אור ברסלב
מנחת נתנאל פסחים › דף י:

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

פסחים · דף י:

דף ה.

ברש"י לאחר המועד משש שעות ולמעלה עד שתחשך עיין במהרש"א.

שכתב וביו"ט גופא למה יבדוק משום בל יראה מה תיקן בבדיקה על ידי הבדיקה נמי יראה על כרחך צריך לומר דס"ל לשיטת רש"י אף שמשהה אדעתא לבערו מכל מקום עובר בל יראה וזה דלא כדברי רש"י לעיל (דף ו' ע"ב) ד"ה ודעתו עליו וחס עליו לשרפו ונמצא משהה אפי' רגע אחד ונמצא עובר עליו בבל יראה משמע אי לאו דעתו עליו אינו עובר בשהייתו דהמשהה חמץ כדי לבערו אינו עובר ונראה שכוונת מהרש"א כאן בדברי רש"י ג"כ בזה האופן מאי מועיל ביו"ט הבדיקה שמא חס עליו לשרפו ונמצא בשהייתו רגע א' עובר בבל יראה וק"ל ובר"ן כ' תירץ דס"ל לרש"י דביו"ט אכילתו בכרת ובהאי רבנן נמי גזרו דילמא אתי למיכל מיני' עכ"ל ונראה לפי שיטתו הוכחה לזה שפריך בשמעתין וכל היכא דלא בדיל מיני' לא גזר והא תנן לא יקוב אדם ששפרת של ביצה וכו' וכ' רש"י דרבנן אדרבנן לא קשי' דהא אוקמני' טעם מחזיר עליו לשרפו וא"כ קשה לפי משמעות שמעתין דלא ידע רבא מהאי סברא מחזיר עליו לשרפו תקשי לי דרבנן אדרבנן דשבת לא יקוב אצ"ל דס"ל כיון דשבת חמירה שהיא בסקילה גזרינן דילמא אתי למיכל מיני' והשתא ניחא שבמנחות פי' רש"י לאחר המועד משש שעות עד לאחר הפסח משום דהתם בסוגי' אלא אמר רבא דר"י אדר' ל"ק כדשנינן דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא הוא עצמו מחזיר עליו לשרפו משמע שכל זה דברי רבא וא"כ אינו מוכרח דרבנן מודים באכילת כרת דגזרינן שמא יאכל ודו"ק: בגמרא מר סבר מקמי' איסורא אין לאחר איסורא לא גזרינן דילמא אתי למיכל מיני' עיין במהרש"ל שמפורש דאיירי בביטלו דאי לא ביטלו וכי משום גזירה דשמא יאכלם יהי' עובר על בל יראה חמץ ע"ש ויש לדקדק לפי שיטתו הלא סיפא דמתני ע"כ איירי בלא ביטלו דגזרינן שמא תיטול חולדה בפנינו וספק עכבר אכלתי' ואין ספק מוצא מידי ודאי אבל אי איירי בביטלו הוה ספק דרבנן ומוציא מידי ודאי כמו שכתבו תוס' לעיל בד"ה כדי שתהי' בהמה אוכלת וא"כ אמאי ינחנו בצנעא אפי' חזינא עכבר דשקיל בפנינו ספק אכלתי' מוציא מידי ודאי. ויש לישב ע"פ מה שכתב הרא"ש על תשובת רש"י לבטל שוב בתחילת שעה ששית הטעם שלא ביטל בלילה אלא חמץ שלא ראה וגם מה שביטל בלילה הוא חוזר וזוכה בו ושמא ישאר ממנו כזית בבית ע"כ וא"כ לזה אמר ומה שמשייר לאכילתו שאינו מבטל ינחנו בצנעא וק"ל:

בתוס' ד"ה אבל לא גודשין כו' יש להתיר כמו משום פסידא עיין בפי' מהרש"ל ודבריו תמהים מאד לפי סברתו דמשום ביעור חמץ הוי כמו עולי רגלים אמאי פריך ממתניתן דקוצרין וגודשין הל"ל בקיצור קמח וקלי אמאי שרי. וצ"ל משום פסידא דעולי רגלים וא"כ משום מצות ביעור ג"כ להתיר וכ"ח דשרי ר"י קמח וקלי משום שינוי וא"כ סוף סוף קשה מה פריך מקוצרין דלמא לא ס"ל ר' יהודא פסידא דעולי רגלים וכמ"ש מהרש"ל גופא ויש לישב עפ"י הדוחק דודאי מקמח וקלי אין להקשות דה"א דשרי ר"י מטעם שינוי אלא מברייתא דקוצרין ע"כ מוכח דאין להתיר בחנם אלא משום פסידא דאל"כ אמאי לא גודשין נמי ע"י שינוי ודו"ק וכל זה כאן בשמעתין אבל במנחות שפריך והא בית השלחין דשרי קצירה ולא גזרינן כו' משמע דקושייתו מההתיר א"א שם לקיים פירש"י ודו"ק:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה