אב בחכמה· רבי אברהם אהרן יודלוביץ'
פסק א · ענף ו
ויש עוד להעיר בדברי מר ורק לאשר הנני אוהב לפרק ושונא לטעון לזאת אקצר בזה וגם בדברי הרב הג' ר"נ ווייסבלאט זצ"ל הנני להעיר מעט דהראיה הראשונה שהעיר מהא דפירש"י בכתובות (ע"ד.) אבל חליצה א"א לקיימא ע"י שליח אין יכול לומר לשלוחו חלוץ לה וכו' משמע דוקא הוא אינו יכול לומר לשלוחו אבל היא יכולה לעשות שליח לחלוץ וכו' לכאורה הערה זו נכונה וי"ל דרש"י אזיל בזה לטעמו דבקדושין (מ"ב.) דפריך הש"ס שילח ביד פיקח חייב, ואמאי נימא שלוחו ש"א כמותו ובתוס' רי"ד פי' דודאי השליח חייב אלא דקושיות הגמ' היתה שגם המשלח יהיה חייב ואולם מרן רש"י ז"ל פי' דקושיות הגמ' יתחייב שולחו ולא השליח דמרן רש"י ז"ל סובר דחשיב שהשליח לא עשה שום עבירה כיון ששלוחו ש"א כמותו ובאמת כן הוא דעת הקצה"ח סי' ק"ה סק"א דהיכן שאצל המשלח אינה עבירה רק להשליח לא אמרי' ביה אין שליח לד"ע משום דליכא עבירה כלל להשליח דהשליח נחשב כהמשלח וכ"כ הגאון רעק"א בתשובה (סי' קצ"ד) דכה"ג לית ביה משום אשלד"ע ולהכי רש"י לטעמו פי' הסוגיא דכתובות דחליצה א"א ע"י שליח זהו בשליח דידיה דהתם בעינן שיהיה רגל השליח נחשב כרגל המשלח וחליצת המנעל מעל רגלו הוא מידי דממילא שמונת על רגלו והחלוץ אינו עושה אז שום מעשה וא"כ בזה אי אפשר שיהיה השליח כהמשלח דאין כח במשלח לעשות שליח על מידי דממילא שהוא אינו עושה שום מעשה כלל אבל בדידה דעושית מעשה ופעולה ממשית שפיר אפשר לה לעשות שליח במקומה לחליצת המנעל ולקריאה ולרקיקה איברא דאין כאן הוכחה מידי דזה דעת רש"י בזה די"ל דרש"י פי' הסוגיא בשליח דידיה דהא כן מיירי בגמ' מפורש בשליח דידיה ומהגמ' ליכא למידק מידי דזהו אורחיה דמילתא דהיבם מבקש ממון ומתנה תנאים ולא היבמה וכמו שיבואר בסמוך, ושוב ראיתי כן בעתון שע"ת.
ומש"כ הרב ר"נ ז"ל להוכיח דשליחות בחליצה מהני מיבמות (יו"ד) החולץ ליבמתו בין הוא בין האחים אינן חייבין לא על החלוצה ולא על צרתה כרת מ"ט מי איכא מידי וכו' אלא איהו שליחותא דאחים קא עביד ואיהי שליחותא דצרה קא עבדה עכ"ל הרי בהדיא חזינן דחליצה איתא ע"י שליחות והאריך בזה, ולע"ד הלשון דשליחותא דאחים וכו' ואיהי שליחותה דצרה קא עבדה אין פירושו שליחות ממש כלל רק ענין גילוי דעת דניחא להו וכמו בפ' ר' ישמעאל במס' ע"ז (נ"ג) כי עבדו ישראל לעגל גלוי אדעתייהו דניחא להו בע"ז וכי אתו עכו"ם שליחות דישראל עבדו דזה תימה הא קיימ"ל דאין שליח לד"ע וגם מעכו"ם לישראל ליכא שליחות כלל, אלא דכוונת הגמ' דלענין איסור דבר הנעבד בגילוי דעת בעלמא סגי וכ"כ הברכ"י באה"ע סי' ה' ובס' עין זוכר וכ"כ הרב מהר"י עייא"ש ז"ל בעפרא דארעא מערכת א' אות ו' וכ"כ בנו"ב תניינא סי' קמ"ח וה"נ בסוגיא דיבמות הנ"ל אין שליחות ממש דהא האחים לא עשו אותו לשליח בפירוש וכן הצרות לא עשו אותה לשליח בפירוש ורק דהכוונה דזהו כמו גילוי דעת דניחה להו שיפטרו האחים והצרות והוי כמו שליח ושוב מצאתי בס' בית יצחק להגאון מלבוב באה"ע ה' יבום וח' (סי' ק"ה) דהגאון מהרש"ק מבראד השיב כן דהתם לאו שליחות ממש הוא והגאון מלבוב הסכים לזה מטעמא דגם אם לא ירצה האחר לעשות אותו לשליח חולץ ושליחות בע"כ לא אשכחן רק מאב לבתו וגם דהא החלוץ לא עביד מידי ולמידי דממילא אי אפשר לעשות שליח כנ"ל.
וגם בזה דברי הרה"ג ווייסבלאט ז"ל תמוהים במאי דכתב דמהסוגיא דיבמות איכא איכא ראיה דשליח דידה מהני ולא לדידיה, ולכאורה היה לו להוכיח משם דגם שליח דידיה מהני דהא אמרו איהו שליחותא דאחים קא עביד ורק דדחה זה די"ל דזהו משום דאית ליה לשליח שייכות בגוה ובכה"ג דאיהו נמי חייב בדבר יכול להיות שליח למידי דממילא וכעין זה מצינו באור"ח סימן קצ"ג שנים שאכלו כאחד סופר מברך ובור יוצא משום שהסופר גם כן נתחייב כמ"ש הגר"א סי' תפ"ד הרי אף ע"ג דאמירה לאו מעשה הוא כמ"ש ביבמות (ק"ה.) ובתוס' שם ד"ה ככה, וה"נ בחליצה בשליח דידיה דהוי למידי דממילא י"ל דאיכא חילוק בין היכא דגם הוא חייב בדבר שפיר נעשה שליח והיכא דלא שייך בזה אי אפשר על ידי שליח דידיה משא"כ במידי דעשיה כמו שליח דידה עיי' לעיל בת' הר"ל ווייסבלאט ז"ל אות ב' ולע"ד מהא דסופר מברך ובור יוצא ליכא ראיה למידי דממילא דמהני שליח דהתם הא י"ל דזהו משום דשומע כעונה ומהתם גופיה מוכח דאמירה אינו עוד כלל כמילי דממילא דהא עם שבשדות מוציאן הש"ץ בתפלתו משום דאניסי הרי אע"ג דליכא שמיעא כלל מוציאן הש"ץ ומוכרח לומר דאמירה דהוא תפלה אינו מידי דממילא כלל דהרי הא דהש"ץ מוציאן זהו מטעם שליחות כמ"ש הב"ח באור"ח סימן תל"ד ולמידי דממילא אי אפשר שיהיה שליחות דעל מה יחול השליחות וא"כ כיון דתפילה הו"ל מעשה ואינו מידי דממילא הרי גם במידי דמעשה אפשר לחלק בין היכא דהוא נמי חייב בדבר יכול להיות שליח ולא היכא דהוא אינו חייב בדבר א"כ מהסוגיא דיבמות ליכא ראיה דשליח דידה מהני היכא דאינו מחוייב בדבר לענין קריאת מאן יבמי וקריאת ככה דהתם ביבמות זהו משום דאית ליה לשליח שייכות בגוה.
ומה שהעיר הרב ר"נ ז"ל בסוגיא דיבמות (נ"ג.) לפרש דהא דאמרו דביש תנאי בחליצה קמפלגי זהו בתנאי דידה דהיא התנתה שתקבל חליצה ע"מ שיתן לה מאתים זוז דתנאי דילה מהני דהיא יכולה לעשוק שליח הנה גם אנכי העירותי בזה והבאתי מזה ראיה דרש"י ותוס' דלא פירשו כן דמיירי בתנאי דידה מוכת דס"ל דגם תנאי דידה לא מהני משום דגם היא אין יכולה לעשות מעשה דילה בחליצה ע"י שליח ואולם דחיתי זה די"ל דרש"י ותוס' מודים דהיבמה יכולה לעשות שליח וממילא דתוכל להתנות תנאי בחליצה ומיאנו לפרש הסוגיא בתנאי דידה משום דסתימת הדברים דביש תנאי בחליצה פליגי עדיפא לפרש דהיבם התנה תנאי שיתנו לו כסף וכן אורחא דמילתא דהיבם יש לו טענות בענין הירושה והוא מתבזה דהיבמה רוקקת בפניו וקוראה ככה יעשה לאיש והעומדים קוראין חלוץ הנעל ג' פעמים והוא מתבזה, וגם הוא אינו משיג שום טובה והיתר על ידי החליצה כמו האשה, שמשגת ההיתר להנשא, ולכן הוא מבקש שיתנו לו איזה סכום כסף, אבל מעולם לא שמעו דהיבמה תבקש מהיבם כסף שתחלוץ לו ונדחים דברי הרב ר"נ בזה.
ועוד דאכתי ישאר קושיות התוס' השניה אדמיפלגי ביש תנאי בחליצה לענין מאמר שאחריה ליפלגו לענין התרה לשוק ולתרץ כעין שכתבו התוס' דלענין התרה לשוק לכו"ע לא הוי חליצה משום דיש תנאי בכה"ג ורק לענין חליצה פסולה פליגי, זה לא ניתן כלל להאמר דאם לא הוי חליצה להתירה לשוק פשיטא דלא נפקעה זיקה לגמרי ויועיל אחריה מאמר בלשון זיקת יבמין לכו"ע ובזה נדחה נמי מש"כ הגאון מלבוב בס' בית יצחק חאה"ע סי' ק"ה וסי' קי"ז לפרש דהא דאמרו בכתובות דחליצה א"א בשליח משום דהתנאי אי"א לקיים ע"י שליח זהו היכא שאין אח אלא הוא והסוגיא דיבמות נ"ג מיירי שיש לו אחין ומיקרי תנאי בדבר שאפשר לקיים ע"י שליח דשליחותא דאחים קעביד דא"כ נשארה קושיות התוס' יפלגו לענין התרה לשוק ואם לענין התרה לשוק לכו"ע לא הוי חליצה פשיטא דלא מפקע זיקה לגמרי ומהני אחריה מאמר בלשון זיקת יבמין וכן נדחה נמי מה"ט מש"כ שם לפרש הסוגיא לפי דברי רבינו ירוחם עיי"ש ולכן נדחה נמי מה"ט פי' הלח"מ בפי"ו מאישות דמיירי דהתנה התנאי בשעת חליצה עיי"ש ואין להאריך וז"ב ופשוט.