אור ברסלב
אב בחכמה פסק ב › ענף ב

אב בחכמה· רבי אברהם אהרן יודלוביץ'

פסק ב · ענף ב

ענף א

ואנכי בעניי הנני אומר, כי מאד הנני תמה על הרב הזה, איך מלאו לבו להורות הלכה למעשה ולהקל נגד מרן הט"ז זצ"ל בלי עיון היטב. רואה הוא מרחוק ספרי וסמ"ג וסמ"ק ושט"מ בשם תלמיד הר"ף וכותב על הטור כי הוא יחיד בשיטתו ואשר בקרוב בין ריסי עיניו לא יראה ואומר הנה ודאי לשון הטור שכתב קשר שני סוסים בקרון וקשר עמהם חמור אע"פ ששני הסוסים יכולים למשכו בלא החמור לוקה. וכן עגלה המושכת בקרון וקשר מין אחר בצד הקרון או מאחריו חייב מפני שדוחק הקרון בגופו ומסייע בהליכתו, הנה ממש"כ ראשונה לוקה ואח"כ כתב וכן עגלה וכו' מוכת דס"ל דגם בזה לוקה וגם ליכא חילוק בין צד הקרון או מאחריו בשניהם הוא לוקה דהוי מה"ת. והרמב"ם השמיט כל המשנה דאין קושרין וכו' ולא זכר לא דין צד הקרון ולא דין אחורי הקרון, והוא פלא גדול אשר ראוי לכל צורבא מרבנן להתבונן בזה. והבית יוסף הרגיש בזה וכתב דסמך על מה שסתם וכתב ראשונה המושך בהם עגלה או אבן כאחד לוקה, וממילא משמע דבכל גוונא דהוא מושך לוקה, ואם אינו מושך אינו לוקה, והדבר ניכר לעין אם הוא מושך או אינו מושך עכ"ל, וא"כ גם להרמב"ם צדי הקרון ואחורי הקרון שניהם הם דאורייתא ולוקה, דהא הרמב"ם השמיט גם דין אחורי הקרון מפני שסמך עמש"כ מקודם דבמושך לוקה. ואם הרמב"ם סובר דאחורי הקרון הוא רק איסור דרבנן היה לו זה להזכיר בפירוש א"ו דסובר דגם אחורי הקרון הוא דאורייתא ולוקה.

ואמינא מקור גדול לשיטת הרמב"ם והטור מהירושלמי דכלאים דגרסינן שם בגמרא אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון. תני ר' מאיר פוטר ומדקתני ר"מ פוטר מכלל דלת"ק חייב מה"ת וקיימ"ל כת"ק דכוותיה סתים לן תנא במשנה שם והפ"מ הביא דבתוספתא פ"ה הגירסא תני ר' מאיר מתיר ולפי"ז ליכא ראיה דלת"ק חייב מה"ת אלא די"ל דאיסורא דרבנן הוא בעלמא אבל אינו לוקה, והגז"ם כתב להגיה כן בירושלמי וכבר קדמו בזה הגר"א בשנות אליהו אבל אינו מוכרח דהטעות הוא בירושלמי וי"ל דשיטת הרמב"ם ודעמיה דט"ס הוא בתוספתא ושם צריך להגיה פוטר ולא מתיר דר"מ פוטר רק ממלקות דאינו מדאורייתא אלא דאיסורא דרבנן בעלמא הוא אבל לת"ק חייב דהוא מה"ת.

ואיברא די"ל דאין כאן ט"ס כלל לא בתוספתא ולא בירושלמי והוא על פי דברי היש"ש בספ"ה דב"ק, שכתב קבלתי דאסור לקשור הכלב תחת העגלה משום כלאים ותדע דהא אוסר בתשובה ששאל ר' אפרים את הראבי"ה למי שרוכב על הסוס להביא ציד ולמשוך בחבל הכלבים אצל הסוס והאריך לאסור מהא דתנן אין קושרין הסוס לא בצד הקרון וכו' אלמא אע"פ שאין עושה מלאכה עמל מ"מ אסור ואפילו לדעת הרא"ש שחולק בסוף ה' כלאים על התשובה ודעתו נוטה להתיר (כנראה דסובר כי לא תשובת הראבי"ה היא, אלא תשובת הרא"ש היא), היינו משום שסובר שאין איסור כלאים אלא בקשירה והתם לא קשר חבל הכלבים אל הסוס רק תפסו בידו. ועוד סבר דמתני' דאוסר לקשור הסוס היינו בשעת מלאכה, אבל שלא בשעת מלאכה לא, והכא בשעת מלאכה איכא, ולא עוד אלא שמסייע קצת במשיכת העגלה אע"פ שמעט מזעיר הוא, סוף סוף מושך בשניהם ולפע"ד שלוקה מן התורה כי גרוע יותר מן הכלאים שקושרין אחורי הקרון שאינם מושכים בקרון כלל ומחמת שכמה ב"א נכשלין בדבר זה הוצרכתי לכתוב ולבאר איסורו עכ"ל, ומבואר מדברי היש"ש שדקדק שהוא גרוע מן הכלאים שקושרין אחורי הקרון שאינם מושכים בקרון כלל עכ"ל, הנה מזה משמע פשוט דתחת הקרון אין גרוע מן הכלאים שקשורים בצדי הקרון וכן מובן בשכל כי בצדי הקרון הוא מושך ומסייע יותר מבאחורי הקרון דשם לשיטת היש"ש אינם מושכין בקרון ולכן לפום שיטת היש"ש נראה פשוט דבצדי הקרון הוא לוקה מן התורה כמו בתחתית הקרון.

ובזה עמדתי על דברי הראבי"ה שהובא שם ברא"ש סוף ה' כלאים דטען על רבינו אפרים מדתנן אין קושרין את הסוס לא בצדי הקרון ולא לאחר הקרון ולא את הלובדקים לגמל ור"מ מתיר, ואם היו מסייעין בירידה ובעליה הכל מודים שהוא אסור. ומדנקט קשירה ש"מ דוקא היא אבל בלא קשירה לא. ומדנקט נמי אם היו מסייעין בירידה ובעליה הכל מודים שהוא אסור, שמע מינה בעת מלאכה בעינן ועוד מדנקט בצד הקרון ש"מ דוקא בקרון ורישא דמתיר ר' מאיר כשקושרין בצדי הקרון או לאחר הקרון מיירי שאין מסייעין כלל אלא שקושרין לקרון בעלמא ואפ"ה אסרי רבנן מפני מראית עין והמעדני יו"ט כתב על זה תמיהני דמפרש טעמא אחרינא מדבירושלמי דאתפלגו ביה ר' יוחנן ורב, דר' יוחנן אמר טעמא מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה, רב אמר מפני שנושאין החבל שבינתים, והגז"מ בקונטרסו הקודם שם בס' ח"מ הנ"ל כתב דיש ליישב דס"ל להראבי"ה דזה קאי על הא דתניא ואם היו מסייעין בין במעלה בין בירידה הכל מודין שהוא אסור אבל ברישא הא דאסרו רבנן י"ל להראבי"ה דאינו אלא משום מראית העין וכרגע חשבתי דזהו פטומי מילי בעלמא, דבשלמא אם פלוגתא דר' יוחנן ורב קאי על הרישא דאין קושרין את הסוס לא בצדי הקרון ולא לאחר הקרון דמיירי בדרך ישרה ושוה ואינו מסייעו כלל לא במעלה ולא בירידה דהדרך אין בה כלל מעלות ומורדות, ואמר ר' יוחנן בזה דאסור מפני שזה נושא עצלותו של זה וכו' וכפירש הרא"ש דבזמן שהראשון מתעצל גוף של אותו שאחר הקרון נוגע בקרון ומנהיגו בקרון בגופו הנה בזה יתכן שפיר דרב הוצרך לומר דאי"צ לתלות הדבר מפני שזה נושא עצלותו של זה וכו', אלא מפני שנושאין את החבל שבינתיים והוא דבר תמידי בלי עצלותו של זה אבל בהך בבא דאם היה מסייעו בעליה או בירידה דחזינן דהוא מסייעו בעליה בגופו שמושך הקרון לההר או בירידה הוא מסייעו שמעכב הקרון שלא ירוץ מהר בירידתו מההר ומעכב הקרון וזה משיכתו שנושא הוא המשא בגופו וא"כ מה הוצרך בזה רב לומר מפני שנושאין החבל דהאיסור היא רק מפני משא החבל והלא בזה איכא משא הקרון ודברי הגז"מ לכאורה אינם אלא פטומי מילי בעלמא ואולם לפי דברי היש"ש דאיכא חילוק בין קשירה בצד הקרון לקושר אחורי הקרון א"כ י"ל דהראבי"ה מפרש דפלוגתא דר' יוחנן ורב קאי על הרישא דאין קושרין את הסוס לא בצד הקרון ואולם ס"ל להראבי"ה דפלוגתא זו קאי רק על הקושר לצד הקרון אבל הא דאסרו באחורי הקרון זהו מפני מראית העין דשם אינו מושך בקרון כלל וגם החבל אינו מש רק אם הוא בא בשביל מלאכה, להכי פי' הראבי"ה דאחורי הקרון זהו משום מראית העין.

ובזה נראה אור כי יהל בדברי רבותינו דהסמ"ג הביא הספרי ומנין לרבות הדש והמנהיג ת"ל יחדיו ולהוציא קושר סוס בצדי הקרון או לאחר הקרון שאינו יחדיו ואע"פ שקושר סוס בצדי הקרון אינו לוקה מדרבנן אסור כדתניא בתוספתא אין קושרין סוס לא בצדי הקרון ולא לאחר הקרון ור' יהודה מתיר, והלכה כחכמים דסתם מתני' דכלאים כחכמים והשט"מ בב"מ (צ"ד.) כתב בשם תלמיד הר"ף וא"ת לר' יאשיה למאי איצטריך יחדיו וי"ל דמבעי ליה פרט לקושר אחורי הקרון מין אחר דלא מחייב וא"ת הא אמרי בירושלמי אין קושרין הסוס אחורי הקרון וי"ל דהיינו מדרבנן אבל מלקות ליכא, ויפלא למה לא הביאו ישר המשנה דכלאים וגם הסמ"ג הביא התוספתא והשט"מ בשם תלמיד הר"ף הזכיר הירושלמי ולא התוספתא ולדברינו הדברים מאירים דהסמ"ג דתפס דברי הספרי להלכה דבצד הקרון ואחורי הקרון שניהם אסור מדרבנן הילכך הביא התוספתא דר"י מתיר ומכלל דחכמים רק אסרי ומדרבנן בעלמא ולא הביא המשנה דמשם ליכא הוכחה כלל דהוא מדרבנן אבל מהתוספתא מוכח כן וממילא דהסמ"ג מגיה בירושלמי דצ"ל ר"מ מתיר ואולי דס"ל דזהו תרי תנאי ר"מ דירושלמי פוטר ור"י דתוספתא מתיר. ופסק בזה כר"י נגד ר"מ דר"י סובר דגם לרבנן הוא רק איסור דרבנן ולא כר' מאיר דאליביה לתנא קמא חייב, דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. ואולם תלמיד הר"ף ז"ל סובר כשיטת היש"ש דבאחורי הקרון גם לחכמים אינו רק איסור דרבנן ומשום דגזרינן אטו צדי הקרון דהוי דאורייתא מפני דמושך בקרון כנ"ל אבל אחורי הקרון אינו מושך כלל ורק דאסור מפני מראית העין והילכך הביא הירושלמי דקתני התם ר"מ פוטר ואינו מגיה כלל לא בתוספתא ולא בירושלמי כנ"ל ורק דר"מ פוטר בצדי הקרון א"כ ממילא אליביה לאחר הקרון מותר ובתוספתא קאי רק על האי דאחורי הקרון.

וסרו בזה דברי הגז"מ שכתב דבסמ"ק סי' ק"ע כתב דלא כהט"ז וז"ל וכן קושר מין אתר אחורי הקרון אסור מדרבנן. וגם השט"מ בשם תלמיד הר"ף כתב וא"ת לר' יאשיה אמאי איצטריך יחדיו וי"ל דמבעי ליה פרט לקושר אחורי הקרון מין אחר דלא מחייב ומאי דתנן במתני' ולא לאחורי הקרון היינו מדרבנן ולדברינו ליכא שום ראיה מהסמ"ק ותלמיד הר"ף ז"ל דלא סבירא ליה כהט"ז דשפיר י"ל דאינהו לא פליג על הט"ז כלל דהוי דאורייתא אבל זהו בצדי הקרון דוקא ודברי הסמ"ק והשט"מ בדיוק נאמרו לאחורי הקרון זהו דרבנן ולא בצדי הקרון וכדעת היש"ש דפסק כן בתחתית העגלה ודשאני מאחורי הקרון אבל צדי הקרון לא גרע מתחתית הקרון כנ"ל וזה ברור בעיני ונפלאתי מאד על הרב הגז"מ דהוא הביא שם בספרו בסי' הקודם דברי היש"ש והאיך לא שת לבו דמהסמ"ק ותלמיד הר"ף ליכא קושיא כלל על הט"ז דהא י"ל דאיהו מיירי בצד העגלה לחוד ברם בקושטא אמינא דמודינא דהט"ז מיירי גם מאחורי הקרון וסובר דגם אחורי הקרון הוא דאורייתא דהא כן הוא דעת הטור וכן הוא דעת הרמב"ם דהשמיט לגמרי דברי המשנה משום דסמך עמש"כ מקודם כמ"ש הב"י וא"כ גם באחורי הקרון הוא דאורייתא כנ"ל.

תוכן העניינים

אב בחכמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה