שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סי' מב
בעזה"י יום א' כ"ב כסלו תרמ"ז לפ"ק סטרי. שלום וברכה משמי המערכה לכבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי ירו"ש כש"מ יהושע פאלק זאב סג"ל נ"י אבד"ק פאלטשען יצ"ו במדינת רומעניען בעהמח"ס נהורא דאורייתא.
מכתבו הגיעני תוכו רצוף שאלתו עם הגב"ע נידן השו"ב בק' ואם כי זה כמה נסוג אחור ימיני מלענות על ריב במחלוקת שו"ב אחרי כי בעוה"ר פשתה מספחת זבחי ריב בערי ישראל איש אל אחיו יאמר חזק צרור את המדנים ומסירים אזנם משמוע לקול חכמי התורה הדין לא יקוב את ההר ביניהם ודברי שלום ואמת לא ימצאו מסלות בלבות הצדדים כי הנצחון יעור עיניהם מראות נכחה.
אכן לא אוכל מלט משא הפצרת כ"ת להזדקק לשאלתו ואשיב לו חו"ד העני' אך בקיצור נמרץ לפי מסת הפנאי: ע"ד השו"ב ר' משה ור' ישראל שבדקו ריאה ויצאה בכשרות והעיד קצב א' בתורת עדות איך ששותפו קרע הורדא מהריאה והראה לו ולאחיו שיש עלי' נקודות אדומות והלכו עם הורדא לר' מיכל ליב שו"ב והראו לו זה וכשבא רמ"ל לבית המטבחיים בדק את גוף הריאה ולא מצא עלי' כלום והשובי"ם הנ"ל הצטדקו א"ע בפני הבי"ד באמרם שהריאה הלזו היתה כשרה בכל חלקי' אך בזמן קודם התקוטט הקצב עמהם על שהטריפו לו בהמה א' ואמר אז שיראה להם איך שעיניהם מוכים בסנורים ועמדו מראות שע"כ אוסרים את המותר ומתירים את האסור ובעת שבדקו ריאה זו בעצם היום ההוא יצאה מת"י ריאה א' ששחטו אצלו בבית המטבחיים טריפה ע"י שהיו עלי' נקודות אדומות והוא טמן את הריאה הראשונה הטריפה והחליף את הורדות בכדי להתגולל ולהתנפל עליהם והקצב הודה שהי"ל מריבה עמהם ושהגיד להם כן על שהטריפו לו בהמה בחנם ומודה שאלו היתה כל הבהמה שלו לא הי' מגלה זאת אפס מפני שהוא רק שותף ואין מגיע הפסד כ"כ לחלקו עשה זאת להראות לדעת שאינם רואים ומטריפים בהמות בחנם ומילא בפיו לאמר שזאת לא איכפת לי' מה שהיו אוכלין טריפה בחזקת כשירה ורק כונתו לקחת נקמתו מהשו"ב שוב העידו ר' ברוך ב"ר מיכל בחו"ע שהריאה הראשונה שנטרפת מחמת נקודות אדומות טמן הקצב הנ"ל בהאמבאר עם הלב ושם המנהג שהריאה מבהמה שנטרפה משליכין לכלבים רק הלב לבד נותנים להאמבאר ע"כ תוכן השאלה הנה כפי דברי הגב"ע שהי' למראה עיני אינני רואה שום נדנוד חשש על השו"ב דהרי ליכא כ"א עדותו של הקצב שהעיד שמצא נקודות אדומותבהורדא מהריאה הלזו והשו"ב הלא מכחישים אותו ואומרים שהורדא הי' מבהמה הראשונה שנטרפה על נקודות אדומות הרי הוי ע"א בהכחשה דלאו כלום הוא ומבואר ביו"ד סוסי' א' דבכה"ג גם העד בעצמו מותר לאכול משחיטתו מכאן ולהבא אפס שבשמ"ח סי' ב' סכ"א מביא בשם היש"ש דאם כבר יצא על השו"ב ש"ר והעד הוא בר סמכא אז יש להעבירו וכי"ב כ' במהרי"ק סי' ל"ג שאם השו"ב כבר נכשל בבדיקה ורק של"ה יכולין להעבירו ועתה העיד עליו ששחט שלא כהוגן מעבירין אותו עפ"י ע"א דכיון דכבר נכשל הו"ל רגל"ד עש"ך סי' ב' ס"ק י"א ותשו' נובי"ק חאה"ע סי' נ"ד.
נ"ה.
ובאמת בתשו' מהר"ם לובלין סי' פ"א כ' להוכיח דאין אדם נפסל עפ"י ע"א אפי' בדאיכא רגל"ד. ומכ"ש בנ"ד הלא נהפוך הוא דהשו"ב הם מעולם בחזקת כשרים והעד הקצב הועד עליו שמקלו יגיד לו לפרוץ גדרן של חכז"ל שישב במסבה ואכל בשר ומיד אכל מאכלי חלב וכדומה.
גם יש רגל"ד שאין אמת בפיו ובעלילה בא על השו"ב משנאתו אותם ודמיא עלייהו כארי' ארבא ומרמות כל היום יהגה לקפח לחיותייהו כפי שנגבה עדות ע"ז וקריעת הורדא מן הריאה מוכחת שבערמה עשה זאת להחליף הורדא שאלו האמת כדבריו למה לא הראה את הריאה בהיותה שלימה וגם ממה שהטמין הריאה הראשנה נראה בעליל שזדון לבו השיאו להכין רשת לפעמי השו"ב ולהלאות עיני אנשים ובודאי אין ממש בעדות זה ונראה דאף להאנשים שהעד הקצב הוא בר סמכא ומהימן אצלם ג"כ יכולים לאכול משחיטת השו"ב דאף דקיי"ל באה"ע סי' קט"ו ס"ז בשא"ל א' מקרוביו או מקרובותי' שהוא מאמינם וסומכת דעתו עליהם שזינתה כו' הואיל וסמכה דעתו לדבר זה שהיא אמת ה"ז חייב להוציאה ואסור לו לבא עלי' והוא מש"ס קידושין ס"ו בעובדא דההוא סמיא דא"ל אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה והכי פסקינן ג"כ לענין עדות בשאר איסורין עש"ע יו"ד סוסי' ט"ז ובסי' קכ"ז.
הנה מלבד מ"ש במל"מ פכ"ד מה"א בשם תשו' הרשב"א דהא דמהני מהימן כבי תרי דוקא כשהאשה שותקת אבל במכחישתו אינו חייב להוציאה אף שהבעל מהימן לי' כבי תרי א"כ בנ"ד הלא השו"ב מכחישים אותם. אמנם נהי דמדברי הפוסקים מוכח דלא קיי"ל כהרשב"א בהא עב"ש שם ס"ק כ"ג בכ"ז הלא כבר כתב המהרי"ק הובא בש"ך יו"ד סוסי' א' דכיון דהדבר תלוי במחשבת השוחט אם להרע או להיטיב במכאן ולהבא א"כ אף לפי הגדת העד אין ראי' שיפסלו במכאן ולהבא ומה גם דבנ"ד אף לפי"ד העד שהיו נקודות אדומות על הריאה הלא יוכל להיות שבדקו אחר נקבים ולא נמצא וכשר ועכ"פ לא גרע זה ממ"ש הפוסקים דבע"א בכיעור אפי' אי הבעל מהימן לי' כבי תרי אינה נאסרת עליו עתשו' מיימוני ל"ה אישות סי' כ"ה ובב"ש סי' י"א ס"ק י"ד.
והנה אפי' אם אומר שיודע בבירור שלא בדקו אחר נקבים יש מקום להכשיר בהפ"מ דאף דכ' התבו"ש בסי' ל"ח סי"ג דבנקודות אדומות צריך בדיקה אחר נקבים ואם לא בדק טריפה עשמ"ח סי' ל"ז סי"ח ע"כ הוא משום דאף שיוכל להיות שהאדמימות הוא משום שלא נבלע בה דמה מ"מ הוי ספק בריעותא מחיים דל"א נשחטה הותרה א"כ הרי באמת בש"ך יו"ד סי' נ' פוסק דבספק השקול אפי' בריעותא מחיים כשר בהפ"מ ואף דהתב"ש בסי' כ"ט מחמיר בזה דאפי' בהפ"מ אין להכשיר בריעותא מחיים בכ"ז הרי כ' שם הטעם דל"א נשחטה הותרה כיון דאין כאן חזקה גמורה שלא נולדה טריפה אפס דהוי חזקה מכח רובא דרוב בהמות כשרות הן וזו דאתילד בה ריעותא הא איתרע לה רובא דומיא דא' כל הנשאת בתולה יש לה קול כו' ע"ש ולפי"ז במראות אדומות בריאה אם היינו יודעין שהוא מתולדה הלא כשר בודאי מדר"נ דלא נבלע בה דמה כדא' בחולין מ"ז: והא דצריכין לבדוק אחר נקבים ע"כ הוא משום דילמא האדימה אח"כ והאדמימות הוא מכח צרורות דם ערא"ש חולין מ"ו.
א"כ הא איכא עוד חזקה דהשתא שכמו שהיא אדומה לפנינו כן היתה מתולדה ואיפשר דגם להתב"ש יהי' כשר בזה במקום הפ"מ. ומכ"ש שאין מקום לאסור השו"ב משום זה.
ובפרט כשלא הי' רק איזה נקודות קטנות אפשר לדמות זה להדין הג' של הפר"ח סי' קי"ט שהובא בפמ"ג בשפ"ד סי' ב' לענין בודק ירקות מתולעים דעד ג"פ הויין אנוסים כשנמצאו אחריהם תולעים וכן ראיתי בס' תשו' ארי' דבי עילאה סי' ג' שדן בזה לענין פיצול מקמא בעגל שהוציא השוחט מת"י בהכשר שלפי שהוא קטן הכמות בקל יכול להעלים עין מזה מדמה לה להדין הנ"ל.
ומלבד כ"ז הרי קיי"ל ביו"ד סי' ב' ס"ב דבפעם א' אפי' הוציא טריפה גמורה מת"י אין מעבירין אותו ודוקא בשו"ב לעצמו ומוכר לאחרים או שנוטל שכר מן הכשרות ולא מן הטריפות דאיכא חימוד ממון קיי"ל בסנהדרין כ"ה למיפסלי' בפ"א ולא בשו"ב שנוטל שכרו מן הקהל כמבואר כ"ז בתשו' הרא"מ ח"ב סי' כ"ד וביותר שכפי שנזכר במכתב כ"ת השו"ב הנ"ל הם ידועים ליר"ש ומדקדקים במצות ובני תורה א"כ בכה"ג הלא תלינין דמשגה הוא כמ"ש בש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק ל"ג: והנה מה שחקר כ"ת במ"ש הרשב"א בטבח שהוציא טריפה מת"י דא"נ לומר שוגג הייתי דאל"כ לעולם יאמר שוגג הייתי ולא יצוייר דינא דש"ס פז"ב דמעבירין אותו אלא בהתרו בו.
והקשה רו"מ דהרי סתם טבח שבש"ס שוחט לעצמו ומוכר לאחרים דיש ח"מ ואכתי מנ"ל דבליכא חימוד ממון לא דיינינין לי' כשוגג. הנה כבר ישב על מדוכה זו בשו"ת כתר כהונה סי' כ"ח.
ותי' וז"ל דשפיר מביא ראי' דאי נימא היכי דליכא חימוד ממון יוכל לטעון שוגג הייתי ע"כ מוכרחין לומר דטעמא משום דאית לי' חזקת כשרות אף דאיכא חמדת ממון איך מוציאין אותו מחז"כ נימא דאית לי' חז"כ ושוגג הי' כו' ע"ש ולפענ"ד עדיין צ"ע דמנ"ל דבליכא חימוד ממון הוא משום חז"כ הרי איפשר דחז"כ איתרע לה כיון דרבים סומכים עליו והוא לא דקדק היטב שלא תצא תקלה מת"י וכמ"ש ביש"ש פג"ה סי' י"ז אפס דבליכא חימוד ממון להכי אמרינן דשוגג הי' דהרי פסקינין ביומא ע"ה כרשב"ג דס"ל במשנה בכורות ל"ה.
דאף החשוד על הדבר נאמן על של חבירו משום חזקה דאין אדם חוטא ולא לו והה"נ משום הך חזקה דאין אדם חוטא ולא לו תלינין דהי' שוגג משא"כ בדאיכא חימוד ממון דליכא הך חזקה שפיר א"נ לומר שוגג הי' וכדא' בב"ב כ"א: שתלא טבחא אומנא וסופר מתא כולן כמותרין ועומדין נינהו עתשו' מהרי"ו סי' צ"ז.
ובאמת כ' בב"י ח"מ סי' ל"ד בדעת הטור דבדליכא ח"מ גם בדאורייתא תלינין דשוגג הי' ובסמ"ע שם ס"ק ט"ז העמיס כן בד' הרמב"ם. והא דמצינו בש"ס חולין צ"ג: טבח שנמצא אחריו חלב רי"א בכשעורה ריו"א בכזית אר"פ ולא פליגי כאן להלקותו כאן לעברו ומבואר בראשונים ז"ל שם דמיירי התם באינו ניכר אם הי' מזיד ע' הג"א שם וא"כ בזה הלא פשיטא דליכא הנאת ממון כמבואר בתשו' מהרי"ט בשניות חיו"ד סי' ט"ו משום דאף על כזית חלב הא לא קפדי אינשי וגם הרי חלב ביוקר הוא יותר מבשר וא"כ מוכח דגם בליכא חימוד ממון לא תלינן דשוגג הי' מהתם ליכא ראי' די"ל דרק בחלב דהוא איסור כרת החמירו ביותר ולא בשאר איסורים עמ"ל פ"א מה' יו"ט הי"ז.
וסייעתא לדברינו יש להביא מדברי רש"י ז"ל בסנהדרין כ"ו: בהנהו קבוראי דקבור נפשא ביו"ט ראשון של עצרת שמתינהו ר"פ ופסלינהו לעדות ופירש"י שנוטלין שכר ופסלנהו ר"פ כיון דמשום הנאת ממון עוברים על ד"ת ולכאורה תמוה דהרי שם כ"ז. פליגי אביי ורבא במומר אוכל נבילות להכעיס דאביי אמר פסול דהו"ל רשע ורבא אמר כשר דרשע דחמס בעינן וכיון דקיי"ל התם כאביי דל"ב רשע דחמס ל"ל לרש"י ז"ל לפרש דמיירי שנוטלין שכר ולהנ"ל י"ל דהוי קשיא לי' לרש"י דכיון דבליכא ח"מ תלינין שהוא שוגג א"כ אמאי באמת פסלינהו ר"פ ולא תלינין דסברי דמצוה קעבדי כדא' התם באמת ר"ה ברי' דר"י וגם ר"ה ברי' דר"י הא מודה דשפיר שמתינהו והרי מצינו ביבמות קכ"א.
דל"ה משמתין לרב שילא דאנסב לאיתתי' דהוא גברא דטבע באגמא דסמקי משום דקא' מיטעא טעינא דסבר כיון דקוו וקיימי כמים שיש להם סוף דמי והכא הלא עדיף עוד יותר דסברי מצוה קעבדי ולכך פירש"י שנוטלין שכר והיכי דאיכא ח"מ לא תלינן בשוגג וא"כ הא ר"פ הוא דפסלינהו ובעל המאמר דבש"ס חולין הנ"ל כאן להלקותו כאן לעברו הוא ג"כ ר"פ וא"כ יהי' סותר א"ע דמשם הא מוכח דגם בליכא ח"מ לא תלינין בשוגג כנ"ל וע"כ דפשיטא לי' לרש"י ז"ל דמהתם אין ראי' דבחלב דבכרת החמירו יותר כאמור: והנה מה שהקשה מעלתו ע"ד הכ"מ פי"ב מה' עדות ה"ט במ"ש הר"מ וכן טבח שהי' בודק לעצמו ומוכר ויצאת טריפה מת"י שהרי הוא בכלל אוכלי טריפה שהן פסולין לעדות וכ' הכ"מ שנראה מדברי רבינו שטעם הפסול ביוצא טריפה מת"י שכשמאכיל טריפות חזקה שגם הוא אוכל והו"ל עובר על לאו דובשר בשדה טרפה דאי משום דעבר על לפ"ע לא מיפסל כיון דאלפ"ע לא לקי ואינו פסול לעדות אלא כשעבר עבירה שחייבין עלי' מלקות ותמה ע"ז מדברי הש"ס ע"ז ל"ט: דקא' וכולן אם נתארח אצל בעה"ב מותר ופירש"י דחנונים בסוריא חשידי דלא קפדי אלפ"ע לא תתן מכשול ומזבני לישראל דברים שלקחו מן הנכרי מיהו אינהו גופייהו לא אכלי איסורא הלכך אם נתארח אצלו מותר לאכול עמו א"כ חזינן דאע"ג דחשוד על לפ"ע מ"מ אינו חשוד שהוא בעצמו יאכל איסור.
הנה מלבד די"ל דל"ק מהתם כיון דאפשר דחנונים שבסוריא היו ידועים שלהכשיל לאחרים אינם מקפידים והם בעצמן נזהרין מלאכול מידי דאיסורא וע"כ אמרינן שפיר דאם נתארח אצלו ואוכל עמו מותר דומיא דא' בחולין ד"ד. גבי כותי קוטע ראשו של א' מהן אכלו מותר לאכול משחיטתו דכותים אלפ"ע אין מקפידין והם בעצמם במצוה שהחזיקו בה מדקדקין יותר מישראל אבל בסתם אדם איפשר דאם ראינו שאינו חושש להאכיל לאחרים איסור זה אמרינן דגם הוא בעצמו אוכלו ויש להכריח זה גם מד' רש"י ז"ל גופי' ביבמות פ"ח.
שפי' התם דע"א נאמן באיסורין דאל"כ אין לך אדם מתארח אצל חבירו ולכאורה מהיכי ידעינן שנאמן לענין שלא להכשיל לאחרים הרי איפשר למימר דדוקא אם מתארח אצלו שרי למיסמך עלי' כיון שהוא בעצמו אוכל וע"כ דאילו היינו חוששין שמכשיל אחרים הו"ל למיחש שמא גם הוא בעצמו אינו מקפיד על אכילת האיסור.
וכן יש לנו להוכיח מד' הש"ס חולין ד"ד. דמייתי התם סייעתא לרבא דקא' מומר אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו דלא שביק היתרא ואכיל איסורא מהא דחמצן של ע"ע מותר מיד מפני שהן מחליפין עפירש"י שם ולכאורה מאי ראי' הא מהא דחמצן של ע"ע דמחליפין דכל מאי דמצו למיעבד בהיתרא פורתא מהדרי לענין אכילת עצמן אבל לענין שלא יכשילו לאחרים בשחיטתן מנ"ל דקאמרינן סברא דלא שבוק היתרא כו' א"ו דאין חילוק בין אוכל בעצמו למכשיל אחרים לענין חשדא וברא"ש בנדרים פ' השותפין מביא מהירושלמי דיותר ראוי לקנוס המכשיל אחרים באיסור ממכשול דנפשי' ע"ש ורק על להיפוךדנימא שהוא לעצמו אינו מקפיד על האיסור ולאחר לא יניח לעשות האיסור זה בודאי ל"א כדא' בגיטין מ'.
מי איכא מידי דלעבדי' לא מיעבד לי' איסורא ואיהו עביד איסורא ומשנתינו היא זו בפ"ב דדמאי משנה ב' אמרו לו על עצמו אינו נאמן כיצד יהא נאמן על של אחרים ע"ש. ולבר מן דין בפירושא דסוגיא דע"ז הנ"ל נחלקו רבותינו הרשב"א והרא"ה ז"ל בתה"א בית ד' שער ב' דרשב"א ז"ל סובר כפירש"י שם דפי' האי וכולן אם נתארח אצל בעה"ב מותר משום דלא קפדי אלפ"ע אבל אינהו גופייהו לא אכלי איסורא והרא"ה בבדה"ב שם כ' ע"ז דכי"ב לא מצינו שיהי' חשוד להחטיא אחרים ולהכשילם ובעצמו נשמר לבד מכותי דל"ל לפ"ע ל"ת מכשול אדרבא טפי זהיר אינש במאי דיהיב לאחריני והא דא' בע"ז שם אם שגר לו בעה"ב לביתו מותר דלא שביק היתרא ואכיל איסורא וכי משדר לי' ממאי דמנח קמי' משדר לי' ר"ל דכיון דמשגר לי' בעי ליקרוי והוי אית לי' היתרא דאי בעי לא מושדר לי' מסתמא מזדהר דלא ליטרח במאי דדילמא לא מיפייס חברי' וממאי דקים לי' דאכיל מיני' חברי' בודאי משדר לי' דאי לא טפי מעלי לי' דלא לישדר לי' כלל מכי משדר לי' מאי דדילמא מיזדהר מיני' ולא אכיל לי' ואפסדי' לדורון דילי' כי היכי דמזדהר כל אינש מסתמא כי איכא היתרא קמי' ואיסורא דלא לשבוק היתרא וליכול איסורא א"נ ה"ק דנהי דחשוד לאכול גם האיסור אבל מ"מ חשוב בעיני' טפי ההיתר עד דכי איכא היתרא קמי' לא שביק היתרא ואכיל איסורא וכיון דכן מסתמא כי משדר אינש לחברי' מה דאכיל הוא להנאתו משדר לי' דמסתמא מאי דחשיב לי' לאינש משדר לי' לחברי' ע"ש וכשיטת רש"י והרשב"א ז"ל מוכח באמת ג"כ בחידושי הרמב"ן ריש נדה וגיטין וביבמות ר"פ האשה רבה ובתוספת רי"ד קידושין ס"ה שכ' דלהכי לא נוכל למילף דעא"נ באיסורין מנדה דכתיב וספרה לה לעצמה דשאני נדה דלא מקלקלה לעצמה אבל היכי שאין העדות נוגע רק לאחרים מנ"ל ע"ש הרי דאף דחיישינן שיעיד שקר להכשיל אחרים אבל הוא בעצמו לא יקלקל עצמו וכדברים האלה כ' ג"כ בהג"א פ"ק דחולין סי' י"ד בשם הא"ז שהקשה אמאי עא"נ על השחיטה הרי אין עא"נ באיסורין במקום חזקה ובשלמא אם הוא בעצמו אכל שפיר מהימן דלא חשיד לאכול נבילות אבל אם הוא אינו אוכל דילמא יעבור אלפ"ע הרי דס"ל דאף דהוא לעצמו מיזהר זהיר מלאכול נבילה מ"מ חשדינין לי' שיעבור אלפ"ע להאכיל לאחרים.
ובפרישה יו"ד סי' א' כתב בכונת הסמ"ק שהובא בב"י שם שהנשים שוחטות לעצמן ואין שוחטות לאחרים וכ' הב"י ודבר תימה הוא מה חילוק יש בין שוחט לעצמו לשוחט לאחרים כו' וכ' בפרישה ע"ז וז"ל והיינו לפי שיטתו שפי' הא דהלכות א"י דנשים לא ישחטו שדעתן קלות פי' שמא יתעלפו וא"כ בודאי אין חילוק בין שוחט לעצמו או לאחרים אבל לפמ"ש דאין הטעם שמא יתעלפו אלא מפני שדעתן קלה ואין נזהרין לכן אין להאמינן על השחיטה שפיר יש לחלק דלעצמן שוחטין דאין לחושדן שיאכלו נבילות אבל לאחרים דליכא אסורא כ"א לפ"ע ל"ת מכשול בזה אין הנשים נזהרין הואיל ודעתן קלה לפיכך אין שוחטין לאחרים דומה לכותי שכ' רבינו בסי' ב' עכ"ל וע' במהר"ם מינץ מהגאון מאובין ז"ל שהעמיס הכי בשי' רש"י ז"ל שבתוס' חגיגה י"ד: ד"ה בתולה כו' ע"ש ובהיות כן אין כאן תימה אינימא דהרמב"ם אזיל בשי' הרא"ה הנ"ל וכ"נ באמת מדבריו ספי"א מה' מ"א ושפיר כ' דטבח שהוציא טריפה מת"י פסול לעדות משום שהוא בכלל אוכלי טריפה.
אמנם בהא צל"ע במ"ש הכ"מ הנ"ל דאי משום לפ"ע ל"ה פסול כיון דא"ב מלקות הרי אפי' א"ב מלקות עכ"פ מדרבנן פסול כמ"ש בב"י בעצמו בח"מ סי' ל"ד והיכי דאיכא ח"מ הא פסול אפי' בעבירה דרבנן כמבואר בתוס' ב"מ ע"ב. ד"ה שטר וברמ"א ח"מ סי' ל"ד ס"ג ויהי' מוכח מזה כד' הר"ש הלוי שהובא בתשו' קול בן לוי סי' ה' שכ' בדעת הרמב"ם דעבירה שא"ב מלקות גרע טפי מעבירה דרבנן ולא מיפסל גם מדרבנן דבעבירה דרבנן נקרא רשע דרבנן וכ"כ בתשו' לחם רב סי' קי"ט ע"ש ועמ"ל פ"ד ממלוה ה"ו שהאריך בזה ונכון נמי בזה מ"ש הכ"מ פ"ב מה"ע להביא ראי' לד' הרמב"ם דעבירה שי"ב מלקות אף בלא התרו בו פסול לעדות מהנהו קבוראי שבש"ס סנהדרין הנ"ל דשם ל"ה התראה דאם הי' התראה האיך שייך לומר דסברי מצוה קעבדי ואפ"ה פסילי וקשה הא עכ"פ מדרבנן פסילי אפי' בעבירה דרבנן וע"כ משום דאי בלא התראה הי' נחשב כעבירה שא"ב מלקות ל"ה פסילי אפי' מדרבנן.
עכ"פ בעיקר הדין כבר בררנו דאין שום חשש איסור ח"ו על השו"ב יאכלו ענוים מזבחם וישבעו ואדרבא יש לקנוס את הקצב על שהעיז להעליל על השו"ב שלא כדת ובזה הנני או"ש לו כנפשו ונפש ידידו דור"ש באהבה: