מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
פסחים · דף עא.
בגמרא זמנין סגיאין דלא משכחת לה אלא שבעה כגון שחל יו"ט ראשין בשבת. ק"ק אמאי לא קאמר הכא דשמונה איתא ברוב שנים דומיא דאמר ז' איתא ברוב שנים עכ"ל מהרש"א וכתב עליו החכם צבי בתשובותיו סי' קנ"ח שגגה היא דכל אין דאפשר לי להיות בפחות הא חשיב לי' התם במתני' לולב וערבה ששה ושבעה החליל חמשה וששי אבל הלל ושמחה לעולם שמונה עכ"ל ואני אומר חלילה לנו על חכם גדול כמהרש"א עין התלמוד להשוות לו כטועה בדבר משנה אלא שקושיתו אולי בשיטת התוס' לילי יו"ט האחרון לאו דוקא דה"ה יום ח' דה"א דומיא דהלל קתני דעיקרו ביום וא"כ איכא למימר דהא דלא קתני השמחה שבעה ושמונה משום הלל דקתני בחד בבא ובמתכוין תנא בחד בבא למידק מיני דיום שמיני נמי חייב בשמחה דומי' דהלל דאיקרי ביום וק"ל:
ד"ה לרבות לילי יו"ט האחרון נראה לריב"א כו' דהאי קרא דשמחתם לפני ד' שבעת ימים דדרשינן מיני' שלמי שמחה דרשינן מיני' כו' עכ"ל ואני בעניי לא מצאתי בש"ס דרשא זו כי אם שלמי שמחה דרשינן מהאי קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וסמיך לי' ושמחת בחגיך כמו שפירש"י ובסוכה ודאי ימים ולילות משמע וצ"ע רב: