"י ב"ד של כ"ג. וכת' הרא"ש אמרו עליו על הרי"ף שהיה תוקע בראש השנה שחל להיות בשבת וכן משמע בהלכותיו שהביא ממרא דרב הונא ועם ב"ד, מאי ועם ב"ד בפני ב"ד לאפוקי שלא בפני ב"ד דלא ואין דרכו להביא אלא דבר הנוהג בזמן הזה ומפרש ב"ד לאו דוקא סנהדרין אלא ב"ד המופלג בדורו ע"כ. ונהגו עתה כי הסגן של ש"צ אומר בקול רם על סדר הברכות למלכיות ולזכרונות ולשופרות תקיעה בבית הוועד כלומר תקיעה היה לנו לתקוע אם היינו רשאין ובית הוועד הוא בית המקדש.

תנן העובר לפני התבה ביום טוב של ראש השנה השני במוסף מתקיע פי' המתפלל תפלת מוסף תוקע שהיה דרכם לשים שני חזנים אחד ליוצר ואחד למוסף. ובשעת ההלל פי' וביום שיש בו הלל הראשון מקרא את ההלל. ואמרינן בירושלמי א"ר יוחנן מפני מה מפני מעשה שאירע פעם אחת תקעו בראשונה והיו השונאים סוברים שמא עליהם היו הולכים עמדו עליהם והרגום ותקנו בתפלת המוספין ומגו דאינון חמיין להון דקרו ק"ש וקרו באוריתא ומצלו ותוקעין אינון אמרין בנימוסיהון אינון עסקין, ר' יהושע בן לוי בשם ר' אלכסנדראי שמע לה מן הדא שמעה ה' צדק זו ק"ש הקשיבה רנתי זה רנון תורה האזינה תפלתי זו תפלה בלא שפתי מרמה זה מוסף מה כתיב בתריה מלפניך משפטי יצא, אמר ר' יוחנן שנויה היא שמצות היו' במוסף.

אמר ר' יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה מאי טעמא דלא איערבב שטן. אינו מדבר זה על ראש השנה שחל להיות בשבת שגזרו רז"ל שלא לתקוע משום שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים כי הם לא היו גוזרי' ומתקנין דבר שיש בו סכנה אלא ר"ל אם אירע להם אונס כגון שלא היה להם שופר או שלא היה להם תוקע או אונס שמד.

ואמרי' בפ"ק דר"ה אמ' ר' אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמכם לפני. כלומ' שכל א' וא' חייב לכוף נפשו ויכין לבו ויזמין עצמו לעשות רצון יוצרו ומעלה עליו כאלו עקד עצמו לפניו. ואומ' במדרש שבר"ה נעקד יצחק ע"ג המזבח ואותו היום שמעה שרה אמנו ותצחק ותיבב ותיליל ועל כן אמר הכתוב יום תרועה יהיה לכם ומתרג' יום יבבא כדי שיזכור לנו הקב"ה יללת שרה אמנו ויכפר לנו.

וכת' בעל המנהגות ונראה בעיני כי האדם צריך שייליל לפני בוראו יתעלה על עונותיו לכך צותה התורה לתקוע כעין יללה וגנוח ומלכות' דארעה כעין מלכותא דרקיעא כי המלך כשרוצה להלחם משמיע לעמו הכינו כל כלי המלחמה כי ביו' פלוני נצא להלחם כך צוה הקב"ה הכינו לכם מעשים טובים ותשובות שהם כתריס בפני הפורענות כי בעשור לחדש יהיה יום מלחמה שיליצו המלאכים אלה מפה ואלה מפה ועל כן צוה שלא יתעסקו במלאכה כי אם בתפלה ותחנונים ובתשובה להנצל מן הלוחמים לו במרום ושלא יאכל אדם ושלא ישתה להכניע יצרו הרע ושמעתי כי רז"ל אמרו בענין זה על מה שאמר הכתוב וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עושה דברי כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו נתן קולו ביום ראש השנה לפני יום הכפורים. כי גדול יום ה' ונורא מאד זה יום הכפורים ע"כ.

ואומ' במדרש תלים תקעו בחדש שופר אמ' ר' ברכיה בשם אבא שפרו מעשיכם וחדשו מעשיכם ומה שופר זה תוקע מזה ומוציא מזה כך כל קטיגורין שבעולם מקטרגין לפני אני שומע מזה ומוציא מזה.

כת' רבי' סעדיה מה שצונו הבורא יתברך לתקוע בשופר בראש השנה יש בזה עשרה ענינים. הענין הראשון מפני שהיום היתה תחלת הבריאה שבו ברא הקב"ה את העולם ומלך עליו וכן עושים המלכים בתחלת מלכותם שתוקעים לפניהם בחצוצרות ובקרנות להודיע ולהשמיע בכל מקום התחלת מלכותם וכן אנו ממליכין עלינו את הבורא ליום זה וכך אמר דוד בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. והענין השני כי יום ראש השנה הוא ראשון לעשרת ימי תשובה ותוקעי' בו בשופר להכריז על ראשנו כמי שמזהיר ואומר כל הרוצה לשוב ישוב ואם לאו אל יקרא תגר על עצמו. וכן עושין המלכים מזהירין את העם תחלה בגזרותם וכל העובר אחר ההזהרה אין שומעין לו טענה. והענין השלישי להזכירנו מעמד הר סיני שנא' בו וקול שופר חזק מאד ונקבל על עצמנו מה שקבלו אבותינו על עצמם נעשה ונשמע. והענין הרביעי להזכירנו דברי הנביאים שנמשלו בתקיעת שופר שנא' ושמע השומע את קול השופר ולא נזהר ותבא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה והוא נזהר נפשו מלט. והענין החמשי להזכירנו חרבן בית המקדש וקול תרועת מלחמות האויבים כמו שנאמ' כי קול שופר שמעה נפשי תרועת מלחמה וכשאנו שומעים קול השופר נבקש מאת השם על בנין בית המקדש. והענין הששי להזכירנו עקידת יצחק שמסר נפשו לשמים וכן אנחנו נמסור נפשנו על קדושת שמו ויעלה זכרוננו לפניו לטובה. והענין השביעי כשנשמע תקיעת השופר נירא ונחרד ונשבר עצמנו לפני הבורא כי כך הוא טבע השופר מרעיד ומחריד כמו שנאמ' אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. והענין השמיני להזכיר יום הדין הגדול ולירא ממנו שנא' בו קרוב יום ה' הגדול קרוב ומהר מאד יום שופר ותרועה. והענין התשיעי להזכירנו קבוץ נדחה ישראל ולהתאוות אליו שנא' בו והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וכו'. והענין העשירי להזכירנו תחיית המתי ולהאמין בה שנאמר בה כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו.

ואומ' במדרש כל השנה השטן מקטרג על ישראל לפני הב"ה והב"ה דוחה אותו לראש השנה ליום הדין ובראש השנה בא השטן לקטרג מביא החמה להעיד על עונותיהם של ישראל והחמה מעידה והב"ה אומ' לו הרי עד אחד ואין עד אחד נאמן הבא עד ב' עמך והוא הולך להביא את הלבנה ואינו מוצא אותה שהיא נכסית שנא' תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו יום שהלבנה מתבקשת ואינה נמצאת שהיא מכוסה. ועוד תמצא בכסא בגימ' לבנה לרמוז שהיא מתכסה בו. ואמרינן בפסיקתא ר' ברכיה פתח תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו וכל החדשים אינם נכסים אלא ליום חגינו והלא ניסן חדש ונכסה ויש לו חג חגו בפני עצמו אלא חדש ויש לו חג וחגו בן יומו ואי זה זה זה תשרי, תשרי כתי' על שם תשרי ותשבוק על חוביהון אימתי בחדש השביעי.

מוסף

ואחר שיגמור התקיעות מיושב אומר ש"צ אשרי העם יודעי תרועה וגו' בשמך יגילון כל היום וגו' כי תפארת עוזמו אתה וגו'. ואומ' אשרי יושבי ביתיך. ומחזיר הספרים למקומן ואומ' קדיש עד לעילא.

ומתפללין תפלת מוסף אומ' שלש ראשונות עם התוספת שמוסיפין בהם ואומ' אתה בחרתנו מפני חטאינו עד על ידי משה עבדך כמו שפירשנו הכל למעלה. ואומ' עלינו לשבח כלומ' חובה היא עלינו לשבח לאדון הכל על שם אדון כל הארץ. לתת גדולה על שם גדלו לה'. ליוצר בראשית לשון חכמים הוא על שם בראשית ברא אלקים. שלא עשנו כגויי הארצות לקח לשון זה לפי שלא מצאנו עשייה של הב"ה בשום אומה כי אם בישראל שנא' ישמח ישראל בעושיו וכתי' הוא עשך ויכוננך וכתי' כה אמ' ה' עשך וכתי' כי בועליך עושיך. ולא שמנו כמשפחות האדמה על שם ונברכו בך כל משפחות האדמה. שלא שם חלקנו כהם שנאמ' לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא ועוד כי חלקנו לשמור דברך שנא' חלקי ה' אמרתי לשמור דברך ולא כן חלקם. וגורלנו ככל המונם שנא' אתה תומיך גורלי ולא גורל האומות. שהם משתחוי' להבל וריק על שם הבל וריק יעזורו. ומתפללים אל אל לא יושיע פסוק הוא בישעיה. אבל אנו משתחוים לפני מלך מלכי המלכים הב"ה על שם בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו ועל שם אנת הוא מלכא מלך מלכייא. והמון העם קורין ואנו משתחוים ואינו נכון כדי שלא יהא כחוזר למעלה שאמר ומתפללים אל אל לא יושיע חלילה וחס. שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ פסוק הוא. ומושב יקרו בשמים ממעל על שם ה' בשמים הכין כסאו. ושכינת עוזו בגבהי מרומים שיש לו כסא למעלה ולקח לשון עוז עם מרומים על שם רומה ה' בעוזך ולקח לשון גבהי על שם ויגבה ה' צבאות במשפט. הוא אלקינו ואין עוד אחר על שם כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. ולקח לשון ואין עוד אחר על שם אין עוד מלבדו ועל שם אנו ה' ואין עוד אלהים מבלעדי. אמת מלכנו על שם וה' אלקים אמת. ואפס זולתו על שם ואין עוד אפס אלהים.

אוחילה לאל על שם על כן אוחיל לו. אחלה פניו על שם חליתי פניך בכל לב. אשאלה ממנו מענה לשון על שם ומה' מענה לשון. ולקח לשון אשאלה ממנו על שם אחת שאלתי מאת ה'. אשר בקהל עם על שם בשרתי צדק בקהל רב. אשיר עוזו על שם ואני אשיר עוזך. אביעה רננות על שם תבענה שפתי תהלה. ואמר רננות על שם ושפתי רננות יהלל. פי' בעד מפעליו על שם כל פעל ה' למענהו. ונראה מתוך אוחילה שאין ליחיד לאומרו לפי שהוא רשות לשליח צבור שהרי אומר בו אשר בקהל עם אשיר עוזו.

על כן נקוה לך ה' אלוקינו על שם קוה קיותי ה' והוא חוזר למה שאמר למעלה שלא שם חלקנו כהם וכו' כלומר לפי שהשם קרבנו לעבודתו ובחר בנו יותר מכל האומות על כן אנו מקוים לישועתו. לראות מהרה בתפארת עוזך על שם כי תפארת עוזמו אתה כלו' שנזכה לראות פני השכינה ולראות בתפארת בית המקדש שכתוב בו ובית תפארתי אפאר. להעביר גלולים מן הארץ על שם והיה ביום ההוא נאם ה' צבאות אכרית את שמו' העצבי' מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. והאלילים כרות יכרתון על שם והאלילים כליל יחלוף וכתי' בתריה ונשגב ה' לבדו ביום ההוא זהו שאמ' כאן לתקן עולם במלכות שדי כלומ' כיון שתכרת הטומאה מן העולם תחזור השכינה בכל העולם ואז יהיה העולם מתוקן. והזכיר כאן שם שדי ולא שם אחר על שם דאמרינן בתנחומא כשאמר משה ואמרו לי מה שמו מה אומ' אליהם אמ' לו הב"ה משה שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא כשאני דן את הבריות אני נקרא אלהים וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות וכשאני תולה חטאיו של אדם אני נקרא שדי וכשאני יושב במדת רחמים אני נקרא רחום. ולפי שבראש השנה תולה חטאת האדם עד יום הכפורים לראות אם ישוב אמר כאן שם שדי ובכאן הוא מדבר בענין הגאולה ואם לא היה תולה להם לראות אם ישובו לא היו נגאלין לעולם. וכל בני בשר יקראו בשמך על שם כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד וזהו לעתיד. להפנות אליך כל רשעי ארץ על שם ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את ה' צבאות ולחלות את פני ה'. יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לפני ה' אלקינו יכרעו ויפולו ולכבוד שמך יקר יתנו כבר אמרנו למעלה שהיקר והכבוד תלויין זה בזה שנא' מאשר יקרת בעיני נכבדת. ויקבלו כולם את עול מלכותך לשון חכמים הוא שאמרו גבי ק"ש וצריך לקבל עליו עול מלכות שמים כלומ' להאמין בו ולא באחר ולעשות כל מצותיו. ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד על שם ה' ימלוך לעולם ועד. כי המלכות שלך היא כלומ' אתה דומה בעיני רשעי הגוים כאלו מלכו' העולם אינה שלך אבל כשתשפוך עליהם זעמך אז ידעו שהמלכות שלך היא. וזהו על שם שכתוב יבושו ויבהלו עדי עד ויחפרו ויאבדו וידעו כי אתה ה' שמך לבדך עליון על כל הארץ. ולעולמי עד תמלוך בכבוד כפל דברו כדי להסמיך אותו לפסוק ה' ימלוך.

ועתה מזכיר עשרה מלכיות. שלשה מלכיות מן התורה ה' ימלוך לעולם ועד ותרועת מלך בו ויהי בישורון מלך. ושלשה מן הכתובים ה' מלך גאות לבש ויבא מלך הכבוד. ושלשה מן הנביאים כה אמ' ה' מלך ישראל והיתה לה' המלוכה והיה ה' למלך על כל הארץ. ומסיים העשירי בתורה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד והוא נחשב כמו מלכות כי ענין הפסוק הוא קבלת עול מלכות שמים.

וכת' אבי העזרי שאם בא להוסיף במלכיות ובזכרונות ובשופרות הרשות בידו. וכן כת' הרא"ש. והטעם שמקדימין פסוקי הכתובים לנביאים מפני שדוד קדם לנביאים. וא"ת הא אמרי' בכל מקום תורה נביאים וכתובים. ויש לומר שזהו לענין קדושתן שחמורה קדושת הנביאים מהכתובי' לפי שהנביאים נאמרו ברוח נבואה והכתובים ברוח הקדש. אבל לענין הקדמתן הכתובים היו קודם והכי אמרינן בהדיא במסכת סופרים בכל מקום דברי נביאים קודמין לדברי קדושה חוץ מכאן שדברי קדושה קודמין לדברי נביאים. וא"ת למה אינו אומר בפסוקי הכתובים ועל ידי עבדיך הקדושים כמו שאומר בפסוקי הנביאים ועל ידי עבדיך הנביאים. וי"ל מפני שפסוקי הנביאים נאמרו בשליחות הנביאים לאמרם לישראל לפי' אמ' בהם ועל ידי עבדיך הנביאים אבל של כתובים לא נאמרו בשליחות אלא שנאמרו ברוח הקדש לפי' אמר בהם ובדברי קדשך כתוב לאמר. וא"ת למה אומ' במלכיות מיד אחר פסוקי הנביאים פסוק אחרון של תורה שאומ' ובתורתך ה' אלהינו כתו' לאמ' ובזכרונו' ובשופרו' אינו אומר אותו מיד אחר פסוקי הנביאים אלא אומ' בזכרונות אלקינו ואלקי אבותינו זכרנו בזכרון טוב וכו' וסמוך לחתימה אומר פסוק אחרון של תורה וכן בשופרות אומר אלקינו ואלקי אבותינו תקע בשופר גדול לחירותינו וכו' וסמוך לחתימה אומר פסוק אחרון של תורה. והטעם שאין עושין כן במלכיות מפני שבברכה של מלכיות אינו חותם בענין מלכיו' אלא בקדושת היום ולפיכך אומר פסוק אחרון של תורה בסוף המלכיות מיד לא להניחו עד סמוך לחתימה שאינה מענין המלכיות אבל בזכרונות ושופרות שחותם בענין זכרונות ושופרות מניחו עד סמוך לחתימה. ואמרינן בגמ' הני עשרה פסוקים כנגד מי כנגד עשרה הלולים שבמזמור הללויה הללו אל בקדשו, רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות, ר' יוחנן אמ' כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם.

ואומר מלוך על כל העולם כלו בכבודך. והשיאנו ה' אלקינו וכבר פרשנום למעלה.

היום הרת עולם על שם ורחמה הרת עולם כי בתשרי נברא העולם והיה הריונו כי ההריון יאמר גם על עת הלידה כמו הורה גבר. ואמרינן בראש השנה כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך כמאן כר' אליעזר דאמר בכ"ה באלול נברא העולם וביום ששי שהוא ראש השנה נברא אדם הראשון נמצא שהיום נגמר הריונו של עולם ולכך כל העולם נדון ביום זה. והיינו דאמרי' נמי בפסיקת' לעולם ה' דברך נצב בשמים ר' אליעזר אומר בכ"ה באלול נברא העולם ואתיא כמאן דתניא זה היום תחלת מעשיך, נמצאת אומ' ביום ראש השנה נברא אדם הראשון בשעה ראשונה עלה במחשבה, בב' נתיעץ עם מלאכי השרת, בשלישית כנס עפרו, ברביעית גבלו, בחמישית רקמו, בששית עשאו גולם, בשביעית זרק בו נשמה. בשמינית הכניסו לגן עדן, בתשיעית נצטווה, בעשירי' סרח, באחת עשרה נדון, בשתים עשרה יצא בדימוס, אמ' הב"ה לאדם הראשון זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת לפני בדימוס כך עתידין בניך להיות עומדין לפני ביום זה ויוצאין בדימוס. ופירו' בדימוס חפשי מן העונות.

היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם על שם מלך במשפט יעמיד ארץ וכתי' למשפטיך עמדו היום. אם כבנים אם כעבדים כלומ' לא ידענו אם תדוננו על ענין שאנו בניך שנא' בנים אתם לה' אלקיכם או אם תדוננו על ענין שאנו עבדיך שנא' כי לי בני ישראל עבדים ואין דרך לרחם על העבד כבן. אם כבנים פי' אם זכינו שתדוננו כבנים רחמנו כרחם אב על בנים ואם לא זכינו שתדוננו כבנים אלא כעבדים הנה יש הרבה אדונים מרחמים על עבדיהם ועיני העבדים תלויות אל אדוניהם על שם שכתוב הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וגו' וכן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו. ותוציא לאור משפטינו קדוש על שם ומשפטי לאור יצא וכן ומשפטיך אור יצא.

אתה זוכר מעשה עולם כלומר מעשה בני אדם העושין כל השנה הם נזכרין היום במדת דין ובמדת רחמים לא באחת מהן בלבד. ושמא תאמר אינו נזכר עתה ליצורים שהיו משנבר' העולם ולא לדין שדנם ואם כן ידון עתה לאלו האחרי' בענין אחר לכך חזר ואמר ופוקד כל יצורי קדם כלו' שהוא נזכר גם כן לכל אחד מיצורי קדם ולדין שדן לכל אחד מהם וכאותו ענין הוא דן עתה שאין שכחה לפניו. לפניך נגלו כמתעלומות על שם כי הוא יודע תעלומות לב וכתי' הוא גלי עמיקתא ומסתרתא. והמון נסתרות שמבראשית על שם הנסתרות לה' אלקינו שאף כל הנסתר מששת ימי בראשית גלוי לפניו. והמון נסתרות מלשון אב המון גוים כלומר כלל הנסתרות. כי אין שכחה לפני כסא כבודך שנאמר ברית עולם לא תשכח ותנן וכל מעשיך בספר נכתבין ועד עתה לא דבר אלא על מה שעב' מבראשי'. ועד עכשיו ועתה חוזר ואומ' בהווה היום ואין נסתר מנגד עיניך והוא על שם אם אסק שמי' שם אתה ואציעה שאול הנך וכתיב ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים וגו' וכן אמר דוד אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני. אתה זוכר כל המפעל לפי שעד עתה לא דבר אלא על היצורים והם בני אדם לכך חזר לומר שגם זוכר את כל המפעל וזו היא האדמה ופעולותיה. וגם כל היצור לא נכחד ממך לפי שעד עתה לא דבר אלא על מה שהיה כבר לכך חזר לומ' שגם מי שהוא היום במעי אמו ולא יצא עדין לאויר העולם לא נכחד ממנו והוא על שם שכתוב לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר הרי ששבח להב"ה שהוא יודע עבר והווה ועתיד על דרך ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד. ועתה מוסיף בשבחו ואומר אין צריך לומר שהוא גלוי לפניו מי שהוא היום במעי אמו כמו שאמרנו אלא אף העתידים להיות נוצרים עד סוף העולם ואינם היום במעי אשה הוא יודע הכל כי הוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות על שם בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים וכתיב קורא הדורות מראש וכן וחדשות אני מגיד בטרם תצמחנה אשמיע אתכם. כי תביא חוק וזכרון הוא חוזר למה שלמעלה ממנו כלומ' אתה זוכר מעשי בני העולם כאשר תביאם למשפט. חוק על שם כי חוק לישראל הוא על יום ראש השנה נאמר וחוק הוא משפט שנאמר ומשפט לאלקי יעקב. וזכרון שהוא נזכר לעונותיהם. להפקד כל רוח על שם שכתוב בקום למשפט אלקים להושיע כל ענוי ארץ סלה וכתיב בתריה יבצור רוח נגידים נורא למלכי ארץ. ונפש על שם הנפש החוטאת היא תמות. להזכיר מעשים רבים והמון נסתרות לאין תכלית כלומר אע"פ שהבריות הם רבים ולכל בריה יש מעשים רבים הכל הוא פוקד וזוכר ואין דעתו מעורבת בהם. מראשית כזאת הודעת ומלפני' אותה גלית כלומר מתחלת העולם הודעת וגלית זה היום כי הוא יום הדין. זה היום תחלת מעשיך וגזירותיך שאתה גוזר בו על כל גויה וגויה די מחסורה ואנחנו עושין יום זה זכרון ליום ראשון שבו בראת העולם לפי שחוק הוא לישראל לתקוע בו בשופר כיון שהיום משפט לאלהי יעקב. משפט בלא ו"ו בתחלה ועתה מפרש מה הוא המשפט.

ועל המדינות בו יאמר אי זו לחרב אי זו לשלום אי זו לרעב אי זו לשובע והוא הדין שהבריות נפקדין ונזכרין לחיים ולמות. ובסדר רב עמרם ורבינו סעדיה כתוב ועל המדינות סמוך עם מה שלפניו בלא פירוד. מי לא נפקד כיום הזה כלומר היום הזה וכיוצא בו בכל שנה ושנה. כי זכר כל המעשים לפניך בא ואין מי שיוכל להמלט מלפני' כי הכל בא לפניך. מעשה האיש ודינו הראוי לו זהו ופקודתו מלשון ופקדתי בשבט פשעם. ועלילות על שם ונוקם על עלילותם. מצעדי גבר על שם מה' מצעדי גבר כוננו. מחשבות אדם על שם ה' יודע מחשבות אדם. ותחבולותיו על שם ותחבולות מרמה שהוא מכיר כל מעשיו הרעים. יצרי מעללי איש יצר טוב ויצר רע. אשרי איש שלא ישכחך לקח לשון זה כדי לגנות השוכחו שנאמר ותשכח אל מחוללך וישכח ישראל את עושהו. ובן אדם יתאמץ בך על שם ועל בן אימצת לך. ועל כן אשריהם כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולקח לשון דורשיו אצל אשרי על שם אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו. ולא תכלים לנצח כל החוסים בך על שם אל יכלמו בי מבקשיך וכתיב ולא תכלמו עד עולמי עד וכתיב ולא יאשמו כל החוסים בו.

וגם את נח באהבה זכרת שנאמ' ויזכור אלקים את נח. ואמר באהבה על שם ונח מצא חן בעיני ה'. ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים. ישועה על שם אדם ובהמה תושיע ה' ורחמים על שם שכתוב גבי מי נח אמר מרחמך ה'. בהביאך את מי המבול וכו' שנא' ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר. והשחתה זו היא כנגד כי השחית כל בשר מדה כנגד מדה וזהו מפני רוע מעלליהם שהיו משחיתים את דרכם. על כן שהיה נח צדיק ביניהם בא זכרונו לפניך ה' אלקינו להרבות זרעו כעפרות תבל על שם פרו ורבו ומלאו את הארץ. ואמ' כעפרות על שם שאמר הב"ה לאברהם שהיה מבני בניו ושמתי את זרעך כעפר הארץ. ואמר עפרות תבל ולא עפר הארץ על שם שהיה שם בן נח צדיק וחם ויפת רשעים נמצאו רוב עפרות בניו מתובלים בקלון והוא מלשון תבל עשו כי על שם הזנות נקראת האדמה תבל. וצאצאיו כחול הים על שם ושמתי כחול זרעך וצאצאי מיעיך כמעותיו וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים.

ועתה מזכיר עשרה זכרונות. שלשה זכרונות מן התורה ויזכור אלקים את נח ויזכור אלקים את בריתו ואזכור את בריתי. ושלשה מן הכתובים זכר עשה לנפלאותיו יזכור לעולם בריתו ויזכור להם בריתו. ושלשה מן הנביאים זכרתי לך חסד נעורים זכור אזכרנו עוד וזכרתי אני את בריתי אותך.

ואומר יעלה ויבא ופירשנוהו למעלה.

אלקינו ואלקי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים על שם זכרנו ה' ברצון עמך ופקדנו בישועתך. ואמ' רחמי' על שם זכור רחמיך ה'. וזכרון ופקודה אחת היא בכאן. משמי שמי קדם על שם לרוכב בשמי שמי קדם. וזכור לנו ה' את הברית ואת החסד ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה. ברית שנאמ' ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמ' לזרעך נתתי את הארץ הזאת. חסד שנתינת הארץ לאברהם היתה בחסדו של מקום וזהו שכתו' חסד לאברהם אבל ביעקב כתי' תתן אמת ליעקב שנתינת הארץ ליעקוב היא באמת שכבר כרת ברית עם אברהם זקנו ליתנה לו. שבועה שנאמ' כי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית וגו'. וכבש רחמיו אע"פ שדרך האב לרחם על בנו. על כן צריך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך. כי נכמרו רחמיו מתרגמינן ארי אתעללו רחמוהי. והטעם שיהמו רחמיו על מדותיו והמדות הם מדות הקב"ה שהם מדה כנגד מדה אם עשה טובה מטיבין לו ואם עשה רעה מריעין לו ואנו מבקשים מלפניו שיהמו רחמיו על מדותיו וידיננו לכף זכות. וזהו שאומ' ותתנהג עם בניך במדת רחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין כל זה לשון חכמים הוא והוא שנוי בפ"ק דברכות. ובעבור שמך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומנחלתך על שם שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך. וקיים לנו ה' אלקינו את הדבר שהבטחתנו בתורתך על ידי משה עבדך כאמור וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגוים וגומר זהו זכרון עשירי לפי שצריך לסיים בתורה. כי זוכר כל הנשכחות אתה ואין שכחה לפני כסא כבודך וכו' פירוש הנשכחות מבני אדם הוא זוכרם ואמר זה עתה פעם אחרת כדי להסמיך מעין החתימה סמוך לחתימה. בא"י זוכר הברית זהו וזכרתי להם ברית ראשונים ואומ' היום הרת עולם ופירשנוהו למעלה.

אתה נגלית בענן כבודך על שם הנגלה נגליתי לבית עלי וכתיב ונגלה כבוד ה'. על עם קדשך לדבר עמהם על שם קדש ישראל לה'. מן השמים השמעתם קולך שנאמר מן השמים השמיעך את קולו. ונגלית עליהם בערפלי טוהר על שם ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים. ואמר תחלה ענן ואחר כך ערפל על שם ענן וערפל סביביו. ואמר טוהר על שם וכעצם השמים לטוהר. גם כל העולם כלו חל מלפניך על שם וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. ובריות בראשית הם האילנות ושאר צמחים. חדדו ממך שנאמר וירקידם כמו עגל וכתיב קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש כי זה המזמור מדבר בעת מתן תורה שנאמ' בסוף המזמור ה' עוז לעמו יתן דהיינו התורה ואימתי חרדו ממך. בהגלותך מלכנו על הר סיני ללמד לעמך תורה ומצות על שם שכתו' ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חוקים ומצות טובים. ותשמיעם את הוד קולך שנאמר כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים כאשר שמעת וגו'. ואמ' הוד על שם קול ה' בהדר. ודברות קדשך על דרך ישא מדברותך. מלהבות אש על שם קול ה' חוצב להבות אש. בקולות וברקים עליהם נגלית על שם ויהי קולות וברקים. ובקול שופר עליהם הופעת על שם וקול שופר חזק מאד ואמ' הופעת על שם הופיע מהר פארן.

ועתה מזכיר עשרה שופרות. שלשה שופרות מן התורה וקול שופר חזק מאד ויהי קול השופר ואת קול השופר. ושלשה מן הכתובים ה' בקול שופר בחצוצרות וקול שופר תקעו בחדש שופר ואומר מזמור הללויה הללו אל בקדשו וגומ' מפני שיש בו עשרה הלולים והם כנגד עשרה מלכיות ועשרה זכרונות ועשרה שופרות. ושלשה מן הנביאים יתקע בשופר גדול וכתקוע שופר תשמעו וה' אלקים בשופר יתקע. ואומר אחרי כן ה' צבאות יגן עליהם פי' על יושבי תבל ושכני ארץ שהזכיר למעל' ועל שם שאמ' כאן וה' עליהם יראה וכתי' בתריה ה' צבאות יגן עליהם תקנו לאמרו כאן ומתוך שתקנו לבקש רחמים על העם השוכנים בשאר הארצות תקנו גם כן לבקש רחמים על הקהל. ואומר ה' צבאות יגן עליכם ואחר כך מכניס ש"צ עצמו בכלל הרחמים ואומר ה' צבאות יגן עלינו.

אלקינו ואלקי אבותינו תקע בשופר גדול לחירותינו על שם והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול לחרותינו. ושא נס לקבץ גליותינו על שם ונשא נס לגוים. ואמר גלויותינו על שם וגלות החל הזה. וקיים לנו ה' אלקינו את הדבר וכו' כאמור וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות וגומר. זהו שופר עשירי לפי שצריך לסיים בתורה. ויש לתמוה כי אינו כתוב שופר בזה הפסוק לכך היה מסיים הר' יונה ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם. והרמב"ן היה מסיים לא הביט און ביעקוב וגומ' אע"פ שכבר אמרו עם המלכיות הא אמרינן אם רצה אומרו עם המלכיות ועם השופרו'. והרא"ש כתב שאין לשנות ממטבע ברכות שנהגו ראשונים וכי היכי דתרועה בלא שופר מקרי שופר הוא הדין נמי תקיעה ומשום דכתי' חצוצרת בקרא לא גרע וכן משמע בירושלמי בפרקא בתרא דמכלתין שהיו משלימין בו בשפרות ע"כ. ובספרי דורש ותקעתם בחצוצרו' על עולותיכם הרי שופרות והיו לכם לזכרון הרי זכרנות לפני אלקיכם הרי מלכיות א"כ מה ראו רז"ל לומ' מלכיות תחלה ואח"כ זכרונות ושופרות אלא המליכיהו תחלה ואחר כך בקש מלפניו כדי שיזכר לך ובמה בשופר של חירות שנאמ' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגומ'. הנה נתבאר שחצוצרות הוא שופר. כי שומע קול שופר אתה ואומ' וה' אלקים בשופר יתקע. ומאזין תרועה ואין דומה לך על שם והאזנת למצותיו. ואין דומה לך שיתעלה בתרועה על שם עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר. ברוך אתה ה' שומע קול תרועת עמו ישראל היום ברחמים אמ' לשון ברחמי' על שם שכתוב תקעו בחדש שופר וגו' וכתי' בתריה בצרה קראת ואחלצך. ואומר היום הרת עולם. ואומ' רצה ומודים וכתוב לחיים ושים שלום ובספר חיים.

וחוזר ש"צ התפלה כדי לתקוע על סדר הברכות דתנן מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע ג' פעמים פירוש שהתפלל תשעה ברכות ולא היה לו שופר ואחר כך נזדמן לו שופר. ודייקינן טעמא שלא היה לו שופר אבל יש לו שופר תוקע על סדר ברכות ומוקמינן לה דוקא בצבור אבל יחיד לא אפי' יש לו שופר.

ואחר שגומר ש"צ התפלה אומר קדיש תתקבל ונפטרין לבתיהם לשלום. ואוכלין ושותין ושמחי' ואין להתענו' כלל בר"ה. וכן כתב רבינו האיי וזה לשונו ולהתענו' בשני י"ט של ר"ה אנו רואים שיפה הוא שלא להתענות שכך אמרו פרנסי ישראל הראשונים לישראל בראש השנה לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים. וכן בשבת שובה אין אנו רואים שיתענה האדם שהרי תשעה באב שהוא תענית חמור לא רצו לקבעו בשבת אלא דחו אותו ואפי' להשלים בשבת תענית שהותחלה בערב שבת נסתפקו בכמה דורו' עד שנחתכה הלכ' מתענה ומשלים ואם להשלים בשבת כך היאך נאמ' שתענית נדבה שפיר דאמי הילכך לא תעשון כן. וכן כתב הר' יצחק בן גיאת ששאין להתענות דעשרת ימי תשובה איקרו ימי צום לא איקרו'. ובתשובת רב נחשון גאון (כתב) אוסר נמי להתענות בראש השנה והכי איתא בירושלמי דתעניות בהדיא בראש השנה מתריעין ולא מתענין.

למנחה אומר אשרי וסדר קדושה וקדיש עד לעילא ומתפללין כמו ביוצר. ואם חל בשבת כתב רב עמרם שאומ' צדקתך כמו בשבת דעלמא כיון שהוא יום הדין ואומרים צדקתך משום צדוק הדין ראוי לאומרו ביום הדין. [וכן] כת' רבינו האיי.

ליל שני מתפללין כמו בליל ראשון. ואם חל בשבת כתב אבי העזרי שאלתי לרבותי אם יש לומ' ותודיענו בליל שני של ראש השנה שאירע במוצאי שבת מפני שאומ' בו וחגיגת הרגל וראש השנה אינו חג. והשיבוני דאעפ"כ אומר ותודיענו כי היכי דאמרינן במוצאי י"ט בהבדלה בין יום השביעי לששת ימי המעשה דאמרינן סדר ההבדלות הוא מונה הכא נמי סדר התיקון הוא אומר.

ולענין זמן בליל שני כתב רש"י בתשובה רבותי אומרים שאין אומ' זמן אלא בראשון לפי שהן קדושה אחת וכיומא אריכתא דאמו מה שאין כן בשני ימים טובים של גליות שהם משום ספק ושתי קדושות הן ואומר זמן בשניהם אבל אני אומר שצריך לומר זמן בשניהם וכן נוהגין במקומנו ובכל המקומות שעברתי בהן ואין חלוק בין י"ט של ראש השנה לשאר ימים טובים של גליות אלא לענין ביצה ומחובר לאסור של זה בזה וטעמא דאף בזמן ב"ד פעמים שהיו עושין י"ט אע"פ שלא היה שם ספק דיום שני היה עיקר יום טוב והיו גומרין יום ראשון בקדושה שלא יזלזלו לשנה הבאה אבל לענין זמן ממה נפשך אי ספיקא הוא אומר זמן ואי אמנהגא דב"ד סמכינן שהיום נוהגין קדש ולמחר קדש אומ' זמן דהא מיום שני היו מונין תיקון המועדות והוא עיקר ראש השנה וצריך לומר בו זמן וכן הלכה עכ"ד. והגאונים כתבו שאין לומ' זמן בשני לא בקדוש ולא בשופר. וכן כתב רבינו יצחק ב"ר יהודה. אבל בעל העטור כתב כרש"י. וכן השיב רבינו משולם ב"ר קלונימוס. והרא"ש היה רגיל לקדש בליל שני של ראש השנה ביין חדש כדי להוציא עצמו מן הספק או היה מניח לפניו פרי חדש שעדיין לא ראהו ולא אכל ממנו והיה מברך שהחיינו אם היה חייב משום י"ט עולה לכאן ולכאן ואם לאו יהיה משום היין או הפרי בלבד וכן היה נוהג הרמ"ה.

יום שני מתפללין כמו ביום ראשון ותוקעין כמו בראשון. ולענין זמן ביום שני על השופר היא מחלוקת כמו בזמן ליל שני של ראש השנה בקדוש כמו שכתבנו למעל'. וכתב הר' יעקב בן הרא"ש שאם חל יום ראשון בשבת דלכוליה עלמא יש לומר זמן בשופר ביום שני כיון שלא תקעו בראשון.

וקורין בפרשת וירא אליו מן והאלקים נסה את אברהם עד סוף הסדר. ומפטיר קורא כמו אתמול. ומפטיר בירמיה מצא חן במדבר עד רחם ארחמנו נאם ה'. והטעם להפטרה זו מפני שכתוב בה ענין זכירת ישראל לטוב שנאמר זכור אזכרנו עוד וגומ'.

ובמוצאי ראש השנה מכריז ש"צ לקהל לומ' בתפלה המלך הקדוש והמלך המשפט. ומבדילין בתפלה וכן על כוס כמו שמבדילין במוצאי שבת אלא שאין אומרים אליהו הנביא וגם אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים.

וגרסינן בירושלמי בפרקא קמא דשבת ר' חייא רבה מפקד לרב אי את יכיל למיכל כוליה שתא בטהרה אכול ואי לא אכול שבעה יומין בשתא. וכתב אבי העזרי קבלתי שאלו שבעה ימים הם שבעה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים וכתב הרא"ש על כן נהגו באשכנז אף אותם שאין נזהרין מפת של גוים כל השנה בעשרת ימי תשובה נזהרין.

תוכן העניינים

אבודרהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה