מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
פסחים · דף ק.
בגמרא ולר' הונא מי ניחא והאמר וכו' מכלל דפליגי בתרווייהו הקשה מו"ר הגאון נ"י ודאי לר"י ערב פסח אסור דהיינו מט' ומחצה אבל ר' יהודא סבר אפי' מט' ולמעלה אסור וע"ז אמר ר' יוחנן הלכה כר"י בערב פסח מכלל דפליג ר' יוסי וסבר בע"פ מותר דהיינו מט' ולמעלה ובערב שבת ס"ל לר"י אפי' מט' ומחצה מותר לאכול אבל בערבי פסחים משום חיובא דמצה מודה ר' יוסי דאסור מט' ומחצה ולא צריכא אלא לר"י ומתני' דתני סמוך למנחה היינו מט' ומחצה כמשמעות המאור והרמב"ן שמפרשי סמוך היינו ט' ומחצה וצ"ע. וקושיא זו היינו לאיכא דאמרי ר' יוסי בר חנינא אבל למאן דגריס אמר ר' ירמי' אמר יוחנן אין מקום לקושיתי' דהאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה וק"ל עוד הקשו מאי פריך מר' יוחנן מכלל דפליגי בתרווייהו באמת ר' יוסי פליג בתרווייהו אלא דרבי סתים במתני' אליבא דהלכתא לכך תני ערבי פסחים כר"י ובערב שבת הלכתא כר' יוסי וכן מצינו בריש ביצה בשבת סתים כר"ש וביו"ט כר"י אליבא דהלכתא אמנם לפי מ"ש ר' יחיאל מדפסק כר' יוסי בהפסקה בהאי עובדא מכלל דלכתחלה לא קמ"ל כוותי' א"כ מ"מ קשה מאי ארי' דתני ערבי פסחים אפי' ערב שבת ויו"ט נמי אבל לאחר העיון אין מקום לדברי ר' יחיאל די"ל דהאי עובדא הוי בע"פ ובהא פסק כר' יוסי דבדיעבד שרי אבל בע"ש ויו"ט אפילו לכתחילה מותר אלא שר' יחיאל הוכרח לפרש דהאי עובדא הוי בערב שבת דאי בע"פ הא אמר ר' יוחנן הלכתא כר"י בע"פ בהפסקה א"כ קשה הלכתא אהלכתא. אך כל זה אם נאמר דר' יוחנן פסק הלכתא כר"י לענין הפסקה אבל אם נוכל לפרש ר"י דפסק כר' יהודה לכתחלה בע"פ י"ל דהא עובדא הוי בע"פ וקבלו הלכה כר' יוסי לענין הפסקה א"כ לפי מה שאמרנו דרבי סתים למתני' אליבא דהלכתא וא"כ ר' יוחנן דאמר הלכתא כר"י היינו לכתחלה וצ"ע:
שם ע"ב: בתוס' ד"ה ידי קידוש יצא וכו' ולא פליגי מה דאמר רב בשלא הי' בדעתו לאכול בבית שקידש עכ"ל רצונו שהי' בדעתו לאכול בסוכה וע"כ צ"ל אע"ג דס"ל לרב דאין צריך קידוש במקום עונג אבל הקריאה צריך להיות לשם עונג:
שם ע"ב: בתוס' ד"ה ידי קידוש יצא כו' ולא פליגי דרב נמי ס"ל להא דשמואל אם הי' בדעתו לאכול בבית שקידש ונמלך לאכול בבית אחר שצריך לקדש קשה לפי' מה דאמר בשמעתין ואף ר"ה סבר אין קידוש אלא במקום סעודה דר"ה קדיש ואתאקרא לי' שרגא ועייל וכו' הא בכהא"ג רב נמי ס"ל דצריך לקדש והא דאמר רב אותן שקידשו בבית הכנסת ידי קידוש יצאו היינו כשדעתם הי' בשעת קידוש לאכול בביתם. ויש לישב בדוחק דודאי לרב אם בשעת קידש כיון בדעתו לאכול ע"י קידוש זה בבית זה ונאנס ודאי אין צריך תו לקדש דהא מ"מ הקריאה הי' לשם עונג אלא דבירושלמי איירי כשקידש בבית זה ונמלך לאכול במקום אחר כיון דעקר במתכוון במה שהי' דעתו לאכול באותו מקום כשקידש הוי כמי שקידש שלא לשם עונג אבל לשמואל שצריך דוקא קידוש במקום סעודה אף כי נאנס לא יצא ידי קידוש וק"ל:
בתוס' ד"ה ידי יין לא יצא וכו' אבל אם נמלך אינו פוטר ואף צריך לברך אחריו ברכה מעין שלש אבל כתב מהרש"ל ואין דעת הרא"ש כן לברך ברכה אחרונה על יין שלפני המזון עכ"ל ומהרש"א השיג עליו וז"ל לא ידעתי היכן מצא כן בדברי הרא"ש שהרי הרא"ש כתב אפילו בחול ודעתו לשתות יין כו' אין צריך ברכה אחרונה והיינו כדברי התוס' בעצמן וק"ל עכ"ל ואני תמה מאוד על הרב מהרש"א דהא מדכתב הרא"ש אפי' בחול ודעתו לשתות יין בתוך הסעודה אין צריך לברך שבתוך הסעודה א"כ ש"מ דאין צריך לברך ברכה אחרונה על היין שלפני הסעודה שאל"כ הי' צריך לברך שוב על היין שבתוך הסעודה וא"כ תו שכתב הרא"ש וגם אין צריך לברך ברכה אחרונה על מה ששתה משנה שאינו צריכה היא. איברא שכוון בזה וגם אין צריך לברך ברכה אחרונה על מה ששתה קודם הסעודה אע"ג שאין שותה יין בתוך האכילה והיא מטעם שכתב רבינו לקמן סי' כ"ז שהיין קודם הסעודה ג"כ כמו דברים הבאים בתוך הסעודה דבה"מ פוטרותו שבא לפתוח בני מעיים וזהו שכתב המהש"ל שאין כן דעת הרא"ש ודוק: