מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
גיטין · דף כה:
בתוס' ד"ה הא אמר תנו נותנין תימא מנ"ל למידק וכו' עד וכיון שראינו בידה פשיטא דיחזור אפי' אינו שלה עכ"ל עיין בבבא מציעא (דף י"ח) בד"ה הא אמר דמהרש"ל שהביא שם דברי הגליון ומה שהוסיף להקשות עליו שאין הבעל מודה אמאי הקשו תוס' שיחזור לראי' שמא יהי' זמנה קודם. נ"ל דלק"מ דהא בלאלתר איירי הברייתא ולאלתר לא חיישינן שמא גט של יוסף בן שמעון אחר היא ומהרש"ל הבין אהא דמקשה תוס' ואפילו אין הבעל מודה הסיב לחלוקה אפי' אינו שלה ולא כן עמדי אלא שחוזר לדבריו ראשונות אי איירי בלאלתר ע"כ ראינו בידה א"כ אפילו אין הבעל מודה כיון דלאלתר איירי הברייתא ומה שתירץ מהרש"ל דלפי האמת לא חיישינן לכל זאת כדמשני תלמודא לקמן שיאמרו לה הלקוחות אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך וכו' ע"ש באריכות אינו דומה דהא באמת היא אינו צריכה להביא ראי' אף אך שהי' בידה הגט קודם הנפילה וכיון דהי' בידה קודם הנפילה תו לא חיישינן שמא כתב ללוה בניסן ולא נתן עד תשרי דמסתמא ביום הכתובה נמסר כמו כל שטרי וליכא למימר כל שטרי לא ריעי והך כיון דאיתריע בנפילה חיישינן אם לא לוה כלל ועתה רוצה ללות בו שיש לו טורח לכתוב שטר אחר וגם כדי להרויח פשיטי דספרי ויש הוכחה דמשום פסולו לא נזהר לשומרו יש לנו לומר הכי משא"כ אם לוה כבר ופשיטא שנזהר לשומרו וע"כ צ"ל שע"פ הסיבה נאבד מידו וכ"ז כתבו תוס' בב"מ (דף י"ב ע"ב) בד"ה ולא לוה וא"כ אינה צריכה להביא ראי' רק אך שהי' בידיה הגט קודם הנפילה. א"כ עדיין הלקוחות יפסידו דחיישינן שמא הגט הזה של יב"ש אחר הוא והוא מוקדם אף שיש לפקפק ולחלק קצת בין שאר שטרות לגיטין דבגיטין יש לנו לומר מאחר שלא נזהרה לשומרה אף דיש עדים שהי' בידה קודם נפילה. אנו תולין שזמן הכתיבה והמסירה לא הי' ביום א' ואין דעתה לגבות בגט זה מזמן המוקדם ומיום המסירה אינה צריכה לגט דיש לה להביא ראי' עדי המסירה משא"כ בשאר שטרות אם לוה כבר רק זמן השטר הוא בניסן ולא לוה עד תשרי ע"כ צריך הוא לשטר לגבות ממשעבדי אני עומד במקומי ואומר דע"כ ליכא לחלק בין גיטין לשאר שטרות ודלא כתי' מהרש"ל דאלת"ה א"כ אין מקים לקושיית הגליון דליכא למיחש דשמא זה הגט זמנו קודם לגט זה שנתגרשה בו דהלקוחות יאמרו אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך. וליכא למימר דקושיית הגליון הוא על דברי תוס' שם שכתבו ומאי קמ"ל והלא וכו' אימא דקמ"ל הך סברא דיחזיר לה ולא חיישינן שמא גט אחר הוא ומהטעם דהלקוחות אייתי ראי'. דזה ליתא דהתוס' קאי אחלוקה חוץ אפי' ידעינן שהגט אינה שלה ע"ז הקשו תוס' שפיר דמאי קמ"ל פשיטא דיחזיר לראי' דלקוחות אמרי אייתי ראי' וכ"ת דהך סברא גופא קמ"ל היכא נשמע לן דהא אית לן לאוקמי הברייתא בלאלתר ומשו"ה לא חיישינן שמא גט של יב"ש אחר הוא שבלאלתר לא חיישינן אבל אי ידעינן דגט זה אינה שלה זה באמת לא ידעינן אלא ע"כ ש"מ דאין לחלק בין גיטין לשאר שטרות וא"כ לא שייך למימר אייתי ראי' דאפי' אי אייתי ראי' מ"מ איכא למיחש שמא זה גט אחר היא דלא כמהרש"ל וק"ל:
ועוד אני אומר ראי' לדברי מהא דכתבי מהרש"ל ומהרש"א בתוס' ד"ה כאן במקום דהכא אכתי לא אסיק אדעתייהו הך סברא דאינו משקר במזיד ע"ש וזה דוחק גדול אבל לפי דברינו ניחא מאוד דודאי אינו ישקר להתקלקל לה באיסור א"א לנאמין לו שגירשה אלא שקושיית תוס' אזלא וא"ת היכי מהדרינן מנא ידעינן דשל זה היא וזה מוקדם ויפסידו הלקוחות כקושיית הגליון והיינו דקושיית תוס' אזלי במאי דדייקינן במתני' הא אמר תני נותנין דלא שייך תירץ הגליון דהא לא קתני מודה הבעל. ובזה ניחא מאוד דעל ר' זירא לא קשה קושיית תוס' דידע תוס' מזה הסברא דאינו משקר להכשילה ואי משום פסידא דלקוחות דזמן הגט הזה יהי' מוקדם דבברייתא קתני מודה כתירוץ הגליון ור' ירמי' דמוקי לה לקמן ומעולם לא חתמנו משום דאינו משקר אינו קאי אלא לתי' הברייתא וא"כ לא קשה קושיית הגליון דהא מודה קתני כ"ז ניחא לשיטתו אבל אם נאמר כשיטת מהרש"ל ויש לחלק בין גיטין לשאר שטרות ונאמר אייתי ראי' ודאי אין מקום לקושיית תוס' כיון דאינו משקר במזיד וכ"ת דקושייתם אזלי דהלקוחות יפסידו דהא הלקוחות יאמרו אייתי ראי' ודו"ק אלא דלפי שיטתו יש להקשות בתוס' ד"ה הא אמ' תנו תימא מנ"ל למידק הא אמר תנו נותנין וכו' שם הי' לו לבעל הגליון להקשות על קושיית תוס' דא"כ למה לי טעמא דחיישינן שמא נמלך ומאי תאמר אי לא הוי חיישינן לנמלך הי' מחזירן לה הגט דבסתמא ביום שנכתב נמסר מ"מ בלא טעמא דנמלך יש לחוש שמא זה גט אחר ומקודם הוא כקושיית הגליון ובמתני' לא שייך תירץ הגליון ובראי לשיטות מהרש"ל מקשין תוס' שפיר דאין לחוש שמא גט אחר ומוקדם הוא דהלקוחות יאמרו אייתי ראי' אבל לפי הנחתי קשה ויש לומר דבלא"ה קשה מה שכתבו תוס' ועוד אומר ר"י דדייק לזמן מרובה דמשמע לי' דומיא דשטרי חלוצה ומיאון וכו' הלא אפי' לפי תירוץ זה צריכין לומר דרבה דייק ונמלך מכח קושייא קמייתא מנ"ל למידק הא אמר תנו נותנין א"כ ה"ל להניח בתירץ ראשון דרבה דייק אי לאלתר פשיטא ור' זירא לא דייק ונמלך ועל קושיא שני' מנ"ל לר' זירא למידק מברייתא לזמן מרובה ה"ל ע"ז תירוץ דאי לאלתר ע"כ ראינו גט בידה וכו' וכדי לישב קושייא זו צריכין אני לומר דבהאי תירוצא לא דייק רבה כלל ונמלך וקושיא ראשונה מנ"ל למידק הא אמר תנו נותנין דבלא"ה לק"מ דא"כ למה לי טעמא שאני אומר וליכא למימר אי לא הוי חיישינן לנמלך הי' מחזירין לה הגט דמסתמא ביום שנכתב נמסר מ"מ בלא טעמא דנמלך יש לחוש שמא גט אחר הוא ומוקדם ע"כ צ"ל כשיטתו דלא שייך למימר דהלקוחות יאמרו אייתי ראי' ודלא כשיטת מהרש"ל ומעתה מיושב היטב הדק דודאי לעיל בתחילת קושיית תוס' אין מקום לקושיית הגליון (דה"א דקושיית תוס' היא על המקשין מנ"ל לך לדייק הא אמר תנו נותנין ואימא כשיטות מהרש"ל) דשפיר שייך שינוי דהלקוחות יאמרו אייתי ראי' אבל בתי' שני תקע יתד במקום נאמן הבעל גליון דע"כ צ"ל דהתוס' בתירץ שני ס"ל דלא כשיטות מהרש"ל דאלת"ה קשה כמו שהקשתי דה"ל לתוס' לפרש דרבה דייק ונמלך א"כ קשה לאלתר פשיטא ור"ז לא דייק מברייתא דייק לזמן מרובה דאי לאלתר ראינו הגט בידה וכו' אלא ע"כ צ"ל דלא דייק ונמלך בתי' זה וקושיא ראשונה צריכין לתרץ ע"י קושיית הגליון ועתה בא בקושיא א"כ עדיין על ר' זירא קשה דהיכא דייק מברייתא וע"ז תירץ שפיר דבברייתא דייק שפיר מדקתני ומודה ודו"ק:
עוד יש להקשות לשיטתו מאי פריך ר' זירא מברייתא אימא דאיירי הברייתא בראינו בידה הגט ואיירי הברייתא לזמן מרובה ומ"מ בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה וליכא לאקשויי דא"כ כשאין הבעל מודה נמי יחזור דהא ראינו בידה הגט איכא למימר דהיינו טעמא דחיישינן שמא זה גט אחר ומוקדם הוא ואתי' למטרף לקוחות שלא כדין בשלמא לשיטות מהרש"ל ניחא דהלקוחות יאמרו אייתי ראי' אבל לשיטתו קשה וי"ל בדרך חריף דהא טעמא דר' זירא לא פריך ממתני' וצ"ל כדמשני מי קתני הא אמר תנו נותנין דילמא אפי' אמר תנו אין נותנין כקושיית תוס' וכפי' מהרש"א אלא דע"ז קשה א"כ למה לי טעמא שאני אומר וצ"ל דאי לאו האי טעמא הוי מחזירין לה לראי' דהא ביום שנכתב נמסר אלא דעדיין אין מחזירין לה משום פסידא דלקוחות דחיישינן שמא גט אחר מוקדם הוא וצ"ל דמשום האי חששא ליכא למיחש דהלקוחות יאמרו אייתי ראי' וא"כ ע"כ צ"ל כשיטות מהרש"ל א"כ פריך ר' זירא שפיר מהברייתא דליכא למימר דראינו הגט בידה ואיירי בלזמן מרובה דא"כ כשאין הבעל מודה נמי יחזיר וליכא למיחש משום פסידא דלקוחות דהלקוחות יאמרו אייתי וא"ת דלא כשיטת מהרש"ל דלא שייך למימר הלקוחות אייתי ראי' וכמו שבררתי דלא כשיטת מהרש"ל א"כ קשה ממתני' וא"כ קושיית ר' זירא אזיל בדרך ממ"נ או ממתני' או מברייתא ודו"ק: ע"ב בגמרא מי קתני הא אמר תנו נותנין אפי' לזמן מרובה דילמא אמר תנו נותנין ולעולם כדקיי"ל לאלתר ותיבת אלו אך למותר ולהבין דברי חכמים אמרתי ליישב בתחילה מה שמקשין תוס' בד"ה הא אמר תנו נותנין תימא מנ"ל למידק הא אמר תנו נותנין וכו' הא מתני' איירי בין לזמן מרובה ובין לאלתר ובלאלתר ע"כ אם אמר תנו נותנין א"כ ה"ה בזמן מרובה ומצאתי קי' זו בספר ת"ח ויש ליישב ע"פ מ"ש הרשב"א בחידושיו תימא בין לרבה ובין לר' זירא דמוקי מתני' במקום ששיירות מצויית מאי איכפת לן בין עבר או שהה שם אדם ניחוש שמא גט זה נפל מקודם מהשיירא דהא מקום מעבור הרבים היא ומיושב בדוחק כיון דלא נמצא אלא גט זה ודאי אמרינן זה שנפל ממנו דאל"כ גיטו של זה להיכן אזיל עיי"ש באריכות:
הנה כ"ז ניחא למאן דאמר או עבר או שהה אדם שם אבל לאידך תנאי ודאי קשה ניחוש שמא נפל מקודם וליכא לאכוחי גיטה של זה להיכא אזיל אימא אדם אחר מצאו או נדחף ע"י רגלי ב"א כמו בלזמן מרובה. ועפ"ז יש ליישב קושיית תוס' שאזלי דילמא אם אמר תנו אינם נותנין דמתני' איירי בין לזמן מרובה בין לאלתר היינו לאידך מ"ד דמקרי לאלתר בכדי שתשרה שיירא או כדי לכתוב את הגט ולקרותו ובלאלתר בכגון זה בין לזמן מרובה שפיר מקשין תוס' מנ"ל דאם אמר תנו נותנין ועפ"ז מיושב היטב קושיית מהרש"א אמאי דחי ר' זירא דילמא כדקיימ"ל לאלתר כיון דלא דייק ונמלך הל"ל דליכא במתני' דיוקא כלל כקושיית תוס' איכא למימר דליכא למימר דבמתני' הא אמר תנו אין נותנין בלזמן מרובה דהא מתני' איירי נמי בלאלתר ובלאלתר ודאי אי אמר תנו נותנין ומאי תאמר דמתני' איירי בלאלתר לפי אינך תנאי זה ס"ל לר' זירא לדוחק דאי תנא דמתני' ס"ל כאידך תנאי וא"כ קיי"ל כוותי ואנן קיי"ל כמאן דאמר לא שהה או לא עבר כמו שכתב הרי"ף והרא"ש וזה שדייק ר' זירא מי קתני אם אמר תנו נותנין אפי' לזמן מרובה דלמא אם אמר תנו נותנין ולאלתר ואם באת להקשות ה"ל לר' זירא לתרץ טפי דממתני' ליכא לדיוקא כלל הא אמר תנו נותנין ע"ז בא כמתרץ דבריו ולעולם כדקיי"ל לאלתר היינו באם לא שהה או עבר ובכהא"ג ודאי הא אמר תנו נותנין כמ"ש הרשב"א וא"כ אי איירי בלזמן מרובה נמי צ"ל תנו נותנין משו"ה מוקי מתני' בלאלתר וק"ל. ועפ"ז קושיא במקומו עומדת מאי פריך ר' זירא מברייתא אימא דאיירי בראינו בידה הגט ולזמן מרובה ובשאינו מודה לא יחזיר מטעם פסידא דלקוחות דשמא זה הגט מוקדם ולא מהני מה שהלקוחות יאמרו אייתי ראי' כמו שפרשתי לפי שיטתי ולא כהמהרש"ל וכ"ת כדשנינן דא"כ קשה ממתני' וע"כ צ"ל דממתני' ליכא דיוקא כלל וכמו שהקשו תוס' דהא לפי מ"ש ליכא לתרוצי מתני' בכה"ג דהא סתמא קתני בין לאלתר ובין לזמן מרובה ובלאלתר ודאי אי אמר תנו נותנין ודוק:
בתוס' ד"ה הא אמר תנו וכו' הא אי לא הוי חיישינן לנמלך כל דאינו צריכה אלא לרא' בעלמא עיין מה שהקשה מהרש"א פה מדברי תוס' דלקמן בד"ה בזמן שהבעל מודה דאין נאמן למפרע. ותו מה שכתב מהרש"א בדיבור התוס' אלו בבבא שלאחר זה דה"ל לר' זירא לומר מה"ט לא אמר כרבה כקושית תוס' דנמלך לא ס"ל לדיוק ע"ש על זה בפני' ואמר אדמו"ר הגאון דדברים אלו יש לתרץ דלק"מ דודאי האי שהוכרח התוס' לפרש ד"ה בזמן וכו' דאינו נאמן למפרע ומגו דלא נאמן למפרע אף מכאן ולהבא אינו נאמן היינו אליבא דר"ז דמקשה מברייתא אבל אליבא דרבה י"ל דנאמן להבא אף דלא נאמן למפרע כמו שיש בזה פלוגתא (בב"ב דף קל"ד) ומזה הטעה באמת אמר בשמעתין רבה מ"ט לא אמר כרב זירא מתני' אלימא ר"ל דמברייתא לא רצה להקשות אליבי' דהך מ"ד דס"ל דנאמן מכאן ולהבא כקו' תוס' ומעתה ודאי אין מקים לקושיא א' של מהרש"א דהתוס' מקשין אליבא דרבה ומעתה ודאי ליתא נמי קושי' ב' דלר"ז ל"ק קושית תוס' דלר"ז אמרינן ע"כ דאין נאמן להבא כמו למפרע וא"כ אליבי' ודאי יש לתרץ קושית תוס' כמו שהקשה מהרש"א בקושיא ראשונה ודו"ק:
ומעתה מתורץ היטב מה שהרגיש בחידושי מהר"ם מלובלין בתוס' ד"ה הא אמר תנו וכו' עד אבל ברייתא דקתני בזמן שהבעל מודה וכו' והקשה דלפי האמת אינו נאמן ויחזיר דקתני היינו בעדים כמ"ש התוס' בד"ה בזמן שהבעל מודה. אבל לפי מ"ש מיושב היטב דברי תוס' דאליבי' לא צריכנא להאי כיון דאין נאמן למפרע אין נאמן להבא וא"כ ודאי המקשן שם בב"מ רצה להקשות אליבא דכ"ע אליבא דרבה נמי לכך הוצרך להקשות על ברייתא וליחוש וכו' ודו"ק: