שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סימן קד
בעזה"י יום ה' י"ג לירח שבט תרל"ט לפ"ק סטריא. שלום רב לכבוד ח"ד יד"נ הרב הגדול חריף ובקי משנתו זך ונקי.
חו"ש כש"ת מוה' אלימלך אשכזי נ"י אבד"ק האמאר יצ"ו. מכתבך מגילה עפה.
בפלפול יפה הגיעני ואם אמנם כמעט גדרתי בעדי ורסן שמתי לעטי לבלתי התערב במקום אשר ינצו אנשים יחדיו והעיר מלאה זבחי ריב. יען נפשי יודעת מאד כי לא ינוח שבט הדת על גורל הנצחון ואין שומע גם לדברי רב אמיץ כח ורב אונים אף אם כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים.
ומה יענה אזוב אשר בקיר כמוני. האם יעלו דברי לרצון לפניהם הלא גם אם אבאר למו הדברים כשמלה מפורשה כי נלוזו מעגלותם ויעבטון אורחותם.
לא יהי' לעזר ולא להועיל. כי כל אשר ידו רמה.
לערוך כאיש מלחמה. וחגור כלי קרב.
ללחום את רב. טחו עיניו מראות אור האמת.
ומנוגה נגדו עבי הנצחון לא יעבורו. אולם בכל זאת לא אוכל התעלם מלמלאות משאלות כ"ת וחפצך לתת לך מענה ע"ד השו"ב דק' פלוני שהוגבה עדות עליו דברים מכוערים אשר נפש היפה תתעב מלשומעם בפניך ובפני הרב הגדול אבד"ק פ' כדת של תורה.
ולאשר שלחתם אחרי השו"ב ולא בא מטעמים כמוסים עמדו והרשה אתכם לגבות העדות שלא בפניו עשיתם כן. וגם רבים מבני העיר טוענים ואומרים שאף אם לא יהי' איסורו ברור בכ"ז לאשר סני שומעני' אינם חפצים בו עוד.
ונפשך בשאלתך לחוות דעי עפ"י דתוה"ק: הנה לענין מה שרוצים לפסול העדות מפאת שנתקבל שלא בפני השו"ב הלא מבואר במכתב כ"ת ששלחתם אחריו כמה פעמים ומיאן לבא ובשלחו אחריו ולא בא הרי מבואר בב"ק קי"ב ע"ב דבכה"ג מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ואף דלא קא' התם הכי רק בפתחו לי' בדינא ולעיל מיני' גרסינן שהיו עדיו מבקשין לילך למדה"י ושלחו אחריו ולא בא ול"ג או שלחו כו' וכמ"ש התוס' שם ד"ה ושלחו והכי קיי"ל בש"ע ח"מ סי' כ"ח ז"א דהא קא' התם הטעם בלא פתחו דאין מקבלין משום דמצי א"ל אנא לב"ד הגדול קאזילנא וא"כ הא בעוה"ר בזה"ז אין לנו ב"ד הגדול כמ"ש ברמ"א ח"מ סי' י"ד ומבואר ברמ"א סי' ג' דהיכי דאיכא דיינים קבועים בעיר א"י לומר לא אדון לפניהם רק בזה בורר ובשו"ת שב יעקב כ' דאף להוסיף בדיינין א"י היכי שיש ב"ד קבוע וא"כ כיון דהיכי שיש ב"ד קבוע בעיר א"י להשתמט לדון לפני ב"ד אחר ומכ"ש במקום שיש רב אב"ד אשר הוקם על בתוך העדה שהמחוהו הצבור עליהם איש אחד על העדה לאשר ולקיים ככל אשר יצא מפיהו בכה"ג בודאי א"י להוסיף דיינים וגם התומים בסי' ג' שם יודה וכן מה שהובא בכנה"ג ח"מ סי' כ"ח בהגהות הטור אות פ"ט צ' באם אומר שאינו רוצה לבא לפני ב"ד זה מפני שזה כמה היו מפשפשין אחריו לפוסלו ע"ש כל זה ל"ש באיכא רב אב"ד קבוע בעיר ע' תשו' א"ז החכם צבי סי' קל"א וקס"ט ובתשו' מהר"י ברונא סי' קכ"ג והארכתי בזה במק"א.
וא"כ אפי' בלא פתחו לי' בדינא רשאי לקבל שלא בפניו בשלחו אחריו ולא בא ובפרט כפי שנזכר במכתבך שהרשה אתכם בכתב ידו לגבות העדות שלא בפניו בכה"ג לית דין צריך בושש דמותר לקבל שלא בפניו וראי' לדבר נראה מדברי התוס' בשבועות ע"א ד"ה כל כבודה בת מלך פנימה. וז"ל וא"ת השתא נמי דאיירי בעדים מנ"ל למעוטי נשים דילמא הא דנקט קרא אנשים משום דכל כבודה בת מלך וי"ל דגבי עדים ע"כ צריכין לבא דאין עד מפי עד כשר אבל לדין יכולה למסור טענותי' ביד אחר עכ"ל וקשה הא גם לדין ע"כ צריכה לבא כדי לגבות העדות בפני' דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אע"כ משום דאפשר לה להרשות בכתב לב"ד שיגבו העדות שלא בפני' ויהי' רשאין לקבל העדות שלב"פ וא"כ הה"נ בנ"ד שהרשה השו"ב אתכם בכתב לגבות העדות שלב"פ כדין עשיתם שגביתם העדות שלב"פ והא דמצינו בסנהדרין י"ט ע"א בעבדי' דינאי מלכא קטל נפשא א"ל שמעון בן שטח לחכמים תנו עיניכם בו ונדוננו שלחו לי' עבדך קטל נפשא שדרי' להו שלחו לי' תא אנת נמי להכא והועד בבעליו אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו אתא ויתיב כו' וקשה אמאי לא הרשה להב"ד לגבות העדות שלב"פ וכן למה לא שלחו לי' חכמים שיעשה כן או ישלח שלוחו לב"ד מפני כבוד המלכות והוי כבפניו.
י"ל דבד"נ אינו מועיל זה משום דמבואר ברשב"א בחי' ב"ק קי"ב ובתשו' ח"ג סי' שכ"ז דבד"נ מדאורייתא אין מקבלין עדות שלב"פ בע"ד ורק בד"מ אינו אלא מדרבנן וכיון דבעינן מדאורייתא והועד בבעליו ל"מ מה שהוא מרשה לב"ד לקבל שלב"פ או שישלח שלוחו וגם שלחו אחריו ולא בא אינו מועיל כנראה מדברי הש"ס ב"ק מ"ה ע"א דא"ל אי אהדרתי' ניהלי הוי מעריקנא לי' לאגמא ואין גומרין דינו של שור שלב"פ וקשה הא שלחו לו ולא בא מדהעריק אותו לאגמא וע"כ משום דרבנן ס"ל גם בזה כמיתת הבעלים כך מיתת השור ע"ש וא"כ כיון דלגבי מיתת הבעלים ל"מ שלחו לו ולא בא דבד"נ אינו מועיל גם במיתת השור ל"מ וה"ה דל"מ בד"נ הרשאתו לב"ד או ששלח שלוחו [אם לא דנימא לחלק בין קבלת עדות לגמר דין] והתם בעבדא דינאי מלכא הוא ד"נ ע' בתוס' שם ד"ה ינאי שעל כן א"ל ינאי עמוד על רגלך דבד"נ ל"א אם רצו להושיב שניהם מושיבין ע"ש וע' בתה"ד בפסקים וכתבים סי' קע"ו אבל בד"מ או באיסורין שפיר מועיל אם הוא מרשה לב"ד או שולח שלוחו לב"ד אמנם הא קשיא לי לפי דברינו בש"ס ב"ק מ"א ע"ב ת"ר ובעל השור נקי ר"א אומר מחצי כופר א"ל ר"ע והלא הוא עצמו אינו משתלם אלא מגופו הביאהו לב"ד וישלם לך כו' וקשה לישני ר"א דאצטריך נקי מחצי כופר להיכי דהבעלים לא הלכו בעצמם לבד רק ששלחו שלוחם או שהרשו לב"ד לגבות שלא בפניהם דלענין מיתת השור הא ל"מ זה דכיון דבד"נ ל"מ כנ"ל וכמיתת הבעלים כך מיתת השור ולענין תשלומי חצי כופר הא שפיר מהני ור"א הא ע"כ פליג אהא דרבה שם מ"ג ע"א דכל שאין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר וכפירש"י שם וא"כ שפיר איכא לאוקמי מיעוטא דנקי מחצי כופר בכה"ג ואפשר ליישב דקודם דמשני קסבר כופרא כפרה והי' ס"ד דהוי קנסא ודיני קנסות לענין עדות כד"נ דמיא וא"כ אי בד"נ אינו מועיל גם לענין תשלומי חצי כופר ל"מ שוב מצאתי באס"ז ב"ק קי"ב ע"א שהעיר במעשה דעבדא דינאי מלכא דאמאי שלחו לי' תא את הי"ל לכבדו שישלח שלוחו במקומו ותי' מעשה שהי' כך הי' או שמא כל שאפשר לבא אין מקבלין שלוחו ע"ש עכ"פ בשלחו לו ולא בא והרשה את הב"ד לגבות העדות שלב"פ אין ספק בזה דודאי מועיל: ומה שהוגבה עדות בק' פ' על א' מהעדים שהוא בעל עבירה ר"ל ורוצים לבטל עי"ז את העדות ולהכשיר את השו"ב הנה מה שנגבה על העד שלא בפניו זה בודאי ל"מ ואף דכ' הריב"ש בתשו' סי' רס"ו לענין הזמה שלא בפניו נהי דל"ה הזמה פסולים מיהא הוי הלא בתשו' מהרלב"ח חולק עליו וכן הש"ך בסי' ל"ח כתב עליו שאין דבריו מוכרחים ע"ש.
וכן באס"ז בב"ק בסוגי' שם כ' בשם הרמ"ה דלכך הזמה שלב"פ הכחשה מיהא הויא דהא אין העדים נפסלין כלל ורק לגבי בע"ד מועיל ובזה מקבלין שלב"פ הרי דאינן נפסלין כלל וכן מפורש בתשו' הרא"ש כלל מ"ו סי' א'. ומה שה"ר מסוגי' הש"ס כתובות י"ט ע"ב דיכולין לפסול לעדים שלא בפניהם לפענ"ד אין ראי' משם דהתם בעדים שמתו ואמרו עדים שפסולים היו כיון דאין מוציאין אותן בעדותן כעת מחזקתן משום שכבר מתו לכך יכולין לפוסלם על למפרע אבל להוציא עדים מחזקת כשרותן כשהם חייםבודאי ל"מ שלא בפניהם וע'.
בתשו' משאת בנימין סי' כ"ו שכ' דאפי' להפוסקים דבדיעבד מהני קבלת עדות שלב"פ בע"ד מ"מ לפסול אדם ולהוציאו מחזקתו אפי' בדיעבד ל"מ וכ"כ בתשו' רש"ל סי' י"א ובתשו' רמ"א סי' י"ב ומ"ד. וע' בתשו' יד אליהו סי' פ"ז שמפלפל שם בענין זה א' בהזמה שלב"פ העדים פסולין ונלפענ"ד דטעמא דהפוסקים דלא מיפסלי העדים בהזמה שלא בפניהם עפימ"ש ברא"ש ובמרדכי פ' הגוזל על ראיית הריב"א דהוכיח דל"מ קבלת עדות שלב"פ בע"ד מדקא' דהזמה שלב"פ ל"ה הזמה והא דהוי הכחשה משום דזה אינו נוגע להעדים רק להבע"ד וכ' ע"ז דיש דוחין דאין ראי' מזה דהזמה חידוש הוא ע"ש.
והנה הא דאמרינן בגמ' דהזמה חידוש הוא דמאי חזית כו' הוא גם על גוף פסול העדות כמ"ש הגאון ר' חיים יונה ז"ל בקונטרסו על שיקול הדעת בסופו דלא כמ"ש המהרי"ט חאה"ע סי' ל"ז ע"ש שהאריך בזה ולפי"ז נוכל לומר דלהכי ג"כ אין לפוסלן בהזמה שלב"פ משום דהזמה חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו כשהוזמו בפניהם ולא כשהוזמו שלב"פ אמנם לפמ"ש בטור ח"מ ס' ל"ח דהא דקא' עד זומם חידוש הוא הוא דוקא לרבא דסובר עד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל משא"כ לאביי דהלכתא כוותי' דעד זומם למפרע הוא נפסל לא ס"ל דעד זומם חידוש הוא ע"ש א"כ לכאורה לפי ההלכתא דהזמה לאו חידוש הוא היל"ל דגם שלב"פ נפסלו ושעפי"ז אמרתי לבאר דברי הש"ס מכות ג' ע"א אר"י א"ר עד זומם משלם לפי חלקו מאי משלם לפי חלקו כו' אלא כגון דאיתזם חד מינייהו דמשלם פלגא דידי' ומי משלם והא תניא אין עד זומם משלם ממון עד שיזומו שניהם אמר רבא באומר עדות שקר העדתי כו' והקשה בתשו' נוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' ע"ב דהא מבואר שם ה' ע"ב בפירש"י דהא דבעינן עד שיוזמו שניהם דכתיב והנה עד שקר העד כ"מ שנא' עד הרי כאן שנים וא"כ מ"פ דבעינן שיזומו שניהם הא מצינו לאוקמי האי דעד זומם משלם לפי חלקו כגון שהוזמו שניהם אלא שלא' הזימו בפניו והב' הוזם שלא בפניו והרי נתקיים עד שקר העד דהרי גם שלב"פ עכ"פ פסול לד' הריב"ש ואעפי"כ רק א' משלם לפי חלקו זה שהוזם בפניו דהב' לא נתחייב ממון כיון שהי' שלא בפניו.
ולדברינו יתיישב שפיר דהא רק לפי ההלכתא דקיי"ל כאביי דהזמה לאו חידוש הוא פסולין אף שלב"פ משא"כ התם הא קאי לרבא דאיהו משני באומר עדות שקר העדתי ונוכל לומר דהקושיא הוא ג"כ מדברי רבא [וכיו"ב כתבו התוס' בביצה ל"ח ע"א ובכ"ד] וא"כ לרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל ע"כ ס"ל דעד זומם חידוש הוא וא"כ לא נפסל שלב"פ כנ"ל וא"א לאוקמי לדידי' בכה"ג: אמנם באמת הא מבואר ברמב"ם פח"י מה' עדות ה' ב' דאף לפי ההלכתא ג"כ עד זומם חידוש הוא כמ"ש הלח"מ שם וא"כ גם לפי ההלכה אין עדים נפסלין בהזמה שלא בפניהם וע' במשנה למלך פ"ג מה' עדות ה' י"א שהעלה דאם הגב"ע לפסול העדים הי' שלב"פ העדים וגם שלב"פ הבע"ד כ"ע מודו דל"מ לפוסלם עיי"ש וכן הסכים בתשו' נוב"י שם.
ובפרט שלא הוגבה עדות רק על א' מהעדים אפי' אי נימא דנפסל מ"מ נשאר ע"א ורגלים לדבר עם ע"א מהני לענין שו"ב כמ"ש במהרי"ק שורש ל"ג וע' בשמ"ח סי' ב' סכ"א דאפי' אין עליו כי אם ע"א אם כבר יצא עליו ש"ר והעד הזה הוא בר סמכא יש להעבירו והדברים מבוארים ביש"ש פ"ק דחולין סי' ט' שיש ליתן לב על השוחט ולבדוק במעשיו אם פרקו נאה שלא יצא עליו ש"ר בנערותו ע"ש וע' בכנה"ג ח"מ סי' ל"ד בשם מהר"ם מלמד דהיכי דיש רגלים לדבר אדם נפסל עפ"י עצמו.
ולענין הגב"ע שהי' על השו"ב כבר כתבתי דכיון דשלחו לי' ולא בא וגם הרשה להב"ד בכת"י לגבות עדות שלב"פ בודאי מהני וכמו שהוכחנו למעלה: ולבר מן כל דין לאפרושי מאיסורא כתבו הרבה פוסקים ומכללם באס"ז ב"ק פ' הגוזל בשם המאירי והרדב"ז בתשו' ח"א סי' ע' וכן בתשו' רמ"א סי' י"ג דמקבלין אפי' שלא בפני בע"ד דלענין איסור כ"ע בע"ד נינהו ואף דאיכא מרבוותא שחולקין בזה מ"מ נלפענ"ד דזה יהי' תלוי בהא דבתשו' הרשב"א ח"ב סי' שע"ו מבואר דהא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד הוא לא מצד דחיישינן דילמא שלב"פ בע"ד לא יאמרו האמת רק מצד גזה"כ דיבא בעל השור ויעמוד על שורו דומיא דא' בקרובים דאפי' משה ואהרן פסולין להעיד מצד גזה"כ אולם בתשו' מבי"ט ח"א סי' רפ"ז כ' בשם הרי"ף הטעם דצריך להעיד בפני בע"ד דשמא תהי' עדות שאינה ברורה ובפני בע"ד יתירא ויאמר האמת כי יתירא שלא יכחישנו ע"ש ולפי זה אי נימא דהוא רק מצד גזה"כ א"כ באיסורין מותר לקבל שלב"פ בע"ד דומיא דכ' בטו"ז יו"ד רס"י צ"ח דאף דקיי"ל דאין עכו"ם מסל"ת נאמן במילי דאוריית' היינו במידי דבעי עדות דוקא משא"כ באיסורין בזה ל"ב עדות גמורה רק הוכחה לברר הדבר ולכך מהני אפי' בדאוריית' ע"ש וא"כ ה"ה לענין שלב"פ בע"ד כיון דאין לנו חשש שיאמרו שקר רק דגזירת התורה היא שיבא בעל השור ויעמוד על שורו זהו רק במידי דבעי עדות גמורה משא"כ באיסורין דאין אנו צריכין רק לאמת הדבר מהני אפי' שלב"פ בע"ד משא"כ לשיטת הרי"ף הנ"ל דחיישינן דשלא בפני בע"ד ישקרו בעינן אפי' באיסורין בפני בע"ד ובחי' כתבתי דהאי דינא דפליגי הפוסקים באם נתקבל עדות שלא בפני בע"ד אם מהני שיקבלו אותו אח"כ בפני בע"ד משום דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' וכתבתי דתליא נמי בהא דאי פסול דשלא בפני בע"ד הוא מצד גזה"כ הא ל"ש לומר עביד אינש לאחזוקי דיבורי' כיון דגם דבריהם הראשונים נאמרים באמת א"כ השתא שפיר נוכל לקבלם בפני בע"ד ותועיל עדותן משא"כ לשיטת הרי"ף דפסול דשלא בפני בע"ד הוא מטעם דילמא משקר שפיר פסול אח"כ גם בפני בע"ד מטעם עביד אינש לאחזוקי דיבורי' ולכאורה הי' מקום ליישב עפי"ז קושי' הטו"ז בח"מ סי' כ"ח שהקשה על המהרש"ל והמהריב"ל שפסקו דכשהעידו מקודם שלב"פ בע"ד אין תועלת בעדותן אח"כ בפני בע"ד מטעם דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' וברמ"א שם סכ"א מבואר דמהני.
ולהאמור י"ל דהרש"ל לשי' אזיל שכ' בב"ק פ' הגוזל דפסול דשלא בפני בע"ד הוא משום דילמא משקר ולכך פסול אח"כ גם בפני בע"ד מטעם עביד אינש לאחזוקי דיבורי' משא"כ הרמ"א לטעמי' אזיל דס"ל דבאיסורין מקבלין שלב"פ בע"ד וא"כ ע"כ ס"ל דהוא מצד גזה"כ כנ"ל א"כ ל"ש עביד לאחזוקי דיבורי' כיון שגם מעיקרא אמר אמת.
אולם באמת זה ליתא דברמ"א כ' זה בשם הרי"ף והרי"ף הא כ' בתשו' דפסול דשלב"פ בע"ד הוא משום דילמא משקר: והנה לכאורה אמרתי לבאר עפ"י שיטה זו דגם באיסורין אין מקבלין שלב"פ בע"ד דברי הש"ס סנהדרין מ"א ע"א אר"ח עידי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו והא אתרו בה כו' באשה חבירה ואליבא דריב"י כו' אלא באשה חבירה דקיי"ל דמיקטלא אליבא דריב"י היכי משכחת לה כשזינתה וחזרה וזינתה והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו שזינתה מבועל ראשון א"נ שזינתה מקרובי' מ"ש נערה המאורסה דנקט אפי' נשואה נמי כו' ולכאורה יל"ד אמאי נטר הש"ס בפירכא זו מ"ש נערה המאורסה עד כאן מיד הו"ל למיפרך הכי.
ונלפענד"ל דהנה באמת הקשה בתשו' נוב"י הנ"ל האיך יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו הי"ל להעיד שלא בפני' ותי' עפי"ד ר"ב אשכנזי דהיכא דפתיך בי' ממונא אין מקבלין שלב"פ בע"ד אולם אכתי קשה בנערה המאורסה הא קיי"ל ארוסה אין לה כתובה ולא פתיך בה ממונא [ומ"ש הנוב"י משום ל"פ הוא דחוק] ועכצ"ל דר"ח ס"ל ארוסה אית לה כתובה.
אמנם אחר דמשני כשזינתה וחזרה וזינתה דפריך והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו בזה תיקו הקושי' דהי"ל להעיד שלא בפני' דהא בזנות השני לא פתיך בי' ממונא כיון דכבר הפסידה כתובתה מזנות הראשון ועכצ"ל דפשיטא לי' להגמ' דגם לאפרושי מאיסורא אין מקבלין שלא בפני בע"ד ולכך הוכרחו להעיד גם בפני האשה דסוטה מוזהרת כשם שבעלה מוזהר וא"כ לפי זה מעיקרא לא הו"מ הש"ס למיפרך מ"ש נערה המאורסה דנקט משום דהיינו יכולין לומר דאגב אורחא אשמעינן ג"כ דארוסה אית לה כתובה משום דאל"ה ל"ה אלא איסור לחוד והי"ל להעיד שלב"פ משא"כ אח"כ דפריך והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו והוכרח לשנויי שזינתה מבועל ראשון וע"כ דס"ל להש"ס דגם באיסור לבד אין מקבלין עדות שלב"פ בע"ד א"כ מ"ש נערה המאורסה דנקט כיון דלא נשמע מזה דארוסה אית לה כתובה משום דגם באיסור גרידא אין מקבלין שלא בפני בע"ד.
אולם כ"ז הוא רק לפלפולא בעלמא אבל להלכה מסקנת הפוסקים רובם ככולם דלאפרושי מאיסורא מקבלין שלב"פ בע"ד ואף דלפסול שוחט הוי פתיך בי' ממונא שמקפחין פרנסתו ומקור מחיתו ואין מקבלין שלב"פ בע"ד כד' תשו' ר"ב אשכנזי הנ"ל וכ"כ באס"ז בב"ק בשם המאירי מ"מ בכה"ג לכ"ע עכ"פ בדיעבד מהני כשנתקבל כבר העדות שלב"פ בע"ד ובנ"ד א"צ לכ"ז וכמו שביארנו למעלה דכדין נתקבל העדות שלב"פ לכתחלה ומלבד זה הלא הוחזק קלא דל"פ בעיר ולא עדיף מש"ץ שמובא במג"א סי' נ"ג סק"ז שכשיוצא עליו ש"ר והוא קלא דל"פ אפי' יחיד יכול למחות להעבירו וע' בב"י ח"מ סי' ל"ד שהביא בשם הרשב"א דאע"ג דאם הוא בחזקת כשר אין מוציאין אותו מחזקתו בקלא דל"פ מ"מ מיחש חיישינן לי' ואפי' איתתא מפקינן מנטען בדבר מרומה וקלא דל"פ כ"ש זה שאין מוסרין לו שבועה וכ"ש דלא מפקינן ממונא אפומי' כו' ע"ש וה"ה בנ"ד שאין מוסרין לאדם כזה נאמנות על שו"ב ובפרט שכפי מכתבך רוב בני העיר נותנים אמון לדברי העדים בודאי יש להעבירו לפי"מ דפסקינן בש"ע אה"ע סי' קט"ו באם א"ל א' מקרוביו או קרובותי' שהוא מאמינם וסומכת דעתו עליהם שזינתה אשתו כו' הואיל וסמכה דעתו לדבר הזה שהוא אמת ה"ז חייב להוציאה ע"ש והוא מדברי הש"ס קידושין ס"ו בעובדא דההוא סמיא אליבא דרבא דקיי"ל כוותי' דא"ל אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה ואע"ג דאין דבר שבערוה פחות מב' צריך להוציאה אם דעתו סומכת עליו והה"נ אפי' אם לא יהי' רק ע"א כיון שרוב בני העיר מאמינים לדבריו אין מאכילין לאדם דבר האסור לו ואף דמבואר בב"ש שם דדוקא בעד טומאה הוא דמיתסרא אגברא אי נאמן עלי' כב' אבל בעד כיעור אף אי מהימן לי' כב' אינה נאסרת אף דבב' עדים נאסרת ע"ש עכ"ז זהו דוקא לענין אשה לבעלה כיון שאף לדברי העד עכ"פ אין כאן בירור אם זינתה ולא מיתסרא על בעלה אבל לענין שו"ב עכ"פ אם הי' ברור לנו שהוא קל אבד הימנותא דילי' ושוב לא נוכל ליתן לו נאמנות דומיא דמצינו בש"ע ח"מ סי' ר"צ ס"ו לענין אפטרופס ע"ש וכן בסי' תכ"א ס"ו בהג"ה לענין מי שיש לו משרת וחושש שיגנוב לו יוכל להוציאו קודם זמן השכירות וע' בש"ע יו"ד סי' ב' מובא דעת הרמב"ם ז"ל דאפי' מומר לא' משאר עבירות צריך לבדוק לו סכין וברא"ש פ"ק דחולין מבאר דבריו דכיון דחזינן שלתאותו עובר על א' מעבירות חיישינן דפקר שלא לטרוחלקיים שום מצוה כהלכתה וכ"מ בספר יראים להר"א ממיץ ז"ל סי' קל"ז ובפמ"ג סי' ב' שם כ' דהכי הלכתא וכ"פ בפרי תאר ובפרט בזמנינו שממעכין בסירכות לפענ"ד גם שאר פוסקים יודו דלא סמכינן על שו"ב שהוא מומר לא' משאר עבירות וכבר האריך בדינים אלו בשו"ת ברית אברהם וג"א בעניי הארכתי בד"ז בתשו'.
גם הלא נודע מ"ש המרדכי והג"א בפ"ק דחולין במה שהקשו האיך נאמן השוחט לומר ששחט כהוגן הרי אין עא"נ באתחזק איסורא ובהמה בחיי' בחז"א עומדת ותי' בשם הרא"ם דהא דאין עא"נ באתחזק איסורא היינו בפוחזים וריקים אבל בע"א כשר ומהימן סמכינן עליו וא"כ בשו"ב שיצא עלי' קלא דל"פ האיך יהי' נאמן באתחזק איסורא אולם כל דברינו אלה מיוסדים רק עפ"י דברי מכתבך הערוך לפני וכאשר השגתי מכתב מהצד המחזיק ביד השו"ב המה יהללו אותו בתור אדם המעלה ויראת ה' אוצרו ואוחז דרך החסידות לכן תמחל להתחקות עוד על שרשי החקירה בזה אולי יש מקום להכשירו ולהשיבו על כנו נעיין בדיני' כי טפלי תלוי בי'.
וידעתי כי בעוה"ר רבו כמו רבו חורשי און ומרמה הלובשים אדרת היראה למען כחש יצפנו לנקי חנם לענות בו סרה. למען ישימוהו לחצי שנאתם למטרה.
לזאת החובה עליך לדרוש ולחקור היטב טרם תחרוץ משפט גבר להוציאו מחזקת כשרותו ולשבור מטה לחמו ובכגון זה אמרו מהדרין לזכות ולא לחובה ואליכם אישים אקרא תושבי קרית פ' ואצילי' שמעוני וישמע אליכם ד'. אל נא תהי מריבה ביניכם השיבו חרב המחלוקת אל נדנה.
והאמת והשלום אהבו. הטו שכם אחד לשמוע לכל אשר יצוה עליכם הרב המורה לצדקה אב"ד דקהלתכם נ"י כי רב כחו וחילו לאורייתא וכל אשר עושה באמונה הוא עושה.
האספו כלכם לאגודה אחת כאיש אחד חברים והתקשרו בעבותות השלום. ובזה תביאו ברכה אל עדתכם.
ויאר ד' פניו אליכם כמארז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ואסיים ואו"ש יהי ד' עמו ויעלהו על במתי הכבוד והגדולה.
וגם אויביו ישלים אתו. כנפשך הנבחרה ונפש ב"ד הדור"ש באהבה המדבר מעומק הלב לכבוד ד' ותורתו: