שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סימן קה
בעזה"י יום ב' ט' לירח סיון תרל"ח לפ"ק סטריא עתרת שלום וברכה מאלקי המערכה.
לכבוד ש"ב ידיד"נ הרב הה"ג החריף ובקי בחדר"ת ירו"ש כש"ת מוה' יחיאל מאיר הלוי נ"י אבד"ק מילניצא יצ"ו. מכתבו היקר הגיעני ויחרד לבבי לקול השמועה כי רבה המהומה והשערורי' בקרב עדתו חמס וריב בעירו כי איזה אנשים רוח עועים עבר עלימו ולב הותל הטה אותם לקשור קשר לתגר בו מלחמה להפריע שלותו ולהרגיזו ממנוחתו להרוס מוסדי הכנסת הזביחה אשר ממנה מוצא כסף שכירתו חוק לשבוע.
הן לא טובה השמועה הלזו רעה רבה צרורה בכנפי' כי יחולל נזר התורה ותפארתה לארץ מוגרה ח"ו אחרי רואנו לדאבון נפשנו כי ימצאון אנשים אשר ירהיבו בנפשם עוז להתקומם נגד רב מופלג בתורה וביראה כמוהו למרות עיני כבודו להרע לו ולקפח פרנסתו לזאת קמתי ואתעודד את חצני נערתי וכגבר חלצי אזרתי לענות חלקי אמרה נפשי בזה בס"ד: הנה בדבר השו"ב ר' פ' ובנו וחתנו ר' פ' אשר פרקו מעליהם עול רבם הוא מעכ"ת לשחוט נגד הסכמתו מבלי תת לו פרס הקצוב לו הן זה פשוט דאף שבזה"ז מחלו חכמים על כבודן ול"ש דינא דש"ס בטבח דלא סר סכינא קמי' חכם בכל זאת כיון שכ"ת גילה דעתו וחפצו בהתקנה להראות הסכינים וכמ"ש התבו"ש בסי' י"ח דראוי להחזיר הדבר ליושנו שהטבח יהי' מראה סכינו לחכם והמה כפתן חרש יאטימו אזנם מבלתי שמוע בקולו חוזר הדבר לדינא דש"ס כמ"ש האחרונים בספריהם ובפרטות מבואר בשו"ת ברית אברהם חיו"ד ס' י"ט דאם הרב גוזר על השוחט שלא ישחוט ועבר ע"ד הדר לדינא דש"ס בטבח שלא הראה סכינו לחכם ע"ש וע' בריטב"א בחי' לחולין י"ח ע"א שפי' שם בשם מורו הא דרבא ב"ח דשמתי' ועברי' ואכריז אבישרא דטריפה הוא לא דפליג אהא דקא' לעיל מיני' דבנמצא יפה אין מעבירין אותו כפירש"י שם רק דלהכי העבירו משום שעשה הטבח דרך מרד לפגוע בכבודו וסיים ושמעינין מיני' שאם ראה חכם להחמיר בדינו של טבח הרשות בידו ע"ש ומלבד זה במה ששולחין בעולתה ידיהם לעשוק שכרו ועוברין על איסור גזל הלא בש"ע יו"ד סי' ב' מובא ד' הרמב"ם ז"ל דאפי' מומר לא' משאר עבירות צריך לבדוק לו סכין ומבואר בש"ך שם דבלא בדק לו סכין אפי' בדיעבד שחיטתו אסורה וכ' הפמ"ג שם דהכי הלכתא וכ"כ הפר"ת שם ובפרט בזה"ז שנוהגין למעך בסירכות שמבואר בש"ע סי' ל"ט שצריך להיות הבודק ירא ה' מרבים לעשות זה במתינות ואין סומכין על קולא זו אלא בבודק שהוא יר'א ויודע למעך בנחת בודאי כ"ע מודו לד' הרמב"ם הנ"ל.
וגם השו"ב הישנים ר' פ' ובנו ר' פ' שעושים במחשך מעשיהם לר' פ' בבדיקה מפני שאינו בקי וחולקים ביניהם הפרס של מעכ"ת דינם כחולק עם הגנב דאף שמבואר ברמ"א סי' ל"ד ס"ז דאינו נפסל היינו לאחר יאוש אבל קודם יאוש פשיטא דלא גרע מהא דמבואר בפ"ב דב"מ ואיפסק בח"מ סי' רנ"ט דאם נטל אבידה קודם שנתייאשו הבעלים ע"מ לגזלה עובר גם משום לא תגזול וע' בנתה"מ שם וע' בתשו' פאר הדור להרמב"ם ז"ל סי' קי"ב שכ' דאף דחשוד אגניבה לא חשוד על הנבילה מ"מ אין למנות אותו להיות שוחט לרבים.
ע"כ חלילה להם להשו"ב להרים ידם לזבוח זבח עדי יעמדו לד"ת עם השו"ב החדש שנתקבל מרוב אנשי העיר לפני רבנים מובהקים אשר יגידו להם דבר משפטם עפ"י דתוה"ק ומ"ש כ"ת בשם רב א' שמחזיק בידם ונותן עוז למו במכתבו שאין השו"ב הנ"ל מחויבים לעמוד לד"ת עד שיאסור כ"ת מקודם את השו"ב החדש שקבלוהו כעת מכח דלא עביד אינש דינא לנפשי' רק בחפץ המבורר שהוא שלו ולכך כ"ז שלא נתברר שהדין עם הקהל נקראים השו"ב מוחזקים והקהל מוציאים והממע"ה הנה לא אדע מבטן מי יצאו הדברים האלה ואיזה רב יריב את ריבם ואחרי המחילה שגה ברואה ולשוא נשא את נפשו לפחת אש המריבה ולהצית מדורת המחלוקת כי ההוא דינא לא נאמר רק באם אין לו טענה על גוף החפץ רק שתפסו עבור ד"א כמבואר במרדכי פ' המניח שכל ראייתו ממשנה דב"מ פ' המקבל המלוה את חבירו אין רשאי למשכנו וכן בברכות ה' ע"ב גבי ר"ה דלא יהיב שבישא לאריסי' הו"מ למיעבד דינא לנפשי' אי הוי לקח גוף אותן הזמורות שגנב האריס אע"ג דלא הי' מבורר ורק כיון שלקח זמורות אחרים לכך אמר שם בתר גנבא גנוב וטעמא טעים כמבואר שם במרדכי ועוד הלא הקהל לגבי יחיד נקראין מוחזקין כמבואר בח"מ סי' ד' בהג"ה ומבואר בכנה"ג שם בהגהות ב"י אות כ"ח בשם המהרי"ק ומהראנ"ח ושארי קדמונים ז"ל דל"ד יחיד אלא אפי' יחידים לגבי רוב העיר הויין אותן שהם הרוב מוחזקים וע' בתשו' הרא"ש כלל ששי סי' כ"ו שכ' וז"ל גם בדבר שידוע לרבים לרוב בני העיר או לטובי העיר נ"ל שמוציאין מיד המחזיק בלא ב"ד ובלא עדים אחרים ויש להביא ראי' ממ"ק פ' ואלו מגלחין אר"י צורבא מרבנן עביד דינא לנפשי' במילתא דפסיקא לי' ופירש"י ז"ל דפסיק לי' הדין ידין ומוציא מבע"ח בע"כ ויכול לנדותו על דינו ונ"ל דכ"ש אם ברור הדבר לרוב בני העיר או לטובי העיר שיוציאו מידו בע"כ עכ"ל הרא"ש שמעינן מדבריו דהיכי שהוא ברור לרוב בני העיר שהדין אתם יוכלו להוציא מיד המחזיק בלא ב"ד ועדים והם מיקרו לגבי זה מוחזקין למיעבד דינא לנפשייהו ומאי דקיי"ל בבני העיר שנגנב להם ס"ת אין דנין בדייני אותה העיר ע"כ מיירי כשלא נודע רק למיעוט מאנשי העיר אבל כשלרוב מבני העיר וטובי' נודע שהס"ת גנוב הוא אתו יכולין לעשות דין לעצמן ומבואר ג"כ מד' הרא"ש הנ"ל דלאו דוקא לגבי מסים מיקרו הקהל מוחזקין אלא אף לגבי שאר דברים לענין למיעבד דינא לנפשייהו וכמ"ש באמת בכנה"ג שם בשם שו"ת הרדב"ז להדיא ולבר מן כל דין הלא כיון שזה נגלה בעליל שהשו"ב הישנים שחיטתן בעבירה כנ"ל א"כ נוכל לדמות דין זה למאי דאיתא בב"ק כ"ח ע"א על הא דמקשה שם מהברייתא מנין לנרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת וחבל ועשה בו חבורה שהוא פטור ת"ל לא תקחו כופר לשוב לא תקחו כופר לשב ומוקי רנב"י בעבד שמסר לו רבו ש"כ עד האידנא היתרא והשתא איסורא וביאר הלח"מ בפ"ג מה' עבדים דהאי אתקפתא קאי אפי' למ"ד עביד אינש דינא לנפשי' דדוקא לנפשי' כשרוצה ליקח את שלו משא"כ הכא אינו רוצה ליקח את שלו ואפ"ה כיון דעביד איסור מותר למיעבד לי' דינא ע"ש שכ"פ הרמב"ם ז"ל וא"כ ה"נ בנ"ד אפי' אי נימא דבכה"ג לא עביד דינא לנפשי' עכ"ז כיון שהשו"ב פושטין ידיהם בגזל ונכשלין ומכשילין רבים בזביחתן באיסור רשאין בני הקהלה למיעבד עבד דינא לנפשייהו להסירם לבל ישרתו עוד כהונת הזבח עתה אליכם השו"ב אקרא שמעוני וישמע אליכם אלקים הקריבו לשכל מלי אל נא אחי תרעו חדלו לכם מן המריבה כי ההוא תיגרא דמיא לבידקא דמיא כו' ולפתח המחלוקת החטאת רובץ גרשו האמה הזאת בת נשיא מדין לבל תט אהלה בתוך עדתכם הלא היא תעור עיני פיקחים ותסלף ארחות הולכי משרים ואתם הלא החובה עליכם להיות עומדים על משמרת עבודת הקודש לחזור על ההלכות תמיד שתהיינה שגורות בפיכם ולהיות לכם עשתות שאנן להשחזת הסכין ולכל עניני הלכות שו"ב ואם אתם עורכי מלחמה ותלמדו ידיכם לקרב מלאכתכם מלאכת הקודש מתי נעשית וגם למה לא תחוסו על נפשכם ונפשות ביתכם כי הלא יאספו עליכם רבני המדינה לאסור אתכם איסור עולם.
יען מי זה האיש אשר רגש שלהבת יה מתנוסס בקרבו לא יחוש לעלבון ת"ח ויר"א כמו הרב דעירכם. אי לזאת שימו נא אל לבבכם לתקן את אשר העויתם.
האמת והשלום אהבו עשו אזנכם כאפרכסת לשמוע לדברי חכם עירכם בכל אשר יאמר אליכם ויהי אלקים עמכם ותקותי חזקה כי דברי יעשו פרי ויכו שורש בקרב לבב אנשי העדה והשו"ב לבל יעוררו עוד ריב ומדון ולא יוסיפו עוד לדאבה את נפש רבם. ומתן ידם ירחיב לו למען יוכל שבת על משמרת התורה והעבודה שלו ושלאנן.
מתערה כאזרח רענן. ויברך ד' את העדה לרגלו.
ירום קרן כבודה. ויהי כזית הודה ואשר שמו שלום ישים שלום במעונתם וכל העם הזה על מקומו יבא בשלום כנפשו היקרה ונפש ש"ב ידידו דור"ש באהבה מיחל להרמת קרן התורה ולומדי' המתעולל בעפר בעוה"ר מצפה לישועת ד' כי יסיר לב העקוב מקרב עמו ויחוס על שארית צאן מרעיתו:סי' קו לק' דאלינא בעזה"י מוצאי ש"ק י' אדר תר"מ לפ"ק סטריא שלום וברכה לה"ה הרבני המופלג הותיק מוה' אברהם ליבש ראבינזאהן נ"י: ביום ו' עש"ק כבואי מלבוב נמסר לידי מכתבו ונפשו בשאלתו באשה א' שהדיחה אורז במים ושפכה אותן לתוך קערה עם בצלים מחותכין דק דק וטעתה ולקחה שומן שניטל ממימי השריי' קודם שנמלח וחתכתו בידי' לחתיכות קטנות וערבה אותן בתוך הקערה עם האורז לעשות מהן מולייתא ותיכף כשהכירה בדבר לקחה וביררה חתיכות השומן עד שלא נשאר מאומה ושאלה את פי מורה א' והורה למלוח השומן כדינא וכשר ועתה קם חכם א' ונתן בקולו עלי' לאמר שלא טוב הורה מחמת שנמלח האורז עם הבצלים מקודם כדרך שמולחין להטעים התבשיל ואח"כ ניתן השומן לתוכו וטריפה מחמת שנמלח בכשא"מ ואסר גם הכלים של כל התערובת מבישול המולייתא הלזו ושניהם מחדדין זל"ז בהלכה זה אוסר וזה מתיר ונתנו עיניהם בי לשמוע חוו"ד בזה להכריע ביניהם: הנה לא אכחד קשט דברי אמת כי הי' עם לבבי למשוך את ידי לבלי לענות על ריב במקום אשר גברה יד הנצחון וזאת תורת הקנאות כי תעור עיני השכל מלהכיר דבר אמת אולם לאשר חזקו עלי דברי שאלתו ובקשתו להשיב לו מלא דבר יען השאלה אירע בביתו לא אוכל השב פניו ריקם ואען ואומר.
הנה אפי' אי נמלח ממש בכלי שאינו מנוקב הא מבואר בסי' ס"ט סח"י בהג"ה דאינו נאסר רק כשנראה ציר בלי וכיון שנלקט השומן מיד מהקערה לא נאסר עדיין. ובפרט דבנ"ד הא לא נמלח השומן רק שנתערב לאחר שנמלח האורז הרי מבואר בש"ך סי' ע' ס"ק כ"ט וס"ק מ"ח דחתיכה תפלה שלא נמלחה שנתערבה בחתיכות מלוחות בכשא"מ מותרת ע"י מליחה דאינו נאסר אלא דוקא כשנמלחה חתיכה בכשא"מ ממש דהמקום דחוק וע"י מליחה פירש ממקום למקום ונהי דכ' בש"ך שם דבנשתהא אפשר שקבלה טעם מהמלח עצמו הנה גם בזה חולק המנ"י עליו כמ"ש הפרמ"ג בשמו ואפי' הש"ך ז"ל יודה בשומן דאינו מוחזק כ"כ בדם כמ"ש בש"ך סי' ע"ה סק"ח משום דאין דם נראה לעין ע"ש ולכל הפחות יש לנו לומר דיהי' דינו בזה כבשאר איסורין דבהפ"מ מותר אי נאכל מחמת מלחו ע' בחוו"ד סי' ס"ט ס"ק כ"ט והכא האורז לא נמלח רק להטעים התבשיל ע' בב"י סי' ק"ה.
עוד יש לצדד להתיר בנידן שאלתינו שכפי מה שמבואר במכתבו אפשר שהשומן לא הי' נוגע בשולי הכלי רק למעלה על האורז וזאת ידעה האשה בבירור שעכ"פ הרוב ממנו בלי"ס הי' למעלה וא"כ הא מבואר ברמ"א סי' ס"ט הנ"ל דאינו אוסר אפי' במולח בכשא"מ אלא אותה חתיכה המונחת למטה בכלי וע' בש"ך סי' ע' סק"מ דבאינו נוגע בשולי הכלי מותר מה שחוץ לציר אפי' אין לו מקום לזוב וא"כ אפי' אי הי' נראה ציר בכלי הא אינו נאסר רק מה שבתוך הציר בכה"ג וכיון שא"י איזה צד הי' מונח תוך הציר הלא מבואר בכו"פ סי' ס"ט דאם ברור לנו דלא הי' רובא בטל ברובא דא"צ חד בתרי גמור רק רובא.
וכן מבואר בפר"ח סי' ק"י דאפי' בחתיכה א' אם א"י מקומו בטל ברוב וראי' ממ"ש הר"ש מקינון לענין נחל איתן דבטל ברוב קרקע העולם אע"ג דסדנא דארעא חד הוא ע"ש. איברא דיש להעיר מדברי תשו' הרשב"א ח"א סי' תס"ו לענין בשר שנמלח בכשא"מ שמקצתה בציר ומקצתה חוץ לציר שהביא שם בשם יש מ"ש לאסור הכל ואומר כי הי' מעשה לפני ר"ת ז"ל בתרנגולת א' שנמלחה בכשא"מ ואסר את כולה והוא כ' להתיר ודן שאם הי' לפני ר"ת ז"ל מעשה שהי' שמא הוציאוה מן הציר קודם שנודע איזה צד הי' בתוך הציר ע"ש ולהנ"ל הא בלא נודע איזה צד הי' בתוך הציר אדרבא הי"ל להתיר את כולה שבטל הצד שהי' בתוך הציר ברוב וע' בפמ"ג בפתיחה לה' תערובת מ"ש בשם תשו' הרשב"א סי' רע"ב ורע"ג לענין אי בעינן רוב ממש.
ואפשר לומר דהי' המעשה לפני ר"ת ז"ל שנודע שהצד שחוץ לציר לא הי' רוב כנגד מה שבתוך הציר וא"כ אם האשה אומרת ברי לי שהרוב מהשומן הי' למעלה על האורז ואין אנו מכירין איזה צד הי' למטה שפיר בטל ברוב ול"ש בזה לומר כל מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' חדא דמבואר בט"ז יו"ד סי' ק"צ סק"מ דבזמן קצר ל"ש לומר כ"מ דלא רמי' עלי' דאינש כו' ע"ש בנקוה"כ ועוד הרי כללא כייל לן הגאון נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ט"ז דבדבר שהאדם עצמו עושה ל"ש לומר מילתא דלא רמיא כו' אלא אפי' לא רמיא עלי' כעת כיון שעכ"פ יודע שבשום פעם יש חילוק בדבר יודע הוא איך עושה ע"ש שמביא ראי' מש"ך רס"י צ"ד גם הרי כ' המבי"ט הובא בפמ"ג יו"ד בשפ"ד סי' צ"ד ס"ק כ"ח דבמילתא דרבנן ל"א כל מילתא דלא רמי' עלי' דאינש כו' והכא דם שמלחו ושבישלו אינו רק דרבנן והא דאסור מה שחוץ לציר הוא רק חומרא בעלמא גם יש לצרף מה שמבואר מלשון השאלה שהי' מי ההדחה על האורז בשעה שניתן השומן לתוכו ומבואר בסי' ס"ט ס"ח דאם לא ניפץ המלח שעליו ולא שטפו אין לאסור כי המים שבכלי מבטלין כח המלח והציר וכ' הרמ"א שם דאפי' הי' המים מועטין ואף דבש"ך סוס"י ע' כ' דבעינן שיהי' המים מרובין עכ"ז הא כ' במג"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ט דמלשון רמ"א משמע דאפי' אין המים מרובין ואף שהאחרונים הסכימו לדברי הש"ך עכ"פ בצירוף כל הטעמים הנ"ל בודאי יש להכשיר וכחא דהיתרא עדיף ויפה הורה רק מה שביקש להתיר מכח טמא תפל וטהור מלוח אין דמיונו עולה יפה דבשלמא לענין שיבלע ההיתר מהאיסור אמרינן לעולם המלוח מבליע בתפל ואינו בולע ממנו אבל לענין כשא"מ הא הטעם משום פירש ממקום למקום א"כ ה"נ הי' סברא לומר דהמלח שעל האורז פועל גם על השומן שיפרוש הדם שבתוכו ממל"מ.
אולם בגוף הדין הדבר ברור דכשר מכל הני טעמי דאמרן והמורה הורה כדת של תורה. ומי ששמו שלום יפרוס סוכת שלומו על רבנן ותלמידיהון וסרה קנאת אפרים ויהודא והי' אהל התורה אחד דברי הכותב למען האמת והצדק: