אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סימן יח

סימן יז

בעזהש"י יום ה' כ"ב תמוז תר"מ לפ"ק סטריא.

שפעת שלום וברכה לכבוד ש"ב תלמידי ידיד"נ הרב החריף ובקי מורג חרוץ ירא ה' כש"ת מו"ה יצחק אייזיק נ"י אבד"ק דימינעשט יצ"ו במדינת מאלדווי מכתבך היקר הגיעני וששתי לראות מתוכו כי הצליח ד' דרכך ובאת אל המנוחה ואל הנחלה אשר שפרה עליך להשביע בצחצחות תוה"ק נפשך.

וקח נא את ברכתי היוצאת ממעמקי לבבי. אלקים יחנך ויתן לך כח לעשות חיל לעסוק בתורתו ועבודתו יומם וליל.

יאמץ אונך רב העליליה. תחזיקנה ידיך ותעשינה תושיה.

ותזכה לנהל עדתך בשבט מישור. יעלזו בך אוהבי תורה ושוחרי מוסר ועתה הנני לתת לך מענה ע"ד שאלתך אשר תבקש ממני להשיב לך הלכה למעשה בעובדא דאתא לידך: בדבר ס"ת שנקרעה יריעה בין דף לדף עד ששה שטין ושום אות לא נחלק אם מותר לדבק מטלית מבחוץ כנגד הקרע.

והנה בש"ס מנחות דל"א ע"ב אמר רב זעירא א"ר קרע הבא בשני שיטין יתפור בשלש אל יתפור א"ל רבה זוטי לר"א הכי א"ר ירמי' מדיפתי משמי' דרבא הא דאמרי' בג' אל יתפור ל"א אלא בעתיקתא אבל בחדתתא לית לן בה ולא עתיקתא עתיקתא ממש ולא חדתתא חדתתא ממש אלא הא דלא אפיצן הא דאפיצן כו' בעי רב יהוד' בר אבא בין דף לדף בין שיטה לשיטה מאי תיקו.

והנה בש"ע יו"ד סי' ר"פ ס"א הביא לשון הרמב"ם ז"ל ואם ניכר הגויל שהוא עפיץ תופר אפי' קרע הבא בתוך ג' וכ' בש"ך סק"ג בשם הב"ח וס"ת דידן לכ"ע יתפור שהרי הגידין הן לבנות והקלפים שלנו ג"כ לבנים א"כ הדבר ידוע שאין התפירות ניכרות בס"ת ואפי' בג' יתפור וכן לדבק קלף על הקרעים בדבק ע"ש והנה בין דף לדף שהוא איבעיא דלא איפשטא כ' בטיו"ד שם דהוי ספיקא דאוריית' ולחומרא ובשם הרמב"ם כ' שיתפור וכ' הב"י שם דל"ה רק דרבנן ולכך פסק הרמב"ם לקולא והכי איפסק בש"ע שם דבין דף לדף יתפור אפי' בישן שאין עיפוצו ניכר.

והנה מ"ש הב"י דהוי סד"ר ולקולא נראה דלשיטתי' אזיל משום דמבואר בפירש"י במנחות שם דהטעם דבג' לא יתפור משום דמיגניא מילתא ובטו"ז סק"א סיים בשם הנימוק"י ובעי' זה אלי ואנוהו. והנה הב"י בא"ח סי' תרנ"ו כ' בטעמא דהרא"ש ז"ל דפסק בפ"ק דב"ק דהדור מצוה הוא שליש מלגו דספיקא דרבנן הוא ואזלינן לקולא ע"ש.

הרי דס"ל להב"י דזה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות אינו אלא מדרבנן וא"כ ה"נ אינו אלא מדרבנן ולכך שפיר פסק דאזלינין לקולא. והנה גם מדברי התוס' בשבת ק"ד ע"ב נראה דס"ל דפסול דזה א"ו אינו רק מדרבנן.

דהנה בגמ' אר"ח על המשנה דקתני כתב ע"ג כתב פטור דלא כר"י דתניא הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהוד' וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו קולמס ומקדשו דברי ר"י וחכ"א אין השם מן המובחר והקשו התוס' דהא בגיטין ד"ך אראב"י ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא גבי תורה משום דכתיב זה אלי ואנוהו אבל גבי גט מודו רבנן דמהני העברת קולמס וכ' המהרש"א שם דלכך לא ניחא להתוס' לאוקמי המשנה דהתם בס"ת משום דפשיטא להו להתוס' דבשביל זא"ו לא מיפסל מדאוריי' וא"כ לענין חיוב שבת הוי כתב מן התורה ע"ש הרי דס"ל להתוס' דפסולא דזא"ו אינו רק מדרבנן.

ועוד נלפענ"ד ראי' דזא"ו אינו אלא מדרבנן ולא מיפסל בשביל כך בדיעבד מדברי התוס' בסנהדרין מ"ח ע"ב ובגיטין ע"ב שכ' גבי הא דמוקי פלוגתא דאביי ורבא בהזמנה אי מילתא הוא בפלוגתא דרשב"ג ורבנן ופירש"י דאביי דאמר מילתא היא כרשב"ג דבעי עיבוד לשמן והקשו התוס' דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דקיי"ל כרבא וקיי"ל כרשב"ג ומפרש ר"ת דאביי כרבנן דל"ב עיבוד לשמה דסגי בשאר הזמנות ורבא כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה ולא הזמנה מועטת ע"ש ולכאורה קשה הלא כ' התוס' במנחות ל"ב ע"ב בשם ר"ת דס"ת צריכה שירטוט משום זה אלי ואנוהו וא"כ למה כ' ר"ת דלאביי ל"ב העיבוד לשמה הרי ל"מ העיבוד לשמה כיון דבטוי לאריג הזמנה לאו מילתא היא וכל היכי שמחוסר איזה מעשה לתקן שמעכב בדיעבד ל"ה הזמנה וא"כ מאי הועיל העיבוד לשמה בשלמא לרבא קא' דבעי עיבוד לשמה דרק בהזמנה מועטת קא' דל"מ היא אבל הזמנה גמורה כעיבוד מודה רבא דמילתא היא ובעי עיבוד לשמה אבל לאביי שאינו מחלק בין הזמנה דעיבוד לשאר הזמנות קשיא.

א"ו כיון דחיוב השרטוט אינו רק משום זה אלי ואנוהו א"כ ל"ה אלא מדרבנן ואינו מעכב בדיעבד ע' סוכה י"א לכן ל"ה כטוי לארוג ושפיר מועיל העיבוד לשמה [ומה דקשה לשי' רש"י ז"ל שכ' במגילה ט"ז ע"ב דשירטוט בס"ת היא הלכה למ"מ וקשה לפירושו הנ"ל הא הוי טוי לארוג כבר הארכתי בחי' ואכ"מ] ולפי"ז מובן מה שהקשו התוס' מנחות הנ"ל אחר שהביאו שיט' ר"ת הנ"ל אהא דיליף שם מזוזה מס"ת בגז"ש כתיבה כתיבה לענין כתיבת אגרת אמאי לא ילפי' ס"ת ממזוזה לענין שירטוט.

ולכאורה צריך להבין למה לן למילף בגז"ש הלא איכא הטעם דזא"ו אעכצ"ל דטעם זה אינו אלא מדרבנן ומקשין התוס' שפיר דהי"ל למיפסל מדאורייתא דנילף ממזוזה שהוא הללמ"מ. עוד נ"ל ראי' מסנהדרין פ"ח ע"ב והאיכא לולב כו' בלולב מאי ס"ל אי ס"ל דלולב א"צ אגד האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי וקשה הא מבואר בסוכה י"א דאף לרבנן דס"ל א"צ אגד מצוה לאוגדו משום זה אלי ואנוהו וא"כ כיון דגם לרבנן האגד הוא מן המצוה אמאי קא' הל"ק כו' אע"כ דזא"ו אינו אלא מדרבנן והתם בז"מ לא מיחייב רק בדאורייתא כמ"ש בתוס' שם ד"ה אי ס"ל ועם האמור יבוארו דברי רש"י ז"ל בסוכה ר"פ לולב הגזול שפי' במשנה דקתני לולב הגזול והיבש פסול וז"ל יבש דבעי' מצוה מהודר דכתיב ואנוהו והנה מה שהשיגו בתוס' על פירש"י ז"ל כבר האריכו המפורשים למעניתם בישובו אולם גוף פירושו צריך להבין מי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש משום ואנוהו ולא משום דאיתקש לאתרוג דכתיב בי' הדר ע' בכפ"ת.

ונלפענ"ד ליישב דהנה הפנ"י דקדק למה נקט גזול ויבש כחדא הי"ל למיתני גזול בהדי אשרה ועיר הנדחת שנאסרו ג"כ ע"י מעשה אדם משא"כ יבש הוי פסול בגופו אולם הדבר נכון דהנה ראיתי בס' יד דוד שהביא בשם ס' ארעא דרבנן שהקשה למ"ש הט"ז בסי' תרנ"ה דלולב הוי עשה דרבים ודחינין מקמי' אמירה לנכרי שבות דהוי דרבנן ואפי' ביו"ט ב' דהוי לולב ג"כ רק מדרבנן גם מצוה דרבים דרבנן דחי אמירה לנכרי דהוי דרבנן וא"כ הא כ' התוס' בסוכה ט' דמצהב"ע אינו רק מדרבנן וא"כ למה גזול פסול ואפי' ביו"ט ב' יתכשר דהא מצוה דרבים דחי שאר עשה ומכ"ש מה"ב דהוי דרבנן ותי' בעל יד דוד דהא באמת בלאו הט"ז קשה כיון דמה"ב דרבנן האיך דחינן מקמי' מצות לולב דיו"ט ראשון שהוא מה"ת ובעכצ"ל דיש כח בידם לגזור כן בשוא"ת ופסלו מה"ב ובטלו מפני' כל המצות כיון דחמירא כולי האי א"כ אפי' אם יהי' מצוה דרבים מה בכך כשםשבטלו מ"ע גרידא ה"ה מ"ע דרבים ע' בדבריו.

ולפי"ז י"ל דהוי קשה לי' לרש"י ז"ל מה שהקשה הפנ"י הנ"ל מאי שייכות יש לגזול ויבש בהדי הדדי ולכך כ' דע"כ יבש לפסול משום ואנוהו ופסול דאנוהו אינו רק מדרבנן כנ"ל והאיך דחינן מקמי' עשה דלולב ביו"ט ראשון שהוא דאורייתא וע"כ דהיכי דראו חכמים פסול יש כח בידם לגזור נגד דאוריית' בשוא"ת ושפיר דמיא לגזול דג"כ הוא מטעם האמור כנ"ל ולכך תני להו כחדא וז"ש רש"י ז"ל דפסול דיבש היא משום ואנוהו מדקתני לי' עם גזול ביחד [ובמ"ש השא"ר בה' מילה סי' נ' להוכיח דזא"ו הוא מדאוריי' כבר תפס עליו בס' משנ"ח פ"ו מיסוה"ת והעלה שהוא מדרבנן ע"ש שכ' כללא דכ"מ שאמרו משום שנא' ול"א שנאמר אינו אלא מדרבנן ונקטו קרא לאסמכתא] וא"כ כיון דפסול דזא"ו אינו אלא מדרבנן שפיר פסקינן בהאיבעי' דבין דף לדף לקולא דמותר לתפור בכל ענין: ודעת הטור שר"ל דהוי ספיקא דאוריית' נראה בטעמו דהטור סובר דהא דקרע הבא בג' שיטין לא יתפור היא משום דמחזי כשני ספרים דספר א' א"ר ולא ב' וג' ספרים דומיא דכ' הטו"ז ביו"ד סי' רע"א בס"ת שנכתבה מקצתה על הגויל ומקצתה על הקלף דפסולה משום דמיחזי כשני ספרים והא דתופרין כמה יריעות בס"ת ביחד ולא מיפסל משום שנים ושלשה ספרים אף דבגט אם תפר ב' עורות ביחד פסול משום ב' ספרים כמ"ש בתוס' סוטה י"ח כבר ביארתי בתשו' לתרץ זה משום דילפי' מס"ת שכ' משרע"ה דקיי"ל בגיטין ד"ס ע"א כר"י שם דאמר מגילה מגילה ניתנה ואח"כ אידבק וע"כ אם יריעות שלימות תפורין בגידין חשבינן לי' ספר א' וכ"כ בשו"ת חת"ס חא"ח סי' ד' ע"ש.

אבל אם הי' קרע של ג' שיטין בחדא יריעה שוב ל"ה דומיא דס"ת שכ' משרע"ה ופסולה דאוריי' משום ספר א' א"ר ולא ב' וג' ספרים וכ"נ קצת מתשו' דברי אמת בקונטרסו בענין גיטין שהפסול בקרע של ג' שיטין היא משום ב' ספרים וכ"נ נמי לדעת הטור ולכך כ' שהוא ספקא דאוריי' והא דמחלקי' בין אפיצן לאינו אפיצן נראה עפי"ד הש"ס עירובין פ"א לענין הדין שאסור לערב בפרוסה וא"ר חסדא תפרה בקיסם מערבין לו בה והא תניא אין מערבין לו בה לא קשיא הא דידוע תיפרה הא דלא ידוע תיפרה ע"ש הרי דהיכי דאינו ניכר התפירה יש דין שלם והה"נ לענין ס"ת אם ניכר הגויל שהוא עפיץ תופר אפי' קרע בתוך ג' משום דאז אינו ניכר התפירה והוי כיריעה שלימה ולא מיפסל משום ב' ספרים וא"כ כיון דלד' הטור הוי ספק דאוריי' הלכך כ' דנקטינן לחומרא אולם באמת בכל הראשונים מבואר דהוא מטעם דמיגניא ואינו אלא מדרבנן.

אמנם באמת אין אנו צריכין לכ"ז דקלפים שלנו אין התפירות ניכרות כמ"ש הש"ך הנ"ל וא"כ מותר לתפור אפי' קרע של ג': והנה ברמ"א שם מבואר בשם הריב"ש דאפי' בניכר עיפוצו מותר לתפור רק בתוך ג' אבל לא יותר ומדייק לה מלשון הרמב"ם ז"ל שכ' דהיכי דניכר שהוא עפיץ תופר אפי' קרע הבא בתוך ג' ומשמע אבל יותר מג' לא אולם באמת בפירש"י ז"ל במנחות שם מבואר בהבעי' דבין דף לדף דהבעי' אם יכשר אפי' יותר מג' דכ' שם וז"ל בין דף לדף אם נקרע עד כנגד הכתב שאילו הי' בכתב הי' יותר מג' שיטין הרי דהבעי' גם על יותר מג' שיטין וכיון דהוי סד"ר כנ"ל אזלינן לקולא אפי' ביותר מג' שיטין וכבר כ' הפוסקים דאין לדייק מדקא' המספר המועט דהיא דוקא אלא ה"ה אפי' טובא ומביאין ראי' מיבמות גבי מל הא' ומת כו' ג' לא תמול וה"ה ד' וה' וכן מפ"ב דגיטין ר"י אמר אפי' מכאן ועד עשרה ימים דפשיטא דעשרה ל"ד אלא אפי' טובא וכן מדברי התוס' ס"פ מרובה שכ' די"ל דהא דקא' התם אפי' ק' מיל לא יפרוס לאו דוקא ק' מיל אלא אפי' אלף מיל ע"ש ומה שמביאין ראי' להיפוך מפ' הי' קורא דדייקינן מהא דאמרי' אפי' עד מיל אינו חוזר הא עד מיל חוזר בזה שפיר כ' בטו"ז יו"ד סי' ל"ו ס"ק י"ד לענין מ"ש הרמ"א שם בשם אהל מועד בחסרון מבפנים דאם נימוקה יתר מרביעית טריפה וה"ר מש"ס ברכות הנ"ל וכ' הט"ז דל"ד דהתם שפיר דייקינן מדל"א רבותא טפי אפי' פחות ממיל אינו חוזר ע"כ דהרבותא אינה אלא עד שיעור מיל משא"כ התם דקים להו לחכז"ל דהשיעור היותר גדול הוא רביעית וכל ריעותא שיש ביותר מרביעית ישנו ברביעית א"כ אין רבותא טפי ביתר מרביעית ע"ש.

והה"נ י"ל הכי דקים להו לחכז"ל דבג' שיטין מיגניא וכל ריעותא דגנאי שישנו ביותר מג' שיטין ישנו ג"כ בג'. וא"כ כדכתב הרמב"ם אפי' בג' יתפור ה"ה אפ' טובא.

וכן יש לדחות בזה מ"ש ראי' מב"ב קמ"ו גבי סבלונות אכל שם סעודת חתן אפי' בדינר אין נגבין וא' בגמ' ל"א אלא דינר אבל פחות מדינר לא ומקשי' פשיטא דינר תנן אלמא דפסיקא לי' להש"ס דהיכי דתני מספר המועט היא דוקא ולהאמור י"ל דהתם דייק משום דא"כ הו"ל למיתני רבותא אפי' פחות מדינר.

וכן בר"ן פ' אלמנה נזונת גבי אם עשו אגרת בקורת אפי' מכדו שוה מנה בג' כו' ג"כ י"ל הכי ואין להאריך בדברים פשוטים וכן פסק בשו"ת הרשב"ש סי' ק"נ דג' לאו דוקא אלא ה"ה יותר מג' ע"ש ובנקוה"כ חולק ג"כ ע"ד הרמ"א וכ' דג' לאו דוקא אלא ה"ה יותר וע' בשו"ת דברי יוסף ממהר"י אירגס סי' מ' שהסכים ג"כ לזה וכ"פ בספר בל"י.

ומכ"ש בנידון שאלתינו לדבק מטלית מבחוץ בודאי מותר דהרי הרא"ש בהלכות קטנות ה' ס"ת סי' י"ד העלה דמותר לדבק אפי' במקום שאסור לתפור ומביא ראי' ממ"ש פ"ב הללמ"מ ס"ת שנקרע מבחוץ טולה עלי' מטלית הרי דמותר לדבק דמסתמא הגיע עד מקום שאסור לתופרו וקא' דע"י טלאי של מטלית שמחבר את הקרעים יפה ואינו ניכר שמותר.

והנה באמת בראי' זו יש לפקפק דלפי הגי' שנקרע מבחוץ הא נראה שהי' הקרע רק מבחוץ ולא נתפלש מעבר לעבר ורק כדי שלא תתפשט הקריעה יותר עד שיתפלש מעל"ע תולה מטלית עלי' מבחוץ וא"כ אין ראי' מזה שמותר לדבק במקום שאסור לתפור. אמנם הביא עוד ראי' דלמעלה מזו הבבא קתני אין דובקין בדבק ולא כותבין ע"ג מטלית ורשב"א אומר משום ר"מ דובקין בדבק וכותבין ע"ג מטלית משמע שלא נחלקו אלא בדבק קודם הכתיבה אבל ס"ת שנקרע מותר לדבק הקרעים יחד כיון שא"צ לכתוב על הדבק ע"ש וכן הרשב"א בחי' למנחות שם העלה דלדבק שרי אפי' במקום שאסור תפירה ע"ש וע' בש"ך שם סק"ו שכ' דכדאי הרא"ש לסמוך עליו בשעת הדחק.

ובבל"י כ' שנוהגין כהרא"ש אפי' שלא בשעת הדחק. ואחר כל החזון הזה בנידן שאלתינו איכא טעמי טובי להכשיר לדבק מטלית חדא דילמא הלכה כהפוסקים דבניכר הגויל שהוא עפיץ תופר אפי' יותר מג' ואת"ל דאין הלכה בזה דמותר בין האותות דילמא אף הפוסקים שמחמירים אינו אלא בנקרע בין אות לאות אבל בין דף לדף מותר בכל ענין ואף הריב"ש יודה בזה דמותר אפי' ביותר מג' ועוד דהא דעת הרשב"א והרא"ש דאפי' במקום שאסור לתפור מותר לדבק מטלית ועוד איכא טעם להכשיר עפימ"ש בש"ך סק"א בשם הב"ח דדוקא שהקרע התחיל ביריעה בגליון ובא לו בתוך ג' שיטין אז לא יתפור בדלא עפיצן אבל אם לא נקרע הגליון אלא שנקרע בתוך השיטין בלבד אפי' בג' ד' וה' נמי יתפור ע"ש וא"כ מכ"ש בין דף לדף בודאי מותר.

ע"כ יאמר לדבק טוב וחלילה לסלק היריעה ולהביא כמה שמות לידי גניזה. הנלפענ"ד כתבתי דברי ש"ב מורך הדור"ש באהבה ומברכך בכט"ס:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה