שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סימן יט
לק' קראקא בעזהש"י יום א' ב' לירח מרחשוון תר"מ לפ"ק סטריא: ישפות ד' שלום ורב טוב לכבוד ב"ד יד"נ הרב הגדול חריף ובקי זך השכל.
חכם ושלום. כש"ת מוה' חיים ארי' הלוי נ"י איש הורוויטץ כעת אבד"ק זאלקווי יצ"ו: קונטרסך היקר הגיעני ותעלוזנה כליותי עד מאד אחרי רואי כי ת"ל כביר מצאה ידך להתהלך ברחבה.
בהויות דאביי ורבא והנני לתת לך מענה ולהודיעך את אשר מצאה יד בינתי מדי עברי בין בתרי פלפולך למען הראות לך כי דברך מצאו חן בעיני. וזה יצאה ראשונה: מה שנתקשית בדברי הש"ס סוכה ל"ג ע"ב ת"ר הותר אגדו ביו"ט אוגדו כאגודה של ירק ואמאי ליענבי' מיענב הא מני ר"י היא דאמר עניבה קשירה מעלייתא היא מי ר"י אגד מעליית' בעי כו'.
והקשה כ"ת מדברי התוס' עירובין צ"ז ע"א ד"ה אר"ח שהקשו בהא דקא' בגמ' שם המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד חדשות וא' ישנות דברי ר"מ ר"י אוסר בחדשות ומתיר בישנות וקא' אלו הן ישנות כל שיש בהן רצועות ומקושרות חדשות שיש בהן רצועות ולא מקושרות ופריך וליענבינהו מיענב ומשני ר"ח ז"א עניבה פסולה בתפילין ואביי משני ר"י לטעמי' דאמר עניבה קשירה מעלייתא היא והקשו התוס' וכי לא ידע ר"ח דלר"י עניבה קשירה מעלייתא היא כדקא' אביי ותי' דקסבר ר"ח דאפי' לר"י שריא עניבה דסתמא דעתו להתיר ולעשות קשר גמור בחול.
והקשה רו"מ דלפ"ז איך יפרנס ר"ח ברייתא דידן דהותר אגדו ביו"ט דאוגדו רק כאגודה של ירק הרי כיון דעיקר מצותו בקשר גמור אפי' לרבנן וכדפירש"י בסוגיין א"כ אף אי יענבנו לא יניחנו כך כשירצה בו למחר כמו בתפילין וא"כ אף לר"י דעניבה קשירה מעליית' שפיר קשה וליענבינהו דהכי מיקיים טפי כפירש"י ז"ל והעניבה ל"ה מלאכה כיון דע"כ יתירנו למחר והוי קשר שאינו של קיימא כמו בתפילין: והנה בפשיטות אפשר לתרץ עפי"ד התוס' ז"ל במנחות כ"ז ע"א שכ' בשם י"מ דביו"ט שני אין ד' מינין מעכבין זא"ז וכ"כ בהג"א פ"ג דסוכה בשם הא"ז להלכה ע"ש א"כ מכ"ש דא"צ אגד ביו"ט שני ויכול ליטלן א' א' אפי' למ"ד לולב צריך אגד וא"כ לפי"ז לא נוכל לומר דבודאי יתירנו למחר כדי לקשור קשר גמור למה יעשה כן כיון דלמחר לא יהי' צריך אגד כלל אך באמת דיעה זו דחאה התוס' שם מהלכה א"כ שפיר למ"ד לולב צריך אגד ה"ה דביו"ט ב' בעי אגד והדרק"ל.
ע"כ נלפענד"ל דהנה קשה לי לכאורה מש"ס יומא מ"א ע"ב גבי לשון של פרה שהי' כורכין לעץ ארז ואזוב בשירי לשון ותני' למה כורכן כדי שיהיו כולן באגודה א' וכ' בתוס' ישנים שם בשם ריב"א דילפינן מאגודת אזוב דמצרים לקיחה לקיחה כי התם דכתיב ולקחתם לכם אגודת אזוב ולפי"ז קשה לכאורה מ"פ הש"ס כאן אי ר"י אגד מעליית' בעי ופירש"י משום דגמר מאגודת אזוב והאי לאו אגוד הוא הרי חזינן גבי פרה דילפינן ג"כ מאגודת אזוב דמצרים ואפ"ה לא הי' אגד גמור רק כריכה כדקתני הי' כורכן בשירי לשון וא"כ אמאי לא יועיל כאן אוגדו כאגודת ירק דהוא נמי בכריכה כמו שפירש"י [והא דבפרה אם לא אגדו כשר ובלולב אם לא אגדו פסול לר"י כבר תמהו בזה התוס' בסוכה י"גע"א ד"ה מצות אזוב כו' ע"ש] והנראה לתרץ זה דהנה בישוב קושייתך הנ"ל נראה עפי"מ דמבואר בש"ע או"ח סי' שי"ז דבקשר שאינו עשוי להתיר באותו יום עצמו עכ"פ מדרבנן אסור ע' במג"א שם סק"א ולפי"ז נוכל לומר דס"ל לר"ח דהתם גבי תפילין כיון דליכא רק אי' דרבנן הוי שרי משום בזיון תפילין משא"כ הכא באגד דלולב לרבנן דס"ל לולב א"צ אגוד ורק לכתחלה מצוה לאוגדו משום זה אלי ואנוהו ומבואר במהרש"א ז"ל בשבת ק"ד ע"ב דזא"ו אינו רק מדרבנן וא"כ לא נדחה איסור דרבנן דיו"ט שהוא עשה ול"ת משום מצות אגוד דרבנן.
ועפי"ז מיושב ממילא קושייתינו הנ"ל דהנה בעירובין ק"ב ע"ב פריך התם על המשנה דקושרין נימא במקדש ורמינהו נימת כנור שנפסקה לא הי' קושרה אלא עונבה ומשני ל"ק הא ר"י הא רבנן ופרש"י לר"י דאמר עניבה אב מלאכה אין חילוק בין עניבה לקשירה וקושר דקסבר מכשירי מצוה דוחין כו' ע"ש ולפי"ז אי אמרינן דכדילפינן מאגודת אזוב דמצרים מתכשר גם בכריכה וא"כ גם הכריכה אב מלאכה דרחמנא אחשבה דקראה אגודה וכסברת הגה"מ בפ"ק דחולין.
ולפי"ז שפיר פריך הש"ס אי ר"י אגוד מעלייתא בעי פי' כיון דאיהו בעי אגד מדאוריי' א"כ גם בכריכה איכא איסורא וע"כ דמכשירין שא"א לעשותו מע"ש דוחין שבת כדס"ל לרבנן בעירובין שם ק"ב ע"א בבן לוי שנפסקה לו נימא בכנור בשבת ע"ש וא"כ שרי גם אגד מעליא לדידי' דאע"ג דגם כדילפינן מאגודת אזוב דמצרים כשר ג"כ כריכה כנ"ל מ"מ כיון דגם בכריכה איכא איסורא דרחמנא אחשבה א"כ שרי גם קשירה כסברת הש"ס עירובין הנ"ל ועפי"ז אזדא ג"כ קושית הכפ"ת בסוגיין שהקשה לפום ס"ד דמקשה דהך ברייתא ר"י היא וסברה הברייתא דקשר כאגודת ירק סגי לי' אבל בלא קשר כלל לא סגי א"כ איך יכול לקושרו ביו"ט נהי דמשום קשירה ליכא דהוי קשר שאינו של קיימא מ"מ הרי ע"י קשר זה מתקן מנא דבלאו הך קשר לא הי' יוצא י"ח דר"י בעי קשירה מדאוריי' ולדברינו הנ"ל ניחא דאתיא כרבנן דס"ל בעירובין בבן לוי שנפסקה לו נימא בכנור בשבת קושרה כיון דא"א לעשותה מע"ש משום שנפסקה בשבת וה"ה הכא ביו"ט: ומה נעים ליישב עפי"ז דברי הרי"ף ז"ל בסוגיין שכ' וז"ל והשתא דקיי"ל לולב א"צ אגד אי לא אתנחי' בהושענא מעיו"ט מנח לי' ביו"ט ושפיר דמי ואי אגיד לי' ביו"ט לא אגיד לי' אלא כאגודה של ירק.
ולכאורה הוא תמוה מדוע לא הביא הרי"ף ז"ל הדין כמו שהוא בגמ' בהותר אגדו ביו"ט ולמה נקט בלא אתנחי' בהושענא מעיו"ט ולדברינו יתיישב שפיר דהא הר"ן ז"ל כתב שם דמאי דכתב הרי"ף והשת' דקיי"ל לולב א"צ אגוד כו' פירושו דאלו הי' צריך אגוד הוי מיתסר משום מלאכה כיון דבלא"ה לא מתכשר וכדתנן אין ממעטין אותן ביו"ט ע"ש וא"כ התינח בלא אתנחי' בהושענא מעיו"ט הוי הדין כמו בבן לוי שנפסקה לו נימא מבע"י דכיון דאפשר לעשותה מע"ש לא דחי וה"ה הכא ביו"ט משא"כ אי הוי נקט הדין בהותר אגדו ביו"ט הלא הי' מותר אפי' למ"ד צריך אגוד כיון דא"א לעשותו מעיו"ט כנ"ל ולכך יפה עשה הרי"ף ז"ל דכתב דיני' רק בלא אתנחי' בהושענא בעיו"ט ודו"ק: והנה הבאת בקונטרסך מה שהקשה מר א"ז הגאון מאור הגולה אבד"ק סטאניסלאב שי' בספרו שו"ת בר ליואי חאה"ע סי' ס"ז בהא דפליגי ר"א ור"י בנתערבו מתן ארבעה במתן א' דר"א סבר ינתנו במתן ד' ור"י ס"ל ינתנו במתן א' הרי כיון דקתני מתן ד' במתן א' ע"כ שהמתן א' הוא הרוב כדמשמע בכ"ד ובתוס' שבת מ"ב ע"א ד"ה נותן כו' א"כ איך יתן לר"א מתן ד' ליבטל ברובא ואי דעולין אין מבטלין זא"ז הרי כל הנתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה א' כיפר וא"כ כיון שכיפרו בנתינה א' תו ל"ה עולין וא"כ ליבטיל מתן ד' במתן א' עכ"ק.
הנה קצרה דעתי מהבין קושי' זו הרי בזבחים ד"פ ע"ב מוקמינין למ"ד אין בילה הא דנתנין למעלה שנתערבו בנתנין למטה בשהיו עליונים רובא אף דקתני בנתנין למטה וכן הא דנתערבו מתן ד' במתן א' רוצה לאוקמי שם בנתערבו משל עולה שיעור ד' מתנות בשיעור מתן א' מבכור מצומצם רק דפריך א"כ בל תוסיף איכא אבל בלא"ה הוי א"ש וע"כ דאין זה הא דקתני נתערבו מתן ד' במתן א' שיהא של מתן א' הרוב.
והתוס' בשבת שם כ' מדקתני נותן חמין לתוך צונן שמשמע שהצוננים שלמטה מרובין מפני שדרך ליתן המעט במרובה אבל מדקדוק הלשון אין הכרח לבנות קושי' ע"ז וע' במשנה יומא נ"ג ע"ב דקתני עירה דם הפר לתוך דם השעיר אף שהדבר ידוע שדמו של פר מרובה משל שעיר והתוס' שם נ"ז ע"ב לא הקשו רק על מה שמדייק הש"ס דעולין א"מ זא"ז מדהי"ל לדם השעיר להבטל בפר ואיפכ' הו"ל למידק דליבטל דם הפר בשל שעיר מטעם ראשון ראשון בטל כיון שנתן דם הפר לתוך דם השעיר אבל הלשון של המשנה ניחא להו להתוס' שפיר מה דנקט עירה דם הפר לתוך דם השעיר אף שדם הפר היא הרוב וע"כ דלאו מילת' דפסיקא הוא דכל היכי דתני כי ההוא לישנ' שיהי' התחתון הרוב [ואף דמצינן בסנהדרין ד"פ ע"ב דמדייק הש"ס מלישנ' דקתני נסקלין בנשרפין דהנשרפין הוי הרוב וכן להיפוך.
אולם המעיין שם יראה דאין ראי' מהתם לדייק כן בכ"מ. וע' בתוס' ישנים יומא ס"ד ע"א ד"ה באברי בע"מ כו' שכ' וז"ל ואע"ג דאברי בע"מ מועטין קא' שפיר נתערבו כו' באברי בע"מ כו' ע"ש) גם עיינתי שם בגוף התשובה של זקנינו הגאון נ"י וראיתי שכ' שם וז"ל אולם דלכאורה קשם בלא"ה מה מקשה ר"י לר"א דהרי הוא עובר בב"ת אם יוסיף על מתן א' דהא ע"כ צריך לר"א להוסיף משום דסבר יש בילה והזאה צריכה שיעור כו' ואף דאנו מסופקים בכ"א מהזאות דילמא כבר נשלם השיעור דהזאת מתן א' ושוב איכא לאיסור ב"ת ע"ז מהראוי לן לומר דרואין הזאה דמתן א' כאלו הוא מים ושפיר הוי עולין וא"מ זא"ז וב"ת ליכא ע"כ גם הדברים האלה שגבו ממני חדא דהרי בזריקת דם של קרבנות ל"ב רק שיהא רישומו ניכר על הקרן ובודאי אם יש בילה ע"כ איכא טיפת דם ול"ד להזאה דמי חטאת דבעי שיעור מסויים כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה.
גם אי כונת ר"א הוא רק שמא במתן הא' לית עדיין שיעור למתן א' של בכור הא עכ"פ די בב' מתנות ומאי מתן ד' דנקט ועוד הא הי' די שיתנם בקרן א' דבכה"ג ליכא ב"ת כמבואר בתוס' ר"ה ט"ז ע"ב ד"ה ותוקעים כו' ע"ש ועוד האיך שייך להקשות לר"י דנימ' רואין הא ר"י לית לי' רואין וגם אי הי' ס"ל לר"י רואין הא אפי' בודאי בל תוסיף ליכא איסור וגם מ"ש אח"כ מהא דכל דשוו שיעורייהו להדדי מצטרפין.
תם אני ולא אדע איך נוכל לומר כיון דבדיעבד במתנה א' כיפר מיקרי שוי שיעורייהו וגם גוף הדמיון להא דכל דשוי שיעורייהו להדדי שאמרו לענין טומאה רחוק בעיני דנימא ג"כ כאן שיצטרף דם של עולה לשיעור זריקת דם של בכור. ואם כי הענין שכ' שם א"ז הגאון נ"י הוא תריץ ומחודד אבל יש לפקפק בדברים כאמור: והנה בראשונה החל בתשובה שם להקשות על הא דפירש"י בהא דקאר"י ינתנו במתנה א' וידי עולה יצא דכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה א' כיפר.
והקשה מאי ראי' מייתי מהא דכל הניתנין על מזבח החיצון שנתן במתנה א' כיפר דלהכי יצא גם כאן במתן א' והלא שם ראוי לבילה דראוי ליתן במתן ד' לכן גם אם נתנן במתנה א' כיפר משא"כ כאן אם נתערב מתן ד' במתן א' שאם נותן ד' הזאות הרי הוא עובר משום בל תוסיף לר"י וא"כ אינו ראוי לבילה מיקרי וכל שא"ר לבילה בילה מעכבת בו ואמאי יצא ידי עולה.
והקו' הלזו עצומה מאוד אמנם נלפענד"ל עפימ"ש בטו"ז או"ח סי' ל"ב ס"ק י"ט בשם הב"ח לענין אם נמצא בס"ת שנדבקה אות לאות שכ' הרשב"א שאין להוצי' אחרת אפי' אינו גוררה כל שהוא יכול לגרור וכדר"ז דא' כל הראוי לבילה כו' דאפי' בשבת שא"א לגוררו מ"מ א"צ להוצי' אחרת כיון שמעיקר דין ס"ת יש תקנה רק דאי' שבת רבוע עלה מיקרי שפיר ראוי לבילה כו' ע"ש ונוכל להעמיס סברא זו בכונת התוס' פסחים צ"ד ע"ה ד"ה ואין ע"ש.
ואמרתי לבאר בזה דברי התוס' בחגיגה ד"ד ע"א ד"ה אלא שכ' שם על הא דפריך התם במאי דממעט טומטום מראיי' וכי איצטרך קרא למעוטי ספיק' והיינו כיון דנשים פטורות והאי אימא אשה הוא ממיל' הוי פטרינן לי' כי היכי דלא ליתי חולין לעזרה והקשו דלייתי ע"ת אם אשה הוא ליהוי נדבה ותי' דמבטל לי' מסמיכה כו' ול"ד לערל וטמא משלחין קרבנותיהם וגם לקמן ממעטינן לי' משום דכל שישנו בביאה ישנו בהבאה ולא משום סמיכה דהתם גברא בר חיובא הוא וארי' הוא דרביע עלי' שא"י לסמוך אבל האי לאו בר חיובא הוא דאימ' איתתא הוא ע"כ ולפענ"ד כוונתם מבוארת עפי"מ שהקשו התוס' ביבמות ק"ד ע"ב ובכ"ד היכי ערל וטמא משלחין קרבנותיהם הא כיון דא"ר לסמיכה כל שא"ר לבילה בילה מעכבת ולכך כ' התוס' הכא דכיון דגברא בר חיובא הוא וארי' הוא דרביע עלי' הוי שפיר ראוי לבילה כדברי הב"ח הנ"ל.
משא"כ הכא דדלמ' אשה הוא והוי א"ר לבילה וכה"ג מצינו ב"ב פ"א ע"ב גבי הקונה ב' אילנות בתוך של חבירו מביא בכורים ואינו קורא משום דספק הוא אי קנה קרקע או לא ופריך שם והא כל שא"ר לבילה בילה מעכבת ע"ש הרי דחשיב א"ר לבילה מטעם ס' דלמ' לא קנה קרקע ולאו בכורים נינהו וא"ר לקריי' וה"נ הטומטום הוי א"ר לבילה דילמ' אשה הוא.
והוא נכון בכוונת דברי התוס' ולפי"ז ל"ק ג"כ קו' זקנינו הגאון הנ"ל כיון דהכא שפיר מצד עצמו הדם ראוי ליתנו במתן ד' רק דאיסו' ב"ת רביע מעלי' זה מיקרי שפיר ראוי לבילה [אמנם בחי' הבאתי ראי' דגם בכה"ג מיקרי א"ר לבילה כדברי א"ז הגנ"י מש"ס נדרים י"ט ע"ב דקא' כל שספיקו חמור מודאי לא מעייל נפשי' לספיק' דאילו נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל על ספיקו לא מצי מגלח והקשה הר"ן נהי דחטאת לא מצי לאתויי בתנאי משום שאין חטאת באה נדבה לייתי עולה ושלמים וליתני אם נזיר אני הרי אלו לחובתי ואם לאו יהא נדבה דהא קיי"ל אם גלח על א' משלשתן יצא.
ותי' דהנ"מ דיעבד אבל לכתחלה לא מגלח אא"כ הקריב שלשתן הלכך ל"ל תקנת' לנזירות הבאה על הספק עיי"ש. ולכאורה קשה דהא כ' התוס' בפסחים ד"ל ע"א ד"ה לישהונהו דהיכי דל"ל תקנת' חשיב דיעבד ע"ש א"כ ה"נ אי נימ' דאינו מגלח כ"א על שלשתן ל"ל תקנת' א"כ חשיב דיעבד ונימ' דיצא בהבאת עולה ושלמים בלבד א"ו משום דנהי דאם גילח על א' משלשתן יצא עכ"פ ראוי לבילה בעינן וכיון דבס' נזירות א"א לו להביא החטאת והוי א"ר לבילה וממיל' לא יצא והבן] והנה ראיתי כי רו"מ העלה בישוב קו' זקנינו הגאון הנ"ל מה שהק' דע"כ מתן א' הוא הרוב וליבטל מתן ד' במתן א' כיון דבמתנה א' כיפר שוב ל"ה עולין וכתבת דכיון דאף לאחר מתן א' איכ' בדם מצות שיריים ואף דאין מעכבין כיון דעכ"פ מצוה איכ' א"כ לא יוכל לבטל דם העולה דמצות א"מ זא"ז ובזה העלית ליישב קו' הפמ"ג או"ח בפתיחה כוללת שהק' לפי"ד הרא"ם שכ' דהא דלעבור בזמנו ל"ב כונה היינו בסתמ' אבל אם נתכוון להיפוך ליכא ב"ת א"כ אם נתערבו מתן ד' במתן א' מאי ב"ת איכ' יכוין בפירוש לשם מים ומתן דם דחטאת לשום מתנות.
ועפ"י דבריך מיושב שפיר דאי יהי' מתכוין לשם מים לא יהי' עלי' שם שיריים כיון דמכוין להיפוך והוי כדבר הרשותוההד"ק לדוכת' יבטל מתן א' את המתן ד' עכ"ד הנה נעלם ממך דברי רש"י ותוס' בזבחים פ' ע"א שפי' להדי' דטעמ' דר"א משום דרואין המתנות היתירות הנותנות מדם הבכור כאילו הן מים ור"א השיב לפי דברי ר"י דל"ל רואין וכ"כ התוס' שם ד' פ"א ריש ע"ב וכן מבואר בדברי התוס' בכורות ס"א ע"א ד"ה והא בסה"ד ע"ש: והנה מדי התבוננתי בסוגיא זו עמדתי ע"ד רש"י ז"ל בעירובין ד"ק ע"א שפי' הא דאר"א ינתנו במתן ד' וז"ל דקסבר קום עשה מצוה עדיף אע"ג דבהאי מצוה איכא צד עבירה דעבר אבכור אב"ת אתי עשה דחטאת דכתיב ונתן על קרנות ודחי לב"ת דבכור עכ"ל ולכאורה הוא תמוה מדוע שינה רש"י ז"ל את טעמו דר"א בעירובין לפרש משום דאתי עשה ודחי לל"ת ובזבחים שם פי' משום רואין כאילו הוא מים וגם מה ראה רבינו רש"י ז"ל על ככה לבאר סוגי' דהתם בחטאת ובזבחים שם וכן בר"ה כ"ח ע"ב מפרש דמיירי בעולה [והנה הא דהקשו התוס' שם דאיך איפשר לפרש בחטאת הרי אם נתערבה מתן חטאת בפסח או בבכור אין לו תקנה לפי שזה למעלה מחוט הסיקרא וזה למטה י"ל דהי' ניחא לי' לרש"י ז"ל כיון דבאמת ס"ל לר"א במשנה דזבחים שם בנתנין למעלה שנתערבו בנתנין למטה יתן למעלה ורואה אני את התחתונים מלמעלן כאלו הם מים ויחזור ויתן למטה ור"י לא פליג עליו בהא א"כ נוכל לומר גם אליבא דר"י דקא' ינתנו במתן א' היינו על קרן א' מקצתו למעלה מחוט הסיקרא ומקצתו למטה וא"כ יוצא ידי חטאת וגם בכור וב"ת ליכא בכה"ג כיון דהיכי שנותן ב' מתנות בקרן א' ליכא ב"ת כמו שהבאתי מתוס' דר"ה הנ"ל.
אמנם שינוי פירושו מזבחים לעירובין קשה להבין] ונראה בביאור הדברים דהנה הא דכתבו רש"י ותוס' הנ"ל דאם אמרינן רואין כאלו הוא מים ליכא איסור ב"ת הוא מטעם דכיון דמכוין לשם מים הוי כנתכוין בפירוש שלא לצאת [והך שיטה שסוברת דגבי איסור ב"ת ליכא למימר רואין כו' ע"כ סוברת דגם במתכוין להיפוך איכא איסור ב"ת] והנה בעירובין שם רמי ברייתות אהדדי דתני חדא אם עלה ע"ג אילן בשבת מותר לירד ותני חדא אסור לירד ומסיק דבקנסו שוגג אטו מזיד קמיפלגי כו' וקאר"ה ברי' דר"י כתנאי הנתנין במתנה א' שנתערבו כו' לר"א דאמר התם קום עשה עדיף ה"נ ירד לר"י דאמר התם שוא"ת עדיף ה"נ לא ירד דילמא לא היא ע"כ לא קא' ר"א התם אלא דקעביד מצוה כו' ולכאורה צריך להבין מאי ס"ד להשוות האי דינא דאם עלה ירד להא דר"א דינתנו במתן ד' הרי נוכל לומר דלר"א לכך ינתנו במתן ד' דליכא ב"ת לדידי' דיכוין בפירוש שיהי' לשם מים והיכי דמכוין להדיא שלא לשום מצוה גם בזמנו ליכא ב"ת כדברי הרא"ם הנ"ל ובאמת מפורש הכי בדברי התוס' מנחות ד"מ ע"ב ד"ה ממאי כו' ע"ש וא"כ ל"ד כלל לאם עלה ירד כיון דהתם קעביד איסורא שבדרך ירידתו הוא משתמש במחובר משא"כ במתן ד' כשמכוין בפי' לשם מים ליכא איסור דב"ת כלל.
וע"כ נראה עפימ"ש בספר גאון יעקב על מס' עירובין דצ"ו דלמ"ד לעבור אפי' שלב"ז ל"ב כונה ה"ה דאפי' נתכוין שלא לצאת בזמנו נמ' עובר על ב"ת כיון דחזינן אפי' לאו עידנא דמצוה היא ולאו מידי קעביד אמרינן דעבר בב"ת ה"ה דכיון שלא לצאת בזמנו נמי עבר אבל למאי דקי"ל לעבור שלב"ז בעי כונה ובזמנו הוא דל"ב כונה א"כ היכי דכיון שלא לצאת אפשר דלא עבר כי היכי דלא יצא דהא חזינן דלעבור בעי כונה טפי מדבעינן בלצאת מדאוקים שם בחדא פירוקא לצאת לכ"ע ל"ב כונה ובלעבור קמיפלגי עיי"ש ולפי"ז נוכל לומר דסוגיין דעירובין אזלא למ"ד דגם לעבור שלב"ז ל"ב כונה וא"כ בזמנו אפי' כיון בפירוש שלא לצאת ג"כ עובר בב"ת וא"כ ל"מ שיהי' מכוין לשם מים דאפ"ה איכא איסור ב"ת ולכן לא נוכל לומר דהטעם דר"א משום רואין כאלו הוא מים דמשום טעם זה לא אזיל האיסור דב"ת כנ"ל וע"כ דטעמא דר"א משום עשה דוחה ל"ת וא"כ האיסור דב"ת איכא רק שנדחה וא"כ שפיר ס"ד לדמות הא דינתנו במתן ד' להא דאם עלה ירד כיון דגם במתן ד' קעביד איסורא רק שנדחה ואי דהתם ליכא מ"ע לדחותו זהו באמת קדחי הש"ס ע"כ לא קא' ר"א התם קים עשה עדיף אלא היכי דקעביד מצוה כו' וע"כ שפיר פירש"י התם דהוא מטעם עשה דוחה ל"ת דע"כ סוגי' דהתם אזלא בשיטה זו משא"כ בזבחים ובר"ה פי' שפיר מטעם רואין כו' כיון דבאמת קיי"ל דלעבור שלב"ז בעי כונה וא"כ בנתכוין שלא לצאת אפי' בזמנו ליכא ב"ת וא"כ א"ש טעמא דר"א דקא' ינתנו במתן ד' מטעם רואין כאלו הם מים וכיון דמכוין לשם מים ליכא ב"ת.
והשתא יתיישב נמי מה דפי' בעירובין דמיירי בחטאת כיון דבאמת סברת ר"י היא דאין העשה דוחה ל"ת כיון דכל הנתנין ע"ג המזבח החיצון שנתנן במתנה א' כיפר וכיון דיצא בא' למה נזקיקנו קנו ליתן ד' כמ"ש התוס' בר"ה כ"ח ע"ב ד"ה לא נא' כו' ע"ש והוי אפשר לקיים שניהם ואינו דוחה עשה לל"ת וא"כ מ"ט דר"א דאמר ינתנו במתן ד' וע"כ האי סוגיא דהכא סוברת דהיא מטעם עשה דוחה ל"ת ואמאי הרי אפשר לקיים בלא דחיי' וקיי"ל דכ"מ שאפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה לל"ת ע' שבת קל"ג ע"א.
אמנם הדבר נכון עפי"מ דתנן בזבחים ר"פ ב"ש דל"ו ע"ב דבי"ש ס"ל דכל הנתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה א' כיפר אבל בחטאת אינו מכופר אלא בשתי מתנות וא"כ הא ר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש כמ"ש התוס' בשבת ק"ל ע"ב ובנדה ד"ז ע"ב [ומבואר בראשונים הטעם מפני שהתפאר של"א דבר שלא שמע מפי רבו מעולם] א"כ כל דבריו דברי שמאי וא"כ ע"כ גם ר"א ס"ל דבחטאת בעי' גם בדיעבד ב' מתנות וע"כ פירש"י ז"ל שפיר בעירובין דלפי סוגיא דהתם דע"כ היא מטעם עשה דוחה ל"ת ע"כ מיירי בחטאת וא"כ לר"א לשיטתי' ל"ה אפשר לקיים שניהם כיון דבמתן א' בחטאת לא יצא וע"כ בב' מתנות א"כ במתן הב' איכא ל"ת דבל תוסיף לגבי דם דבכור וע"כ דהוא מטעם עשה דוחה ל"ת וכיון דע"כ אנו צריכין לבא לידי דחיי' במתן הב' א"כ שפיר מותר ליתן גם אח"כ הב' מתנות האחרות אף שאינן מעכבין הכפרה כיון דכבר נדחה הל"ת דבל תוסיף מפני המתן הב' והוי דומיא דא' במנחות ע"ב דהקטר חלבים ואיברים אע"ג דכשרין כל הלילה לא היו ממתינן להם עד שתחשך ונקטרים בשבת משום חביבה מצוה בשעתה כיון שכבר דחתה שחיטה את השבת ע"ש וה"נ אף דמ"ע דד' קרנות הוא רק לכתחלה מ"מ דוחה לאיסור דב"ת כיון דכבר דחה המתן הב' את האיסור דב"ת לכן נדחה גם אח"כ מפני הב' מתנות האחרות אף שהם רק לכתחלה דומיא דהתם שנדחה שבת ד"ש מפני חמ"ש משום שכבר דחתה שחיטה את השבת משא"כ ר"י ס"ל כב"ה במשנה דזבחים שם דגם בחטאת כיפר במתן א' וא"כ אפשר לקיים בלא דחיי' כלל ולכך קא' ינתנו במתן א' וע"כ שפיר פירש"י ז"ל דמתן ד' ע"כ מיירי בחטאת לפי סוגיא דהתם דע"כ סוברת דטעמא דר"א הוא משום עדול"ת כנ"ל דאי בעולה תיהדר קושיא לדוכתה אמאי לר"א ינתנו במתן ד' הרי בעולה גם ר"א מודה דסגי במתן א' וא"כ הוי אפשר לקיים שניהם.
ודוק היטב בזה. דברי ב"ד דור"ש באהבה ומברכך בכט"ס: