אור ברסלב
מנחת נתנאל שבת › דף קמג.

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

שבת · דף קמג.

דף קלו.

בתוס' ד"ה שמשך וכו' ולשמואל דאמר מודה הי' ר"י בזיתים וענבים נקט משך משום רבותא דתותים ורמונים דאפי' משך הכניסן לאוכלין היוצא מהם מותר עכ"ל והיינו שמואל הי' נראה לו לסברא כיון דלסחיטה קיימי יהיב דעתיה ולית לן למימר שר"י פליג אחכמים בזה ולא תקשי לי' מברייתא דתני משך דוקא דאיכא למימר משום רבותא דסיפא נקיט אי נמי י"ל דשמואל ס"ל ג"כ כר"י דביצה אסור ביו"ט ובשבת מטעם משקין שזבו ולא ס"ל מחלפת השיטה וא"כ קשה דר"י אדר"י ומשו"ה הוכרח לומר דמודה ר' יהודא בזיתים וענבים לחכמים וביצה כיון דעומדת לסחיטה דומה לזיתים וענבים וע"כ צ"ל דמשך דקתני בברייתא לאו דוקא דהא ביצה בלא משך היא וא"כ עדיין קשה דר"י אדר"י ודו"ק:

בתוס' ד"ה תאנים ורמונים תימא לי מאי קשה כו' ה"מ במשך דוקא והכא בלא משך. והקשה במהרש"א אימא דלשמואל פריך דסבר משך לאו דוקא. ומה שתירץ מהרש"א בזה יש לפרש על שני פנים הא' דאיכא למימר שמואל דאמר מודה ר"י לחכמים בזיתים וענבים היינו במשך ולא פליג עם רב ור"י דמר אמר חדא ומר אמר חדא או דכוונתו דודאי בזיתים וענבים משך לאו דוקא ונקיט משום סיפא בתותים ורמונים דסתמן אינם אסור אלא במשך מאי פריך תותים ורמונים לאו בני סחיטה לכ"ש וק"ל:

שייך לחנוכה ראיתי מי שמקשה למה לא עושין ט' ימים חנוכה כמו בפסח וסוכות ולי לק"מ דאנן בקיאין בקביעא דירחא אלא משום מנהג אבותינו בידינו כדאיתא במס' יו"ט (דף ד') היכא דלא הי' מגיעין השליחי ב"ד הי' צריכין לעשות מספק שני יו"ט אבל על כסלו מעולם לא עשו אבותינו שני ימים דהא יוצאין על כסלו משום חנוכה והי' יכולים השלוחים לצאת להודיע לכל הגולה בכ"ה ימים ודו"ק:

בש"ס דסוכה פרק לולב וערבה (דף מ"ו ע"א) בתוס' ד"ה הרואה נר של חנוכה צריך לברך. כשאר מצות כגון לולב וסוכה לא תקנו לברך על רואה אלא גבי נר חנוכה כו' ועוד יש לפרש דאין שייך לתקן לרואה ברכה שאין העושה מברך עכ"ל התוס' ולעשות סוכה או לעשות לולב אין שייך לרואה כמו שאין רואה מברך להדליק. וכתב מהרש"ל בחידושיו וברכת שהחיינו לא קשה מידי אע"פ שהעושה מברך בעשיית סוכה לא קשה כי אין שהחיינו היכא דלא שייך ברכה אחרת. ועוד העושה נמי יכול לסדר איתה על הכום עכ"ל. והנה ודאי בתירוץ בתרא לא מספיק לתרץ דהא בלולב נמי מברך שהחיינו בעשייתו וזה אינו יכול לסדר על הכוס ועל תירוץ א' קשה לי דא"כ לפי דבריו שאמר בשמעתין בלילה הראשון מדליק כו' מאי ממעט ממעט זמן ונמעט נס נס בכל יומא איכא וכו' קשה לי תפשוט דממעט זמן דהא בלילה ב' הרואה מברך אחת ואי ממעט נס א"כ המדליק מברך בלילה ב' מברך להדליק וזמן א"כ איך יוכל הרואה לברך אחת נס אי אפש' לברך דהא המדליק ג"כ אינו מברך כמ"ש התוס' ולהדליק ג"כ פשיטא דלא מברך ושהחיינו אין שייך הכא דלא שייך ברכה אחרת א"ו ממעט זמן וא"כ הרואה מברך נס וא"כ תפשוט דממעט זמן אלא ודאי דלא כמ"ש מהרש"ל בזה ועיין במהרש"א מה שתירץ בקושיתו והרציתי דברי לפני מחותני אדמו"ר מה"ר אברהם ברודא נר"ו ואמר לי שכבר קדמני רבנן מאיזה שנים:

בש"ע אורח חיים הלכות חנוכה סי' תרפ"ז סעיף ד' וזה לשונו ואם חל ר"ח בחול מוציאין ב' ספרים ובהג"ה ואם טעה והתחיל בשל חנוכה צריך להפסיק ולקרות בשל ר"ח אע"ג דאין מעבירין על המצות הכא מעכבות כמו בתפילין והיינו טעמא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם כך משמע באבודרהם הל' ברכות וגם במ"א. וקשה לי אדברי התוס' במס' יומא (דף ל"ג ע"א) דנשמע משם דהאי כללא דאין מעבירין על המצות עדיף מתדיר קודם שהקשו תוס' שם על הא דאמר ר"ל אין מעבירין על המצות מהא דאמרינן בפ' איזהו מקומן גבי שירי הדם הי' שופך על יסוד מערבי דכתיב אל יסוד מזבח העולה אשר על פתח אוהל מועד למה לי קרא תיפוק לי' דאין מעבירין על המצות וי"ל דלא שייך דר"ל אלא היכי דבעינן למעבד תרווייהו שיש להקדים האי דפגע בהו ברישא אבל הכא דלא עבדינן אלא חד ולא גמרי מיני' ונעבד לתדיר ולא נעבד לשאינו תדיר ע"כ ר"ל דשאר יסודי מזבח כגון יסוד דרומי הוא תדיר דכל קרבנות ציבור נשפכין שם ע"כ נקרא תדיר נגד יסוד מערבי כצ"ל וא"כ קשה לדברי רמ"א דהך כללא דתדיר דוחה כנ"ל ל"ל לתוס' לחלק בדר"ל בדוחק גדול כמו שהקשו תוס' על תירוץ זה בפ"ק דמגילה הלא מעיקרא דדינא לא מקשי תוס' מידי דצריך קרא דפתח אוהל מועד דאי מדר"ל נדחה מהך כללא דתדיר קודם אלא ודאי פשוט וברור דאדרבא ס"ל לתוס' דר"ל עדיף מכללא דתדיר לכך צריך לחלק בדר"ל כנלפע"ד ברור מבואר בספרו נתיב חיים בקצרה:

לחנוכה בתוס' ד"ה ובה הי' מסיים וקשה לריב"א וכו' א"כ גם השאר ידליקו ממנו ונראה לישב פירש"י דקמותיב מפעם הראשון שהדליק אהרן את הנרות מנר מערבי ודוק:

ברמב"ם בפ"ד מהל' מגילה וחנוכה ד"ט מותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה ובראב"ד א"א ע"י קינסא ולמדו מזה דהרמב"ם אוסר ע"י קינסא ומביאין ראי' לדבריהם ממה שכתב הרמב"ם בפ"ג מהל' תו"מ דנרות מקדש אינו יכול להדליק אחר משום בזיון והיינו דמפרש פלוגתא דרב ושמואל משרגא לשרגא אבל בקינסא מודה שמואל ואחר הנחה זו מתמיהים על הרמב"ם בפ' שלישי מהל' מעשר שני דין י"ט אין שוקלין כנגדו דינר זהב גזירה שמא לא יכוון משקלותיו הא טעם זה משני התלמוד ליישב ברייתא זאת למאן דאמר קינסא שרי אבל למ"ד קינסא אסור בלאו הכי אין שוקלין משום בזיון ועיין בלח"מ מה שנדחק הרבה בזה ולא כן עמדי דראב"ד שאמר ע"י קינסא אינו כמשיג על הרמב"ם אלא כמפרש שמ"ש ומותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה היינו אפילו ע"י קינסא והעד לזה מדייק הרמב"ם וכתב גבי נרות מקדש אין יכול להדליק מנר אחר משום בזיון ולא הוזכר מזה התנאי בהל' חנוכה אלא ש"מ דבמקדש שהיא לפני מלך מ"ה קפידא בזיון אבל לא בנר חנוכה והש"ס דפריך מנורות מקדש היינו דק"ו היא אם מתירין קנסא במנורת מקדש לכ"ש בנר חנוכה אבל להיפך לא משו"ה צדקי דברי הרמב"ם שכתב הטעם גבי מעשר שני שמא לא יכוון משקלותיו:

בתוס' ד"ה והא הכא כמ"ד בפ' שתי מדות במנחות דנר של פרקים הי' לפי' ראשון שפי' רש"י שם (דף פ"ח) שהי' קני המנורה דקים מאוד כדי שיוכל לנטותם מכל צד להטיב א"כ מאי פריך למ"ד בזוי מצוה הא יכול לנטות הקנים שיכול להדליק חד מחבירו הסמוך לו וצ"ל דלהאי פירש ס"ל דצריך להדליק כל הנרות מנר מערבי וזה אי אפשר אם לא ע"י פתילות אריכות וזה שכתב ד"ה רש"י בפתילות אריכות ומדליק ממנה הסמוכה לה והשאר זו מזו היינו לפי' אחר שפי' רש"י שם במנחות כמאן דאמר של פרקים הי' ע"ש ולפ"ז ניחא מה שמקשין העולם למה לא פריך ממשנ' שלימה פ"ד דתמיד מצאו שכבה דולק מן הדולקים דהוי אמינא דהטה הקנה לנר הסמוכין לה עד שהדליקו אבל מהך ברייתא פריך שפיר דקתני וממנה הי' מדליק רצ"ל כל הנרות וזה אי אפשר לנטות לכל הנרות פריך שפיר לפרשת בהעלותך דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותי' כאשר צוה ד' את משה וצ"ב מה צריך המקרא לכתוב שעשה כן אהרן וביותר מה שפירש"י ויעשו כן אהרן שלא שינה ועוד מה דייק הכתוב כאשר צוה ד' את משה ויבואר עפ"י מה שפי' הרמב"ם בפי' המשניות במס' תמיד למאן דאמר מזרח ומערב הי' מונחים כולה שבעה נרות הי' מצדדים לבית קה"ק וזה דכתיב אל מול פני המנורה כלומר נגד קה"ק שהיא פני המנורה והי' נקרא נר מערבי השביעי הסמוך לקה"ק ולפי' רש"י שהי' נר שני מערבי השני שסובר למ"ד מזרח ומערב נמי מונחים הי' מצדד אצדודי מול נר האמצעי וכפי מה שתרצתי ב' בדברי רש"י בשבת ובמנחות שפעם פי' רש"י נר שני ופעם פי' רש"י נר שביעי והנה משה רבינו לא צוה לאהרן כ"א באותו לשון שצוה הקב"ה אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ועשה אהרן שצידד מול נר האמצעי ולא כפי' הרמב"ם ולמה עשה כן מדכתיב בפ' תרומה שצוה ד' למשה על עשיית המנורה והעלה אל עבר פני' וזה כפי' רש"י וזה שבחו של אהרן ודו"ק:

לחנוכה הרמב"ם פ"ג מ"ה תו"מ דין י"ד מה היא דישון המנורה כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שבנר ומקנחו ונותן פתילה אחרת ושמן אחר במידה והיא חצי לוג וזה שהסיר משליכו במקום הדשן אצל המזבח עם דישון מזבח הפנימי והחיצון ומדליק נר שכבה והדלקות הנרות היא הטבתו ונר שמצאו שלא כבה מתקנו והנה הרשב"א בשו"ת סי' ש"ט ומ"ט השיג שם בכמה קושיית ופי' הטבת הנרות אינו אלא תיקן הפתילות ולא הדלקה כפי' רש"י וראב"ד וכל האחרונים והנה בס' לח"מ מיישב שם קצת השגות על רבינו בזה אמנם צריכין לחפש ולתור דרך האתרים מאין לקח רבינו דרך זה לעצמו ומה הכריחו ונראה שהביא לזה ממה דאמרינן בפ"ב דשבת בענינא דחנוכה בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' מונח בחתמו של כה"ג ולא הי' בו אלא להדליק אלא יום א' נעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים א"כ לפי פי' הרשב"א וסייעתו דלא הוי בשחרית הדלקה רק תיקן הפתילות א"כ צ"ל הא דאמר ולא הי' בו אלא להדליק יום אחד והדליקו ממנו ח' ימים הכל לאו דוקא ואין הכוונה אלא שיעור מצות הדלקת יום אחד דהיינו חצי לוג כמידתו ללילות טבת וכ"ת דמצאו בפך שמן כדי להדליק יום שלם וא"כ ע"כ מה שמסיים להדליק ממנו ח' ימים נמי ת' שלמים והא ליתא דלא הי' נס אלא שמונה ימים. ובלא הכי דוחק לומר שבפך הי' שמן להדליק יום שלם בצמצם לא פחות ולא יותר כיון שלא הי' צריכים רק חצי לוג לשיעור הדלקת לילה אע"כ צ"צ דבבוקר נמי מדליק נר שכבה דהדלקת הנרות היא הטבתם ומסתברא לומר שהי' להם פכין הרבה שהי' מחזיקין שיעור שמן ליום ולילה כדי שלא למוד בכל יום רק כל יום הי' מוכן לו פך אחת להדלקת מנורה וכולן נטמאו רק פך אחד נשאר שלא נטמא ודו"ק ועפ"ז מ"ש בעל הלבוש בה' חנוכה סי' תר"ע שכתב שם שהי' הנס בלילה הראשונה שהיא מן הראוי לפי מנהג הטבעי שיהא נשרף שיעור חצי שמן יותר שהרי הלילה יתירה על היום ע"ש ונתקשו בזה גדולים כפי מה שהי' מוסכם אצלם שלא הי' מצות הדלקה רק בלילה כשיטות האחרונים ונעלמו מהם שיטות רבינו בפ"ז ודו"ק:

ועוד נראה שהביא לרבינו מהא שמקשין תוס' (דף כ"ב) ד"ה ובה הי' מסיים שאם אפשר להדליק מן הישנה א"כ גם השאר ידליק ממנה ומאי פריך לרב כיון שהוציא הפתילה הישנה מן הנר וכו' כו' והנה אם הדלקה הי' ג"כ בבוקר שעדיין נר מערבי דולק ע"פ הנס שפיר פריך לרב מהא דהדליק נרות המנורה בשחרית ש"מ דלא חייש לאכחושי מצוה וק"ל. ועוד נראה שהביא לרבינו מה שאמרו חכז"ל בספרי בהעלותך את הנרות שהי' מעלה לפני המנורה שעליו הכהן הי' עומד ומטיב את הנרות וקשה דהוי לי' למימר ומדליק וכ"ת דהדלקה היתה יכולה להיות בלי מעלה ע"י מקל ובראשו נר מ"מ קשה אף למה דמסיק בשיטות חנוכה דבקינסא פליגי מ"מ קשה הך ברייתא לרב דאוסר להדליק מנר לנר ע"י קינסא [ובספר שו"ת שערי אפרים סי' מ' טעה בזה דהרב בעל צידה לדרך צדקו דברי' דהך ברייתא מ"מ קשה לרב ע"ש) ומשו"ה מפורש רבינו דהטבת הנרות היא הדלקתן וז"ש ומטיב את הנרות כוונתו ומדליק הנרות ודו"ק:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה