אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' עא

סי' סט

בעזה"י יום ב' י"ח אלול תרנ"א לפ"ק סטרי עושה עש כסיל וכימה. ייטיב הכתיבה והחתימה לכבוד ידידי הרב החריף ובקי חכם וסופר כש"מ שמעריל ראטפעלד ני' ראב"ד ומו"ץ דק"ק זאבלאטאוו יצ"ו: מכתבו הגיעני והנה הימים האלה ימי רצון ותחנונים עת לעשות לה' וחשב האדם עם קונהו ית"ש ולא מצינא לסגויי בהדי' להאריך בפלפולים אפס במה שנוגע להלכה למעשה הנני להשיב לו כאשר יורוני מנדעי לבבי בעזה"י.

עד"ש בעובדא דאתא לקמי' באברך אחד מק' שזה שנה החמשית אשר אשתו מרדה בו ועזבה אלוף נעוריה ואח"כ נסעה לטשערנאוויץ והרתה לזנונים גם ילדה ומשם נסעה לוויען וכעת נשמע שהיא במדינת אינדיען ולא נודע מקומה איה והאומלל הלזה הנהו אסור בכבלי העיגון ושרוי בצער ולא קיים עדיין מצות פו"ר ובא אליו במר נפשו למצוא עזר כנגדו להתר חרצובות העיגון מעליו עפ"י דתוה"ק עכת"ש.

הנה מבואר בש"ע אה"ע סי' א' ברמ"א דהיכי שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו יש להתיר לו לישא אחרת א"כ בנ"ד שנתברר שמנאפת תחת אישה הלא מצוה וחובה לגרשה מקרא דכי מצא בה ערות דבר כדקיי"ל בסוף גיטין א"כ אינו רובץ על הבעל איסור חדר"ג ואפי' היא רק עוברת על דת כ' ברמ"א סי' קט"ו ס"ג דאף שלענין כתובה אינה מפסדת בלא התראה אבל לענין חר"ג א"צ התראה והכי מבואר במרדכי פ' המדיר אות קצ"ו ותשו' הרשב"א ח"א סי' תקנ"ז ותשו' מבי"ט ח"ב סי' קכ"ז ובתשו' מהר"ם פדואה סוסי' י"ג ע"ש ואף שכ' בב"ח באה"ע שם בשם הכלבו דגם במה"ד לגרשה אין להתיר החר"ג אלא ע"י מאה רבנים הלא ידוע מ"ש בתשו' שב יעקב סי' א' לחלק דרק בנשתטית או שהא י"ש ולא ילדה כיון שהיא לא פשעה כלום אין מתירין רק ע"י ק"ר אבל בעע"ד כיון שהדין לגרשה ע"י פשיעתה א"צ ק"ר.

הן אמת שבנוב"י מהד"ק חאה"ע סי' א' כ' לחלוק על הש"י והעלה דגם בעע"ד צריך היתר מאה רבנים דשמא תחזיר למוטב ויהי' עליו איסור ב' נשים כשרות והכי מוכח מדברי הח"מ והב"ש דגם בעע"ד צריך היתר ק"ר אמנם המעיין בתשו' מהר"ם שבתשו' מיימוני לס' נשים סי' כ"ה יראה מפורש דמתיר בעע"ד לישא אחרת בלא התרת ק"ר וכן העלה בתשו' פמ"א ח"ב סוסי' י"ב דבעע"ד כיון שפשעה מתירין לו לישא אחרת בלא ק"ר.

ובאמת מוכח חילוק זה מדברי הגהמ"ר ביבמות אות קי"ב שכ' דצ"ע אם שרי לגרש בע"כ בשהה י"ש ולא ילדה ושם בסי' קכ"א קכ"ב בענין ראה בה דבר מכוער מתיר בפשיטות לגרש בע"כ וכן בכתובות סי' קצ"ו כ' דאפי' בעע"ד שרי לגרש בע"כ ועכצ"ל כחילוק הנ"ל בין שהה י"ש דלא פשעה ובין ראה דבר מכוער ועע"ד שפשעה וכן ברמ"א סי' קי"ט ס"ו לענין אי חל חר"ג במקום מצוה מובא שם ב' דיעות ובעע"ד כ' בסתם דלא החרים ר"ג ולא הביא חילוקי דיעות בזה וע"כ כנ"ל ובאמת י"ל דבכנ"ד שהיא אסורה עליו עולמית גם הנוב"י יודה דשרי לישא אחרת בלא היתר ק"ר דלא שייך טעם הנ"ל כמובן ועתשו' רש"ל סי' ס"ה שהביא ד' רבינו שמחה ורבותיו דהיכי דנאסרה על בעלה עולמית בכה"ג ל"ש כלל תקנת רגמ"ה ועב"ח אה"ע סי' ע"ח ובב"ש שם סק"ז.

והרי דעת כמה פוסקים דגם במורדת התירו לו לישא אחרת עש"ע אה"ע סי' ע"ז ועכ"פ אחר יב"ח בודאי שרי לישא אחרת ואף להי"ח ברמ"א שם דס"ל דגבי מורדת אין מתירין לו לישא אחרת הוא מטעם דכ"א יאמר דמרדה עליו אשתו ומבואר בב"ש שם סק"כ דכשנעשה לפני ב"ד והם מסכימים שעוותה עליו מתירין לו לגרשה בע"כ או לישא אחרת ע' יבמות ק"ב.

ערוה לכל מסורה עדות לבי"ד מסורה ועתוס' פסחים י"ג. ד"ה מאי לאו.

וכן התיר בזה אא"ז גאון יעקב מליסא זצ"ל בתשו' שבסוף ספרו נחלת יעקב סי' ה' בלא התרת ק"ר וכ"כ בתשו' רעק"א הנדפס מחדש סי' פ"ב. ובפרט בנ"ד שמרדה בבעלה ועזבה אותו זה שנה חמישית והרחיקה ללכת לארץ נכריה ועקבותיה לא נודעו בודאי יש להתיר להבעל לישא אחרת ועתשו' מהרשד"ם חאה"ע סי' כ' מ"ש בנידן שלו שהיתה מורדת קרוב לארבע שנים והעלה דאף שכ' המהרי"ק שיש חשש להתיר במורדת גזירה שלא יבואו להתיר בשאינה מורדת ואפי' הקדיחה תבשילו בכ"ז מורדת זמן ארוך כזה לא שכיחא ובמילתא דל"ש לא גזרו רבנן והאריך שם להוכיח דאמדינין דעתי' דרגמ"ה ז"ל דאדעתא דהכי לא החרים ע"ש: והנה ברמ"א אה"ע סי' ק"מ ס"ה כ' באשה הנאסרת על בעלה מזכה לה גט ע"י אחר אכן כ' דיש מחמירין בזה והוא מד' מהרי"ק שורש קמ"א שכ' לחוש לד' הרי"ף ז"ל בפ"ק דגיטין שכ' דהא דלרבנן בתן שחרור זה לעבדי א"י לחזור בו משום דזכות הוא לעבד זהו רק לענין חזרה אבל גיטא ל"ה עד דמטי לידי' והנה בט"ז שם כ' דל"א הרי"ף הכי רק בגט שחרור משום דבאמת יש קצת חובה דבהפקירא ניחא לי' ולכך לענין איסור בעינין שיגיע הג"ש לידו אבל בגט אשה בכה"ג דליכא שום צד חוב רק זכות ל"ב שיגיע הגט ליד האשה ולפענ"ד הדבר מוכרע שכן הוא דהנה בפירש"י גיטין ט': כ' ג"כ כד' הרי"ף וכ' בתוס' שם וז"ל ודבר תימה פירושו כיון דזכות הוא פשיטא דזוכה לאלתר וברא"ש שם ביאר יותר דהרי טעמא דא"י לחזור משום דתן כזכי וזכין לאדם שלא בפניו א"כ למה לא יצא ג"כ לחירות דהרי הוי כמטא לידי' וכן בר"ן שם תמה דהרי החזרה והשיחרור הם דבר א' ותלויים זב"ז ומה שנלפענ"ד בזה הוא עפמ"ש בתוס' שם י"ג.

ד"ה עבדא דמודו רבנן לר"מ בנכרי דניחא לי' בהפקרא כדא' בכתובות י"א. גבי גר אלא הכא גבי עבד שהוא משועבד ורשות אחרים עליו גדול הוא לו זכות של השחרור מהך צד של חובה דבהפקרא ניחא לי' ע"ש וע"כ ס"ל לרש"י והרי"ף דבאומר תן שטר שחרור זה לעבדי אע"ג דבשחרור תן כזכי מ"מ ל"מ רק לענין הזכות שלו שהוא החירות מהשעבוד דא"י לחזור ולהשתעבד בו דזה בודאי זכות הוא לו ופקע שיעבודו ממנו כענין שמצינו דעבד יוצא בשטר ע"י אחרים אבל לענין איסורא שיהי' ניתר בב"ח ויאסר בשפחה דלאו זכות הוא לו דבהפקרא ניחא לי' ל"מ וכן מורה לשון הרי"ף שםשכ' שם ואשכחן זכיי' כה"ג כדא' לקמן הולך מנה לפ' שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר והוא ג"כ כדמיון זה דלענין חלק הזכות שבו מהני שא"י לחזור בו ולענין האחריות שהוא חוב לו ל"מ: ושעפי"ז נבוא לבאר דברי הש"ס בגיטין י"א: דקא' התם ש"מ מדרבנן התופס לבע"ח קנה ותמהו התוס' שם דמה דמיון הוא זה לתופס לבע"ח שהמלוה בעצמו יכול לתפוס בע"כ של לוה משא"כ הכא הא אפי' העבד בעצמו א"י לעכב את האדון מלחזור בו אם הי' נותן ג"ש לדעת כן שלא ישתחרר בקבלה זו דבס"ד הי' ס"ל דתנו לאו כזכי דמי ועוד מה חייב האדון להעבד דחשיב לי' תופס לבע"ח והנראה בזה עפי"ד התוס' בב"מ ע"א: ד"ה בשלמא סיפא לחומרא שכ' דבעינין שיהי' הזוכה שלוחו של בעל הממון וכן בר"ן פ"ק דב"מ כ' דהא דל"ק המציאה בחצר שאינה משתמרת כיון דאינו דומיא דידו רק מתורת שליחות אתרבאי ול"מ רק בעושה שליחות של בעל הממון ומה"ט ל"מ ג"כ במגביה מציאה לחבירו בתורת שליחות כיון דאינו שליח של בעל הממון ע"ש והאחרונים הערו מקור ד"ז מהירושלמי בגיטין פ' האומר התקבל דקא' ר"ז בעי קומי ר' מנא איך אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ואף דבגט האשה עושה שליח לקבלה תמן התורה זיכתה לה כו' ע"ש ולפי"ז י"ל דהי' ס"ד דהש"ס דלא יועיל תופס לבע"ח משום שהוא רק שלוחו של המלוה לתפוס ממון של הלוה ואין אדם עושה שליח לקבל ממון של אחר וע"ז מייתי ראי' מהא דהשליח נעשה שלוחו של העבד לזכות עבורו הג"ש שלא יוכל האדון לחזור ומוכח מהא דל"ב שלוחו של בעל הממון וכמ"ש באמת באס"ז ב"מ ע"ב.

בשם הריטב"א דל"ב שלוחו של בעל הממון ע"ש וממילא מוכח מהא דרק לענין דל"מ חזרה מועיל זכיית השליח ולא לענין עיקר השיחרור להתירו בב"ח דאלו הי' ס"ל לרבנן דמהני לגוף השחרור ל"ה מוכח מידי ד' דלהכי מועיל כיון דבג"ש מהני שליח קבלה כדא' בקידושין כ"ג. משום דילפינן לה לה מאשה שהתורה זיכתה לה כנ"ל והיכי הוי ילפינן מיני' לענין תופס לבע"ח וע"כ דהכא ג"כ ל"מ רק לענין ממון וזה ליכא למילף מאשה ומוכח ע"כ דמהני גם שליח שאינו של בעל הממון ושפיר דייק מיני' דמהני גם תופס לבע"ח אף שאינו שלוחו של בעל הממון וע' נובי"ק חאה"ע סי' ע"ז: ומה נכון ליישב עפי"ז קושי' המפורשים בהא דקא' ש"מ מדרבנן התופס לבע"ח קנה והרי גם מדברי ר"מ שמעינן לה מדקא' הטעם דיכול לחזור משום שחוב הוא לו ומשמע הא אי הוי זכות לעבד הוי מועיל וא"כ נשמע מיני' ג"כ דהתופס לבע"ח קנה ונראה דהנה בנוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' ע"ז תי' לקושיית א"ז הגאון מהמבורג זצ"ל שהקשה דאיך מהני שליחות בשיחרור עבד הרי כל המשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו ואשלד"ע והמעשה בטל ותי' דאינו שליח של המשחרר והוא רק שליח של העבד ואי דקשה מדר"מ דמשמע שאם אינו חוזר נותן השליח הג"ש ליד העבד והרי אשלד"ע י"ל דר"מ ס"ל כר' ישמעאל דלעולם בהם תעבודו רשות ע"ש אמנם באמת ד"ז מופרך דא"כ ל"ל לר"מ לומר מפני שחוב הוא לעבד הרי אפי' הוי זכות לעבד הא הטעם דא' בג"ש תן כזכי לפי המסקנא כ' התוס' בשם ר"ת משום דאי לאו דעביד לי' נייח נפשא ל"ה משחרר לי' ומבואר ברא"ש וריטב"א הטעם משום דמשחרר עבדו עובר בעשה ובודאי משחרר לי' משום נייח נפשי' דעביד לי' ובכה"ג ליכא איסורא דלבה"ת הוא רק משום לא תחנם ע"ש וא"כ אי ר"מ ס"ל לבה"ת רשות הא ל"ש טעם זה וממילא ל"א לדידי' בשיחרור תן כזכי וא"כ למה אצטריך לי' למימר משום דחוב לו לעבד.

וכבר העיר בזה בשו"ת בית אפרים אמנם באמת לר"מ ל"ק כלל דהרי לכאורה בלא"ה ל"ק הקושיא הנ"ל עפ"מ דא' בב"מ י"ט. דבשטר שיחרור אמרינן לאביי עדיו בחתומיו זכין לו וא"כ העבד הוא משוחרר באמת משעת חתימת העדים אפס דל"א עבחז"ל רק היכי דמטא לידי' כדא' התם י"ג.

ומבואר באס"ז שם דד"ז אינו מגוף השיחרור רק כתנאי בשעת חתימה שיזכו לו ע"מ שיבוא השטר לידו ע"ש וא"כ על קיום התנאי הא לא בעינן שליחות ול"ש בזה אשלד"ע אמנם עדיין יש להקשות לפמ"ש בתוס' ב"מ כ'. ד"ה שובר דעדיו בחתומיו זכין לו ל"ה רק תקנתא דרבנן ול"מ לענין איסור להתירו בבת חורין דאין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת ע"ש ובמק"א כתבתי בזה ליישב קושי' הר"ן במתניתין דגיטין י"ג.

האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לאיש פ' ומת יתנו לאחר מיתה והקשה הר"ן לפ"מ דמוקי בגמ' התם הך דתנו מנה במעמ"ש א"כ גם בשטר שחרור לפ"מ דמשמע שהגט בעין אמאי לא יתנו גם הג"ש כשהי' במעמ"ש דבשלמא בגט אשה ל"מ מעמ"ש דלא תקינו רבנן מעמ"ש אלא במידי דזכות ולא במידי דחובה אבל בג"ש אמאי ל"מ מדין שעשו בו חכמים שאינו זוכה כזוכה ולד' התוס' הנ"ל נכון דכיון דמעמ"ש ל"ה רק קנין דרבנן הא ל"מ לענין להתירו בב"ח ולהכי שפיר לא יתנו לאח"מ והנה בס' טורי אבן בקונטרס אבני שוהם בפ"ק דחגיגה העיר דבמקום דל"מ השיחרור רק מדרבנן דלכאורה י"ל כמו דא' גבי גט אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' הה"נ בשיחרור אמרינן דאפקעינהו לקנין דהאדון למפרע כגון כשקנאו האדון בכסף או בשטר אפקעינהו רבנן הקנין מיני' דהפקר בי"ד הפקר והו"ל כאלו קנה בכסף של אחרים או בשטר של אחרים דהא בעינן שטר קנין משל הרב כמו גבי שטר קידושין אמנם חזר ודחה זה דא"כ אי אפקעינהו כ"ש דגרע טפי דהו"ל כנכרי למפרע כיון דמילת הרב וטבילתו לשם עבדות אינו עולה לו כיון דאין זה רבו למפרע ע"ש אולם בס' ט"ג בחי' לגיטין מ"א.

מקיים דבר זה דשפיר נוכל לומר דאפקעינהו לקנין דהאדון ואי דא"כ הו"ל כנכרי ז"א דהרי בלא"ה העבד כשיוצא לחירות הוא טובל עצמו להיות בכלל ישראל גמור ממילא עולה טבילתו לשם גירות והו"ל ישראל ע"ש וא"כ לכאורה יוכל שפיר להקנות הג"ש במעמ"ש ואי דל"ה רק דרבנן ול"מ להתירו בב"ח ז"א דנימא אפקעינהו והו"ל כנכרי אמנם אחרי העיון מיושב שפיר דהרי באמת בגיטין ע"ז: פרכינן איך יכול עבד להשתחרר בשטר ע"י עצמו הא יד עבד כיד רבו ומשני גיטו וידו באין כאחד והכא אי נימא דאפקעינהו הא הו"ל כנכרי והרי כ' בתוס' שם י"ג: דמעמ"ש ל"מ בעכו"ם וא"כ ממ"נ ל"מ מעמ"ש בג"ש דאי כקודם השיחרור דיינינן לי' הא יד עבד כיד רבו ואי דגיטו וידו ב"כ והו"ל בשעת מסירת הג"ש כמשוחרר הא כיון דל"ה רק שחרור דרבנן הא ע"כ אמרינן אפקעינהו והו"ל כנכרי ומעמ"ש הא ל"מ בעכו"ם והוא דבר יקר.

ויש לתרץ עפי"ז קושי' התוס' בגיטין י"ב: בהא דקא' וכ"ת א"ב זריק לי' גיטא ופסיל לי' והקשו התוס' מה בכך מ"מ חוב לו זה השחרור שפוסלו מתרומה ולהנ"ל י"ל דהרי באמת אי זריק לי' ג"ש בתוך ד"א. כפירש"י שם הרי קנין ד"א הוי רק קנין דרבנן ול"מ רק לענין ממון ולא להתירו בב"ח א"כ הו"ל זה השחרור זכות דהשתא הוא מותר בב"ח עכ"פ ואי הוי זריק לי' גיטא בתוך ד"א יהי' אסור בתרומה כיון דאכילת תרומה תלוי בקנין כספו וכיון דל"ל להאדון בו זכות ממון ל"ה קנין כספו וגם יהי' אסור בשפחה ובב"ח ואי דנימא אפקעינהו כמ"ש באמת ברמב"ן בגיטין צ"ז לענין גט אשה דמהני בד"א להיות גירושין מדאוריי' אף דד"א הוא רק דרבנן משום אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' וה"ה בשחרור נימא אפקעינהו כנ"ל ז"א דאי נימא אפקעינהו הו"ל כנכרי וא"כ הא קנין ד"א הוא מתורת חצר וכיון דחצר דגברא הוא מתורת שליחות הא אין שליחות לנכרי אמנם דא עקא דאיך מהני באמת זריקת הג"ש בתוך ד"א של העבד בע"כ של העבד אף לענין ממון דבשלמא בגט אשה כיון דחצר דאיתתא מתורת יד אתרבאי ומהני בע"כ דומיא דונתן בידה וגם באשה איפשר דאם גילתה דעתה ואמרה שאינה רוצה שיקנו לה ד"א ל"מ דהרי בב"מ ד"י אמרינן גבי פאה ומציאה כשנפל עלי' גלי דעתי' דבנפילה ניחא לי' דלקני ולא בד"א הרי דבעינן שיהי' ניחא לי' ובנימוק"י שם כתב משום דד"א הוא קנין דרבנן ויכול לומר א"א בתקנ"ח כמו בכתובות נ"ח.

ונהי דהתם לא קיי"ל הכי דנימא כיון דנפל גלי' אדעתי' כו' כמבואר בח"מ סי' רס"ח אבל כשאמר בפירוש מקודם שא"ר שיזכו לו הד"א איפשר דגם באשה ל"מ וע' ירושלמי גיטין פ' הזורק ה"ג א"כ מכ"ש בעבד דל"ק כשאומר שא"ר שיקנו לו ד"א שלו הג"ש ובלא"ה יל"ע לפמ"ש הפוסקים דקנין דרבנן ל"מ כשהוא באיסור כמ"ש בתוס' כתובות פא"נ ובב"מ דבגנב ל"מ קנין ד"א וכ"ה בתשו' הר"ן סי' מ"ו הובא בש"ע ח"מ סי' רל"ה ומקור הדבר הוא מד' הש"ס יבמות כ"ח מאמר דהיתרא קני דאיסורא ל"ק והיינו משום דמאמר הוא קנין דרבנן לא תיקנו באיסור וא"כ איך מהני ד"א בג"ש שהוא באיסור דכל המשחרר עבדו עובר בעשה והעיר בזה קצת במ"ל פ"ט מזכיי' ומתנה ה"י ע"ש] וע' בב"מ כ"ז: דאי סימנין דרבנן כי עבוד רבנן תקנתא בממון לא באיסור וא"כ אינו משוחרר לגמרי כ"ז שלא בא הגט שחרור לידו ושפיר שייך אין שלד"ע וע"כ אינו רק שלוחו של העבד ולפי"ז הרי כ' המהרש"א בחי' ב"מ שם דהא דעדיו בחז"ל ל"ה רק תקנתא דרבנן הוא רק לר"א דאמר עדי מסירה כרתי משא"כ לר"מ דס"ל ע"ח כרתי הוי דינא דאוריי' ומהני גם להתירו בב"ח ע"ש וא"כ לר"מ הו"ל משוחרר גמור משעת חתימת העדים אי הו"א דזכות הוא לו וא"כ ל"ה על ההגעה ליד העבד שם שליחות כיון דל"ב שליחות ע"ז כנ"ל וא"כ שפיר יוכל להיות לר"מ גם שלוחו של האדון וכיון שכן שפיר קא' ש"מ מדרבנן התופס לבע"ח קנה והיינו דל"ק שלוחו של בעל הממון כנ"ל דרק לרבנן ע"כ ל"ה רק שלוחו של העבד דא"י להיות שלוחו של האדון משום דאשלד"ע משא"כ לר"מ הא ל"ש אשלד"ע כנ"ל ושפיר יוכל להיות בשעת זכיי' כשא"ל תן גם שלוחו של האדון וא"כ לא נשמע מיני' דא"צ שליח של בעל הממון וממילא לא הו"מ לאוכוחי מיני' ג"כ דתופס לבע"ח קנה ומיושב שפיר מאי דקא' ש"מ מדרבנן כו'.

ונכון ליישב בזה קושי' הרשב"א בחי' שהקשה על שי' רש"י ז"ל דס"ל דאפי' לרבנן אינו משוחרר עד דמטי גיטא ליד העבד מהא דא' בגיטין י"ב: אמרנו לו למאיר והלא זכות הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות כו' אמר לנו ומה אלו עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה על בעלה הלא אוכלין בתרומה וזה אינו אוכל ולש' רש"י ז"ל הא אף זה יאכל כיון דלא יצא לחירות עד דמטי גיטא לידי' ולהאמור י"ל דר"מ קאמר הכי לשיטתי' דעב"ח ז"ל דינא דאוריי' א"כ לדידי' אי הוי אמרינין דזכות הוא לעבד הא הי' משוחרר למפרע משעת חתימה גם לענין איסור ואינו מעוכב ג"ש והי' אסור למיכל בתרומה והא דקא' בגמ' התם שפיר קאמר להו ומשני היינו דקא מהדרי לי' במתני' מפני שהוא קנינו היינו דפירכת הש"ס הוא על הא דקא' אמרנו לו למאיר דמשמע דפרכי לי' שלא יתכן לומר כלל הכי גם לשיטתי' וע"ז מקשה מאי פירכא היא זו הא שפיר קאמר להו וקאמר דגם ע"ז השיבו עליו במתניתיןדאין זה חוב מפני שהוא קנין או איפשר דהשיבו לו גם לפי שיטתם אף אי נימא דעבח"זל גם אי הוי רק מדרבנן מהני לענין איסור ג"כ כמו שמסתפקים בזה באמת בתוס' ב"מ הנ"ל ודוק.

ואחרי הדברים האלה י"ל פשוט בטעמא דרש"י והרי"ף ז"ל דלכך אינו משוחרר גמור עד דמטא לידי' דבשלמא לענין ממון א"י לחזור משום דעבחז"ל למפרע כשאמר לשליח תן אבל לענין איסור כיון דעבחז"ל ל"ה רק דרבנן הא ל"מ לענין איסור כנ"ל: ובאופן אחר נראה ליישב קושי' המפורשים הנ"ל בהא דקא' ש"מ מדרבנן דוקא עפמ"ש הרא"ש בב"מ שם בשם הרי"ף דהא דל"א אביי עבחז"ל אלא היכי דמטא לידי' לבסוף היי"ד דבר שצריך מקבל השטר לזכות ע"י השטר דבר שאין בידו כגון שטר הלואה שזוכה המלוה בשיעבוד נכסי הלוה ע"י השטר אבל כשזוכה בדבר שהוא כבר ת"י זכה בשעת חתימה אפי' לא יבוא השטר לידו לעולם ע"ש ולפי"ז הרי כ' בתוס' גיטין י"ז.

דהעבד הו"ל מוחזק בעצמו וא"כ ל"ה צריכין שיגיע השטר שיחרור ליד העבד אפס כיון דילפינין גז"ש לה לה מאשה להכי בעינין שיבא הג"ש ליד העבד כמו בגט אשה אמנם זהו רק לענין איסור להתירו בב"ח אבל ממונא דהאדון שיש לו בהעבד באמת פקע משעת חתימה והנה באמת בב"ח ח"מ סי' ל"ט ומ"ג כ' דהא דעבחז"ל הוא רק כשמצוה הלוה להעדים שיעמוד בידם ליתנו להמלוה או בסתם אבל כשאומר להעדים ליתנו לידו של לוה בכה"ג ל"א עבחז"ל ע"ש ולפי"ז י"ל בג"ש בסתמא בשעת חתימת העדים ל"א עבחז"ל כיון דהמשחרר עבדו עובר בעשה אמרינן בסתמא דבודאי כונת האדון הוא שיהיו העדים חותמין הג"ש ולהחזירו לידו שיהי' מונח ת"י עד שיהי' שעת היתר לשחררו כגון לצורך מצוה וכי"ב אבל מכי נותנו אח"כ ליד שליח ואומר תן גט זה לעבדי הרי גילה דעתו שרוצה לשחררו כעת אמרינן שפיר למפרע עבחז"ל ולפי"ז צריך להבין לכאורה האיך שמעינין מהכא דתופס לבע"ח קנה דילמא הכא היינו טעמא דמכי אמר תן גט זה לעבדי אמרינן למפרע עבחז"ל ואף שהוא רק דרבנן הא מהני עכ"פ לענין ממון משום הפקר ב"ד הפקר ולכך לא יחזור אמנם י"ל עפ"מ דמיבעיא לן בגיטין מ"ב: אם מעוכב ג"ש יש לו קנס וא"כ לפמ"ש בתוס' יבמות פ"ט: ד"ה שהפקר דל"א הפקר בי"ד הפקר רק היכי שלאחר ההפקר בי"ד לא ישאר לו שום זכות כלל אבל אם נשאר לו עוד איזה זכות גם אח"כ ל"א הפקר בי"ד הפקר וא"כ אי נימא דמעוכב ג"ש יש לו קנס ובפרט אי נימא דעבד שמכרו רבו לקנס מכור הא נשאר עוד להאדון זכות בהעבד דכיון דאסור עדיין בב"ח הא הו"ל מעוכב ג"ש ויש לו להאדון זכות דקנס בגווי' וא"כ ל"מ הא דעבחז"ל שהוא רק דרבנן גם לענין ממון כיון דבכה"ג הא ל"א הפקר בי"ד הפקר כנ"ל.

ולפי"ז מיושב שפיר דלא הו"מ למימר דטעמא דמתניתין הוא משום עבחז"ל דא"כ תפשוט מינה דמעוכב ג"ש אין לו קנס דאי יש לו קנס הא נשאר להאדון זכות ממונא בהעבד ול"א בכה"ג הפקר בי"ד הפקר ואינו מועיל גם לענין ממונא וע"כ שפיר נשמע דתופס לבע"ח קנה. והתינח לרבנן משא"כ לר"מ הא עבחז"ל דינא דאוריי' וע"כ שפיר קאמר משום דחוב הוא לו משא"כ אי הוי זכות הוי אמרינן דלא יחזור משום דעבחז"ל ונהי דלענין איסור הוי מצרכינין שיגיע ליד העבד דילפינן לה מאשה דצריך שיגיע הגט לידה אבל זכות ממונא הא פקע לי' משעת חתימה ולהכי שפיר א"י לחזור.

אבל לא משום תופס לבע"ח ולהכי קא' שפיר ש"מ מדרבנן התופס לבע"ח קנה ולא מדר"מ ודו"ק: וארווחנא ליישב בזה תמיהת התוס' על רש"י ז"ל שסותר משנתו שפירש בהמשנה דף י"ג. האומר תנו גרסינין ול"ג תן גט זה שלא מסר ליד השליח בחייו ולפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה הראשונה זכה לו השליח לעבד להיות משוחרר והרי לשי' הא אינו משוחרר עד דמטי גיטא לידי' דעבד ולהנ"ל יהי' נכון דהנה באמת הקשה בקצוה"ח סי' קפ"ח לפמ"ש הרמב"ם והר"ח דאם הבעל הי' בריא בשעה שמינה השליח ונשתטה מהני נתינת השליח הגט להאשה וכן כשנעשה גוסס בינתים מועיל שליחותו א"כ אמאי באמר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי לא יתנו לאחר מיתה נימא כבר עמד השליח במקום המשלח דהא גוסס או נשתטה נמי אין במעשיהן כלום ואמרינן כבר נעשה כמותו ובתוס' שם י"ג.

כ' וז"ל וקמ"ל דאין גט לאח"מ אע"ג דבהדיא תנן בפ' מי שאחזו דאין גט לאח"מ הכא אצטריך לאשמעינן דאע"ג שמינה המגרש השליח בחייו לא חשיב להיות כמותו לאח"מ כאלו הוא עצמו קיים אלא חשיב גט לאח"מ עכ"ל והיא גופה קשיא דלמה לא יהי' השליח כמותו לאח"מ כיון דכבר נעשה שליח בחייו וגוסס נמי ה"ה כמת ל"ד כמה פוסקים ואפ"ה כל שמינה אותו לשליח קודם שהי' גוסס הוי השליח במקומו אפי' אחר שנעשה גוסס ותי' דנהי דשלוחו כמותו אפי' אח"מ כיון דאיהו גופי' אלו בעי לשחרר את עבדו אחרי שמכרו לאחר אפי' כבר עשה שליח לשחרר עבדו בכ"ז אחרי שמכרו לאחר תו לא מצי שליח לשחררו כיון דאיהו גופי' אין לו רשות בו וכאחר הוא וכן באשה כיון דמיתת הבעל מתירה ותו לא אגידה גבי' כלל ומש"ה ל"א בי' שלוחו כמותו כיון דאיהו גופי' אחר שמת ל"ל רשות כלל לא בעבד ולא באשה אבל בנשתטה או בגוסס כיון דאכתי זה עבדו וזו אשתו אלא שמחוסר דעת ויד לגרש ולכן השליח שכבר נעשה במקומו והוא בר דעת שלוחו כמותו וכן פירש"י בגיטין ט': דלהכי לא יתנו לאח"מ דנפקא לי' רשותי' מיני' וחייל עליו רשות יורשין והיינו כיון דהשליחות לא בטיל אפי' אחר מיתת האדון וכבר עמד במקומו אלא כיון דכבר יצא העבד מרשותו ונכנס לרשות יורשין וכאחר דמי עכ"ד [ולכאורה יל"ע לד' רש"י והרי"ף הנ"ל דמכי מטי גיטא ליד השליח א"י לחזור ופקע ממונא מיני' ורק האיסור.

נשאר עליו כנ"ל וא"כ הרי הרא"ש בגיטין ל"ט. פוסק דהמפקיר עבדו ומת כיון דמשהפקירו פקע ממוני' ואיסורא הוא דאית לי' להאדון עליו ולכך מיתת האדון מפקיע האיסור כמו באשה מיתת הבעל דגמרינן לה לה מאשה ע"ש וא"כ א"צ לג"ש כלל אפס דכ' שם דמדרבנן צריך ג"ש כיון דכ"ע לא בקיאי בההוא דינא דמיתת האדון מפקיע האיסור ונפק עלי' לעז של עבדות ע"ש וא"כ עכ"פ לא נכנס לרשות יורשין ואמאי לא יתנו לאח"מ כיון דכבר נעשה שליח בחייו ועמד במקומו אמנם באמת הובא ברא"ש שם בשם הרי"ף דס"ל איסורא לברי' קא מורית וצריך ג"ש וא"כ שפיר נכנס לרשות יורשין] ולפי"ז י"ל דרש"י ז"ל ס"ל באמת דגם בג"ש בעינין מטא לידי' לענין עבחז"ל רק דלא הוי אלא כמו תנאי כד' האס"ז הנ"ל וכשמתקיים התנאי זוכין העדים למפרע משעת חתימה ולכך א"י לחזור לענין ממון ולפי"ז שפיר כ' רש"י ז"ל דאילו הוי גרסינן תן גט זה שפיר היו יכולין ליתנו לאחר מיתה לרבנן דאמרו זכות הוא לעבד משום עבחז"ל למפרע כיון דגם אחרי מיתת המשלח לא בטיל השליחות אלא משום דפקע רשותי' ונכנס לרשות יורשין והרי בשטר מתנה אי אמרי' עבחז"ל זכה המקבל כי מטי לידי' לבסוף אפי' אי נתנו לאחר בין החתימה להנתינה וא"כ ה"נ כי מטא לידי' לבסוף הא לא נכנס מעולם לרשות יורשין כיון דמשתחרר למפרע וא"כ שפיר הוי פליגי רבנן ואמרי דיתנו לאח"מ והבן: ובדרך היותר קצרה איפשר לומר בישוב קושי' התוס' הנ"ל דהנה באמת יש להתבונן להגירסא דתן גט זה אפי' אי נימא דאתיא כר"מ הרי גם לר"מ משכחת אופן שהשיחרור זכות הוא לעבד כגון שהוא ח"ע וחב"ח דלישא שפחה א"י ולישא ב"ח א"י וע"י הג"ש יהי' ניתר בב"ח הא בודאי זכות הוא לו גם לר"מ וא"כ למה קתני סתמא לא יתנו לאח"מ הרי בכה"ג דזכות הוא לו הא עבחז"ל ורשאי ליתן לו לאח"מ דכי מטי לידי' לבסוף זוכין הע"ח למפרע ולא נכנס לרשות יורשין כנ"ל אמנם ראיתי בספר המקנה בקידושין ט'.

שכ' דלמ"ד ע"ח כרתי א"א לומר בג"ש עבחז"ל כיון דלדידי' קאי וכתב אחתימה ובעינין שליחות הבעל בחתימת העדים בגט וה"ה בג"ש דילפינן לה לה מאשה וקיי"ל דאין שליח הולכה נעשה שליח לקבלה כדא' בגיטין כ"ד וס"ג: משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל וא"כ העדים שעושין שליחות האדון בחתימה איך יוכלו לזכות להעבד בחתימתן הא זכיי' הוא מטעם שליחות וכיון שהם שלוחי האדון איך יכולין להיות ג"כ שלוחי העבד וע"כ דהא דא' בג"ש עבחז"ל הוא רק לרבנן דר"מ דס"ל כר"א דא' עידי מסירה כרתי כדקא' במתני' בגיטין פ"ו.

וחכ"א אעפ"י שאין עליו עדים כו' והיינו דוכתב לא קאי כלל אחתימה אלא אכתיבה וה"ה בג"ש ל"ב שליחות בחתימה ושפיר יכולין לזכות לעבד בתורת ש"ק ע"ש והוא היפך דברי המהרש"א הנ"ל ולפי"ז א"ש דקתני לא יתנו לאח"מ כיון דלר"מ ע"כ ל"א בג"ש עבחז"ל וע"כ שפיר פירש"י דאי גרסינין תן גט זה הי"ל לרבנן למיפלג כיון דלדידהו הא קא' בג"ש עבחז"ל והיו רשאין ליתנו לאח"מ כיון דמכי מטי לידי' זוכין לו העדים למפרע משעת חתימה ולא נכנס לרשות יורשין ועומד השליח במקומו למוסרו לו גם לאח"מ כנ"ל.

[וע"ד פלפול קצת י"ל בישוב קושי' הקצוה"ח הנ"ל גם לשי' רש"י והרי"ף עפי"ד הר"ן בנדרים כ"ט: שכ' בהא דקא' התם בגמ' דאם ל"א מעכשיו שלמים לאחר ל' יום עולה הוי מידי דהוי האומר לאשה התקדשי לי לאחר ל' יום דמקודשת ואעפ"י שנתעכלו המעות והקשה הר"ן דהרי המקדש בשטר לאחר ל' יום ונתקרע השטר קודם ל' אינה מקודשת משום דכי חיילי קידושי ליכא שטרא וה"נ כיון דבדיבורא בעלמא אקדשה כי חייל הקדש ליתי' לדיבורי' ותי' דאמסקנא סמוך דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הלכך פשיטא לי' דלא גרע אמירה לגבוה מכסף קידושין דאשה ע"ש ולפי"ז יש להבין לכאורה במתני' שאמר תנו גט זה לאשתי דמשמע שאמר כן לקיבוץ אנשים שעמדו לפניו ולא ייחד השליח בפירוש כמבואר בראשונים ז"ל ואיך מהני כשקיבל א' מהם ע"ע השליחות הרי מינוי שליחות הוא נגמר בדיבור וכשמתברר השליח הרי אז כלתה לדיבורי' ונהי דמכח אין ברירה אין לחוש כיון דבדבר שאינו חל רק מכאן ולהבא אין חשש ברירה כמ"ש בר"ש פ"ה דמע"ש ובתוס' ב"ק ס"ט.

אבל הא קשיא לד' הר"ן הנ"ל דהרי כלתה לדיבורו ועכצ"ל דכשנודע להבעל שזה הוא השליח ואינו מבטלו הרי הוא כאלו ממנה אותו עתה וכן עד שעת הנתינה להאשה או להעבד מה שאין הבעל או האדון חוזר הוי כאלו ממנה אותו בשעת נתינה מחדש וכי"ב כ' במהרי"ט ח"א סי' כ"ב דל"ש בשליח ענין ברירה משום דכ"ז שלא נגמר הרי יכול לחזור בו והוי כאלו הי' השליחות בשעת גמר הענין ע"ש ולפי"ז גם בשליחות ג"ש אף דלרבנן משעה שבא ליד השליח באמר תנו שוב א"י לחזור בו היינו שא"י לחזור מהשיחרור לשוב להשתעבד בהעבד אבל השליחות הרי יכול לבטל שיתננו לו בעצמו או ע"י שליח אחר וא"כ עד שעת הנתינה אמרינן דמה שאינו חוזר הוי כאלו ממנהו מחדש בשעתנתינה ולפי"ז מיושב ע"נ הקושיא הנ"ל דהתינח כשהאדון עדיין חי בשעת נתינת הג"ש שפיר שייך למימר דהו"ל כאלו ממנה אותו בשעת נתינה מחדש משא"כ לאחר שמת הא ל"ש סברא זו וע"כ אין צריכין למינוי השליחות דמעיקרא וא"כ כבר כלתה לדיבורי' ולפי"ז עכצ"ל דס' רש"י והרי"ף ז"ל הוא רק למ"ד בגמ' שם דמתני' מיירי בבריא אבל למאן דמוקי בשכ"מ י"ל דלפימ"ש בדברי הר"ן שם דבהקדש כיון דאמירה לגבוה כמסל"ה ל"ש כלתה לדיבורו איפשר דגם בשכ"מ כיון דדבריו ככתובין וכמסורין דמי ל"ש בי' כלתה לדיבורו ויל"ע ולפלפל עפי"ז הרבה אכ"מ] וכיון שכן הרי ל"ש כל זה רק לענין ג"ש דאיכא שני דברים היינו שעבוד העבדות וגם האיסור לישא ב"ח והרי המפקיר עבדו פקע שעבודו ממנו ואפ"ה צריך ג"ש להתירו בב"ח א"כ חזינין שהם שני דברים נפרדים משא"כ בגט אשה הרי החזרה והגירושין הם מושג אחד וא"א לחלקו לחצאין דלענין החזרה תועיל הזכיי' ולא לגוף הגירושין כיון דהם ד"א ותלויין זב"ז בודאי בכה"ג דהוי זכות להאשה היא מתגרשת מיד.

ולבאר הדברים ביותר ע"ד הפלפול י"ל החילוק בין ג"ש לגט אשה לד' רש"י והרי"ף דהנה בהא דזכין לאדם שלב"פ מבואר בפוסקים דאיכא בזה ב' טעמים א' מכח המקבל דהואיל דזכות הוא לו אנן סהדי דניחא לי' והוי כאלו מינהו המקבל להזוכה בשבילו שליח בדבר ע' תוס' כתובות י"א ד"ה מטבילין.

ב' מכח המזכה משום גוזה"כ דילפינין בקידושין מ"ב. דאחד יכול לזכות לחבירו ע"י אחר מקרא דאיש זוכה ושעפי"ז ביארתי במק"א פלוגתא דרבי ורבנן בירושלמי פ"ק דקדושין ה"ג דקא' התם סברי רבנן הראוי לזכות ע"י עצמו ראוי לזכות ע"י אחר רבי אומר אעפ"י שא"ר לזכות ע"י עצמו ראוי לזכות ע"י אחר.

ונראה דרבנן סברי דטעמא דזכיי' הוא מכח אנן סהדי דניחא לי' והוי הזוכה שלוחו של המקבל ולכך כשא"ר לזכות ע"י עצמו א"ר לזכות ע"י אחר משום כ"מ דאיהו ל"מ עביד ל"מ משוי שליח וכדמצינו באמת בתוס' קידושין נ"ו. ד"ה מתקיף ורבי ס"ל דהזכיי' הוא מכח המזכה ולכך לא איכפת לן מה שא"ר לזכות ע"י עצמו והנה אי הוי הטעם משום דאמדינין דעתי' דניחא לי' ל"מ בעבד רק לענין חזרת האדון שלא יוכל להשתעבד בו עוד דזהו בודאי זכות הוא לו ולא לענין שיצא לחירות שיהי' מותר לישא ב"ח דזהו חוב הוא לו דעבדא בהפקירא ניחא לי' ול"ש אנן סהדי משא"כ אי נימא מכח המזכה שהוא האדון מקרא דילפינין מיני' דאיש זוכה איפשר לומר דהואיל וגזה"כ הוא דהיכי דמזכה ע"י אחר שלב"פ הוי ידו של הזוכה כיד מי שזוכה בשבילו ממש ול"ב מטי לידי' ואף דמעורב קצת חוב שיאסר בשפחה בכ"ז הוא משוחרר גמור כיון דידו כיד הזוכה אמנם באמת בעבד ע"כ א"א לומר דזוכה בשבילו מכח המזכה שהוא האדון עפי"ד הנוב"י שהבאנו למעלה דע"כ אינו רק שלוחו של העבד דא"י להיות שלוחו של האדון משום דאשלד"ע כנ"ל וא"כ ע"כ אנו צריכין לומר דבשיחרור הוי מכח אנן סהדי וכעשאו העבד שליח בדבר ולכך שפיר ל"מ רק לענין החזרה דזכות הוא לו ושייך אנן סהדי משא"כ לענין איסור דשפחה כיון דאיפשר דחוב הוא לו דבהפקרא ניחא לי' ל"ה משוחרר עד דמטא גיטא לידי' משא"כ בגט אשה באופן דזכות הוא לה כגון שנאסרה על בעלה בין אי הוי מגזה"כ מכח המזכה בין אי הוא משום אנן סהדי הו"ל כמטא גיטא לידה ומתגרשת מיד בקבלת השליח את הגט: ואחר כל החזון הזה הנה אתברר לן מכל הני מילי מעלייתא דהרי"ף לא כ' הכי רק בג"ש ולא בגט אשה באופן דזכות הוא לה אמרינן דתיכף שבא הגט ליד השליח הזוכה היא מתגרשת וכד' הט"ז הנ"ל מכ"ש בנ"ד שנאסרה על בעלה וגם ברחה ממנו ואינה רוצה לדור עמו בודאי י"ל דמהני הזיכוי והרי במזכה גט במקום קטטה קא' ביבמות קכ"א: דל"מ משום טב למיתב טן דו וניחא דגופה עדיפא לה ובנ"ד הרי חזינין דלא ניחא לה לדור עמו ועריקתה מסתייעא ובפרט כשמזכה לה הגט בלשון זיכוי הרי כ' בטור יו"ד סי' רס"ז דגם הרי"ף לא כ' הכי בג"ש דל"ה משוחרר גמור עד דמצי לידי' רק בתן ולא בזכי וכ"כ ברמב"ם פ"ו מה' עבדים לחלק בין תן לזכי ומוכח ג"כ הכי לפמ"ש בפנ"י בחי' בטעמו של הרי"ף דכיון דאמר תנו גלי אדעתי' דלא ניחא לי' דליהוי משוחרר עד דמטי לידי' ע"ש וא"כ באומר זכה בודאי מהני גם בג"ש ומכ"ש בגט אשה היכי דזכות הוא לה.

והנה בט"ז שם תמה ע"ד הרמ"א בסי' ק"מ שהביא יש מחמירין והוא ד' המהרי"ק הנ"ל ולעיל בסי' א' לענין חר"ג סתם הרמ"א במי שנשתמדה אשתו דמזכה לה גט ע"י אחר ונישא אחרת ושם לא הביא כלל ד' המהרי"ק וכן הקשה בב"ש שם וראיתי בתשו' פמ"א ח"א סי' מ"ב כ' שם הגאון מהר"ג ז"ל לתרץ דבסי' א' לענין תקנת ר"ג שהגט הוא לחומרא בעלמא מהני הזיכוי לתקנתי' דהבעל משא"כ בסי' ק"מ דדשם מיירי בדיני גיטין לענין היתר האשה הביא הרמ"א ד' החולקים דל"מ זיכוי אמנם בנובי"ק חאה"ע סי' צ"ב רצה השואל שם ג"כ לחלק הכי ודחאו הנוב"י שאין לחלק כלל שאם היא לא הותרה ממילא חל על הבעל חדרגמ"ה ע"א ולפענ"ד נראה לפמ"ש א"ז הגאון מליסא ז"ל בס' תו"ג בחי' גיטין ט'.

בהבנת ד' הרי"ף וד' רש"י והרמב"ם הנ"ל עכ"פ בתן עפי"ד הש"ס קידושין מ דפליגי רב ור"י במעכשיו ולאחר ל' יום דרב ס"ל דמעכשיו תנאי הוי ור"י ס"ל דמעכשיו שיורא הוי ושוי נפשי' כי שרגא דליבני ואם בא אחר וקידשה קידושי שניהם תופסין בה ואם לא בא אחר וקידשה א"י לחזור והרמב"ם פ"ז מה"א פוסק כר"י וא"כ רש"י והרי"ף והרמב"ם הנ"ל ס"ל בתן דגט דהי' כונתו על מעכשיו דשיורא ואע"ג דא' התם כל גיטא דמשייר לאו כלום הוא הא כ' בתוס' שם דזהו דוקא במהיום ולאח"מ דאין גט לאח"מ אבל לא במעכשיו ולאחר ל' וא"כ מש"ה א"י לחזור ואפ"ה לא יתנו לאח"מ דאין גט לאח"מ עכ"ד וא"כ במעכשיו דשיורא הא אמרינן דהגירושין מתחילין תיכף ונגמרין בשעת מסירה לידה ע' חי' פנ"י גיטין ע"ד ובמל"מ פ"ט מגירושין ה"ב וא"כ כיון דכבר התחילו הגירושין משעת מסירת הגט להשליח פקע מיני' דהבעל אז איסור חר"ג דנהי דאיהי לא שריא להנשא עד אחר גמר הגירושין אבל חדר"ג נפקע מהבעל כיון דשוב אינה אשתו בכולה דהרי אם הלכה היא ונשאת קודם קיום התנאי אין אני קורא בה כי שטית טומאה תחת אישך כיון שנפקע מקצת אישות והכי מוכח להדיא בר"פ המגרש וע' בס' תורת גיטין אה"ע סי' קמ"ג וממילא אזדא מיני' איסור חר"ג שר"ג לא החרים רק שלא לישא אשה על אשה ולא חצי אשה כדדרשינן בקידושין ז.

אשה ולא חצי אשה ואף דבנדרים וחרמות אזלינן בתר לשון בנ"א בכ"ז היכי שלא נתברר לנו לשון בנ"א אזלינן בתר לשון תורה כדכ' בתוס' ע"ז כ"ז ובכ"ד: איברא שראיתי להנוב"י במהדו"ת חאה"ע סי' קנ"א שכ' שאפי' בודאי זונה ואסורה לבעלה לא סמכינין אזיכוי והעלה שצריך היתר ק"ר רוקא וכן בשו"ת שבו"י ח"א סי' ק"כ כתב שהסכימו האחרונים להצריך ק"ר בזינתה ועתשו' ח"צ סו' צ"ו בכ"ז בכנ"ד גם הם יודו כיון שהבעל לא קיים עדיין מצות פו"ר והרבה פוסקים ס"ל דבמקום מצוה ל"ג ר"ג ואפי' להסוברים דגם במקום מצוה גזר ר"ג הרי כ' בנוב"י מהד"ת חאה"ע סי' ו' דהיי"ד בביטול פו"ר ששהא י"ש ולא ילדה בזה י"ל שגזר ר"ג שלא ישא אחרת שהוא בשוא"ת וגם הוא רק ספק שמא גם מהאחרת לא יזכה לבנים אבל במקום שיש מכשול עבירה ל"ג ר"ג ומי שיש לו אשה אף שאינה בת בנים ואינו מקיים מצות פו"ר מ"מ ניצול עי"ז מעבירה [ע' יבמות ס"ג דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא ופירש"י הרהור עבירה] ומי שיושב בלא אשה נכשל בהרהורי עבירה בכל יום ולאו כ"ע הם כרב ספרא דהוי רווק הדר בכרך עכ"ד והוא מילתא דמסתבר ומצאתי בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' תמ"ו שכ' בפירוש הכי דלעקור איסור בקו"ע ל"ג ר"ג ועתה"ד סי' רס"ג ועתשו' מהר"ם אלשקר סוסי' קצ"ה שכ' דאין עולה על הדעת שגזר רגמ"ה במקום נדנוד עברה והרי מצינו כן גם לענין שבועה ביו"ד סי' רל"ט ס"ו דהנשבע לבטל מל"ת דרבנן בקו"ע לא חל אפי' בכולל ושם בס"ד כ' הרמ"א דבנשבע לבטל מ"ע דאוריי' בשוא"ת חל בכולל וכ"ה בסי' רל"ו ס"ה ובש"ך שם ס"ק ט"ו וא"כ נהי דנימא דהחרים ר"ג גם במקום מ"ע דפו"ר בכולל שאר אנשים שקיימו פו"ר אבל לבטל מל"ת דרבנן בקו"ע הא לא חל אפ' בכולל [ואולי י"ל דהרהור עבירה ל"ח בקו"ע שא"ב מעשה ועפמ"ג א"ח סי' תרנ"ו לענין מ"ש בש"ע שם דבל"ת צריך לבזבז כל ממונו דבלאו שא"ב מעשה א"צ לפזר כל ממונו ע"ש וא"כ הרהור עבירה ל"ח מעשה כיון דהוא רק במחשבה וע' שבת ס"ד.

אם מידי עבירת יצאנו מידי הרהור לא יצאנו תדר"י מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה מפני שזנו עיניהם מן הערוה וכ' שם הרי"ף בע"י דעל הרהור ל"ה צריכין כפרה כיון של"ה מעשה אפס מפני שזנו עיניהם נחשב למעשה וצריך כפרה ע"ש וא"כ איפשר דהי' חל גזירת רגמ"ה גם ע"ז דקיל עוד יותר ממצות פו"ר ויש להביא סמוכין לזה מד' הש"ס ב"ב ס': דקא' מיום שחרב ביהמ"ק דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה כו' והק' תוס' הרי כתיב פרו ורבו ותי' באותן שקיימו פו"ר ועדיין קשה היכי היתה יכולה הגזירה לחול במקום מכשול דהרהור עבירה וע"כ דהוי מצי לחול הגזירה ע"ז אולם אין מביאין ראי' מן האגדה] ובפרט שהרי הרי"ף שהוא המחמיר בזיכוי הלא כ' בככנה"ג אה"ע סי' א' בהגה"ט אות מ"ב בשמו דהך איסורא דא' ביבמות ס"א: דאסור לעמוד בלא אשה הוא מה"ת ואין שבועה חלה עליו.

ועתוס' סוטה ח'. ד"ה אם.

וכי"ב מצינו ברמ"א אה"ע סי' א' ס"ח דמשום חשש קטט יכול לבטל מצות פ"ו אבל לא להתיר האיסור לעמוד בלא אשה משום ההוא חששא ועב"ש שם ס"ק ט"ו וס"ק י"ז. ובלא"ה לפמ"ש בתשו' בית יוסף סי' י"ד דחר"ג ל"ה רק בשעת נישואין שנושא אשה על אשתו ולאחר הנישואין ליכא איסורא וא"כ עדיף שנתיר לו איסור חר"ג שאינו עובר רק פ"א משנתיר לו לעמוד בלא אשה שיכשל בכל יום בהרהור עבירה כדא' בקידושין כ"ט: מי שאינו נושא אשה כל ימיו בעברה ס"ד אלא כל ימיו בהרהור עבירה.

וע' ר"ן סוף יומא גבי מאכילין הקל הקל: והנה אף להחולקים על הב"י וס"ל דבנושא אשה על אשתו עובר בחר"ג בכל יום והוי ג"כ כל ימיו בעבירה נראה דעכ"פ אחרי שמזכה לה גט לכ"ע אינו עושה עבירה רק בשעת נישואי האשה האחרת ולא אח"כ והוא לפ"מ דאסבר לן א"ז הגאון בס' תו"ג הנ"ל דבזיכוי הוי כמו מעכשיו ולאחר ל' יום דשיורא הוי והרי כ' התוס' בגיטין פ"ה ד"ה כגון גבי גירושין דשיור דאם עברה ונשאת כיון שהתחיל לנתק האישות ממנה ע"י שנשאת לאחר מנתקה לגמרי ופקע אישות ממנה וכ"כ שם דף פ"ג.

ד"ה אילימא ע"ש וא"כ מכ"ש לגבי איסור חר"ג דהבעל בודאי שייך לומר כיון שכבר התחילו הגירושין והחלו להנתק מעליו עבותות האיסור דחר"ג אחרי שנשא אחרת חלף הלך ממנו האיסור דחר"ג לגמרי וא"כ בודאי שרי ע"י זיכוי עכ"פ והנה אף שבתשו' נוב"י שם הלכה זורופפת בידי אם להתיר איסור דחר"ג כדי שלא יעמוד בלא אשה הלא כ' שם הטעם שבעובדא דידי' לא פשעה האשה רק מחמת רעבון נדדה הלכה ממנו אבל בכנ"ד שבמרד ובמעל ברחה ממנו נראה דגם הנוב"י יודה שיש להתיר להבעל לישא אחרת שלא יהי' מעוגן לעולם ויהי' כל ימיו בעבירה ועתשו' פרח מטה אהרן ח"ב סי' ס"ו.

ובאמת תמה אני על הנוב"י שכ' שההיתר של חר"ג דהבעל תליא בהיתרה של האשה ואי ל"מ הזיכוי לגבי האשה שתתגרש בקבלת השליח ל"מ ג"כ' לגבי הבעל והרי כל המחמיר בזיכוי הוא המהרי"ק להבנתו בד' הרי"ף והמעיין בד' המהרי"ק שורש קמ"א יראה דסובר שם דאף דלענין האשה ל"מ עד שיגיע הגט לידה בכ"ז אין איסור דחר"ג חל על הבעל דלא מיקרי נושא ב' נשים בכה"ג ובפרט שגוף ד' המהרי"ק במ"ש שאין האשה ניתרת עד שיגיע הגט לידה יחידאה הוא.

והנה אף אי נתפוס דזיכוי בגט אשה שנאסרה הוי ספיקא דדינא שמא כהרי"ף דל"מ זיכוי בכ"ז יש להקל לענין חר"ג לפמ"ש בחמ"ח וב"ש אה"ע סי' ס"ו דחר"ג הוי דרבנן ועב"ש סי' קי"ד ס"ק כ"ב א"כ הוי סד"ר ולקולא ואף דבאתחזיק איסורא סד"ר לחומרא בכ"ז זהו דוקא בס' במציאות אבל בספקא דדינא הרי כ' במ"ל פ"ב מט"צ ה"א דבספקא דדינא לא מוקמינן אחזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין עפמ"ג יו"ד סי' ח"י בשפ"ד ס"ק ל"ד ועד"מ אה"ע סוסי' א' וב"ש שם שמקילין בפלוגתת הפוסקים אם חל חר"ג בארוסה הואיל דחר"ג הוא משום קטטה ולא משום דררא דאיסורא ע"ש וע' תשו' עבוה"ג סי' ל"ו שמפלפל עם הט"ז בנידן אם המירה באונס שהט"ז הורה שמותר לו לישא אחרת בלא זיכוי גט והעבוה"ג הורה שצריך לזכות לה גט ולדברי שניהם עכ"פ זיכוי גט תקנה טובה היא ובנידן שלהם לא נאסרה על בעלה ובנ"ד הלא היא אסורה על בעלה עולמית כי על כן בצירוף סניפי היתר שכתבנו למעלה נלפענ"ד ברור שיש לסמוך בנ"ד אתקנתא דזיכוי וליתר שאת יעשה כמ"ש בתשו' ברית אברהם חאה"ע סי' צ' שלצאת ידי כל הספקות ימסור תחלה הגט ע"י אחר בזיכוי מטעם חר"ג כנ"ל ואח"ז יקחנו ממנו וימסרנו שנית בתורת הולכה שיהא מוכן ליתן לה לכשתבא לביתה וכ"כ בס' בית מאיר וכן יעשה כ"ת אם כבד הדבר ממנו לאסוף הסכמת מאה רבנים ובלבד שיסכים עוד רב גדול מובהק בהוראה ודרינא בהדי' ובזה הנני ידידו דור"ש באהבה מברכו בכוח"ט בספרן שצ"ג בכלל כ"י:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה