אור ברסלב
מנחת נתנאל גיטין › דף סד.

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

גיטין · דף סד.

דף מט.

בגמ' אלא ר"י תרתי אמר וכו' הקשה מהרש"א ז"ל ע"כ פלוגתא דלקמן בכשר ולא תעשה אליבא דר"מ היא וא"כ מי הכריחו לקמן דתרתי קאמר ר"י לפסול. אימא דלא פליגי לקמן אלא אליבא דר"מ אבל לר"י דכ"ע באומר אמרו כשר ולא תעשה ולא שכיחי עכ"ל ולכאורה אין קושייתו מבוררת ומאי זה טעם נאמר דלר"מ כשר ותעשה ולא גזרינן הא אטו הא דלר"י גזרינן הא אטו הא מנ"ל להמציא פלוגתא חדשה דר"מ לא ס"ל הך גזירה וצ"ל דהיינו טעמא דגזרינן לר"י טפי דהוא ס"ל התם סופר כשר דלכך לא תעשה משום חורבה אבל לר"מ איכא למימר דס"ל חתם סופר ועד פסול א"כ למה לי לעול' לומר מטע' משום שמא תשכור ה"ל לא תעש' כדי שלא תיפוק חורב' וצ"ל כמ"ש מהרש"א ומשו"ה לא ה"ל לתקנוי דהכא לא תעשה אלא דתעשה וה"ל למפסל חתם סופר ועד ע"כ א"כ קשה למה נאמר לר"י טפי לא תעשה מדר"מ אי משום דלא תיפוק חורבא ה"ל למפסל חתם סופר ועד והנראה דכוונת מהרש"א אינו כפשוטו דה"ל לתקנוי דהכא תעשה וה"ל למפסל חתם סופר ועד דמאי חזית לפסל זה יותר מזה. ואדרבה הסברא נותנת משום חשש תקנות עגונות יותר יש לנו לתקן דחתם סופר ועד כשר דלפעמים לא יזדמנו ב' עדים אלא דהכי פרישו אי משום חשש זה כדי שלא תיפוק חורבא מיני' צריך לתקנוי לא תעשה בין אמר לשלשה כתבו ותנו ובין אמר לשנים אמרו לסופר ואתם חתימי וטפי ה"ל לרבנן לתקנוי בהני תרי דתעשה וחתם סופר ועד ה"ל למפסלי משו"ה הקשה מהרש"א שפיר דלפי האמת דבאומר לשתים אמרי היא כשר ול"ת מטעם שמא תשכור א"כ גבי אתם חתימי שפיר אית לי' דלר"י דל"ת כי היכי דלא ניפוק מיני חורבה וזה פשוט. ועפ"ז ניחא מה שגמגם בו העולם בתוס' ד"ה מתני' מני וכו' ולא חיישינן שמא תשכור עדים וכו' כיון דאומר אמרו כשר. וקשה למאן קאמרי אי למ"ד באתם חתימי כשר ולא תעשה ולפי פי' רש"י דה"ט דגזרינן הא אטו הא א"כ בשלשה אמר תנו נמי לגזור ואי למ"ד כשר ותעשה א"כ בלא"ה ליכא לאוקמי אמתני' דחתם סופר ועד כשר דתיפוק חורבא באתם חתמי. ולפי דברינו ניחא דתוס' לא ס"ל כפי' רש"י לקמן דבאתם חתימי למ"ד כשר ולא תעשה אינו מטעם גזירה אלא משום דלא תיפוק חורבא מיני' דלר"מ חתם סופר ועד כשר אבל למ"ד כשר ותעשה ע"כ בלא"ה צ"ל דס"ל לר"מ חתם סופר ועד פסול ודו"ק:

ומעתה מיושב מה שתפסו על רש"י בד"ה לא שכיחא בין לר"י ובין לר"מ כשר חתם סופר ועד קשה הא אף דמשני כשר ולא תעשה מ"מ ניחוש לתקלא אחריתי כמו שהוכיח תוס' אבל לפי מה שאמרנו וענינו צדקו דבריו דרש"י אזיל לשיטתו שפירש באתם חתימי דלא תעשה גזירה הא אטו הא א"כ באומר לשלשה תנו נמי כשר ולא תעשו הוא דגזרינן הא אטו הא וא"כ לא ניחוש לתקלה דאינו כשר לכתחילה וזה הי' כוונת מהרש"ל שהקשה למאן דאמר כשר ולא תעשה אמאי לא מוקי מתני' כר"מ והשיגו מהרש"א דלר"מ פסול חתם סופר מטעם תקלא אחריתי כמ"ש תוס' דקושיית מהרש"ל אזיל בשיטות רש"י וכדפרישית ודו"ק:

ברש"י במתני' בד"ה הנ"ל משמע שמפורש האיבעי דחתימ' ידם היא ודאי אלא אכתיב' הגט קא מבעי' לי' והקשה הרשב"א הא מתני' ע"כ כתב ידן קאמר דהא אית לי' לר"ט מילי ממסרי לשליח והלכך חתם סופר ועד פסול כדאמר ר' חסדא בסמוך מתני' מני כלומר מתני' דחתם סופר ועד כשר כו' ר"י הוא מילי דאמר לא ממסרי לשליח ואי מתני' כתב הגט היא ה"ל חתם סופר ועד והיכא קתני יכתבהו ויתנו ותי' דמספקא לי' כיון דכשר ולא תעשה ולא שכיח וא"כ איכא למימר חתם סופר ועד כשר. וזה תמוה דהא לפי מאי דמסיק ר"י תרתי אמר א"כ הני אמוראי ע"כ אליבא דר"מ פליגו אבל קשה לפי האמת הניחא למאן דאמר לא תעשה למ"ד כשר ותעשה מא"ל ועוד קשה דאי לר"מ נמי ס"ל חתם סופר ועד כשר. וא"כ קשה אמאי מוקי לה ר"ח כר"י הא לר"מ נמי אתי' וצ"ל דר' חסדא סבר אליבא דר"י אומר אמרי פסול לגמרי אבל משום לא תעשה עדיין חייב שמא נפיק בי' חורבא ושמואל פליג עליו וס"ל כיון דלא תעשה ולא שכיח לא גזרו א"כ בתחילה מאי פריך מדר' חסדא אדשמואל כקושיית התוס' הא שמואל ס"ל כתב סופר שנינו והנראה לישב דברי רש"י דבתחילת הסוגי' ס"ל לשמואל אליבא דר"מ חתם סופר ועד כשר ולהכי שפיר קמבעי וכ"ת דתיפוק מיני חורבא דשמואל לא חש לחורבה כלל דמשום כיסופא דהסופר לא מקלקלה בא"א. ומעתה אני אומר דרש"י מתרץ קושיית תוס' אע"ג דשמואל ס"ל כתב סופר שנינו מ"מ אם אומר אמרי כשר אפי' בכתב סופר ניחוש לחורבה כמ"ש הרמב"ן דזמנין אמר לשניים אמרי לסופר וכו' ומשני כיסופא דסופר חיישי ולא מחתמי אלא לחד ומכשרי לי' בכתב סופר מובהק ועד אחד ובעל לא אמר הכי אלא בלא הא דר"ח לא מצי פריך דה"א שמואל לא חש לחורבה כלל כדפרישא אלא מכח הא דר"ח דמוקי לה כר"י ולא כר"מ דס"ל מילי ממסרי לשליח וחייש דתיפוק מיני חורבה ובהא לא מסתבר דפליג אדר' חסדא ומשני דכשר ולא תעשה ושמואל ס"ל לר"מ כשר אחתימה ולדידי' באמת אתי' מתני' בין לר"מ ובין לר"י אלא דשמואל ס"ל כתב סופר ועד שנינן כדפרישי. ועפ"ז מיושב מאי פריך הניחא וכו' לשמואל אימא שמואל ס"ל כמ"ד כשר ולא תעשה אבל לדברינו ניחא דקפריך למ"ד כשר ותעשה ובמאי מוקי לה מתני' דבין כתב סופר שנינו ובין חתם סופר שנינו תיפוק מיני חורבה וע"ז משני דר"י תרתי אמר וכו' מכח ברייתא דלקמן כמ"ש מהרש"א וא"כ למ"ד תעשה לא קשה דס"ל חתם סופר שנינו וכדר"י והא דקאמר כשר ותעשה אליבא דר"מ אבל שמואל ס"ל להאי תירוצא כמאן דאמר אליבא דר"מ כשר ולא תעשה וחתם סופר ועד כשר ולא תיפוק חורבה כיון דלא תעשה ודו"ק:

והשתא ניחא מה שיש לדקדק בתוס' ד"ה לא שכיחא פי' בקונטרס וכו' מ"מ צ"ל נמי אליבא דלא וכו' דמתחלה לא הקשו וכו' עכ"ל לכאורה יש לדקדק הא כבר כתבו תוס' לעיל בד"ה ועוד מ"ש מ"מ צ"ל נמי ולדברינו יבוא על נכון דלפי' רש"י אפי' כר"מ נמי אתי' א"כ קשה מה פריך הא שמואל סבר כתב סופר ואין לומר כמו שכתבו תוס' דלא פליג אדר' חסדא הא רש"י פי' דלר"מ חתם סופר כשר א"כ מאי משני כיון דאמר מר וכו' מ"מ אמאי לא מוקי ר"ח המתני' כר"מ נמי וצ"ל דפליגי אע"ג דלא שכיחי תיפוק חורבה וע"כ צ"ל דקושיית הש"ס כמו שכתב הרמב"ן ע"ז כתבו תוס' מ"מ אפי' לפי' רש"י ל"ל נמי אליבי' וכו' דמתחלה לא הקשו אלא מכח דלא מסתבר דפליגי וכו' דאלח"ם לקשי בלא ר"ח וצ"ל כמו שכתבתי ודו"ק. אלא שיש לפקפק ע"ז דהא רש"י פי' דחתם סופר לשמואל כשר לר"מ קשה הא יש תקלה אחריתי כמו שכתבו תוס' וצ"ל דס"ל לרש"י דלא חייש להאי תקלה דעיקר תקלה דכיון דאומר אמרי כשר ולא תעשה לא יחתום הסופר אם לא שידע בודאי שעשאן הבעל ב"ד ולא יחקור יותר אף שהיא ספרא דייקנא בקי בדינן ורש"י ס"ל כיון דספר דייקנא הוא אוקי על האמת שהמה צווי לו לכתוב הגט ולשניים אחרים לחתום וא"כ ליכא תקלה ולפד"ז אין חש חורבה שזכרתי בשם הרמב"ן דהא כתב סופר אינו כשר אלא בספרא דייקנא ויחקור על האמת. אמנם לפי מה שכתבתי בדרך הראשון וישבתי דברי רש"י מעתה י"ל דס"ל דחיישינן לחורבה אפי' בכתב סופר ועד ע"ד שפירשו הרמב"ן ודו"ק:

ובדרך חידוד נ"ל דכך הצעת הש"ס דמעיקרא קס"ד דלא בפי' שמיע לי' שמואל הא דרבי אלא מכללא שמעינן מהא דסתם רבי לקמן במתני' כוותי' במתני' דמי שאחזו וממתני' דחתם סופר כדמפורש הרשב"א דהא דקתני כתב סופר היינו כל כתב סופר בין כתב סופר ובין חתם סופר ולזה פריך הש"ס שמואל ע"כ סבר כר"ח דאל"כ תקשי מנ"ל דאין לומר ממתני' דמי שאחזו דהא משם מוכח דאומר אמרו פסול אם תוקי מתני' כשנוי' דר' אשי ושמואל סבר אומר אמרי כשר אלא צ"ל דמתני' דמי שאחזו חוקי כשנוי קמא רישא ר"מ וסיפא ר"י והא דרבי סבר כר"י ע"כ מהך מתני' דחתם סופר ושפיר משני ופריך כיון דאמר מר כשר ולא תעשה מעתה לעולם שמואל לית לי' דר' ירמי' ודר' חסדא וממתני' דמי שאחזו לקח דרבי סבר כר"י וכהאי שנוי' אמצעי שם כולה ר"י היא ופריך הניחא וכו' וסבר לי' כוותי' וע"ז קאמר תלמודא גופי אמר שמואל וכו' אמר לפני רבי וכו' ורבי בפירש אמר הלכה כר' יוסי א"כ מעתה לא צריכנא לכל הני שקלא וטרי' אלא דשמואל לא סבר כלל כר' ירמי' ור' חסדא ושמואל כתב סופר שנינו ס"ל ודו"ק:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה