חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס
פרק יד
בירושלמי דתענית ריש לקיש בשם ר' ינאי אמר שיתף הקדוש ברוך הוא שמו בישראל משל למלך שהי' לו מפתח של פלטרין קטנה. אמר המלך אם אני מניחה כסות שהיא היא אבודה אלא הריני קובע' בהשלשלת שאם אבדה תהא שלשלת מונחת עלי' כך אמר הקב"ה אם אני מניח ישראל כמות שהן המה היו נבלעים בעובדי כוכבי' אלא הריני משתף את שמי הגדול בהם. מה טעם וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו ומה תעשה לשמך הגדול שהוא משותף בנו ויאמר ה' אל יהושע ההוא דאדכרתא קם לך:
אם היות האדם הנז' הנה הוא חומר עכור כרוך בעקבי ההעדר הנה מקור חיים הכין לו הבורא ית"ש בו יוכל להתלכד ולהתאחז בעץ החיים ולכנוס בהיכלי מלך עליון ולטייל בחצרות גדולתו אין מוחה:
הקודם הוא מבואר כי הנה החומר העכור הלז' הוא נכון למועדי הרגל וההעדר הוא כרוך בעקיבו כי התחלת הווייתו הוא ההעדר הקודם לישות והויות הנמצאי' החומריים ע"כ כאשר לא ישתדל האדם בעוז ותעצומות ובעומק מחשבתו לחשוב מחשבות איך ימלט נפשו מני שחת והשחתה הנפסדת הכרוך בעקיביו הנה הוא ימות באין מוסר ובאוולתו ישגה כאשר אמר איוב לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל אמר זה כי עשתונות השאנני' מאין מחריד מארס הקבוע בגוף הגוף הלז' דילמא שדי תיכלא בכולי' הנה יבערו באש יצאו בלפיד בוז. והטעם כי האדם השפל הלז' הוא נכון למועדי רגל מצד חומרו העכור אך אמתת הנמשך הוא מבואר וידוע לעיני המשכילים כי הוא ית"ש נטע בנו נטע נעמן וחיי עולם נטע בתוכנו מקור חיים אצולה מתחת כסא כבודו ית"ש יושבת בהיכלי מלך עליון ואומנת בחיקו יודעת בנימוסי המלך ומנהגיו והיא שולחה לעולם השפל הלז' לחיות זרע על פני כל הארץ כי על ידה נוכל לעלות בשמי שמי' ולעלות בחדרי משכיות מלך מלכי' והיא תפתח לנו שערי אורה והיא אלינו כמפתח הפותח וסוגר ואין מכלים. אמנם לאחר שירדה הנשמה הלזו מרום חביונה לעולם השפל הלז' והיא כצפור הנאחזת בפח יקושים אין לה מנהל וסומך והיא מתנכרה. ע"כ במהרה חיש קל תוכל לשכוח עדן עדנה אשר נלקחה משם ותתערב ברשעים ותלמד מעשיהם והנה כמעט קט תאבד ותשרש מארץ החיים והי' כלא הי' ע"כ העלה הוא ית"ש ארוכה למחלתה והיא התור' התמימה אשר היא משיבת נפש כמ"ש בחו"ה ז' דברים אשר הצורך מביא אל ההערה (ועיין מה שבארתי בס' מלחמות ד' אות יוד בביאור המליצה איך התוה"ק עומדת לאדם לעזר ולהועיל נגד ג' המניעו' אשר ישיגו לנפש מהשיג שלימותה) התורי' ייע"ש בשער עבודת האלקי'. וזה שהתפלל המשורר באמרו גר אנכי בארץ. ר"ל כי הנפש האלקית הוא גר ומתנכר בארץ הגשמיי הלז' בין הגופים העבים ואין לה למי להשען ע"כ אל תסתר ממני מצותיך כי בם אתחזקה ואשענה ותהי' לי אומן שעשועי' כי בזה גרסה נפשי לתאבה. ר"ל שעי"ז משברת נפשי התאווה מלהפנות כ"א אל משפטיך אני פונה בכל עת. וז"ש גרסה נפשי לתאבה אל משפטיך בכל עת. והנה הענין זה הוא מבואר במאמר הפונה קדום כי כבר עמדו בזה חקרי לב להשוות המשל עם הנמשל וצריכי' אנו לידע מהות הפלטרין והמפתח כדי שעליהם יבא שיתוף שמו ית"ש שהוא רמז לשלשלת המפתחות והרב הכותב בעין יעקב כתב בזה שני דרכי' לדרך האחד הפלטרין הוא עוה"ז והמפתח הם ישראל שהם מיסודי העולם והשלשלת הנמשל לשיתוף שמו ית' הוא ענין עשיית ניסי' שלא כדרך הטבע. ולדרך השני הפלטרין הם ישראל והמפתח השומר אותם הוא התור'. ואחר כ"ז צריך לשלשלת שהוא עשיית ניסי' שלא כדרך הטבע שעי"ז מאמיני' בה'. ולשני פירושיו קשה מ"ש שהמפתח הוא השמירה כי באמת זה אינו כי השמירה לבית הוא הדלת וחפי הפותחות הקבועים בו והמפתח עשוי לפתוח ולנעול הדלת. אך לדברינו נרא' כי המשל הלז' מכוון למשל שהנחנו בפרק י"ב כי הפלטרין האלו הוא נדמה ונמשל לעולמות העליוני' אשר בהם מכמוני' ואדרכמוני' אוצרות שוני'. והמפתח הוא נשמה אלקית החצובה מתחת כסא כבודו והוא המפתח הסוגר והפותח בעולמות העליוני' כאשר ידבק מחשבתו אשר בו משכן הנשמה בעולמות העליונים וקול דודי דופק והיא הנשמה האלקית אזי במהרה יפתחו לו שערי אורה (וז"ש החכם היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה כי התור' נמשלת למים. והנשמה והגוף כאני' אשר ע"י המי' תלך למרחוק ותביא משם לחמה מעולמות העליוני'. וכן פי' בזוה"ק ענין יונה אשר הי' באני' והאני' חשבה להשבר ייע"ש והנה הנשמ' הוא בעל הספינה והספינה הגוף והתורה הוא המים. וע"י התור' יכול לשוטט בגופו אל עולמות עליונים). אמנם בה יתכן המשל אשר הונח במפתח שאם מניחה כמות שהיא קטנה בחצר גדול אשר הרבה חפצים אחרי' היא אבודה וע"כ קבעו בה שלשלת. וזה הענין ג"כ בנשמה אשר היא (נכרי) בעולם בגופי' העבים והיא יושבת בדודה וגלמודה. הנה יש לדאוג פן תאבד החפץ היקר הלז' ע"כ עשה הקב"ה שלשלת וענין השלשלת הלז' נוכל לפרש על שני פנים. האחד על תורתנו הקדושה והיא השלשלת והדיבוק אשר בינינו לאלקים. וזה ענין שיתוף שמו בישראל כי תוה"ק היא שמותיו הקדושים כנודע והנה בזה השלשלת תתחזק הנפש הלז' ולא תאבד. (וענין זה השלשלת יתבאר יותר עפמ"ש העקידה שער כ"ד שענין נשיאתו וסובלו העולם הוא ע"ד הדיבוק והשכלה כמו שהארכנו בזה בשער ההנהגה וזה יהי' על התור' כי מצד זה הוא הדיבוק וההשכלה כמ"ש שם באריכות ועי"כ התור' הוא השלשלת והבן. ועיי"ש בשער הנ"ל באריכות מזה). או נאמר לפי דרכנו שענין השלשלת הוא השגחה האישיות אשר לו עלינו ומחמת זה אנו מקושרים בו ע"י הרצון השגחה הלזו השופע עלינו ומדובק בנו כמ"ש יעקב חבל נחלתו וע"י השגחה זו שאנו רואים בפרוטרוט שהוא תמיד עלינו אנו מתחזקי' באמיתתו ועבודתו. וזה סיבת קיום הנפש כי עדיין חביבותא דאבי' גבה ומשגיח עלי' ועי"ז יודעת כי הוא עתיד ליקח אותה אצלו ועי"ז מתחזקת במע"ט ואינה נמשכת אחר העולם השפל הלז' כי יודעת כי במהרה תלקח לבית המלך מלכו של עולם. וזה הדרך קרוב לענין שכתב הכותב כי השלשלת הוא עשיית הניסי' שלא כדרך הטבע. וזהו השגחה האישיות וזהו שיתוף השם ששמו הגדול המורה על השגחה האישיות חופף עלינו וזהו ענין הזכרת הניסי' בהלל והודאה לזכור ענין השלשלת הלז' לבל יאבד המפתח הקטן והוא הנשמה כאשר פרשנו. ובזה נשלם הפרק. (ועי' בספרי מקצר מנחת קנאות מאמר ג' פ"ג שביארתי המאמר הלז' באופן אחר ייע"ש):