אור ברסלב
מנחת נתנאל שבת › דף לו:

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

שבת · דף לו:

דף כט.

בתוס' ד"ה חמין ותבשיל נראה לר"י דסתם חמין ותבשיל כו' עד דמודה רבי דמשהין ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה עכ"ל התוס' וקשה אמאי לא ניחא להו להוכיח דע"כ תבשיל אפילו בלא בישול כל צרכו דאל"כ מתניתין דלא כחנניא דמתיר נמי לא בשול כל צרכו ומה שתירץ מהרש"א דאיכא למימר דתנא במתניתין תני בתבשיל כל צרכו לרבות דלא יחזור באינו גרוף אבל שהי' באמת מותר לתנא דמתניתין כחנני' בבישל כמאכל בן דרוסתאי אף בשאינו גרוף לא נראה לי דהך רבותא נשמעין מרישא דמתני' כירה שהסיקו בקש ובגבבא נותנין עליו תבשיל היינו בבישול כל צרכו בקש ובגבבא כשאינו גרוף היא דמתניתין עליו היינו חזרה דייקינן מנה הא בגפת ועצים כשאינו גרוף אין מחזירין ואם כן הקושיא במקומה עומדת לחנניא הל"ל דמותר לשהות כשאינו גרוף וקטום אפילו בלא בישול כל צרכו ונראה ליישב קושיית מהרש"א באופן אחר מ"ה תני בתבשיל כל צרכו משום סיפא דקתני ב"ה אומר מחזירין ובתבשיל שלא בישול כל צרכו מודה ב"ה דאין מחזירין אפילו בגרוף וקטום וק"ל ומעתה לפי הנחה זו מיושב אידך קושיית מהרש"א ומהר"ם שהקשו על מה שכתבו תוס' דמודה רבנן שמשהין ע"ג כירה שאינו גרופה בבישול כל צרכו הא ר"מ ור"י אסרו אפילו בבישול כל צרכו שאינהו רבנן דחנניא וכמו כאן דילמא לשהות תנן ותבשיל דמתניתין איירי נמי בתבשיל כל צרכו ודוקא גרוף וקטום הא אינו גרוף וקטום אסיר לרבנן ע"ש. איכא למימר דכוונת תוס' דע"כ ר מי' מודים לחנני' בתבשיל כל צרכו דהא לשיטת תוס' ד"ה ז"ב דלחנני' מותר להשהות אפילו תוכו וק' אמאי לא תני רבותא דמותר להשהות כשאינו גרוף אפי' תוכו וצ"ל דתנא דברייתא נקט על גבי לאשמיעינן לחנני' היא דשרי הא ת"ק פליג עליו אפילו בעל גבו וקשה א"כ לאשמועינן דת"ק פליג עליו אפילו בבישול כל צרכו ואמאי תני בברייתא דחנני' בבישול כמאכל בן דרוסתאי אע"כ צ"ל דרבנן לא פליגי על חנני' בבישול כל צרכו אלא שעל הוכחה זו יש לבטל הדין לחלוק אימא דלא תני בברייתא לאשמועינן דרבנן פליגי עליו דחנני' אלא משום הכי תני תוכו דהא בכה"ג מתיר חנני' לשהות כשאינו גרוף וקטום ואוסר בחזרה הא על גבו מתיר חנני' אפילו חזרה מ"ה תני על גבו בשהי' לדייק מיני' הא חזרה אוסר חנני' אפילו עליו כשאינו גרוף וקטום. אלא דאם נפשך לומר כך מעתה נולד הוכחה אחרת דע"כ תבשיל איירי אפילו בלא בישול כל צרכו דאל"כ מתניתין דלא כחנני' כמו שהקשה מהרש"א. ומה שתרצו מ"ה תני נתבשל כל צרכו משום סיפא דקתני ב"ה אומרים מחזירין ובתבשיל שלא נתבשל כל צרכו מודה ב"ה דאין מחזירין אפי' בגרוף וקטום א"כ תו לא מצי למימר דהתנא דברייתא דחנני' תני על גבו משום חזרה דאסור על גבו כשאינו גרוף וקטום משמע הא בגרוף וקטום מותר להחזיר הא לתנא דמתניתן איסור חזרה אפי' בגרוף אלא ע"כ צ"ל דתני ע"ג ולא תוכו לאשמועינן דרבנן פליגי אפילו בלשהות על גבו א"כ תו קשה ה"ל למתני אפילו בתבשיל כל צרכו לאשמועינן דרבנן פליגי עליו דחנני' אפילו בנתבשל כל צרכו אלא ש"מ דרבנן מודי דמשהין ע"ג כירה שאינו גרופה וקטומה א"כ ממ"נ מוכח תוס' דסתם תבשיל אפילו בתבשיל כל צרכו כהוכחתם או כהוכחת קושיית מהרש"א ודו"ק כי דרך חריף היא:

בגמרא וב"ה אמרין אף מחזירין הא תו ל"ל הקשו בתוס' ישינים אימא מש"ה תני הך בבא יתירא להורות דב"ה סבר דמחזירן אפי' בשבת כדייקי התוס' מדקתני נוטלין דבחול לא הוי צריך למתני נוטלין ונראה ליישב ע"פ מה שמדקדק עוד מהרש"א על מה שכתבו התוס' דבחול לא הוי איצטרך למתני נוטלין דהא לקמן בשמעתין אמרינן דקתני נוטלין משום מחזירין וישבי' בדוחק ע"ש ופשוט בעיני דכוונת תוס' לפרש לפי מה דמשני להחזיר תנן וחסורא מחסרא כו' עד והך חזרה דאמרינן לאו ד"ה היא אלא מחלוקת ב"ש וב"ה א"כ דהתנא כל כוונתו אתי אלא לפ' דהך חזרה דתני ברישא בגפת ובעצים לא יחזיר עד שיגרוף ב"ה היא ולא ב"ש מה האי דקתני נוטלין. לא הוי למתני כי אם לא מחזירין דברי ב"ש אלא ע"כ להורות לנו דבשבת איירי וק"ל ומעתה מיישב היטב קושית התוס' ישינים דהא לפי ס"ד דהמקשין אין לנו הוכחה דהך בבא נוטלין אבל לא מחזירין דבשבת מיירי והא דקתני נוטלין משום מחזירין כמו שהקשה מהרש"א ודו"ק:

אלא דעדיין יש לבעל דין לחלוק א"כ לפי הצעה זו אין לנו הוכחה דבשבת מחזירין כ"א למ"ד להחזיר תנן והאר' אושעיא ור' חייא קאמר לקמן בשמעתין שהמה ג"כ סוברין מחזירין אפילו בשבת והמה סוברים לשהות תנן וא"כ מנ"ל דמתניתין מחזירין אפילו בשבת אמנם כי דייקת שפיר לק"מ דודאי מן הסתם אית לן למימר דמחזירין אפילו בשבת מדלא הבדיל בין שבת לחול וקתני סתמא אלא למ"ד להחזיר ודאי איכא למימר דהתנא ל"צ למתני דבחול איירי דהא מדקתני רישא עד שיגרוף או שיתן את האפר ואי לא יתן לא יחזור בשבת הוא איך יגרוף ויקטום בשבת כמו שהוכיחו התוס' דה"ל למתני אא"כ גרף וקטם ע"כ צריכא תוס' לפ' דלמ"ד להחזיר דייקינן מדקתני נוטלין וכדאמרן אבל למ"ד לשהות תנן ל"ק האיך יגרוף דהא להשהות אי אפשר להשהות כ"א בערב שבת כמ"ש מהרש"א למ"ד לשהות תנן לק"מ וא"כ לדידי' כפשוטו הא דמחזירין אפי' בשבת מדקתני מחזירין סתמא ודו"ק:

בתוס' ד"ה חמין כו' מדקאמר ור' אושעיא סבר עיין מהרש"א שמקשה דאכתי מנ"ל מד"ר אושעיא דמחזירין אפילו בשבת דאימא שהוחם בכירה שהוסק בקש וגבבא ופי' בדוחק והלשון משובש ונראה דרב ששת דייק מחזירין אפי' בשבת כמ"ש התו' מדקתני נוטלין ואהא קמייתי התלמוד סייעתא מדר' אושעיא דדייק נמי לשון נוטלין דהא עכ"פ ר' אושעיא העיד דמחזירין בקש ובגבבא אפילו בשבת ומנ"ל אלא דס"ל כמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות דב"ש דאמר נוטלין אבל לא מחזירין פליג נמי אקש וגבבא ומדקתני נוטלין משמע אפילו בשבת ואהא קאמר ב"ה מחזירין אפי' בשבת והתנא כלל בגפת ובעצים שמחזירין ג"כ בשבת וק"ל. תו מקשה מהרש"א דאימא דהך דר' אושעיא איירי בחזרה בהוחם ע"י סמיכה ע"ש ולפי מ"ש הרמב"ם דלמ"ד לשהות האב"ע מה לסמוך קאי בע"ש אבל בשבת אפילו סמיכה אסור לק"מ דר' אושעיא ור"ח סברי כמ"ד לשהות תנן וק"ל:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה