אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' קה

סי' קד

בעזה"י יום א' כ"ח אד"ר תרנ"א לפ"ק סטרי. שלום ורב טוב לכבוד ידידי הרב החריף ובקי ירא ושלם כש"מ שמואל שפירא נ"י דומ"ץ דק"ק דאברמיל יצ"ו.

מכתבו עד"ש הגיעני לנכון והנני לתשובתו בעובדא דאתא לקמי' בחבורה אחת בעירו שנמנו וגמרו לכתוב לעצמם ס"ת ובחרו למו גבאי החבורה סופר א' מומחה שיכתוב להם. הס"ת ויתאספו רבים מאנשי החבורה והגבאים בראשם ועשו מעמד והשואה עם הסופר בפיסוק דמים עבור כל יריעה ועשו ביניהם ת"כ גם שלוסצעטיל אשר בו נדבר והותנה ביניהם מדת היריעות ותיקון הקלפים באופן שלא יהי' בהם שום מטלית והידור הכתיבה שתהי' עצהיו"ט.

והי' המדובר ביניהם בע"פ שסדר התשלומין יהי' לאחר גמר כתיבת כל יריעה אם ממעות השבוע שמקובץ מבני החבורה אם מאשר ינדבו בני החבורה לכתוב כ"א יריעה מכיסו והתחיל הסופר לכתוב ושלמו לו בעבור מקצת יריעות מקופת החבורה ובעד מקצתן מהמנדבים יריעות שלימות ולתקופת השנה נסתלקו הגבאים הראשונים מהתמנותם ונכנסו אחרים במקומם ונתוספו ג"כ בני חבורה חדשים וגם במשך הגבאים החדשים גמר הסופר איזה יריעות ושלמו לו כפי ההשוואה הראשונה וכעת פגעו בהסופר הלז קנאים קנאת סופרים אחרים והוזילו הרבה שכר הכתיבה והשיאו את לבב הגבאים החדשים ועמהם רבים מבני החבורה והתעוללו עלילות על הסופר למען יחזרו מהמקח ונבדקו היריעות ע"י סופר אחר ול"ה יכול להטיל מום ודופי בהכתב אחרי שהיא כתיבה תמה ומהודרת אפס שחפש ומצא בשנים ושלשה יריעות איזה מטליתים קטנים מקצה ועי"ז מצאו עילה לבטל המקח ובהשוואה שביניהם והסופר הראשון טוען שחשב שלא יקפידו על מטלית קטן כזה כאשר באמת הי' למראה עיניהם כל יריעה ויריעה ולא הקפידו כלל ועתה אם רע בעיניהם מוכן הוא להחליף יריעות אחרות תחתיהם והגבאים החדשים בצירוף רבים מאנשי החבורה טוענים א' כיון שהגבאים החדשים לא השוו א"ע עם הסופר ההוא אין עליהם חיוב לעמוד בהמקח ב' אפי' הגבאים הראשונים במעמד רבים מהחבורה לא יכלו להתחייב א"ע אז רק נגד מעות החבורה המקובץ בכל שבוע אבל לא במה שכל יחיד מתנדב מרצונו לכתוב יריעה בפ"ע.

ג'.

כיון שנתוספו בני חבורה חדשים של"ה לפני הגבאים הראשונים לא התחילו לכנוס בחיוב זה ובמה כח הגבאים יפה לחייבם שיכתבו דוקא אצל הסופר ההוא ע"כ תוכן הטענות ודורש כ"ת ממני חות דעתי הקלושה בזה: הנה בדבר מה שמסתפק כ"ת דל"ה מועיל הקנין שעשאו עם הסופר דהו"ל דשלב"ל לכאורה הי' נלפענ"ד לדון בזה עפי"ד תשו' הרא"ש כלל ו' סכ"א שהובא בש"ע ח"מ סי' כ"ב ובסוסי' קס"ג שכ' דדברי רבים א"צ קנין ושמטעם זה כ' בתשו' רמ"א סי' נ' ברב ששכרוהו בני העיר להיות לרב עליהם וכשהגיע הזמן חזרו בהם ופוסק שם דא"י לחזור בהם דכיון שנעשה ברבים א"צ קנין אף שעדיין לא התחיל במלאכה ובנתה"מ סי' של"ג סק"א מביא בשם הד"מ דשלשה ששכרו מלמד א"צ קנין דכל מילי דרבים א"צ קנין ותמה שלא כ' דין זה בכל פועלים דאם שלשה שכרו פועל א"י לחזור וכ' דאפשר שדין זה אינו רק במלמד שהוא דבר מצוה ודמי קצת לנדר שהודר ברבים ועד"ר ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד ששכרו רבים את הסופר לכתוב להם ס"ת דהוי נמי דבר מצוה ג"כ דינא הכי דא"י לחזור אפי' בלא קנין וכיון דל"ב קנין חל נמי בדשלב"ל אמנם באמת נראה דהך דדברי רבים א"צ קנין ל"ש רק במקום דביחיד מהני קנין אלימי דברי הקהל דא"צ קנין אבל בדשלב"ל דביחיד ל"מ בי' קנין גם דברי הקהל ל"מ והראי' דבתשו' הרא"ש גופי' כלל י"ג סי' כ' לענין חוכר מהקהל המסים שכתבו לו המורשים מהקהל שטר הורדה כתב שם דאף דחכירת המסים הו"ל דשלב"ל ול"מ בי' קנין מ"מ קנה החוכר מכח קנין סטימותא מאחר שנהגו דבחתימת שטר ההורדה ומסירתו להחוכר מתקיימת החכירות וכיון שנהגו כן הוי קנין ע"ש וקשה ל"ל הטעם מכח קנין סטימותא הרי בלא"ה דברי הקהל א"צ קנין וע"כ דבמקום דקנין ל"מ אינו מועיל ג"כ דברי הקהל וכי"ב מצינו בש"ס ב"ב קמ"ז: שכ"מ שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה ל"א כלום כו' מילתא דאיתא בבריא איתא בשכ"מ דליתא בבריא ליתא בשכ"מ ופרשב"ם וז"ל שאין שכ"מ חמור מן הבריא אלא דאמירתו במקום קנין של בריא הוא והיכי דאין קנין מועיל בבריא אמירה בשכ"מ ל"מ מידי.

ובמ"ש בתוס' קידושין ע"ח: לענין שכ' שם דגוסס אין נתינתו ומעשיו כלום והקשו מהך דפ"א דמס' שמחות הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו. נדרו נדר והקדשו הקדש ותי' דדוקא בנדר והקדש דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אבל בעלמא לא לכאורה יש לתמוה דנימא ג"כ התם הכי דאמירה דהקדש הנ"ל במקום מעשה קנין דהדיוט א"כ בגוסס דבהדיוט ל"מ בי' קנין היכי יועיל אמירתו בהקדש אמנם ברא"ש שם כ' דשאני התם משום חומרא דאמירתו לגבוה כו' פי' כיון שבנדר והקדש החמירו לומר בו אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט דמי ה"ה דהחמירו נמי שיהא גוסס נודר ומקדיש וכן פי' בקרבן נתנאל שם וי"ל דכ"ה ג"כ כונת התוס'.

משא"כ לענין שכ"מ דאמרינן דברי שכ"מ ככומ"ס דמי אינו פועל דיבור השכ"מ רק שיהי' במקום קנין בבריא וכל דל"מ בי' קנין בבריא ליתא נמי בשכ"מ וה"ה לענין דברי רבים כל היכי דאית' ביחיד בקנין איתא ברבים באמירה בעלמא ומילתא דליתא ביחיד בקנין ליתא ג"כ ברבים אמנם הרי לפי"ד תשו' הרא"ש הנ"ל הרי מועיל סטימותא בדשלב"ל וכ"כ בתשו' רש"ל סי' ל"ד לענין דבאורנדי מהני שטר אף דהוי דשלב"ל כיון דמנהג הוא הוי סטימותא ע"ש וע"כ דמכח המנהג מהני כאלו התחייבו א"ע בלשון חיוב דמהני בדשלב"ל דומיא דמצינו בתוס' ב"מ ס"ו ד"ה ומניומי שכ' דמנהג מועיל גם בדבר שהוא אסמכתא אף דאסמכתא לא קניא ועכצ"ל דכיון דמעכשיו וב"ד חשוב מסלק אסמכתא עדיפא כח המנהג שיהי' כאלו נעשה במעכשיו ובד"ח וה"הדמהני כח המנהג בדשלב"ל שיהי' מועיל כאלו הי' דרך חיוב דקיי"ל דיכול אדם לחייב א"ע בדשלב"ל וא"כ הרי בנידן שלנו הי' ג"כ ת"כ ושליסצעטיל דהו"ל קנין סטימותא ומהני אף שהוא דשלב"ל ובלא"ה הרי בנ"ד לאו קנין הוא אלא שכירות ומבואר בהגהת סמ"ע סוסי' קפ"ה דשכירות פועל א"צ קנין וע' בח"מ סוסי' שט"ו ובסמ"ע שם וכיון שא"צ קנין מהני נמי בדשלב"ל וכ"כ להדיא בקצוה"ח סי' של"ב סק"ו דשכירות פעולה כיון דנקנה בדיבור מהני ג"כ בדשלב"ל ועתשו' הרשב"א שהובא בב"י בחו"מ סי' ס': ובדבר הטענה שנמצאו באיזה יריעות מטליתים קטנים.

הנה באמת י"ל דאין קפידא ביריעה שי"ב מטלית קטן שיתחייב הסופר להחליפה באחרת שכן נראה מד' התוס' ב"ב כ"א ריש ע"ב בהא דקא' התם דסופר מתא כמותרה ועומד דפסידא דלא הדר הוא ופרש"י אם כתב ס"ת בטעות והקשו בתוס' שם דאין זה פסידא דלא הדר שיכולין להגיהו. ולכאורה הרי יוכל להיות בכגון שכ' שם הקדוש בטעות דא"א למוחקו והו"ל פסידא דלא הדר וע"כ משום דלשי' רוב הפוסקים הא שרי קדירה בשם עט"ז וש"ך יו"ד סי' רע"ה ורע"ו ובתשב"ץ ח"א סי' קמ"ט וח"ב סי' ק"ט ובשבו"י ח"א סי' פ"א וח"ב סי' פ"ח א"כ איפשר לתקנו ע"י קידור אמנם אכתי קשה הרי הוא קודר השם עם עוד איזה תיבות וכותב השם על הקלף ושאר תיבות על המטלית עתשו' חת"ס חיו"ד סי' רנ"ט ר"ס.

א"כ עדיין הוא פסידא דלא הדר ומחויב הסופר להחליף יריעה זו על יריעה שלימה בלי מטלית וע"כ דבמטלית קטן ליכא קפידא. אמנם זה הוא רק בסתם אבל בנ"ד שהגבאים התנו בפירוש עם הסופר שיהי' היריעות בלי שום מטלית הא גלו אדעתייהו דהוא קפידא לגבייהו והנה באמת כ' בסמ"ע סי' רמ"ה ס"ק ט"ז דבמום הנגלה לעין כל אינו נאמן לומר שלא ראהו ואמרינן דראה ונתפייס וא"כ בנ"ד אפי' אי נימא דהני מטליתים כיון דקטנים הם לא מתחזי שפיר ואיפשר דמתחלה שתקו משום דלא ראו אותן הלא עכ"פ הי' צריכין הגבאים לישבע שלא ראו אותן עתשו' רדב"ז ח"ד סי' קל"ו וגם איפשר לומר דכיון דהגבאים כשקבלו היריעות מיד הסופר היו יכולין לבדוק אחר מטליתים קטנים ולא עשו כן הרי מחלו לו וכמ"ש בסמ"ע סי' רל"ב סק"י דבדבר שהלוקח יכול להבחינו ולא הקפיד לעשות כן אמרינן דמחל ומ"ש בנתה"מ שם דזהו דוקא בנשתמש במקח לא משמע הכי מדברי הה"מ שממנו מקור דין זה וע' כי"ב בש"ך סי' ס"ו ס"ק קי"ג במוכר שט"ח לחבירו ונמצא שהלוה הוא עני דל"ה מק"ט מטעם דהו"ל לשאול עליו והוא כעין הסברא שיכול להבחינו ומשמע דבכ"ע אמרי' דמחיל ועתשו' שבו"י ח"ג סי' קס"ט.

אמנם ראיתי בספר יהושע בפו"כ סי' ת"ב שכ' שם דדוקא במכר סתם שייך הו"ל להבחינו אבל היכי דמכר לו בפירוש בלא מום ל"ש לומר דיכול להבחינו משום דיכול למימר דעלך סמכתי ועל הימנותך ולהכי לא בחנתי ע"ש ומילתא דמסתבר הוא דכיון דבפירוש התנה שלא יהי' מום זה לא מסיק אדעתי' שירצה המוכר לנקר עיניו לרמותו ליתן לו באותו מום והיכי דלא אסיק אדעתי' הא ל"א איבעי לי' לעיוני כדכ' בתוס' בכורות י"ג: לענין הא דקא' התם בלוקח גרוטאות מץ העכו"ם ונמצא בהן עכו"ם משנתן מעות ל"ה מקח טעות דאיבעי לי' לעיוני ומדלא עיין אחולי אחיל והקשו בתוס' דא"כ בשאר מקח טעות נמי נימא הכי ותי' דשאני לוקח גרוטאות מעכו"ם דאיבעי לי' לאסוקי אדעתי' שמא יש בהן עכו"ם.

הרי דרק היכי דהו"ל לאסוקי אדעתי' שיש אותו מום אז אמרינן דל"ה מק"ט מטעם דאיבעי לי' לעיוני ולא היכי דאיכא סברא דלא אסיק אדעתי' וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שהתנו הגבאים עם הסופר בפירוש שיהי' היריעות בלא מטליתים לא אסקי אדעתיהו שירצה לרמותם ליתן להם יריעות מטולאים ולבר מן דין י"ל דל"ש יכול להבחינו רק לאחר שבא ליד הלוקח כל המקח שקנה משא"כ בנ"ד הרי ל"ה גמר רק בהשלמת ס"ת כולה ול"ש לומר יכול להבחינו די"ל שחשבו בדעתם שכאשר ימסור להם כל היריעות מהס"ת כולה אז יבדקו אותם וכשמצאו מטולאים יחזירו לו להחליפם באחרות וכעין החילוק שחילקו בגמ' בכורות הנ"ל בין נתן מעות ללא נתן מעות קודם נתינת המעות ל"ש איבעי לי' לעיוני דחושב בלבו שכשיתן המעות יעיין אז וכ"כ בתוס' כתובות נ"ח.

וקידושין י"א. ד"ה הנהו ובמל"מ פט"ו מה' מכירה ועש"ך סי' רכ"ז סק"ד דבלא נתן מעות אפי' אחר שיעור כדי שיראה לתגר יכול לחזור בו ולפי"ז לכאורה הי' מקום לומר דאף דמבואר בסי' רל"ב ס"ה דכל מום שאינו בגוף המקח מהני ניכוי דמים והמקח קיים ובנ"ד הא ל"ה מום בגוף המקח כיון שעדיין לא נגמרה הס"ת כולה בשלימות כמובן בכ"ז הרי היכי דהתנה בפירוש שלא יהי' אותו מום מבואר במג"א סי' תל"ז סק"ד דהמקח בטל אפי' בשאינו בגוף המקח ובנ"ד הלא התנו עמו בפירוש שלא יהי' יריעות מטולאין ויכולין לבטל המקח אמנם ז"א דאדרבא כיון דעדיין לא נגמרה הס"ת לא נוכל להטיל עליו שם מום במקח כיון דעדיין אין המקח לפנינו דלא נקרא עדיין עלה שם ס"ת דבשלמא אי הי' קונה ס"ת שלימה והתנה שלא יהי' בה יריעות מטולאין ונמצאו מטולאין שפיר יתכן לומר דבטל המקח לא כן בנ"ד שאין לנו לספק רק אם מוטל החיוב על הסופר להחליף היריעות וכיון דל"ש לומר איבעי לי' לעיוני מכח שהי' תנאי בפירוש כנ"ל ול"ש נמי לומר ראה וניפייס כיון דל"ח מום גלוי כ"כ שהמטליתים קטנים כאמור לכן אחרי שהגבאים יקבלו בח' שלא ראו המטליתים ולא מחלו מחויב הסופר להחליפן ביריעות שלימות וכיון דבנ"ד אין הסופר חושדן בכך שראו וניפייסו ומוכן ועומד להחליף היריעות המטולאין בשלימות לא מצו לבטל השכירות שעשו עמו ולתת שאר היריעות מס"ת זו לסופר אחר: ובענין מה שנסתלקו הגבאים הראשונים ונתמנו אחרים תחתיהן אין זה טענה לבטל השכירות שעשו הגבאים הראשונים במעמד רוב מאנשי החבורה דכמו דקיי"ל ב"ב ח': דיכולין הצבור להסיע על קיצתן וטובי העיר הם כשלוחי ואפטרופסי הקהל עתשו' הרשב"א שהובא בב"י יו"ד סי' קס"ט ובח"מ סי' קכ"ח וכל מעשיהן קיימין ואין הטובים שאחריהם יכולין לבטל כמו כן הם טובי וגבאי החבורה שהמחום בני החבורה עליהן דכל חבורה הוי כקהל בפ"ע כדמצינו בב"ק קי"ו: רשאין החמרין להתנות כו' ורשאין הספנים להתנות כו' והיינו דכשהבעלי אומניות מהעיר באין בברית החבורה זע"ז כל מה שמתנים בעסק חבורתם מתקיים בדיבור בעלמא ואפי' בדשלב"ל כמו שהאריך בזה המהרי"ק בשורש קפ"א וה"ה בנ"ד המעמד הראשון שעשו טובי החבורה בהסכמת אנשי החבורה עם הסופר הראשון אין הטובים שאחריהם יכולין לבטלו ומכ"ש שאין בכח אנשי החבורה הנלוים אליהם מחדש לשנות זה דכל הנכנס באגודת החבורה רובץ עליו כל החיובים והשעבודים שמוטל על החבורה בכלל דאדעתא דהכי מתקשר עמהם וע' אריכות בתשו' מים עמוקי' להראנ"ח ח"ב סי' נ"ג.

וכמו דקיי"ל בתקנת והסכמת הקהל שאפי' מי של"ה מבני העיר בשעת התיסדות התקנה כשאח"כ בא לדור בעיר משקנה לו בית דירה שם הרי הוא כאנשי העיר מיד ע' ב"ב ז: ובח"מ סי' קס"ג ס"ב בהג"ה ועתשו' פנ"י סדר ב' חח"מ סי' צ"ו והוא משום שכל הבא לדור בקהל ע"ד הסכמותיה' וסדרי תקנותיהם הוא קובע דירתו ביניהם ומתחייב בהם ועתשו' הריב"ש סי' קל"ב ורמ"ט וה"ה בחבורה יש לה דין קהל כנ"ל ושמטעם זה נראה ג"כ דהי' כח בידם להתנות גם על המנדבין יריעות שלימות שיכתבו דוקא אצל הסופר הלז אף שהסופר הזה לוקח ביוקר שכירות מסופרים אחרים דהרי קיי"ל בח"מ סי' ב' דהיכי שיש צורך מצוה ומיגדר מילתא יכולין טובי העיר לתקן גם במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי וה"ה בבני החבורה יכולין טוביהם להתנות שגם היחידים מבני חבורתם כשיתנדבו יריעות שלימות יכתבו דוקא אצל הסופר הלז אף שמוקיר השער משום דאיכא לגבייהו בזה צורך מצוה שלא יהי' הס"ת מקולקל כמ"ש בסמ"ע סי' של"ג סק"כ דס"ת שנכתבה בכת"י שני סופרים הוי מנומר ומקולקל מכל הלין טעמי נראה שאין רשות ביד אנשי החבורה וטוביהם החדשים לשנות מהשכירות שנעשה עם הסופר הראשון אחרי שיחליף היריעות המטולאין בשלימות הנלפענ"ד כתבתי.

דברי ידידו דור"ש באהבה:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה