אור ברסלב

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

מגילה

ביצה

דף ד:

בגמרא ואם איתא למאן דאמר דלא נדלוג פי' רש"י למאן דאמר פוסק ליכא למפשט' דהא קרא ראשון שלשה דאי אפשר עוד לחזור והנה בתענית גריס רש"י למאן דאמר פוסק נפסוק. ועל דרך פשוט י"ל דלפי מאי דס"ד דמקשה דאע"ג דאיירי בשני וחמשה מ"מ עדיפא לי' לדלוג ולא חיישינן לנכנסין דקושיתו קאי מת"ק דס"ל דקרי אחד מפרשה שני' ולא חייש לנכנסין א"כ האי דמייתי' דברי' י"א אך למותר דהא אי"א משום הא לא קשה מידי. אמנם בסוגי' דהכא י"ל דמייתי מלתא דריב"ל דפסק כי"א ובשל אידך דריב"ל אבל בתענית לא מייתי הך דריב"ל ע"כ צ"ל דמייתי המקשה הך די"א לאוקשי מיני' למ"ד פוסק נפסק וכמו שפירשו התוס' מ"מ הי' להם לתקן שלא יטעו הנכנסין ודו"ק. יען אחר העיון נראה לומר דעלה על דעת המקשן דאיירי ברייתא בכל מילי אפי' היכא דלא אפשר במועדים ובשבתות משו"ה פריך דעדיף טפי לדלוג מלקרא שלא מעניינו של יום וכמו שכתבו התוס' בד"ה שאני וא"כ ודאי עד"ז עולה קושיתו בין לת"ק בין לי"א וכן משמע מפירש"י בד"ה שאני התם היכי דאפשר ס"ד דמקשה הוה דלא איירי מתני' בב' וה' וא"כ לפ"ז צריך ליישב הסוגי' דהכא ודתענית מה שלא פריך הכא למ"ד פוסק ובתענית פריך מיני' על דרך אחר והיא דהא יש ליישב קושיית התוס' על פי' הקונטרס דמ"מ הי' להם לתקן שלא יטעו הנכנסין לפי שמתחיל זה בשני פסוקים סמוך לפרשה ע"כ דס"ל לרש"י דלא אמר שמואל להפסיק היכא דלא פסקה משה אלא היכא דחיישינן משום הנכנסין ומשום יוצאין ומכח ההפסח מתוקן הני שתי חששות אבל משום נכנסין או יוצאין לחוד לא ס"ל להפסיק וכן יש להוכיח מהא דפי' רש"י הלכתא מאי בשל מעמדות אע"ג דהוי הלכתא למשיחי צ"ל דס"ל לרש"י כשיטות ר"ח כהן דלא פריך הכא אלא היכא דעבר עבירה וגם הוי הלכתא למשיחא הוי תרתי מילי דלא שכיחי' כן כתבו התוס' ביומא אלא מ"מ מי הוכריחו לזה ה"ל לפרשי דקאי נמי אר"ח אלא ודאי דגבי ר"ח ליכא למבעי' הלכתא כרב או כשמואל דשמואל נמי מודה דר"ח דדולג ולא פוסק כיון דלא הוי חשש אלא משום נכנסין משא"כ גבי מעמדות גזירה משום נכנסין משום נכנסין ומשום יוצאין והנראה בזה דודאי ס"ל להתוס' לדוחק לומר הכי דלא אמר שמואל אלא בשתי חששות נכנסין ויוצאין משו"ה תירצו תוס' כמו שתירצו אלא דיש לסתור ג"כ תריצו של תוס' אלא מכח סתירה זו יבנה התירוץ הראשון כמו שהקשתי דהא יש להקשות מה שתירצו התוס' באמרם דלמ"ד פוסק לק"מ דלדידי' תי' שפיר שאני הכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר שלא לפסוק פשיטא שאין להפסיק דהא לפי מה שפרשתי דס"ד דמקשה הי' דאיירי בשבתות ויו"ט וע"כ צריך לומר דעדיף טפי לקרות שלא מענינו מלהפסיק וא"כ מאי האי דאמר שמואל פוסק ה"ל לקרות שלא מענינו ואף את"ל דלא נתחיל שלא מענינו מ"מ ה"ל לקרות חרי דד' פסוקים וחד ביום השבת וג' פסוקים מראשי חדשיכם וחד תרי פסוקים מראשי חדשיכם וג' פסוקים בפ' שלא מענינו ונ"ל דלא קשה מידי דעדיף טפי להפסיק דאי הוי קרי הכי מ"מ יטעו היוצאין שסבורין שהקורא אחריו של ג' לא יקרא אלא שתי פסוקים הנותרים ואם נפשך לומר דלא חייש שמואל וס"ל פוסק אלא משום נכנסין ויוצאין אבל משום יוצאין לחוד לא ס"ל להפסיק וא"כ בלא"ה לא קשה קושית תוס' כמו שהקשתי וא"כ תירצו התוס' ממ"נ כמו שתרצו העולם או כפי תירוצם. אמנם יש עדיין לבעל דין לחלוק ולומר דודאי משום הנכנסין לחוד חייש שמואל דנכנסין שכיח אבל משום יוצאין לחוד לא ס"ל שמואל להפסיק דיוצאין לא שכיח וא"כ עדיין קושית תוס' במקומו עומדת דה"ל להקשות נמי למ"ד פוסק ונראה לומר דסוגי' דהכא ידע מהא דריב"ל דאמר אליבי' די"א שם כשם שאין מתחילין כך אין משיירין מסתמא לא פליג שמואל עלוי' וס"ל כוותי' דאליבא די"א חייש נמי איוצאין ות"ק לא חייש אנכנסין אבל ליוצאין חייש. שפיר תירצו תוס' כדאמרן כ"ז עולה יפה בסוגי' דהכא אבל בתענית לא איתא להאי דריב"ל וא"כ בלא ר' יהושע בן לוי הסברא נותנת אליבי' די"א דלנכנסין חייש וליוצאין לא חייש דלא שכיחא כמו שאמר מאי דתימא אליבי' די"א נכנסין שכיחא ויוצאין לא שכיחא וא"כ ודאי פריך שפיר אליבא דשמואל דלפסוק וליכא לתרוצי כתי' התוס' כדאמרן ודוק היטב:

דף כב.

בתוס' ד"ה אין מתחילין וקשה על מנהג שלנו שאנו קורין בפ' ויחל וכו' וכן המפטיר וכו' עכ"ל כוונתו דה"ל להתחיל מראש הפרשה ובחודש הראשון דמ"מ הוי מעניינא של פסח אלא מ"מ צריך עיון גבי ויחל דא"א להתחיל מקודם במעשה עגל ומה שאנו קורין ויחל מנהיגינו ממס' סופרים פ' עשירי ודוחק לומר שכוונת תוס' להקשות דה"ל לקרות למטה בפרשת ויאמר ד' אל משה פסל לך וצ"ע:

בסי' תרפ"ז או"ח גרסינן במגילת תענית את יום י"ד ויום ט"ו באדר יומי פוריא דלא למספד בהון ודלא למגזר בהו תענית ואע"ג דקיי"ל דבטלה מגילת תענית בחנוכה ופורים לא בטלה וא"כ לפניהם ולאחריהם נמי אסור ע"ש ומה שנהוגין להתענות בת"א תירץ הרז"ה כיון דפורים דברי קבלה הם ודברי קבלה כדברי תורה וה"ל כשבתות ויו"ט ויש להקשות על זה דמשמע אע"ג דהוי מגילת תענית רק כיון דהוי קבלה נמי אין צריך חיזוק דהא גרסינן בגמרא דר"ה (דף י"ח ע"ב) בג' בתשרי בטלו אדכרתא מן שטרייא ומוקי התם בזמן שב"ה קיים ופריך ות"ל דה"ל יום שמת גדלי' בן אחיקם דהא יו"ט היא בזמן שבה"מ קיים ומתרץ לא נצרכה אלא ליום שלפניו ותיפוק לי' דה"ל יום שלפני צום גדלי' ומתרץ יום גדלי' דברי קבלה הם ואין צריך חיזוק לכך צ"ל דהוי מגילת תענית דבטלה אדכרתא משטרי דמ"מ אסור יום שלפניו משמע אע"ג דהוי דברי קבלה אם היא גם מגילת תענית אסור להתענות לפניו וקשה על הרז"ה וגם בספר ראש יוסף מקשה כה"ג מגמרא דתענית (דף ט"ז) דקאמר עד תמניא באדר מגילת תענית היא ואסור להתענות ע"ש ומר שכתב בספר דלעיל דגבי פורים לא מקרי מגילת תענית והא דכתיב במגילת תענית כדי לאסור של זה בזה כדקאמר בגמ' וזה פשוט. אבל יש לדקדק עליו דא"כ לא לכתוב רק יום ט"ו במגילת תענית ואי כתיב יום ט"ו לבד א"כ לפניו ולאחריו אסור ולמה אמר יום י"ד במגילת תענית אלא להורות דאפילו יום י"ג אסור להתענות והק"ל וצ"ע לפיע"ד:

דף כב:

בגמרא מאי בנייהו איכא בנייהו דעביד בחנם פירש"י הבא לעבור לפני התיבה אינו נוטל שכר הכא אינצויי ליכא ומשום כבוד איכא עכ"ל. וקשה לי מהא מתשובות הרשב"א סי' ת"נ הובא בב"י סי' נ"ב באו"ח וכן פסק בש"ע שם דש"ץ בשכר עדיף טפי מבחנם והכא משמע היכי דעביד בחנם אינצויי ליכא להאי מתפלל בשכר ורשב"א אין לו ראי' כ"א מסברתו ושמעתתא דא הוי תיובתא:

סליק סדר מועד תם ונשלם שבח לאל בורא עולם:

דף כד.

ברש"י חמותו שמת בעלה ונשאה אחיו ומת בלא בנים. אין להקשות אמאי לא ניחא לרש"י לפרש שראובן נשא בת שמעון אחיו ומתה ואח"כ מת שמעון נמצא היבמה חמותו. י"ל דרצה לפרש אליבא דכ"ע ולקמן אמר חמותו לאחר מיתה א"ב דלחד מ"ד מותר א"כ אי אפשר לרש"י לפרש הכי. אלא אי קשיא לפי מה דפסקינן דיש חמותו לאחר מיתה וא"כ למה להו לרש"י לפרש חמותו כמו שפי' רש"י ע"ד דחוק ה"ל לפרש כדפרשתי וצ"ע:

ע"ב בתוס' בד"ה או שנמצא איילונית ותימא וכו' עד ותתייבם ממ"נ וכו' ומקרא לא מצי לאוקשי' אשר חלד פרט לאיילונית דשמא איירי בהכיר בה א"נ קרא אינו ממעט שלא יכול ליבמה אלא ממעט שלא יבם אותה ויפטור צרתה עכ"ל מהרש"ל בגיטין פ' השולח ר"ל דלאו בת יבום היא ולא יפטור צרתה ביבום שלה וכן כתב מהר"ם בחידושיו שם ודו"ק:

בתוס' ד"ה בתו כיון דאתיא מדרשא חביבא וכו'. וא"ת והיכא נפקא הא אין מזהירין מן הדין כדאמר לקמן בפ"ב. אין להקשות הו"ל לתוס' להקשות מיני ובי' א"כ דמזהירין ל"ל הנה הנה להיות בתו כבת בתו מאנוסתו ק"ו הא בתו מבת בתו ומבת בנו וי"ל דבאמת נלמד בתו מק"ו דבת בתו וצריך הנה הנה לדונה בשריפה והאי דקאמר בתו עיקר איסורא מדרשא היינו ק"ו נמי מקרי מדרשא וק"ל:

בתוס' ד"ה מקמי אשת אחיו עד וכלתו שהיא אשת בנו קרובה מיני' טפי ולא ניחא לתוס' לפרש כפי' רש"י משום דכלתו חמירא טפי ולא משום קורבא דס"ל כיון דאמר אלא תנא קורבי' כו' תו לא מסתבר לומר דתנא חומרי חומרי נקיט לכך קאמר והוכיחו לזה דא"כ אמאי לא אמר נמי בשנוי' קמא בתו עיקר איסורייהו מדרשא ובדין היא דלתני כלתו משום חומרא כיון דכולהו לאו מדרשא אתי' ומזה הוכיחו תוס' כיון דאמר בגמרא אלא בתו כיון דאתי' מדרשא תו לא מסתבר לומר דתנא חומרי חומרי נקיט. ורש"י שמפרש בשמעתין האי דכלתו משום חומרא ס"ל דבאמת האי דמסיים התרצן בדין היא סיומא דשנוי קמא נמי היא אלא כיון דלא תרוצא קמא לכך נטיר לבסוף וסיים בדין היא כן כתב מהרש"א ע"ש אלא שבסוף דבריו כתב אלא שלפי' תוס' צ"ע לקמן דברים אלו תמוהים בעיני אדרבה הלא דברי התוס' עולה כהוגן כמו שפרשתי וק"ל וזה פשוט:

בגמרא אי תנא אוסרת הצעה דשמעתא עיין במהרש"א בזה אלא שבסוף דבריו ומשני דאי הוי נמי קתני הכי ה"א אכתי דמשו"ה קתני אסורה לחלוץ לרבותא דאפילו במקום מצוה אסורה ומכ"ש שלא במקום מצוה דאסורה כמ"ש תוס' ע"כ. אמנם לא צריכנא להאי דהתרצן משני מאי קעביד וצ"ל אי אתה אומר חולצת מתיבמת. וא"כ כיון דבמקום מצוה וכו' ואין להקשות הא קתני אסור לחלוץ משמע דבעלמא מותר הצרה דילמא בעלמא נמי אסור והאי דקתני אסורה לחלוץ משום כיון דחולצות מתיבמת ודו"ק:

ע"ב בתוס' ד"ה טעמא ותימא לר"י וכו' עד ואצטריך עלי' למיסר לאשמועינן דבעלמא דחי' וכו' הקשה אדומ"ר הגאון האיך איכא למימר הכי א"כ ל"ל סמוכין דגדילים דדוחין הלאו דלא תלבוש הא בעלמא עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת והאי דאמר ותו ל"ת גרידא מנ"ל דכתיב כולי' סיומא דמקשן היא להחזיק קושיא ראשונה כדי שלא תקשו עליו קושיית תוס' על דרך אחר ג"כ יש לפרש דהמקשן הביא ראי' לדבריו דלא כקושיית תוס' באמרו ותו ל"ת גרידא מנ"ל וצ"ל דכתיב לא תלבש קשה דילמא איפכא דבמקום גדילים לא תלבש שעטנז וצ"ל דא"כ לשתוק קרא וממילא ידעינן דלא דחי עשה בציצית לאו דכלאים וכן כתבו התוס' ד"ה דכתיב אבל אי כסברת הסברא חוץ דעשה דוחה אפי' ל"ת שיש בה כרת א"כ קשה נימא איפכא אלא דלא כקושיית תוס' ודו"ק וצ"ע:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה