מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
שבת · דף נא.
ונ"ב בגמ' פ' במה בהמה כ' לא למעוטי נאקה באפסר וקשה הא לא צריכא לתנא למעוטי כי קאמר נאקה באפסר לא תבעי' לך כיון דלא מינטרא בי' משאוי הוא ובחדושי הרשב"א ישבו בדוחק ולי נראה דבתחילה לא ידע מהך ברייתא וודאי נאקה באפסר לא מבעי' להו כיון דלא מינטרא בי' הוי משאוי אבל השתא דתני בברייתא דר' יוסי דסוס וחמור יוצאין באפסר ומתניתין דתני חמור לובא יוצא בפרומבי' וסוס בשיר הוי אמינא דשמירה מעליא שלהן בפרומבי' ושיר מ"מ יוצאין באפסר כמו כן דשמירה פחותה היא וס"ד אמינא דנאקה באפסר נמי יוצאת דשמירה פחותה היא מ"מ מש"ה תני ארבע בהמות למעוטי נאקה באפסר ועכצ"ל דסוס וחמור אורחי' בפרומבי' בשיר ואפסר ולא הוי משאו כמו שכתבו תוס' ודוק:
תוס' ד"ה קשרה בעלה במוסרה הוי מצי לשנויי הא מני חנני' היא ע"כ לפי מה שכתב הרמב"ן בספר המלחמות אין מקים לקי' זו שכתב לפי המסקנא דס"ל לשמואל להדיא לנוי אסור לשמר מותר ע"כ והחליפו לפני רבי של זו בזו מה שאלתם הי' על נאקה באפסר דא"ל דלא הו' משאוי דעכ"פ שמירה פחותה היא ועל זה השיב ר' ישמעאל בר"י כך אמר אבא ד' בהמות יוצאת באפסר לאו למעוטי נאקה באפסר והביאו לזה כדי שלא תקשי שמואל אדשמואל ע"ש באריכות. ומעתה איכא לאוקמי פלוגתא דחנני' ורבנן בחי' גדולה ופליגי אי שמירה פחותה משאוי היא או לא והא דקאמ' לעיל אילמא בחי' גדול' מי סגי לה סוגר הייני בה"ד דשאלה דמחליפין ותשובות ר' ישמעאל הי' הכל בגמל בחטם אבל נאקה באפסר פשיטא לא תבעי' להו כאן דלא מינטרה בי' משאוי היא פריך שפיר מי סגי לי' סוגר דהא לא מבעי' להו לבני הישיבה דס"ל לסברא פשוטה דשמירה פחותה הוי משאוי וא"כ א"א לומר דלחלקו תנאי בהא אבל למסקנא דצריכין לומר דשאלתן הי' לענין נאקה באפסר ודאי מצינן לאוקמי פלוגתא חנני' ורבנן בחי' גדולה וא"כ פריך שפיר ממתני' דפרה קשרה בעלה במוסרה דליכא לשנויי דמתני' חנני' היא ורב ס"ל כת"ק אימא דת"ק נמי מודה דנטירתא יתירתא לא הוי משאוי אלא דת"ק פליג אחנני' בחי' גדולה לענין שמירה פחותה. ובזה ניחא דלא פריך תיכף אמימרא ר' ירמי' בר אבא דה"א הא מני מתניתין דפרה וחנני' היא אבל השתא דמאן דאמר לשמור מותר היא ניהו שמואל א"כ קשיא דשמואל אדשמואל וע"כ ל"ל דמחליפין לפני רבי ותשובת ר' ישמעאל בר יוסי הי' לענין נאקה באפסר וכדאמרן א"כ א"ל דפלוגתא חנני' ות"ק איירי בחי' גדול' ונטורית' יתיר' ת"ק נמי מודה בי' דשרי פריך שפיר ודוק. שם בתוס' ד"ה קשרו בעלו במוסרה הוי מצי לשינוי' הא מני חנני' וחי' אימא דהכי קא פריך לרב ע"כ מתני' דפרה קשרה בעלה אתי' כחנני' א"כ מסתמא הא דקתני ולא ברצועה שבקרני' היינו לנוי אבל לשמור מותר כחנני' דלא תקשי סתמי אהדרי: