מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
ביצה · דף ד.
ובתוס' ד"ה וכ"ת קמ"ל בבריתא וכו' עד סוף הדיבור ופריך תנינא דאדרבה דנולד חמורה מבמעי אמה ואתי' נמי כבית הלל וכו' דבמי אמה ד"ה שרי רבים תמי' בדברי זה דהיכי מוכת דנולד חמור דילמא במעי אמה חמור ובמתני' לאשמועינן כחו דב"ה דאפילו בנולד אסור ונ"ל לישב פי' הש"ס ע"פ שיטת התוס' ולא מטעמייהו עפ"י מ"ש תוס' לעיל (דף ד') ד"ה מילתא דלא שכיחא וקשה דילמא אי לא הי' שוחטה הי' נולד היום וא"כ מאתמול גמרו לה ותאסר בלא גזירה מספק וי"ל דמאחר דלא נולדה ע"י רק לא חשוב גמר ובירושלמי פליג בהא אבל ר' אפרים הובא בדברי המאור דביצה גמורה במעי אמה אחר שבת אסור ולא אמרינן דשרי אלא ביו"ט דעלמא או שבת דעלמא דהוי גזירה לגזירה אבל ביו"ט אחר שבת דהוי דאורייתא גזרינן בביצים גמורים ומעתה ניחא לומר דבתחילת הסוגי' עלה על דעת הש"ס לומר דביצה במעי אמה חמורה מנולד אבל למאי דמסיק דלהודיעך כחו דב"ש לאשמועינן נולד קשה לפליגי בתרווייהו דהיינו בנולד ובמעי אמן אלא ע"כ צ"ל דמשו"ה לא פליגי בתרווייהו משום דבנולד אסור בין בשבת ויו"ט דעלמא ובין יו"ט אחר השבת משא"כ בבעי' במעי אמן דאינה אסור אלא משום גזירה אינו אסורים אלא ביו"ט אחר השבת משו"ה ליכא לאפלוגי בתרווייהו וכיון שכן מוכח ע"כ דבמעי אמן קילי מנולד דנולד מדאורייתא אסירי ואסור נמי ביו"ט דעלמא משום גזירה ובמעי אמן אינו אסור אלא ביו"ט אחר שבת ומשום גזירה אבל ביו"ט דעלמא שרי במעי אמן א"כ נשמע דבמעי אמן קילא מנולד א"כ מה דתני מני אי ב"ש אפי' ביצה גמורה נמי דהיינו אפי' נולד דחמירי ממעי אמן נמי שרי ואי ב"ה אפי' ביצה במעי אמן נמי אסורים כלומר מדקתני בברייתא סתם משמע אפילו ביו"ט אחר שבת מותר ובאמת ביו"ט אחר שבת אסורי בשלמא אליבא דרב דאמר ביצה במעי אמן אסור שפיר איכא למימר דאתי' כב"ה ואסור ביו"ט אחר שבת אף דאיכא למטעי אפי' ביו"ט דעלמא נמי אסור לא חש רב לזה חדא דאף אם נטעה יהי' טעות לענין איסור ועוד דליכא למטעי בהכי דהא מוכח ממתני' דא"כ קשה לפליגי בתרווייהו משא"כ בברייתא פריך שפיר דאי לב"ה קאמר דביצה במעי אמן שרי דהיינו ביו"ט דעלמא איך קאמר הברייתא סתמא דשרי הא איכא למטעי אפילו ביו"ט אחר שבת שרי והיא טעות לקולא וממתני' ליכא למידק מידי דא"ל הא דלא פליגי בתרווייהו משום דביצה במעי אמן לעולם שרי בין ביו"ט דעלמא ובין ביו"ט אחר שבת משו"ה פריך שפיר מברייתא ודוק: