מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
ביצה · דף יח:
בתוס' ד"ה עיסה וא"ת והא אמר וכו' ועוד דילמא מקלעי לי' אורחים וכו' עכ"ל וקשה הא אליבא דר"ת קיימינן ולי' לא ס"ל הואיל ומקלעי לי' אורחים ונראה דתירץ בתרא קאמר דר"ח אתי' כת"ק אלא דקושית תוס' לדידן דקיי"ל כרבא דפסק הילכתא כרשב"א וקיי"ל כר"ח א"כ קשיא הלכתא אהלכת' וע"ז משני דלדידן לא קשה דקיי"ל כרבה דס"ל הואיל ומקלעי לי' אורחים ודו"ק:
בגמרא והא חזי לכלבים וקשה האיך ס"ד למימר דליכא מאן דאסור לכלבים והא איכא משנה שלימה דמייתינן לעיל עיסת כלבים בזמן שהרועין אוכלים וכו' ונאפת ביו"ט משמע הא אין הרועין אוכלין ממנו אין אופין ביו"ט ועיין מהרש"א שהניח בצ"ע ולי נראה דלק"מ דהא מוקמינן לה כגון דאית לי' נבילה דודאי אפשר לפייסם בנבילה משו"ה בזמן שאין הרועים אוכלין ממנו אין אופין ביו"ט. ואהכי פריך והא חזי לכלבים כלומר מאי תמה ר' יהודא בן בבא אם לא יצא שכרכם וכו' הא חזי לכלבים שמא לא הי' להם נבילה אחרת לפייסם כנבילה. ומ"ש התוס' בד"ה לכם דהלכה כר"י הגלילי מסתם משנה דמס' חלה ודוחק לומר דמתני' איירי בכגון דאית לי' נבילה ודו"ק: