אור ברסלב
מנחת נתנאל פסחים › דף יג.

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

פסחים · דף יג.

דף יב.

בגמרא לימא מר הלכה כר"מ דסתם לן תנא כוותי'. מקשין התוס' בשבת דף (ל"ט ע"ב) לפום סוגנן דשמעתין דהתם דהלכה כר"י משום דמכריע הוא אע"ג דאית לי' לר"י הלכה כסתם משנה אין הלכה כסתם א"כ מאי פריך הכא ונימא מר הלכה כר"מ דסתם לן תנא כוותי' אע"ג דר"ג מכריע הוא דפריך בתר הכי ונימא מר הלכה כר"ג דמכריע הוא ותירצו שם בדוחק ולי נראה דלק"מ דהא במתני' קתני ר"ג אומר חולין נאכלין כל ארבע ותרומה כל חמש מדלא קתני חולין נאכלין כל ארבע ותולין כל חמש משמע דלית לי' תולין וא"כ ר"ג לאו מכריע הוא דלענין תולין פליג אר"מ ור"י וא"כ פריך שפיר ונימא מר הלכה כר"מ דסתם תנא כוותי' ובתר דמשני לי' האי לאו סתמא היא משום דקשי' מותר א"כ ס"ל לר"ג דתולין כל חמש ע"ז פריך לי' רבא לדבריך נימא מר הלכה כר"ג דמכריע וק"ל. ועם זה ישבתי מה שהקשתי לשאול למה דאמרינן בב"ק (דף ע') דלא תקשי סתם מתני' לר"י דר"י כסתם יחידאי לא אמר. ומפורש תוס' אע"ג דבכמה מקומות משמע דאמרינן הלכתא אפי' כסתם יחידאי היינו היכי דליכא סתמא אחריני חשבינן לי' סתם יחידאי כרבים אבל הכא דאיכא סתם חתני' דאתי' כרבים אולמא הך סתמא מהני סתם יחידאי ע"ש וכיון שכן מאי פריך רבא לר"נ ונימא מר הלכה כר"מ דסתם לן תנא כוותי' כיון דקיי"ל כר"י דאמר בעירובין (דף מ"ו) ר"מ ור"י הלכה כר"י כמו שאמר ר"י הלכה כסתם משנה וא"כ האי סתמא בפ' כל שעה הוא כסתם יחידאי היא ולא הוי סתם נגד האי כללא ר"מ ור"י הלכה כר"י ועם דברנו ניחא לפי ס"ד דרבא דלית לי' לר"ג תולין וא"כ הך סתמא דכל שעה שאוכל מאכל אתי' כרבים דר"מ ור"ג תרווייהו לית להו תולין אלא כל שעה שאוכל מאכל ומשני לי' ר"נ האי לאו סתמא משום דקושיא מותר וא"כ אית לי' לר"ג תולין ועם זה נסתלק קושית מהרש"א מה שהקשה וז"ל מה דעתו דמתרץ דקאמר האי לאו סתמא היא משום דקשיא מותר דממנ"פ האי דכל שעה סתמא כחד מנייהו ע"ש ואין הכוונה על המתרץ דהא כבר תירצו תוס' בזה דא"א קסמיך אלא שהקשה על המקשן דפריך ונימא מר הלכה כר"ג דהוי לי' מכריע אמאי לא פריך נימא הלכה כר"ג דסתמא כוותי' וי"ל דעדיפא מיני' פריך דהא מתני' דכל שעה היא סתם יחידאי וצריך להביא ראי' מש"ס כמ"ש התוס' בבבא קמא דמשמע בכמה מקומות דאמרינן אפילו בסתם יחידאי ע"כ עדיפי מיני פריך דר"ג הוי לי' מכריע ודוק:

בתוס' ד"ה ר"ג לאו מכריע היא וקשה לר"י דילמא הלכה כר"ג וכו' עד ויש לומר דאאיבעי' אימא סמוך ודין הכרעה אפרש בסוף פירקין עכ"ל דבריהם מגומגמין כיון דתרוצא קמא אינו מספיק א"כ ה"ל לתרץ בקיצור דסבר לה כהך תנא ועוד מה שייך תיבות אלו ודין הכרעה מפרש בסוף פירקין אין ענינים לכאן וע"ד פשוט יש לישב דקדק הראשון דלמאי דס"ד דר"ג מכריע היא וקיי"ל הלכה כדברי המכריע א"כ מהכ"ת לומר דאמר שקבעו הלכה כר"א איש ברתותא אכולהו מילתא נגד ההלכה הידיעה גלל כן משני בתחלה דר"ג טעמי' דנפשי' קאמר ולא מכריע היא אלא נגד הסתם כיון דסתם יחידאי היא שפיר איכא למימר אכולא מילתא קאי. אמנם עדיין קשה דהא ע"כ לאו אכולא מילתא קאי דהא היא אומר דמבערין הכל לפני שבת בין תרומה בין חולין ולקמן בפ' אלו עוברין (דף מ"ט) אמרינן במתני' ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני שבת דברי ר' מאיר וחכ"א בזמנן ור"א בר צדוק אומר תרומה מלפני שבת וחולין בזמנן בשיטת ר"ת דפירש הכרעה שלישית היינו דור שלישי היא הכרעת תלמוד והאי דקאמר בשמעתין הכרעה דר"ג לאו הכרעה היא טעמי' דנפשי' קאמר ומפרשי תוס' בב"ק (דף קי"ו) דלא מכריע היא דלאו עלייהו קאי שלפניהם היא וא"כ לשיטתו הוי ר"א בר צדוק שהי' בזמן אחד עם ר"מ וחכמים כדמצינו בפ' ז' דכלאים הוי מכריע והלכה כדבריו וא"כ במה שאמר ר"א מבערין את הכל מלפני שבת אפילו חולין לא קבעו כמותו וא"כ מה ס"ד לומר דקבעו כמותן אפילו לאכול דמסתמא קאי אכולא מילתא דהא אי אפשר לומר שקבעו הלכה כמותו בכל דבריו. אמנם כל זה לשיטת ר"ת אבל לפירש"י אין הכרעה שלישית לפי שלא גילו הראשונים דעתם לחלק וכן פי' ר"י לקמן בסוף פירקין וא"כ ר"א נמי לאו מכריע הא דהא לא גילו ראשונים דעתם לחלק בין חולין לתרומה וזה שסיימו בצחות לשונם ודין הכרעה אפרש בסמוך ודו"ק:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה