אור ברסלב
אב בחכמה פסק ג › ענף ב

אב בחכמה· רבי אברהם אהרן יודלוביץ'

פסק ג · ענף ב

ענף א

ודעת המנחת חנוך בזה הוא דרבים הוא שלשה, כמבואר ביור"ד סי' רכ"ח גבי נדר ע"ד רבים ובגיטין (מ"ו) וכן היא דעת ההפלאה ז"ל בספרו פנים יפות עה"ת פ' ראה, ולפום שיטה זו אפשר לפשוט ספיקא דהמשנ"ח שנסתפק אי מצטרפין המדיחין בהדי נדחין להיותן רובן של עיר או לאו עיי"ש ואי נימא דשלשה מיקרי רבים בזה א"כ ממתני' זו דשנים לא הוי רבים פירושא דמתני' אמר לשנים ביחד וא"כ אכתי יצטרף להם המסית וישתנה דינו לדין מדיח ויתחייב דוקא אם יהיו שני מדיחים וגם דוקא אם השנים עבדו ע"ז כדין מודחים ובמתנ' הא מיירי דלא עבדו ע"ז כלל, דהא מביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו א"כ הם כשרים להעיד ומוכרח דלא עבדו ע"ז כלל ומוכרח לומר דאינו מצטרף עמהם והילכך יש לו דין מסית דחמור ובזה ממדיח דאע"פ שלא עבד ע"ז לא המסית ולא המוסת, וגם המסית הוא יחידי נסקל מפני שהורה לעבוד ע"ז וכמו דדייק קרא אשר בקש להדיחך, אבל גבי מדיחין כתיב וידיחו את יושבי עירם, ואולם יש לדחות ראיה זו דלעולם המדיח מצטרף בהדי נדחין להיות רובא של עיר והכא מיירי דאמר רק לשון אלך ואעבוד ולא נלך ונעבוד ומדיח הא מוכרח לומר נלך וא"כ י"ל דלהכי איתא בזה רק דין מסית על המסית ולקמן הבאתי הירושלמי דמדיח שאמר בלשון גבוה נעשה מסית ומדיח שאמר בלשה"ק נעשה מסית ובארתי שם וא"כ הרי איכא אופנים דלשונו מכריח שיהיה רק מסית ולא מדיח ולפנינו יבואר עוד פלוגתת הכ"מ עם הלח"מ עוד בזה.

ודעת מהר"א שטיין בביאורי הסמ"ג שם דעד עשרה נקרא מסית אבל אם היו עשרה ומעשרה ולמעלה נקרא רבים ובמשנ"ח כתב דאין דבריו מוכרחים ואולם בפי' המשניות להרמב"ם שם בגיטין (מ"ה:) בהא דר' יהודה אומר כל נדר שידעו בה רבים וכו' כתב הרמב"ם דרבים הם לא פחות מעשרה וזהו כר' יצחק בגמ' שם דגמר מדכתיב בקרא ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה ועדה הוא עשרה דגמרי' ממרגלים דכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב, והרע"ב והק"ע ופ"מ פירשו שם ג"כ כדברי הרמב"ם בפי' המשנה, ויש להעיר דא"כ למד"א בירושלמי סוטה (פ"ז הל' ה') דמרגלים עשרים וארבעיה הוי הרי יהיה עדה שנים ועשרים דיצאו יהושע וכלב, ואפשר דהא זהו רק לר"ע שם בירושלמי דאמר לשונות ריבויים הם דאיהו דרש איש אחד איש אחד דכפולים היו אבל לר' ישמעאל שם דס"ל דברה תורה כלשון ב"א ולא דרש לשונות כפולים לא היו מרגלים רק עשרה ור' יהודה הא ס"ל בע"ז (כ"ז.) דמילה בכותי פסול ולא דרש המול ימול מכל מקום, משמע דסובר דברה תורה כלשון ב"א וא"כ להכי אליביה מרגלים רק עשרה היו.

ובהא דחטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת הנה בירושלמי שם בגיטין (פ"ה הל' ו') אמרו וכמה הם רבים, גוריון בשם ר' לקיש שלשה ב"א, ר' אבין בשם ר' יונתן והבאתם גזול את הפסח ואת החולה, מה פסח וחולה בגלוי אף כל בגלוי, והרמב"ם בפ"ה מהלכות איסור מזבח סתם הדברים בזה ולא כתב כמה הם רבים, והכ"מ הביא דבירושלמי אמרינן דרבים היינו שלשה ולא ידעתי למה השמיטו רבינו עכ"ד. והתוספות יו"ט כתב לתרץ דהרמב"ם סובר דר' אבין בשם ר' יונתן דאסמיך זה אקרא והבאתם גזול את הפסח וכו' מה פסח וחולה בגלוי אף כל בגלוי, חולק על האומר דרבים שלשה אלא גלוי בעינן ותלוי בראות עיני הדיין כפי הזמן והענין ומשום כך בבבלי לא פרשינן בזה כמה רבים משום דסובר כר' אבין בירושלמי וכו' ובמרה"פ ושיירי קרבן לא ניחא להו דברי התוספות יו"ט בזה אלא דהרמב"ם אע"ג דלא הזכיר בזה דרבים הם שלשה י"ל דסמיך עמש"כ בפ"ט בנזירות דכיון דהם שלשה הרי הם רבים וכ"כ פט"ז מה' אבה"ט ולענ"ד היה אפשר להביא ראיה לדעת התוס' יו"ט דגוריון בשם ר' לקיש דאמר רבים הם שלשה ור' אבין וכו' פליגי, דהא ב"ק (ס"ז.) אמר עולא דיאוש אינו קונה מדכתיב גזול ואת הפסח גזול דומיא דפסח מה פסח לית ליה תקנתא אף גזול לית ליה תקנתא דגם לאחר יאוש אינו קונה ור' לקיש שם (ס"ח:) סובר דחיוביה דארבעה וחמשה הוא לפני יאוש אבל לאחר יאוש שלו הוא טובח וכו' וא"כ לית ליה לר' לקיש הך דרשה דגזול הוי דומיא דפסח והילכך לטעמו אזיל בירושלמי דפליג אדרשא דר' אבין בשם ר"י דאליביה דר"ל ע"כ גזיל אינו דומיא דפסח. ואמנם לפי"ז בדעת הרמב"ם נראה יותר כהשיירי קרבן ומרה"פ דהרמב"ם סמך בזה עמש"כ בפ"ט מנזירות ופ' ט"ז מה' אבה"ט דרבים הם שלשה, דהא בסוכה (ל'.) אמר ר' יוחנן בשם רשב"י טעמא דלולב הגזול פסול גם ביו"ט שני משום דהו"ל מצוה הבאה בעבירה שנאמר והבאתם גזול את הפסח וכו' גזול דומיא דפסח מה פסח לית ליה תקנתא אף גזול לית ליה תקנתא דגם לאחר יאוש פסול וכוי, משום מצוה הבאה בעבירה והרמב"ם פסק דלולב הגזול כשר ביו"ט שני כשמואל דלא קיי"ל כהך דרשא דגזול דומיא דפסח ופסול דגזול הוא רק ביו"ט ראשון משום דלא הוי לכם ואע"ג דביו"ט א' להרמב"ם פסול לולב הגזול אפילו לאחר יאוש זהו משום דס"ל דיאוש אינו קונה כלל וא"כ ממילא לא הוי לכם, אבל הדרשא דגזול דומיא דפסח לית ליה. ועוד י"ל דרשב"י בסוכה הנ"ל אזיל לטעמו בב"ק קי"ד דס"ל סתם גזילה הוי יאוש בעלים והילכך סתם גזול הוי דומיא דפסח משום דסתם גזול הוי לאחר יאוש ולית ליה תקנתא דומיא דפסח משא"כ לדידן דקיימ"ל כדרבנן דסתם גזילה לא הוי יאוש וא"כ גזול אינו דומיא דפסח, ועיין לב אריה בחולין (נ"ו:) הכריח שם דר"ל ס"ל דרבים הוא שלשה ואינו סובר הדרשא דמה פסח ולא ראה הירושלמי בפנים דלא היה הצורך לחדש זה מדעתו.

תוכן העניינים

אב בחכמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה