מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
שבת · דף מג.
ועוד בגמרא איתיבי' אביי חבית של טבל והא דלא פריך אביי אגופי דמתני' דאין נותנין כלי תחת הנר תירץ מהרש"א דהוי מפרש למתני' בטעמא דר' יצחק דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל והוי משני כל הני תיובתא בצריך למוקמו ולכך לא פריך אלא לטעם דידהו עכ"ל והנה יש כאן מקום לתמוה אכתי תקשי לי' לאביי קושיית תוס' מאי צריך כל הני משניות להשמועינן דצריך למקומו שרי ומה שתרצו התוס' בד"ה בסמוך עדיין אינו מספיק תרוצו בהך מתני' דכופין את הסל כיון דכבר תנן בנצוצות דשרי בצריך למקומו אע"ג דאיכא למיחש דאתי לכבויי מכ"ש בכפיית הסל דליכא למיחש להכי. וע"כ צ"ל לאביי דהך מתני' כופין את הסל מוקי לה כר"ש דלית לי מוקצה כלל אפילו מוקצה דבע"ח ולא ס"ל לדוחק כל זה לאוקמי מתני' דלא כר"י ולומר אליבא דר"ש דלית לי' אפילו מוקצה ב"ח א"כ עדיין מה מותיב לי' אביי לר' יוסף מהך דכופין הסל אליבא דר' יוסף נמי אית לן לאוקמי המתני' כר"ש דלית לי' מוקצה דבע"ח וא"כ אין כאן ביטל כלי מהיכנו כלל וכלל וליכא למימר דר"ש ס"ל מוקצה בע"ח ומ"מ כופין הסל אע"ג דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל היינו אליבא דר"י דמחמיר במקצה אבל לר"ש דמקיל במוקצה מקיל נמי לטלטל כלי אף לדבר שאינו ניטל כמו שהסכים בעה"מ לסברא זו. דהא תוס' מפ' דלכולהו מ"ד אוקי מתני כר"ש וא"כ אש לך לר' יצחק דמפורש טעמא דמתני' משום דאין כלי ניטל לא אתי' מתני' כר"ש לסברא זו והא שכתבו התוס' אם נאמר דל"ל לרבה דלסברת ר' יוסף אתי' מתני' כר"ש אפרש בסמך. אלא ע"כ צ"ל דלתירץ מהרש"א ס"ל לר"ש דאין מוקצה אפילו בבע"ח כמו שכתבו תוס' לקמן דף (מ"ה) בד"ה הכי במאי עסקינן:
ואמרתי ליישב דברי החכם וזהו די"ל דלאביי אגופי' דמתני' ליכא למפרך מהך מתני' דכופין את הסל דהכא בסל הפסד מרובה היא כן כתב הרשב"א סברא זו שאם לא יעלו לקינהם מתפזרו אילך ואילך ויאבדו אלא בהך מתני' דנצוצות ואינך משניות ליכא הפסד מרובה וצריך מהרש"א לאוקמי הני מתני' בצריך למקומו וא"כ לר' יוסף מותיב אביי שפיר מהך דכופין הסל דס"ל לדוחק לאוקמי מתני' דלא כר"י ומה גם לר"ש מודה ג"כ במוקצה בע"ח ושפיר הוי ביטל כלי מהיכנו דבביטל כלי מהיכנו לא שרי הפסד מרובה כמ"ש בעל המאור ושאר גדולי המחברים וא"ת א"כ בסמוך לר"י מי הוכיח להחכם הנ"ל ליישב בדוחק דס"ל לר"ש לית לי' מוקצה אפילו בבע"ח ה"ל ג"כ לתרץ דמשום הפסד מרובה כלי ניטל אפילו לדבר שאינו ניטל כמ"ש ר"י בסמוך וי"ל דלר"י ליכא לתרץ הכי דהוא ס"ל אפילו בהפסד מרובה אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל כדמוכח בפ' משילין ומכסין את הפירות אמר ר"י דווקא פירות הראויין אבל טבלא לא ומוכח התם דפירות הוי הפסד מרובה אפ"ה אין כלי ניטל אלא בראויין אמנם יש לאלקי מילין א"כ קשה מה שמקשין העולם לתי' מהרש"א מה פריך אביי לרבה לשיטת רש"י דהצלה שאינה מצויי לא התירו דוקא בדבר שאינו ניטל רבה נמי מוקי כל הנך משניות בצריך למקומו:
ותירצתי בזה דהוכחת אביי דע"כ לרבה אליבא דר' חסדא ס"ל לדוחק לאוקמי כל הני משניות בצריך למקומו דאל"כ מנ"ל לחלק דבהצלה מצויי' התירו אפילו בדבר שאינו ניטל וע"כ צ"ל דהוכחת ר"ח מהך מתני' דכופין דהצלה מצויי' היא מש"ה שרי לכפות את הסל ומנ"ל הא אימא הך מתניתין איירי בצריך למקומו אבל השתא עדיין הקשי' במ"ע והא דלא ניחא לי' לאוקמי הך מתני' דכופין בצריך למקומו דא"כ משנה שאיני צריכה היא דכ"ש היא מהך מתני' דנצוצות ור"ח ורבה ס"ל אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל אפילו בהפסד מרובה וס"ל לר"ש דאית לי' מוקצה בע"ח א"כ מתניתין דכופין אמאן תרמיי' ומש"ה מחלק בהצלה מצויי' והך דס"ל הצלה מצויי היא אבל אינך משניות דמותיב אביי מהם שפיר לרבה אוקי לאוקמי בצריך למקומו וצריך להשמועינן כל הני משניות כמו שכתבו התוס' בסמוך ד"ה שנה לה וע"ש וצ"ע. ולבי אומר לי ליישב קושיית מהרש"א בדרך אחר לשיטת רש"י וזה תחילה נבין מה שכתבו התוס' בד"ה ושנה לה בצריך למקומו וכו' ואם נאמר דלר"י לא אתי' מתניתין כר"ש כו' האיך ס"ד דלר"י אתי' מתני' כר"י הא מדקתני אין נאותין הימנו משמע דאיסור טלטול אין בו ולר"י דאית לי' מוקצה מחמת איסור אפילו טלטול אסור. ומה שתרצו העולם בזה איידי דתנא רישא אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן דהיינו שהיא חס על השמן להנות תני נמי בסיפא ההיתר נמי לענין איסור הנאה זה דוחק דבשלמא אם אתי' מתני' כר"ש א"א למתני' אין נותנין כלי תחת הנר להציל שלא ינטוף על השלחן ומה שעליו ואינו חס על השמן דא"כ אינו מבטל כלי מהיכנו אפילו לפי שעה דהא שרי לטלטל דאין בו משום הוקצה למצותו דבידו לנער השמן מיד כמו תרנגולין מש"ה תני לקבל בו אח השמן וחם עליו לכך הוי ביטול כלי כלי מהיכנו לפי שעה דאם ינער לתוך כלי אחר הוי ביטול אותו כלי מהיכנו כמו שכתב מהרש"א אבל אי אתי' מתני' כר"י באמת ברישא הוי לי' למתני' אין נותנין כלי תחת נר כדי שלא יטפטף ואם נתנהו מבעוד יום מותר ואסור לטלטל אלא נראה דודאי לר"י אתי' מתני' כר"ש דהוי ביטול כלי מהיכנו לפי שעה כפי' התוס' לעיל ולא כתבו דלא אתי' כר"ש אלא לרבה דאם נאמר דל"ל לרבה דלסברת ר"י אתי' מתני' כר"ש דלית לי' ביטול כלי מהיכנו לפי שעה איכא למימר נמי דרבה סבר מבטל כלי מהיכנו ובעי לפרש טעמא דמתניתין בהצלה שאינה מצויי' כדי לאוקמי כר"ש וא"ש דלא פריך אביי אגופי דמתני' דס"ל ג"כ טעם ביטול כלי מהיכנו והיינו דוקא בביטול כל היום ומוקי מתני' כר"י ואליבי' אפשר לטלטל כל היום אפילו לצורך מקומו דהוי בסים לדבר היתר דעל השמן אין תורת כלי כלל ובהכי ניחא דלא פריך אביי אגופי דמתניתין דאין נותנין כלי תחת הנר דאביי ס"ל ג"כ טעם ביטול כלי מהיכנו דווקא בביטול כלי מהיכנו כל היום ומוקי לה מתני' כר"י ולדידיהו אף לאחר שכבה אסור וכל הני משניות איירי בביטול כלי מהיכנו לפי שעה שדעתו לנער משם לאחר שעה וכמו שכתב הר"ן פ' מי שהחשך על בעה"מ וא"ת חבית של טבל מא"ל אם ינער לתוך כלי אחר א"כ מבטל אותו כלי מהיכנו י"ל דידע אביי דטבל מוכן היא מה"ט שאם עבר ותיקנו מתוקן אבל לר"י פריך שפיר דמפורש טעמא דר"ח משים ביטול כלי מהיכנו ע"כ ס"ל אפילו לפי שעה אין רשאי לבטל כלי מהיכנו דאי ר"י אמר מלתי' דווקא כשדעתו להניח שם ביצה בכלי בכל היום ור"ח דהיא אמורא ה"ל לפרש דבריו ולומר אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצה להניח שם כל היום דוקא וכן כתבו ספרי סיגות דמוכח בכמה מקומות דאמורא צריך לפרש אי נמי אמאי תני כופין עליו את הכלי ה"ל לאפלוגי מני' ובי' בין דעתו להניח שם כל היום הביצה או לפי שעה ומדלא מפליג בהכי ש"מ דס"ל לר"ח אפילו ביטול כלי מהיכנו אפילו לפי שעה פריך שפיר מכל הני משניות ומהך ברייתא דחביות של טבל ואף אם ת"ל טבל מוכן אם עבר ותקנו מ"מ ביטול כלי מהיכנו לפי שעה היא דהא עדיין אינו מתוקן לר"י מ"מ משני לי' בדוחק ואפי' ביטול כלי לפי שעה לא דהא אם בא אדם תיכף ומיד ותיקנו מתוקן ודו"ק:
ועפ"י דרך זה שזכרתי לתרץ לפירש רש"י אמרתי ליישב עוד בקושיית תוס' ק' ראשונה שהקשה לפירוש רש"י דס"ל דהצלה שאינו מצויי לא התירו היינו לדבר שאינו ניטל וגרס בהאי ברייתא דפריך אביי מנה נשברה החבית של טבל דטבל אינו ניטל א"כ אמאי פריך אביי לר"י מברייתא אחרת מהך דהכא ה"ל לאקשוי' עכ"ל ולק"מ דלקמן בפ' כל כתבי כתבו תוס' בשם ר"ת דהך דנשברה בראש גנו ממש אבל נסדקה ועושה טיף טיף מותר להביא כלים לקלוט ולצרף דאינו בהול כל כך להביא כלים דרך ר"ה כמו בנשברה ולפי זה אביי לא מצי פריך לר"י מהך ברייתא דהוי הפסד מרובה ואיסור בישול כלי מהיכנו שרי היכא דאיכא הפסד מרובה ולהכי פריך אביי לר"י מברייתא אחרת דלא תני בסיפא שאסור לקלוט ולצרף וכן משמע לשון הברייתא דתני' מביא כלי אחר משמע אפילו לקלוט ולצרף דע"כ איירי בנסדקה ועושה טיף טיף והוי הפסד מיעוט וא"ת לענין איסור ביטול כלי מהיכנו לא שרינן אפילו בהפסד מרובה דאל"כ אמאי מוקי לה בפ' מי שהחשיך הך דרב הונא בשליפי זוטרי דהא התם בכלי זכוכית איירי והוי הפ"מ וי"ל היינו באיסור ביטול כלי מהיכנו כל היום דחמיר והא ראי' שכל האמוראים אית להו בכה"ג דאסיר לבטל כלי מהיכנו אבל ר"י לפי מה שאמרנו ועניני ס"ל אפי' איסור ביטל כלי מהיכנו לפי שעה ובזה איסור קל ודאי שפיר יש לחלוק בין הפסד מרובה למיעוט כמו שחילק ר"י בסמוך לענין איסור אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל והקשי' שני' שהקשו דמשמע בהדיא דלא בשל טבל איירי דקתני סיפא נזדמן לו וכו' והשתא א"ל שפיר דלא גזרו באם נזדמנו לו אורחים דטבל מוכן הוא אם עבר ותקני מתוקן וחזי להם ואין לומר שקושתם אזלי אליבא דאביי דלא אסיק אכתי דטבל מוכן היא אמנם ע"פ מה שפירשתי לעיל דגם אביי פי' טעמא דמתניתין משום שמבטל כלי מהיכנו לכל היום שפיר ידע דטבל מוכן היא וכ"ז היא יישב נכון ליישב שיטות רש"י ודוק:
אבל הריב"א דלא גרם בברייתא דכל כתבי טבל מדפריך לר"י מברייתא אחרת ולא פריך מהך ברייתא גופי' דפריך לרבה ולא ניחא לי' למימר דהוי מחלק בין הפסד מרובה למיעוט דס"ל לסברא פשוטה דהך דכופין את הסל הוי הפסד מרובה שאם לא יעלו לקניהם מתפזרין אילך ואילך לקניהם וא"כ עדיין קשה לסברא זו מה פריך אביי לר"י מהך דכופין את הסל התם שאני דמקרי הפסד מרובה ושרינין איסור ביטול כלי מהיכנו לפי שעה אבל רש"י לא חשיב הך דכופין הסל להפסד מרובה וכאידך שיני' דהרשב"א לקמן בפ' מי שהחשך וכ"ת דע"כ מוכח דחשיב הינו כמו שפרשתי בתחילה עפ"י תירץ מהרש"א הא דלא פריך אביי אגופי דמתני' לק"מ דהא אמרנו ועניני תירץ אחר בשיטת רש"י הא דלא פריך אביי גופי ממתני' ובהא פליגי רש"י והריב"א ודוק היטב כי קצרתי:
בתוס' ד"ה ושני לי' בצריך למקומו וכו' עד וא"ת מאי צריך בכל הני משניות לאשמיעינן דבצריך למקומו שרי עכ"ל וקשה הלא כבר תירצו התוס' לעיל דר"י נמי אית לי' דאסור לבטל כלי מהיכנו ואיצטריך כולה לאשמועינן דלאו מבטלו כלי מהיכנו הם כמו שצ"ל לר"י ומה שתירץ מהרש"א דקושיא זו קאי לתרוצא קמא ואין זה מספיק לכל מבין שאין זה מסדר לשון התוס' שלדבריו מה להסמיך הך וא"ת ותירוצו אחר תירץ קמא ואח"כ לקבוע ולתרץ אי נמי דר"י אית לי' נמי דאסור לבטל כלי מהיכנו ויש להבין שקאי ואזיל הך אי נמי לתרץ קושיית קמאי ובתראי. איברא לפי מה שפרשתי לעיל עולה דבריהם יפה שהקשה כל הני משניות ל"ל אף לתירץ בתרא דר"י נמי אית לי' דאסור לבטל כלי מהיכנו דהא ר"י ע"כ לא ס"ל כל הני שני' דר"י מדקאמר איתיבי' כל הני תיובתא ושני לי' בצריך למקומו הה"ל נמי וכדשני לי' ר' יוסף אלא שמה שכתבו דר"י נמי אית לי' דאסו' לבטל כלי מהיכנו היינו ביטול כלי מהיכנו כל היום אבל ביטול כלי מהיכנו לפי שעה לית לי' לר' יצחק ומעתה לר"י לא קשה כל הנהו משניות דאיכא לאוקמי שאיירי בביטל כלי מהיכנו לפי שעה שדעתו לנער משם לאחר שעה כדתרצנו להו לעיל לאביי ולפ"ז הקשו תוס' שפיר מה צריך להשמועינן בכל הני משניות דצריך למקומו שרי וכ"ת דאיצטרך כלהו לאשמועינן דלאו מבטל כלי מהיכנו הם כמו שצריך לומר לר"י הא ליתא דלר' יצחק צריך לאוקמי כל הני משניות בביטל כלי מהיכנו לפי שעה א"כ אבל קשה שמשנה שאינה צריכה דכל הני משניות למה לי' לאשמועינן דביטל כלי מהיכנו לפי שעה מותר וקשיא זו לק"מ לשיטת רש"י דאליבא דרש"י ע"כ צריך לתרץ הא דלא פריך אביי אגופא דמתני' דהוי מוקמי כל הני משניות בביטל כלי מהיכנו לפי שעה א"כ קשה אליבא דאביי נמי כל הני משניות למה לי וע"כ צ"ל איזה סברא דצריך מ"מ כל הני משניות דה"א דזה יותר ביטל לפי שעה מאידך וא"כ לא קשה מידי כמו כן לר' יצחק אמנם קושיתם אזיל במה שכתבו התוס' ואם נאמר דלר"י לא אתי מתני' כר"ש א"כ מעתה לפ"ז ה"ל לתוס' לקיים פרש"י דהצלה שאינה מצויי' לא התירו כ"א בדבר שאינו הניטל וכדאמרן ומה שכתבתי להליץ בעדם דס"ל דכופין הסל הוי הפ"מ מי הכריחו לסברא זו אלא ע"כ צ"ל דהוי קשה להו אמאי לא פריך אביי אגופי דמתני' וע"כ צ"ל כמו שתירץ המהרש"א דליכא לקיים תירץ זה כ"א שנאמר דכופין הסל הוי הפ"מ כמו שכתבתי אמנם עדיין קשה דה"ל לתרץ הא דלא פריך אגופי דמתניתין דהוי מוקמינן המתניתין כר"י והוי ביטל כלי מהיכנו כל היום וכל הני משניות בביטל כלי לפי שעה וכמו שכתבתי לפי' רש"י אלא ע"כ לא ניחא להו בהכי דא"כ כל הני משניות למה לי לאשמועינן דביטל כלי מהיכנו לפי שעה מותר על זה סמכו קושייתם א"כ לר' יצחק קשה מה צריך כל הני משניות לאשמועינן דבצריך למקומו שרי ומה צריך לאשמועינן דביטל כלי מהיכנו לפי שעה מותר ודו"ק:
בגמ' איתבי אביי והצלה וכו' והא תני' נשברה לו חבית וכו' איתבי' נותנין כלי וכו' וצריך ביאור אמאי לא פריך תיכף ממתניתין דהכא קודם שהקשה מברייתא אחרת: