אור ברסלב
מנחת נתנאל שבת › דף קכ.

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

שבת · דף קכ.

דף קא.

מיתבי' טלית שאחז בהן האור מצד אחד פושטה ומתכסה. פי' פושטה ומתכסה בה שלא במקום האש. כפי' הט"ז בסי' של"ד והכי פריך כיון דשלא במקום האש ה"ל למתני' רבותא טפי גבי טלית שמותר ליתן מיד שלא במקום האש וע"ש:

ע"ב בתוס' ד"ה מנער כו'. או כשיש אפר וגחלת אלא שכבה השלהבת. כלומר מעתה נוכל להשוות תלמודא דידן והירושלמי דתרווייהו בגוונא דא איירי שיש בו שמן אלא שכבה השלהבת ואם כבתה כבתה על הגחלת ולפי' הירושלמי נמי גרסי' לפי תי' זה כבתה וכן משמע בהרא"ש וק"ל:

בתוס' ד"ה פותח ונועל כדרכה כו' אבל אין לפרש משום כיבוי דרוח דאחורי הדלת כו' ול"נ דאין כוונת רש"י על הרוח בידי שמים אלא קאי על אותו רוח שעושה האדם בפתיחת או נעילת הדלת ועפ"ז מתורץ כל הקושית וכ"מ בהרא"ש ע"ש וק"ל:

בגמרא אי הכי ק' דרבנן אדרבנן קשה לי טובא דבשלמא גבי גרם מחיקה איכא למימר דרבנן גזרו אטו מחיקה עצמה. אבל גבי גרם כיבוי ליכא למגזר אטו כיבוי דהא כיבוי בעצמו מלאכה שאצ"ל היא ואינו חייב מה"ת לכך לא גזרינן גרם כיבוי אטו כיבוי וצ"ע דף קכ"ו ע"א:

בפירוש רש"י בד"ה אמר לי' ר' ירמי' אמאי פשוט לי' מר לקולא ע"כ דאי מדר' יוחנן פריך לי' ר' ירמי' א"כ מאי משני אנא דאמרי כהאי תנא אלא דר' כהנא הוי מצי לשנויי דמפ' המתניתין לענין איסור טלטול דלא שייך איסור בנין בפקק משו"ה מפ' לקולא המתני' משו"ה פריך לי' ר' ירמי' דהא ר' יוחנן כמחלוקת כאן כו' וע"ז משני כי האי תנא דאי כר' יוחנן ה"ל לתנא דמתניתין לאתויי' במשנה דעת שלישית של רשב"ג. אלא ע"כ צ"ל דהך דחכמים במתני' בין כך ובין כך פוקקין בו היינו רשב"ג ובין קשור ובין אינו קשור ודו"ק:

דקל"א ע"א:

בתוס' ד"ה לא לכל כו' ותימא וכו' אבל ציצית ומזוזה אין במצותן דחיית שבת עכ"ל וקשה בציצית נמי במצותן דחיית שבת כגון שהי' כלאים בציצית דמותר מדאורייתא ואם יצא כך בר"ה אי לאו בגד מצוה הוי חייב משום משא ד' אמות בר"ה דהא אסור ללבוש כלאים ופושטו אפי' בשוק וכ"ת כיון דרחמנא שרי כלאים בציצת אין בלבישת ציצית דחיית שבת דמצותן כך היא והוי' לגבי כשאר בגדים ליתא דהא בידו להפקירין ולא אתי לידי דחיית שבת דהא אין חיוב ציצית עליו הואיל ובידו להפקירן ותדע דהא רב ור"ה בשמעתין דנתנו טעם לציצית הואיל ובידו להפקירן קשה א"כ דאמרינן בעלמא כלאים בציצית שרי אמאי לא לידחי הואיל בידו להפקירן וצ"ל דודאי התם שרי מחמת סמיכין וליכא למילף מהתם ה"ה לענין שבת לא נאמר הואיל בידו להפקירן כמו שאמרינן בעלמא התם לאו גרידא אבל שבת לאו שיש בו כרת וא"כ ה"ה בנידן דידן אף דשרינן כלאים בציצית בחול ולא אמרינן הך סברא הואיל בידו להפקירן אבל לגבי' חומרא דשבת קאי הך סברא הואיל בידו להפקירן ולא שרינן לצאת בכלאים ציצית בשבת וא"כ ודאי יש במצות לבישת ציצית גופא דחיית שבת לכך ה"א נילף ציצית ממילה לכך אמר ר"י לא לכך מדאצטריך ג"ש גבי שתי לחם. ונראה בדבריהם דקשייתו א"כ לפ"ז ע"כ צ"ל דר"י סבר נמי הך סברא הואיל בידו להפקירן א"כ פשיטא קשה ל"ל לר"י למילף מג"ש דשתי הלחם הא בלא"ה לא מצי למילף ציצית ומזוזה מחילה דהואיל בידו להפקירן. וע"כ צ"ל דלא ס"ל הך סברא הואיל ובידו והפקירן. וא"כ מעתה נולד התימה הא אין במצותן דחיית שבת דוק ותשכח. והשתא אתי שפיר מה דלא ניחא להתוס' להקשות בקיצור האיך שייך למילף ציצית ומזוזה ממילה הואיל ובידן להפקירן די"ל האי סברא דחוקה היא הואיל כמו שאמרינן אלא מעתה כלאים בציצית לא לשתרי. ולא ניחא לר' יוחנן לחלק כמו שאמרנו ע"כ הקדימו התוס' באמרם תימא וכו' אבל ציצית ומזוזה אין במצותן דחיית שבת וע"כ צ"ל כמו שפרשתי וא"כ ע"כ ס"ל לר"י הך סברא הואיל ובידו להפקירן וא"כ פשיטא קשה האיך שייך למילף ציצית ומזוזה ממילה הואיל ובידו להפקירן ול"ל למילף מדאצטריך ג"ש גבי שתי לחם ומה שכתב מהרש"א היא דוחק גדול כאשר תראה ואפשר לומר דכונת ר"נ דאמר הואיל כו' נמי כוונתם הי' בממ"נ לא אפשר למילף ציצית ומזוזה ממילה או משום הואיל ובידו להפקירן או משום אין במצותן דחיית שבת כנעל"ד ודו"ק:

שם ע"ב:

בתוס' ד"ה תאמר בשתי לחם תימא מאי קפריך היא גופא נילף מיני' כו' ולי נראה דלק"מ דאדרב' דזה בעצמו כוונת המקשן מופנה איכא למפרך מה לעומר כ' וע"כ צריך לומר דזה גופא יליף מעומר ומעתה קשה אמאי אמר ר' יוחנן לא לכל אמר ר"א מכשירי מצוה דוחה שבת מדאיצטרך ג"ש גבי שתי לחם הא מצרכינן הג"ש למילף מעומר שאעפ"י שמצא קציר קיצר והא דיליף ר"א מכשירי שתי לחם מעומר ולא נילף ממילה ה"ה דהוי מצי יליף במה מצינו ממילה אלא דהשתא דגמרינן ג"ש לקצירה לשמה א"כ עדיף למיגמר נמי בג"ש דהא אין ג"ש למחצה ודאי אי לא אתי' הג"ש רק למכשירין ודאי קשה למה לא גמר במה מצינו ממילה ול"ל ג"ש אבל הקושיית הש"ס השתא ותסברא איכא למפרך מה לעומר וע"כ צ"ל דב' לחם נמי יליף מעומר דאע"ג דאם מצא קציר קוצר וא"כ מנ"ל להוכיח מב' לחם. ולכאורה יש ראי' לדברי שפריך מופנה איכא למיפרך וכו' משמע שהקשה על דברי ר' יוחנן. ובאמת בלאו ר' יוחנן קשה על ר' אליעזר גופא דיליף שתי לחם מעומר אלא ע"כ כמו שכתבתי דעל ר"א גופא ליכא למיפרך די"ל דהיא גופי' נילף נמי מעומר דאע"פ שאם מצא קציר קוצר אבל על ר' יוחנן פריך שפיר דא"כ מנ"ל למעט ציצית ומזוזה נילף ממילה והאי דמצריך ג"ש גבי שתי לתם מצרכינן למילף קצירה לשמה. ונ"ל עפי"מ שכתב המהרש"א למה לר"י דלא נילף ממילה מדאצטריך ג"ש גבי שתי לחם הל"ל בקיצור דמה למילה שכן נכרתו עלי' שלש עשרה בריתות כדמסיק משום דאי לאו ג"ש לשתי לחם והוי גמר לה ממילה ע"כ דלא פריך פירכא די"ג בריתות והוי גמרינן נמי ציצית ומזוזה ממילה. ומעתה הכי קאמר ר"י לא לכל אמר ר' אליעזר מכשירי מצוה דוחה שבת דלא נילף ממילה דמה למילה שכן נכרתו עלי' שלש עשרה בריתות כדמסיק. וא"ת שתי לחם מנ"ל דשתי לחם דוחה שבת דתני' נאמר הבאה הבאה וכו' וא"כ אף אם נאמר דקצירה נמי נילף מעומר לק"מ לר"י דלא נקיט הך ג"ש דר"א הבאה הבאה רק כדי שלא תימא דיליף שתי לחם ממילה וע"כ י"ג בריתות לא הוי פירכא. וא"כ לפ"ז הק' תוס' שפיר היא גופי נילף מעומר דאם מצא קציר קוצר ודו"ק. ואני אומר דלק"מ דלפי האמת דבריהם אלו דוחק גדול דמשמעות דברי ר' יוחנן שאמר לא לכל אמר ר' אליעזר משמע דילפותא היא מדאיצטריך שתי לחם כאמרו שהרי שתי לחם חובת היום היא וכו' אלא משתי לחם הלכך אני אומר דמש"ה לא אמר ר' יוחנן בפשיטות דלא נילף ממילה דנוכרתו עליו ג' בריתות דאכתי איכא למילף ציצית ומזוזה במה הצד ממילה ומעומר ולמה אני אומר דוקא ממילה ועומר ולא משאר דברים כגון מלולב שופר וסוכה משום דהא דר"י לא ידע מזה שר' אליעזר לומד לולב שופר וסוכה מקרא דאל"כ למה לי' להוכיח משתי לחם הוי לי' להוכיח לא לכל אר"א מדאצטריך לולב ושופר וסוכה ריבויים וע"ז הביא ר"י ראי' לדבריו דע"כ איכא שום פירכא כל דהו דלא מצינו למילף ממה צד כמו שכתבו התוס' לקמן ד"ה אי מעומר וכו' ותירץ ראשון שהרי שתי הלחם חובת היום ולא למדן ר"א דמכשירין דוחה אלא בג"ש למה לי ג"ש נילף במה הצד מעומר ומילה ואהא קמקשי הש"ס איכא למיפרך מה לעומר שכן אם מצא קצור קוצר וע"כ צ"ל דהיא גופי נילף מעומר וא"כ ליכא להוכיח מג"ש דשתי לחם דלא נילף במה הצד דהא בלא מכשירין צריכין ג"ש לקצירה לשמן ומנ"ל לר"י דלא לכל אמר ר"א וא"כ אין מקום לתמיהת של תוס' ודוק. מהדורא תנינא אלא שיש לנו לישב דבריהם שקושיית תוס' אזלי לתי' שני בתוס' ד"ה אי מעומר דמילתא דאתי' במה הצד טרח וכתב לה קרא וא"כ לפי תירץ זה ליכא למימר דהא דלא קאמר ר"י בפשיטות דלא נילף ממילה דנכרתו עלי' י"ג בריתות דאכתי איכא למילף ציצית ומזוזה במה הצד ממילה ועומר דא"כ לא מייתי ראי' משתי לחם דאיכא למימר אף דנוכל ללמוד במה הצד טרח וכתב לה קרא וע"כ צ"ל הא דלא קאמר דלא גמר ממילה משום דנכרתו עלי' י"ג בריתות כמו שתי' מהרש"א וא"כ מקשין תוס' שפיר וכמו שפרשתי ובאמת לשיטת הרב פורת שם בתוס' באמת יש לתרץ קושיית תוס' אלא שקושיתם אזלו לתי' ב' בתוס' אבל קשה לי לפ"ז שתוס' מפרשי השמעתא כפי' מהרש"א שהכי קאמר ר' יוחנן לא לכל אמר ר' אליעזר מכשירי מצוה דוחה שבת דלא ילפינן ממילה משום פרכא די"ג בריתות וא"ת מנ"ל שתי לחם שדחי שבת היינו מנ"ש הבאה הבאה א"כ אין מקום לקושיית תוס' בד"ה לא לכל כי מה שהרב מהרש"א סובב והולך בדיבור זה על קוטב ששתי לחם עצמו דוחה שבת לפענ"ד סכין מהירות פולטתו כי מה דחיית שבת שייך בהבאת שתי לחם ולא הי' בהם כ"א תנופת חיים ושחוטים ואח"כ חלקו הכהנים כמבואר באריכות ברמב"ם ז"ל בפ"ו מתמידין ומוספין גם ש"ס ערוכה היא במנחות שלא יוכל למצוא דחיית שבת כ"א באפיי' לרבי דס"ל דתנור מקדש וא"כ אין מקום לקושיית תוס' תימא מה שייך למילף ציצית ומזוזה ממילה וכו' באמת הכי קאמר ר"י לא לכל אמרר"א מכשירי מצוה דוחה שבת דציצית ומזוזה אין במצותן דחיית שבת אלא דאי לאו ג"ש והוי יליף שתי לחם במה מצינו ממילה ע"כ דלא פריך פרכא זו והוי גמרינן ציצית ומזוזה ג"כ ממילה ע"ז אמר ר"י דלא למדם שתי לחם אלא בג"ש ועוד קשה לפי שיטתו דשתי לחם עצמן אין בהם דחיית שבת ה"ל לתוס' להקשות על מה דפריך מה לעומר שכן אם מצא קציר קוצר ה"ל למפריך מה לעומר שיש בו דחיית שבת בהקטרת הקומץ משא"כ שתי לחם אין בו דחיית שבת עצמן ועוד לפי שיטתו קושיית מהרש"א במק"ע על התלמוד לקמן דלא פריך הך פרכא אלא פריך מה למילה שכן נכרתו עלי' שלש עשרה בריתות ומה שתירץ היינו משום דלא לייתי מיני עומר ושתי לחם דהן עצמן נמי דוחין שבת הא לפי מה שכתבתי אין בשתי לחם דחיית שבת וכ"ת משום דלא ליתי מיני' עומר ושתי לחם דיש בו דחיית שבת כיון דשתי לחם אין בו דחיית שבת לא מצי למילף ממילה צריך למכתב עומר כדי לגמור מיני' בג"ש שתי לחם אלא ששתי קושיות אלו יש לדחות דבאמת הוי מצי תוס' להקשות ב' קושיית אלו אלא שהעמידו דבריהם בתחילת הסוגי' ובכח קי' זו יש ג"כ שתי קושיית הללו וק"ל: אמנם יש לאלקי מילין לישב שיטות המהרש"א דכוונת על הכבשים ולא ס"ל כר"ע אלא כר"ש בן ננס (דף מ"ה) במנחות דהכבשין מעכבין את הלחם דהכבשים וודאי יש בהם דחיית שבת אבל שם במנחות קתני שתי הלחם והקרב עמהם משמע שבשתי הלחם עצמן יש בהן דחיית שבת מש"ה צריך לאוקמי דרבי ס"ל דתנור מקדש ומ"מ קשה דלא לייתי כלל שתי לחם בשבת דהא ר"ש ס"ל שתי לחם אינם מעכבין הכבשים אלא ע"כ צ"ל דס"ל כר"ע דשתי הלחם מעכבין הכבשים א"כ אין הכבשים מעכבין את הלחם וזה אי אפשר לומר דס"ל לר"א דיעה שלישית דהן מעכבין זה את זה חדא שהיא דלא כמאן ועוד לפ"ז הקושיית תוס' במ"ע ד"ה שכן טעונין ארבע מינים. שתי לחם ג"כ יש בהם ד' מינים וצ"ל דהכבשים אינם מעכבין הלחם או איפכא אבל אם מעכבין זא"ז קשה לא לכתוב ג"ש ויליף ב' לחם מסוכה וק"ל. ועוד דאי אפשר לפרש דכוונת תוס' שר"א ס"ל כר"ש בן ננס א"כ אין מקו' לתמיה' מהרש"א. ומיהו הך פרכא דקאמר לקמן תלמודא גבי ציצית ומזוזה הועיל בידו להפקירן. ה"מ התוס' נמי למנקט הכי וכו' ע"ש אי לאו ג"ש לשתי הלחם הוי גמר לה ממילה ע"כ לא פריך פרכא בידו להפקירן הא שתי לחם ג"כ יש בידו לסלק מעליו חייב שתי לחם דאין מעכבין הכבשים. אלא ע"כ כיון דלכתחילה רמי רחמנא עליו חיוב ומצות עשה היא הדין גבי מזוזה ג"כ חייב עליו מצות מזוזה וציצית כל יום ויום מעשיים התמידים לכך אמר ר"י דשתי לחם לא ילפינן ממילה כ"א מג"ש וא"כ ודאי איכא למימר דציצית ומזוזה לא ילפינן ממילה מהך פרכא דיש בידו להפקירן ודו"ק:

והנה כל זה אי אפשר לפרש שזה כוונת מהרש"א על הכבשים דס"ל כר"ש בן ננס כדאמרן איברא לדידן יש לנו לקיים שיטות המהרש"א דיש בשתי הלחם דחיית שבת דס"ל כר"ש בן ננס דהכבשים מעכבין את הלחם ולפ"ז מעתה דברי התוס' מיסודין על הך ותימא היכא שייך למילף ציצת ומזוזה ממילה דאין במצותן דחיית שבת ואף גם שהוי יליף שתי לחם מחילה ולא מג"ש מ"מ לא הוי מצות למילף ציצת ומזוזה ממילה שגבי שתי לחם יש במצותן דחיית שבת דהכבשים מעכבין הלחם וא"ת דר"א ס"ל כר"ע דהכבשים אינם מעכבין את הלחם א"כ אינך ב' קושיית נולדו ע"י זה מהא דפריך אם מצא קציר קוצר ה"ל למפרך מופנה דשתי לחם אין במצותן דחיית שבת והתלמודא לקמן דקאמר מה למילה שכן נכרתו עלי) שלש עשרה בריתות הל"ל דמילה לא מצית למילף אפילו שתי לחם דאין במצותן דחיית שבת וא"כ קושיית תוס' ממ"נ ודו"ק: ברמב"ם פ' כ"א מהלכות שבת ופי' י' מה' טומאת אוכלין. דין ט"ו פירות שזבו מהם משקין בשבת אם זתים וענבים הם אסור לשתות אותן משקין גזירה שמא יתכוון ויסחוט אותן בשבת ואם תותים ורמונים אם הכניסן לאכילה משקין שזבו מהם מותרין וכו' ובה' טומאת אוכלין פי' דין ד' וז"ל אבל חלב האשה ובין שיצא לרצון ובין שיצא שלא לרצון סתמא משקה ומיתטמא או מכשיר מפני שהיא ראוי לתינוק והיינו כסוגי דכריתות דף י"ג דמסיק שם דהיינו טעמא שלא לרצון בסתמא דדעתו דתינוק קרובה אצל חלב אבל שלא לרצון לא ניחא לי' אפילו חלב אשה אינו מטמא דמקום חלב לאו מעיין היא דאי מעיין היא ליטמא חלב דזב טומאה חמורה בכ"ש ומה חלבו אינו מטמא אלא ברביעית כמשקין כמו שפסק רבינו בסמך בדין ה' אבל קשה בסוגי' דפ' חבית (דף קמ"ג וקמ"ד) דמסיק שם שלא לרצון דלא ניחא לי' דאי סתמא שלא לרצון ועלה קאמר סלי זיתים וענבים תוכיח שמטמא לרצון אבל שלא לרצון טהורין. הא קתני בברייתא דאפי' תותים ורמונים סתמא למשקה קאי בשלמא הסוגי' דחבית וכריתות ל"ק אהדדי וכמו שתמה בזה התוס' שם בריש פ' חבית דאיכא למימר דסוגי' דחבית ס"ל לאו כמעיין דמי אלא דכמשקין חשוב וגם בפי התינוק נמי חשוב משקה אע"פ שזה מאכלו של תינוק ס"ל סוגי' זו כמאן דאמר לקמן קמ"ה משקה הבא לאוכל לאו כאוכל היא וא"כ איכא למימר שלא לרצון דלא ניחא לי' מ"מ מטמא דמשקה חשוב ולא צריך הכשר ולק"מ מהך ברייתא ד"ט די"ל משקין בזוב חלב האשת מטמא ברביעית דחלב האשה כמשקין חשוב ולאו מעין היא מש"ה מטמא ברביעית ולא בכ"ש אמנם בכריתות ס"ל לרבא מקום חלב מעיין ממש היא דאי כמשקין דמי מ"מ בפי התינוק חשוב אוכל ורבא ס"ל משקה הבא לאוכל כאוכל דמי ול"ל דס"ל כמ"ד לאו כאוכל דמי דא"כ מדקתני לרצון מטמא ה"ל למפרך א"ו מעין ממש חשיב לי' לרבא מקום חלב ומ"ה פריך שפיר התם ארבא מברייתא ד"ט משקין וק"ל. וסוגי דהתם בכריתות דמסיק שלא לרצון מטמא בסתמא. אבל לא ניחא לי' טהור. א"כ קשיא ברייתא דתני בסתם תותים ורמונים היוצא מהם אסור. ובמתניתן דמכשירין קתני גבי זיתים וענבים סתמא שלא לרצון לא הוי משקה. יש לישב ע"פ מה שכתבו תוס' דברייתא איירי במשך דוקא ומתני' איירי בלא משך. אבל סוגי דחבית אזלי אליבא דר"נ דאמר מילתא אליבא דשמואל דס"ל משך לאו דוקא והא דקתני משך לרבותא משא"כ סוגי דכריתות אזלי במאי דקיי"ל כר"י ואליבי' ע"כ צ"ל משך דוקא ודו"ק כל זה ניחא לתרוצי סיגות אבל על רבינו קשה טובא שפסק חלב אשה מטמא שלא לרצון אפילו בסתמא וחלב בהמה איני מטמא אכתי תיקשי לי' כמו שפריך ר"ע לרבנן וע"כ צ"ל סלי זתים וענבים יוכיחו דשלא לרצון סתמא מטמא. והא רבינו פסק דבזתים וענבים אפי' עומדים לאכילה משקי' הם והיוצא מהם אסורים בשלמא על סוגי דכריתות לק"מ דה"א מתני' דמכשירן אתי' כר"י דפליג אפילו בזתים וענבים בלא משך ואינו מודה בזתים וענבים אלא במשך. אבל רבינו שפסק בזתים וענבים אף בלא משך ועומדים לאכילה משקין היוצא מהם אסור דמשקין הם קשה דדבריו סתרי אהדדי. וע"ק הל"ל לרבינו לבאר דין זה דתותים ורמונים מותר כשעומדין לאכילה אפי' במשך דהא ברייתא ע"כ מוקי לה כשמשך דוקא ע"כ לבי אומר לי לישב דברי רבינו ע"פ דרך אחר והיא ע"פ מה ששמעתי בשם אדמו"ר מרן הגאון הגדול המפורסים מו"ה אברהם ברודא נ"ע לתרץ קושיית תוס' ד"ה שמשך לפרש"י א"כ הך ברייתא הוי תיובתא דרב ור"י דאמרי חלוק הי' ר' יהודא בזתים וענבים והכא משמע דבזתים וענבים מודה ע"כ והנה לרב לאו קושי' אלימתא היא דאיכא למימר רב תנא ופליג אלא שעיקר קושייתם אינו אלא לר' יוחנן ולר"י ג"כ לק"מ דרש"י אזיל לשיטתו שפירש בריש ביצה האי דאין סוחטין מהפכין וצ"ל דתרי רבנן ואיכא רבנן דמתירן דהיינו רבנן דחבית דס"ל אוכלת דאפרת הוא ואיכא רבנן דאסרו בזתים וענבים אפילו כשעומדין לאכילה. והיינו הנך רבנן דעירובין ולהכי ל"ק הברייתא דהברייתא ע"כ מהופכת דר"י אוסר ורבנן מתירן וא"כ איכא למימר רבנן דברייתא דמודים בזתי' וענבים היינו רבנן דעירובין דאסרו ביצה אפי' ביו"ט שני דדמי לזתים וענבים. אבל רבנן דמתני' חולקים אפי' בזתים וענבים ע"כ שמעתי: אמנם לפי"ז קשה לי טובא מאי פריך מהך מתני' דמכשירין אימא הך מתני אתי' כרבנן דמתני' דשרי אפי' בזתים וענבים כשעומדין לאכילה ומשו"ה מקילין כמו כן בסתמא וברייתא דאסרו בסתם היינו רבנן דעירובין דמחמירין בזתים וענבים מחמירין גם כן בסתם וצ"ל דסוגי דהכא אזלי לשמואל דאומר מודים חכמים לר"י בזתים וענבים א"כ הך מתני' דמכשירין דזתים וענבים לאו משקה היא אמאן תרמיי'. ועפ"ז ניחא סוגי דכריתות דהתם אזלי בשיטת ר' יוחנן וא"כ הך ברייתא דמודה ר' יהודא בזתים וענבים הוי תיובת' וע"כ צ"ל מחולפת השיטה והך ברייתא אתי' כרבנן דעירובין. וא"כ אליבא דר"י שפיר אית לן למימר שלא לרצון בסתמא והך מתני' אתי' כרבנן דמתניתין דפליגי אפי' בזתים וענבים ודו"ק. וא"כ איכא למימר דרבינו מפרש הסוגי כפירש"י ומשך לאו דוקא ומשו"ה לא ביאר רבינו דין זה דבתותים ורמונים מותר כשעומדים לאכילה אף במשך דבמשך ס"ל לרבינו באמת אסורים וברייתא איירי בלא משך וכדאמרן ובזה נמי יפה פסק רבינו דחלב אשה מטמא שלא לרצון דהיינו בסתמא וחלב בהמה אינו מטמא שלא לרצון וליכא למפריך כדאקשי לי' ר"ע לחכמים דאיכא למימר תותים ורמונים יוכיחו דמטמאין לרצון ובסתמא שלא לרצון אינו מטמא. ודאי מתני' דמכשירין אתי' כרבנן דמתני' דחבית דפליגי ומכשירי אפילו בזתים וענבים כשעומדין לאכילה ומשו"ה דחי לה לר"ע לרבותא אפי' בזתים וענבים אבל רבינו שפסק בזתים וענבים לאיסור א"כ אף דלא מצינן למדחי פרכת ר"ע לרבנן מזתים וענבים מ"מ פש לן למדחי פרכתו מתותים ורמונים. ומשו"ה דייק רבינו בלישנא בתותים ורמונים אם הכניסן לאכלן משקין שזבו מהם מותרין ואם הכניסן לדרכן משקין שזבו מהם אסורין וכעורה לו לשון המשנה אם למשקין היוצא מהן אסורין אלא להכי דייק בלישנא כל שלא הכניס לדרכן סתמא לאכילה קיימי ומותרים הם ודו"ק:

אלא שלפ"ז ע"כ צ"ל דרבינו ס"ל טעמא דביצה שנולדה ביו"ט משום משקין שזבו ומחלפת השיטה וכדאמרן וקשה הא רבינו בעצמו בהלכותיו בפ' ראשון מה' יו"ט פסק דטעמא דבביצה משום הכנה דרבה ע"כ המחוור שבכולן זה שהקשתי לשאול לפי מה שכתבו התוס' בפ"ק דחולין (דף י"ד) דלרבנן דר"י איכא למימר בזתים וענבים דאסרו אפי' הכניסן לאכילה דגזרינן לאוכלין אטו כשמכניסן למשקין וא"כ מאי פריך דר"י אדר"י אימא מתני' דמכשירן אתי' כחכמים ואליבייהו איכא למימר דזתים וענבים שלא לרצון לאו משקה הוא והא דאסרו בזתים וענבים אפי' כשעומדין לאכילה מטעם גזירה. אלא דאיכא למימר דשפיר פריך לשמואל דאמר מודה ר"י לחכמים בזתים וענבים. הך ברייתא הוי תיובתא דתני משך בזתים וענבים דוקא בכה"ג ר"י מודה אבל בלא משך לא. וכ"ת דס"ל לשמואל משך דתני לרבותא דסיפא הכל מנ"ל לשמואל אימא משך דוקא וצ"ל דזה ס"ל לשמואל מצד השכל והסברא כיון דלסחיטה קיימא יהיב דעתי'. והוי לגבי דידי' משקין ואין סברא ששום אדם יחלוק בזה והך ברייתא דתני משך י"ל לרבותא דסיפא נקיט וע"ז תקע יתדו א"כ קשיא דר"י אדר"י וע"כ צ"ל דמתני' דמכשירין אתי' כחכמים דר"י ומטעם גזירה עכ"פ נשמע מזה דלחכמים לאו משקה הוא א"כ מנ"ל לשמואל דר"י מודה לחכמים בזתים וענבים אימא ר"י לא ס"ל כלל דגזרי עומדין לאכילה אטו עומדין למשקין. אבל הסוגי' דכריתות אתי אליבא דר"י ואליבא דר"י שפיר מצי לשנוי' דאתי מתני' דמכשירין כחכמים דר"י ומטעם גזירה. ואף לרבינו שכתב בזתים וענבים דאסורין בשבת מטעם שמא יסחוט ולא מטעם גזירה היינו דלידי' מ"מ יש לנו לומר תותים ורמונים יוכיחו אלא מתני דתני זתים וענבים יוכיחו אתי' כרבנן דר"י ומטעם גזירה וכדאמרן ודו"ק:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה