מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
גיטין · דף ב:
ודף ד' ע"א:
בתוס' ד"ה הא מני ר"י אע"ג וכו' בהא סבר לה כר"י עכ"ל עיין בחידושי מהרש"ל וכעת נדפס מחדש חידושי מהרש"ך שהשיג עליו איך אפשר לומר דכוונת תוס' דת"ק דר"י הוא ר"א וחתמו אתורף קאי הא תוס' ד"ה דתנן כתבי להדי' דר' אשי אתי' כר"ל דמוקי מתני' כר"מ דחתמי שנינו ואני אומר שזה לפי הבנתו בתוס' דר' אשי ע"כ לא מתוקמא ת"ק דמחובר כר"א דאי כר"א וחתמו אתורף קאי היכי שמעינן מדר"י דחתימה לשמה בעינן אימא חתימה נמי אתורף קאי אבל לאחר העיון לא כן עמדי שאפי' אי ת"ק ר"א וחתמו אתורף קאי מ"מ יש להוכיח דר"י ס"ל חתימה לשמה דאי חתימה דר"י אתורף קאי אבל חתימה ממש שרי במחובר א"כ ע"כ ר"י ות"ק לא פליגי כ"א בטופס דמכשיר ת"ק ור"י פוסל בדיעבד א"כ מאי האי דתני עד שיהי' כתיבתו וחתימתו בתלוש כיון דתני ר"י פוסל ע"כ אטופס קאי דהא בתורף ת"ק פוסל אלא ש"מ דחתימתו דר"י אחתימה (הגה ולר"ל דאוקי מתני' כר"מ ליכא לאקשוי א"כ לא פליג ר"י את"ק אלא בכתיבה ה"ל למתני ר"י פוסל וי"ל דהא צ"ל עד שיכתוב להורות דאפי' טופס פסיל במחובר ואי תני עד שיכתוב ה"א דר"י ס"ל כר"א דאכתיבה לחוד קפיד ולא אחתימה משו"ה צ"ל עד שיכתוב ויחתמו בתלוש. עכ"ה) איברא מ"ש תוס' דר' אשי אתי' כר"ל דמוקי מתני' כר"מ דחתמי שנינו כוונתם דאי כשמואל דר' יהודא אמאי קאמר ר' אשי הא מני ר' יהודא היא הא איכא לאוקמי מתני' דתני' נמי כר"מ דס"ל כתיבה וחתימה לשמה דוכתב לה קאי אבל כתיבת הגט כיון דלא שמעינן דלא בעי ר"מ כתיבה לשמה ממתני' דמחובר וע"ז מסקי בדבריהם לאשמועינן ור"י נמי יש להוכיח דר"מ לא בעי כתיבה לשמה כדמסיק בסמוך מדר"נ דאמר אומר הי' ר"מ אפילו מצאו באשפה ומעתה נסתלק הקושי' מפי' מהרש"ל וק"ל:
אלא שלפי דברינו קשה מאי קאמר וכ"ת ר"א היא וכי לא בעי ר"א חתימה לשמה מדאורייתא מדרבנן בעי דהא אי גזרינן לר"א חתימה אטו כתיבה הקודם לו לכ"ש וטפי יש לגזור לר"מ כתיבה אטו חתימה שאח"כ א"כ מאי קאמר וכ"ת כי לא בעי ר"א חתימה לשמה מדאורייתא אבל מדרבנן בעי א"כ הך מתני' דאין כותבין במחובר אמאן תרמיי' דהא בין לר"מ ובין לר"א כתיבה וחתימה בעי לשמה דמ"ש ממחובר וכ"ת הא דקתני אין כותבין היינו טופס ואם כתבו הטופס במחובר ותלשו וחתמו היינו סיום הגט התורף והחתימה ונתני להכשר דא"כ לפ"ז לא הוי פליג ר"י את"ק כי אם בתופס לחוד א"כ ה"ל למתני ר"י פוסל ולא יותר י"ל דהכי פריך אימא מדרבנן בעי חתימה לשמה דקס"ד לר"א אף שס"ל עדי מסירה כרתי מ"מ גט שאין בו עדים פסול א"כ גזרינן פן יבוא לסמוך עלייהו אם לא יחתמו לשמה כמו קרוב ופסול דאמרינן בעלמא מודה ר"א במזיוף מתוכו וע"ז פריך והא תנן ר"א אימר אע"פ שאין עליו עדים א"כ מאי תקלה יש בכך אם נסמוך עליהם דהא אין צריך לעידי חתימה ואינו דומה לקרוב ופסול כמו שהקשו תוס' ד"ה מודה ר"א במזיוף מתוכו והתרצן משני מודה ר"א במזיוף מתוכו והיא כמו שפירש הרשב"א בחידושיו כיון דלפעמים קמייתי עידי מסירה סמכינן אעדי חתימה והוי חתימה שייך לכתיבת הגט משו"ה צריך לשמה החתימה דהוי כעין כתיבה ע"ש:
ועכשיו מיושב היטב מה שרבים מתמיהים אמאי מניח בתחילה לאוקמי מתני' כר"מ הא בכה"ג דמוקי מתני' כר"א מדרבנן מיהו בעי הא בכה"ג מצית לאוקמי כר"מ וכי לא בעי ר"מ כתיבה לשמה מדאורייתא מדרבנן בעי כמו שמהדר בסוף דאי אפשר לומר דכתיבה וחתימה בעי לשמה כ"א אחר שסתר דאי אפשר לומר לר"א דחתימה בכ מדרבנן אבל בתחילת ס"ד דלר"א חתימה לשמה בעי מדרבנן דהוי כמזיוף מתוכו וא"כ ליכא ס"ד לר"מ לומר דבעי כתיבה לשמה מדרבנן דא"כ הך מתני' דאין כותבין וכו' אמאן תרמיי' כדאמרן אבל לבתר דמייתי הך דר"א בשלשה גיטין דלא ס"ל חתימה לשמה אפי' מדרבנן שפיר קאמר אלא ר"מ וכי לא בעי ר"מ כתיבה לשמה מדאורייתא מדרבנן בעי והך מתני' דאין כותבין אתי' כר"א וחתמו אתורף קאי ודו"ק:
ועם זה קיימתי דברי מהרש"א בתוס' ד"ה כי לא בעי וז"ל ולמאי דמוקי השתא מתני' דמחובר כר"א וחתמו אתורף קאי כשמואל ור"י ולא אסיק אדעתא הא דרב נחמן אומר וכו' מ"מ פסיקא לי' בשום דוכתי דלר"מ כתיבה לשמה מדאורייתא מיהת לא בעי עכ"ל ומקשין העולם לדבריו א"כ מאי קאמר בתחלת הסוגיא אי ר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי דתנן מה צריך להביא ראי' מהך מתני' אי פסיקא לי' דלר"מ כתיבה לשמה לא בעי מדאורייתא אבל לפי דרכינו ניחא דצריך לאתוי ראי' מהך מתני' דמחובר דלא נימא לר"מ מדרבנן מיהת בעי כתיבה לשמה וע"ז מייתי ראי' דליכא למימר הכי דא"כ הך מתני' אמאן תרמיי' דלא כר"מ ודלא כר"א וכדפרישת וק"ל:
ואם תקשי לך לפי מה שישבתי על נכון תי' מהרש"ל א"כ ע"כ הך מתני' דאין כותבין ע"כ כר"א אתי' אתי' מאי פריך ומעיקרא מ"ט לא מוקמי לה כר"י ומשני מהדרינן רר"א דהלכתא כוותי' אימא משו"ה מהדרינן כר"א דלפי הך אוקמתא דמתני' דאין כותבין אתי' בין לר"ח ובין לר"א וחתמי אתורף קאי והא דבעי לר"א חתימה לשמה משום דהוי כמזיוף מתוכו וזה טעם לא שייך במחובר ובשנויי דר"י הך מתני' דאין כותבין לא אתי' כר"א לשיטות מהרש"ל. אני אומר לך דבלאו הכי נמי אם לא תאמר שיטות מהרש"ל וכפרישו א"כ ע"כ תאמר אי מוקמית לה כר"י לא אתי' מתני' דאין כותבין כ"א כר"מ דאי כר"א וחתמי אתורף קאי א"כ איכא למימר דחתימתו דר"י נמי אתורף קאי א"כ עדיין תקשי לך אימא משו"ה מהדרינן כר"א דאילו בשינויי דר"א היא לכ"ע ובשנויי דר"י לא יתכן לשמואל וכו' ודו"ק:
ומעתה כיון שקיימתי דברי מהרש"א דפסיקא לי' בשום דוכתא דכתיבה לשמה מדאורייתא לא בעי אמינא לתרץ אמאי לא ניחא לשנויי הא דפריך וכ"ת ר"מ וכי לא בעי ר"מ מדאורייתא מדרבנן בעי ולא פריך דלר"מ אפי' מדאוריי' בעי דידע מהא דר' נחמן אלא שס"ל הא דר' נחמן דבר תורה קאמר משום דאף את"ל דידע הא דר"ל מ"מ הל"ל דכתיבה לשמה בעי מדאורייתא והא דמכשיר ר"מ אפי' מצאו באשפה היינו חתמו ונתנו לה חתמו אתורף קאי דהא לפי סברא דידי' דלר"מ כתובה לשמה מדרבנן ע"כ מוקמינן הך מתני' דאין כותבין כר"א וחתמו אתורף קאי. וכ"ת דבלשון האמורא לא אמרינן הכי דהוי לי' לפרש דא"כ א"א לומר נמי דלר"מ דבר תורה קאמר דבר תורה מבעי' לי' וא"ל דמשו"ה לא מוקמינן חתמי דר"נ אתורף דא"כ אמאי אמר הי' ר"מ אומר אפילו וכו' אפי' ר"א נמי מודה בזה כיון דכתיבת תורף לשמה הי' ז"א דהא תוס' ד"ה חתמי הוכיח דר' נחמן אפי' לכתחילה מכשיר ולפ"ז משו"ה לא תני הי' ר"א אומר דלר"א גזרינן טופס אטי תורף לקמן דף כ"ו ודו"ק: