אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' מא

סי' מ

ובאותו ענין השבתי לחכם אחד ממדינת רומעניען ששאל אותי במעשה שאירע בשוחט ששחט בעגל רוב שני הסימנים ואחר השחיטה נחתך רגל אחד מהעגל ולאשר כי העגל פירכס הרבה אחר השחיטה הלך השוחט ושחט המ"ב: ושאל השואל כיון דהעגל אסור משום שהיי' במ"ב אם גם הרגל שנחתך קודם שחיטת המ"ב אסור יען שנחתך בהכשר ובשעת שחיטת המ"ב ל"ה הרגל מחובר להעגל וכתב בזה החכם השואל להוכיח דאי נימא דהאבר שנחתך קודם שחיטת המ"ב לא מיטרף כששוחט המ"ב בפסול א"כ היל"ל דגם הריאה ובנ"מ יהיו כשרים בפסול שחיטה במ"ב כיון דכמנחי בדיקולא דמיין אחר שחיטת רוב ב' הסימנים.

והשבתי לו דשאני הריאה ובנ"מ כיון דנהי דלאחר שחיטת הקנה הריאה כמאן דמבד"דמ וכן הבנ"מ לאחר שחיטת הושט בכ"ז לענין הכשר שחיטה עודם שייכים לגוף הבהמה בעוד שלא נגמרה השחיטה כולה וע"כ גם פסולי שחיטה במ"ב פוסלין ג"כ לענין דמיטרפי הריאה ובנ"מ ול"א לענין זה כמאן דמנחי בד"דמ משא"כ אבר שנחתך ממש אחר שחיטת רוב הסי' איפשר דגם אם נעשה אח"כ פסול במ"ב ל"מ רק לענין להטריף הבהמה או העוף ולא לאסור גם האבר שנחתך בהכשר אחר שחיטת הרוב ומובן הדבר בסברא דבשלמא לענין הריאה והבנ"מ כיון דאם הי' שחיטת המ"ב בהכשר בלי שום שהיי' הי' מועיל הכשר הזביחה כמצותה לכתחלה גם לענין הריאה והבנ"מ כיון דלענין הכשר השחיטה הא ל"א כמאן דמנחא בדיקולא כנ"ל ממילא מיטרפי ג"כ אם נעשה שחיטת המ"ב בפסול משא"כ האבר שנחתך אחר שחיטת הרוב הא תו ל"מ לגבי' שחיטת המ"ב שנעשה אח"כ אילו הי' נעשה בהכשר שיהי' על האבר תורת בשר שחיטה כמצותו לכתחלה כיון שהוא גוף אחר ולהכי ל"מ נמי לענין שיאסר כשנעשה השחיטת מ"ב בפסול:והנה לענין לאסור האבר שנחתך משום דכי היכן מצינו דמקצת בהמה אסורה ומקצתה מותרת אינו ענין לזה דמלבד דגם בשאלה דחכמי ווילנא שהובא בבה"י סי' ק"י שהיו ז' בהמות במקולין ופירשו ב' וחצי ונמצא שהי' א' טריפה פסקו שם הפר"ח וכו"פ ובפמ"ג במש"ז סק"ה דמותר כל מה שפירש אף החצי ולא איכפת לן מה שחצי' בהמה אסורה וחצי' מותרת ומובא שם ד' הב"ח דאף בדאורייתא שייך בכה"ג לומר דחצי' אסורה וחצי' מותרת וע' שאילת יעב"ץ ח"א סוסי' ס' חוץ לזה הנה גם האוסרין בשאלה הנ"ל הוא משום דאין לעשות דבר התמוה לרבים כד כדמוכיח זה בבכ"ש חולין צ"ה.

מכ"ד בש"ס והיינו כיון שלא נתחדש דבר בא' שיאסר עי"ז יותר מחבירו משא"כ האבר שנחתך אחר שהוכשר שפיר מצינו למימר דשרי ודמיא להא דמצינו בש"ע יו"ד סי' י"ד ס"ב בעובר שהוציא את ידו והחזירה דאבר שיצא אסור ומה שבפנים מותר אמנם בכ"ז הוריתי לאסור גם האבר הנחתך דנהי דלהטעם שהובא בכנה"ג לפסול שהיי' במ"ב משום שמבליע דם באברים י"ל שפיר דהאבר הנחתך מקודם שרי כיון דבגוף הבהמה נולד מקרה חדש האוסרו מה דלא שייך בהאבר הנחתך אולם הרי טעם זה נדחה קראו לו בפוסקים ובאמת העיקר כטעם היש"ש שהובא בתבו"ש סי' כ"ד סק"ח דכיון שחוזר ושוחט המ"ב בתורת שחיטה גלי אדעתי' דמצרפו לשחיטה וא"כ ל"ה סוף שחיטה עד שנגמר שחיטת המ"ב וא"כ כשנתהוה קלקול בשחיטת המיעוט בתרא איגלאי מילתא למפרע דל"ה שחיטה כלל כדמצינו בש"ס חולין הנ"ל לענין פ"א דאירע בה פסול בשחיטה גם קודם פסולה אינה מטמאה דנתקלקלה שחיטה בסוף אגמ"ל דל"ה שחיטה כלל מעיקרא וממילא גם האבר שנחתך מקודם אסור וכי"ב כ' בתשו' בית יעקב סי' פ"ו לענין כיסוי דאם הי' שהיי' במ"ב ל"א דהדם שיצא קודם השהיי' נתחייב בכיסוי משום דאגמ"ל דל"ה שחיטה כלל.

(ובמק"א דנתי מזה לענין מ"ש בתשו' שבו"י ח"ב סי' נ"ד דהיכי שיצא מת"י השוחט בהכשר ששחט רוב הסי' וסילק ידו ממנו לא איכפת לן אם אח"כ גמר מיתתו ע"י שחיטה ע"ש ולדברינו י"ל בטעמא דמילתא דבאמת הבהמה מתכשרא אם בשחיטת כל הסי' או רובן וכי שוחט בב"א כל הסי' ל"ה סוף השחיטה עד גמר הסי' ואמרינן שפיר דכשנתקלקלה בסוף השחיטה נפסלה השחיטה מעיקרא משא"כ כשהשוחט סילק ידו אחר שחיטת הרוב אמרי' דבשעה שסילק ידו קרוי זה סוף השחיטה ול"ש לומר דכי חוזר ושוחט אח"כ כיון שנתקלקלה בסוף אגמ"ל כו' כיון דכבר הי' סוף השחיטה אחר שחיטת הרוב כי"ב כ' בתוס' ע"ז י"ט: לענין הפלוגתא דישנה לשכירות מתוע"ס או אינה לשכירות אלא לבסוף דודאי כ"ז שאין הפועל חוזר אין לו שכרו עד לבסוף כו' אבל אם פועל בא לחזור מודו בהא דיוכל לחזור וישתלם שכרו לפי מה שעשה שבשעה שחוזר אז קרוי סוף ע"ש והה"נ בשעה שהשוחט גומר הרוב ומסלק ידו אז קרוי סוף ושוב לא מיפסלא אח"כ אפס שאם הולך ושוחט כל הסי' בפעם א' בלי סילוק ידו אינו קרוי סוף עד שגומר הסימנין כולן וכשהי' פסול במ"ב הוי נתקלקלה שחיטה לבסוף דאגמ"ל דל"ה שחיטה כלל וע"כ שפיר כ' רש"י ז"ל בחולין ל"ב.

דהשוחט רוב הסימן והשליך העוף מידו כו' מוטב שיכה על הצוואר בסכין כו' דהוא רק לשון אזהרה לכתחלה דמשום דכבר השליך העוף מידו נקרא שחיטת הרוב סוף שחיטה. אמנם מה שהביא השבו"י שם ראי' מד' התוס' יומא ל"ג.

ד"ה ל"ל למרק כו' דאי אתי אחרינא וממרק נראה כשהיי' משמע דרק לכתחלה יש לאסור דנראה כשהי' אבל שהי' ממש ל"ה ע"ש הנה ראי' זו אינני מכיר חדא דהרי התוס' הוא מהמכשירין שהי' במ"ב ואפי' לפי שי' רש"י ז"ל מנא ידעינן דהי' שם שיעור שהי' ודילמא לא הגביה הסכין כלל ולבר מן דין לפמ"ש היש"ש הנ"ל בשם מקצת ה' שחיטה בטעמא דנפסלה השחיטה במ"ב משום דכששוחט גלי אדעתי' דלא נגמרה השחיטה עדיין וכ"כ בס' פרי תאר סי' כ"ג מד"ע וזה ל"ש רק בשחיטת חולין משא"כ בקדשים הלא מצוה למרק כדי לקבל הדם א"כ בהמירוק אין כאן גילוי דעת שלא נגמרה השחיטה אפס שרוצה לקיים מצות מירוק והו"ל כהא דא' בגיטין ל"ד.

לענין גילוי דעתא בגיטא ורבא אטו התם לבטולי גיטא בעי התם לקיומי תנאי קבעי ע"ש ובלא"ה י"ל עפמ"ש בש"ך סי' ב' ס"ק כ"ז דשחיטת עכו"ם במ"ב כשר דהואיל ואינו בר זביחה אין שחיטתו במ"ב מצטרפת עם גוף השחיטה והה"נ י"ל כיון דשחיטת הקרבנות ביו"כ מוכרח להיות בכ"ג להכי כשממרק אחר דלאו כ"ג כיון דאיהו אינו כשר לשחוט אין מריקתו מצטרפת עם גוף השחיטה להיות אחד): והנה אף דלפעמים יוכל להזדמן שהאבר הנחתך כבר נתבשל בקדירה בשעת שחיטת המ"ב ולכאורה הכי נימא דכששוחט אח"כ המ"ב כשמפרכסת נאסור הבשר שבקדירה דומיא דמצינו בזבחים ע"ג: דקא' אלא מעתה מגיסא אסורה אכן ז"א דהתם שפיר פריך דאחרי דניידי ואמרי' כל דפריש מרובא פריש ושחטו וקבל דמן במגיס בחזקת כשר ל"ש לומר שיחזרו אז השחוטין להיות רוב ולהאסר כפירש"י שם אבל בנ"ד אי אמרי' דשהיי' פוסלת במ"ב ואמרינן דמתקלקלת השחיטה למפרע ממילא גם הבשר שבקדירה מהאבר הנחתך ג"כ אסור כדאשכחן בבכורות ל"ג.

היו לפניו ב' חטאות א' תמימה וא' בע"מ כו' ראב"ש אומר אפי' בשר בקדירה ונזרק דמה של תמימה אסורה אף דכבר באה לכלל היתר זביחה בכ"ז נאסר הבשר בע"מ שבקדירה אחרי שזורקין דמה של תמימה והנה לכאורה הי' איפשר לדון בזה דא"א לומר דגם הנחתך מקודם יחזור ויאסר דא"כ כי חתך כזית בשר קודם ואכלו וכששוחט אח"כ המ"ב בפסול נמצא דאכיל איסורא למפרע ואין זה דרכי נועם כדמצינו ביבמות פ"ז: בהא דפריך דנעשה מתים כחיים כו' עפירש"י שם.

אמנם באמת מלבד דא' בחולין ע"ב. במבכרת המקשה לילד דמחתך אבר אבר ומשליך אף לר"ה דאמר למפרע הוא קדוש כי נפיק רובו היינו במחתך ומניח אז חל גם על הנחתך קדושת בכורה אבל במה שהשליך ל"ע איסורא גם לר"ה וא"כ הה"נ י"ל נהי דהנחתך ומונח עדיין בשעת שחיטת המ"ב אסור למפרע אבל במה שאכל קודם לא עביד איסורא חוץ לזה ל"ש בכאן הך דדרכי' דרכי נועם אף שראיתי לא"ז הח"צ בסי' מ"ו שהשתמש בסברא זו לענין כתם שנתאדם לאחר היובש דאי נימא דטמא למפרע אין זה דרכי נועם.

אמנם י"ל דזהו דוקא במידי דבא ממילא בידי שמים בלי שום פעולה י"ל שפיר דאין זה דרכי נועם שכשיהי' דבר זה מאליו יעשה זה איסור למפרע משא"כ בנ"ד דתליא במעשה השוחט שישחוט המ"ב איפשר דאם שוחט אח"כ באמת עושה האוכל איסור למפרע ולבר מן דין אין אנו אחראין לעשות תקנה לזה שאוכל מבהמה קודם שתצא נפשה דאיכא איסור דלא תאכלו על הדם ולהרמב"ם הוי דאוריי' ולרש"י ז"ל עכ"פ איסור דרבנן איכא וע' ביצה כ"ה: גבי נטיעה מקטע רגליהון דקצביא ובתוס' שם וגם בבהמה הלא הי' צריך להמתין על בדיקת הריאה ואף בעוף לא הי' לו למהר כ"כ: והנה משכא לי שמעתתא קצת לענין אחר עכ"פ יוצא מכלל דברינו דטעמו של רש"י ז"ל הוא כד' היש"ש דכיון ששוחט המ"ב גלי אדעתי' דמצרפו לשחיטה ולפי"ז לא נוכל לומר כתי' הא' של הש"ך הנ"ל דלא פסיל שהיי' במ"ב רק כששוחט בהמיעוט הנשאר ועיקר דין זה בשאלה שהציע מעלתו לפני נראה דתליא בהא דכששוחט באותו צד ששחט הרוב למעלה או למטה כיון דבכה"ג ל"ה מצטרף לרוב שחיטה כשל"ה רוב בלעדו כמבואר בסי' כ"א לכך אין עליו שם צירוף שחיטה וה"ה דאין פוסל בו שהיי' אחר שחיטת הרוב אבל אם אינו שוחט באותו צד רק כנגדו בהיקף כיון דבכה"ג אי ל"ה רוב היו מצטרפין השחיטות לרוב לכך הוי' שפיר על השחיטה דמ"ב שם צירוף שחיטה ופוסלין בו ה' שחיטה כיון דלכתחלה מצוה לשחוט כל הסי' מה"ת כמבואר בפירש"י חולין כ"א: וכן העלו הפלתי והפמ"ג בסי' כ"א בדעת רש"י ז"ל ולכך כל הסי' ישנו במצות שחיטה וכשנעשה פסול במ"ב שוב ל"ה כולו בהכשר ופסול מה"ת כמ"ש באמת בתב"ש סי' כ"ג סק"ט בשם רבינו ירוחם דפוסק דהוי ס' נבילה: והנה שמעתי מקשין מש"ס זבחים ס"ה: דקא' רבא התם דתנא דמתניתין שם דסובר הבדלה פוסלת בחטאת העוף וראב"ש דקא' מבדילין בחטאת העוף פליגי אי שהיי' בין סימן לסימן בעולת העוף פסול או לא דת"ק ס"ל לא פסיל ולכך הבדיל בחטאת העוף פסול משום דעביד מעשה עולת העוף בחטאת העוף דאף דשוהא בחתיכת רוב בשר בין סי' לסי' דשם מליקה אינו חל אלא על הסימן הראשון דהסי' הב' הוא רק לקיים מצות הבדלה בעלמא וראב"ש סבר כיון דעכ"פ מצות הבדלה איכא על הסי' הב' והוי כחדא מליקה ולכך פסיל בי' שהיי' וכי מבדיל בחטאת העוף כיון דשוהא בחתיכת רוב בשר בין סי' לסי' לא עביד מעשה עולת העוף בחטאת העוף ע"ש ומקשין לד' רש"י דפוסל שהיי' בשחיטת עוף חולין במ"ב ומכ"ש בין סי' לסי' א"כ גם בעולת העוף אמאי לא יפסל והנה למ"ש הראב"ד בפ"ג מה' שחיטה ה"ד דשהי' במ"ב הוא רק מדרבנן וכ"ה בחי' רמב"ן ורשב"א חולין ל': שגם לד' רש"י הוא רק מדרבנן מטעם גזירה דילמא לא אתי למיעבד רובא ע' בלח"מ ומ"ל שם וע' מש"ז סי' כ"ג סק"ד שכ"כ בשם רשב"א בתה"א והיש"ש א"כ י"ל דבקדשים לא גזרינן ובפרט במליקה דהי' בכהנים וכהנים זריזין הן משא"כ לרבינו ירוחם הנ"ל דהוי דאוריי' שפיר קשה והנה לפי דברינו הנ"ל י"ל בפשיטות דל"ה דאוריי' רק במיעוט בתרא של רוב שני הסימני' בבהמה או במיעוט בתרא של סי' הא' בעוף כיון דבבהמה בעינין מה"ת לכתחלה כל הסימנים וכן סי' א' בעוף בעינין מה"ת לכתחלה כולו משא"כ בשהי' בין סי' לסי' בעולת העוף הרי באמת במרדכי חולין ר"פ השוחט הביא בשם רש"י דס"ל דל"ב כלל שנים בעוף לכתחלה כשי' הרי"ף וכ"ה בב"י סי' כ"א.

ונהי דנדחו דברי המרדכי בפוסקים כמ"ש בפלתי שם בכ"ז הא ל"ה עכ"פ רק מדרבנן כמבואר בפירש"י חולין כ"א: הנ"ל ובדף כ"ז. ד"ה אאחד בעוף ע"ש.

וכיון דמה"ת אין הסי' הב' בעוף במצות שחיטה כלל אין פוסל בו שהי' מה"ת גם להרבינו ירוחם. והנה אפי' אי נימא דלשי' הרבינו ירוחם גם בין סי' לסי' פוסל בעוף שהי' מטעם שחיטה א' אמר רחמנא ולא ב' שחיטות וכ"כ באמת בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' ב' ע"ש.

ולפי"ז שפיר קשיא לכאורה דהיל"ל דגם במליקה יפסל שהי' בין סי' לסי' בעולת העוף משום דכתיב ומלך מליקה א' א"ר ולא שתי מליקות: אמנם נראה ליישב זה ע"ד הפלפול עפמ"ש בתוס' מנחות ס"ב: בהא דקא' ויהא אשם מצורע טעון תנופה שחוט מק"ו ומה זבחי שלמי יחיד שאין טעונין תנופה חיים טעונין תנופה שחוטין אשם מצורע שטעון תנופה חי א"ד שטעון תנופה שחוט והקשו בתוס' שם מדא' התם לעיל ס"א.

תנופה א' א"ר ולא שתי תנופות ותי' דל"ה שתי תנופותכיון דחדא מחיים וחדא לאחר מיתה מ"ש ולפי"ז יש להבין לכאורה דברי הרי"ו הנ"ל שכ' בטעם פסול שהי' במ"ב מדאוריי' משום שחיטה א' א"ר ולא ב' שחיטות הרי הכשר שחיטת הרוב הוא מחיים והשחיטה דמ"ב הוא לאח"מ והעירני לזה חתני הגאון מוה' שמעון זצ"ל אמנם הרי באמת קיי"ל מפרכסת ה"ה כחי' ואף דבתוס' חולין פ"ד ד"ה בעינין כ' בשם ה"ר שמעי' דדוקא בטמאה הוי כחי' ולא בטהורה הלא כ' בפמ"ג יו"ד סי' כ"ז במש"ז סק"א דזהו דוקא לענין העמדה והערכה דכיון דהתורה התירה לאכול מיד ויצא מידי אבמ"ה תו ל"ה בכלל העמדה ג"כ אבל לומר בטהורה הויא מתה מיד בשחיטת רוב שנים זה לא ניתן להאמר דאטו טהורה כיפי תלו לה ע"ש.

והנה בחולין כ': אמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה כו' אמר רבא אי קשיא הא קשיא וכי מתה עומד ומולק א"ל אביי ותקשי לך עולת העוף דבעי ב' סימנים וכי מתה עומד ומולק כו' ופירש"י וז"ל דהא ודאי בחד סי' מתה כו' וכ' המהרש"א וז"ל פירוש למאי דסלקא דעתך השתא דכבר קודם שחתך הסימנים חתך רוב בשר הו"ל מתה בחד סי' וכ"ה לקמן בתוס' דבחתך סי' א' בלא רוב בשר ל"ה כמתה עכ"ל וכ"כ בחידושי הריטב"א והר"ן שם דרק עם שבירת המפרקת ורוב בשר הוי כמתה ובס' ראש יוסף מהפמ"ג שם כ' דמוכרח הוא דבלא רוב בשר ל"ה כמתה כיון דקיי"ל שחט בה שנים או רוב שנים ומפרכסת ה"ה כחי' לכ"ד ע"ש.

ולפי"ז מיושב שפיר ד' הש"ס דזבחים הנ"ל דמ"ד דאין שהי' פוסלת בין סי' לסי' בעולת העוף ול"א דהוי שתי מלקות כיון דחדא מחיים וחדא לאח"מ כנ"ל ואי דמפרכסת ה"ה כחי' ז"א דהא השהי' דהתם הרי הוא החתיכת רוב בשר בין סי' לסי' כמבואר בפירש"י שם והיינו שמקודם חתך שדרה ומפרקת ומלק סי' א' וחתך רוב בשר כדין חטאת העוף ואח"כ מלק הסי' הב' ופליגי אם בעולת העוף כה"ג הי' השהי' דחתיכת רוב בשר בינתים פוסלת וא"כ כיון דמלק סי' א' וחתך הרוב בשר הא שוב ל"א מפרכסת ה"ה כחי' כנ"ל וא"כ שוב לא נוכל למיפסל כשמולק הסי' הב' מטעם שתי מליקות כיון דהוי' חדא מחיים וחדא לאח"מ כנ"ל ודו"ק: ואחר כל החזון הזה בין לטעם הרי"ו משום ב' שחיטות בין לטעם היש"ש משום דאחשבי' לשחיטה מתקיים התי' הב' של הש"ך הנ"ל דתליא אם הפסול הוא בדרך שחיטה וכשהוא דרך שחיטה אם הוא הוא שוחט נגד חתך הראשון באופן דכשהי' פחות מרוב הוי מצרפינן לי' לרוב פוסל ג"כ במ"ב כשנעשה בפסול ויהי' לפי"ז סברת המקילין בפסולי שחיטה במ"ב משום דמאחר שהוכשר אין חוזר ונפסל ואף דבזבחים כ"ט.

קא' התם ר"ע דאף לאחר שהוכשר חוזר ונפסל כדמצינו בזב וזבה דרואה בתוך ימי ספירה סותר למפרע וכמו שהעיר בזה באמת בתבו"ש בכ"ז מאן דמכשיר ע"כ ס"ל דאין ראי' מהתם כיון דאין מחוסר מעשה שיחזרו לטומאתן דראיי' הוי מידי דממילא ולכך לא חל עליהם שם טהרה עד אחר טבילה והע"ש.

וגם הרי התם גלי קרא ואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ולא נוכל למילף למק"א ומאן דמטריף ס"ל כר"ע דילפינן מהתם דגם בעלמא אמרינן סברא זו דאחר שהוכשר חוזר ונפסל ופלפלתי עפי"ז הרבה במק"א אכ"מ: מעתה נחזור לנ"ד לענין דינא למה שהעלינו דהעיקר כתי' הב' של הש"ך הנ"ל ותליא רק אם הי' דרך שחיטה ואם הי' דרך שחיטה פוסל במ"ב אף שלא שחט במיעוט הנשאר ואף דכתבנו למעלה דלהיש"ש שהוא מטעם גילוי דעת המצרפו לשחיטה אינו אסור רק כששוחט בהיקף בענין שמצטרף לרוב להכשיר אבל לא כששוחט באותו צד למעלה או למטה בכ"ז זהו רק לענין שיאסר מדאורייתא אבל להפוסקים שהבאנו למעלה דס"ל דשהי' במ"ב הוא מדרבנן גזירה אטו שהי' קודם רוב בודאי אף בששוחט באותו צד למעלה או למטה יש להחמיר דכל שהוא דרך שחיטה גזרו רבנן משום לא פלוג.

והכי מבואר באמת בפמ"ג במש"ז סי' כ"ג סק"ו ובשפ"ד סק"ז. ואף שהתבו"ש שם בסק"ב כ' להחמיר בעוף אבל עכ"פ גם להתב"ש ל"ה רק ספק שהי' והוי ספק דרבנן ולקולא.

הן אמת שראיתי להפמ"ג בשפ"ד סי' כ"ג סק"ד שהדבר רופף בידו לומר בס' שהי' במ"ב סד"ר לקולא מטעם דאיכא חז"א דשאינו זבוח ע"ש וכ"כ בנובי"ת חיו"ד סי' ב' לחלוק על השבו"י שהיקל בזה אמנם זהו רק בס' שהה שהי' גמורה אבל לא בספק שהא שהי' כ"ד. דהרי מבואר בש"ך סי' י"ח ס"ק י"א וסי' כ"ג סק"י דאף דמחמרינין בשהיי' במ"ב היינו בשהיי' ממש שהפסיק בינתים אבל כשעוסק בחתיכת הסימנים לא מחמרינין ועכ"פ מבואר שם דבכה"ג בעינין גם לדידן שיעור שהיי'.

ובפרט דהלא איכא ס"ס כיון דשהיי' במ"ב גופה היא איבעיא דלא איפשטא והוא פלוגתת הפוסקים ועפמ"ג בשפ"ד סי' כ"ד ס"ק י"ג שכ' דנהי דפסקינין לחומרא דל"א סד"ר להקל בחז"א מ"מ בס"ס בדרבנן ודאי מקילין אף במקום חז"א וכ"ש בבעיא דלא איפשטא דל"ש לומר אוקמ' אחזקה ע"ש וע' בס' שב שמעתתא שמעתא א' פכ"ב שכ' דאף להסוברים דס"ס ל"מ בחז"א בכ"ז בס"ס דשהי' במ"ב מהני דכיון דכבר נשחט הרוב בחזקת היתר עומדת וליכא תו חז"א דשאינו זבוח ע"ש ולכאורה הי' נראה להביא עוד ראי' לזה מד' הש"ס חולין י"ב.

אר"נ אמר רב ראה א' ששחט אם ראהו מתוע"ס מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו ה"ד אי דידע דגמיר ל"ל ראה ואי דידע דלא גמיר פשיטא כו' לעולם דידע דלא גמיר וכגון דשחט קמן חד סימן שפיר מהו דתימא מדהאי שפיר הך נמי שפיר קמ"ל האי אתרמויי אתרמי לי' אידך שמא שהא שמא דרס ולכאורה קשה דאמאי לא קא' דאשמעינן רבותא גדולה מזו דבעינן שיראהו עד סוף השחיטה ול"מ כשראה שחיטת הרוב דכיון דידע דלא גמיר גם במ"ב חיישינן שמא שהא שמא דרס וע"כ דזה אין סברא כלל דכיון דשהי' במ"ב עכ"פ ל"ה רק מדרבנן א' סד"ר לקולא ול"ה אתחז"א כיון דכבר הי' שחיטת הרוב בהכשר אמנם באמת י"ל דאין מזה ראי' כיון דלרב לשיטתו לא הו"מ לשנויי הכי דהרי באמת בפירש"י ז"ל בחולין ד"ל: הקשה על דין זה דשהיי' במ"ב דעבדינן לחומרא מהא דחולין כ"ח.

דפריך התם על רב דאמר מחצה על מחצה כרוב מהא דתניא שחט חצי גרגרת ושהה בה כדי שחיטה אחרת וגמרה שחיטתו כשירה ואי מחצה ע"מ כרוב איטרפא לה ומשני מי סברת בבהמה לא בעוף ממ"נ אי מע"מ כרוב הא עביד לי' רובא אי מע"מ אינו כרוב לא עביד לי' כלום ואי שהיי' במ"ב פוסלת א"כ אפי' אי מע"מ כרוב הא עביד שהיי' במ"ב וכ' רש"י ז"ל דלא סמכינן אהאי שינויא דדיחויא הוא דדחיא וטעמא משום דמע"מ אינו כרוב כו' וא"כ אליבא דרב דס"ל מע"מ כרוב עכצ"ל לדידי' אינה פוסלת שהיי' במ"ב וא"כ ל"ה יכול לשנויי אליבא דרב דאשמעינן דס' שהי' במ"ב פוסלת כיון דלדידי' אפי' ודאי שהא במ"ב אינו פוסל כלל.

עכ"פ סברת הש"ש הנ"ל סברא טובה הוא דב"ס שהי' במ"ב ל"ש לאוקמ' אחז"א דשא"ז כיון דכבר נתבטלה חזקה זו בשחיטת הרוב מהסימני' וכי"ב כ' בט"ז ח"מ סי' ק"צ סי"ג בענין חזקת מ"ק ע"ש ובפרט בנ"ד שנשחט הושט כולו ורוב הקנה יש לצרף ג"כ מ"ש בס' לב ארי' חולין ל"ב. דהא דמחמיר רש"י בשהיי' במ"ב היי"ד בנשחטו רק רוב ב' הסימנים אבל היכי דשחט סימן א' כולו וסי' ב' שחט רובו גם רש"י ז"ל מודה דלא פסיל בי' שהיי' במ"ב ע"ש טעמו כי טוב הוא ואף דבתשו' מאיר נתיבים מביא ג"כ בשם חכם א' שרצה לומר כן והוא דחאו מהלכה בכ"ז יש לצרפו לסניף והרי בפמ"ג סי' כ"א בשפ"ד סק"ג כ' בפשיטות להכשיר בנדחף ממקום למקום וע' במש"ז סי' כ' סק"ז וכן ראיתי לאחד קדוש מדבר הגאון בעל התניא ז"ל בש"ע שלו סי' כ"ג סק"ג שמורה להקל בזה.

שעל כן בנ"ד לפענ"ד אין אני רואה מקום להחמיר ולרוב טרדותי לא אוכל להאריך יותר והי' שלום מאד"ה דברי הדור"ש באהבה:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה