מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
קידושין
דף ג:
בתוס' ד"ה חופה שגומרת ואת לדידן דאמרינן חופה אינו קונה נימא דכסף גמרה. והקשה מהר"י אבן לב אמאי לא תקשי להו גם לרב הונא דאדרבה נימא להיפך הק"ו וכיון דסתרי הדדי כל חד תיקום אדוכתי' ועיין מהרש"א מה שתירץ בזה. ולי לק"מ ע"פ מה שנדקדק עוד בקושיית תוס' דליכא למילף ק"ו מחופה דמה לחופה שקונה בע"כ גבי יעוד אפי' בע"כ של אב וניחא דהא פריך מה להצד השוה שבהן שכן ישנם בע"כ דהא אשכחינהו חופה ג"כ בע"כ וצ"ל כמו שתירצו התוס' שהייעוד יכול לעשות בע"כ דאב אבל החופה צריך לעשות מדעת כל זה לדידן אבל לר"ה עכצ"ל דס"ל דלגבי יעוד אפי' החופה יכול לעשות בע"כ דאב דלפי מה שתי' הרא"ש אע"ג דגמ' אית לי' לעיל הך סברא דרב הונא דכסף מיהו בע"כ באישות לא אשכחן וכו' דהכא איכא למיפרך שכן ישנו בע"כ אע"פ שאין הפירכא שוה בכולן פרכינן שפיר דעל מה הצד פרכינן פירכא כל דהו ורב סבר דאפי' פירכא כל דהו לא חשיבא ומאי טעמא אע"כ צ"ל דס"ל חופה נמי יכול לעשות בע"כ דאב גבי יעוד וה"ק כסף באישות לא אשכחן כי אם גבי יעוד דמה שמקבל האב קידושי בתו הוא מדעת אב שהוא במקום בתו אלא גבי יעוד מצינו כסף בע"כ דאב א"כ חופה גבי יעוד נמי בע"כ דאב א"כ א מקום לתוס' להקשות על ר"ה נימא הק"ו להיפוך דמה לחופה שהיא בע"כ ודו"ק:
דף ה:
בגמ' נימא בהא קמיפלגי ואיכא לדיוקא דלמא באמת נימא הכי ומאי מוכיח לן ועוד קשה מאי בעי המקשן שהזכיר בכאן אשה בהאי דעבד ונראה לפרש דהמקשן הי' סבר דר"מ סבר דאין קנין אפי' ע"מ שתרצ' ורבנן הוי סברי דיש קנין בסתם מדלא מפליג מתני' וכמו כל נימא דהש"ס והשתא הכי פריך על המתני' דנדרים דצריך שיאמר ע"מ שאין וכו' אלא מה שאת וכו' וכמאן אתי' אי כר"מ אפי' ע"מ לא מהני ואי כרבנן אפי' בסתם מהני. ולפי' ר"י דיש חילוק בין אשה לעבד קשה קושיית הש"ס על שמואל דאמר אפי' אמר מה שתרצה וכו' מהני ומוקי מתני' דצריך תרווייהו כר"מ כמו שפי' הר"ן שם א"כ פריך אי אמרינן דפליגי בין בסתם בין בעל מנת א"כ שמואל דלא כמאן אי כר"מ א"כ מתני' דלא כמאן דהא רבנן סברי אפי' בסתם מהני וגם כרבנן לא אתי' שמואל דהא הם אפי' בסתם מהני ודו"ק:
דף כג:
בגמ' דריש רב בהמה גסה וכו' אשכחינהו שמואל לתלמידי דרב מי אמר רב במשיכה והא אנן במסירה וכו' הוא דאמר כהאי תנא דתני' וחכ"א זו וזו נקנית במשיכה וקשה לפי פי' רש"י שפירש במתני' דבהמה גסה נקנית במסירה פי' דוקא במסירה ולא במשיכה דמסירה עדיפא מה מתרץ הגמ' רב דאמר כי האי תנא דאמר זו וזו נקנית במשיכה פי' אף במשיכה איך שביק מתני' ועביד כברייתא דהיא חכמים דמתני' לא פליגי אלא בבהמה דקה מדלא קאמרי זו וזו נקנית במשיכה ונ"ל דהשתא דמצינו לרבנן דברייתא שפיר יש להוכיח דלרבנן דמתני' דקאמרי בהמה דקה נקנית לאו דוקא בדקה קאמרי אלא ה"ה בגסה ומה דשייר במתני' קא מפרש בברייתא דלא קאמרי רבנן אלא בהמה דקה במשיכה כדי למעטה ממסירה כסתם מתני' דנכסים שאין להם אחריות אין נקנים אלא במשיכה ובהמה גסה דוקא במסירה היינו טעמא משום דאין דרכה במשיכה כפי' רש"י ולכך לא קאמרי אלא בהמה דקה ואם הי' אומר זו וזו ה"א אף במשיכה. ואין להקשות מנ"ל דלמא דוקא בדקה קאמרי י"ל דקשה לי' מתני' דהיו שנים רוכבים ע"ג בהמה דמשמע דבהמה גסה נקנה במשיכה והכא קתני במסירה לכך תני במשיכה לפי דחכמי' דקאמרי הכא בהמה דקה לאו דוקא אלא ה"ה בגסה ומה דשייר במתני' קמפרש בברייתא וא"ל מאי פריך שמואל ארב מי אמר רב במשיכה וכו' הא ע"כ צ"ל דלאו דוקא כדי שלא תקשי מתני' ס"ל דלשמואל הי' נ"ל לחלק בין מציאה למקח וממכר והתם איירי במציאה דלא הי' נ"ל לפרש דחכמים דקאמרי במתני' בהמה דקה לאו דוקא מדלא קאמרי זו וזו דלשמואל ל"ה ידע הנך ברייתא ומשני הוא דאמר כי האי תנא ומאי דשייר במתני' מפרש בברייתא וק"ל:
בגמ' דריש רב בקימחוניא בהמה גסה נקנית במשיכה וכו' הוא דאמר כי האי תנא דתני' וחכ"א זו וזו נקנית במשיכה ר"ש אומר זו וזו בהגבהה מתקיף לי' ר"י אלא מעתה פיל לר"ש במאי יקנה א"ל אביי בחליפין וקשה דהלשון אלא מעתה אינו מדוקדק הכי הו"ל למימר פיל לר"ש וכו' ונ"ל דבלאו האי שנויא הוא דאמ' כי האי תנ' ע"כ צ"ל דלא הי' יכול להקשות פיל לר"ש דהייתי אומר במשיכה במציאה ובמכירה במסירה ור"ש לא פליג אלא היכא דאפשר בהגבהה כקושיית מהרש"א אבל השתא דאמר הוא דאמר כי האי תנא ע"כ צ"ל דלית לן לפליגי בהכי כפי' מהרש"א דאל"כ תקשי מנ"ל דהוא אמר כי האי תנא דילמא רב איירי במקח וממכר וחכמים דאמרו זו וזו נקנית במשיכה במציאה לכך מייתי ר"ש דאמר זו וזו בהגבהה לאורויי דליכא למימר דאיירי במציאה דא"כ תקשי פיל במאי קני דא"ל במסירה דמאן מסר לי' דליקני כתי' תוס'. אבל עדיין יש להקשות דילמא לעולם איירי במציאה וא"ת פיל לר"ש במאי קני דילמא במשיכה כקושיית מהרש"א אלא ע"כ צ"ל דל"ל לפליגי בהכי בבהמה גסה וכתירוץ מהרש"א ולית לן לאוקמי אלא במקח וממכר והשתא פריך שפיר אלא מעתה אכתי פיל לר"ש במקח וממכר במאי קנה ואין לומר במסירה דהא ע"כ מדאמר הוא דאמר כהאי תנא לית לך לפליגי הכי כנ"ל ודו"ק:
בתוס' ד"ה בהמה גסה נקנית במסירה וכו' מיהא הך פירכא איכא לשנויי ולחלק בין מציאה למקח וממכר וכו' אבל אכתי קשה לרי"ו וכו' לכך פי' ר"י בהמה גסה וכו' וכן סבר רשב"א דמשיכה עדיפא ממסירה דאביי ורבא דאמרי תרווייהו מסירה קינה ברשות הרבים ומשיכה קינה בסימטא ופי' רשב"ם וכו' עיין במהרש"א שכתב שבתוס' בבא בתרא הקשו מאי פריך הגמרא ארב דילמא רב איירי בסימטא ומתני' איירי בר"ה ונראה דקשה כאן הי' להם להקשות ולמה להקשות התם אסוגי' דהכא ונראה לי דלק"מ דכאן אין להקשות דילמא כאן איירי בר"ה ורב איירי בסימטא דהמקשה הקשה מנ"ל לרב דמשיכה קונה בר"ה דילמא מתני' איירי בין בר"ה ובין בסימטא וקתני מתני' דאינו קונה אלא במסירה וכפי' מהרש"א דפירש שם בבבא בתרא (דף ע"י) בד"ה דספינה נקנית במסירה דלא פריך אלא לפי' זה דמסירה לא מהני בסימטא אבל לפי' ר"ת ניחא דמתני' בין בר"ה בין בסימטא קא איירי ודוקא במסירה ואין להוכיח מסתם מתני' דהתם דקתני אחד רוכב ואחד מנהיג דמשמע דמשיכה קונה ומתני' דהכא קתני דוקא מסירה אלא ע"כ צריך לחלק בין רה"ר לסימטא תיקשי מנ"ל לחלק בין רה"ר לסימט' דילמא התם איירי במציא' וכאן במקח וממכר כפי' תוס' בעצמם שתי' כבר מקודם על האי דפריך דלפרוך לר"מ ולר"א בהמה גסה במציאה ונכסי הגר במאי קנה כי היכי דפריך לר"ש פיל במאי קנה לכך אין להקשות דילמא מתני' איירי בר"ה ורב איירי בסימטא דקשה מנ"ל לחלק כנ"ל אבל התם דלא מסקו תוס' אכתי אדעתי' לחלק בין מציאה למקח וממכר עד לבסוף יש להוכיח שפיר ממתני' דאחד רוכב קני במקח וממכר וקשה אמתני' דהכא וע"כ צ"ל בין רה"ר לסימטא ופריך תוס' שפיר מאי פריך הגמרא דילמא רב איירי בסימטא ומתני' איירי בר"ה ודוק. והרא"ש בסוגי' זו הביא הלשון רב אלפס דפוסק הלכתא כרב דאמר בהמה גסה נקנית במשיכה ובפ' המוכר את הספינה העתיק דברי רב אלפס שפסק כאביי ורבא דאמרי מסירה קונה בר"ה ועיין שסובר כדברי רשב"ם דמשיכה עדיפא ממסירה וא"כ הא דקאמר רב במשיכה היינו דוקא במשיכה וקשה האיך פוסק כאביי ורבא ע"ש ונ"ל דסבר דהא דאמר רב בהמה גסה נקנית במשיכה היינו בסימטא כפי' רשב"ם לכן פוסק שפיר כאביי ורבא דאמרי מסירה קינה בר"ה ואין להקשות מאי פריך הגמרא בסוגי' דקידושין מי אמר רב וכו' והא אנן במסירה תנן דילמא הא דתנן במסירה היינו בר"ה ורב איירי בסימטא כקושית התוס' בפ' המוכר את הספינה על פי' ר"ס דהמקשה פריך מנ"ל דדוקא במשיכה דילמא אף במסירה ומשני הוא דאמר כהאי תנא דאמר זו וזו נקנית במשיכה וקשה מתני' אדרבנן דברייתא אלא ע"כ צ"ל דמתני' איירי בר"ה ורבנן דברייתא איירי בסימטא לכך אמר רב במשיכה דהיינו בסימטא ודוקא במשיכה כרבנן דברייתא דאמר זו וזו נקנית במשיכה לכך פסק שפיר כרב דאמר במשיכה דהיינו בסימטא כנ"ל וכאביי רבא דאמרי מסירה בר"ה כמתני' כן נ"ל ליישב דברי רב אלפסי אך על הרא"ש קשה דפסק ג"כ כרב וכאביי ורבא ומסיק דרב דאמר במשיכה הוי במשיכה דוקא ולא במסירה אפי' בר"ה כתי' תוס' שם בפרק הספינה ע"ש ודוק וצ"ע:
דף כה:
ברש"י בד"ה הכי גרסינן אלא לאו ע"י גלגול לא גרסינן דקנה לה כשהיא ארוסה ואסתתרה ונכנסה לחופה וכו' עכ"ל וצ"ב היכי ס"ד לגרוס הכי הא עולא בא להוכיח גלגול שבועה ואי באסתתרה ונכנסה לחופה גלגול שבועה מנ"ל ונראה דמ"מ אית לן גלגול שבועה דהא קתני בברייתא ארוסה ונשואה ודאי ארוסה איכא למימר מילי מילי קתני אבל בנשואה מאי קמ"ל אם נשואה לא שיתית מאן שתי' אלא דהכי קאמר ארוסה משקי לה כשנכנסה לחופה ואז מגלגלין עלי' על זנות דנישואין אלא שרש"י מוחק גירסא זו דהא אמר עולא מניין גלגול שבועה מן התורה ומנ"ל מן התורה אימא אמן אתי דמשקינן לה ארוסה כשהיא נכנסה לחופה דקרינן לה תחת אישה וק"ל: ולי נראה ליישב פי' רש"י דהיינו טעמא דעולא לא ס"ל האי שנויא בבא עלי' ארוס בבית אביה דא"כ אי מילי מילי קתני משקין נמי לשומרת יבם והא אין משקין לשומרת יבם אפי' לר' יאשי' אם לא בבא עלי' ארוס בבית אחיו והאי שומרת יבם אי אפשר לפרש הכי דא"כ שומרת יבם קרי לי' לרב דס"ל דקני לכל דבר היינו כנוסה כמו שפי' תוס' בפ' שני שם ביבמות (דף מ"ו ע"ב) וכ"ת א"כ כיון דלעולא אין הוכחה משלא שטית ארוסה כ"א משומרת יבם א"כ בקיצור ה"ל להוכיח גלגול שבועה משומרת יבם איכא למימר דמשומרת יבם לחוד א"א לעולא להוכיח דאיכא לאוקמא בשומרת יבם בלא בא עלי' יבם וכ"ת מבלעדי אישך כתיב ה"א שכיבת בעל ראשון קדמה לשכיבת בועל ומתני' אתי' כר' יאשי' דס"ל דמשקין לשומרת יבם וכ"ת לר' יאשי' אמן למ"ל תיפוק לי' מאיש איש י"ל דאי לא כתיב אמן ה"א איש איש אתי לרבויי כשבא עלי' יבם להכי כתיב אמן יתירא לאשמועינן דמשקין לה אפילו בלא בא עלי' ארוס דשכיבת בעל ראשון קדמה לשכיבת בועל ולהכי לעולא ליכא ילפותא על גלגול שבועה משומרת יבם לחוד משלא שטית ארוסה נמי לחוד ליכא ילפותא דאיכא למדחי דמתלי' מילי מילי קתני ואסתתרה כשהיא ארוסה ומשקה לה כשהיא נשואה ע"י כניסתה לחופה לחוד ובא עלי' בבית חמיו וכ"ת אמן מאי קמ"ל דיש חופה לפסולות אבל השתא פריך בממ"נ אם קמ"ל אמן דיש חופה לפסולות א"כ תינח ארוסה שומרת יבם מאי איכא למימר וכ"ת נמי בבא עליה בבית אחיו שומרת יבם קארי לי' לרב דקני לכל כנוסה היא וכ"ת בלא בא עליה מיירי ושכיבת בעל ראשון קדמה לשכיבת בועל קשה מנ"ל לתנא הך דרשא מאמן אימא אמן אתי לרבויי ארוסה שמשקין לה כשנכנסה לחופה וצריך ריבוי לאשמועינן דיש חופה לפסולות וא"ל לפירושו שם ביבמות דלר' יאשי' מוקמינן לה בשומרת יבם שתי' אפי' בלא בא עלי' יבם בבית אחיו ושכיבת בעל ראשון קדמה לשכיבת בועל. א"כ מנ"ל לעילא גלגול שבועה אימא מילי מילי קתני וארוסה שותה כשהיא נכנסה לחופה ולא נבעלה ובא עלי' ארוס בבית חמי' וקרא דאמן קמ"ל דיש חופה לפסולות שומרת יבם איירי בלא בא עלי' ולא צריך אמן לשומרת יבם דאתיא מאיש איש ונ"ל כיון דתנא מסמיך לי' שלא שטיתי שומרת יבם הקרא דאמן משמע דמאמן יליף ולר' יאשי' הילפותא הוא מאיש איש:
דף כז:
בתוס' ד"ה כל מצות התליות בארץ וכו' עד סוף הדיבור ובירושלמי נמי משמע דחדש נוהג אף בשל נכרי דפריך עלה ממתני' דקתני אף החדש אמאי לא תני חלה וכו' עכ"ל עיין ביו"ד בב"ח סי' רצ"ג מה שנתקשה בדיבור זה. והנה הרב הברכת הזבח בקונטר' האחרון במס' מנחות טרח ליישב ולתרץ קו' הנ"ל וכעת נדפס מחדש ספר קטן נקרא אסיפת חכמים בפ' שלח לך בשם אדמ"ו הג' הגדול מוה"ר אברהם ברודא נ"ע ע"ש ותמצא נחת שחיזק קו' הב"ח ולא מטעמי' והנה האיר ד' את עיני להעמיד דברי תוס' ולכונם ולשכללם ע"ד פשטות ובתחלה אדקדק דיקדוק קטן דלכאורה לפי הבנת תוס' דפריך עלה דמתני' דקתני אף החדש קאי אמתני' דקידושין כמו שהביא הגאון אדמ"ו הנ"ל א"כ למה העלימו בדבריהם בעל השמועה שהוא ר"א כיון דכל הוכחתם להוכיח אליבא דר"א שס"ל דחדש נוהג בשל נכרי גם מתחלה כתבו תוס' וז"ל ונראה דחדש נוהג בזמן הזה וכונתם כמו שכתבו הפוסקים דהלכה כר"א מכח דסתים לן תנא כוותי' בסוף מס' ערלה א"כ ג"כ קשה למה כתבו בסתם הו"ל לומר ונראה דהלכה כר"א דמתני' ואנא ידענא דס"ל דחדש נוהג אף בחו"ל מפני כך נראה דהוכחת התוס' הוא מהך דירושלמי דפריך על האי מתני' דמס' ערלה. דקתני אף החדש רצ"ל דתני אף חדש גבי ערלה וכלאים וע"ז פריך בירושלמי אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינם של נכרי משמע דחדש דקתני במתני' גבי ערלה וכלאים נוהג בנכרי ובזה נסתלק כל הקו' הנ"ל כי תעיין היטב שם בדבריהם וכן מצאתי שם במס' ערלה בירושלמי שפריך על הך מתני' ומצאתי און לי בסמ"ג במצות ל"ת מצוה קמ"ב דמשמע דקושיית הירושלמי והוכחת תוס' אזלו מהך מתני' דערלה ומהירושלמי. ומעתה מתורץ ג"כ דקדוק הב' דהא ודאי לאיפה ואבימי חריפי דפומפדיתא דס"ל אליבא דר"א אין ערלה בחו"ל וצ"ל בר"א דמתני' לא תני אף החדש אלא חדש ופליג על ערלה וכלאים וא"כ סתם מתני' דסוף ערלה אמאן תרמיי' אילימא ר"א הא פליג אערלה וכלאים ואי כת"ק הא לא ס"ל דחדש נוהג בחוץ לארץ וע"כ צ"ל דלדידהו הת"ק ס"ל אף חדש ולא פליג ר"א אלא בערלה וכלאים וא"כ הך סתמא דסוף ערלה אתי' כת"ק ולדידן דר"א פליג את"ק בחדש לחוד ומודה לת"ק בערלה וכלאים אתי' הך מתני' כר"א ומשו"ה כתבו בסתם ונראה דחדש נוהג בחו"ל מכך הך מתני' דסוף מס' ערלה ובממנ"פ פסקינן הך אמתני' אליבא דידן אתי' כר"א ואליבא דחריפי דפומפדיתא אתי' כת"ק וע"ז סיימו בדבריהם ובירושלמי נמי מוכח דנוהג בשל נכרים דפריך על הך מתני' דתני אף חדש כלומר אהך מתני' דתני ערלה וכלאים וחדש ודו"ק היטב. ועוד נראה להחזיק הראי' שהביא בבה"ז מהא דפ"ק דר"ה (דף י"ג) דפריך דאקריבו עומר והדר אכלו מהיכן הקריבו וא"כ קשה למה לא פריך ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול הא אינו נוהג חדש בתבואה של נכרי וה"ל לאכול מעיקרא מתבואה שנתגדל ברשות נכרי וכן הוא בש"ך ביו"ד סימן רצ"ג אלא דבזה יש לפקפק באמת יכול למיפרך הכי אלא דהסוגי' לקיים קו' הראשונה שהקשה עומר מהיכן הקריבו ונראה דקושיתם דמ"מ על קושיא זו אינו משיב כלים דמשני בהקריב עומר דלא עייל ביד נכרי מ"מ מעיקרא אמאי לא אכלו מתבואה של נכרי אלא ש"מ דחדש נוהג בשל נכרים:
דף לו.
בתוס' בד"ה תנן התם וכו' ומיהו קשה דלקמן בשמעתין וכו' אבל מ"מ מתחלה הוי ס"ד דמיירי ביש לה אב ואפ"ה משמע כשיגיע גט לידה מגורשת עכ"ל ולי נראה ליישב קו' זו לפי' רש"י לפי מה שמצינו בחולין פ"ק (דף ט"ו) בתוס' ד"ה להודיעך ולא חייש לאשמועין כח דהיתרא דר' חייא דכבר אשמועינן בברייתא דבכל שוחטין בין בתלוש בין במחובר. כמו כן בסוגיא דידן איכא למימר ה"ה בקטנה והא דקתני בנערה להודיעך כוחו דר"י ולא חייש לאשמועינן כח דהיתרא דרבנן דהיתרא דקטנה כבר אשמועינן מהך מתני' דקתני עד שיגיע הגט לידה ש"מ אם בא גט לידה מגורשת כ"ז למאי דס"ד דאיירי מתני' כשיש לה אב אבל לבתר דמשני דאיירי מתני' באין לה אב ע"כ צ"ל דדוקא נערה דאי קטנה ה"ל לאשמועינן רבותא לרבנן כמו שהקשה הרמב"ן ושאר מפורשים וליכא למימר דסמך אמתני' אם הגיע גט לידה הא מתני' איירי דאין לה אב ודו"ק:
דף מג:
בגמ' בה ובשלוחה לא עיקר הפירכא משם דבה לא קתני אבל שלוחה שפיר לא קתני לכ"ע דאין היא עושה שליח כדפשיט ר"נ זה דחק מהרש"א לפרש הא דמשני ובשלוחה ס"ל כר"י היינו קבלת גט דידה מקרי יד דשליחות דאבי' ע"ש וכ"ז דוחק גדול ולי נראה לקיים שיהי' דברי חכמים קיימים כי נראה דכחו דר"ל כאומר מחלוקת לגירושין כך מחלוקת בקידושין אע"ג דהתנא לא תני אלא בגירושין משום ויצאה והיתה אם נאמר דנערה דקתני דוקא ולא קטנה מתגרשת ע"י עצמה א"כ בכולי מלתא מקשינן יציאה להוי' ואם נאמר נערה וה"ה קטנה א"כ נתבטל ראייתו מויצאה והיתה דהא אפי' לר"ל לא מקיש הוי' ליציאה שהרי בקטנה היא מתגרשת ע"י עצמה ואינו מתקדשת ע"י עצמה כמ"ש התוס' ד"ה צווח אלא שלפ"ז יש לו הוכחה למה לא תני רבותא דרבנן דאפי' בקטנה יש לה יד אלא ש"מ כמחלוקת בגירושין כך מחלוקת לקידושין ומשו"ה לא קתני קטנה איידי קידושין דאינה מתקדשת ע"י עצמה אלא דלפי מה שפשוט ר"נ דאין נערה עושה שליח עכ"ל משו"ה קתני נערה ולא קטנה לאשמעינן ואפי' בנערה דוקא היא מקבלת גיטה ולא שלוחה אלא ע"כ צ"ל דלא ס"ל לר"ל כר"נ ואפי' שלותה יכול לקבל את גיטה א"כ שפיר פריך לר"ל בו ובשלוחו אין בה ובשלוחה לא ומותיב לה משים דבה לא קתני וגם מבשלוחה ודו"ק:
ע"ב בגמ' אע"ג דשידכו והקשה בתוס' אלמא ס"ל גמרא שהדבר פשוט היא דבשידכו צריך מיאון לפי' רש"י ללישנא דאיכא דאמרי דאמרינן דלא צריך ואין זו סברא לומר שתהי' חלוקה כל כך ולי נראה ליישב דהא דפריך תלמודא אפי' שידכו לאו מכח סברא פריך אלא דהכי פריך לר"נ דאמר והיא ששידכו הלא דרך אמוראים לפרש וסתמא קאמר לי' משמע בין שידכו ובין לא שידכו כדפי' רש"י בלישנא דאיכא דאמרי אלא צ"ל דר"נ מוכרח לפרש דוקא בשידכו דאל"כ תקשי' לי' לשמואל מהא ושווין שמכרה אלמנה לכה"ג ומה דאוקי לי' ר"י בקדושי ייעוד ואליבי' דר"י בר' יהודא לא ניחא לי' לר"נ דכיון שנתייעדה אין לאביה רשות למכרה דהוי כשפחות אחר אישות לר"י בר יהודא ועיין בחידושי הרשב"א מזה ומשו"ה אי אפשר לאוקמי כמו כן בשידוך כיון דצריכה גט שוב אין לו רשות לאב למוכרה דהוי כשפחות אחר אישות כיון דשידוך ונתרצה האב משו"ה אוקי ר"נ האי דשמואל בשידכו א"כ בלא שידוך מודה שמואל דצריך מיאון ולא גט ואוקי הך דמוכרין דאלמנה לכה"ג בלא שידוך ומשו"ה פריך התלמודא שפיר לעולא אפי' שידכו א"כ קשיא לעולא מהך ברייתא מוכרין אלמנה לכה"ג אלא ע"כ צ"ל דעולא מוקי בקדושי ייעוד ואליבא דר"י בר יהודא ש"מ דלר"י בר יהודא לא הוי כשפחות אחר אישות א"כ עדיין תקשי לך לר"נ מנ"ל דשמואל דוקא בשידכו דשמואל נמי מוקי לה הך ברייתא דושווין כר"י בר' יהודא וע"ז משני מאן דמתני הא ודוק:
בטור אבן העזר סי' מ"ה ס"א באו עדים שראו סבלונות הובלו לה חוששין שמא נתקדשה וצריכה גט מספק אע"פ שרוב אנשי עיר אינם משלחין סבלונות אלא קודם הקידושין עכ"ל משמע דרצה לגרס גרסת ר"ח עם פי' רש"י וקשה לי דהא לפי' רש"י לישנא דמקדשי והדר כתבו דחוק דמשמע כפי' תוס' והרמב"ן רוצה ליישב ואמר דאיירי הכא באתרא דמסבלו והדר מקדשי ומקדשי והדר כתבו והוא הי' מסבל ויש לו כתובה דממ"נ עשה נגד מנהג וטוב לנו לחוש דעשה נגד מנהג דמסבלי עכ"ל וכל זה לגרסת רש"י דמסבלי וה"א לא חיישינן אפי' מיעוט עשה כנגדו אבל לפי גרסת ר"ח דאם המיעוט עשו כנגדם חיישינן אלא א"כ כלהו מסבלי תחילה לא מתרץ הרמב"ן מידי דעדיפא לנו לחוש דעשה נגד מנהג דכתבו שאינו אלא רוב ממנהג דמסבלי דנהוגין כולם וצ"ע. דאין לומר דאפי' הכי חיישינן להחמיר א"כ קשה מאי פריך הש"ס פשיטא הא צריך לאשמועינן זה וצ"ע:
דף מד.
בגמרא אלא לאו רצתה דאמרה אין וכו' נתקשה בזה העצמות יוסף דילמא הברייתא נקיט ב' קצוות רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא הא אישתקא הוי ספיקא ומשעת מתן מעות אפי' אישתקא הוי קידושין לפי' תוס' דגרסי הכי מקודשת סתם ולי נראה לישב דהא במקודשת סתם אפי' אישתקא משמע כדאמרינן לקמן לפ"ז דייק רבא שפיר דאי איכא חלוקא אמצעי לא ה"ל לברייתא למימר רק רצתה מקודשת דהא איני צריכה לאשמועינן וע"כ צ"ל דשתקה הוי ספק דאלת"ה דמקודשת ודאי לתני מקודשת סתם אבל לפ"ז קשה למה צריך הש"ס לתרץ מכלל דרישא כי וכו' ה"ל לתרוצי לתני רצתה וכמו שכתבתי. זה אינו דא"כ קשה דצריכא לאשמועינן לא רצתה דבשעת מתן מעות אפי' אמרה לא נמי הוי מקודשת ע"ז פריך הש"ס שפיר מכלל וכו' ודוק. והשתא דאתינא להכי מתורץ קושית מהרש"א בעובדא דוורשכי וז"ל אע"ג דרישא איכא לדיוקי בהפך וכו' ותי' דוחק אבל לי נראה דלק"מ דהכי פריך הש"ס ע"כ צ"ל שתקה מקודשת ודאי דאלת"ה לתני רצתה לבד ומה אמרת דה"א אשתקא נמי הוי קידושין א"כ לתני מקודשת סתם ודוק:
הקשה הריטב"א בשם תוס' היכי דשתקה אחר מתן מעות אינו כלום הא אמרינן לקמן (דף מ"ד) התקדשי לי בפקדון והלכה ומצאה שנגנב או נאבד אם נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינו מקודשת ותי' דהתם בדשדיך והכא בדלא שדיך עכ"ל וקשה לפירושים למה מחלק הברייתות בין אמרה אין לאישתקא נפלוג ונתני בשתיקה גופי בין שדיך ללא שדיך דאין לומר דברייתא דלקמן שביק הברייתא דהכא ז"א דא"כ לא פריך תוס' מידי דהא הרמב"ן תירץ קושיתם דהתם איירי דאמרו אין והברייתא שבקי אהדדי ואי תוס' נמי סברי דברייתות שבקי אהדדי לא פריך מידי:
דף נג.
בתוס' ד"ה מתני' ר' יהודא היא הקשה הרב ר' יעקב מקוצי לר"י נמי איכא למיפרך הרי גר מצרי שנשא ממזרת וכו' כדאמר לקמן דמודה הוא בפסולי קהל וכו', עכ"ל וזהו אוקימתא דרבא לקמן (דף ע"ד ע"ב) אבל קשה מי לא איכא למימר דר"י ס"ל כאוקמתא דר"נ ממזר מאחותו וממזר מאי איכא בנייהו ולפי אותו תירוץ איכא למימר דר"י אוסר אפי' בגר פסול קהל לישא ממזרת ועוד הקשה הרשב"א בחידושיו היאך מוקי לה ר' יוחנן מתני' כר"י הא מתני' דידן ס"ל דאין ממזר מחייבי לאווין דהא קתני אלמנה לכה"ג דיש קידושין וגם בסיפא קתני דוקא מחייבי כריתות דהוי ממזר שיש על אחרים קידושין ור"י ס"ל ביבמות לא יגלה באנוסת אביו וסמיך לי' לא יבוא ממזר משמע דס"ל דיש ממזר מחייבי לאווין ותי' בדוחק. וניחא לי ע"פ מה שהקשה תוס' לקמן ד"ה מאי קמ"ל וא"ת מאי איצטריך למיפרך תנינא הל"ל למפרך דר"י אדר"י וכו' וביבמות קאמר לא יגלה דאיירי באנוסת אביו וסמיך לי' לא יבא ממזר משמע דס"ל דיש ממזר מחייבי לאווין וי"ל דר"י סבר התם דאשת אב דכתיב בין לא יקח ובין לא יגלה וכו' וא"כ למדרשה לומר דלא יבוא ממזר דוקא מא"א ע"ש והנה שם פירשו תוס' האי דכתיב אשת אב היינו בחיי אב והוי ממזר מא"א אבל ר"י דהכא מפרש האי דכתיב אשת אב היינו אחר מיתת אב והוי ממזר מחייבי כריתות ובזה סרה קושית רשב"א ומעתה מיושב היטב דקושית ר"י מקוצי אזלו דע"כ ר"י מפרש לה הברייתא דלקמן כאוקמתא דרבא דאי כר"נ אי אפשר לאוקמי מתניתין דהכא כר"י דמתני' דהכא ס"ל דיש ממזר מחייבי כריתות ובאוקמתא דר"נ ע"כ צ"ל דר"י ס"ל דאין ממזר אלא מא"א וא"כ תקשי לך דר"י אדר"י ודו"ק:
דף סג.
ברש"י דה"ל בלא מוחזק הלכך אמר יש לי מנה וכו' נאמן ואי אתי אח וכו' והקשה מהרש"א משמע דאי ל"ה אמר יש לו בנים הוי לן להאמין להאי את דאתי ואמאי נאמינו להאי אח לאפוקי מחזקה דהא לבעלים גופא לא נאמן באומר יש לי אחים וגדולה מזו כתוב הטור באבן העזר ואמר אני אחיו אינו נאמן אפי' עד אחד מעיד עליו שהוא אחיו אינו נאמן להוציא מחזקתו והניח המהרש"א בצ"ע ותי' הרב מהר"ן ווייל דרש"י סבר כתירץ ראשון שכתב תוס' לקמן דנקיט הכי לא מוחזק לן באחי משום סיפא באומר שיש לו אחין וכמו שכתב מהרש"א אך דע"ז קשה היאך ס"ד דרש"י סבר כתירץ קמא של תוס' א"כ למאי צריכא למימר האי סברא אפי' אתי' אח אח"כ י"ל דקשה לי' למה תני ברישא יש לו בנים ליפלוג ולתני בדידי' באחים גופי' דאם אמר אין לו אחים אינו נאמן כדומי' דסיפא יש לי וכו' לכך מוכרח רש"י דאי אמר אין לי אחים ה"א דוקא למפרע נאמן אבל להבא אי אחי אח אח"כ ואמר אחי דמיתנא אנא ואחזק חזקה קמייתא נאמן לכך תני יש לי בנים ואתי לאשמועינן דאפי' על להב' אפי' אי אתי אח אח"כ אינו נאמן וליכ' לאקשוי' ולפ"ז דתני ברישא יש לי בנים אמאי לא נפליג וליתני בבנים גופא בסיפא אם אמר אין לי בנים אינו נאמן זה אינו דהתנא רצה להורות לנו דברישא נאמן אפי' על להבא וזה מוכח מדלא מפליג באחים גופא כמו בסיפא אבל אי תני בסיפא נמי בנים לא הי' מוכח מדי דנאמן אף על להבא דהייתי אומר דמפליג בבנים כמו בסיפא לכך תני בסיפא אחין וברישא בנים ודו"ק:
סליק מס' קידושין:
דף סו.
בתוס' ד"ה ורבנן היא דאצטריך פ' בקונטרס משום דאיכא דאשכח כתוב ועומד וכו' וקשה דבהחזיק שני יוסף בן שמעון אפי' נכתב לשמו פסול לגרש בו וכו' עכ"ל וי"ל קושיא זו דאיכא למימר חששא דאיכא דאשכח אין אנו חוששין מצד הדין אלא דהבעל יערער ויאמר שהוא אשכח כתב וא"כ איכא לאוקמא בדלא החזיקו שני יוסף בן שמעון ולפי' רש"י דממילא שאלינן לי' נמי אם יש שם עוד יוסף בן שמעון ואומר שאין שם עוד ותו לא יבא הבעל לערער בשלמא אם אמרינן דאנו חוששין מצד הדין ע"כ איירי בהחזיקו דאי בלא החזיקו אין אנו חוששין דהא אפי' רבה לא חייש אלא בהחזיקו כמו שכתב הרשב"א באריכות וא"כ אין השליח יוכל להעיד שאין שם עוד יוסף בן שמעון דהא בהחזיקו איירי וק"ל. ומעתה לפי הנחה זו יש ליישב קושיית הרשב"א הא דמשני אתי למגזייהו והוי משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הא ר' אסי אוקי מתני' כר"י ור"י פליג אר"מ ואומר אם לא אמר בפני נכתב שיחזור ויטלנו ממנו אף שמשנה ממטבע הולד לאו ממזר ואליבא דר"א איכא למימר דס"ל דסתמא לשמה קמסהיד ול"ק לדידי' ונימא לשמה והא דפריך ולרבה נימא לשמה היינו להך אקומתא דמתני' אתי' כר"מ או כר"א ואליבייהו צריך להיות מוכח מתוכו כמו שהקשו תוס' וצ"ל דשאלינן לי' לשליח עם יש עוד יוסף בן שמעון ושאלינן נמי על לשמה ע"ז פריך שפיר ונימא לשמה וכל זה לשיטת רש"י ולשיטת ר"י דהא דאצריכו רבנן היינו כדי שלא יערער ויאמר שכתב הסופר להתלמד ועד"ז יש לחשוש לכל הפסולין מחובר וכל שאר פסולי גט על כל פסולין א"א לומר סתמא לשמה וצ"ל דשאלינן לי' וע"ז פריך שפיר ונימא לשמה ואליבא דר"מ ור"א שפיר משני אתי' למגזייהו והוי משנה ממטבע והולד ממזר. ואם נפשך לומר דאליבא דאקומתא דר"א תקשי לך רבא מ"ט לא אמר כרבה וליכא לתרץ נימא לשמה דהא סתמא לשמה קא מסהיד ותרצתי בזה דהא יש להקשות מאי פריך ורבא מ"ט לא אמר כרבה הל"ל משו"ה לא אמר כרבה דאליבי' אתי' מתני' כר"א והלכתא כוותי' בגיטין או כר"מ דסתם מתני' כוותי' אבל אליבא דרבה צריך לאוקמי מתני' כר"י דוקא וצריכין לומר דבאמת אליבא דר"א לא קשה מידי אלא דהש"ס מפו' למאי דאקימנא אליבא דרבה כר"א או כר"מ וק"ל. אלא דעדיין יש להקשות לדברינו אין מקום לפי' ר"י דסתמא לשמה קא מסהיד כמו שפי' מהרש"א על דרך וסברת רשב"א מדאמר בפני נכתב ע"כ סבר השליח דצריך לומר בפני נכתב משום לשמה כיון דלפי' ר"י חיישינן להתלמד איכא למיחש משום מחובר ושאר פסולי אימא משום אינך פסולים ומצריכין אנו לומר בפ"נ אלא דעדיין במקומי אני עומד דכל זה שאמרנו וענינו בשיטת רש"י אבל לשיטת ר"ת דבכל הלכות בקיאין אלא דהך דרשה דלה לא ס"ל א"כ אף חששא דלהתלמד ג"כ נוכל לומר סתמא לשמה דהא בכל הלכות גיטין בקיאין א"כ ליכא למיחש שיטעון בעל דהסופר כתב להתלמד במחובר שהבעל אין נאמן בכך דהא הכל בקיאין בהלכות גיטין ומעתה אני אומר דר"י בעל תוס' ג"כ סבירא כשיטת רש"י ולא כפי' ר"ת אלא דנקט לשמה וה"ה שאר הלכות גיטין והא דפירש ר"י דסתמא לשמה קא מסהיד אינו אלא אליבא דמסקנא דמוקי ר"א מתני' כר"י וכדפרשנו לשיטת רש"י וזהו שדקדקו תוס' באמרם ואומר ר"י דמסתמא לשמה קאמסהיד כדפי' בקונטר' נמי ודו"ק. ועתה אביא ראי' לדברי דהא קשה מסודר הלשון בתוס' שמאריך בקושיא ואח"כ מברר התוס' דפשט והא דאמר לפי שאין בקיאין אי משום דשאלינן אי סתמא לשמה הו"ל לתוס' להקדים המאוחר כמו שהרגיש מהרש"א בספרו ומה שתירץ שם אינו נכון כמו שהקשו עליו כל העולם דלדבריו קשה איך כתבו התוס' בתחלת הדיבור וא"ל דנקט לשמה דשכיח טפי וה"ה אינך וא"כ ע"כ צ"ל דשיילינן לי' וא"כ הו"ל למימר א"ב א"ל לשאול ועוד דלא משתמט בשום דוכתא שיהי' צריך לשאול א"ו ברור דר"י ס"ל כפי' רש"י כמו שאמרנו באריכות. ול"ק מהאי דלקמן דקאמר ותו בין לרבה ובין לרבא והא איכא מחובר דזה פריך התם אליבא דמסקנא דמוקי ר"א כר"י ואליבי' דר"י ע"כ צ"ל סתמא לשמה. והמשך דברי התוס' כך היא וא"ת וכו' ופירוש ר"ת דבכל הלכות גירושין ומעתה הקשה לדברי ר"ת הא דפי' בקונטרס דממילא שאלינן וכו' וע"כ צ"ל פירש ר"י דמסתמא לשמה קמסהיד וא"כ קשה לדבריהם הא דאמר בסמוך מי קתני בפ"נ לשמה והא סתמא לשמה בשלמא לשיטת רש"י ור"י לק"מ דזה אמר רבה ע"כ אליבא דר"מ ור"א ואליבייהו קיימינן דממילא וכמו שאמרנו באריכות שפיר אמר רבא מי קתני בפני נכתב אבל לפי' ר"ת דס"ל דבכל הלכות גיטין בקיאין וא"כ אפי' לר"מ ור"א דצריכין לומר אליבייהו חששא להתלמד מ"מ נוכל לומר סתמא לשמה קמסהיד דהא בכל הלכות בקיאין וא"כ ודאי קשה לפי' ר"ת מאי פריך בסמוך מי קתני בפ"נ לשמה הא סתמא לשמה קמסהיד וע"ז תירצו בדוחק דלפי' ר"ת כיון דעיקר התקנה משום לשמה נהי דסתמא לשמה קמסהיד מ"מ הו"ל למימר בהדי' בפ"נ לשמה ודו"ק היטב:
ומעתה כיון שזכינו לדין נחזור לראשונות ואמרתי ליישב שיטת מהרש"ל בשמעתין שאנחנו עוסקין בו היום ואבנה הבנין שכל זה אזלי ע"פ הצעה שהצעתי שר"י בעל התוס' ס"ל כשיטת רש"י ולא כפי' ר"ת ובתחלה ליישב מה שמקשין העולם גם מהדורא בתרא של מהרש"א במה שכתבו תוס' ד"ה מאן האי תנא וכו' עד דהא כיון דצ"ל בפ"נ משום לשמה ל"ש משום אחלופי ע"כ ויש להקשות אכתי נימא דאלו מהני ידענו הייתי אימר דאין צ"ל בפ"נ משום לשמה רק משום דלא אתי לאחלופי ולכן הוצרכנו לתקן דידענו לא מהני וא"כ ע"כ הא דצ"ל בפ"נ היינו משום לשמה ובסוגנן זה יש להקשות מאי פריך מאן תנא אימא ר"מ הוא ובפ"נ משום לשמה ובפני נכתב צ"ל משום דאלו לא הוי אמר רק בפני נחתם ה"א דחתימה לא בעינן לשמה רק משום קיום והא דלא מהני ידענא משום אחלופי לכן הוצרכו לתקן בפני נכתב וא"כ כיון דידענו לא מהני עכצ"ל הא דצריך לומר בפני נתתם היינו משום לשמה. והנה לפי מה שכתבתי והוכחתי בשיטת ר"י דס"ל כפי' רש"י ולא כפי' ר"ת לק"מ משום דודאי אי אמרינן סתמא לשמה קמסהיד וכמ"ש הרשב"א דמימר אמר השליח מ"ט איטרחיהו רבנן למימר בפני נחתם ודאי משום דצריך לשמה ועד דידע דנכתב לשמה לא אמר בפני נחתם ולפ"ז ודאי יש להקשות דמימר אמר השליח דטעם דאצרכוה רבנן למימר משים קיום וידענו לא מהני משום איחלופי וכמו כן לר"א וכמו שהקשינו אבל אם אמרינן דממילא שיילינן לי' אי נכתב לשמה א"כ מה בכך אם יטעה השליח דאצרכוה רבנן לומר בפ"נ משום קיום מכ"מ שיילינן את פיהו אי נכתב לשמה או לא וכבר אמרנו ועניני דלר"מ ור"א צ"ל דממילא שיילינן לי' ומשום הכי פריך שפיר מאן תנא אי ר"מ חתימה בעי ולא כתיבה אי ר"א כתיבה ולא חתימה וליכא לתרוצי כמ"ש דהא אליבייהו מוכח דממילא שיילינן לי' ודו"ק. ומעתה יש לקיים ולפרש פי' מהרש"ל בתוס' ד"ה הא מני ר"י הא ומה שהשיג מהרש"א דהא רבה לא בעי לאוקמי כר"מ ונחתם משום קיום כיין דידענו לא מהני כמו שכתבו התוס' לעיל ד"ה מאן תנא ע"כ לק"מ דאנן השתא בתירוצא של ר' אשי קאמינן אליבא דר"י דסתמא לשמה קא מסהיד ודאי שפיר תירצו תוס' באמרם בהא ס"ל כר"י דסתמא לשמה וצ"ל בפ"נ ובפ"נ ולא מטעמי' אלא דס"ל כר"א דכתיבה לשמה ובפני נחתם משום קיום והא דלא מהני ידעינן כי היכא דנידע דאצריכוהו רבנן לומר בפני נכתב משום לשמה דה"א דתקנו רבנן משום אחלופי כדאמרן משא"כ לעיל כתבו תוס' ד"ה מאן תנא אליבא דר"א ואליבא דר"א ע"כ צ"ל דממילא שאלינן ולק"מ כדאמרן ודו"ק היטב: ומעתה מיושב היטב מה שהקשה מהרש"א בתוס' ד"ה דתנן וכו' בפשיטות הוי מצי לאוכיחו הכי לר"מ כיון דבעי חתימה לשמה ע"כ ידענו לא מהני וליכא למיחש לאחלופי ע"כ והניח בצ"ע ולי לק"מ דה"א לר"מ בעי נכתב כי היכי דנדע דחתימ' היא משום לשמ' דה"א דהא דאצריכוהו רבנן לומר בפ"נ משים קיים והא דידענו לא מהני משום דלא ליתי לאחלופי וה"א דר"מ ס"ל סתמא לשמה קא מסהיד לכך כתבו התוס' אבל לרבה קשה דלית לי' טעמא דאחלופי אף לפי המסקנא דרבה אית לי' דרבא כמו שפרשנו דא"כ קשה מאי פריך מאן תנא אימא ר"מ היא או ר"א היא אלא ע"כ צ"ל דאליבא דר"א ור"מ צ"ל דממילא שאלינן וא"כ שפיר קשה אליבא דר"מ בפני נכתב למה לי ואי משום אחלופי הא ידענו לא מהני משום אחלופי ואי משני כי היכא דנדע דחתימה לשמה מה בכך הא שאלינן את השליח אי נכתב לשמה ודו"ק. ועפ"ז ישבתי מה שכתבו תוס' ד"ה מאן האי תנא וכו' ודוחק לומר דכולה הך סוגי' וגם ר' אשי דאמר לקמן ר"י היא איירי למאי דס"ד מעיקרא ע"כ ולכאורה אין הבנה לדברי תוס' מה שדיקדק בתמיהתם ביותר על ר' אשי לומר דאיירי אליבא דס"ד אמנם לפי מה שפרשתי וקיימתי פי' מהרש"ל א"כ אליבא דר' אשי ע"כ צ"ל דתנא קמא דר"י ס"ל דצ"ל בפ"נ ובפ"נ על הכתיבה צ"ל משום לשמה ובפני נחתם משום קיום א"כ ש"מ דלא ס"ל לר"א לדוחק דחד תנא ס"ל שני טעמים משום לשמה ומשום קיום וזה שדיקדק בתמיהתם וגם ר' אשי צ"ל דאיירי אליבא דס"ד ודו"ק. אלא לפ"ז שתרצתי וישבתי כל קושיית מהרש"א מעתה נולד קושיית מהרש"א שהקשה במהדורא בתרא בתוס' ד"ה הכא בפני וכו' מנ"ל לתוס' דרבה ורבא פליגי בידענו דילמא תרווייהו ס"ל דידענו מהני אך בהא פליגי אי נימא כיון דגבי שנים מהני ידענו כמו בעלמא אתי לאחלופי גם בחד או לא ע"כ ודאי בלא זה לק"מ דה"א דהוכחת התוס' ע"כ דלרבה ידענו לא מהני דאל"כ תקשי קושיית תוס' מאי פריך מאן תנא אימא ר"א היא וכתיבה משום לשמה ובפ"נ משום קיום וע"כ צריך לתרץ דלפי האמת ידענו לא מהני וא"כ ע"כ צ"ל דהחתימה ג"כ צריך לשמה וק"ל:
אמנם לפי מה שכתבתי קושייתו במ"ע ואין להקשות קושיית תוס' דה"א דכל הסוגי קאי בס"ד דלא ידע מהך סברא רבה אית לרבא וכ"ת דהא ע"כ מוכח מהא דמוקי כר' אשי מתני' כר"י ותקשי לך קושיית תוס' וע"כ צ"ל כמו שתירצו תוס' דהא דס"ל כר"י כמו שפי' מהרש"ל הכתיבה משום לשמה והחתימה משום קיום דלפי ס"ד דידענו מהני לכ"ע לא קשה כלל קושיית תוס' מת"ק דר"י דאיכא למימר דס"ל כר"מ דחתימה בעי לשמה ובפני נכתב דהיכי דנדע דהחתימה היא לשמה דאי לא אמר בפ"נ ה"א הא דאמר בפני נחתם משום קיום דהא ידענו מהני וכ"ת אמאי לא מוקי ר' אשי מתני' כר"מ דחתימה משום לשמה ובפני נכתב כי היכי דנדע דהחתימה משום לשמה ולא משום קיום דהא לר"מ לפי מה שאמרנו ע"כ צ"ל דשאלינן לי' וא"כ לא צריך בפני נכתב להוכיח דבפני נחתם משום לשמה ולא משום קיום דמאי נ"מ דהא שאלינן לי' אמנם ת"ק דר"י איכא לאוקמא כר"מ בהא ס"ל דהחתימה משום לשמה וסתמא לשמה קא מסהיד ודו"ק:
ד"ב ע"א:
בתוס' ד"ה אשקלון וכו' עד אבל קשה דרקם וחגר וכו' ל"ל אמאי לא הניחו לתוס' לאקושיא הך קושיא גם לעיל בדברי ר"ג ועיין מ"ש מהרש"א בזה דוחק גדול ולי נראה דודאי לעיל בדברי ר"ג לק"מ די"ל דר"ג פליג אספרי וס"ל דר"ג דרקם וחגר לא כבשוהו עילי בבל וא"כ לא בתי דינם שם ולא רבנן שכיחי כמו שכתבו תוס' על אשקלון אבל על ר"י ודאי שפיר מקשין תוס' דהא סתם ספרא ר"י היא כמו שאמרינן בש"ס בכמה דוכתי וסתם ספרי ר' ישמעאל וכולהו אליבא דר"ע ומסתמא לא פליג על רבותיו כ"ע ור"י ודו"ק וזה פשוט:
ומעתה לפ"ז ודאי קשה לעיל בתוס' ד"ה אף המביא וכו' הל"ל לתוס' לפרש דתרי רקם הוי ומה שכתב מהרש"א דלא מסתבר לומר דאותו רקם שהי' בא"י לא הי' דרים בו ישראל וברקם דח"ל הי' דרים בה ישראל ע"כ וכ"ז לשיטתו דס"ל דרקם וחגר דר' גמליאל נמי צ"ל רקם דלצד מזרח אבל לפי מ"ש דס"ל לתוס' לר"ג צ"ל בפ"נ ובפ"נ אפילו ברקם לצד מערב דפליג אספרי וא"כ ודאי קשה ה"ל לתוס' לפרש תרי רקם הוי דרקם דר"ג היא בצד מערב בא"י. ונראה דעוד צריכין לדקדק בדברי תוס' בד"ה במדינת הים אי נקט חו"ל הוי משמע אפי' רקם נמי ע"כ איך אפשר לומר הכי א"כ מאי פליג עם ר"ג. אבל לפי מ"ש לק"מ דה"א דת"ק ס"ל אפי' חו"ל אפי' רקם והיינו רקם לצד מזרח אבל רקם לצד מערב לא מקרי חו"ל ור"ג מוסיף אף רקם וחגר לצד מערב דפליג אספרי וזה פשוט. ומעתה ודאי שפיר מקשין תוס' אמתני' דם הנדה. ושני דיבורי תוס' בדיבור אחד נאמרו. וכונת תוס' להקשות דמ"מ ה"ל למתני חו"ל וא"ל דה"א אף רקם וחגר נמי צריך לומר בפ"נ ובפ"נ ועכצ"ל דה"א אותו רקם וחגר לצד מזרח דאל"כ מאי פליג עם ר"ג ולכך כתבו תוס' דבריהם בדברי ר"ג איך ס"ד הכי דברקם לצד מזרח דרין בה ישראל הא אמרינן בפרק דם הנדה וכו' ודו"ק:
ע"ב בתוס' ד"ה לפי שאין בקיאין לשמה וכו' והא דפי' בקונטרס דממילא שאלינן עיין מה שכתב מהרש"א בזה ויש לפרש דבריו עם מה שכתב בחי' רשב"א הא דפירוש ר"י דשליח מסתמא לשמה קמסהיד דשליח הוכיח בעצמו למה שואל אותי אי בפ"נ ובפ"נ אע"כ דצריך להיות לשמה וא"כ מסהיד בפ"נ ובפ"נ ומסתמא לשמה קמסהיד והיינו אי ליכא חששא זולת לשמה דאין בקיאין אבל מחובר ונכתב ביום וזולתם בקיאין וא"כ ודאי מסתמא לשמה קמסהיד וא"כ וודאי אי אמרינן דה"ה בשאר הלכות גיטין אין בקיאין א"כ ודאי ליכא למימר סתמא לשמה קא מסהיד דמנ"ל לשליח לומר בפ"נ משום לשמה דילמא משום מחובר ואינך וע"כ צריך לומר דשאלינן כך י"ל בדברי מהרש"א אלא שעדיין קשה לדבריו איך כתבו תוס' בתחלת הדיבור וא"ל דנקט לשמה דשכיח טפי וה"ה אינך וע"כ צ"ל דשאלינן לי' דא"כ הל"ל אבל א"ל לשאול ועוד דלא משתמיט בשום דוכתא שיהא צריך לשאול וק"ל וצ"ע: אבל לפי מ"ש הר"ן דהטעם דסתמא לשמה קמסהיד דמימר אמר השליח ל"ל לרבנן לשאלו אם נכתב ונחתם בפניו ש"מ שיש כתובים וחתומים בגט שהוא פסולה ואלא לא נכתב לשמה הי' אומר כך וכך אירע מעשה א"כ ודאי להא סברא ודאי ליתא למהרש"א דגם אם ל"ה בקי דצריך לכתוב שלא במחובר או נכתב ביום ונחתם בלילה מ"מ סתמא לשמה במחובר בנכתב ביום ונחתם קמסהיד מדלא אמר כך אירע מעשה וצ"ע:
בתוס' בד"ה דאתויי בי תרי וקשה דאטו בכיפא תלי לה עיין מה שדקדק כאן מהרש"א אין שורש מקום לקושייתו מ"מ קשה קושי' ב' למ"ל לאתוי' בי תרי כך שוים שנים מן השוק ועוד קשה הו"לל מקוים א"ב דלפי דבריו מקוים אינו בכלל דאתויי בי תרי:
תולדות נתנאל הקדמה
זה ספר תולדות הגאון ר' נתנאל ווייל ז"ל. ב"ה. אחת ממשפחות העתיקות אשר כגפן פורי' בכרם בית ישראל היא משפחת ש"וייל" שרשה ומקורה היא מדינת אשכנז, הרבה רבנים מפורסמים גאוני הדור וגדולי התורה יצאו ממשפחה הזאת אשר אך למותר לחשבם בכאן, ומהם הידוע לנו הוא הגאון ר' יעקב ווייל אבד"ק נירגבורג המפורסם ע"י ספריו, שו"ת מהרי"ו ובפרט ספרו שחיטות ובדיקות מהרי"ו, אשר זכה שכל ישראל פוסקים כוותי', והוא הרביץ תורה עם תלמידים אשר היו ג"כ גדולי הדור מפורסמים בתורתם ומהם הגאון ר' ישראל מברונא מח"ס שו"ת כהר"י מברונא, ועוד הרבה מגדולי ארץ אשכנז היו תלמידיו אשר מהם נתפשטה לימוד התורה בכל ארצות, בנו של הגאון מהרי"ו הי' הגאון מהר"ם ווייל אבד"ק אילמנא והמדינה (ר"ת של מהר"ם נעלם ממני, וסדר היחס הלזה העתקתי מדברי הגאון ר"י טיאה ווייל שנדפסו בספרו של לעווינשטיין צד 42) הוא הי' אבי החסיד והפרוש הגאון מוהר"ר יעקב הנקרא יוקל וייל שהי' אבד"ק דונאווערטה ורב בכל מדינת בייערן אבי הגאון מופת הדור מהור"ר יונה אבד"ק בורגא במדינת שוואבן ומדינת שוויץ ולו שני בנים א' הרב ר' שמואל אורי שרגא מובא בהקדמת ה' קרבן נתנאל, והשני הי' הרב הגאון מהור"ר יעקב ווייל ממלא מקום אביו והי' ג"כ אבד"ק בורנא ושוואבין ושווייץ, ולו בן ג"כ בשמו שמואל אורי שרגא מבורנא אבי התורני מהור"ר משה מאיר הנקרא מהר"ם משטלצקינגין והי' תלמיד המהר"ם מלובלין והי' עשיר גדול ובנה בהכנ"ס בעיר שטעלינגין ותמור מים לגבל הסיד לקח יין אדום (לשון הגרי"ס ווייל שם):
ובני ר' משה מאיר היו א) הקדוש הר"ר נפתלי המכונה ר' הירש ב) ר' אייזיק (מבני ר' אייזיק הי"ד לא נודע לי מאומה:) הי"ד, ובנו השלישי של מאיר הי' החסיד ופרוש ובקי בש"ס וסדר קדשים וחזר בכל יום ח"י פרקים משניות ה"ה הרב מהור"ר אלעזר המכונה ליפמאן ווייל ל"ש שהי' דר בפראג (תמי' לי שבס' משפחת ק"ק פראג לא נמצא זכרו) והקדוש ר' נפתלי הירש הנ"ל הוליד מאשתו הראשונה שני בנים ובת, אי הקצין כמהר"ם ומהור"ר אליעזר מקיפנהיים והבת מ' בריינדיל וכשמתה אשתו נשא אח"כ את אחותה הצנועה מרת מרים וממנה הוליד ג"כ שני בנים ובת א' הגאון מהור"ר נתנאל ווייל נושא ספרנו ואחיו הקצין מהור"ר משה ווייל מזולצבורג והבת מ' פעסלי מראפישוויר, ואם רבינו נתנאל מרת פרים הנ"ל התיחסה אחר הגאון ר' אפרים ב"ר אפרים הגבור אחד מבעל תוס' ונזכר בתוס' פסחים דף ל"ו ע"א ד"ה במקום וכו' עיי"ש) (כ"ז מספר לנו הגרי"ט ווייל שם) שהי' דר בעיר רעגגשבורג (ולכן נחקק על מצבת ר' נתנאל "מגזע בעלי תוס' הגבורים) ר' אליעזר ליפמאן ווייל הנ"ל נולד בשנת ת', בנעוריו עזב את עיר מולדתו שטעלינגין ונסע לעיר פולדא ושם למד בישיבת האב"ד דשם הגאון מהר"ם שיף זצ"ל, ואח"כ נסע משם לעיר פראג ששם ישב בקביעות, שני אחיו הנ"ל ר' נפתלי הירש ור' אייזיק נשארו בעיר שטעלינגין ושם ישבו בשלום ושלוה ונתפרנסו בכבוד והיו להם ימים טובים ימי מנוחה ושלוה וחיו חיי נחת ועושר, אולם פתאום התקדרו שמי הצלחתם בעבים שחורים כי תושבי העיר התנפלו על היהודים לשלול שלל ולבוז בו ואז נהרגו שני האחים הקצינים הנ"ל הי"ד, ורבינו נתנאל בן ה' שנים הי' כשנהרג אביו הקדוש ר' נפתלי הירש בשנת תנ"ב וכאשר חי' בן ט' שנים הוליכתו אמו הצנועה לעיר פראג ושם הי' בבית דודו הקצין ר' אליעזר ליפמאן ווייל הנ"ל, ואז בשנת ט' לחייו הי' יודע בע"פ שיר השירים (לשון הגרי"ט שם) ודודו גידל אותו בדרך הישר ולמדו שדם בעיון ובשקידה כי ראה ששכלו חריף והי' מכריע את כל חבריו שלמדו עמו בבית רבן עד שנעשה בחור ושנון, ואז נכנס לישיבת הגאון ר' אברהם ברודא שחי' ר"מ בפראג (ר"ל, תכף בבואו לפראג נכנס לישיבת הגר"א ברודא ז"ל) ולמד אצלו ח"י שנים, וכאשר ראה רבו שעולה ומצליח בתורתו אמר רו אלו הי' לי בת פנוי' הייתי מתחתן בך אבל אין לי כעת בת רק מאחותי הצנועה מרת חיילה (הגר"ש ברודא קרא שם בתו הצעירה על שם אחותו הזאת אולם מתה בילדותה ראה ראה האק צד 49 גי' 728) יש אצלי בת אחת קטנה בתולה טובת מראה בת עשר שנים מרת פיגלא ואם תרצה לקחתה אהי' אני חמיך (כי היא ובעלה ר' ידירי' נפפרו בימי הנוצר ובתם הצעירה הקטנה שהשאירו אחריהם מ' פיגלא נתגדלה בבית הגר"א ברודא) וכאשר אין לאחותי בן זכר אזי אני אחי' אחי אם של בניך, ובהשתדלות הדברים התרצה לכך וכך נראה לו בחלום שהיא זיווגו והוכרח להמתין בנשואי' עד שנעשית בת י"ב שנים וששה חדשים ואז לקח אותה לאשה ברוב חדוה בעיר פראג, ובשעת הנשואין שמח רבו הגר"א ברודא שמחה גדולה והוליכו בכל חוצות עיר פראג ואמר אם הסוחר יש לו סחורה טובה מראה לרבים יפי', וכנראה היתה החתונה שלו בחורף דשנת תס"ט, באותה שנה נתקבל הגר"א ברודא לאב"ד ולר"מ בק"ק מיץ וקודם נסיעתו למיץ כבד את תלמידו רבינו שיאמר חילוקא דרבנן בישיבתו וכן עשה והוא עמד עליהם ונהנה מאוד, ואחר ט' שבועות לחתונתו אמר לו רבו הנ"ל הלא ידוע לך שאין שר בבא נוסע ממדינה אם לא יקח שרי חיל עמו, וכוונתו הי' שיסע עמו למיץ ורבינו שמע לדבריו ונסע אחריו למיץ, ושם למד ג"כ בישיבתו כל ימי ישיבתו שם עד שנת תע"ה שאז נתקבל רבו לאב"ד ולר"מ בק"ק פפד"ם ולשם נסע ג"כ רבינו כי הי' אהוב מאד בעיני רבו ונפשו קשורה בנפשו, ורבו השתדל עבורו שיהי' רב בעיר אופענבאך הסמוכה לפפד"ם וכל ימי השבוע יחי' אצלו, וכן עשה רבינו, ונסע מפפד"מ חזרה לפראג לסדר עניניו ולמכור שם חפציו וליסע אח"כ שוב לפפד"ם להיות סמוך אצל רבו, אבל רבות מחשבות בלב איש כי בעת היותו בפראג נפטר רבו בפפד"ם ביום ב' דר"ח אייר תע"ז לפ"ק, וכאשר הגיעה השמועה הרעה הזאת לפראג קרע רבינו את בגדיו, ונתיישב בפראג ישיבת קבע, ושם למד עם תלמידים בישיבת רבו, אבל עוד ר"מ אחד הי' שם איש כערכו במעלה אך צעיר ממנו הי' כעשר שנים הוא הגאון ר' יהונתן אייבשיץ שנתקבל ג"כ אז לר"מ בפראג, ועוד הי' שם הרבה ישיבות בעת ההיא כי עיר פראג היתה מקום תורה בימים ההם והיתה מטרפולין דמדינה ועיר ואם בישראל מלאה חכמים וסופרים, ורבינו לא קבל פרס מהקהלה כי לא רצה ליהנות משל אחרים, רק שלח במסחר ידו ועסק במסחר וגם בתורה ושניהם הצליחו בידו. אך אח"כ ירד מסחרו וסבל דוחק ונתקבל למו"ש בפראג והפרס שלקח מהקהלה הספיק לו כדי חייו בצמצום כי הי' מטופל אז ולכן עזרו לו ידידיו ומכיריו והקצין ר' יעקב איגר הלוה לו סך נ' טהאלער ור' דוד האמבורג עזר לו בהלואה (ר' דוד ויסבורג הי' תלמיד הגר"י אייבשיץ ותשובות ממנו נעתקו בס' שו"ת מהר"י טיאה ווייל כת"י, והי' אח"כ אבד"ק קרשמויר. ראה בספרי גדולת יהונתן ח"ב פרק ז' גו' 48) כדי להחזיקו שיוכל לישב על התורה ועל העבודה כאות נפשו, בעת היותו בפראג כאשר הי' בן כ"ו שנים נפטר אליו דודו מדריכו בנעוריו הוא חרב ר' אליעזר ליפמאן ווייל הנ"ל שנפטר בעיר פראג ביום ט"ז אדר ראשון דשנת תפ"ג לפ"ק (נוסח מצבתו ראה להלן פרק ד') ורבינו התאבל עליו ומצא תנחומין בלימוד התורה כי בעת ההוא אמר לו חברו הגאון ר' שמואל קראקאווער תלמיד הגר"א ברודא "הנה אי לאו דסגי נהור אנכי הייתי מחבר חיבור על הרא"ש מה ששייר האי תנא הר"ב תוס' יו"ט, ואם יזכהו ד' למר לחבר מחברת הקודש אזי יעשה חיבור על הרא"ש ודברי צדיק נכנסו באזניו והתחיל לחבר חיבור ער עמודי יכין ובועז הרא"ש ז"ל וגמרו וזכה להדפיסו עוד בחייו וקרא שמו קרבן נתנאל וכל ישראל נהנין מריח נחוח של קרבנו הלזה, בהיות רבינו בפראג למד ג"כ חכמת הקבלה אצל הגאון המקובל ר' משה חסיד והוא וריעו ר' משה גינצבורג (חתן הר"ש קראקאווער הנ"ל) למדו ביחד אצל ר"מ חסיד הנ"ל ורבינו למד יותר ממאה עלין כתבי האר"י ז"ל, אבל עשה עצמו כאלו לא ידע כלום בקבלה כי הי' הצנע לכת, וג' שנים איזן וחיקר בהלכות ודיני ס"ת והתחיל לכתוב בעצמו ס"ת בעשרה תקונים של ר' משה זכותא ז"ל וכתב עד פ' וישלח בעצמו, אבל כאשר ראה שמבטל הרבה עי"ז מלימודו שכר לו סופר מהיר שיגמור הס"ת ורבינו כתב בעצמו השמות ע"פ קבלה כי הי' מקובל גדול כנ"ל (לשון הגרי"ט ווייל בספרו של לעווינשטיין) מהתמדתו בתורה יספר לנו בנו וז"ל "מהתמדת לימודו אי אפשר לספר, ראשון הי' חוור כל ימיו מידי יום ביומו עד יום מותו ח"י פרקים משניות, שנית למד ברבים בישיבה עם תלמידים כל הש"ס אפי' סדר זרעים וטהרות. אף גם זאת כל יום ויום הי' רגיל לעמוד לאחר חצות הלילה לסדר תיקון חצות ולחזור על לימודו, גם למד תנ"ך מידי שנה בשנה ושאר חובות הלימוד שאנחנו לא נדע (ג"ז שם) כה ישב רבינו על התורה ועל העבודה עד שנת ת"ק לפ"ק שאח"כ נעשה חדשות שם ראה להלן: ויהי בשנת ת"ק כ"מ שנאמר ויהי אינו אלא צרה כי בעת ההיא פרצה מלחמה אחרי מות הקיסר קארל הששי בין בתו הקיסרית מאריא טהערויא יורשת כסאו ובין מלך מרייסין פריעדריך הגדול בצרוף חיל הצרפתים, ואז באה עיר פראג במצור והרבה צרות סבלו יהודי עיר פראג במשך ימי המלחמות כי כאז כן עתה היו היהודים תמיד השה לעולה וכפעם בפעם נפלו עליהם שודדים והרגו וטבחו ולא חמלו על נער וזקן, וביותר חיל הפנדורין אשר גוי עז פנים המה אשר הרבו לפשט בעיר לשלול שלל ולבוז בז ולהרוג כל יהודי שפגעו בלי שום חמלה, וביום כ"ב כסליו תק"ה לפ"ק בזזו ושללו חיל הפאנדורין בעיר פראג ונהרגו ג"כ הרבה יהודים אז, ל"ו שעות עשו שמות בעיר ולערך ת"ק יהודים נפצעו ברחובות העיר, השודדים הללו נפלו על בית רבינו באור ליום ועש"ק כ"ב כסליו הנ"ל אולם נסוגו אחור לא נודע סיבת הדבר ולמחרת התנפלו עוד הפעם על בית רבינו והפחידו את אנשי הבית בהרג ושלל, ותשעה פעמים ירו חצים על בית רבינו אולם רבינו ובניו ויתר היהודים שנתאספו אצלו לחסות בצלו חגרו עוז וגבורה נגד המתנפלים עליהם וזרקו אבנים כל השודדים וגרשו אותם מן הבית ונצולו כולם בעזהי"ת. אולם איזה שבועות אח"ז אחזום חיל ורעדה כי נשמעה גזרת המלכה לגרש כלה את כל היהודים מעיר פראג, הגזרה הרעה הזאת המיטה שואה על כל יושבי העיר וברוב יגון ואנחה עזבו כל יהודי עיר פראג את עיר הזאת שהיתה חביבה עליהם למאוד, גם רבינו וב"ב עזבו את עיר פראג, (ותלמידיו נתפזרו כבר מקודם אנה ואנה), ואז נתקבל רבינו לאבד"ק מאהרינגצן וגליל שווארצוואלד, בשנת תק"ה נכנס לעיר לשבת שם על כסא הרבנות ושם כתב הלאה ספרו קרבן נתנאל שהתחיל עוד לכתבו בפראג כנ"ל, ובנו ר' שמעון הירש עזר לו במלאכת הכתיבה כי סופר מהיר הי' כאביו: חמש שנים ישב רבינו בעיר הזאת על התורה והעבודה ולמד עם תלמידים הנוגים, ובשנת תק"י נתקבל רבינו לאבד"ק טורלאך ובאדען אשר בממשלת מארקגראפען, ונתקבל לאב"ד רק על ג' שנים כי כן שרר שם חוק המושל קארל פריעדריך שלא לקבל רב רק על ג' שנים, אח"כ נתקבל רבינו לאבד"ק קארלסרוה והמדינה זמן ביאתו לשם כנראה היתה לערך שנת תקי"ד, ובשנת תקי"ז ביום כ"ו אייר הסכים שם הסכמתו הראשונה על ה' פרי חדש, אבל לא נעים הי' לרבינו לשבת שם בדד כי לא הורשה לו שם לנהל ישיבה ע"כ עם אל רבו לגמור את אשר התחיל, ושם בשנת תקט"ו הדפים ספרו קרבן נתנאל בסיוע של חתנו ר' נפתלי ליבררלש, והקריב קרבן תודה לד' על מזבח הדפוס אשר הציל אותו מכף כל אויב ושודד ועשה לו נסים ונפלאות: בעת היותו שם פתח דלתותיו לכל הדופקים אצלו לשאול שאלות, והשיב תשובות לכל השואלים מאתו דבר ד' זו הלכה, והריץ תשובותיו עם חכמי הזמן הרבנים והגאונים, והרבה תשובות נשארו ממנו כת"י וקצת מהם היו למראה עיני הגאון ר' שאול אבד"ק אשכנזים באמשטרדאם וראה הסכמת הנו"ב לס' תורת נתנאל. בעיר הזאת כתב רבינו יתר ספריו הן אשר נדפסו והן אשר עודם בכתובים, ל"ה הסכמות נדפסו ממנו על ספרים שונים שהסכים בעיר הזאת וכל מחברי ספרים שבדורו רצו לעטר ספריהם עם הסכמתו, (ראה בס' מפתח הסכמות צד 202):
לערוך ט"ו שנים ישב רבינו בעיר קארלסרוה על התורה והעבודה, וכל שלשלת ימי חייו הם שלשלת ארוכה של עבודת ד' יומם ולילה, הגם שאך מעט תלמידים היו לו בעיר הזאת, אולם לעומת זה הקדיש ימיו רק לעבודת ד', הנהיג אנשי עדתו על מי מבועי התורה והיראה, וכפעם בפעם דרש דרושי מוסר לעורר את העם לעבודת ד' וללכת בדרכי ד' ותורתו, בשנת תקכ"ג הדפים שם הרב ר' יוסף דארמשטאט ספרו עץ יוסף על מסכתות וקודם הדפסתו לקח הסכמה מרבינו אולם בתוך הספר כתב השנות על ס' קרבן נתנאל, ורבינו לא הקפיד ע"ז וכתב חשובות על השגותיו ויצו עליו להדפיס תשובותיו בתוך ספר וכך עשה, אולם הוא השיג ג"כ על התשובות ראה ע"ז באריכות בספרי עטרת יהושע:
גם בניו הדריך על דרכי התורה והיראה ושש בנים ירלדה לו אשתו ועל כל אחד מהם הטיל גורד שיקח לו חלק אחד מסדרי המשניות ללמוד תמיד, על בנו בכורו הרב ר' ידידי' טיאה נפל סדר נשים לגורלו, ולהרב ר' אליעזר ליפמאן נפל סדר קדשים, ולר' שמעון הירש סדר מועד, ולר' אברהם סדר נזיקין, והיו לו עוד שני בנים ומתו בנערותם והתאבל עליהם רבינו כי אמר ששני סדרים נאבדו ממנו, עוד נהג בלמדו עם בניו בתחלה למד עמהם נביאים ראשונים ואח"כ דניאל עזרא נחמי' כדי שידעו מתחלת הבריאה וסדר הדורות עד בנין בית שני ואח"כ התחיל ללמוד עמהם מס' ברכות ושבת והלכותיו ואח"ז למד עם כל אחד מה שעלה לגורלו כנ"ל, ואף גם זאת הי' רגיל בכל שנה ושנה ללמוד הל' שבת ומס' נדרים כי כן קבל עליו בשעת הדבר שניצל ממנו. כ"ז מספר לנו בנו הגרי"ט ווייל בספרו של לעווינשטיין צד 44. בסוף ימיו בשנת תקכ"ט נתאספו פו"מ דעיירות אשר בגלילות מארקגנראף באדען בעיר רוישטאט הרחוקה מעיר הבירה קארלסרוה מהלך ה' שעות להתיעץ אודות זכיות שרצו להשיג אז משרי עיירות אשר בגלילות הנ"ל, ועל האסיפה הזאת הזמינו גם את רבינו שיבא אליהם לשאול ממנו עצה ותושי', ההזמנה הזאת קשה היתה בעיני רבינו לקיימה כי בן פ"ב שנים הי' וכבד הי' לו לעשות אף נסיעה קלה של שעה אחת, אולם הם הפצירו בו שיבא אליהם, וכן עשה וביום א' אסרו חג של פסח דשנת הנ"ל נסע מעיר קארלסרוה לעיר רוישטאט, ובא לשם בתחלת הלילה, ולמחרתו כאשר הוצרכו לפתוח האסיפה נחלה רבינו ונפל למשכב, כאשר קיבלה אשת רבינו השמועה המחרידה הזאת מיהרה כעל כנפי נשרים לנסוע אליו לרוישטאט לשמשו בעת חליו, והמחלה התגברה מיום ליום, כל אנשי עיר קארלסרוה לא נתנו שינה לעיניהם ולעפעפיהם תנומה רק קראו בחזקה אל ד' והרבו תפלות ובקשות בעד רבם האהוב להם, כל הדרך מקארלסרוה עד רוישטאט הי' מלא אנשים ונשים שנסעו בלי הרף מעיר לעיר להתראות עם מורם ומדריכם, אולם ד' שתם תפלתם ונצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש ויצאה נשמתו בקדושה ובטהרה ביום א' דר"ח אייר יום הראשון למלאכה לפנות בוקר בשעה שהי' רגיל ללמוד שעוריו כסדרן בשעה זו שבק חיים לכל ישראל בעיר רוישטאט. אולם לאשר נפטר בעיר לא לו יצאה פקודת שר העיר לקברו שם וע"י פעולות והשתדלות של אנשי ק"ק קארלסרוה שהשתדלו אצל אדון העיר שם וע"י הקצין ר' זלמן וויזל משם השיגו רשיון ביום ב' ב' דר"ח להוליכו מרוישטאט לקארלסרוה, ונסים ונפלאות נעשה בעת קבורתו כי מהלך ה' שעות יש מעיר רוישטאט לקארלסרוה והם נשאו המטה על כתפותם והלכו לאט ובמשך ג' שעות באו לעיר קארלסרוה וד' קצר לפניהם את הדרך בזכות רבינו שנשאוהו על כתפיהם, ומושל העיר שלח גם אנשי חיל ללוותו עם כלי זיינם לכבוד רבינו וכל הדרך הי' מלא מאנשים מבני ישראל וגם מעם העיר הנוצרים שציווהו בכבוד, ונקבר בכבוד גדול ויללה רבה בעיר קארלסרוה, ועל הבית עלמין הספידוהו איזה רבנים ורק מקצת שבחו אמרו בפניו כי מי ימלל כל שבחו וצדקתו אשר אין לשער ולספר:
ועל מצבתו נרמזו הנסים שנעשו אז לכבודו, וזה נוסח מצבתו, גם בספרו של לעווינשטיין הנ"ל. פ"נ הרב הגאון הגדול המפורסם מופת הדור לכל חסידיו מרנא ורבנא נתנאל וויול זצוק"ל שהי' אב"ד ור"מ דמדינת טירלאך ובאדין ושווארץ וואלד, ואפילאנד בק"ק פראג. ששבק לן חי' ביום א' אד"ר חודש אייר יום ה'ז'ה' ש'ב'י'ר'י' לפ"ק תנצב"ה:
ועל עבר השני כתוב. נתנאל עלה למרום זקן ושבע ימים, ויושב בישיבה שמו מפארים, חריף ושנון בש"ס ופוסקים. חיבר חיבורים חכם וסופר מחוברים, ו'י ו'י י'לולי י'ליל ל'שברים, מגזע מהרי"ו ומהר"ם מר"ב ובעלי תוס' הגבורים, כמה נסים נעשו לו כנודע באיי העברים, בהוליכו פה לקברים, לעמוד לקץ הימין לדור דורים:
גם אחר עבור איזה ימים לפטירתו ערכו יהודי עיר קארלסרוה יום אבל ורבנים אחדים הספידוהו בבהכנ"ס וכן עשו בעיר באדען וטורלאך וכן בשאר עיירות אשר שם רבינו הי' חביב בעיניהם, ובפרט הספידו בנו בכורו ממלא מקומו הגאון ר"י טיאה ווייל אשר כתב ההספד בספרו לבוש הבדים כת"י סיפור הנס אשר קרה בעת שנשאו את רבינו מרוישטאט לקארלסרוה נדפס אז בעתון האשכנזי היחידי שיצא לאור אז בעיר קארלסרוה ביום ע"א: 8 מאי ע"א:
789
ובספרו של לעווינשטיין נעתקו כל הדברים ממ"ע ראה שם ביילאגע נו' 5, גם מדפיס מעיר קארלסרוה ושמו ר' צבי הירש בן ר' משה ווירמיז הדפים מאמר בחרוזים סיפור מפטירת וקבורת רבינו, המאמר הלז נחלק לכ"ז חרוזים וכל חרוז בו ארבע שורות נדפס בלשון זארנון המדוברת אז בימיהם ובכתב עברית אשכנזית שדומה לכתב רש"י, ואעתיק פה ראש המאמר וסופו איינע מעריקווערטיגה אונד טרואריגי בשרייבונג מפטירת הרב והגאון הגדול החריף והשנון המפורסם בדורו ולו דומי' תהלה, זקן ושבע ימים אשר לא נס ליחו ולא כהתה עינו כמה"ו יעקב נתנאל ווייל (אפשר להיות כי הוסיפו לו שם יעקב קודם פטירתו ע"ש זקנו הגאון מהרי"ז:) ע' שהי' אב"ד בק"ק קארלסרוא ומדינות טורלאך ובאדן בעל המחבר ספר הק"ן: הערט צי איר לייט וואש אייך ערצילן וויל וויא עש איזט צו ננאננן בפטירת הגאון המפורסם כטה"ו נתנאל ווייל אב"ד ור"מ איוט ער גוועזן בק"ק קארלסרוא אויך כל מדינות טורלאך ומדינות באדען דער צו: חרוז האחרון אב הרחמן אנזרי טרעהרן טוא אין דיין אוצר איין שליטן דפן זכות פון דען צדיק לאז אונז תמיד גניסן בשירמן אונש בשיצן זאלשטו אונש פר אלין דער גלייכן ענינים יא דער נביא האט גשפראכן ומחה ד' דמעה מעל כל פנים:
נדפס בק"ק קארלסרוא צי האבין אצל הזעציר צבי הירש בן כ' משה ווירמייז מק"ק קארלסרוא והנה אחר הרבה שנים נגזר גזרה משרי הממשלה להעתיק את בית הקברות על מקום אחר אולם הב"ע ששם נקברו רבינו ובנו הרב ר"י טיאה נשאר על מקומו עד היום הזה. וקורות ב"ע דשם יספר לעווינשטיין בספרו צד ע"א:
8 הערה 4 באריכות עיי"ש. ורמז רמזו סופרי הדור ההוא על רבינו שהי' חביב על הגר"א ברודא כבן כי ב"ן שנים מקודם הוא יום א' אדר"ח אייר תע"ו נפטר הגר"א ברודא זצ"ל בפפד"מ ובאותו יום ובאותו חודש נפטר תלמידו רבינו ב"ן שנת אחריו ואשת רבינו מרת פיגלה בת ר' ידידי' מפראג האריכה ימים אחרי מות רבינו י"א שנים, רבינו נשאה לאשה בשנת תס"ח וישב עמה בכבוד ס"א שנים והיא נפטרה זקנה בת פ"ד שנים ביום ג' אדר א' בשנת תק"מ וביום ה' ז' אלול תק"ט העמידו מצבה על קבורתה ובעת הקמת המצבה הספידה בנה הגדול ר"י שיאה ווייל ההספד הלז נכתב בספרו לבוש הבדים כת"י:
ווה נוסח מצבתה מר לי יום ד' ג' א"ר ע'ל' מ'ו'ת' זו בפרט. קראו למקוננת לי פה מוטמנת, ק'ן' צפור טהורה מקוננת, אשה גדולה והרבנית מרת נפש, פיגלה בת מהור"ר ידידי' ז"ל אשת הגאון החסיד מו"ה נתנאל ווייל בת אחות הגאון מהור"ר אברהם ברודא זצ"ל:
תולדות נתנאל פרק ב
תולדות בני רבינו, ומשפחתו, ספריו, הסכמותיו, ועוד איזה הוספות: רבינו הגאון ר' נתנאל ווייל הוליד ו' בנים וג' בנות, אולם ב' בנים מתו בנערותם כאמור למעלה, ואלה שמות בניו הנותרים. א). ר' ידידי' טיאה ווייל. ב). ר' אליעזר ליפמאן ווייל. ג). ר' שמעון צבי ווייל. ד). ר' אברהם ווייל. ושמות בנותיו לא נודעו לי רק ב' מהן אחת שמה חיילה ואחת שמה אסתר. ושם הראשונה לא נודע לי. ואלה תולדות בניו בנו בכורו הרב הגאון ר' ידידי' סיאה ווייל נולד בעיר פראג בליל יו"כ שחל ביום ד' לאחר חצות הלילה שנת תפ"ב (לשונו בספרו כת"י) עוד בנערותו הראה כשרונותיו המופלאים כי חננו ד' בשכל חריף ובלשון למודים. ולו נפל סדר נשים לגורלו כאמור למעלה, ורבינו אהבו מכל בניו כי נדמה לו בכל עניניו. והוא עמד לפני אביו ולמד אצלו עד שנעשה כבן עשר שנים ואז נכנס לישיבת הגאון מהור"ר יהונתן אייבשיץ והוא נחשב לרבו מובהק כי למד אצלו עד נסיעתו מפראג למיץ, אולם הוא נשאר בפראג עוד שנה אחת ובימי המהומות בשם בשנת תק"ג עזב את העיר ונסע לעיר ברעסלויא, ושם עסק בתורה בשקידה, ובמשך חודש אחד סיום א' אדר עד יום א' ניסן כתב חבורו הראשון ס' דברי שלום ואמת חידושים על הרמב"ם על הל' מגילה ושלח את הה' לאביו במתנה, ובשנת תק"ד בא חזרה לפראג ובאותו שנה נשא את העלמה מרת גיטל איגר בת הקצין ר' יעקב איגר מפראג לו לאשה ובשנת תק"ה נסע למיץ וכן מספר לנו בהספידו על הגאון מהרי"א זצ"ל "וזכורני כי היינו בישיבה שם במיץ בשנת תק"ו למנין הו"ת בשמעתין דשאלה ושכורה והי' לומד בכל שבוע מבוקר עד ערב כל השבוע בלי טעימה עד שעת קריאת המנחה" וכו'. ראה בספרי גדולת יהונתן ח"ב פרק ה' אות כ"ו באריכות. ובשנת תק"ח כאשר נפתחו שערי עיר פראג לפני היהודים והמלכה נתנה רשות ליהודים להתיישב בק"ק פראג שנית אז שב גם הוא לפראג. ובאותה שנה היא שנת תק"ח העתיק את הס' מלבושי יו"ט מעצם כתב ידו של התוס' יו"ט. הס' חכרנ הוא השגות בעל תוס' יו"ט על הלבוש ונדפס בפעם הראשונה בווארשא תרנ"ד ר' יעקב איגר הנ"ל הי' ראש הקהל בפראג ונפטר שם בחודש אלול תקכ"ט ד' חדשים אחר פטירת מחותנו בעל קרבן נתנאל, ואשתו מ' מרים בת הקצין ר' נתן פרידלאנד נפטרה לפניו בחודש אדר תקכ"ב, אבי ר' יעקב הי' הקצין ר' ליב איגר, ואבי ר' ליב איגר חי' הקצין ר' אלי' איגר שבנה בהמ"ד בפראג ונקרא על שמו והוא הי' חותן הגאון הפני יהושע זצ"ל בזיווג ג'. ר' נתן פרידלאנד השתדך עם בני הגאון בעל תוס' יו"ט ועם משפחת מירלש, לכן כתב הגרי"ט וייל כי הוא ממשפחת בעל חכם בבי וממשפחת בעל תוס' יו"ט ובשנת תק"ז נסע לעיר מירינגען אל אביו שהי' שם אב"ד והקהל דשם כבדוהו לדרוש בבהכנ"ס וכן עשה והדרוש הלז הוא בספרו בכת"י, וכאשר שב חזרה לפראג כנ"ל לא רצה ליהנות מכתרה של תורה כאביו רק שלח ידו במסחר ועשה לו חנות עם סחורות בד שקורין ליינואנד אולם לא ראה ברכה במסחרו והרבה פעמים התאונן לפני אביו כי אם תזדמן לו איזה רבנות יעזוב את מסחרו שאינה מספיקה לו לפרנסתו. וד' הזמין לו רבנות ובשנת תקי"ד נתקבל לאבד"ק אוטיץ והגליל. ומשם הריץ שאלותיו אל אביו ראה בס' נתיב חיים הל' שבת סימן רמ"ח, וכבר כתבתי בספרי גדולת יהונתן ח"ג פרק ד' כי הגרי"ט ואביו לא רבו להתערב במחלוקת שהיתה בימיהם על הגאון מהר"י אייבשיץ ואף שהגרי"א הי' רבו מובהק ובעת היותו הגרי"ט בפראג כתבו וחתמו חכמי פראג על מכתבים שנדפסו בס' לוחות עדות אולם הוא ואביו לא רבו להתערב בריב הלז ולכן לא חתם הוא על המכתבים מחכמי פראג שם בעיר אוטיץ ישבו על כסא הרבנות לפניו רבנים מפורסמים ומהם הרב ר' ליב ווארמש, מובא בס' נתיב חיים הנ"ל, והרב ר' חיים אשר בנו ר' נטע הי' אבד"ק באמבערג, ועוד כמוהם, ובשנת תקי"ד ביום ג' בחודש סיון התאספו כל טובי הקהל ושלחו לו כתב רבנות וחתומים עליו י"א איש פרנסי ומנהיגי הקהלה, זמן הרבנות היתה על משך שלש שנים. ואחשבה כי לא למותר יהי' להעתיק פה את נוסח כתב הרבנות אות באות יען שספרו של לעווינשטיין אינו מצוי ביד כל וזהו נוסחו:
ב"ה. רבי דרש ידרוש כתרי אותיות (ידיד'-יה ז'ה המ'כונן טיאה ר'בה ר'ב (צ"ל המכונה. והרבה טעותים וקושי לשון בכתב רבנות הזה:) ר'ב. מ'הר נ'תן א'ל ר'ון שיר (שבח) (שבח יקר וגדולה לאל החונן והנותן לאדם דעת גימטרי' ופרפראות לחכמה. והחכמה מעיון תמצא דברים הדברים הנתנין בקרי וכתיב אור תורה דרש מכ'ה דרש מכ'ה) ידידיה המכונה טיאה בן הרב מהור"ר נתנאל נר"ו:
ותקהל העדה עדת ישורון שבטי ישראל על התורה ועל העבודה עבודת הקודש קדשי קדשים לשבתות וחדשים, חדשים כישנים לקדש חודש בשעתו ובזמנו לבל יעבור הזמן לקבל פני רב פני השכינה לשכון בינינו, ואתנו כלנו יחד סביב מקהלות הקהלות והגליל שלנו להגדיל תורה ולהאדירה, ברוב עוז ותפארה, והסכימו כלם בשפה אחת, דברים אחדים בפה נחת. נחת לתתא ונחת לעילא לשם ד' המבורך ידידי' לשכון לבטח בקרבינו, הלא הוא אדונינו מורינו ורבינו, לכתור בכתר תורה וכתר שם טוב משמן טוב עולה יעלה ויבא ויגיע ויראה וירבה לנו לשם ולתהלה חכם השלם ידידיה המכונה טיאה בן הרב מהור"ר נתנאל גררו יאיר ויזרח, ככוכב הנוגה בגבול מזרח, אורו זרח ויזרח, עד לביאת המבשר טוב לבוא לירושלים עיר הקודש לבנין בית מקדשינו ותפארתינו בזריחת השמש ממזרח ותשועת חן חן לו, חן מלמעלה וחן מלמטה, ותנא חשיב פירי למעלה ושורש למטה, מתוקן כדבש ותמרים (אפשר צ"ל מתוקים כדבש) לברך עליו ברכת הנהנין, ברכות ראשונות וברכות אחרונות ברכות יאט"ה מורה בראשיתו, ותקוה לאחריתו, וקורין לעייני"ן אלפי"ן אלפי ברכות מאתנו, וד' יוסיף עד בלי די לכולנו אכי"ר:
'ישרים 'דרכי 'ד' 'דעת 'יכון ה'כסא לקוראה, להורות לנו הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר יעשה האדם וחי בהם, לדרוש את ד' ותורתו התמימה. להיות לנו פחד ואימה. בהתחלת עשרת הדברות אנכי 'אמירה 'נעימה 'כתיבה 'יהיבה, ומורא רבינו כמורא שמים יהי' על לבנו ימים ימימה:
'המוציא משחק 'כוכבי 'ושמש 'נוגה 'המאירים, יום ליום ולילה ללילה יחוה דעת צדקו צדק צדק לרדוף אחד לדין ואחד לפשרה, ידין ידין יורה יורה לאסור איסור מעל נפשו להתירה, על פיו הטהור לצאת ולבא וחס מלדבר סרה, נסור למשמעתו לשמור ולעשות באזהרה, במפקד ובמספר לעבדה ולשמרה, כדת וכשורה:
'טובים 'ישרים 'אפודים 'היקרים, יקר מפז ומפנינים, פנוי מקום כבודו בבית הכנסת הקודש בקרן זויות מזרחית ודרשינן, עוד איה מקום כבודה לאיתתא דרבנן בעזרת נשים, ובכתבי הקודש נאמר לקרא להרב נר"ו בכל שבתות השנה ויומי רגלים, וימים נוראים שווין לטובה כלם כאחד לחיובו לעלותו, לברכו בתורה תחלה כדינו בתוך קהל עדתו, ובר"ה וחולי המועד ויומי קריאת ס"ת רשות להביאו בתוך הבאים לברך לשם כבוד מלכותו: 'ביאר 'נעשה לנשמע היטב בשבעים לשון למודים בתורה שבכתב ותורה שבע"פ בדרשות שאול לן מר ביומי דכלה שמעית מיני' תרתי משמע, חדא בשבת הגדול לדרוש הלכות ודיני, דיני פסח והנעלה, לשמוע תורת אמת והנה חכו כלם מחמדים בחן וחמלה, ועוד ידרשנו לטובה, בשבת תשובה, בשובה ונחת תושעון לעורר העם בתוכחות מגולה, וחוט המשולש לקו הישר, לדרוש עוד דברי מוסר, לחברי קדושה דג"ח בער"ח שבט ער בית עלמין וממשמיעיה' משמיעי' על השקלים לקמן:
'המשפיע 'רב 'ברכות 'אירוסין ונשואין ועניני טהרות וטבילות, והשגחות מעולות, על קרן קיימת לעולם הבא שכלו טוב במעשה רב למלמדי תנוקות, והוא עיקר שלא לעשות מלאכת ד' ברמי', וכיון דעל על שוחטים ובודקים לבדוק אחריהם בחקירות ודרישות, ישנו לקרואם וישנו למסירה הם וחלופיהם, ולחדד סכיניהם, לשמוע דברי כבושים מפי הרב והחכם יחכים אם דיניהם שגורים בפיהם. וחידודם כחרב חדה פר צוואריהם, ודורן להרב בערכם יהיו תשלומיהם:
מ'ורה ה'מתפלל ו'מעורר ר'חמים ר'בים לנעילת שער הוא הרב נר"ו וכבודו לאחר לא יותן, ותהלת ד' ידבר פיו הוא לנו לפה ולמליץ יושר ברעדה וחלחלה ובגילה. נשיש ונגיל בשמחת תורה כי הוא לנו עוז ואורה. לתתן לו כבוד בהתחלת ברכת וזאת הברכה קריאת התורה, והב בסופה לחתן תורה. מרשות כל הקהל להשליט התורה, תורה היא עץ חיים לכלם חיים בזכות לומדי תורה:
נ'ותן ת'שועה נ'טע א'ילן ל'פירי פירות פרי עץ הדר. הידור הוא לכל החתומים לו, ודברי לקט שכחה ופאה ושארי פרסי דברים שאינם נאמרים עדיין הכלל כלו יצא לבאורים. אחר עניני סיום סיפור הנהגות האמורים מלמעלה וניתנן למטה בראשי פרקים בכסף ובשטר ואזכרת ראשית ואחרית ותקון גדול. אז עתה יבא אמרות טהורות תורה לשמור תעודה לנצור בחכמה דרשום מקטן ועד גדול:
נ'חקקים ר'ום ו'עמקי הלכות הליכות עולם לו עורים ויורדים לים התלמוד המביא לידי מעשה רב לרב רבינו איתן מושבו יהי' בבית קהל מטה ומעלה שמה ישב עם בני ביתו שיחיו לכונן כסא שלם ושם טוב שלם ושלם בגופו בהונו ושלום מלא בתורתו להגדיל תורה בישיבה שיש בו סמיכת חכמים להחזיק חמשה בחורים מול חמשה חומשי תורה. בחור חמד בוחר בטוב חובר לתורה חבור מחוכם רוחב לב טהור טהורים יהיו וגם פירושיהם פרושים מעבירות ורודפים למצוות ד' ברה למאירת עיניהם:
עד כאן דברי עניני כללים הנוגעים אל הנשמה מכאן ואילך עניני פרטים הנוגעים בגוף ואל הממון. ט'ובים י'היו א'חרית ה'דברים לראשיתם כלל גדול נאמר במשנה אם אין קמח אין תורה משום הכי צריך להיות קשר של קיימא לפרנסה ולכלכלה כדי לקיים והגית בו יומם ולילה להחזיק תורה כתיקוני קהל והגליל יצ"ו הנכתבים ונרשמים להרב נר"ו א). הקהלה יצ"ו נותנים להרב משך שנה בשנה חמשים זהובים כל רביעי שנה שנים עשר זהובים וחצי ב). מהגליל כפי ערך סכום אשר יושת עליהם מכל זהב אחד צ"ל וחצי שנה בשנה. ג). מקאסא המדינה כל שנה חמשים זהובים ד). מעשיית סכום בקהלה אחד שפעצי' הגר. ה). משני דרשות שבת הגדול ושבת תשובה יחד ארבע זהובים. ו). מתוכחות מוסר על בית עלמין יום כנ"ל מחבר' קדישא אחד זהב. ז). מקנינים שטרות ומעות קידושין הן בקהלה והן בגליל כפי מנהג המדינה. מפסקים ופשרות כפי המשפט להבדל בין רב למעט. ח). קימחא דפסחא אחד שטראך חיטין. ובחג האסיף בפרי עץ הדר וכפות תמרים מהגליל יצ"ו:
עתה ראו אתם חוט כפול שמונה את זה לעומת זה נעשה שמונה פרטים לעיל קרן קיימת לעלמא דאתי. ושמונה כללים בעלמא דין לכסא הוראה וד' יכונן כסאו ירבה ויוסיף תורת לקח טוב בעולם הזה וחיי נצחיית במתיבתא דרקיע לעולם הבא:
כל הא מהתחלה עד גמירא קבלנו על עצמינו בחיוב גמור משך שלשה שנים רצופים תמימים ואין לגרוע אלא להוסיף וחיי חיים ושלום יוסיפו מן השמים. נכתב ונחתם בזריזות ולא בעצלתיים. ביום תליתאי שהוכפל בו כי טוב לתליתאי. בירחה תליתאי לקבלת אורייתא תליתאי. לסדר כל' ע'ד'ת' י'שראל יעשו אותו לפ"ק:
קאפל כ"ץ מחלימניץ אהרן נעווקלוו. הקטן יעקב בהר"ר יצחק ז"ל מאטיץ נאום וואלף בן הר"ר חיים פשעסטיץ ז"ל שמעון בן ר' שלמה קלאבר מאטיץ הקטן נפתלי בן כהר"ר ליבל א"ש מאטיץ אברהם בן הר"ר שלמה די קלאבר מאטיץ העשיל בן כהר"ו נתן גאנז מאטיץ נאום חיים מנ"ל מנייסאוויץ נאום זלמן וווסאקי. נאום שמחה ביעכטיץ. כפי הנראה מכתב רבנות הזה נתקבל הגרי"ס וייל לאבד"ק אוטיץ והגליל רק על שרש שנים ושם ישב מסוף שנת תקי"ד עד אמצע שנח תקי"ח בהיותו שם הריץ שו"ת אל אביו ראה בס' נתיב חיים הל' שבת סימן דמ"ח. בנתיים חלה על עיניו מחמת עיונו בלילה בספרים ע"כ נסע משם לעיר קארלסבאד ושם נתרפא בע"ה:
והנה הגרי"ט בא לעיר אוטיץ בחודש אלול. ובש"ק פ' שופטים דרש דרשתו הראשונה שש הלא היא כתובה על ספרו לבוש הבדים כת"י. באמצע שנת תקי"ח בא חזרה לפראג. ראה בשו"ת נו"ב מהדו"ת סימן ל"ז. תורת נתנאל סימן כ"ה. בשנת תקי"ט כתב מכתב לאביו כי ישתדל עבורו את הרבנות בעיר באמבערג (כפי הנראה נפטר או האב"ד דשם הגאון ר' יוסף חתן הגר"א ברודא) אולם עזב את מחשבתו זאת כי שמע ביש בפראג הרבה משתדלים אודות הרבנות הזאת צבור הרב ר' בנימין וואלף אויסטרליץ ועוד הרבה בעלנים יש על הרבנות הזאת ע"כ ישב במנוחה בפראג והי' מצפה לתשועת ד'. בשנת תקכ"ד כתב מכתב לאביו ביום ב"ך אדר שני ביחד עם אחיו הרב ר' אליעזר ליפמאן. ראה להלן פרק ד':
בחודש אלול תקכ"ג נסע הוא ואחיו הנ"ל לציר קארלסרוא לבית אבותיו לקיים מצות כיבוד או"א ונסע דרך עיר פיורדא ושם התראה עם אחיו ר' שמעון צבי הירש ובהיותו שם כבדוהו אנשי הקהל לאמר דרוש בבהכנ"ס וכן עשה והדרוש הלז הוא בספרו הנ"ל בכת"י. וכאשר בא חזרה לפראג עסק במסחר כמקודם. אבל לא ראה ברכה במסחרו ובמכתבו לאביו בשנת תקכ"ח התאונן לפניו כי במשך העת אבד במסחרו הסך ז' מאות זהובים. וחותנו ר' יעקב איגר הנ"ל עור בידו לעשות לו מסחר אחר:
בעת ההיא השתדל להשיג הרבנות דעיר מאנהיים ובקש מאביו שיכתוב מכתב להקצין ר' שמעון אולמא משם (כן הגאון ר' דוד אולמא אבד"ק היידילבערג המובא בספרי גדולת יהונתן ח"ג פרק ד') שהוא ישתדל להשיג עבורו הרבנות הזאת אבל גם מחשבתו זאת עלתה בתוהו כמו הרבנות דבאטבערג הנ"ל. וכאשר רצו פו"מ דק"ק פיורדא לקבל אב"ד נסע גם הוא לשם ודרש דרוש בבהכנ"ס אחרי שדרשו שם כבר ג' קאנדידאטין אחרים והם הרב שמואל הילמאן והרב ר' טעבלי שייער וחרב ר' דוד אולמא הנ"ל. אולם גם עמלו זה עלה בתוהו, ובעת ההיא נתרוקן עבורו הרבנות דק"ק קארלסרוא כי אביו הגאון נפטר בשנת תקכ"ט. וכסא הרבנות דק"ק קארלסרוא היתה פנוי' שנה תמימה כנראה לא הי' הגרי"ט ווייל מוכן למלאות מקום אביו כי מחמת רוב ענותנותו חשב עצמו שאינו ראוי למלאות מקום אביו. או אפשר רצה להיות בפיורדא כי שם יוכל להרביץ תורה ברבים עם תלמידים רבים כאות נפשו אשר בקארלסרוא לא הי' אפשר זאת כי לא הי' אז ישיבה שם. או אפשר להיות כי בפיורדא היתה המשכורת יותר מאשר בקארלסרוא, יהי' איך שיהי'. אולם ואת נודע כי שנה תמימה עבדה בקארלסרוא בין אב לבן וכל שנת האבל היתה כסא הרבנות פנוי'. ובחודש ניסן תק"ל אחר החג דרש דרש בעיר פיורדא. ובחג שבועות דשנת תק"ל בא לעיר קארלסרוא לישב על כסא אביו ודרש שם דרשתו הראשונה בשב"ק פ' נשא, סוף כל סוף נתמלה בקשתו כי ישב על כסא אביו ובאמת הי' ממלא מקום אביו בכד דבר כי גדול בתורה הי' כמותו. ודרשן מופלא חי' ודבש וחלב תחת לשונו. בשנת תקל"ב נתן מתנה לביבליאטהעק של הממשלה "סדר תפלות מכל השנה" שנכתב בשנת נ"ב לאלף הנוכחי. והוא שם בביבליאטהעק עד היום הזה. ועל שער הס' כתוב בלשון אשכנזית הדברים הללו "הסדר תפלות מכל השנה שנכתב בשנת נ"ב היא שנת ע"א:
נתן הרב המדינה דפה מתנה למזכרת נצח להביבליאטהעק של הממשלה. קארלסרוא ה פעבער ע"א:
אנשי עדתו אהבו אותו אהבה עזה בלי מצרים וכאשר נחלה במחלת החזה בשנת תקל"ח בחג הפסח התאספו כל אנשי עירו אנשים ונשים וטף לביהכנ"ס ושפכו שיח לפני ד' שישלח רפואה שלמה לרבם האהוב להם וד' שמע לקול תפלתם ובר"ח אייר יומא דהלולא של הגר"א ברודא ואביו ר"נ ווייל זצוק"ל באותו יום שב לאיתנו וכאשר קם ממיטתו בא לבהכנ"ס ודרש דרוש תורה לד' ובו נתן תודה גם לאנשי עדתו שהתפללו עבורו. בשנת תק"מ נפטרה עליו אמו כאמור למעלה. בשנת תקמ"א הוסיפו לו הקהל על משכורתו 25 זהובים לשנה גם בעד הדרשות והנשואין העלו שכרו יותר מכפי שהיתה מקודם: והנה הגרי"ט ווייל לא לבד שהנהיג את עדתו על מי מבוע התורה והיראה, אך גם השתדל טובות להטיב מצד עדתו גם בגשמיות כי מצא חן בעיני שר הער העיר מארקגראף קארל פריעדריך ופעל הרבה טובות אצלו עבור אנשי קהלתו להטיב מצבם הן בגשמיות והן ברוחניות. כי באמת השר הנ"ל הי' היחידי בין שרי ממשרת מדינות אשכנז אשר הטיב עם יהודי מדינתו כפעם בפעם. ובשנת תקמ"ג פטר את יהודי מקומו ממס המתים (שהי' נהוג שם מקדמת דינא לשלם מם להכומרים מכל מת שהיו קוברים). ורבינו הגרי"ט ווייל חבר תפלת תודה עבור השר הנ"ל ונדפס בלשון אשכנז ואמרו התפלה הזאת בבהכנ"ס שם. ודברים הללו כתובים שם:
לכבוד אדונינו המרומם השר הנכבד האדון קארל פריעדריך מארקגראף באדען טורלאך והאכבערג תודה וברכה על שפטר אותנו ממס המתים וממס הובלת המתים ממקום למקום. כל אנשי עדתנו בפה חגנו היום הזה יום כ"ט אקטאבער ברוב פאר וחדוה ובשירים ותשבחות ובצדקות שנתחלקו לכבוד היום הזה ע"י ראשי ונכבדי הקהלה. וע"י הרב הגאון אבד"ק ר' ידידי' סיאה ווייל נסדרה תפלה לשלום השר מלוקט מס' תהלים ומספרי הנביאים ותוכנן נעתק ללשון אשכנזית ע"כ בראש התפלה. התפלה בעצמה לא נדפסה בספרו של לעווינשטיין בשנת תקמ"ח ביום י"ט טבת נפטרה עליו אשתו הראשונה בעיר קארלסרוא:
וזה נוסח מצבתה. פ"נ הרבנית המפורסמת מרת ניטל אשת הרב אב"ד פה מו"ה ידידי' טיאה ווייל שמה טוב גדלה ונפטרה בשם טוב ב'ט'ו'ב' טבת בשנת ש'ב'ר' ג'ד'ו'ל' ב'א' עלי לפרט:
ג"דול י'ללה ט'עמתי ל'נפילה. אש'ת י'דידי' הרבנית ביראה מהול'לה. ט'ובה י'ונתי א'ילת האהובים לבעלה. ו'י' ו'י' ל'י' שעטרת ראשי נפלה. כל מעלות אשת חיל דיי' לה. יחסנית גברתנית רחמנית צדקנית גדולה. הרבנית הצנועה גיטל בת המעולה. הקצין פ"ו כ"ה יעקב איגר מפראג זלה"ה ולקץ ימין תעמוד לגדולה תנצב"ה: